006- הדף היומי בזוהר הסולם – שמות – טז-יח – למתקדמים

006- הדף היומי בזוהר הסולם – שמות – טז-יח – למתקדמים

שיעור שמע:

MP3-הורד

שאלות חזרה זהר שמות טז-יח
1. כיצד מפרש רבי שמעון את הכתוב "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה"?
2. כיצד מביא ראיה רבי יצחק לדברי רשב"י?
3. מה עונה רבי אלעזר לרבי יהודה על הכתוב "איש וביתו" המתייחס למלאכים, והרי במלאכים אין בית, דהיינו מלכות?
4. מהיין מביא רבי אלעזר ראיה לרבי יצחק שהשכינה ירדה למצרים יחד עם יעקב?
5. מהיכן אנו לומדים שכח הגאולה ירד עם בני ישראל למצרים כפוטנציאל?
6. מה היה החיפזון ביציאת מצרים? על פי אות י"א
7. ממה לומד רבי יהודה קו וחומר שירדו המלאכים למצרים?
8. מה עונה רבי אבא על דברי רבי יעקב מכפר חנן שאומר שבני ישראל הם השבטים ממש?
9. מיהם ששים גיבורים סביב מטתו של שלמה ומדוע לא שבעים?

"

שְׁמוֹת טז – יח

גָלְגַלֵי הַמֶּרְכָּבָה הַקְּדוֹשָׁה [גלגלי רתיכא קדישא]

עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנֶךָ.

 

אמר רבי סימון: אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע, שמכה אותו, ואומר לו גדל. ישנו כוח בעליונים בו מתרחש דבר לפני שמתגלה פה בארץ. תפקידנו להצטרף אליהם ולשאול: מַה הַבּוֹרֵא רוֹצֶה מִמֶּנִּי? וְאֶת זֶה לִרְצּוֹת.

הפנימיות חייבת להיות מושלמת לפני החיצוניות. התיקון הוא קודם על צד הנפש ורק לאחר מכן על המעשה. קודם להשתלם מהבחינה הפנימית, וכאשר כוח המחשבה מתוקן – יוכל אז לרדת ולתקן את הלב, לפי תבנית ההשקפה הנכונה, דרך ל"ב נתיבות חוכמה. קודם צד המחשבה העליונה – הזכר ולאחר מכן צד ההרגשה.

כאשר השכינה ירדה למצרים, ירדה חיה שנק' ישראל, עם מ"ב מלאכים, דהיינו כוח של שלמות. כאשר אדם בירידה, בגלות – יש בכך כוח לגאולה, לעליה. אין להתייאש כי יש פוטנציאל למקום גבוה יותר. כמו עץ השדה שהמתפתח תחילה תחת האדמה, כך בחשכת הגלות ניתן לגדול ולפתח אמונה.

במצרים עשו תיקון שאִפשר להוציא מהכוח אל הפועל, לכן יצאו בחיפזון. כמו אדם שמתלבט על עסקה, וביום שהוא מחליט הוא רוצה לפעול בחיפזון, כי מרגיש שזה ממשי והכוח הפנימי קיים. וכך כאשר מגבירים את החשק הפנימי לרוחניות, הביצוע יהיה קל יותר, לכן תלמוד תורה כנגד כולם.

באדם יש את עצם הרצון לקבל ולכן גדול הוא מהמלאכים בפוטנציאל להגיע למטרת הבריאה. ולמרות שהמלאכים הם בריאה חלקית, וחסרים את הרצון לקבל,  אך מאחר וישנה היררכיה גם אצלם, אז גם בעולמות העליונים יש נותן, ומקבל תחתון ממנו, שהוא בחינת נק' כלפי הכוח שמעליו. לכן אומר איש וביתו, דהיינו גם מלאכים שהם בחינת נקבה.

אמר רבי שמעון: כשירדה השכינה למצרים, ירדה חיה אחת, מד' חיות שבמרכבה, ששמה ישראל, בצורתו של אותו סבא, ז"א. ומ"ב משמשים קדושים עימה, מ"ב מלאכים. וכל אחד ואחד מהם היה אות קדוש עימו מן השם הקדוש מ"ב. שמלאכים אלו המשמשים את החיה ששמה ישראל, מכונים בני ישראל, ונמשכים מן השם מ"ב, שהם הג"ר שבאותה החיה. וכולם ירדו עם יעקב למצרים. וכמ"ש: וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה:  אֵת יַעֲקֹב,   אמר, בני ישראל, ואח"כ, את יעקב, ואינו אומר, איתו. אלא השם ישראל אינו השם של יעקב, אלא של החיה העליונה שבמרכבה, ששמה ישראל. ובני ישראל הם מ"ב משמשים שלה. רשב"י מוציא את סיפור ירידת בני ישראל למצרים מהפשט, ומגלה שמדובר על מלאכים, דהיינו כוחות עליונים, וחיה שנק' ישראל, היא רגל במרכבה שירדה לגלות – בכוח מ"ב, כוח של שלמות.

שאל רבי יהודה את רבי אלעזר: כיוון ששמעת מאביך פרשת שמות דהיינו שבני ישראל הם מ"ב מלאכים קדושים. וא"כ מהו שאומר, איש וביתו באו, הרי במלאכים אינו נוהג בני בית? אלא, מלאכים עליונים, שהם גבוהים מן התחתונים שבהם, כמ"ש, איש וביתו באו, אשר מלאך העליון נקרא איש, והתחתון לו נקרא ביתו. וכל אלו המלאכים שבמדרגה העליונה נקראים גברים זכרים, ואלו שבמדרגה תחתונה מהם, נקראים נקבות, ונקראים בית, שאישה נקבה מקבלת מן הזכר והיא כמו בית אליו.

אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ

הַשָּׁלוֹם הוּא הַכְּלִי שֵׁמָּחַזִיק אֶת הָאַהֲבָה.

יש לשאוף לשלום כי זה הכלי המחזיק את האהבה, כוח שמירת הברית לחבר את שני הקווים. תרי"ב מצוות הכרחיות בכדי להגיע למצוות האהבה, לשלמות. שלמות הנשמה קודמת לשלמות הגוף. הכוח המופשט של המחשבה, הלימוד, ההשקפה חייב להשתלם, ואז לרדת ללב, שזו התכלית.

רבי יצחק היה עומד לפני רבי אלעזר, אמר לו: וכי השכינה ירדה למצרים עם יעקב? כמ"ש: אנוכי ארד עימך. השכינה ירדה למצרים את יעקב, ושש מאות אלף מרכבות קדושות עימה. שכתוב, כשש מאות אלף רגלי. שש מאות אלף מרכבות קדושות ירדו עם יעקב למצרים, וכולם עלו משם, כשישראל יצאו ממצרים  כמ"ש: וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס, סֻכֹּתָה, כְּשֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים, לְבַד מִטָּף. שש מאות לא נאמר, אלא כשש מאות. רומז, כעין שיצאו אלו שש מאות אלף שלמטה, כך יצאו אלו שש מאות אלף מרכבות קדושות שלמעלה, שהיו עימהם.

בעת שיצאו אלו המרכבות הקדושות והמחנות הקדושים, ראו ישראל וידעו, שהם מתעכבים מלצאת בשבילם, מחמת שהם אינם יוצאים. וכל החיפזון שעשו ישראל היה בשבילם  כמ"ש, ולא יכלו להתמהמה. שהיה לו לומר, ולא רצו להתמהמה. אבל כתוב, ולא יכלו, משום מחנות המלאכים, שהיו מתעכבים בשבילם. ונודע, שבני ישראל, שכתוב, כולם בני ישראל, של הרקיע, המלאכים. וכתוב: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה:  אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. ולא נאמר, וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה איתו. אלא נאמר, וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה:  אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. שפירושו, הבאים מצרימה מתחילה, כלומר המלאכים. ובאו, את יעקב.

בשעה שניצל יעקב מלבן, כתוב: וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. וכשירד למצרים, אמר הקב"ה: אָנֹכִי, אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי, אַעַלְךָ גַם-עָלֹה. ואם האדון ירד, כל שכן שיֵרדו משמשיו עימו, שכתוב, הבאים מצריימה את יעקב. ולא כתוב, איתו. בני ישראל שבכאן, אלו הם שנקראים בני ישראל ממש, השבטים.

 

רבי אבא פתח: לְכוּ חֲזוּ, מִפְעֲלוֹת יְהוָה אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ. אל תקרי שַׁמות, בש' פתוחה, אלא שֵמות בש' צרויה. וזה כעין שעשה הקב"ה ברקיע, כן עשה בארץ, שיש שֵמות הקדושים ברקיע, ויש שֵמות הקדושים בארץ, שמות השבטים, שעליהם נאמר, ואלה שמות בני ישראל.

אמר רבי יהודה: ביום שירד יעקב למצרים, ירדו עימו שישים ריבוא מלאכים עליונים  כמ"ש, הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל. מנעולים החקוקים לקבל מפתח. המפתחות מסובבים במקומו של המנעול. המנעולים הם בספירה השביעית, מלכות. והם חקוקים בספירה השישית, יסוד. וכמ"ש: שישים גיבורים סביב לה.

קודם יש להשלים את צד הזכר. לכן בזמן תיקון בחינת שישים גיבורים שעליהם לעשות קודם את תיקון היראה, תיקון היסוד, ורק לאחר מכן ניתן יהיה לפעול את המנעולא, הכוח של הבחינה השביעית שבזמן תיקון פועלים בו רק שמירה – לא לקבל. דהיינו שמקבל על עצמו כשעת לא יוכל להגיע לשלמות, שוודאי תגיע בעתיד, ולא פועל כעת זכירה, אלא שמירה.

המלכות אין בה אלא חג"ת נה"י, ומסתיימת ביסוד, שנקרא מפתחא. וחסרה ממלכות דמלכות. המנעולים, המלכות, החקוקים בהתאם למפתח, מסבבים במקומו של המפתח, היסוד. אע"פ שעצם המנעול הוא מלכות, הכלולה מז' ספירות חג"ת נהי"מ, שלפי"ז היה צריך לומר, שמיטתו שלשלמה, שהיא המלכות, שבעים גיבורים סביב לה, שהם ז' ספירות, שכל אחת כלולה מעשר. אמנם מסתיימים ביסוד, המכונה מפתחא, ואין בה אלא חג"ת נה"י, שהן שש ספירות, שכל אחת כלולה מעשר, שהם שישים. וכמ"ש: שישים גיבורים סביב לה, ולא שבעים.

מנעולא זה כוח המלכות שנועלת את המדרגה שלא לקבל את האור מהמקרה. על האדם לפרש כל תופעה מעבר לזמן ומקום – כך מדברת ההשגחה עם האדם.

הִנֵּה מִטָּתוֹ. השכינה הנקראת מיטה. שֶׁלִּשְׁלֹמֹה, המלך שהשלום שלו, ז"א, הקו האמצעי, העושה שלום בין ימין לשמאל. שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ, אלו הם שישים ריבוא מלאכים עליונים, שהם מצבא השכינה, שירדה עם יעקב למצרים. והטעם שהם במספר שישים, הוא מפני שהשכינה רשומה במפתחא. מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל, ישראל של מעלה, ז"א, שהגבורה נמשכת אֲליהם ממנו  כמ"ש, ואלה שמות בני ישראל. איש וביתו באו, הם ודרכיהם. כי ביתו פירושו מנהגיו ודרכיו. כי לכל מלאך יש פעולה מיוחדת שעל שמה נקרא.

אין תגובות

להגיב