004- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – י-יב למתקדמים

שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון זהר בשלח י-יב
1. מדוע ומתי קורא לעם ישראל העם ומתי העמים?
2. מדוע משה מעלה את הערב רב יחד עם עם ישראל?
3. מה אנו למדים מהסיפור באותיות לב-לג על כך שרבי יצחק ורבי יהודה שנתרחקו מאותו סוחר?
4. הבא ד' פירושים על "חמושים עלו בני ישראל". מה ההבדל ביניהם ומה המקור של כל אחד מהם?
5. מדוע כשעסק משה בהעלאת עצמות יוסף בעוד שכל העם עסקו בלהשאיל כלים ממצרים בעת הגאולה?

"הסולם"- http://hasul

בְּשַׁלַּח י-יב

וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם

הָשׁוֹאֶף לָפְּרַטִיוּת בְּלִי לְקַבֵּל אֶת הָאֱמוּנָה, הוֹפֵך לעֵרֶב רַב.

על האדם לעשות ניקיון פנימי בכדי להסיר מכשלות ומעקבים פנימיים.

המעבר הנפשי של קריאת ים סוף, הוא בחינת משיח, נקודה של גמר אותה ניתן לצלוח. אדם סוחב קלקולים מהעבר, וכפי שאת היצר הרע יש לקחת לבית המדרש, כך על האדם לקחת את הקלקולים הקבורים בו בכדי לתקנם. כאן דרושה זהירות, מפני שאפילו רוב המידות כבר מסכימות ליחד, לכלל – ההליכה לפרטיות עלולה להשתלט. מלכות צריכה להתכלל בבינה, אך על הבינה להוביל.

יצר הרע מפריע לאדם להתדבק בקדושה, ומנסה לנצל שאריות של בחינות שליליות מהעבר, ע"י שמזכיר לו כמה טוב היה בגשמיות ופרטיות. במעבר לקדושה ולאמונה, חייבים לתקן בחינות אלו, או לפחות לאסור אותן עד  שניתן יהיה להתמודד איתן. מאחר ועל האדם לתקן, עליו להקפיד ולשמור על סביבה ראויה.

סרח בת אשר שהיא בחינת ראש, יכולה לדעת היכן נקודת הברית אותה יש לחפש בכדי לתקן.

ידע משה שבלי עצם הברית, הגאולה לא שלמה. הצדיק תמיד לוקח את התכונות הרעות כדי לתקנם, אך בתנאי שלא נותן להם שליטה. משה ניסה גם להעביר את הערב רב דרך גמר תיקון, והם הביאו תקלה עצומה על ישראל. לא פעם לוקחים סיכון כדי לתקן אחרים.

צריך זהירות גדולה כאשר הולכים לגדלות, ואין ברירה גם התכונות הרעות מצטרפות, אותם יש לשים בכלא הנפשי.

גאולה רק מצד הרגשה אינה גאולה, צריך את עצם הברית. לכן יזהר אדם לעבוד עם הברית, לקחת את עצמות יוסף איתו.

ל) וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר. לתקן את הדרך אל מקומו, כדי לעשות קריעת ים סוף (צמצום ב' ים זה מלכות, סוף בחינת סופיות). שאם לא כן, היה מספיק להנחותם דרך המדבר לבד, ולא דרך ים סוף. רבי יהודה שואל: מה השינוי, שכתוב: ויסב אלקים את העם, וכשהיו ישראל במצרים, כתוב: שַלח את עמי כמ"ש:   כי אם מָאֵן אתה לשלֵחַ את עמי. את בני בכורי ישראל, אע"פ שבעת ההוא לא היו נימולים ולא נקשרו בהקב"ה כראוי, וכאן שהיו נימולים, ועשו הפסח, ונקשרו בו, קורא להם את העם, ולא עמי. בגלל הערב רב שהסתפח אליהם לא קרא להם עמי.

לא) אלא משום ערב רב שנדבקו בהם והתערבו עימהם, קורא להם את העם סתם, ולא עמי כמ"ש:  וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת הָעָם (לשון מגפה, גוף בלי ראש). וַיַּרְא הָעָם, כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן. בעת שישראל היו במצב גרוע, קורא להם עם סתם, ולא עמי.

לב רבי יצחק ורבי יהודה היו הולכים מאושא (ג"ר דרוח)  ללוד, והיה עמהם יוסי הסוחר, עם גמלים מקושרים זה בזה בשורה ומשא על כתפיהם. בעוד שהיו הולכים מצא יוסי הסוחר אשה אחת של שאר העמים, שהיתה מלקטת בעשבי השדה, פנה מהם ואנס אותה ובא עליה. תמהו רבי יצחק ורבי יהודה, אמרו נשוב מדרך הזה, שהרי הקב"ה רוצה להראות לנו שלא נתחבר עמו. שבו מן הדרך, בדקו אחריו ומצאו שהוא בנה של בת אל נכר, ואביו זרע פסול היה, אמרו ברוך הרחמן שהציל אותנו.

לג) פתח רבי יצחק: אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים. מרעים הם שמריעים לעצמם ולאותם שמתחברים עימהם. אל תתחר במרעים, פירושו, הרחק עצמך ממרעים, שלא תהיו חברים ורֵעים עימהם יחד, שלא יזיקו לך מעשיו ולא תתפוש בחטאיו.

לד) אם לא היו אלו ערב רב שהתחברו בישראל, לא היה נעשה המעשה של העגל, ולא מתו מישראל אלו שמתו, ולא גרמו לישראל כל מה שגרמו. מעשה הזה ועוון הזה גרם הגלות לישראל.

לה) הקב"ה רצה שימָצאו ישראל בקבלת התורה, כמלאכים העליונים ולעשות אותם חירות מכל, חירות ממוות, ושיהיו בני חורין משעבוד שאר העמים כמ"ש:  חרות על הלוחות, אל תקרא חָרות, עם חית קמוצה, אלא חֵירות, עם ח' צרויה. במעמד הר סיני הביא הקב"ה את העם למציאות שבילע המוות לנצח, שזו האפשרות לקבל התורה. לו לא היו חוטאים בחטא העגל היו יכולים לעלות למדרגות עצומות.

לו) כיוון שנעשה אותו המעשה, גרמו מוות, גרמו שעבוד מלכויות, גרמו שנשברו לוחות הראשונות, גרמו שמתו מישראל כמה אלפים מהם. וכל זה משום התחברות הערב רב שהתחברו בהם.

לז) אף כאן בשביל הערב רב, לא נקראו בני ישראל, ולא ישראל, ולא עמי, אלא העם סתם. כשעלו ממצרים ועוד לא התחבר עימהם הערב רב, קורא להם בני ישראל. כיוון שהתחברו עימהם ערב רב, קורא להם העם.

לח) רבי יוסי הקשה,כתוב: כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד-עוֹלָם. א"כ, הרי בכל יום היו רואים את הערב רב, שהיו מצרים? אמר רבי יהודה: ערב רב כתוב ולא מצרים. כי כמה עמים אחרים היו במצרים, ומהם היו הערב רב. וכולם נימולו. וכיוון שנימולו, לא נקראו מצרִים. עבדים מעמים אחרים במצרים באו ונסתפחו כדי לצאת לחופש.

לט) וע"פ משה קיבלו אותם כמ"ש: לך רד, כי שׁיחֵת עמךָ סרו מהר מן הדרך אשר ציוויתים. ציוויתים כתוב:  שמשה ציווה אותם שיקבלו הערב רב וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים. פירושו, אחד מחמישה היו ישראל. רבי יוסי אומר, חמישה היו מישראל ואחד מערב רב. רבי יהודה אומר, אחד מחמישים היו הערב רב. משה שהוא בחינת הדעת, רצה לתקן את כל ניצוצות הקרי של אדם ראשון. מצד האורות כל בחינת ט ראשונות, ואם מבחינת המלכות מדבר על הכלים. מצד מלכות נספר ביחידות, וצד ז"א נספר בעשרות – חמישים.

מ) אמר רבי שמעון: משום שהיובֵל שהוא בינה. העלה אותם מארץ מצרים, משום זה כתוב: וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. בינה, הנקראת יובל, יש בה חמישים שערים. ואם לא היובל, לא היו עולים. וע"כ התעכבו חמישים יום לקבל התורה. וממקום ההוא, מיובל, יצאה התורה וניתנה. וע"כ וַחֲמֻשִׁים חסר. כלומר, אם פירושו מזוינים, היה צריך לומר חמושים, עם ו'. אלא מורה על מספר חמישים, יובל. שבשביל זה עלו בני ישראל ממצרים. לצאת ממצרים דרושה מדרגת הבינה, שבה שמחה והשפעה.

מא) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ. שואל למה העלה משה עצמותיו? משיב משום שהיה הראשון לרדת לגלות. והיה סימן הגאולה. דהיינו פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם. והשביע לישראל על זה, שכתוב: כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יוסף הוא מדת היסוד שגם את עצמותיו צריך לתקן, נולד בישראל ומת במצרים, ונקבר בנהר כדי שלא יהפכו אותו לאלוה. כך על האדם שצריך לתקן משהו אצלו, יש לשמור על סביבה ראויה. סרח בת אשר שהיא בחינת ראש יכולה לדעת היכן נקודת הברית אותה יש לחפש בכדי לתקן. על האדם לעשות נקיון פנימי בכדי להסיר את המכשלות.

מב) אשרי חלקו של משה, שישראל היו עוסקים לשאול כסף ממצרים, ומשה היה עסוק בשבועה של יוסף. ויש אומרים, שהארון שלו בנילוס היה וע"י שם הקדוש העלה אותו. ועוד אמר משה, יוסף, הגיע הזמן של גאולת ישראל. ואמר עלה שור, ועלה. כי יוסף נקרא שור, כמ"ש:  בכור שורו הדר לו. ויש שאמרו, בין מלכי מצרים היה, ומשם עלה. ויש אומרים, שכדי שלא יעשוהו עבודה זרה, שמו אותו בנילוס, וסרח בת אשר, שהייתה חיה בשעת המעשה, הראתה למשה מקומו.

am.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams