004- הדף היומי בזוהר הסולם – בא – י-יב השקפה

שיעור  שמע:

בֹּא י-יב

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם.

בָּקְדוּשָׁה עַל הָאָדָם לְהָזִין גַּם אֶת הַס"אַ.

כאשר רוצה אדם לתת לקדושה, עליו לתת גם משהו לס"א שהוא השליח של הקב"ה, בכדי להביא גם את היצר הרע מתוקן. וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם – שני אותיות יוד, ללמד שאת השם יש לעבוד בשני הייצרים.  פירוד בין היצרים אומר שכאילו חלילה ישנן שתי רשויות. הקב"ה נותן כוח גם לשטן, כוח שלא עומד לשטן לבדו, כך האדם בקדושה צריך לתת חלק לס"א.

קין הקריב חלק שולי ולא הכליל את הרע במסגרת הטוב, והרע עמד בפני עצמו – וזה השורש לכל הרע, כאילו חלילה יש שתי רשויות. אדם צריך את הקליפות, את השטן, ויש לשלם לו, שהוא בא לאמן את האדם. לכן יש לקחת את הרע, להביא יחד עם הטוב, אך את הטוב להגדיל. זוהי תפיסת הבורא הנכונה. לכן יש לתת מים אחרונים, לומר שהכל בא מהשם, ויש לתת קצת לצד האחר.

האמונה האמיתית היא שהשמאל אינו עומד בנפרד, שזה היש מאין שברא הבורא. אין לבטל את הרצון, כי מי שינסה, הקב"ה יחליף אותו ויזין את הצד האחר. וכך יש לתת גם לגשמיות, שהיא חלק, אך לא להחשיבה יותר מהרוחני. כלומר יש מקום לרצון לקבל, שהוא חלק מהקדושה ויש להכפיפו ככלי שימוש לטוב. בעבודה עם הרצון לקבל, עם הלוויתן שהוא בחינת ההשתוקקות הגדולה, יש להבחין עם מה מותר לעבוד, ועם איזה חלק ניתן יהיה לעבוד בגמר תיקון. את הדאגות, הדג הגדול יש להביא לשבת. על האדם לדעת כיצד לנהל את הדאגות בחיים.

…

בֹּא י-יב

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם.

בָּקְדוּשָׁה עַל הָאָדָם לְהָזִין גַּם אֶת הַס"אַ.

כאשר רוצה אדם לתת לקדושה, עליו לתת גם משהו לס"א שהוא השליח של הקב"ה, בכדי להביא גם את היצר הרע מתוקן. וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם – שני אותיות יוד, ללמד שאת השם יש לעבוד בשני הייצרים.

פירוד בין היצרים אומר שכאילו חלילה ישנן שתי רשויות. הקב"ה נותן כוח גם לשטן, כוח שלא עומד לשטן לבדו, כך האדם בקדושה צריך לתת חלק לס"א.

קין הקריב חלק שולי ולא הכליל את הרע במסגרת הטוב, והרע עמד בפני עצמו – וזה השורש לכל הרע, כאילו חלילה יש שתי רשויות. אדם צריך את הקליפות, את השטן, ויש לשלם לו, שהוא בא לאמן את האדם. לכן יש לקחת את הרע, להביא יחד עם הטוב, אך את הטוב להגדיל. זוהי תפיסת הבורא הנכונה. לכן יש לתת מים אחרונים, לומר שהכל בא מהשם, ויש לתת קצת לצד האחר.

האמונה האמיתית היא שהשמאל אינו עומד בנפרד, שזה היש מאין שברא הבורא. אין לבטל את הרצון, כי מי שינסה, הקב"ה יחליף אותו ויזין את הצד האחר. וכך יש לתת גם לגשמיות, שהיא חלק, אך לא להחשיבה יותר מהרוחני. כלומר יש מקום לרצון לקבל, שהוא חלק מהקדושה ויש להכפיפו ככלי שימוש לטוב. בעבודה עם הרצון לקבל, עם הלוויתן שהוא בחינת ההשתוקקות הגדולה, יש להבחין עם מה מותר לעבוד, ועם איזה חלק ניתן יהיה לעבוד בגמר תיקון. את הדאגות, הדג הגדול יש להביא לשבת. על האדם לדעת כיצד לנהל את הדאגות בחיים.

בזמן תיקון ישנם ניצוצות שניתנות לס"א, הארת הזיכרון של ההשתוקקות הגדולה, שמאוחסנות אצל הקליפה, ויש פחד לעורר רצונות גדולים כאשר לא מוכנים להם, לכן יש לעבוד אותן טיפין טיפין ובסדר נכון.

לב) וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא. מהו גם? גם, הוא לרבות, שגם הוא הביא לס"א מעט, כמו קין, אלא קרבנו להקב"ה היה כולו, דהיינו שעיקר הקרבן היה אל הקב"ה, ונתן חלק לצד האחר (כמו מים אחרונים), כמ"ש וּמֵחֶלְבֵּהֶן. שמשמע, שעיקר הקרבן, חֶלְבֵּהֶן, הקריב לה', וחלק הגרוע נתן לס"א. וקין, עיקר הקרבן עשה לקץ הימים שהוא הס"א, ונתן חלק להקב"ה. וע"כ לא התקבל. כאשר רואים שיש חיים, אם נותנים חלק צדדי לקב"ה, לא מתקבל. לא יכול אדם לומר מספיק שאני עושה קידוש בליל שישי, ולומד פעם בשבוע. כך אשה לא יכולה להתחתן באופן חלקי.

לג) באיוב כתוב: וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה, וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה. ובמשתה נמצא המשטין בכל יום. ולא היה יכול לו. כי כתוב: הלא אתה שַׂכְתָּ בעדו ובעד ביתו. ולעולם לא נתן חלק אל הס"א. כי כתוב: וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם. ועוֹלָה, עוֹלה למעלה למעלה, ואינו נותן חלק לס"א. ואם היה נותן לו חלק, לא היה השטן יכול לו אח"כ. וכל מה שלקח ממנו השטן, שלו לקח. משום שלא נתן לו חלק מקרבנותיו.

לד) למה הֵרֵעַ לו הקב"ה, מחמת שלא נתן חלק לשטן? אם היה נותן חלק לס"א, היה מפנה הדרך של הקדושה, כי הס"א היה מסתלק מעל המקדש, וצד הקדוש היה מתעלה למעלה למעלה. והוא לא עשה כן, ע"כ בקש עליו הקב"ה את הדין.

האם אתה מחשיב את הפרטיות שלך יותר מהיחד, לא תחשב.

לה) כמו שהוא התפרד ולא הכליל טוב ורע, שלא נתן חלק לס"א, כדי לטהר את הקדושה, הוא דן אותו כעין זה, שנתן לו מתחילה טוב ואח"כ רע, ואח"כ החזירו לטוב. וכן ראוי לאדם, לדעת טוב ולדעת רע. ולהחזיר עצמו לטוב. וזה הוא סוד האמונה, הנוקבא. איוב, מעבדי פרעה היה. וזהו שכתוב בו, הירא את דבר ה' מעבדי פרעה.

הַתַּנִּינִים

לו) אמר רבי שמעון: בּׂא אל פרעה. הלא, לך אל פרעה, היה צריך לומר. אלא שהכניס את משה חדרים לפנים מחדרים אל תנין חזק אחד עליון, שכמה מדרגות משתלשלות ויורדות ממנו. ומי הוא? הוא סוד התנים הגדול. גדלות כלי הקבלה, ג"ר דצד שמאל, אותו רצון שגרם לשבירה בעולם הנקודים, השתוקקות שאין לאדם כוח להתגבר עליה.

לז) ומשה ירא מפניו, ולא קרב, אלא לאלו היאורים, שהם מדרגות (שיוצאות מהג"ר) שלו. אבל לתנים עצמו היה ירא ולא קרב, משום שראה אותו משתרש בשרשים עליונים. שאלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו. אתה לא הולך לבד, אתה הולך עם הקב"ה.

לח) כיון שראה הקב"ה שמשה ירא, ושליחים ממונים אחרים למעלה לא יכלו לקרב אליו, אמר הקב"ה: הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, הַתַּנִּים הַגָּדוֹל, הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו. שהקב"ה היה צריך לערוך עמו מלחמה. ולא אחר כמ"ש: אני ה', שדרשו: אני ולא שליח. ובארו סוד החכמה של הַתַּנִּים הַגָּדוֹל, הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו, לאלו יושבי על מדין (הצדיקים), היודעים בסוד אדונם.

לט) פתח רבי שמעון: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים. זהו לוויתן ובת זוגו. תנִינִם, חסר י' כתוב: משום שהרג את הנקבה, והקב"ה העלה אותה לצדיקים (הרג את ג"ר דחוכמה, שהזכר מושך רק ו"ק). וע"כ לא נשאר אלא תנים הגדול אחד. ודע שלויתן דג טהור.

לויתן ובת זוגו שורשם גבוה מאד. כי הים הוא המלכות מבחינת החכמה, והחשוב מכל בריות (מלך) שבַיָם הוא הלויתן. הרי שהוא כללות (הרצון לקבל) החכמה שבַיָם. אמנם אינו נמשך מחכמה עצמה, אלא מן הבינה שחזרה לחכמה, הקו שמאל שבה, המכונה נקודת השורק. ועל כן כתוב עליהם, וַיִּבְרָא אֱלֹהִים (צד הדין), אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים, כי הבינה נקראת בריאה. אמנם לא נקבע מקומו בים עצמו, שהוא מלכות דאצילות, אלא מקום הוכן בעולם הבריאה שמחוץ לאצילות (היה פחד לשים במלכות דקדושה רצון כה גדול), למטה מן מלכות דאצילות, שהם עשרה יאורים. ואם הם ממדרגות הקדושה למה נהרגו? כי הנקבה נהרגה מיד. וכן נהרג אח"כ גם הזכר כמ"ש: והרג את התנין אשר בים. כי הריגה פירושו ביטול מדרגתו ושיבה לאצילות. ובגמר התקון יתבטלו כל ג' עולמות בי"ע וישובו לאצילות. ואם היה הכרח להרוג את הנקבה, כדי שלא תחרב העולם, א"כ למה ברא אותה מלכתחילה? כי הריגה זו נאמר רק ממה ששמשה ללויתן, אבל לא נתבטלה לגמרי, כי ממנה ניזונות נשמות הצדיקים.

הנקבה, גדלות כלי הקבלה, הנקודה אשר באמצע ממש – למה נתן את ההשתוקקות הגדולה הזו? מלמד שהרצון הגדול לא מתבטל, אלא זהו אור זרוע לצדיק לעתיד לבוא, וכן אבן מאסו הבונים, ששמו אותם בצד. את צד הנקבה הרגו, ואת צד המחשבה בתחילה השאיר, ולאחר מכן גם אותו סילק.

מ) התנים הגדול, שהוא לויתן הזכר הנשאר בחיים, הרובץ בתוך תשעה יאורים, שהם כנגד ט"ס חב"ד חג"ת ונה"י. ויאור אחד שמימיו שקטים, שהוא הכתר. ברכות של מימי הגן, שהוא המלכות דאצילות, נופלות בו שלש פעמים בשנה, שהם ג' הקוים, שעליהם נאמר, שלש פעמים בשנה יראה כל זְכוּרְךָ. ואם נופלות בו שתי פעמים, רק ב' קוים ימין ושמאל, מתברך היאור ולא כל כך, כי חסר קו האמצעי. ואם רק אחת נופלת בו, ימין לבדו או שמאל לבדו, אינו מתברך על ידו. ומיאור שהוא כתר, מקבלים ט' היאורים, שהם ט"ס תחתוניות. התיקון הוא רק ב – ג' רגלים שהם ג' קווים, רק ו"ק דחוכמה.

מא) תנין בא בכתר היאורים, מתחזק בו והולך ושוחה ונכנס אל הים, המלכות דאצילות. ובולע שם כמה מינים דגים ושולט שהם מדרגות, שבתוך הים הפחותות ממנו, הוא בולע אותן ונשלמות בו. וחוזר ליאור השוקט. ואלו תשעה היאורים הולכים ועולים אליו לקבל שִפְעם, כי הם מקבלים שִפְעם מן היאור השוקט, הכתר שלהם. וסביב ליאור כמה אילנות ועשבים למיניהם. והוא יאור הראשון שביאורים, כתר. זו המדרגה הראשונה שמתחילים לתקן.

תגיות: מים אחרונים חובה, שוחד לשטן