020- הדף היומי בזוהר הסולם – וארא – נח-ס למתקדמים

שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון זהר וארא עח-ס
1. מה הכוונה הפנימית שרבי ייסא ורבי חזקיה היו הולכים בדרך מקפוטקיא ללוד ומיהו אותה יהודי?
2. מה פירושו של ר"י על הפסוק דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום?
3. מהם דרכים ומהם נתיבות? מהו נעם ומהו שלום? כיצד הם מתקשרים לפסוק דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום?
4. מדוע אומרים ויהי נעם ה' אלוקניו עלינו במוצ"ש? מה צריך לכוון? מדוע צריך לאומרו בעמידה?
5. מאלו ג' מכות מתו הבהמות במצרים?
6. מדוע במכת דבר אומר יד ה' ואילו במכת כינים אומר אצבע ה'?
7. מה דומה ומה שונה בין המכות ברד ודבר מבחינה פנימית? מה זה מלמדך לעבודת נפש?
8. כיצד פירש אותו יהודי את מות הבהמות בראותו את שני העופות מתות?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

וָאֵרָא נח-ס

דְּרָכֶים נְתִיבוֹת נֹעַם שָׁלוֹם.

עָנַווה הִיא הָמִּידָה הַגָּבוֹהַּה בְּיוֹתֵר לֶהִתְּקָשׁרוּת עִם הַבּוֹרֵא

כפי שנאמר על איש האלוקים: וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד מִכֹּל, הָאָדָם, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. אדם עניו מסוגל להקשיב לתפיסת הבורא שבו.

מידה זו היא המפתח לרכישת אמונה, אמונה אשר מתקנת את השימוש ברצון. כפי שהמן שירד במדבר התליע ע"י תולעים, מהסיבה שהאמונה אינה מתפתחת אלא עומדת במקום בלי תנועה, כך פגיעה ביראת הרוממות – הורגת את האמונה, שאינם מאמינים שיהיה גם למחר. כפי שאומרת הגמרא (יומא יב:) כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר – אינו אלא מקטני אמנה. כמו שיש להתאמן תדיר, כך יש לחדש את האמונה בכל יום, בחינת שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד, אחרת הקיפאון הוא המוות של האדם, שאינו מתקשר להשם באמונה.

מכה גימטריה א-ד-נ-י היא צורת השיח של הבורא עם האדם, לומר לו שהמכה יכולה להביא לתיקון, או להריגת המצרי הגאוותן שבנפש. אם אדם לא משתדל לתקן בשקט, בעצמו את פנימיותו, התיקון יבוא ברעש ורוגז מלמעלה. כאן עדיין יש באפשרותו לתקן, אך אם חלילה יישאר אטום בגאוותו, תבוא מכת בכורות.

קפב) רבי יוסא ורבי חזקיה היו הולכים המקפוטקיא ללוד (ממדרגת שמחה למדרגת תענוג), והיה עמהם יהודי (מידת השפעה) אחד עם משא של עופות(בחינת ג"ר) על החמור. אמר רבי יסא לרבי חזקיה פתח פיך ואמור דבר אחד מאלו דברי תורה שאתה אומר בכל יום לפני רבי שמעון בר יוחאי.

קפג) פתח ואמר: דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם  וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. דרכיה דרכי נועם הם אורחות התורה, כי מי שהולך בדרכי התורה, הקב"ה משרה עליו נעימות השכינה (בינה), שלא תעבור ממנו לעולם. וכל נתיבותיה שלום, הם השבילים של התורה. כי כל השבילים של התורה (קו אמצעי) כולם שלום. שלום לו למעלה, שלום לו למטה, שלום לו בעולם הזה, שלום לו בעולם הבא.

קפד) אמר אותו יהודי, יש סוד פנימי במקרא הזה. שאל רבי חזקיה מאין לך? אמר לו שמעתי מאבי (מתפיסת הבורא, יסוד, ענווה) ולמדתי כאן במקרא הזה דבר טוב.

קפה) מקרא זה הוא בשני אופנים ובשתי בחינות. כי אתה קורא בו דרכים, וקורא בו נתיבות. ואתה קורא בו נועם, וקורא בו שלום.

קפו) דרכיה דרכי נועם, שכתוב, הנותן בים דרך, כי בכל מקום שנקרא בתורה דרך, הוא אורָח פתוח לכל (בחינת חוכמה, שכל מי שראוי יכול לבוא לקחת תענוג). כך דרכיה, אלו הם דרכים, שהם פתוחים מכוח האבות, חג"ת, שכָּרוּ בים הגדול, מלכות, ונכנסו לתוכו. והם אורחות המתפתחים לכל צד, ולכל רוחות העולם. האבות פתחו לנו דרך לעבוד עם המלכות, עם הרצון.

יש ברצון שתי בחינות: מנועלא – נתיב, הכוח לפעול באמונה ע"י שעוזב את הרצון לקבל בצד, ולפעול בחסדים באמונה שלמה. ומפתחא – דרך, אורח, שמגיע מהמנעולא, מהוויתור על האני הכוזב. באורח ניתן לקבל תענוג, ובנועם שמחה. היכולת להביא את הרצון למקום האמונה, לנעימות כזו – משרה שמחה בלב.

קפז) ונועם הוא נעימות, היוצא מעולם הבא, בינה. ומאיר לכל המאורות, זו"ן. ומתפשטים לכל צד, לימין ולשמאל. וטוב ההוא והאור של עולם הבא, שהאבות, חג"ת דז"א, יונקים, נקרא נועם.

דבר אחר, עולם הבא נקרא נועם. משום שבעת שנתעורר עולם הבא להשפיע כל טוב, שמחה, האורות, חירות העולם מתעורר. ומשום זה נקרא עולם הבא, הבינה, נועם. הדרך שפתוחה ללכת בה היא דרך של נעימות ושמחה – בונה.

ב' נקודות במלכות:

א. הממותקת בבינה, נקראת מפתחא,

ב. בלתי ממותקת, נקראת מנעולא.

וע"כ יש ב' שמות ליסוד דמלכות:

א. כשמתוקנת ממפתחא, היא נקראת דרך או אורָח,

ב. כשמתוקנת ממנעולא, היא נקראת שביל או נתיב.

בכל מקום שנקרא בתורה דרך, הוא אורָח פתוח לכל, כי המתוקנת ממפתחא מקבלת כל המוחין דבינה, הנקראים נועם, ופתוחה להשפיע אותם לכל התחתונים. ותיקון זה, שתהא ראויה לקבל המוחין דבינה, נעשה מתוך עלייתה לחג"ת דז"א, הנקראים אבות (כשמלכות עולה לת"ת – בינה דגוף ומתכללת איתה, ואז ע"י החסד היא מתוקנת בסוד האמונה). והיא המתוקנת שם, רביעי לאבות. וע"כ נבחן, שהאבות תקנו במלכות את היסוד הזה, הנקרא מפתחא. דרכים, שהם פתוחים מכוח האבות, שחג"ת דז"א מתקנים אותה לבחינת מלכות שלהם, הרביעי לאבות. ותיקון זה נבחן לכריה וחפירה, משום שעושים אותה בזה לבית קיבול אל המוחין דבינה, המכונים נועם. כמ"ש באר חפרוה שרים, שהם או"א, כָּרוּהָ נדיבי עם, חג"ת דז"א.

המלכות במקומה אינה יכולה לקבל את ההארה, אלא כאשר עולה להתכלל עם חג"ת בחינת אברהם יצחק ויעקב, הם השרים שחפרו את הבאר ונתנו בה אמונה. מקום זה של האמונה נק' מנעולא – נתיב, שביל, דרך, אשר בזכותה יכולה המלכות להיות מפתחא – אורח, בחינת רחל אמנו, אהבה.

קפח) הרשעים אשר בגיהינום, בשעה שהשבת נכנס, כולם נחים, ויש להם שמחה ומנוחה בשבת. כיוון שיוצא השבת, יש לנו להעיר עלינו השמחה העליונה, כדי להינצל מעונש הגיהינום, שמשעה ההיא ולהלאה הם נידונים. ויש לנו להעיר ולומר: וִיהִי, נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנֵהוּ. שזה הוא לחזור ולהמשיך נועם העליון, שהוא המוחין דבינה, שהוא שמחת הכל. וע"כ דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. בעולם הזה השמחה, הנועם הם שמאירים. לכן ביציאת השבת אומרים וִיהִי, נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, כדי להמשיך את השמחה לימי החול. ואז כל נתיבותיה שלום, שימי החול אינם מנותקים.

קפט) נתיבותיה אלו הם נתיבות ושבילים היוצאים מלמעלה, מאו"א, שהם מנעולא. וכולם מקבל ברית יחיד, שנקרא שלום, יסוד דז"א, שלום בית, ומביאם לים הגדול, המלכות, כשהוא בתקפו. כלומר, בעת שהים הגדול בבחינת שמאל בלבד, והוא בדינים, בסוד ים הקפוא (חוכמה בלי חסדים), אז בכוח המסך דחיריק שבקו אמצעי, מגביר הימין על השמאל ונכללים זה בזה. ואז המים נפתחים. וזה נבחן שעושה שלום. ואז נותן לו שלום. זהו שכתוב, וכל נתיבותיה שלום. באו רבי יסא ורבי חזקיה ונשקו לו, אמרו: ומה כל אלו דברים עליונים צפונים אצלך ולא ידענו. הלכו וכשהגיעו לשדה אחד ראו בהמות השדה שמתים, אמרו: ודאי (מכת) דֶבֶר של בהמות יש במקום הזה. הברית היא העבודה והשלום הוא התוצאה. עושה שלום במרומיו (בבינה), הוא יעשה שלום עלינו (דהיינו שיתפשט עד ליסוד). אלו הם הנתיבות, החוכמה שיורדת מבינה ליסוד דז"א.

הִנֵּה יַד יְהוָה הוֹיָה

קצ) אמר אותו יהודי: זה שאמרתם שהקב"ה הרג במצרים כל הבהמות והצאן, ג' מיתות היו בבהמות: א' דֶבֶר, ב' אלו שהרג אותם הברד, ג' אלו בכורות הבהמות, שמתו במכות בכורות.

קצא) ומה היה המיתה שלהם? אלא הרי כתוב מתחילה, הִנֵּה יַד יְהוָה הוֹיָה, בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה. למה בכל המכות לא כתוב, יד ה'? אלא כאן הוא יד בחמישה אצבעות. כי מתחילה אצל מכת כינים כתוב, אצבע אלקים הוא. וכאן כל חמש האצבעות, שכל אצבע ואצבע הרג מין אחד. וחמישה מינים היו. שכתוב, בסוסים, בחמורים, בגמלים, בבקר ובצאן. הרי חמישה מינים לחמישה אצבעות, הנקראות יד. משום זה, הנה יד ה' הוֹיָה, דֶבֶר כבד מאוד. שהיו מתים מעצמם, שנמצאו מתים.

קצב) אחר שלא חזרו המצרים בתשובה, חזרו אלו האותיות ממש של דֶבֶר, והרגו כל אלו שנותרו. ואותיות דֶבֶר חזרו להיות ברד. אלא הדֶבֶר (מיתה) בנחת, והברד בתוקף הרוגז. ושניים אלו היו במקום אחד, בחמש אצבעות.

קצג) דֶבֶר, אותיות שהם בנחת, מיתה בנחת, שהיו מתים מעצמם. ברד, כי חזרו האותיות להיות בתוקף הרוגז, והרג הכל. ישבו באותו שדה. ראו צאן הבאים למקום אחד ומתים שם. קם אוו יהודי והלך אל אוו מקום, וראה שני עופות מתות המלאים תולעים וארס שמסבתם מתו הצאן.

תגיות: מכת ברד, דבר, ענווה, אמונה