022- הדף היומי בזוהר הסולם – בא – סד-סו למתקדמים

022- הדף היומי בזוהר הסולם – בא – סד-סו למתקדמים

שיעור שמע:

bmp3 (1)

שאלות לחזרה ושינון זהר בא סד-סו
1. למה משול עם הארץ, וכיצד ניתן לתקנו, ואם לא מתקנים אותו – מה תכליתו כפי המוסבר באות ר"ל?
2. מדוע מצוות תפילין אינה נקראת מצווה אלא קדושה?
3. כיצד יוסף מתאר הן תפילין של יד והן תפילין של ראש, ומה ההבדל ביניהם?
4. מדוע בתפילין של ר

בֹּא סד-סו

בֹּא סד-סו

וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה

הזוהר מכנה את עם הארץ חמור, שכל נפשו שקועה בארציות ובחומריות, אך ישנה אפשרות לפדותו להחזירו לתוכנת שֶׂה, להחזירו בתשובה לבחינת  ישר-אל. וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ, דהיינו הוציאו מן הכלל.

על כל יהודי להחזיר את היצר הרע שבתוכו בתשובה, לפדות את הצד הבהמי שבו ולהביא לבחינת שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל

רל) וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ; וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה. מצווה זו הוא לפדות פטר חמור, ולערוף פטר חמור, אם לא יפדה אותו. כמ"ש: וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ. וזה סוד, שהיצר הרע יכול לחזור בתשובה, ואח"כ יחזור להיות יצר טוב כמ"ש: אעשה לו עזר כנגדו. אם זכה, עזר. אם לא זכה, כנגדו. משום שאֵלו הצורות, אחת של שה ואחת של חמור, שנאמר עליהם, וכל פטר חמור תפדה בשה. פירושו, ואם זכה לחזור בתשובה, אע"פ שהוא חמור, עם הארץ, תפדה מן הגלות בשה, שהוא שה פזורה ישראל. ואם לא חזר בתשובה, וערפתו. ששם עצמו, עם קשה ערף. שהם עתידים להמחות מן ספר חיים. ועליהם נאמר, מִי אֲשֶׁר חָטָא-לִי, אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי. האם באים לתקן את החמור? אלא היצר הרע יחזור בתשובה ויצייר טוב את השגחת הבורא.

 

 

תפילין של ראש הם בחינת אור מקיף, ולשם יש לשאוף, לקבלת גדלות של מדרגת נשמה. לכן ביום טוב ושבת אין להניח תפילין, שממילא זוכים למדרגה זו. ביום חול אומרים למעשה לבורא, אנו שואפים להגיע לדרגת נשמה. התפילין מייצגות את השאיפה לשלמות זו, את היכולת לשאת הפכים. הנחת תפילין של יד היא פעולה חיצונית, וללא הפסקה באים לפנימיות בתפילין של ראש, ואז האיחוד ב: וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם; וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים  וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה; וְיָדַעַתְּ אֶת יְהוָה. רק לאחר השלמת הנשמה פועלים על בחינת הגוף.

רלא) וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה, בְּפִיךָ מצווה זו היא מצווה, הנקראת באופן אחר, שאינה נקראת מצווה, אלא קדושה (חיבור בין זכר לנקבה). ואלו הם תפלין, תפלה של יד ותפלה של ראש, שהם תקון פאר ויופי של המראות העליונות. וע"כ נקראים, טוֹטָפוֹת, כמש"א, ישראל אשר בְּךָ אֶתְפָּאָר.

רלב) וכתוב: כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ. הוא ישראל זוטא (קטן), ז"א במוחין דקטנות וכתוב: שמע ישראל, הוא ישראל סבא, בינה במוחין דגדלות, שהוא יופי של המראות, למעלה בבינה, ולמטה במלכות. ומפרש, איך באים המוחין דיש"ס למטה. ואומר, יוסף, יסוד דז"א, הנושא של מסך דחירק שבקו אמצעי, עולה למעלה לבינה, ומתעטר שם, בב' מראות לבן ואדום שבב' קוים דבינה, על ידי הכרעתו בב' קוים דבינה, בסוד שלושה יוצאים מאחד, אחד עומד בשלושתם (ומקבל את כותונת הפסים). ומטרם שעלה לבינה נקרא נער, ואחר שנתעטר במוחין דבינה נקרא צדיק. כמה יפות בו המראות לִרְאוֹת. וזה סוד, ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. הוא יפה בשני צדדים, ימין ושמאל. בשתי מדרגות, חכמה וחסדים. בשתי מראות, לבן ואדום. למעלה בבינה ולמטה בזו"ן. כי אחר שמכריע בבינה יורד ומכריע בזו"ן. את הצדיק מייצג יוסף, הוא יפה למעלה ויפה למעלה.

רלג) ועשית הישר והטוב: הישר הוא תפילה של יד, המלכות, להמשיך לה בתפילה של ראש (כנגד המקיפים), ז"א, שיתיחדו כאחד. ותפילה של יד מקדימים להניחה לתפילין של ראש. וצריך שלא יהיה פירוד ביניהם. שלימות הראש קודמת לשלימות הגוף.

רלד) מי שמתעטר בתפילין, עומד כעין העליון בב' סודות שאמרנו ביוסף, שנקרא נער ונקרא צדיק, בסוד עבד נאמן, ובסוד בן יחיד. ואלו הם תפילה של יד, נער ועבד נאמן, ותפילה של ראש, צדיק ובן יחיד (שתי מצוות שיש לאחד ביניהם). ושניהם הם כלל אחד. כך מתעטר ז"א בתפילין למעלה.

רלה) ד' פרשיות שבתפלין הם בד' בתים בתפילה של ראש (כנגד חב"ד שבינה מחולקת כנגד חסד וגבורה). וכמו שהם ד' בתים בתפילה של ראש, כן הם כולם בתפילה של יד בבית אחד. כי בתפילה של יד, שהיא המלכות, אין לה מעצמה כלום, אלא מה שמקבלת מלמעלה, מז"א. וכיון שמקבלתם בבת אחת (כך מגיע אור מלמעלה), ע"כ אין לה אלא בית אחד. אבל ז"א מקבלם בזה אחר זה. ע"כ הם בד' בתים.

וזש"כ, כל הנחלים הולכים אל הים. שהנחלים, שהם השפע מז"א, הולכים אל המלכות, שנקראת ים. ומשום שמקבלתם מלמעלה מבינה, היא נקראת תפילה, ומתקדשת מקדושתם ונקראת קדושה. כי מוחין דבינה נקרא קדושה. ונקרא תפילה. ואז נקראת המלכות, מלכות שמים השלמה.

כאשר מקבלת מז"א אור בשלמות אז נק' מלכות שהיא השכינה הקדושה.

רלו) ד' פרשיות. אבל פרשה ראשונה, קַדֶּשׁ לי כל בכור, חכמה, סוד עליון, הכולל כל ד' בתים, חו"ב תו"מ, בסוד אור העליון, חכמה, היוצא מֵאָיִן, כתר, הנקרא אָיִּן. כי ד' הפרשיות, חו"ב תו"מ, כל אחת כולל את כולן. ויש בכל אחת חו"ב תו"מ. כאשר הגוף שותף, הלב אז יש אהבה, לפני כן בראש יש רק אמונה.

רלז) וכל אלו הארבע חו"ב תו"מ, נרמזו כאן בפרשה הראשונה, קַדֶּשׁ. כי קַדֶּשׁ היא קדושה העליונה, סוד חכמה העליונה, הנקראת קדושה, שמשם התקדש הכל בסוד הגניזו העליונה, הנקראת קדש (פרשה ראשונה היא חוכמה דחוכמה). לִי. היא בינה, סוד עולם העליון, היכל הפנימי. כָל. החסד, בין למעלה ובין למטה, ת"ת מבחינת החסד. בְּכוֹר. זהו בן בכור, שכתוב: בני בכורי ישראל, ת"ת. ובן בכור הזה כולל כל הצדדים, וכל המראות, שכולל עמו גם המלכות. ובזה כולל הכתוב: כל הארבע, חו"ב תו"מ, בסוד החכמה העליונה, שהוא פרשה ראשונה. אבל זה הוא בדרך כלל, לדעת שהכל כלול בזה. אבל בדרך פרט, כל אחת בפני עצמה, הוא כנגד ספירה מיוחדת, וזה היא פרשה ראשונה, הכולל שאר הפרשות.

תגיות: תפילין, פטר חמור

 

הזוהר מכנה את עם הארץ חמור, שכל נפשו שקועה בארציות ובחומריות, אך ישנה אפשרות לפדותו להחזירו לתוכנת שֶׂה, להחזירו בתשובה לבחינת  ישר-אל. וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ, דהיינו הוציאו מן הכלל.

על כל יהודי להחזיר את היצר הרע שבתוכו בתשובה, לפדות את הצד הבהמי שבו ולהביא לבחינת שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל

רל) וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ; וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה. מצווה זו הוא לפדות פטר חמור, ולערוף פטר חמור, אם לא יפדה אותו. כמ"ש: וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ. וזה סוד, שהיצר הרע יכול לחזור בתשובה, ואח"כ יחזור להיות יצר טוב כמ"ש: אעשה לו עזר כנגדו. אם זכה, עזר. אם לא זכה, כנגדו. משום שאֵלו הצורות, אחת של שה ואחת של חמור, שנאמר עליהם, וכל פטר חמור תפדה בשה. פירושו, ואם זכה לחזור בתשובה, אע"פ שהוא חמור, עם הארץ, תפדה מן הגלות בשה, שהוא שה פזורה ישראל. ואם לא חזר בתשובה, וערפתו. ששם עצמו, עם קשה ערף. שהם עתידים להמחות מן ספר חיים. ועליהם נאמר, מִי אֲשֶׁר חָטָא-לִי, אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי. האם באים לתקן את החמור? אלא היצר הרע יחזור בתשובה ויצייר טוב את השגחת הבורא.

התפילין

תפילין של ראש הם בחינת אור מקיף, ולשם יש לשאוף, לקבלת גדלות של מדרגת נשמה. לכן ביום טוב ושבת אין להניח תפילין, שממילא זוכים למדרגה זו. ביום חול אומרים למעשה לבורא, אנו שואפים להגיע לדרגת נשמה. התפילין מייצגות את השאיפה לשלמות זו, את היכולת לשאת הפכים. הנחת תפילין של יד היא פעולה חיצונית, וללא הפסקה באים לפנימיות בתפילין של ראש, ואז האיחוד ב: וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם; וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים  וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה; וְיָדַעַתְּ אֶת יְהוָה. רק לאחר השלמת הנשמה פועלים על בחינת הגוף.

רלא) וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה, בְּפִיךָ מצווה זו היא מצווה, הנקראת באופן אחר, שאינה נקראת מצווה, אלא קדושה (חיבור בין זכר לנקבה). ואלו הם תפלין, תפלה של יד ותפלה של ראש, שהם תקון פאר ויופי של המראות העליונות. וע"כ נקראים, טוֹטָפוֹת, כמש"א, ישראל אשר בְּךָ אֶתְפָּאָר.

רלב) וכתוב: כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ. הוא ישראל זוטא (קטן), ז"א במוחין דקטנות וכתוב: שמע ישראל, הוא ישראל סבא, בינה במוחין דגדלות, שהוא יופי של המראות, למעלה בבינה, ולמטה במלכות. ומפרש, איך באים המוחין דיש"ס למטה. ואומר, יוסף, יסוד דז"א, הנושא של מסך דחירק שבקו אמצעי, עולה למעלה לבינה, ומתעטר שם, בב' מראות לבן ואדום שבב' קוים דבינה, על ידי הכרעתו בב' קוים דבינה, בסוד שלושה יוצאים מאחד, אחד עומד בשלושתם (ומקבל את כותונת הפסים). ומטרם שעלה לבינה נקרא נער, ואחר שנתעטר במוחין דבינה נקרא צדיק. כמה יפות בו המראות לִרְאוֹת. וזה סוד, ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. הוא יפה בשני צדדים, ימין ושמאל. בשתי מדרגות, חכמה וחסדים. בשתי מראות, לבן ואדום. למעלה בבינה ולמטה בזו"ן. כי אחר שמכריע בבינה יורד ומכריע בזו"ן. את הצדיק מייצג יוסף, הוא יפה למעלה ויפה למעלה.

רלג) ועשית הישר והטוב: הישר הוא תפילה של יד, המלכות, להמשיך לה בתפילה של ראש (כנגד המקיפים), ז"א, שיתיחדו כאחד. ותפילה של יד מקדימים להניחה לתפילין של ראש. וצריך שלא יהיה פירוד ביניהם. שלימות הראש קודמת לשלימות הגוף.

רלד) מי שמתעטר בתפילין, עומד כעין העליון בב' סודות שאמרנו ביוסף, שנקרא נער ונקרא צדיק, בסוד עבד נאמן, ובסוד בן יחיד. ואלו הם תפילה של יד, נער ועבד נאמן, ותפילה של ראש, צדיק ובן יחיד (שתי מצוות שיש לאחד ביניהם). ושניהם הם כלל אחד. כך מתעטר ז"א בתפילין למעלה.

רלה) ד' פרשיות שבתפלין הם בד' בתים בתפילה של ראש (כנגד חב"ד שבינה מחולקת כנגד חסד וגבורה). וכמו שהם ד' בתים בתפילה של ראש, כן הם כולם בתפילה של יד בבית אחד. כי בתפילה של יד, שהיא המלכות, אין לה מעצמה כלום, אלא מה שמקבלת מלמעלה, מז"א. וכיון שמקבלתם בבת אחת (כך מגיע אור מלמעלה), ע"כ אין לה אלא בית אחד. אבל ז"א מקבלם בזה אחר זה. ע"כ הם בד' בתים.

וזש"כ, כל הנחלים הולכים אל הים. שהנחלים, שהם השפע מז"א, הולכים אל המלכות, שנקראת ים. ומשום שמקבלתם מלמעלה מבינה, היא נקראת תפילה, ומתקדשת מקדושתם ונקראת קדושה. כי מוחין דבינה נקרא קדושה. ונקרא תפילה. ואז נקראת המלכות, מלכות שמים השלמה.

כאשר מקבלת מז"א אור בשלמות אז נק' מלכות שהיא השכינה הקדושה.

רלו) ד' פרשיות. אבל פרשה ראשונה, קַדֶּשׁ לי כל בכור, חכמה, סוד עליון, הכולל כל ד' בתים, חו"ב תו"מ, בסוד אור העליון, חכמה, היוצא מֵאָיִן, כתר, הנקרא אָיִּן. כי ד' הפרשיות, חו"ב תו"מ, כל אחת כולל את כולן. ויש בכל אחת חו"ב תו"מ. כאשר הגוף שותף, הלב אז יש אהבה, לפני כן בראש יש רק אמונה.

רלז) וכל אלו הארבע חו"ב תו"מ, נרמזו כאן בפרשה הראשונה, קַדֶּשׁ. כי קַדֶּשׁ היא קדושה העליונה, סוד חכמה העליונה, הנקראת קדושה, שמשם התקדש הכל בסוד הגניזו העליונה, הנקראת קדש (פרשה ראשונה היא חוכמה דחוכמה). לִי. היא בינה, סוד עולם העליון, היכל הפנימי. כָל. החסד, בין למעלה ובין למטה, ת"ת מבחינת החסד. בְּכוֹר. זהו בן בכור, שכתוב: בני בכורי ישראל, ת"ת. ובן בכור הזה כולל כל הצדדים, וכל המראות, שכולל עמו גם המלכות. ובזה כולל הכתוב: כל הארבע, חו"ב תו"מ, בסוד החכמה העליונה, שהוא פרשה ראשונה. אבל זה הוא בדרך כלל, לדעת שהכל כלול בזה. אבל בדרך פרט, כל אחת בפני עצמה, הוא כנגד ספירה מיוחדת, וזה היא פרשה ראשונה, הכולל שאר הפרשות.

תגיות: תפילין, פטר חמור

אש ישנם ד' בתים וד' פרשיות ולעומת זאת בתפילין של יד רק בית אחד?

אין תגובות

להגיב