015- הדף היומי בזוהר הסולם – וארא – מג-מה השקפה

015- הדף היומי בזוהר הסולם – וארא – מג-מה השקפה

שיעור  שמע:

הורדה- כחול

וָאֵרָא מג-מה

וְיִהְיוּ דָם

הָפְּגַם הַגָּדוֹל הוּא הָרְדִיפָה אַחֵר הָאוֹר

מכה באה לעורר את האדם לראות את האמת. גם ראיית הדין היא חלק מהגילוי, אך מקור ההנאה נמצא בהסתרה. וכך נבחן האדם האם הוא מצפה לקבל את האור מהיאור, או מהבורא – מחפש מתנה או את נותן המתנה – לכן אמר דוד המלך: אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ, לְעוֹלָם וָעֶד. שונא מתנות יחיה ומשיכת אור כזו מזיקה, נראית היא כמים אך היא דם.

כאשר מכּים בכלל, מכים בכל הפרטים. המים הם בחינת חיוּת, אשר אצל כל פרט באה לידי ביטוי בצורה שונה: אחד רודף אחרי כסף, אחר אחרי כבוד וכדומה. היהודי שמושך את תענוגו מהקשר אל הקב"ה, לא נפגם מפני שהוא קשור לכלל. הפגם הגדול הוא הרדיפה אחרי האור – אחרי היאור. כל תענוג הנובע מאותו יאור, מאותם רצונות חיצוניים נפגם.

אדם מרגיש שכאשר מתמלא הרצון המרכזי שלו באור, מתמלאים גם כל שאר הפרטים, כך למשל מי שרודף אחר כסף, ברגע שמשיג כסף הולך הוא בהרגשה שהכל בסדר. ודווקא בתענוג שיונקים בחיצוניות, מתמלאים בגורם הכישלון, דהיינו כעס, דיכאון וכדומה, כמו עושר השמור לבעליו לרעתו וזו בחינת חֶרֶב לַיהוָה מָלְאָה דָם.

השפע/האור מגיע מהמקור העליון אל מקור המלכות, ורק מכאן מתפצל השפע לפרטים לפי המסוגלות והכנת הכלי לקבלה. לכן חלק הולך למצרי שבנפש השותה דם, וחלק ליהודי שבנפש השותה מים.

אפילו תענוג של גנב שמצליח, מגיע מהמקור העליון. אבל כאשר מקבל הוא את החיוּת, זה כבר אחרי הפיצול וההפרדה בין החלק הטוב לחלק המזיק. גנב זה הוא בחינת המצרי שבמקום לפרש את האור שבא מהשפע העליון, הוא חושב שמקור התענוג הוא היאור – הרצון לקבל לעצמו. התענוג בא מלמעלה כאור, המתפצל לטוב ורע לפי המקבל. היאור הוא מלכות שאינה מעורבת בבינה, דהיינו רצון לקבל בלי התכללות בהשפעה

אין תגובות

להגיב