002- הדף היומי בזוהר הסולם – שמות – ד-ו – למתקדמים

002- הדף היומי בזוהר הסולם – שמות – ד-ו – למתקדמים

שיעור שמע:

MP3-הורד

שאלות חזרה שמות ד-ו
1. מדוע כתוב היה היה ב פעמים
2. אם יחזקאל יהיה נאמן למה גילה את מה שגילה
3. מה הכלל לגבי היכולת לסבול את הצער
4. מדוע מלאכים לא קבלו את התורה ומה תענתם וכיצד סתר אותה הקדב"ה
5. מה גילה יחזקאל הנביא לעם ישראל בגלות ומדוע הגילוי הזה החזיר אותם להתגר בעבודת ה
6. מה הפירוש מלבנון תבאוי למה לא תרדי
7. מדוע התנגדו המלאכים לבריאת האדם כיצד הראה להם משה רבנו שהם אינם רעויעים לקבל את התורה?
8. מהו שהדיבור לא שלם בלי קול וקול לא שלם בלי דיבור כיצד זה מנשליך לכלל ופרט
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שְׁמוֹת ד – ו

הָיׂה הָיָה דְבַר ה'

הַתפִיסָה שּׁהקב"ה אִיתְך הִיא הָתִקְוַוה הָמֶאַפשֶׁרת צְלִיחַה שֶׁל מַשבֵּר בִּזמַן גָּלוּת נָפְשִׁית.

התקווה מאפשרת לעבור את הגלות הנפשית ללא ייאוש, זהו מצב שניתן לשמוח מתוך הבנה שהקב"ה נמצא בכדי לאתגר את האדם, ולכך דרושה אמונה בהשגחה מתמדת.

הָיׂה הראשון הוא גלות מצרים, הָיָה השני גלות בבל. גלות מצרים היא השורש של יציאה מעבודה זרה, שזו התחלה של כל עבודת השם. הגלויות שבאו לאחר מכן, הן כבר במסגרת עם שקיבל תורה, דהיינו שהייתה לאדם אמונה והיא הסתלקה ממנו, וכעת הוא נלחם 59Cהשיגה מחדש.

אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַבֶּלֶת מִתּוֹך מִסְכְּנוֹת אֶלָּא מִתּוֹך עוֹצְמָּה. בנוסף אי אפשר לקבל את התורה מתוך אינטרס כפי שחשבו עשיו וישמעאל, אלא ההיפך, יש לקבלה תוך התגברות על הטבע הנפשי של הרצון לקבל.

רבי שמעון פתח: הָיׂה הָיָה דְבַר ה'. היה היה ב' פעמים למה? אם יחזקאל היה נביא נאמן, למה גילה כל מה שראה? מי שהמלך הכניסו להיכלו, יש לו לגלות מה שראה? אלא ודאי יחזקאל נביא נאמן היה, וכל מה שראה הוא באמונה, וברשותו של הקב"ה גילה כל מה שגילה, והכל צריך.

בזמן הגלות כשבני ישראל הלכו לגלות קשורים בהשפלה ובצער גדול, ניבא להם ישראל שהקב"ה איתם, וכך שימח אותם.

מי שרגיל לסבול צער, אע"פ שבא לו צער לפי שעה, הוא סובל העוֹל שלו, ואינו דואג. אבל מי שאינו מורגל לסבול צער, וכל ימיו היו בתענוגים ומעדנים, ובא לו צער, זה הוא צער שלם, ועל זה צריכים לבכות.

כך ישראל, כאשר ירדו למצרים, היו רגילים בצער, שהרי כל ימיו של אותו צדיק, אביהם, היה בצער. וע"כ סָבלו את הגלות כראוי, ולא דאגו ביותר. אבל גלות בבל, היה צער שלם, היה צער, שעליונים ותחתונים בוכים עליו.

בכו עליו העליונים, כמ"ש: הֵן אֶרְאֶלָּם (מלאכים) צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן. בכו עליו התחתונים, כמ"ש: עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם-בָּכִינו  בְּזָכְרֵנוּ  אֶת-צִיּוֹן. כולם בכו על גלות בבל, משום שהיו מקודם בתענוגי מלכים, שכתוב, בני ציון היקרים. ההבחנה היא האם הגלות, הצער באים במצב קטנות או גדלות, בקטנות הצער מורגש פחות מפני ההרגל.

רבי יצחק אמר: עַל הֶהָרִים אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי, אלו הם ההרים הרמים שבעולם. הם, בני ציון היקרים המסולאים בפז. ועתה הם יורדים בגלות, וריחיים על עורפם, וידיהם קשורים לאחור. וכשבאו לגלות בבל, חשבו שאין להם קיום לעולם, כי הקב"ה עזב אותם ולא ישגיח עוד בהם לעולם.

 

באותה שעה קרא הקב"ה לכל החבורה שלו, וכל המרכבות, והמחנות, ושריו, וכל צבאות השמים. ואמר להם, מה אתם עושים כאן? ומה בני אהוביי בגלות בבל, ואתם כאן? קומו רדו כולכם לבבל, ואני עימכם  כמ"ש, כה אמר ה', למענכם שילחתי בָבלה, זהו הקב"ה. והורדתי בָריחים כולם, אלו הם כל המרכבות והמחנות העליונים.

כשירדו לבבל נפתחו השמים, ורוח נבואה הקדושה שׁרתה על יחזקאל, וראה כל מה שראה, ואמר להם לישראל, הרי אדוניכם כאן, וכל צבאות השמים והמרכבות, שבאו לדור עימכם. לא האמינוהו, עד שנצרך לגלות, כל מה שראה: וארֶא כך, וארא כך. ואם גילה ביותר, כל מה שגילה נצרך כולו. כיוון שראו ישראל את זה, שמחו. וכששמעו הדברים מפי יחזקאל, לא פחדו על גלוּתם כלל, כי ידעו שהקב"ה לא יעזוב אותם. וכל מה שגילה, גילה ברשות.

בכל מקום שגָלוּ ישראל, גלתה עימהם השכינה. וכאן בגלות מצרים כתוב: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כיוון שכתוב אֵת יַעֲקֹב, בני ישראל למה כתוב, את יעקב? היה צריך לומר, הבאים איתו? אלא, אלה שמות בני ישראל, הם המרכבות ומחנות עליונים, שירדו עם יעקב, ביחד עם השכינה, בגלות מצרים. ובזה מיושב הכתוב, הָיׂה היה, ב' פעמים, כי הָיׂה הא' הוא בגלות מצרים, והיה ב' בגלות בבל.

אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה

רבי חייא פתח: אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי. מ%T7רא זה על כנסת ישראל נאמר, שהיא המלכות. בשעה שיצאו ישראל ממצרים, וקרבו אל הר סיני לקבל התורה, אמר לה הקב"ה, איתי מלבנון, שפירושו, מן עדן העליון, חכמה, הנקראת לבנון, היא באה. כלה, פירושו שלימה, כלבנה זו הנשלמת מן השמש בכל האור וההתנוצצות, שהם אור ישר ואור חוזר. איתי מלבנון תבואי, כדי שבניך יקבלו התורה. כי מטרם שהמלכות מקבלת החכמה, הנקראת לבנון, לא יוכלו ישראל לקבל התורה, מחמת שחסרים ג"ר.

תָשׁוּרי מראש אֲמָנָה. תשורי, פירושו, תקבל מתנה בשביל בניך. מראש אמנה, פירושו, מראשית שבאו באמונה עליונה, ואמרו, כל אשר דבר ה', נעשה ונשמע. והיו במשקל אחד עם מלאכים העליונים, שכן כתוב בהם: בָּרְכוּ יְהוָה מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ  לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ. אז קיבלה כנסת ישראל מתנה, שעליה נאמר, תשורי מראש אמנה, שפירושו, תוספת מוחין.

מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן, זהו הר סיני, שקרבו אליו, ונועדו מתחתיו. שכתוב, ויתיצבו בתחתית ההר. מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת, אלו הם בני שׂעיר, שהקב"ה הזמין אותם לקבל התורה, ולא רצו לקבלה. מֵהַרְרֵי נְמֵרִים, אלו הם בני ישמעאל, שכתוב, יְהוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן,. ופארן הם בני ישמעאל.

מהו וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ? כאשר רצה הקב"ה לתת התורה לישראל, באו מחנות מלאכים העליונים, פתחו ואמרו: יְהוָה אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ, בְּכָל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם. וביקשו שינתן להם התורה ולא לישראל.

אמר להם הקב"ה, וכי יש בכם מוות, שכתוב בתורה, אדם כי ימות באוהל? וכי יהיה באיש חטא משפט מוות והומת. יש בכם חטא, שאתם צריכים לדינים? יש בכם גזל או גניבה, שכתוב לא תגנוב? יש בכם נשים, שכתוב, לא תנאף? יש בכם שקר, שכתוב, לא תענה ברעך עד שָקר? יש בכם חמדה, שכתוב, לא תחמוד? למה אתם מבקשים התורה?

מיד פתחו ואמרו, יְהוָה אֲדֹנֵינוּ מָה-אַדִּיר שִׁמְךָ, בְּכָל-הָאָרֶץ. ואילו, אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל-הַשָּׁמָיִם, לא כתוב. וע"כ נאמר, ואתה מרבבות קודש. שבא ממשא ומתן עם המלאכים. אז נאמר, מימינו אֵש דת לָמו, זהו התורה. ונמשלה לאש, מפני הדין שבה. שמשום זה, שעיר וישמעאל לא רצו לקבלה עליהם. והמלאכים לא יכלו לקבלה, מפני שאין בהם דין.

רבי יוסי מפרש: בעת שירדה השכינה בגלות מצרים. בעת שירדה השכינה ממקום לבנון, מבינה שחזרה להיות חכמה, אל גלות מצרים. וע"כ כתוב, מלבנון תבואי. ולא ללבנון תעלי.

למה אינו אומר, ללבנון תעלה? מקרא זה על סוד ייחוד האמונה, המלכות. נאמר, איתי מלבנון כלה. קול, ז"א, אמר לדיבור, מלכות, איתי, משום שהקול בא לדיבור ומנהיגו עימו, לה%T7ות כאחד בלי פירוד כלל. משום שהקול הוא כְלל, כי הוא אור חסדים, שישנו בכל המדרגות. דיבור הוא פרט, אור החכמה שבקו שמאל דבינה, שאינו אלא במלכות לבדה. וע"כ כְלל צריך לפרָט, כי אין לז"א ג"ר, זולת אור חכמה שבמלכות. ופרָט צריך לכְלל, כי אור החכמה שבמלכות אינו מאיר זולת בהתלבשותו באור החסדים, שמקבל מז"א, הכְלל. כי אין הקול שלם בלי דיבור, ואין הדיבור שלם בלי קול. וע"כ, איתי מלבנון כלה, כי עיקרם של שניהם באים מלבנון, מבינה. ושיעור הכתוב, איתי מלבנון תבואי, שתבוא אליו לחיבור ולייחוד. לכן כתוב, מלבנון תבואי, ולא אמר, ללבנון תעלי. בזכות עליית ז"א לביקוש חוכמה, וחיבור בין זכר ו5D7קבה דישסו"ת לא תתקבל חוכמה, כלומר הכלל צריך לפרט. ופרט וודאי לנו שצריך לכלל, שאין הדיבור שלם בלי קול.

תָשׁוּרי, מראש אֲמָנָה. זהו גרון, הבי%T7ה, המקבלת מחֵיךְ, חכמה, שמשם יוצא הרוח, ז"א, להשלים הכל, מהלבנון. הסתום והגנוז, שז"א פותח אותה בקו האמצעי. מראש שׂניר וחרמון, זהו ראשו ואמצעיתו של הלשון, ת"ת. וראשו, דעת, המְחַתכים את הדיבור. ממעונות אריות, אלו הם שיניים, נצח והוד. מהררי נמרים, אלו הם שפתיים, מלכות. וכל אלו הספירות של ז"א, הם השלמות שנִשלם בהן הדיבור, מלכות, הנוקבא דז"א.

תגיות: גלות

אין תגובות

להגיב