025- הדף היומי בזוהר הסולם – ויקהל – קג-קה למתקדמים

שאלות לחזרה ושינון בזהר ויקהל קג-קה
1. מי הם כ"ב אותיות שרשומות וחקוקות ברקיע שעל ג"ע שהוא בחינת דל?
2. כיצד יורד הטל הרוחץ את הנשמות שנרפאו אחר שטבלו עצמן בנהר דנור?
3. כיצד נעשה הפתח ברקיע של ג"ע ולמה הוא משמש?
4. מהו העמוד שמקבלות הנשמות הרואות דרכו וכן עולות ויורדות דרכו?
5. מהם הלבושים שבהם מתלבשים כדי להיכנס לג"ע העליון ובמה הם שונים מהלבושים של ג"ע הארץ?
6. באיזה מקום הוא העיקר והשורש של הנהר המאיר לגן שלמטה?
7. מהו החוק שנכון לכל העולמות המתפרש מהכתוב "נהר ותצא מעדן להשקות את הגן"?

וַיַּקְהֵל קג- קה
רקיעים דעשיה

דרך הלבוש הרוחני של הנשמה, אותו רוכשים בעולם הזה ע"י עסק התורה, ניתן להיכנס לגן עדן הארץ. כדי להיכנס לגן עדן העליון ע"י האור הנק' טל המתאר ומרפא את הנשמות המגיעות ע"י אותיות הממתינות ללבוש שרכש ע"י ניווט הרצון וכוונת הלב לדבקות. המאציל הוא שלם, הוא בחינת כתר חוכמה בינה, הנאצל חסר ואת החיסרון מעלה לבינה ובירידה חזרה זוכה התחתון. הכל תלוי בביקוש והתפילה של נשמות הצדיקים. וכך באדם עצמו, כאשר מגיע אליו הרהור גבוה, אותו הוא מוריד למוחש וחי אותו, בכך בונה הוא גשר לעולם העליון ממנו. לקיום צריך את המצוות המעשיות איתם ניתן להיכנס לגן עדן התחתון, אך דרושה כוונת הלב כדי להגיע לשכלול ע"י תורה ותפילה.

שד) כ"ב (22) אותיות רשומות וחקוקות ברקיע שעל הגן עדן, כל אות ואות נוטפת טל, מטל שלמעלה, על הגן. ומטל ההוא, שהוא הארת החסדים, רוחצות אלו הנשמות, ונרפאות, אחר שטבלו עצמן בנהר דינור להיטהר. והטל אינו יורד אלא מתוך אותיות הרשומות והחקוקות ברקיע ההוא, משום שאלו האותיות הן כלל התורה, שנמשכות מז"א דאצילות, הנקרא תורה. כי נעשה מאש ומים של התורה, מאש ומים דז"א דאצילות הדעת שהוא מתחבר עם שני הקווים שבו נעשה קו אמצעי, אז מתפשט הדעת דעשיה לשאר הרקיעים, לת"ת ומשם לעשייה.

שה) וע"כ הם מזילים טל על כל אלו שעוסקים בתורה לשמה בעוה"ז. שאלו המילים רשומות בגן עדן, ועולות עד רקיע שעל גן עדן, ולוקחות מאלו כ"ב האותיות אשר שם, טל, להזין הנשמה. כמ"ש: יערוף כמטר לִקְחי תיזל כטַל אִמְרתי כאן יושבים צדיקים לומדים תורה שהמילים ודברי התורה עולים עד גן עדן כעין ביקוש, ואז יורד אור להזין את הנשמה שעסקה בתורה.
שו) באמצע הרקיע הזה נמצא פתח אחד כנגד פתח ההיכל שלמעלה ביצירה, שבפתח ההוא פורחות הנשמות מגן עדן התחתון למעלה, בעמוד אחד הנעוץ בארץ של גן העדן, ומגיע עד פתח ההוא.
הפתח שנעשה באמצע הרקיע, הוא הסיום החדש, שנעשה באמצע המדרגה של השמיים דגן עדן, מחמת עליית המלכות במקום בינה, שמשום הסיום הזה נפלה חצי המדרגה, בינה ותו"מ, למדרגה שלמטה, הארץ דגן עדן. אשר לעת גדלות, כשחוזרת המלכות למקומה, ובינה ותו"מ עולים למעלה למדרגתם לרקיע, לוקחים עימהם גם המדרגה התחתונה, אותם הנשמות, שהם בארץ דגן עדן. ונמצא, שסיום החדש, שנעשה בבינה, נהפך להיות פתח בשביל התחתון, שיוכל דרכו לעלות לעליון.

ואותם בינה ותו"מ, שנפלו תחילה למטה לארץ דגן עדן, בהתדבקות שלהם במדרגת הארץ דגן עדן, נבחן כמו שהם נעוצים בתוך קרקע הגן, והם עצמם נבחנים כעמוד גבוה, המגיע עד הפתח ההוא שבאמצע הרקיע, שדרך העמוד הזה עולות הנשמות מארץ דגן עדן אל הרקיע דגן עדן. כלומר, לעת גדלות, כשהבינה ותו"מ, הנבחנים לעמוד, עולים בחזרה לרקיע דגן עדן, לוקחים עימהם גם את הנשמות שבארץ דגן עדן, ומעלה אותם לרקיע דגן עדן.
שז) בתוך רקיע, בפתח שבאמצע הרקיע שעל הגן, נכנסים בו ג' צבעים של אור, כלולים יחד, שהם חב"ד, ומאירים לצבעים של עמוד שעלה שם. ואז העמוד הזה נוצץ ומתלהט בכמה צבעים הלוהטים. והצדיקים שעלו עם העמוד ההוא לרקיע, מקבלים האורות מהרקיע דרך העמוד הזה. ובכל שעה מאירים הצדיקים מזיו העליון ההוא, שזה נוהג תמיד. אבל בכל שבת ובכל ר"ח מתגלה השכינה ברקיע הזה יותר מבשאר הזמנים, וכל הצדיקים באים ומשתחווים אליה.

שח) אשרי חלקו מי שזכה לאלו הלבושים. אלו הלבושים הם ממע"ט, שעשה האדם בעוה"ז במצוות התורה, מצוות התלויות במעשה, ובהם עומדת הנשמה בגן עדן התחתון, ומתלבשת באלו הלבושים היקרים ללא מעשים טובים בעולם הזה אין לו לבוש ראוי בעולם העליון.
שט) כשעלתה הנשמה דרך פתח הרקיע למעלה, מזדמנים לה לבושים אחרים מכובדים עליונים, שהם נעשים ע"י מצוות התלויות ברצון וכוונת הלב בתורה ובתפילה. כי כשעולה הרצון ההוא למעלה, מתעטר בה מי שמתעטר, וחלק ממנו נשאר לאדם ההוא, ונעשה ממנו לבושי אור, שתתלבש בהם הנשמה לעלות למעלה. ואע"פ שאלו לבושים של הנשמה בגן עדן התחתון תלויים במעשה, אבל אלו שעולות לרקיע למעלה, אינם תלויים אלא ברצון של הרוח הכוונה בפנימיות האדם, כדי לעמוד בין המלאכים, רוחות קדושים. וכך למד רבי שמעון מאליהו, הלבושים של מטה בגן עדן הארץ תלויים במעשה, לבושים שלמעלה תלויים ברצון ובכוונת הרוח בלב.

וצא מעדן להשקות את הגן. אלא הנהר הזה בגן שלמטה, יוצא מעדן משלו. כמו הנהר היוצא מעדן שבאצילות, מחכמה דאצילות. אבל עדן הוא חכמה שברקיעים שבגן עדן שלמטה, אם היה נמסר להתגלות למטה, היה נמסר ג"כ המקום של עדן העליון הקדוש לדעת אותו. אלא משום סתר כבוד עדן העליון הקדוש, חכמה דאצילות, שלא יתגלה, נסתר ונגנז גם עדן התחתון, חכמה שברקיעים שבגן עדן התחתון, שאותו נהר שבגן עדן נמשך ממנו. וע"כ לא נמסר עדן זה להתגלות אפילו לנשמות שבגן עדן. באצילות החוכמה עוברת דרך בינה, דרך ל"ב נתיבות חוכמה. עדן עצמו הוא חוכמה.
חכמה דא"א הנעלמת באו"א עילאין דאצילות, נקרא עדן. וחכמה זו נסתמה מתחתונים. ואין בה שום השגה כלל. והחכמה המתגלה לתחתונים היא מבינה, שיצאה לחוץ מראש דא"א, הנקראת נהר יוצא מעדן שהיא מדרגת בינה, מסיבת המלכות שעלתה במקום בינה, ואח"כ כשחזרה לראש בעת גדלות, היא מקבלת חכמה מחו"ס שבראש דא"א, ואז חזרה הבינה ונעשתה לחכמה, והארת חכמה שלה מתגלה במקום המלכות וממלכות לתחתונים ל"ב נתיבות חוכמה שעוברת למלכות.
ועניין זה נוהג בכל מדרגה, עד עולם עשיה והרקיעים שבגן עדן. כי בכל מדרגה יש ע"ס, שהחכמה שבהן נקראת עדן. והיא עצמה סתומה, כמו חו"ס דא"א למעלה. אלא מכוח עליית המלכות לבינה שבמדרגה, ובינה ותו"מ נופלים למדרגה שמתחתיה, שהם נקראים משום זה, נהר יוצא מעדן, שבאותה מדרגה. ולעת גדלות, שבינה ותו"מ אלו חוזרים למדרגתם, אז הם מקבלים מעדן שלהם חכמה, ומהם יוצאת החכמה למלכות שבאותה המדרגה.

ואם העדן, שברקיעים דגן עדן, היה נמסר להתגלות למטה, היה נמסר ג"כ המקום של עדן העליון הקדוש לדעת אותו. כי החכמה שבכל המדרגות היא עדן, ואם הייתה מגולה לדעת את העדן דמדרגה התחתונה, הייתה מגלה עימה את העדן דמדרגה העליונה, עד חו"ס. ולפיכך בג"ר שבכל מדרגה אין שום השגה.
והנהר היוצא מעדן, מכונה פעם בשם בינה ותו"מ, ופעם בשם ת"ת, ופעם בשם יסוד. כי הכול הולך אל מקום אחד. כי בינה ותו"מ אלו אינם אלא חצי בינה ותו"מ. כי ג"ר דבינה אינם נחשבים ליוצאים מעדן, אלא רק ז"ת דבינה, שפירושם תו"מ הכלולים בבינה הכוונה ת"ת שעלתה לבינה, לז"ת. ונמצא שאין כאן בינה אלא תו"מ. וע"כ נבחנים כולם רק לת"ת. ומבחינת הפרצוף שע"ס שלו נחלקות לרת"ס, נבחן שבינה ותו"מ הנופלים ממדרגה, מתחילים מחזה ולמטה. כי החג"ת דגוף נבחנים לג"ר דגוף, שגם הם לא יצאו מעדן שלהם, אלא רק נה"י דגוף. וכיוון שעיקרם של נה"י הוא קו אמצעי, יסוד, ע"כ אנו מכנים לבינה ותו"מ שנפלו ממדרגה בשם יסוד. והרי גם ת"ת היא קו אמצעי, לא רק ישסו"ת הנחשבת לכתר – היות והת"ת הי חצי מדרגה והעיקר הת"ת לא יצאו מהמדרגה ללמטה מחזה, על כן היסוד משמש לקו אמצעי בהיותו ספירה שלמה ואל יקשה שאף הוא בהיותו צר אריך יש לו רק ב בחינות היות והוא מקבל השלמה מהמלכות שעלתה אליו בסוד אשת חיל עטרת בעלה ונמצא שלם
שיא) כמו שנהר, בינה ותו"מ, נפרד ויצא מעדן, חכמה שבראש דא"א, כדי להשקות הגן שלמעלה, מלכות דאצילות, יוצא ג"כ מהפתח ההוא שבאמצע הרקיעים שבגן, אור אחד שנחלק לד' צדדים בד' פתחים. המקום שעומדים שם אלו אותיות מ' ג' ר' ן' הרשומות מיכאל גבריאל רפאל נוריאל. והאור הזה, הנחלק לד' אורות וד' אותיות המתנוצצות, יוצא מעדן, מקום שמאירה הנקודה שלמעלה, חכמה דרקיעים שבגן עדן הארץ, נקודה עליונה אשר שם.
שיב) והנקודה העליונה ההיא בחינת חוכמה, האירה ונעשה עדן להאיר. ואין מי שישלוט לראות ולדעת נקודה ההיא, חוץ מהאור שמתפשט ממנו, ע"י הפתח שבאמצע הרקיעים, שמשתחווים לפניו הצדיקים שבגן עדן. ונקודה תחתונה זו, המלכות שבגן עדן, היא גן אל עדן העליון, נקודה עליונה, חכמה, מקום שלא ניתן לדעת ולהסתכל.

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams