082- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – רמד-רמו – למתקדמים

082- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – רמד-רמו – למתקדמים

שיעור שמע:

MP3-הורד

שאלות חזרה ויחי רמד-רמו
1. מהי ראשית המחשבה? הן מצד החכמה והן מצד נפש האדם.
2. מה התפקיד של בינה בהעברת החכמה?
3. מדוע הקול כלול מאש, מים ורוח?
4. כיצד מנהיג הקול את הדיבור?
5. מהו הסדר הנכון כדי לחבר בין מחשבה, קול ודיבור עד לבחינת "ה' אחד ושמו אחד"?
6. הסבר בהרחבה מהו "נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר"?

וַיְחִי רמד-רמו

מַחְשָׁבָה קוֹל דִיבּוּר

מָוֶת וְחַיִּים, בְּיַד-לָשׁוֹן

על האדם לשמור על דיבור נקי וענייני שמקורו בחוכמה. דיבור שאינו עובר בתהליך עם קבלת חסדים, הוא דיבור סרק במקרה הטוב, ובד"כ דיבור רכיל. הפיתרון הטוב ביותר הוא לדבר בדברי תורה, שוודאי לנו שהם ממקור החוכמה. מאחר וכוח הדיבור שניתן בנברא, הוא כוח עצום שבורא והורס עולמות, יש להקפיד על כל מילה שיוצאת מהפה.

שורש המחשבה כה גבוה, עד כדי שלנו אין אפשרות להתחבר אליו, אלא ע"י שנאמץ את המחשבה שבדברי חז"ל, שלהם בודאי הייתה השֹגה למקור. אך גם בדברים פשוטים יותר, ברור שמחשבה שקופצת לאדם בצורה של מה יצא לו מזה בפרטיות, היא מחשבה משובשת.

מאחר ודיבור בורא עולמות, לכן אדם המדבר דיבור זך ואמיתי, בונה את עולמו הפנימי ונפשו, עומד בדיבורו ומשפיע בחיוב על סביבתו.

הקול מנהיג את הדיבור, דהיינו נותן בו תנועה וחיוּת. הדיבור הוא ההוצאה לפועל של המחשבה, אשר שורשה גבוה וכמוס ונק' חוכמא סתימאה. את החוכמה ניתן לגלות רק בתנאים ובדרך מיוחדים. הדרך להתפשטות החוכמה, עוברת דרך ל"ב נתיבות מהבינה, כאשר יצאה מראש דאריך אנפין הפכה לחסדים מכוסים, וכשחזרה לראש, שוב קיבלה חוכמה. ואז יכולה לרדת לקו אמצעי, לז"א, למקום שהרוח שורה. כאן מתחיל הגילוי בהוצאת קול, הכלול מאש מים ורוח, ומשם למלכות.

על המחשבה מחפה מסך – קרומה דאיתכפיא, בראש דאריך אנפין, ראש הבריח התיכון של עולם אצילות.

השורש לחוכמה גבוה, מתחיל בכתר – באמונה, דרך הבינה, יורד לרוח – לקול, ורק לבסוף הגילוי באני, במלכות של האדם. חיבור כזה שמתחיל באמונה, מאפשר לתת אמרי שפר כמו נפתלי, דיבורים נשגבים וישרים. גילוי החוכמה לא אפשרי רק מבחינת הזכר, האמונה, אלא יש לצרף חסדים ולהביא לגילוי דרך הנקבה – זוהי השלמות, ייחוד של קול ודיבור, של קשר בין כל המדרגות, ודיבור אמיתי ולא דיבורי סרק של כאן ועכשיו.

מחשבה הוא ראשית הכל, נסתמה בראש א"א ואינה מאירה למטה. כשנתפשטה ע"י בינה דא"א, שיצאה מראש דא"א וחזרה לראש, שע"י זה מתפשטת הארת החכמה מראש א"א אל הבינה שלו, היא באה למקום שהרוח שורה, שקו אמצעי, רוח, ז"א, עולה ומכריע בין ב' קווים דבינה, הדעת המכריע בין חכמה ובינה. ונקראת בינה ולא ח"ס כבתחילה, כי עתה מאירה ע"י בינה שחזרה לראש ונעשתה לחכמה.

ואע"פ שחכמה עוד סתומה בבינה, הרוח, הדעת, המכריע בין ימין ושמאל דבינה, התפשט מבינה למקומו עצמו, והוציא קול, הכלול מאש מים ורוח, ג' קווים, צפון ודרום ומזרח. כי אחר שז"א עלה והכריע בין ב' קווים ימין ושמאל דבינה, ומתפשט בעצמו ג"כ לג' קווים, וקול הזה כולל כל הכוחות, כל המוחין שבבינה, וקול זה מנהיג את הדיבור, והוא נותן המילה, הנוקבא, בתיקון שלה, שמלביש חכמה שלה בחסדים ונתקנה החכמה שבה ויכולה להאיר, משום שהקול נשלח ממקום הרוח שבבינה, החסדים שבדעת, ובא להנהיג המילה, להוציא מילים ישרות, ע"י הלבשת חכמתה בחסדים. ואז מתגלה בה החכמה, הנעלמת בראש א"א.

וכאשר תסתכל במדרגות הללו, תמצא, שמחשבה הוא בינה, קול, דיבור, הכל אחד. והמחשבה בראשית הכל, ולא היה פירוד, אלא הכל אחד וקשר אחד. והמחשבה נקשרה באין, בכתר, ולא פרשה לעולם. וזהו, ה' אחד ושמו אחד. וע"ז כתוב: הנותן אִמרֵי שָפֶר, הגוף, ז"א, שמלביש חכמה דנוקבא בחסדים, ומוציא מילים יפות וישרות.

כל המדרגות עד הנוקבא באו לגלות החכמה שבראשית הכל, החכמה שבראש א"א, שאינה יכולה להאיר לתחתונים מחמת שנסתמה שם. ולפיכך כולם הם מדרגה אחת, חכמה בלבדה. מחשבה הוא בינה, כי המחשבה, חכמה דא"א, מתגלה בתחילה בבינה. מחשבה הוא קול, כי החכמה נסתמה בקו שמאל דבינה, והקול, ז"א, קו אמצעי, הכריע בין ב' קווים שבבינה, ופתח החכמה שבה. מחשבה הוא דיבור, ובז"א עצמו שקיבל ג' הקווים מבינה, עוד אין החכמה מאירה, להיותו קו ימין, אלא בנוקבא, קו שמאל, מתגלה אור החכמה. והכל אחד, והמחשבה בראשית הכל, שכל המדרגות הן מדרגה אחת, רק הארת המחשבה שבראשית הכל, שכולם ממשיכים אותה עד שבאה בגילוי בנוקבא. וזהו, ה' אחד ושמו אחד, שהנוקבא, שנקראת שמו, מדרגה אחת עם הויה, ז"א, שהוא אחד עם המחשבה ראשונה, שהוא אחת עם כתר א"א. ועל זה כתוב: הנותן אִמרֵי שָפֶר, כי בהיותה אחת עם כל המדרגות עד חכמה דא"א, הקשורה בכתר דא"א, המכונה אין, אז ז"א נותן ומתקן ומוציא בנוקבא, אִמרֵי שָפֶר, בייחוד קול ודיבור.

אין תגובות

להגיב