085- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – רנג-רנה – למתקדמים

085- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – רנג-רנה – למתקדמים

שיעור שמע:

MP3-הורד

שאלות חזרה ויחי רנג-רנה
1. למה בנימין נקרא זאב? ב' פירושים.
2. מהו הזמן שנקרא בוקר שעליו כתוב "בבוקר יאכל עד"? אגב כך הסבר מיהו "עד" ולמה צריך להיות הקדם ל"עד"?
3. כיצד קשור "בבוקר יאכל עד" והפסוק "וישכם אברהם בבוקר"?
4. כיצד הקרבן בבוקר, שניתן לה', גורם לאחדות ברצון?
5. מה ההבדל ומה משותף בתוספת רשב"י לדברי בנו ר"א?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

וַיְחִי רנג-רנה

הַכְלָלַת הַשְּׂמֹאל בְיָמִין, הַחִצוֹנִיוּת בָּפְּנִמיוּת – הִיא הַקֶּשֶׁר הַנִשְגַב שֶׁיָּכוֹל

הַנִּבְרָא לְהַקְדִּישׁ.

מדמה את בנימין לזאב מפני שבשטחו המזבח שטורף את הקורבנות, פירוש נוסף בנימין מפרנס את המקטרגים שיאכלו את קורבנות הבשר ויניחו לישראל לעשות עבודתם.

קורבן הוא ויתור על צד הדומם צומח חי שבאדם, בתמורה לצד האדם שבו, ועצם ההקרבה של הצדדים הללו באדם, מקרבת אותו להשם יתברך.

במדרגת החסד של הבוקר, שאז הקורבן כולו בקומת חסדים, ישנו ייחוד בשלמות בזיווג של זכר ונקבה, החסדים עם החוכמה – וזו בחינת היין המשמח. יין הוא בחינת חוכמה, אך ללא חסדים הופך ליין המשכר. כאן יש להקדים ולברך להשם יתברך, ורק לאחר מכן לברך אחרים שכתוב: בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל (לכולם).

יש בנפש האדם מקום בו הוא יכול לעקוד ולהקריב את התאוות שלו להשם, ובכוח זה יוכל לפרנס את שאר הרצונות שלו לאחר מכן.

כאשר אדם בונה עצמו בנקודת הקשר בין האני שלו לבין הקב"ה, במדרגת החסד, שמקדים ומברך להשם שהוא מקור הברכה, אז יוכל להצליח בחיבור והדבקות הנדרשת להגיע למטרה. קודם מברך את שם השם, ואז יוכל לחלק בעצמו ברכות לאחרים, כלומר לאחר שחיבר עצמו למקור הברכות. זו התפיסה האמונית שהשם הוא גדול, הוא הכלל היא האמונה הבסיסית הראשונית – ולו יתברך נותנים את הקורבן.

 

פתח רבי אלעזר: בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל. למה נקרא זאב? משום שנרשם בכיסא, הנוקבא, בצורת זאב. כי כל חיות קטנות וגדולות נרשמים בכיסא כמ"ש: חיות קטנות עם גדולות. והכיסא שעשה שלמה, נרשם ג"כ כעין הכיסא של מעלה.

זאב יטרָף, כי המזבח בחלקו של בנימין היה, והמזבח הוא זאב. בנימין הוא לא זאב, אלא המזבח שהיה בחלקו הוא זאב, משום שהיה אוכל בשר כל יום, הקרבנות שהיו מקריבים עליו. ובנימין היה מזין אותו בקרבנות. משום שהיה בחלקו, היה נחשב שהוא מפרנס וזן לזאב הזה. ויטרָף פרושו יזוּן וכתוב: בנימין זאב יטרָף, שבנימין יזוּן הזאב, המזבח. זאב יטרָף, זאב יזוּן. הזאב הם המלאכים, בעלי השנאה, העומדים למעלה לקטרג על ישראל, וכולם נהנים ומתתקנים מהקרבנות ומתעוררים התעוררות של מעלה. נמצא שבנימין שברשותו המזבח, הוא מזין למקטרגים הללו, המכונים זאב, כדי שלא יקטרגו על ישראל.

בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל. בבוקר, שאברהם, חסד, מתעורר בעולם, ושעת רצון נמצאת, הקרבן עושה התעוררות ונחת ועולה עד עַד, לאותו מקום כמ"ש: ושבתָ עַד ה' אלקיך, ז"א מחזה שלו ולמעלה.

בוקר זה אברהם, חסד כמ"ש: וישכם אברהם בבוקר, בזמן שרצון נמצא. בשעה ההיא המקום, שנקרא עַד, כיסא העליון, חג"ת, מחזה ולמעלה דז"א, כיסא אל הבינה, היה אוכל את הקרבן. ואכילה פירושו, זיווג.

וזמן אכילה הוא בבוקר של עַד, זמן שליטת החסד דז"א. ועַד הזה הוא למעלה מחזה דז"א, ששם כולו חסדים כמ"ש: בטחו בה' עַדֵי עַד. משמע שעַד הוא מקום גבוה למעלה. ובבוקר, שהוא זמן שליטת החסד דז"א, הוא קרבן לה', הנוקבא, הנקראת קרבן, מתייחדת אז עם ה'. וע"כ יאכל עַד, ז"א, ימין, חסד, ולא מדרגה אחרת. קורבן הבוקר מאפשר חסדים מכוסים, וכך הזיווג במדרגת החסד.

ההתעוררות מלמטה, והתעוררות האהבה נקשרת ומתעוררת למעלה, בין ז"א ונוקבא, ועומדים זה כנגד זה פב"פ (שכל אחד נותן את כוחו לזיווג – הנק' את ההשתוקקות והזכר את האור). והנר, הנוקבא, דולק ומאיר ע"י התעוררות שלמטה הזו, שמקבלת השפע מז"א. והכהן מתעורר, והלויים משבחים ומראים שמחה. ואז מתנסך היין, שמצד שמאל וגבורה, להתקשר במים, ימין וחסד, והיין מאיר ומראה שמחה. כי כשהגבורות מתלבשות בחסדים, נקראות הגבורות יין המשמח. משום זה צריכים להביא יין טוב למטה, כדי להראות שמחה ליין אחר שמלמעלה, והכל מתעוררים לקשר השמאל בימין.

והלחם שהיא סולת, היא המלכות, הנוקבא, שההתעוררות שלמטה העירה אותה, כי הנוקבא מכונה לחם. לוקחים אותה שמאל בימין, ומקשרים אותה בגוף, בז"א. ואז נמשך שמן העליון, מז"א, ומקבלת אותו ע"י הצדיק, יסוד דז"א. וע"כ צריכים לעשות התעוררות של מטה עם סולת בשמן. ונקשר הכל יחד. ואז נמצא עידון ונחת של ייחוד האחד, והעידון ונחת של ייחוד מקבלים כל אלו הכתרים, הספירות של הנוקבא, ונקשרים זה בזה ז"א בנוקבא, והלבנה, הנוקבא, מאירה, ונקשרת בשמש, והכל יושבים בעידון.

ואז הוא קרבן לה', שהנוקבא מתקרבת לה', ולא לאחר. וע"כ כתוב: בבוקר יאכל עַד, ז"א, הנקרא עַד. ולא לאחר. וכתוב: יאכל עַד, ויתעדן בחיבורו בתחילה, בבוקר, שאז שולטים החסדים, שהשם הקדוש צריך להתברך מתחילה. ואח"כ יתברכו אחרים כמ"ש: ולערב יחלק שלל.

וע"כ אסור לברך לחברו בבוקר, מטרם שיברך להקב"ה, כי צריך להתברך מתחילה כמ"ש: בבוקר יאכל עַד, ז"א. ואח"כ יתברכו אחרים כמ"ש: ולערב יחלק שלל. כי הקרבנות שהיה בתחילה הכל נקרב אל הקב"ה, וההתעוררות שמלמטה עלתה שם. ומשום שהוא התברך היה מקשר קשרים לכל שאר צבאות העליונים, ומחלק להם ברכות לכל אחד ואחד כראוי לו, ונמתקים העולמות, ומתברכים העליונים ותחתונים.

כמ"ש מתחילה, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי. ולאח"כ מחלק לכולם ואמר: אִכְלוּ רֵעִים, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים. שהשפיע ברכות לכולם, ומחלק להם לכל אחד ואחד כראוי לו. וע"כ כתוב: ולערב יחלק שלל. כי השם הקדוש התברך תחילה. ועתה מחלק ברכות לכל העולמות. ואין לומר, שהקרבן נקרב להם או לכוח אחר, אלא הכל נקרב להקב"ה, והוא משפיע ברכות ומחלק ברכות לכל העולמות. ומשום זה, קרבן לה' ולא למדרגה אחרת.

אמר רבי שמעון: יש התעוררות אחרת של הקרבן, שכולו להמשיך ברכות ולעורר ברכות, שיתברכו כל העולמות. אלא מתחילה כתוב: קרבן לה', לקרב הנוקבא למדרגת ז"א, ולא לאחר. ועתה, אחר שנעשה הייחוד בז"א, כתוב: תקריבו את קרבנכם, שיתקשרו כל העולמות יחד, ויתחברו ויתברכו עליונים ותחתונים. לאחר שיש יראה צריך את האהבה, קודם הכלל (הימין) ואז הפרטים במסגרת הכלל.

כי הנוקבא שמאל, שהחכמה שלה בלי חסדים. ואז נמשכים ממנה דינים, כי אין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים. והתחתונים שבג' עולמות בי"ע מקבלים מהנוקבא כמ"ש: בבוקר יאכל עַד. שמתחילה צריכים לזיווג הנוקבא בז"א. ואז נכללת הנוקבא בימין, חסדים. והיא קרבן לה', לימין, ולא לאחר, לשמאל. אלא אחר שנכללה הנוקבא בימין, יכולה להאיר לתחתונים מהארתה. ע"כ כתוב: ולערב יחלק שלל, שמשפיעה לכל העולמות.

אין תגובות

להגיב