הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס רכו-רכח | השקפה | שיעור 76

פנחס רכו – רכח שעור 76

משה וב' משיחים והקשת ומלכות.

כפי שהבריאה אינה יכולה לעמוד בפני עצמה, כך גם המלכות בנפש האדם, הרצון, הלב אינם יכולים לעמוד בלי לקבל מילוי. באותיות הויה, י – ה הם חוכמה ובינה, האות וו זעיר אנפין, ואות ה אחרונה מלכות, שנגנזה, וישנה רק נקודת מלכות  כחלק מהיסוד, באות וו.

שבת שהיא מעין עולם הבא, מעין גמר תיקון, ואין בה אחיזה לקליפות, לכן אין אומרים בתפילה וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ. בשבת עולה המלכות לאצילות מקום בוא כתוב, לא יגרך רע. בכל מקום שישראל. את הסגולה של קדושת השבת משיגים כשמתנהגים כישראל, שאז נמצאים שמירה ומנוחה.

וְשָׁמְרוּ בְנֵי–יִשְׂרָאֵל, אֶת–הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת–הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, כתוב בלי וו, דהיינו לשמור את השבת בדירתם, שאסור לטלטל ולהוציא בשבת. מעבר להלכה החיצונית, מובן שמדובר על נפש האדם שצריכה להיות כולה ברשות היחיד, יחידו של עולם. ואם הוא מעביר מרשות לרשות, ומכניס מרשות הרבים, שזו בחינת הרצונות הזרים לתוכו, הוא מחלל ופוגם.

הרצון הפנימי של האדם, שהוא בחינת ארץ ישראל שבנפש, בו שורה השכינה הקדושה ואין צורך לשנות אותה, אלא אם כן פגמו בה רצונות זרים, אזי הלב כבר לא שלם, ואדם מרגיש זרות לקדושה. את זה יש לתקן ביום חול.

לו הייתה נשמרת כעת הערבות ההדדית בישראל, כמו העירוב של שבת, וערבות בין כל אומות העולם לעם ישראל, אז יום השבת היה כעת שלם, לכן מבקשים בברכת המזון שיתן לנו עולם שכולו שבת.