Tags Posts tagged with "וַיְהִי הַיּוֹם – וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם."

וַיְהִי הַיּוֹם – וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם.

שיעור  שמע:

הורדה- כחול

בֹּא י-יב

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם.

בָּקְדוּשָׁה עַל הָאָדָם לְהָזִין גַּם אֶת הַס"אַ.

כאשר רוצה אדם לתת לקדושה, עליו לתת גם משהו לס"א שהוא השליח של הקב"ה, בכדי להביא גם את היצר הרע מתוקן. וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם – שני אותיות יוד, ללמד שאת השם יש לעבוד בשני הייצרים.  פירוד בין היצרים אומר שכאילו חלילה ישנן שתי רשויות. הקב"ה נותן כוח גם לשטן, כוח שלא עומד לשטן לבדו, כך האדם בקדושה צריך לתת חלק לס"א.

קין הקריב חלק שולי ולא הכליל את הרע במסגרת הטוב, והרע עמד בפני עצמו – וזה השורש לכל הרע, כאילו חלילה יש שתי רשויות. אדם צריך את הקליפות, את השטן, ויש לשלם לו, שהוא בא לאמן את האדם. לכן יש לקחת את הרע, להביא יחד עם הטוב, אך את הטוב להגדיל. זוהי תפיסת הבורא הנכונה. לכן יש לתת מים אחרונים, לומר שהכל בא מהשם, ויש לתת קצת לצד האחר.

האמונה האמיתית היא שהשמאל אינו עומד בנפרד, שזה היש מאין שברא הבורא. אין לבטל את הרצון, כי מי שינסה, הקב"ה יחליף אותו ויזין את הצד האחר. וכך יש לתת גם לגשמיות, שהיא חלק, אך לא להחשיבה יותר מהרוחני. כלומר יש מקום לרצון לקבל, שהוא חלק מהקדושה ויש להכפיפו ככלי שימוש לטוב. בעבודה עם הרצון לקבל, עם הלוויתן שהוא בחינת ההשתוקקות הגדולה, יש להבחין עם מה מותר לעבוד, ועם איזה חלק ניתן יהיה לעבוד בגמר תיקון. את הדאגות, הדג הגדול יש להביא לשבת. על האדם לדעת כיצד לנהל את הדאגות בחיים.

בֹּא י-יב

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם.

בָּקְדוּשָׁה עַל הָאָדָם לְהָזִין גַּם אֶת הַס"אַ.

כאשר רוצה אדם לתת לקדושה, עליו לתת גם משהו לס"א שהוא השליח של הקב"ה, בכדי להביא גם את היצר הרע מתוקן. וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם – שני אותיות יוד, ללמד שאת השם יש לעבוד בשני הייצרים.

פירוד בין היצרים אומר שכאילו חלילה ישנן שתי רשויות. הקב"ה נותן כוח גם לשטן, כוח שלא עומד לשטן לבדו, כך האדם בקדושה צריך לתת חלק לס"א.

קין הקריב חלק שולי ולא הכליל את הרע במסגרת הטוב, והרע עמד בפני עצמו – וזה השורש לכל הרע, כאילו חלילה יש שתי רשויות. אדם צריך את הקליפות, את השטן, ויש לשלם לו, שהוא בא לאמן את האדם. לכן יש לקחת את הרע, להביא יחד עם הטוב, אך את הטוב להגדיל. זוהי תפיסת הבורא הנכונה. לכן יש לתת מים אחרונים, לומר שהכל בא מהשם, ויש לתת קצת לצד האחר.

האמונה האמיתית היא שהשמאל אינו עומד בנפרד, שזה היש מאין שברא הבורא. אין לבטל את הרצון, כי מי שינסה, הקב"ה יחליף אותו ויזין את הצד האחר. וכך יש לתת גם לגשמיות, שהיא חלק, אך לא להחשיבה יותר מהרוחני. כלומר יש מקום לרצון לקבל, שהוא חלק מהקדושה ויש להכפיפו ככלי שימוש לטוב. בעבודה עם הרצון לקבל, עם הלוויתן שהוא בחינת ההשתוקקות הגדולה, יש להבחין עם מה מותר לעבוד, ועם איזה חלק ניתן יהיה לעבוד בגמר תיקון. את הדאגות, הדג הגדול יש להביא לשבת. על האדם לדעת כיצד לנהל את הדאגות בחיים.

בזמן תיקון ישנם ניצוצות שניתנות לס"א, הארת הזיכרון של ההשתוקקות הגדולה, שמאוחסנות אצל הקליפה, ויש פחד לעורר רצונות גדולים כאשר לא מוכנים להם, לכן יש לעבוד אותן טיפין טיפין ובסדר נכון.

לב) וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא. מהו גם? גם, הוא לרבות, שגם הוא הביא לס"א מעט, כמו קין, אלא קרבנו להקב"ה היה כולו, דהיינו שעיקר הקרבן היה אל הקב"ה, ונתן חלק לצד האחר (כמו מים אחרונים), כמ"ש וּמֵחֶלְבֵּהֶן. שמשמע, שעיקר הקרבן, חֶלְבֵּהֶן, הקריב לה', וחלק הגרוע נתן לס"א. וקין, עיקר הקרבן עשה לקץ הימים שהוא הס"א, ונתן חלק להקב"ה. וע"כ לא התקבל. כאשר רואים שיש חיים, אם נותנים חלק צדדי לקב"ה, לא מתקבל. לא יכול אדם לומר מספיק שאני עושה קידוש בליל שישי, ולומד פעם בשבוע. כך אשה לא יכולה להתחתן באופן חלקי.

לג) באיוב כתוב: וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה, וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה. ובמשתה נמצא המשטין בכל יום. ולא היה יכול לו. כי כתוב: הלא אתה שַׂכְתָּ בעדו ובעד ביתו. ולעולם לא נתן חלק אל הס"א. כי כתוב: וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם. ועוֹלָה, עוֹלה למעלה למעלה, ואינו נותן חלק לס"א. ואם היה נותן לו חלק, לא היה השטן יכול לו אח"כ. וכל מה שלקח ממנו השטן, שלו לקח. משום שלא נתן לו חלק מקרבנותיו.

לד) למה הֵרֵעַ לו הקב"ה, מחמת שלא נתן חלק לשטן? אם היה נותן חלק לס"א, היה מפנה הדרך של הקדושה, כי הס"א היה מסתלק מעל המקדש, וצד הקדוש היה מתעלה למעלה למעלה. והוא לא עשה כן, ע"כ בקש עליו הקב"ה את הדין.

האם אתה מחשיב את הפרטיות שלך יותר מהיחד, לא תחשב.

לה) כמו שהוא התפרד ולא הכליל טוב ורע, שלא נתן חלק לס"א, כדי לטהר את הקדושה, הוא דן אותו כעין זה, שנתן לו מתחילה טוב ואח"כ רע, ואח"כ החזירו לטוב. וכן ראוי לאדם, לדעת טוב ולדעת רע. ולהחזיר עצמו לטוב. וזה הוא סוד האמונה, הנוקבא. איוב, מעבדי פרעה היה. וזהו שכתוב בו, הירא את דבר ה' מעבדי פרעה.

הַתַּנִּינִים

לו) אמר רבי שמעון: בּׂא אל פרעה. הלא, לך אל פרעה, היה צריך לומר. אלא שהכניס את משה חדרים לפנים מחדרים אל תנין חזק אחד עליון, שכמה מדרגות משתלשלות ויורדות ממנו. ומי הוא? הוא סוד התנים הגדול. גדלות כלי הקבלה, ג"ר דצד שמאל, אותו רצון שגרם לשבירה בעולם הנקודים, השתוקקות שאין לאדם כוח להתגבר עליה.

לז) ומשה ירא מפניו, ולא קרב, אלא לאלו היאורים, שהם מדרגות (שיוצאות מהג"ר) שלו. אבל לתנים עצמו היה ירא ולא קרב, משום שראה אותו משתרש בשרשים עליונים. שאלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו. אתה לא הולך לבד, אתה הולך עם הקב"ה.

לח) כיון שראה הקב"ה שמשה ירא, ושליחים ממונים אחרים למעלה לא יכלו לקרב אליו, אמר הקב"ה: הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, הַתַּנִּים הַגָּדוֹל, הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו. שהקב"ה היה צריך לערוך עמו מלחמה. ולא אחר כמ"ש: אני ה', שדרשו: אני ולא שליח. ובארו סוד החכמה של הַתַּנִּים הַגָּדוֹל, הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו, לאלו יושבי על מדין (הצדיקים), היודעים בסוד אדונם.

לט) פתח רבי שמעון: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים. זהו לוויתן ובת זוגו. תנִינִם, חסר י' כתוב: משום שהרג את הנקבה, והקב"ה העלה אותה לצדיקים (הרג את ג"ר דחוכמה, שהזכר מושך רק ו"ק). וע"כ לא נשאר אלא תנים הגדול אחד. ודע שלויתן דג טהור.

לויתן ובת זוגו שורשם גבוה מאד. כי הים הוא המלכות מבחינת החכמה, והחשוב מכל בריות (מלך) שבַיָם הוא הלויתן. הרי שהוא כללות (הרצון לקבל) החכמה שבַיָם. אמנם אינו נמשך מחכמה עצמה, אלא מן הבינה שחזרה לחכמה, הקו שמאל שבה, המכונה נקודת השורק. ועל כן כתוב עליהם, וַיִּבְרָא אֱלֹהִים (צד הדין), אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים, כי הבינה נקראת בריאה. אמנם לא נקבע מקומו בים עצמו, שהוא מלכות דאצילות, אלא מקום הוכן בעולם הבריאה שמחוץ לאצילות (היה פחד לשים במלכות דקדושה רצון כה גדול), למטה מן מלכות דאצילות, שהם עשרה יאורים. ואם הם ממדרגות הקדושה למה נהרגו? כי הנקבה נהרגה מיד. וכן נהרג אח"כ גם הזכר כמ"ש: והרג את התנין אשר בים. כי הריגה פירושו ביטול מדרגתו ושיבה לאצילות. ובגמר התקון יתבטלו כל ג' עולמות בי"ע וישובו לאצילות. ואם היה הכרח להרוג את הנקבה, כדי שלא תחרב העולם, א"כ למה ברא אותה מלכתחילה? כי הריגה זו נאמר רק ממה ששמשה ללויתן, אבל לא נתבטלה לגמרי, כי ממנה ניזונות נשמות הצדיקים.

הנקבה, גדלות כלי הקבלה, הנקודה אשר באמצע ממש – למה נתן את ההשתוקקות הגדולה הזו? מלמד שהרצון הגדול לא מתבטל, אלא זהו אור זרוע לצדיק לעתיד לבוא, וכן אבן מאסו הבונים, ששמו אותם בצד. את צד הנקבה הרגו, ואת צד המחשבה בתחילה השאיר, ולאחר מכן גם אותו סילק.

מ) התנים הגדול, שהוא לויתן הזכר הנשאר בחיים, הרובץ בתוך תשעה יאורים, שהם כנגד ט"ס חב"ד חג"ת ונה"י. ויאור אחד שמימיו שקטים, שהוא הכתר. ברכות של מימי הגן, שהוא המלכות דאצילות, נופלות בו שלש פעמים בשנה, שהם ג' הקוים, שעליהם נאמר, שלש פעמים בשנה יראה כל זְכוּרְךָ. ואם נופלות בו שתי פעמים, רק ב' קוים ימין ושמאל, מתברך היאור ולא כל כך, כי חסר קו האמצעי. ואם רק אחת נופלת בו, ימין לבדו או שמאל לבדו, אינו מתברך על ידו. ומיאור שהוא כתר, מקבלים ט' היאורים, שהם ט"ס תחתוניות. התיקון הוא רק ב – ג' רגלים שהם ג' קווים, רק ו"ק דחוכמה.

מא) תנין בא בכתר היאורים, מתחזק בו והולך ושוחה ונכנס אל הים, המלכות דאצילות. ובולע שם כמה מינים דגים ושולט שהם מדרגות, שבתוך הים הפחותות ממנו, הוא בולע אותן ונשלמות בו. וחוזר ליאור השוקט. ואלו תשעה היאורים הולכים ועולים אליו לקבל שִפְעם, כי הם מקבלים שִפְעם מן היאור השוקט, הכתר שלהם. וסביב ליאור כמה אילנות ועשבים למיניהם. והוא יאור הראשון שביאורים, כתר. זו המדרגה הראשונה שמתחילים לתקן.

תגיות: מים אחרונים חובה, שוחד לשטן

בֹּא ז-ט

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם.

אֵין הָאָדָם צָרִיך לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן כְּלָל הָרַבִּים !

זאת כדי שלא יצוין בלבדו, ולא יקטרגו עליו מלמעלה. אף פעם אין הפרט טוב יותר מהכלל, שהכלל הוא בחינת השלמות. ומצד שני – חבר מרעים אינו כלל, אלא עדת רשעים הבאים לנצל כוח משותף לטובתם הפרטית. יציאה מהכלל היא מוות. כל פרט, כל מקרה יש לבדוק רק בהתאם לחלקו ותפקידו בכלל.

לשטן אין כח מעצמו, ועיקר הבעיה נובעת מתפיסה שגויה כאילו הרצון שייך לאדם ולא לבורא. כאשר מישהו כועס או מכה אותך, ברור שאינו יכול להרים אצבע ללא הסכמה מלמעלה. כל העניין שלנו בחיים הוא רק מול הטוב ומטיב, השם יתברך.

ביום הדין האדם בוחר באיזה ספר להיכתב. בפועל זה לא נקבע לפי השכר שמקבלים, אלא לפי העבודה הנדרשת. יש המבקשים להיכתב בספר צדיקים, כאשר בחירה זו אומרת קבלת עבודה של צדיק, ולא לבחור בשכר של פנחס ולחשוב לעשות מעשי זמרי.

השאלה היא כיצד האדם מביא עצמו בהווה לפני הקב"ה. מובן שמי שחוטא כל השנה אין לו את המוכנוּת להתייצב כצדיק. ואפילו עשה אדם מעשים טובים ולאחר מכן מתחרט עליהם, בכך הוא למעשה מוותר עליהם. וכן להיפך, אם חטא ומתחרט, נידון הוא לפי התשובה בהווה.

לעולם יראה אדם עצמו חציו חייב וחציו זכאי (קידושין מ:). אין באפשרותך לדעת את האמת, אך חז"ל מלמדים אותך כיצד להסתכל על החיים, בכדי לקבל אחריות אישית על תפקידך במסגרת הכלל. לראות כאילו הכל עומד על כף המאזנים ותלוי רק בך.

 שיעור שמע:

הורדה- כחול

שאלות לחזרה ושינון זהר בא ז-ט
1. כיצד נכתבים ברה"ש בספרים?
2. מדוע בא המקטרג דווקא בראש השנה להשטין ולהכריע את העולם לכף חובה?
3. מה ההבדל בין השונמית לאיוב?
4. כיצד נבחן צדיק? כיצד נבחן מי שאינו? כפי ההבדל בין אבהרם לאיוב? (ראה אות כ"ט)
5. מה ההבדל בין קץ הימין לקץ הימים?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

בֹּא ז-ט

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם.

אין לשטן כח מעצמו, כשעיקר הבעיה נובעת מתפיסה שגויה כאילו הרצון שייך לאדם ולא לבורא. כאשר מישהו כועס או מכה אותך, ברור שאינו יכול להרים אצבע ללא הסכמה מלמעלה. כל העניין שלנו בחיים הוא רק מול הטוב ומטיב, השם יתברך.

כא) וַיְהִי הַיּוֹם  וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים, לְהִתְיַצֵּב עַל יְהוָה, שנתבאר, שבראש השנה עומדים שני צדדים כנגד העולם. כל אלו הבאים לפני הקב"ה בתשובה ומעשים טובים, הם זוכים להיות כתובים אצל הצד שהוא חיים, שמוציא תוצאות חיים. ומי שהוא מן הצד שלו, נכתב לחיים. וכל אלו הבאים במעשים רעים, הם כתובים לצד האחר, שהוא מוות, שנקרא מוות, ובו שורה המוות, להמית בני אדם. השאלה היא כיצד האדם מביא עצמו בהווה לפני הקב"ה. מובן שמי שחוטא כל השנה אין לו את המוכנוּת להתייצב כצדיק. ואפילו עשה אדם מעשים טובים ולאחר מכן מתחרט עליהם, בכך הוא למעשה מוותר עליהם. וכן להיפך, אם חטא ומתחרט, נידון הוא לפי התשובה בהווה. וביום הדין האדם בוחר באיזה ספר להיכתב. לא לפי השכר שמקבלים, אלא לפי העבודה הנדרשת. יש המבקשים להיכתב בספר צדיקים, כאשר בחירה זו אומרת קבלת עבודה של צדיק, ולא לבחור בשכר של פנחס ולחשוב לעשות מעשי זמרי.

כב) וביום ההוא עומדים אלו שני הצדדים, חיים ומוות. יש מי שנכתב לצד החיים, ויש מי שנכתב לצד המוות. ולפעמים העולם הוא בינוני, חציו חייב וחציו זכאי. אם נמצא צדיק אחד מכריע בעולם, כולם עומדים ונכתבים לחיים. ואם רשע אחד מכריע העולם, כולם נכתבים למיתה.

לעולם יראה אדם עצמו חציו חייב וחציו זכאי (קידושין מ:). אין באפשרותך לדעת את האמת, אך חז"ל מלמדים אותך כיצד להסתכל על החיים, בכדי לקבל אחריות אישית על תפקידך במסגרת הכלל. לראות כאילו הכל עומד על כף המאזנים ותלוי רק בך.

 

כג) ואותו הזמן היה העולם בינוני, מחצה חייב ומחצה זכאי. והמקטרג רצה להשטין ולהכריע העולם לכף חובה. מיד מה כתוב: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן, הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל-עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ. כיון שהוא נודע לבדו (כאדם פרטי), מיד התקיף אותו המקטרג. וע"כ אֵין הָאָדָם צָרִיך לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן כְּלָל הָרַבִּים!, כדי שלא יצוין בלבדו, ולא יקטרגו עליו מלמעלה. אף פעם אין הפרט טוב יותר מהכלל, שהכלל הוא בחינת השלמות. ומצד שני – חבר מרעים אינו כלל, אלא עדת רשעים הבאים לנצל כוח משותף לטובתם הפרטית. יציאה מהכלל היא מוות. כל פרט, כל מקרה יש לבדוק רק בהתאם לחלקו ותפקידו בכלל.

כד) כתוב בשונמית: וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת. שפירושו, אינו רוצה להוציא את עצמו מכלל הרבים. בתוך עמי אני יושבת עד היום הזה. ובתוך עמי, בכלל אחד, אהיה נודעת למעלה. וכאן, איוב, כיון שנודע למעלה ונצטיין, מיד התקיף אותו המקטרג ואמר: הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים, כל מה שהוא ירא אותך והתגבר במעשים טובים, אינו עושה בחנם כמ"ש: הֲלֹא-את (אַתָּה) שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ. אבל קח ממנו כל טוב הזה שעשית לו, ומיד תראה, אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ, יעזוב אותך ויתדבק בצד האחר. כי עתה על שלחנך הוא אוכל, העבר שלחנך ממנו, ונראה ממי הוא, ובאיזה צד יתדבק.

 

כה) מיד, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן, הִנֵּה כָל-אֲשֶׁר-לוֹ בְּיָדֶךָ. להראות, שהיראה של איוב אל הקב"ה, היה כדי לשמור על עשרו. ומכאן למדנו, שכל אלו היראים מפני הקב"ה בשביל עשירותם או בניהם, אין זה יראה כראוי. וע"כ קטרג המקטרג ואמר, הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים הֲלֹא את (אַתָּה) שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד-בֵּיתוֹ. מעשה ידיו ברכת, וע"כ הוא ירא אותך. ואז ניתן לו רשות לקטרג עליו, ולהראות שלא עבד איוב אל הקב"ה באהבה.

כו) כי כיון שהתנסה, יצא מן הדרך ולא נשאר בתקפו. מה כתוב: בְּכָל-זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב, בִּשְׂפָתָיו. ואח"כ חטא בכל כמ"ש: שאמר, ארץ נתנה ביד רשע. מכאן שאיוב פגם בהשגחה, וראה גם רע בעולם, טעה וחשב שיש כוח ביד השטן מעצמו.

כז) ואם תאמר, שלא התנסה אדם חוץ מאיוב? הרי כתוב: ה' צדיק יִבְחָן. ומשום זה התנסה גם איוב. ואע"פ שלא נשאר בתקפו כראוי, לא יצא מתחת רשות אדונו להתדבק בצד האחר.

כח) כמה היה הנסיון שלו? שנים עשר חדש הוא ממשלת הצד האחר. כמ"ש: דינם של הרשעים בגיהנם הוא י"ב חודש. ומשום שלא התדבק בצד האחר, כתיב: וה' בֵּרַךְ את אחרית איוב מראשיתו. אל תלחם במקל, במצב, אין בו כוח מעצמו.

כט) רבי שמעון אמר: זה של איוב, אינו נסיון מן הקב"ה, כנסיון של שאר הצדיקים, כי לא כתוב: והאלקים נסה את איוב כמ"ש: והאלקים נסה את אברהם. כי אברהם בידו הקריב את הבן יחיד שלו אל הקב"ה. ואיוב לא נתן מאומה, ולא מסר אל הקב"ה מאומה. כאשר אדם נותן משהו מעצמו אז בודקים אותו, אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם. בודקים האם הנתינה היא אמיתית, דהיינו מעל הטבע. כלומר ההבחנה כאן האם אתה בודק את המציאות – שכל כולה שליחים של השם, או את העיקר – העבודה הנפשית בתוך המציאות.

ל) ולא נאמר לו הנסיון, כמו שנאמר לאברהם, כי היה גלוי לפניו, שלא יוכל לעמוד בו כראוי. אלא שנמסר ביד המקטרג. ובדינו של הקב"ה נעשה, על שסיבב עבודה הקשה לישראל במצרים. והקב"ה העיר אליו דין הזה אל המקטרג. כמ"ש: הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב. איוב לא יעץ לפרעה להרוג אותם, אבל כן לשעבדם.

לא) וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים  וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה לַיהוָה. כתוב מקץ ימים, לא מקץ ימין. כי קץ הימים הוא הס"א, וקץ הימיןהוא הקדושה. כי הוא דחה את קץ הימין, והתקרב אל קץ הימים. כתוב: ואתה לך לקץ. ואמר דניאל, לאיזה קץ, אם לקץ הימין או לקץ הימים? עד שאמר לו הקב"ה, לקץ הימין, שהוא בקדושה. ועל זה היה ירא דוד, ואמר, הודיעני ה' קצי, או לקץ הימים או לקץ הימין? (האם קץ של השפעה או קץ של ימים – גילוי הרצון) וכאן מה כתוב: ויהי מקץ ימים, שהוא בס"א, ולא מקץ ימין, שהוא בקדושה. ע"כ לא התקבל קרבנו, כי מס"א היה.

תגיות: יראה,ספר צדיקים, ספר רשעים, ספר בינוניים

 

 

שיעור שמע:

הורדה- כחול

שאלות לחזרה ושינון זהר בא ד-ו
1. הסבר את המשל עם רועי הצאן באות י – כיצד הוא מתגבר על הזאב דהיינו על הרע שבא אליו?
2. מ הקשר בין איוב לשעיר שמקריבים בר"ח של יום הכיפורים?
3. מהו שהשטן הוא נושה להקב"ה?
4. מה יעץ איוב לפרעה? כיצד זה השפיע על הדין שבא לאיוב?
5. אם הקב"ה יודע הכל כיצד אפשרי לשטן לבוא ולהשטין?

בֹּא ד-ו

וַיְהִי הַיּוֹם – וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם.

לְאָדָם בְּחִירָה בְּדֶרֶך תּוֹרָה, אוֹ בְּדֶרֶך יִסּוּרִים.

נדרשת הבנה הבסיסית שהרצון הפרטי הוא חומר גלם השייך לקב"ה, הופקד הוא כפיקדון, ותפקידנו להתאמן, לרכוש אמונה ולפעול אותו לקשר עם השם. כל התייחסות אחרת תראה לאדם שהרצון בכלל לא שייך לו. כאשר הרצון לקבל עובד מטעם עצמו, הוא בחינת שֹטן, אך בפעולה רואיה תחת חוקי התורה, מתמתק הדין ומתקן הרצון את עצמו.

השטן הוא זה שמסית את האדם מהדרך ע"י שגורם לו לחשוב שמשהו מבחוץ פועל נגדו, משהו שלא בא מהקב"ה. תפיסת הבורא באדם נחלשת כאשר הוא חוטא, ומתחזקת כאשר פועל הוא כראוי, דהיינו מוסיף עוז לה' – לתפיסת השם שבנפשו. בכדי לעזור לאדם מעסיק הקב"ה את השטן בחיצוניות, כדי שקודם יתאפשר תיקון הפנימיות.

אם יש לאדם פגם בשורשו, למשל לאחר שבצורה מסוימת שפט ודן הוא אחר בעברו – בד"כ עליו להוליד בנפשו הזדמנות דומה בכדי לתקן. אך אדם ההולך בדרך הישר, אותה נקודה בתת המודע, יכולה להיתקן מעצמה. הוא לוקח לעצמו מליצי יושר מנפשו ומתקן, בעזרת הקישור הפנימי לאמת שפיתח.

ראש השנה הוא יום הולדת – יום הדין, שהופך להיות שמח כאשר מתנהג האדם כשונא מתנות, ומתדבק רק בנותן המתנה. הדין – הרצון לקבל שייך לקב"ה וכל שעליך לעשות: עשה רצונך כרצונו, דהיינו תן לרצון שבך צורה שתעשה נחת רוח לבורא יתברך.

י) רָאַה, שעתה הוא השעה, לתת לשטן חלק, במה שיתעסק בו, ויתרחק מישראל. בדומה, לרועה שרצה להעביר צאנו דרך נהר אחד, ובא זאב להתגרות בצאן. רועה המנוסה, לוקח תיש גדול ונותנו לזאב. אמר, ילחם עם התיש עד שאעביר את צאני לעבר הנהר. ואחר כך אשוב ואקח גם את זה. כך עשה הקב"ה, שמסר את איוב אל השטן, כדי שיתעסק עמו, ולא ישטין על ישראל. מיד התעסק עמו השטן, ולא קטרג על ישראל.

יא) וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת-יְהוָה, וַיֹּאמַר: הַחִנָּם, יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים. אין תמיהה על עבד, שאדונו עושה לו רצונו, שמתירא אותו, הסר השגחתך ממנו, ותראה אם יירא אותך אם לא.אומר השטן בוא נאמן אותו ונראה אם הוא חזק.

יב) בעת צרה, כשניתן חלק אחד לצד הזה להתעסק בו, הוא מתרחק אחר זה לגמרי. כעין זה, הוא שעיר שמקריבים בר"ח וביום הכפורים, נתינת חלק לס"א, שניתן לו כדי שיתעסק בו, ויעזוב את ישראל בממלכתם. וכאן הגיע הזמן לקחת חלק הזה מכל זרע אברהם, בשביל הס"א. כמש"א, הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא, בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ  אֶת עוּץ בְּכֹרו. וכתוב אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ-עוּץ, אִיּוֹב שְׁמוֹ כלומר, שהיה ממשפחתו של אברהם.

יג) בשעה שאמר השטן להקב"ה, מִשּׁוּט בארץ, בקש מה' לעשות דין בישראל. כי ארץ סתם היא ארץ ישראל, ודין היה לו על אברהם, שנשכח מן הקב"ה. והוא, שלא נעשה דין ביצחק, כשנקרב על המזבח, כיוון שלא היה עליו להחליף את הקרבן שהכין על המזבח, בּאַיִל. וכאן כבר היה יצחק על המזבח, ולא נשלם להיות קרבן, ולא נעשה בו דין. ובקש זה מן הקב"ה, כמו שבקש דין של מכירת יוסף לכמה דורות. וכל מה שמבקש השטן, הוא מבקש בדרך דין. מבקש השטן את חלקו ואומר שיצחק אבינו על המזבח היה שייך לו, מבקש בדין שמגיע לו לכאורה על החטאים.

יד) ומאותו זמן שניצל יצחק ונחלף קרבנו, הכין הקב"ה בשביל המקטרג ההוא את איוב, שישב בארץ עוץ. וזה נאמר תיכף אחר עקדת יצחק. וכאן, בלידת עוץ, הגיע השטן לקחת חלקו מכל זרעו של אברהם, ולא יקרב להזיק לישראל.

טו) והכל הוא בדין. כמו שאיוב דן, כן הוא נידון. כי איוב מיועצי פרעה היה. וכשקם פרעה על ישראל, היה רוצה להרוג אותם. אמר לו איוב, לא, אלא קח את כספם, ומשול על הגופים שלהם בעבודה קשה, ולא תהרגם. אמר לו הקב"ה, חייך, באותו דין ממש שחרצת על ישראל תהיה נידון. מה כתוב: וְאוּלָם שְׁלַח-נָא יָדְךָ, וְגַע בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ – רַק אֵלָיו, אַל-תִּשְׁלַח יָדֶךָ. במה שהוא דן את ישראל, כך נידון בעצמו. ואע"פ שבכל שאר הדברים היה מתירא מפני הקב"ה.

טז) אך את נפשו שמור. שניתן לו רשות לשלוט על הבשר שלו. כמ"ש: קץ כל בשר בָּא לפני. קץ כל בשר, הוא השטן המשחית. בָּא לפני, לקבל רשות וזהו, שנקרא קץ כל בשר. ולא נקרא קץ כל רוח. שהוא קץ הבא מצד החושך, דינים דדכורא. ולכל תכלית הוא כמו ולכל בשר. כי יש קץ אחר והוא קץ הימין, בקדושה וזה שבכאן הוא קץ אחֵר מצד השמאל, חושך. וע"כ ניתן לו רשות לפגוע בעצמו ובבשרו.

יז) ואם לא בדין נענש, אלא מחמת דיבורו של המקטרג, שהסיתו והטה אותו? אלא הכל היה בדין, כמו שהוא גזר על ישראל אצל פרעה, כך נגזר עליו.

יח) ומה שאמר, וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם? לא כתוב: ותסיתני לבלעו, אלא ותסיתני בו. בו הוא כך, בדעתו, שהוא חושב. כי תסיתני, כמו שאמר איוב, וְעַל-עֲצַת רְשָׁעִים הוֹפָעְתָּ. כעין זה, וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם  וּבִלְשׁוֹנָם, יְכַזְּבוּ לוֹ. וג"כ קשה, וכי אפשר לפתות את הקב"ה? אלא, וַיפתוהו וְיְכָזבו לו, לא כתוב. ורק, ויפתוהו בפיהם. בפיהם הוא דבר זה, שנתפתה. שהם חושבים כך, ובאמת אינו כן.

יט) אמר רבי אבא: וכי הוא יכול להשטין לפני הקב"ה שיודע הכל? כן, כי הוא מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל. שכתוב: טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן, וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד. וכיון שהוא מלך על בני אדם, ע"כ יכול להשטין על האדם. משום שהוא נאמן על מעשיהם של אנשים. כי להיותו מלך עליהם, הוא נאמן על מעשיהם. ילד מסכן הוא בחינת קטנות, וכסיל הוא גדלות ומקבל את ההארה לרעתו.

כ) זה הוא רק בְּדין של יחיד, אבל בדין העולם, כתוב: וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת. ארדה נא ואראה. שלא נִתנה לו אמונה, אלא הוא בידיו של הקב"ה בלבדו. כי לא רצה להאביד העולם על פיו של המקטרג, שתאותו הוא תמיד להשחית. מאין לנו? כי כתוב: קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ, וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר. שחוקר להשחית הכל. וזה הוא, קץ כל בשר בא לפני. שהשטן, הנקרא קץ כל בשר, בא ודאי להשחית.תפקיד האדם להשתמש ברצון לקבל שבו שמנסה רק להשחית – ודווקא בו לתקן.

תגיות: יום הולדת, דרך תורה