030- דף היומי בזוהר הסולם – שמות – צז-צט למתקדמים

030- דף היומי בזוהר הסולם – שמות – צז-צט למתקדמים

שיעור שמע:

bmp3 (1)

שאלות חזרה ושינון זהר שמות צז-צט
1. מהו חוסך שבטו שונא בנו, כיצד זה קשור ליחס בין הקב"ה ליעקב ועשיו?
2. מה אתה לומד מסיפורו של ר' יצחק שראה איש אחד בוכה תחת האילן באות ש"ט?
3. מהו עבד כי ימלוך בנפש האדם?
4. מהו אראלים צעקו חוצה?
5. האם יש מלאכים שאינם של שלום אם כן מי הם ומה תפקידם?
6. הסבר מהו אריה שאג מי לא ירא?
7. עד מתי תהיה מציאות של עבודה קשה ואתגר ליהודים ולאנשות בכלל ע"י המציאות הגשמית?

שְׁמוֹת צז-צט

וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ

הַאֲנִי הַפְּנִימִי אַחֲרָאִי לְכָל מַה שׁקוֹרֶה אִיתְּךָ.

לא האני הכוזב, לא הגוף ולא החיצוניות אמורים לנהל את האדם. וכאשר נותן הוא את הממשלה ללב, לחיצוניות כתוב:  תַּחַת שָׁלוֹשׁ, רָגְזָה אֶרֶץ, דהיינו הרצון . לכן יבדוק האדם שלא יהיה נרעש ונמשך אחר החיצוניות, שאז הוא בחינת תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ, וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ, דהיינו שהפך את היוצרות, את הרצונות. במקום להמליך את האמצעים החיצוניים, על האדם להשתמש בהם בכדי להפעים את פנימיותו לרכישת אמונה. וגם אם מופעל עליו לחץ גדול מחוץ, ממשיך לשמור על האמונה – זהו האימון של האדם. כל אתגר שמגיע לאדם הוא הזדמנות לתת לצד הבורא, לנשמה לשלוט, כלומר על האדם להגדיל את התפיסה הפנימית שעליו להנהיג הכל בדרך של אחדות ואהבה – למרות הקורה בחוץ.

עָלֶיךָ לִהְיוֹת אַרְיֵה שָׂמֵחַ וְלֹא חָתוּל מֶּיָילֶל. אריה גימטרייה גבורה, עליו להיות שמח מפני שיש בו כוח גבורה לוותר על עצמו, במקום להיות שתלטן מפגין מנהיגות. שמח יכול להיות מי שמסוגל להתגבר ולערב את מידת החסד עם הגבורה. שמחה באה מתוך כוח אמוני גדול – לערב שם אדנות עם שם הויה.

ישנו מתאם בין פנימיות לחיצוניות, בין עולם זה לעולמות עליונים. מאחר וישראל נבחר כחלוץ בתיקון העולם, ההשגחה עליו פרטית, העול והאחריות שלו גדולים ביותר. ומדרך ההשגחה גם להשתיל מחשבות בלב, בכדי לנווט בפנימיות את האדם.

שד) כתוב: חוֹשֵׂךְ שבטו שונא בנו. וכתוב: אהבתי אתכם, אמר ה'. וכתוב: ואת עֵשָו שנאתי. שנאתי הוא כמ"ש: חושֵׂך שבטו שונא בנו. שנאתי אותו, וע"כ חשַׂכתי שבט ממנו. כל שכן תלמידי חכמים, שאינו חוֹשֵׂךְ שבטו מהם, שהקב"ה אינו רוצה, שיפרדו מעץ החיים אפילו רגע אחת.

האם ניתן לחשוב שהשם יתברך שונא מישהו? אלא ששנאה פירושה פירוד, ריחוק בצורה – ואהבה זה איחוד בהשוואת צורה. הכל לפי תפיסת הבורא שבאדם, שמחובר לראש ולא לגופים. בגלל השנאה לעשיו, ההשגחה עליו כללית בלבד, הוא מקבל עושר גשמי וחושב שהוא מנהל את העולם.

שה) ויאמר אל עמו. נתן להם עצה, לעשות להם (לישראל) רע. אמר רבי תנחום, יודעים היו המצרים בחכמת הכוכבים שלהם, שסופם שיוכו בשביל ישראל. ולכן הקדים השר שלהם לעשות עימהם רעה.

שו) רבי יצחק פגע (פגש) בהר וראה איש אחד שהיה ישן תחת האילן. ישב שם רבי יצחק. בעוד שהיה יושב, ראה הארץ שמתנודדת, ואותו אילן נשבר ונפל, וראה בקעים חורים בארץ, והארץ הייתה עולה ויורדת.

שז) נעור אותו האיש, צעק לעומת רבי יצחק, ואמר לו, יהודי יהודי, בכה ונהם, כי עתה מקימים ברקיע שר אחד, ממונה, מושל עליון, והוא עתיד לעשות עימכם רעה רבה. ורעש זה של הארץ היה בשבילכם. כי כל זמן שהארץ רועשת, הוא בעת שקם ממונה ברקיע, שיעשה עימכם רעה.

שח) תמה רבי יצחק ואמר תַּחַת שָׁלוֹשׁ, רָגְזָה אֶרֶץ, תַּחַת-עֶבֶד, כִּי יִמְלוֹךְ. שפירושו, ממונה, שהיה מקודם משועבד תחת מושל אחר, ועתה מָלַךְ, ונתנו לו ממשלה, ורגזה הארץ. ומכל שכן כשממונה ההוא ימשול על ישראל, ודאי שהארץ רוגזת ורועשת.

שט) אמר חמא בר גוריא: כשהניח הקב"ה את ישראל תחת ממשלת האומות, ישב וגעה ובכה כמ"ש: במסתרים תבכה נפשי. אמר רבי יוסי במסתרים, בעולם אצילות.

 

הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה

שי) בא רבי יהודה אל רבי אלעזר שהיה יושב וידו בפיו, והיה עצב. שאלו במה עוסק אדוני? אמר לו: בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ. אם האדון עצב, ומכל שכן אם הוא גועה ובוכה, מה עושים משמשיו? שכתוב אראלם צעקו חוּצה. מהו חוּצה? (מחוץ לתפיסת הבורא) שאדונם בפנים, כמ"ש במסתרים תבכה נפשי. והם חוּצה. אדונם בבתים הפנימיים, באצילות, והם בבתים החיצוניים, בבי"ע. בתים הפנימיים הם מעשרה כתרי המלך, מע"ס דז"א דאצילות (מדרגת הקב"ה – המוחין של האדם בחוץ ומצער אותו שאין לו תובנות להתגבר).

שיא) מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם, מַר יִבְכָּיוּן. וכי יש מלאכים שאינם של שלום? יש מלאכים בעלי דין הקשה, הנמשכים מספירת הגבורה. ויש שהם בעלי הדין שאינו קשה, הנמשכים ממלכות. ויש שהם בעלי דין ורחמים, הנמשכים מת"ת. ויש בעלי רחמים, שאין בהם דין כלל, הנמשכים מבינה. והם נקראים מלאכי שלום. מלאך זה כוח, ומלאכה זו פעולתו. יש ומלמעלה באה הנהגה של דין, כאשר יהודי סר מהדרך ויש להחזירו לקו, ע"י כוח הגבורה. בסופו של דבר המטרה להגיע לשלום.

שְׁתֵּי דְּמָעוֹת לַתְּהוֹם שֶׁל הַיָּם הַגָּדוֹל.

שיב) שואל אם כן, כל אלו השרים הממונים על העמים, כשרואים את אדונם עצוב, מחמת שעבוד ישראל, למה עובדים בפרך עם בניו? אינם עושים אלא מה שמוטל עליהם, רצון אדונם עושים. כאשר שֹם הקב"ה את בניו בגלות, הוא דואג שיהיה מי שיזכיר להם שהגלות אינה טובה. כמובן שאין הקב"ה באמת עצוב, אלא שמצטער שעדיין אינו יכול לתת לבניו את ההטבה.

שיג) רבי דוסתאי אמר: בשעה שבניו של הקב"ה נמסרו למושלי העמים, מתאספים י"ב בתי דינים, דהיינו המלכות, שיש לה י"ב צירופי אדני, אותיות דינא (גימטרייה מכה). וכיוון שנתבטל הזיווג הויה אדנ"י, שי"ב צירופי אדני היו מקבלים מי"ב צירופי הויה, ע"כ נאספו י"ב צירופי אדני. ומשתקעים בתוך תהום הגדול, הבינה. בכה האדון, הבינה, בכיות בהרמת קול, הנקרא געיות. שבינה ירדה מחמת עליית המלכות לקטנות, המכונה בכייה.

ורצות ויורדות שתי דמעות מן נקבי עיניים (עיניים בחינת חוכמה, נקבי – בינה שעלתה לחוכמה), בינה, לתהום הים הגדול, המלכות. שנעשה במלכות ב' מיני דינים: מבינה דמלכות וממלכות דבינה. ומתוך שנעשו ע"י עליית המלכות לבינה והתערבותם זו בזו, הן מכונות דמעות, מלשון מדומע. וגם משום שבינה זו נ"ע, וכל היורד ויוצא מנ"ע נקרא דמעות  כמ"ש, משפטיך תהום רבה. שהוא מחמת שהדין שבמלכות עלה לבינה, שנקראת תהום רבה, ונעשה בה משפטים, דין. ומתגלגלים עליונים למטה, ונבקעו התחתונים, וירדו מאתיים וארבעים מדרגות  כמ"ש: אריה שאג מי לא יירא.

זוהר מבאר כאן, איך נעשה ירידתם של זו"ן לו"ק בלי ראש, בזמן שנמסרו ישראל לגלות בין העמים. שאז עלתה המלכות לבינה (התודעה של האדם), הנקראת תהום רבה. ועל ידי זה באה הבינה לקטנות, ונעשה ב' מיני דינים במלכות, המכונים דמעות. וישסו"ת, שהיה מחובר עם או"א, ירדו עתה למטה, מחמת המסך דמלכות שנתעלה בחצי הבינה. כי מחמת זה נתחלקה הבינה לב' פרצופים:

א. ג"ר שבה נקראים או"א, שהם נשארו במעלתם, להיותם מחצי הבינה שלמעלה ממסך.

ב. ישסו"ת, שהם מחצי בינה שלמטה מהמסך דמלכות, ירדו למטה, ונמצא שישסו"ת שהיו עילאין נתגלגלו למטה.

ואח"כ נתבקעו גם כח"ב תו"מ של ישסו"ת, מחמת עליית המלכות לבינה. שכתר חכמה וחצי בינה נשארו למעלה ממסך דמלכות, וחצי בינה ת"ת ומלכות ירדו למטה ממסך המלכות העומד בחצי בינה.

וכמ"ש: נתבקעו התחתונים, שישסו"ת שכבר יצאו מאו"א למטה, נתבקעו גם הם, וירדו מאתיים וארבעים מדרגות, שהם חצי בינה ות"ת ומלכות, שהם מאתיים וחמישים, כי ספירת ישסו"ת הם בסוד מאות. אלא משום שהמלכות דמלכות עלתה ונשארה למעלה באו"א עילאין, ע"כ לא נשארו במלכות דישסו"ת, שהיא בסוד מאה, אלא צ' ספירות ראשונות שלה עד יסוד. ונמצא, שאין בה אלא צ' ספירות, וע"כ נבחנים שירדו רק ר"מ מדרגות ולא ר"נ. ואלו ב' מדרגות וחצי שירדו מישסו"ת, הם נתלבשו בזו"ן. והם ו"ק בלי ראש. כי הג"ר, הכתר החכמה וחצי הבינה העליונה, חסרות מהן. ומשום זה נשארו הזו"ן בלי זיווג ובו"ק חסר ראש. עד שיגאלו ישראל מן הגלות. ואע"פ שיש זמנים ומועדים, ועל ידי התפילות, שזו"ן חוזרים ומשיגים ג"ר גם בימי הגלות, אמנם אין זה בקביעות. אבל בזמן הגאולה, יחזרו לג"ר בקביעות, כמו או"א שבימי הגלות.

שיד) בשעה שמסר הקב"ה את ישראל לשר מצרים, גזר עליהם ז' גזירות, שישעבדו בהם מצרים  כמ"ש: וימררו את חייהם, בעבודה קשה, בחומר, ובלבנים, ובכל עבודה בשדה, את כל עבודתם, אשר עבדו בהם בפרך. וכנגדן שבע לטוב: ובני ישראל פרו, וישרצו, וירבו, ויעצמו, במאוד, מאוד, ותימלא הארץ אותם. כלומר נתן להם אפשרות לגדול, ומאחר ושמרו

על בידול מהגוים, הצליחו לצאת לגאולה.

אין תגובות

להגיב