הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס שי-שיב | השקפה | שיעור 104

פנחס שי-שיב שעור 104

והקרבתם אשה עולה

הַבְּכוֹר מְקַבֵּל פִּי שְׁתַּיִם, חֵלֶק שֶׁלּוֹ וְחֵלֶק שְׁנֵי כְּדֵי לְהַשְׁפִּיעַ בקדושה הָלְאָה.
התפילות מביאות להתחדשות הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה.
יֵשׁ לְהָבִיא קָרְבַּן עַל מַחְשָׁבָה לֹא ראוּיה.

מלמד כאן על חשיבות תפקיד האש בנפש האדם, דין ששורף ומכלה, ומצד שני מבשל. כאשר מישהו רוצה להתקדם רוחנית, ולשרוף הרהורים אסורים, עליו להרהר בשריפה של אותו דבר. ביהדות לא שורפים גופה כדי להראות שאנחנו מאמינים בתחיית המתים. קורבן עולה מביאים על הרהור הלב, כלומר כאשר אדם כבר בשלב מחשבה, אפילו עוד לא עשה כלום, כאשר ירצה לתקן הרהור זה שמפריע לו בדרך השם, צריך בשביל זה להפעיל את הדמיון ולראות אש שורפת ומכלה מחשבה רעה.

גם המחשבה שבאה מהכוח המדמה (כפי שרבי נחמן קורא ליצר הרע) עושה רושם בנפש, ולכן גם ראייה של דברים אסורים משאירה רושם בנפש, וחייב להביא קורבן על הרהור הלב.

חשוב מה אדם מקריב, באיזה מקום ומתי, כלומר מה הוא מתפלל, באיזה בית כנסת, ובזמני התפילה.

כשבא אדם לעשות עבודת קודש, צריך לדייק. מה אתה עושה, מתי ובאיזה מקום. לכן בחג שבועות לומדים כל הלילה, מכינים את הכלה לזיווג, טובלים במקווה, ואז מתחברים בתפילה, ואומר הזוהר שאין קורבן עולה באה, אלא על הרהור הלב שזו בחינת המחשבה.

כל הקרבנות אינם באים אלא לכפרה, כל קרבן וקרבן מכפר על כל אבר ואבר הרוחני של האדם כפי החטא שחטא באותו אבר. אין מדובר כאן על איבר בגוף הגשמי אלא על איבר רוחני, ולכן מייחס התיקון למחשבה, למוח, לדעת הקשורה ליסוד, הוא הצדיק שבנפש כל יהודי.

 אומר הזוהר שישראל בכלל נק' מלכים, כמו שהעמידו כל ישראל בני מלכים, אבל כשנכנסו לבית המקדש כל אחד שרה במקומו כראוי לו הכהנים לבדם ולויים לבדם וישראל לבדם כל אחד עושה את תפקידו למען הכלל.

אמר המאור הקדוש שהוא רבי שמעון, קום משה משנתך כי אתה והאבות נק' ישיני עפר שבניגוד לאפר, עפר עוד יכול להצמיח, כי עד עתה הייתם אתם האבות הקדושים ומשה רבינו, הם בכורים של השכינה, אתם התחלתם את היהדות, ובמעשים שלכם השכינה מתחדשת תפלות האבות. רואים שהתפילות הם כנגד האבות ומשה, וקורא להם רבי שמעון להתעורר שכן הם פורצי הדרך הישרה.

מהם מבקש רבי שמעון להתעורר לצורך קבלת התורה, שיעלו ביקוש ויתפללו שעם ישראל יקבל את התורה.