002- דף היומי בזוהר הסולם – וארא – ד-ו למתקדמים

002- דף היומי בזוהר הסולם – וארא – ד-ו למתקדמים

שיעור שמע

:הורדה- כחול

וָאֵרָא ד – ו

וָאֵרָא בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם

אָדָם מְקַבֵּל רָצוֹן כּפִּקָדוֹן, עַל מְנָת שׁיבָטֶא אֶת רָצוֹן הַמֶּלֶך.

 

אם לא משה, בחינת האמונה שבאדם, שבא בדברים קשים כשפונה אל השם א-ד-נ-י לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה – אדם אחר היה נענש. יש דין בעולם. כאשר אדם מתרעם על הדין, עליו לדעת שהוא מתרעם על "הבת" – דהיינו צד הדין שבחסד של הבורא יתברך, צד שדרכו הוא מנהיג את העולם, וכאשר מרגיש אדם דין עליו להפנים שהמקור הוא שם הויה – הרחמים. ומי שלא מתנהג כראוי למידת הדין יענש, דהיינו יאלץ לקבל תיקון. אך כאשר אדם נמצא בבית המלך כמו שכתוב: עַבְדִּי מֹשֶׁה: בְּכָל בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא – שיש לו אמונה שלמה ברצון המלך, כאן יש סיכוי שתתעורר בנפש האדם התפיסה האלוקית, ומצד מידת הרחמים שבו יוכל לתקן.

יב) אמר רבי יוסי: משה, אם לא היה בעליו של הבית, כמ"ש עליו: תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים, היה נענש על מה שאמר לאדנ"י, לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה. אבל בשביל זה שהיה בעליו של הבית לא נענש. בדומה לאדם שנפל לו מריבה עם אשתו, שהייתה בת מלך, ואמר לה דברים שאינם הגונים, התחילה היא להתרעם. כיוון שהתחילה לומר דבר, היה שם המלך, לקח לו המלך את הדבר, והיא שתקה ופסקה מלדבר. אמר לו המלך לבעלה, וכי לא ידעת שאני מלך, ולפני דיברת דברים אלו. כביכול אף משה כן, שכתוב: וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי. מיד, וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה, שהיא מידת הדין, כי הבת מלך התחילה להתרעם. מיד לקח המלך את הדבר, ויאמר אליו, אני הויה. האם לא ידעת שאני מלך, ומלפני דיברת דברים אלו?

יג) וָאֵרָא, אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב  בְּאֵל שַׁדָּי. למה שינה את השמות של מעלה אדנ"י הויה אלקים, וכאן אמר אל שדי? אלא בדומה למלך שהיה לו בת בלתי נשואה, והיה לו אוהב. כשרצה המלך לדבר עם האוהב, שלח את בתו לדבר עימו, והיה המלך מדבר עימו ע"י בתו. הגיע זמנה של בתו להינשא. באותו יום שנישאה, אמר המלך, קיראו לה מטרוניתא יקרה. ואמר לה, עד עתה דברתי על ידֵך למי שדברתי, מכאן ולהלאה אני אומר לבעלך, והוא יאמר למי שצריך. לימים אמר לה בעלה, דָברי ריב לפני המלך, עד שהיא התחילה לדבר, לקח לו המלך את הדבר. אמר לו, וכי איני המלך, אשר עד יום הזה לא דיבר איש עימי אלא ע"י בתי, ואני נתתי לך את בתי, ודברתי עימך בגלוי, מה שלא עשיתי לאדם אחר. בת היא בחינת הרצון שבאדם. הקב"ה לא נותן לאדם את רצון כקניין, אלא כפיקדון, כתפקיד, כחומר גלם איתו יש לעבוד. מכאן שוודאי שיש לבעל הפיקדון מה לומר ולקבוע חוקים/דינים כיצד לנהל רצון זה באדם. גם בגשמיות יש לחתן מחויבות בכיבוד אבי הכלה.

יד) וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב  בְּאֵל שַׁדָּי, הוא שם המלכות, מטרם שנזדווגה עם ז"א פנים בפנים. ופירושו, וארא אל האבות באל שדי, המלכות. כשהייתה בביתי ולא נישאה, ולא דיברו עימי פנים בפנים, כמו שעשיתי לך. ואתה בהתחלת דיבורך, אמרת לבתי בפנַי דברים כאלו. אלא על כך כתוב, וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. לדבר עימהם במדרגה זו שדברתי עימך.

אומר הקב"ה למשה: האם בזכות שנתתי לך כך להיכנס להיכל, יכול אתה לדבר בגסות?

טו)רבי יוסי פתח: לְדָוִד, מִזְמוֹר: לַיהוָה, הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ  תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ. הארץ זו היא ארץ הקדושה של ישראל, שהיא עומדת להישקות מן ה', ולהתברך ממנו מתחילה. ואחר כך ממנה נישקה העולם כולו. תבל ויושבי בה, זו היא שאר הארצות, השותים ממנו. צריך אדם לחפש בנפשו מקום הנק' ארץ ישראל, וכאשר זוכה אדם לרכז את כל רצונותיו ישר-אל, אזי מתמלאים כל רצונותיו למטרה, מרצון מרכזי זה. כל ניסיון למילוי רצונות אחרים יביאו לאכזבה.

טז) כִּי הוּא, עַל יַמִּים יְסָדָהּ. אלו הם שבעה עמודים, חג"ת נהי"מ דז"א, שהארץ נסמכת עליהם. והם שבעה ימים וים כנרת, המלכות, שולט עליהם. אל תאמר ששולט עליהם. כי המלכות אינה שולטת על ז"ס דז"א, אלא שהים כנרת נתמלא מהם. כי המלכות מקבלת מהם.

ועל נהרות יכוננה. מי המה הנהרות? כמ"ש, נָשְׂאוּ נְהָרוֹת, יְהוָה  נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם, שהם היסוד דז"א, שנקרא נהר, כמ"ש: ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן.

יז) ארץ, מלכות, בעת שהיא פב"פ עם ז"א, ישראל, נקראת בשם ארץ ישראל. ויעקב, ישראל, למה אינו מושל עליה כמשה, הלא גם הוא מרכבה לז"א, הנקרא ישראל, שהרי כתוב, וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, שהוא שם הנוקבא בטרם שמזדווגת עם ז"א? ארץ זו מלכות, ישראל זה ז"א – וכאשר הם בזיווג פנים בפנים נק' ארץ ישראל.

יח) אלא יעקב, שלקח בית שלמטה, בעולם הזה, וע"כ נעזב ממנו בית שלמעלה, מלכות. ועם בית שלמטה, ד' הנשים, התקין בית העליון, המלכות, בי"ב שבטים בשבעים ענפים, ע' שמות שלה, ע' נפש שבאו למצרים. משה לקח בית העליון, מלכות, ועזב בית התחתון, כי נִפרשׁ מאשתו. וע"כ כתוב ביעקב, באל שדי, כי רק באל שדי דיבר עימו הקב"ה ולא יותר מזה. ושמי הויה לא נודעתי להם, לדבר עימהם במדרגה זו של הויה, שהוא עליון.

יט) אמר רבי חייא: פאר האבות היה יעקב, השלמות של הכל. בכולם כתוב, אל אברהם אל יצחק, ובו נתווספה אות אחת, שנאמר, ואל יעקב. נתווספה בו ו', להורות שהוא שלם יותר מכולם. ועם כל זה, לא זכה להשתמש בה, במלכות, כמו משה.

כ) וגם הקימותי את בריתי. משום שנימולו. שכל מי שנימול, יורש הארץ. וע"כ כתוב, לתת להם את ארץ כנען. כי הארץ אינו יורש אלא צדיק. וכל מי שנימול (שמוכן לעשות ברית עם השם) נקרא צדיק, שכתוב, ועמֵך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ. כל מי שנימול ושומר אות הברית נקרא צדיק. יוסף, שכל ימיו לא נקרא צדיק, עד ששמר ברית ההוא, אות ברית קודש. כיוון ששמר אותו במעשה של אשת פוטיפר, נקרא צדיק, כלומר יוסף הצדיק. גם האבות שעשו ברית יש להם זכות על ארץ ישראל, אך משה הוא פנימיות כולם, ובכדי לזכות צריך עם עם תורה. הצדיק הוא היסוד שמקשר את העם עם הקב"ה, ומאפשר לעשות את רצון המלך.

אין תגובות

להגיב