015- הדף היומי בזוהר הסולם – וארא – מג-מה למתקדמים

015- הדף היומי בזוהר הסולם – וארא – מג-מה למתקדמים

שיעור שמע:

הורדה- כחול

שאלות לחזרה ושינון זהר וארא מג-מה
1. כיצד ניתן שאהרון יכה בכל אגמיהם וכל מקווי מימהם והיו לדם?
2. מהו מקור המים ומדוע רואים בהתפצלותו למצרים ולישראל ב' בחינות, אדום ולבן?
3. מהיכן אנו לומדים שמכת הדם לא היתה משום מיאוס בלבד?
4. מהו התיקון שביקש דוד לעשות במלכות? כיצד היא התבטאה בשלמה?
5. מהו הדם האפשרי בליל ירח מלא ומתי זה קדושה?
6. מדוע הקב"ה לא רצה להביא למצרים עם אחר שיעורר עליהם דם, דהיינו, מלחמה?
7. מהו הסימן לכך שהאדם הולך בדרכיו של הקב"ה (אות קל"ט)?
8. מדוע רצה לשמוע רבי חייא מהינוקא את דבריו? והרי ידעם כבר.
9. מהו חרב לה' מלאה דם שנאמר על המלכות?

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

וָאֵרָא מג-מה

וְיִהְיוּ דָם

הָפְּגַם הַגָּדוֹל הוּא הָרְדִיפָה אַחֵר הָאוֹר

 

מכה באה לעורר את האדם לראות את האמת. גם ראיית הדין היא חלק מהגילוי, אך מקור ההנאה נמצא בהסתרה. וכך נבחן האדם האם הוא מצפה לקבל את האור מהיאור, או מהבורא – מחפש מתנה או את נותן המתנה – לכן אמר דוד המלך: אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ, לְעוֹלָם וָעֶד. שונא מתנות יחיה ומשיכת אור כזו מזיקה, נראית היא כמים אך היא דם.

כאשר מכּים בכלל, מכים בכל הפרטים. המים הם בחינת חיוּת, אשר אצל כל פרט באה לידי ביטוי בצורה שונה: אחד רודף אחרי כסף, אחר אחרי כבוד וכדומה. היהודי שמושך את תענוגו מהקשר אל הקב"ה, לא נפגם מפני שהוא קשור לכלל. הפגם הגדול הוא הרדיפה אחרי האור – אחרי היאור. כל תענוג הנובע מאותו יאור, מאותם רצונות חיצוניים נפגם.

אדם מרגיש שכאשר מתמלא הרצון המרכזי שלו באור, מתמלאים גם כל שאר הפרטים, כך למשל מי שרודף אחר כסף, ברגע שמשיג כסף הולך הוא בהרגשה שהכל בסדר. ודווקא בתענוג שיונקים בחיצוניות, מתמלאים בגורם הכישלון, דהיינו כעס, דיכאון וכדומה, כמו עושר השמור לבעליו לרעתו וזו בחינת חֶרֶב לַיהוָה מָלְאָה דָם.

השפע/האור מגיע מהמקור העליון אל מקור המלכות, ורק מכאן מתפצלהשפע לפרטים לפי המסוגלות והכנת הכלי לקבלה. לכן חלק הולך למצרי שבנפש השותה דם, וחלק ליהודי שבנפש השותה מים.

אפילו תענוג של גנב שמצליח, מגיע מהמקור העליון. אבל כאשר מקבל הוא את החיוּת, זה כבר אחרי הפיצול וההפרדה בין החלק הטוב לחלק המזיק. גנב זה הוא בחינת המצרי שבמקום לפרש את האור שבא מהשפע העליון, הוא חושב שמקור התענוג הוא היאור – הרצון לקבל לעצמו. התענוג בא מלמעלה כאור, המתפצל לטוב ורע לפי המקבל. היאור הוא מלכות שאינה מעורבת בבינה, דהיינו רצון לקבל בלי התכללות בהשפעה.

צד הישראל שבנפש היה מוכר בכסף לצד המצרי מים, דהיינו תענוגות הנובעים מהאמת.

קכח) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם. שאל רבי יהודה: איך היה יכול ללכת לכל מימי מצרים (לכל המקומות), שבכל ארץ מצרים. הרי כתוב: וימלֵא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור?

קכט) אלא מימי מצרים הוא נילוס (כלל). ומשם נתמלא כל שאר האגמים והיאורים והעיינות וכל מימות שלהם. ועל כן אהרון נטה ידו להכות לנילוס בלבד. שכתוב: וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם, לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר; וַיְהִי הַדָּם, בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

קל) אמר רבי אבא: מים תחתונים מתפשטים לכמה צדדים, לימין ולשמאל. ומים עליונים מתקבצים בבית קיבוץ המים, יסוד דז"א, שכתוב, ויאמר אלקים יִקַוו המים אל מקום אחד. וכתוב, ולמקוה המים קרא ימים. רקיע, שיש בו שמש, ולבנה, כוכבים ומזלות, שהוא יסוד דז"א הכולל בתוכו כל האורות דז"א, זהו בית קיבוץ המים, המקבל כל המים, כל האורות, ומשקה לארץ, עולם התחתון, המלכות. כיוון שהארץ מקבלת מים, היא מפזרת אותם ומחלקת אותם לכל צד (לכל הרצונות), ומשם יושקו הכל.

קלא) כשהדין שורה, עולם התחתון, מלכות, אינו יונק מן הרקיע, ויונק מצד שמאל שאינו נכלל בימין. ואז נקרא המלכות, חֶרֶב לַיהוָה מָלְאָה דָם. אוי לאותם שיונקים אז ממנה ונִשְקים ממנה. כי בזמן ההוא הים, המלכות, היה יונק משני צדדים, מיסוד דז"א ומצד השמאל. ועל כן נחלק לשני חלקים, לבן מצד היסוד, ואדום מצד השמאל. ואז זורק אל היאור חלקם של המצרים, האדום. ומכה בשורשם למעלה ולמטה. ועל כן שותים ישראל מים להיותם דבוקים ביסוד דז"א, שהוא חלק הלבן שבמלכות. והמצרים שותים דם, שהוא חלק האדום שבמלכות.

קלב) אם תאמר, שמכת הדם הייתה משום מיאוס בלבד, בוא וראה, שתו הדם ובא במעיהם ובקע ועלה. עד שישראל היו מוכרים להם מים בכסף, ואז שתו מים. משום זה, הראשונה להכות אותם, הייתה דם.

קלג) רבי יצחק פתח: אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ, לְעוֹלָם וָעֶד. דוד, כנגד המדרגה שלו אמר, ארומִמך. אלקַי, פירושו אלקַי שלי, המלכות, שהוא מדרגתו. כי רצה להעלות שבחו של המלכות ולהביאו לאור העליון, בינה, לערבם זה בזה, שיהיו המלכות והבינה הכל אחד. ועל כך אמר, ארוממך אלקַי המלך.

קלד) כל ימיו דוד השתדל לתקן את הכיסא, המלכות, ולהאיר הפנים שלה באור הבינה, כדי שתגן עליה, והאיר תמיד את אור התחתון, מלכות, באור העליון, בינה, שתהיינה הכל אחד. שהמלכות תעלה לבינה, שאז הן אחד. וכשבא שלמה, מצא עולם, המלכות, שלם, והלבנה, המלכות שנתמלאה, שכבר עלתה המלכות לבינה, ונשלמה ונתמלאה שם בכל אורותיה, ולא היה צריך עוד להטריח עליה להאיר אותה.

קלה) בשעה שרוצה הקב"ה לעשות נקמה בעמים עובדי עבודה זרה, מתעורר צד השמאל ומתמלאה הלבנה, המלכות, דם מצד ההוא. ואז נובעים דם המעיינות והנחלים שלמטה, כל אלו שהם לצד שמאל. ועל כן הדין שלהם דם.

קלו) כשדם הזה מתעורר על איזה עם, הוא דם של הרוגים, כי יעורר עליהם עם אחר שיבוא ויהרוג אותם. אבל במצרים לא רצה הקב"ה להביא עליהם עם אחר, שיעורר עליהם דם, שיהרגם, משום שישראל היו ביניהם, ולא יצטערו ישראל היושבים בארצם. אלא הקב"ה היכה אותם בדם, בנהרות שלהם, שלא היו יכולים לשתות. כאשר מרגיש אדם שהוא מקבל שפע לא ראוי, עליו להתעורר ולצאת מהרצון הקודם. כך היכה ה' את היאור, מקור המים שלהם הפך לדם.

קלז) ומשום שהממשלה שלהם שולטת באותו הנהר, פקד הקב"ה את הממשלה שלהם בתחילה, כדי שיוכה מתחילה האלקים שלהם. כי הנילוס היה אחד מן האלקים שלהם. וכן שאר אלקים שלהם היו נובעים דם. כמ"ש: וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים. לכאורה אפשר לחשוב שמדובר על מיץ מפירות העצים, אך איזו חיות היו מקבלים מאבנים – אלא אפילו לשבת לנוח על אבן לא יכלו.

קלח) רבי חייא קם לילה אחד לעסוק בתורה, והיה עמו רבי יוסי הקטן שהיה עוד ילד. פתח רבי חייא: לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ, וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר, רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ. מה ראה שלמה, שאמר מקרא הזה?

קלט) כל דבריו של שלמה בחכמה היו. לך אכול בשמחה לחמך, פירושו, בשעה שהאדם הולך בדרכיו של הקב"ה, הקב"ה מקרבו ונותן לו שלווה ומנוחה. אז, הלחם והיין שאוכל ושותה, בשמחת הלב, משום שהקב"ה רוצה במעשיו. מצד היהודי שבנפש, נהנה הוא מלהיות משפיע וגורם נחת רוח לבורא, לכן שותה הוא מים.

קמ) אמר לו הילד: אם כן אמרת, שכל דבריו של שלמה היו בחכמה, איפה הוא החכמה כאן במקרא זה. אמר לו רבי חייא: בני תבשל בשלוך, דהיינו שתעיין היטב ותראה מקרא הזה (מצד התפיסה שלך, אל תנסה להשיג דרגה שאינך ראוי לה). אמר לו הילד, מטרם שבשלתי אני יודע (חכמים לומדים גם מילד, דהיינו מדרגת הקטנות בה יש קדושה גדולה). אמר לו רבי חייא מאין לך:

קמ אמר הילד: קול אחד אחד שמעתי מאבא (מדרגת החוכמה) במקרא זה. ששלמה הזהיר את בני אדם לעטר את כנסת ישראל בשמחה. כי לחם רומז על אור החסדים, ואחר כך יתעטר ביין שהוא צד שמאל, דהיינו הארת החכה שבשמאל דבינה, כדי שאמונת כל, דהיינו מלכות תמצא בשמחה שלמה בימין ושמאל, וכשתהיה בין שניהם, אז כל הברכות שורות בעולם. כי זהו תכלית השלמות של המלכות, שהארת השמאל שהיא חכמה תתלבש באור החסדים שבימין, שאז מאירים בה שניהם, שז"ס לחם ויין. וכל זה הוא כשרוצה הקב"ה במעשיהם של בני אדם, ז"ש כי כבר רצה האלוקים את מעשיך. בא רבי חייא ונשקו. אמר חייך בני, שדבר זה הנחתי בשבילך, כלומר אע"פ שגם אני ידעתי אותו, לא אמרתי, והנחתי אותו כדי שתאמר אתה, ועתה ידעתי שהקב"ה רוצה לעטר לך בתורה.

יפה החכמה במקרא הזה?

קמב) עוד פתח רבי חייא: אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם. מהו הטעם אהרון ולא משה? אלא אמר הקב"ה, אהרון, ימין, המים עומדים בו במקומו, כי המים בימין הם. והשמאל רוצה להמשיך מים משם. אהרון, שבא מצד ההוא, יעורר שפע המים. וכשהשמאל, שהם המצרים, יקבל אותם, הם יתהפכו לדם.

קמג) התחתונה מכל המדרגות, מלכות, שנקראת חרב לה' מלאה דם, היכה מתחילה. וע"כ נהפכו המים שלהם לדם. מן התחתון, מלכות, התחיל הקב"ה להכות. והיד שלו, שיש בה עשרה אצבעות, עשר ספירות, היכה בכל אצבע ואצבע, מן המלכות עד הכתר. וכשהגיע למדרגה העליונה שלהם, הבכור של כל המדרגות, הכתר, הוא עשה את שלו, ועבר בארץ מצרים והרג כולם. ועל כן הרג כל הבכורים בארץ מצרים, משום שהוא מדרגה עליונה שלהם ובכור הכל.

לחץ כאן כדי השב, השב לכולם או העבר

אין תגובות

להגיב