הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פנחס שיג-שטו | השקפה | שיעור 105

פנחס שיג-שטו שעור 105

.יום הכיפורים

המבחן של האדם, האם מוכן הוא לוותר על הרצונות הזרים שבו.

המבחן של האדם הוא האם הוא מנצל את יום הכיפורים כדי לתקן את רצונותיו. השאלה היא האם הסיבה לפעולות שעושה האדם, היא כדי לשרת את האני הפרטי שלו, את הנחש, או את המטה, את התכלית. ההזדמנות של יום כיפור היא, שמי שעבד ליצר הרע, "המעסיק" שלו נח ביום הזה, ויכול האדם להגיע לטהרה, שאין הנחש יכול לשלוט בו.

ביום הזה שהוא יום הכיפורים הנק' קדש, שולט בו עץ החיים, שאינו מתחבר עמו השטן ופגע רע, ומצדו לא יגורך רע, אלא כולו טוב כך שהיצר הרע לא יכול להאחז בו. ומשום זה בו בעץ החיים ינוחו העבדים, ובו הם יוצאים לחירות בו יוצאים מכבליהם.

יום הכיפורים מייצג את פנימיות המדרגה, מוותרים על כל הדברים החיצוניים, ומי שנדבק בנקודה הפנימית שבנפש, שדרכה מתקשרים לבורא, עליו נאמר לא יגורך רע. והוא הזוכה להתדבק בעץ החיים, כי אז נעשים בני חורין ממלחמת הטוב ורע ויוצאים מכבלי הס"א לנצחיות. הדבקות בנקודה הפנימית ביום הכיפורים מוציאה אותנו מהמלחה להשתחרר מהקליפה. יש לנצח בלחמה, שאז יצר הרע מודע שצריך להיות טובים, וגם הוא רוצה לעבוד את השם.

הנדר והשבועה מהם יש להשתחרר, כובלים את האדם לעניין מסוים. כאשר הדבר היחיד שראוי לבחור להיות כבול אליו, הוא הבחירה ביתר דבקות. כל דבר אחר שאדם כבול אליו, שאינו משרת את עניין הדבקות, הוא קשר לא נכון. נשבענו בסיני נעשה ונשמע, מכאן שכל שבועה או נדר שאינם נעשה ונשמע, מהם יש להשתחרר.