011- הדף היומי בזוהר הסולם – בא – לא-לג למתקדמים

011- הדף היומי בזוהר הסולם – בא – לא-לג למתקדמים

שיעור שמע:

הורדה- כחול

שאלות לחזרה ושינון זהר בא לא-לג
1. מהו שכתוב ששמים וארץ יעמדו יחדיו ומה יחזיק אותם יחדיו?
2. כיצד ז"א משיג את השגותיו וכיצד זה מתבטא בפסוק "מי כה' אלוקינו המגביהי לשבת וגו'"?
3. מהי דעת? כיצד זה קשור לז"א ומה זה מלמדנו על קניית האמונה?
4. מהן ג' הקושיות שעולות על הפירוש של אמירת משה שלא אמר "כחצי" שלכאורה שלא יאמרו אצטגנני פרעה שמשה שקרן.
5. למה מכת בכורות בלילה ולא ביום? ולמה מתו החלשים שאחר הרחיים?
6. מי יודע תשובה לשאלות אלה?
7. ממה לומד רשב"י שלא ניתן לומר על משה שלא אמר?
8. מדוע השכינה הקדושה נקראת תמר הבא ב' טעמים?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

בֹּא לא-לג

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה

אָדָם הָרוֹצֶה חִיבּוּר צָרִיך לְהַשִּׂיג אֱמוּנָה.

האדם שרגליו בארץ וראשו בשמים, הוא זה שמחבר בין ימין ושמאל, בין שמים וארץ. זהו החיבור של התכונה הנפשית הנקראת חצות הלילה, שהאמונה – בחינת "זאת" היא הדבק המחבר. האמונה שהשם טוב ומטיב מחייבת את האדם לראות מעבר לעצמו. אם רואה הוא רק מתוך עצמו, כל השפיטה והפירוש שייתן למציאות תהיה מתוך המקום הפרטי שלו, בלי לראות את מקום הזולת. אי אפשר לשפוט את הזולת בראיה אנוכית בה רואים את התכונות החיוביות שבנו ואת השליליות שבו – כך לא באים למקום משותף. צָרִיך לִשְׁפּוֹט בְּצוּרָה אֱמוּנִית  – מעבר למקום של עצמי.

את החושך אפשר לראות כהעדר אור (תפיסת הגוי, תפיסת המדע), או בראיה נכונה – זהו צל. הגוי שבנפש פוגש בהעדר אור ומתחיל לילל שרוצה את האור/השפע. היהודי המאמין פוגש בצל, ומבין שהוא כעצם מסתיר את האור, כל שעליו לעשות זה להפנות פניו למקור האור, לקב"ה, וכך לפתח ראייה אמונית. וכך עצם הבריאה, האדם נבראו יש מאין, ומכאן שיש להם תפקיד להיות שותף פעיל בהשפעה, באהבה ובקשר האמוני עם הקב"ה. היווני שר באנו חושך לגרש בידנו אור ואש – היהודי שבוחר ולוקח אחריות, בא להתמודד עם החושך ע"י תורה ואמונה. האדם מסתיר את האור בגאוותו ע"י רצון פרטי לקבל לעצמו. כל שעליך לעשות זה לעשות פנייה נפשית, ולבוא בביטול לעליון.

פעולה בברית מחייבת בתוך המסגרות התורניות, תביא ליראת הרוממות של האידיאה, של ההשקפה העליונה – פעולה זו מביאה אמונה.

קד) עוד פתח ואמר רבי שמעון: בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. את, זהו ימינו של הקב"ה ואת, זה שמאלו. למדתי שנטה הקב"ה ימינו, חסד, וברא את השמים. ונטה שמאלו, דין, וברא את הארץ כמ"ש: אַף-יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ, וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם; קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם, יַעַמְדוּ יַחְדָּו.

קה) שואל מהו שאחר כך כתוב: יַעַמְדוּ יַחְדָּו? ומשיב פן יעלה על דעתך ששמים וארץ, ז"א ונוקבא, שאינם עומדים יחדיו? אלא שהם ימין ושמאל נפרדים, שהם את ואת. ע"כ אוה"כ יַעַמְדוּ יַחְדָּו. ואיך יעמדו יחדיו? בזאת המלכות, השולטת בחצות לילה, שאז כלול את, חסד, בזאת, מלכות. ונמצאים אז עומדים ביחד.

קו) את הכל עשה יפה בעתו. את, חסד דז"א. הכל, כמ"ש: וה' בֵּרָך את אברהם בכל. בכל היא הספירה שנקראת זאת, המלכות, הכלולה מן את ואת, ושולטת בחצות לילה בשני צדדים, ברחמים ובדין, רחמים לישראל ודין לעמים עכו"ם. ואומר הכתוב: א"ת הכ"ל עשה שיהיו מחוברים יחד, יפה בעת"ו, בחצות לילה.

קז פתח רבי חייא: אם טוב לאדוני, אומר דבר אחד. כתוב: וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיהוָה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם. ומדבר זה שאמר אדוני נשמע שגם מקרא זה יבואר בדבר ההוא, ואנו הדרך התתקן לפנינו .

קח) פתח רבי שמעון: מִי, כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ  הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת. מי כה' אלקינו, ז"א, העולה ומתעטר להתישב בכתר עליון הקדוש, בינה, שהארתו מעל כל האורות המאירים והכתרים והעטרות. כי כל המוחין שבעולמות, מבינה נמשכים. המשפילי לראות, היורד בספירותיו מכתר לכתר, מקו ימין דבינה לימין של עצמו. מנזר לנזר, מקו שמאל דבינה לשמאל של עצמו. מהארה להארה, מקו אמצעי דבינה לקו אמצעי של עצמו. ממאור למאור, ממלכות דבינה למלכות של עצמו. להשגיח בעליונים בשמים ובתחתונים בארץ. כמ"ש: ה' משמים השקיף על בני אדם.

מדבֵר בהשגות המוחין של ז"א. מתחילה עולה ז"א למ"ן אל הבינה, ומכריע בין ב' הקוים ימין ושמאל דבינה שהיו במחלוקת, ועושה שלום ביניהם. ואז יוצאים ג' קוים בבינה, והמלכות המקבלת מהם. שזהו, שלושה יוצאים מאחד, שג' קוים דבינה יוצאים מאחד, שהוא ז"א. ועל זה אוה"כ, מי כה' אלקינו המגביהי לָשָׁבֶת. כי אע"פ שז"א בחי' ו"ק ולא מג"ר, מ"מ הוא עולה לבינה ונעשה בה קו המכריע, הנקרא דעת, שהוא ג"ר, והוא מתיישב שם בין ספירות דראש.

כאשר יש לאדם השתוקקות, ביקוש – אם הוא עולה לראש בכדי לחבר, אז לאחר מכן תבוא הארה ללב. ביקוש רק לעצמו תביא לנתק.

ואח"כ, כיון ששלושה מאחד יוצאים, נמצא, שאחד זוכה בשלושתם. שז"א עומד ג"כ באותם ג' קוים שהאיר בבינה. כי אותו השיעור שהתחתון גורם להאיר בעליון, זוכה בו גם התחתון. וכמ"ש: הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, שאח"כ הוא משפיל עצמו, כי יורד מבינה למקום עצמו עם ג' המוחין ההם, המאירים בג' קוים, ועושה זה כדי להשפיע בשמים ובארץ. וקו ימין מכנה כתר. וקו שמאל מכנה נזר. וקו אמצעי מכנה אור. והמלכות מכנה ניצוץ.

קט) וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, כחצי, היה צריך לומר, או כחצות, כמו שאמר משה. ואם תאמר, כמו שאמרו החברים, שלא יאמרו מגידי פרעה, שמשה שקרן הוא. כי אי אפשר לדייק הרגע של חצות לילה. הרי הקושיא במקומה עומדת בג' אופנים, שאפילו ישראל יאמרו כך.

א. שאם כן היה לו לומר, ויאמר משה כחצות הלילה, למה אומר, כה אמר ה'. והרי ה' אמר, בחצות. וכמה שלא יכוון את השעה, לא יתפשו במשה, אלא באדון, שהרי אמר, כה אמר ה'.

ב. כי משה אמר, עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם, ולא היה כן, אלא עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר. על כל פנים אפילו ישראל יאמרו, שהוא שקרן, כי לא התאמתו הדברים כמו שאמר.

ג. שהוא אמר בשם האדון, כחצות כתוב: ויהי בחצי הלילה. ולא כחצי, כמו שאמר משה.

קי) ועוד השאלה שלכם הכבדה יותר, ממשא שבהמה יכולה לסבול. ששאלתם, למה היה מכת בכורות בלילה ולא ביום? ולמה מתו החלשים שאחר הריחים? אלא הכל סוד עליון בין קוצרי השדה. אותם שזכו להשיג הצמחים של אור הגנוז שנזרעו במלכות, הנקראת שדה. והכל הוא ישר בדברי הנביא הנאמן.

קיא) אשרי חלקו של משה, שעליו כתוב: יָפְיָפִיתָ, מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן, בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ, וכתוב שמן ששון מחבריך. יפיפיתָ מבני אדם, משֵׁת וחנוך (קו אמצעי). הוצק חן בשפתותיך, מנׂח ובניו. ע"כ מְשָׁחֲךָ אלקים אלקיך, מאברהם ויצחק. שמן ששון, מיעקב. מחבריך, משאר הנביאים. וכי גֶבר שעלה במדרגות עליונות שלא עלה אדם אחר, לא ידע מה שאמר?

קיב) אלא למדנו, ספירה שנקראת זאת, המלכות, נקראת אשה. כמ"ש: לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה זֹּאת. האיש נקרא זה, וזהו איש זכר, ז"א. כמ"ש: כי זה משה האיש. האיש הזה. הרי שאיש נקרא זה, וזה נקרא איש. וזאת לוקחה מזה, שנקרא זכר.

קיג) ומשום זה המלכות, נקראת תמר. שיורה זכר ונקבה. כי התמר אינו עולה זה בלי זה, זכר בלי נקבה. כמ"ש כתמרות עשן. מה עשן עולה בלבן ושחור, אף כאן במלכות, הנקראת זאת, הכל כלול בה בחצות לילה, לעשות פעולותיה בשעה אחת, בבת אחת, לבן לישראל, שהוא רחמים, ושחור לעכו"ם, שהוא דין.

תגיות: חצות לילה, אמונה,

אין תגובות

להגיב