019- הדף היומי בזוהר הסולם – שמות – סד-סו למתקדמים

019- הדף היומי בזוהר הסולם – שמות – סד-סו למתקדמים

שיעור שמע

bmp3 (1)

שְׁמוֹת סד-סו

וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה

יֵשׁ לִבְדּוֹק מָתַי נִיתָן לְתַקֵּן רָצוֹן, ומַתִּי צָרִיך לֶהוֹרְגוֹ.

חיפש משה האם נקודת הרשעות שבנפש הנק' מצרי יכולה להתקיים או לא. כך צריך כל אחד לבדוק בנפשו, האם ברצון שלילי חזק יש פוטנציאל לתיקון או שיש להורגו, כפי שמשה לא ראה במצרי שבו – אמונה. יש ומשאירים רשע בעולם שעתיד לחזור בתשובה, או שעתיד לצאת ממנו בן צדיק, ויש בו עניין של רשע שיקבל כמעשי הצדיקים.

כאשר יוצא צדיק מצדיק דהיינו צורה של השפעה מהשפעה, זו בחינת רצון להשפיע על מנת להשפיע. וכאשר יש רשע שניתן לתיקון, שזה רצון לקבל בעל מנת להשפיע – הוא גדול יותר. לוּ היה רואה משה שברצון לקבל המצרי היה עתיד לצאת ממנו רצון להשפיע, בוודאי היה משאיר אותו. אך רצון שאין בו פוטנציאל להפוך להשפעה, יש להורגו כדי שיתגלגל שוב, או לפצל אותו למספר רצונות שניתן יהיה לעבוד עליו.

וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, היא בדיקה נפשית המכוונת לקריאת שמע – בה על האדם לבדוק האם רצון כזה מאפשר לי לחזור בתשובה, ובדיקה נוספת האם ניתן יהיה בעתיד לתת לו צורה של השפעה.

וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל. (הסתכל משה על קריאת שמע – על האמונה) כי ראה באלו נ' אותיות שישראל מייחדים בכל יום, שמע ישראל, שיש בהם פעמים כ"ה, וכ"ה אותיות בב' פעמים. ולא ראה בו במצרי שיאמר אותם. ויפן כה וכה. כה ראשון הוא, שראה, אם היה בו מעשים טובים. וכה השני הוא, שראה, אם עתיד לצאת ממנו בן צדיק. מיד, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ. ראה ברוח הקודש שלא עתיד לצאת ממנו בן צדיק.

שאמר רבי אבא: כמה רשעים הם בעולם, שמולידים בנים טובים, יותר מהצדיקים. ואותו בן הטוב שיוצא מהרשע, הוא טוב ביותר, להיותו טהור מטמא, אור מתוך החושך, חכמה מתוך הטיפשות, וזה טוב יותר מכל.

וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר

וירא וירא. מהו רומז שתי פעמים וירא, שאומר וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ? הכל ברוח הקודש הסתכל וראה. ומשום זה הסתכל בו והרג אותו (זיווג דהכאה), כלומר שהרגו בהסתכלותו בו. וע"כ נאמר פעם שני, וירא. והקב"ה סבב הכל, כדי שמשה ילך אל אותו באר, כמו שהלך יעקב אל אותו הבאר, שכתוב, וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר. בלב מתפשט אור הרוח, והוא מלביש על המוחין,יעקב בחינת הלב ומשה הנשמה, שנמצאת בתוך הלב. לכן במקום הלב משה מבפנים ויעקב מבחוץ, ואצל משה זו כבר בחינת ישיבה – וישב על הבאר.

ביעקב כתוב: וירא והנה באר. במשה כתוב: וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר. וביעקב לא אמר, וישב, אלא, וירא? משום שאע"פ שמשה ויעקב היו במדרגה אחת, בקו אמצעי, מ"מ נתעלה משה בזה יותר ממנו. כי יעקב הוא בחינת ת"ת, ומשה היא בחינת הדעת שבפנימיות ת"ת. המלכות בת זוגו של הת"ת. וכיוון שמשה פנימיות ת"ת, ע"כ נאמר בו, וישב, וביעקב רק וירא בלבד.

רבי יוסי ורבי יצחק היו הולכים בדרך, אמר רבי יוסי: אותה הבאר שראה יעקב וראה משה, אם זו היא הבאר שחפרו אותה אברהם ויצחק, שהם ב' הקווים ימין ושמאל דז"א?

המלכות נקראת באר. ומתחילה, מקודם בריאת העולם, הייתה במידת הדין ולא הייתה ראויה לקבל שום אור, עד שחפרוה אברהם ויצחק. פירושו, שהעלוה לבינה, למידת הרחמים, ונתקנה שם. ותיקון זה נעשה בעת בריאת העולם, הוא החפירה, לעשותה בית קיבול  כמ"ש באר חפרוה שרים. ואם זה הוא מצב הבאר, שראו יעקב ומשה, למה לא נאמר בהם, שחפרו אותו או תיקון אחר, אלא וישב על הבאר, בלי תיקון מוקדם?

אלא, אין הבאר של יעקב ומשה כמצב הבאר שחפרוה אברהם ויצחק. אלא משעה שנברא העולם, נבראה באר הזו. כלומר שכבר הייתה במצב שלאחר התיקון. ובערב שבת בין השמשות נברא פי הבאר, היסוד שלה, ע"י עלייתה אז לבינה. ובמצב הזה אינה צריכה עוד לתיקון. וזו היא הבאר שראו יעקב ומשה. וע"כ נאמר בו, וישב על הבאר בלי שום תיקון מוקדם.

תוספתא

אלו רודפי צדק. שרודפים לתיקון המלכות, שנקראת צדק, ע"י ג' קווים שבז"א. הם התובעים בזרוע סוד האמונה, שהיא המשכת קו שמאל למלכות, שנקראת אמונה. הם שהתדבקו בקשר האמונה, שהוא הקשר שבקו ימין. הם שיודעים דרכי מלך העליון, ז"א, קו האמצעי. קירבו שימעו, אותם הרודפים לתקן את המלכות ולהאירה בג' קווים, שימעו סדר הייחוד הזה, כיצד נעשה.

וירא והנה באר בשדה ושלושה עדרי צאן רובצים עליה. באר הוא שם המלכות. בעת שמקבלת ג"ר, וג"ר אלו אינה מקבלת מג"ר דג"ר, אלא מנה"י דג"ר. מטעם, שחו"ב דג"ר נעלמים עם הכרעת קו אמצעי ביניהם. ויורדים ונעשים לב' זרועות חסד וגבורה וקו אמצעי ת"ת, שהם מכונים ו"ק דג"ר. אמנם גם מחג"ת לא תוכל המלכות לקבל חכמה, כי בהם שולטים רק החסדים. אלא אחר שב' הקווים יורדים לנצח והוד, שבהם מקום גילוי החכמה, אז תוכל המלכות לקבל מהם הג"ר, שהיא רק נה"י דג"ר בלבד. ועל שם קבלת הג"ר מנה"י הללו, נקראת המלכות בשם באר  כמ"ש והנה באר בשדה וג' עדרי צאן, שהם נה"י, רובצים עליה. ונקראת ג"כ, שדה תפוחים הקדושים, כי נה"י נקראת שדה תפוחים, והמוחין דחו"ב שבהם נקראים קדושים.

כשעולים ויוצאים שני הקווים חו"ב לקראת קו האחד האמצעי, הם מקבלים אותו בין שתי הזרועות, שהן חסד וגבורה. שמחמת קבלתם את קו האמצעי ירדו חו"ב ונעשו חסד וגבורה, כי נסתלקו מהם ג"ר דג"ר. אמנם עוד המלכות אינה יכולה לקבל חכמה מהם, כי שם שליטת אור החסדים, והחכמה מכוסה שמה. עד שהשניים חו"ג יורדים למטה, שנעשים נצח והוד. עיקר המוחין הם שניים ימין ושמאל, שנעשים לנצח והוד. ואחד ביניהם, שצריכים בהכרח לקו האמצעי, יסוד, שיכריע ביניהם. כי המכריע בין חו"ג נקרא ת"ת, והמכריע בין נו"ה נקרא יסוד.

שניים הללו שירדו למטה, הם מושב שהנביאים נצח והוד יונקים מהם. אחד שביניהם, יסוד, המתחבר בכל, הן בקו ימין והן בקו שמאל, לוקח מכולם חכמה וחסדים. כי להיותו קו האמצעי המקיים הארתם, ע"כ מקבל הארתם גם לעצמו. כי זה הכלל, כל האורות שהתחתון גורם להתקיים בעליונים, זוכה בהם בשלמותו גם הוא.

באר ההוא הקדוש, המלכות, במוחין דג"ר עומדת תחתיהם, תחת נצח הוד יסוד. והיא שדה תפוחים הקדושים. מבאר ההיא ישקו העדרים, שהם כל אלו המרכבות של מלאכים, וכל אלו המלאכים בעלי כנפיים. ג' נמצאים רובצים על באר הזו, שהם ג' ספירות נה"י. ובאר הזו מתמלא באור הג"ר, והיא נקראת אדנ"י.

על זה כתוב, אדוני ה' אתה הַחִילוֹתָ. וכתוב, והאר פניך על מקדשך השָמֵם למען אדוני, אדון כל הארץ. כי כשיש לה ג"ר נקראת בלשון זכר אדון כמ"ש, הנה ארון הברית אדון כל הארץ. בה גנוז מקור אחד קדוש, יסוד, הנובע בה תמיד וממלא אותה, שנקרא ה' צבאות.

אין תגובות

להגיב