077- הדף היומי בזוהר הסולם – בראשית א' – עמודים קנג-קנד (למתקדמים)

מאמר אֲנִי אֲנִי הוּא

אדם – זה להיות מסוגל לרצות לא לבקש לפרטיות!
לשם כך צריך כוח של ברית, קו אמצעי.

רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי . רבי שמעון השכיל את החברים להבין שהוא מדבר, מהמשפיע הראשון אל העולמות. העולמות מתוקנים בצמצום ב', ובזמן תיקון אין מי שיקבל בצמצום א'.

אדם אומר יש מטרה ליהנות בחיים, אומרים לו אַל תבנה את ההשתוקקות שלך על כך, אלא רק על הרצון לקשר, לדבקות. לא ניתן לבנות על האהבה בשלב הזה, אלא על יראה. אמנם בגמר התיקון תתגלה המלכות ואור מטרת הבריאה יתקבל זווג מעתיק שישפיע לעולמות אבי"ע.

אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה — מאסו מזה שרוצים לבנות את כל הרצון ע"י צמצום א'. מאסו במלכות של צמצום א' שאי אפשר לקבל בה אור. לפי י"ג תיקוני דיקנא, כל המציאות של המוחין בנויה, על בסיס המבנה של צמצום ב' – שיתוף מלכות ובינה, דין ורחמים.

בגמר תיקון לא צריך שנאי, מסך, אלא ישר נקבל את אור צמצום א'. בזמן תיקון צריך לעבוד טיפין טיפין: שליטה וויסות הקבלה, בכדי לראות כמה אני יכול לקבל בעמ"נ להשפיע, ואת היתר לדחות.

המסך המשותף במידת הרחמים של בינה מכונה בשם חשבון מלשון מחשבה. בגמר תיקון תתקבל המתיקות היותר גדולה של בצמצום א' — אור מטרת הבריאה. רק לאחר שהלבנה תתקן עצמה, תוכל להיות בעצמה עצם המאיר. וכל עוד הלבנה לא השלימה עצמה, אין לה יכולת לתת חלקה לקשר של אהבה, כך גם ביחסי אנשים. קשר של אהבה בא בין שני שותפים שלמים אמיתיים.

הלב- הגוף מאיר את הבקשה שלו, ותפקידנו לתת למוח להיות המלך, לומר ללב מה עליו לרצות. הלבנה תלמד מהשכל מה ראוי לבקש, כי אי אפשר לבנות את המאווים בחיים לפי דרישת/בקשת הלב, שמחפש את צמצום א', את כל האור, אלא יש להפעיל שיקול דעת גם בנושא מה לבקש בתפילה ובחיים בכלל.

השכל מלמד את הלב את דרכי הבקשה. לכן כאשר יש לצדיק השתוקקות בלב, הוא יודע שיש שם משהו אמיתי. צדיקים ליבם מסור בידם, הרשעים הם מסורים ביד ליבם. צריך לראות מי בונה את האני התכליתי של האדם, כאשר יודעים שהמפגש איתו מוגבל לפי תפיסת האדם את התכלית.

עליך להסתכל מי אתה במצב הקיים, ולא לחפש שורש קודם לזה. בזמן תיקון ניתן להשתמש עם האני האמיתי רק דרך מסך, שהשכל אומר לך מה לרצות, ולא "תרבות ה-בא לי". בניית האני מתחילה במודעות של האדם, המצריכה אותו להסכים לא להשתמש בכל הרצון, אלא לפי הנחיות העליון.