הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת ואתחנן כב-כד | מתקדמים | שיעור 8

ואתחנן כב - כד שעור 8

יחוד עליון ויחוד תחתון

סו. המשך

בייחוד שמע ישראל ישנם שש מילים, הייחוד נעשה ע"י אמון בין אמונה לרצון לקבל תענוג. תפיסת הבורא שבאדם חייבת להיות אֳמוּנִית בניגוד לטבע הרגיל המחפש תענוג לעצמו. ייחוד פירושו קבלת הקב"ה כשולט בעולם.

ביחוד התחתון, המלכות, האני של האדם, יש לפעול כך שכל תענוג יש לקשר לבורא. הייחוד הוא בעבדות של יראה והאהבה, זיווג של קו אמצעי. היראה ע"י קבלת עול מלכות שמים, ויתור על קבלת האור שנק חסדים מכוסים. עבודת האהבה היא חסדים מגולים. זוהי האחדות, אמונה בבריאה ואמונה בבורא בו תלויה הבריאה.

אמנם יש ביחוד הזה ב אופנים. א הוא שכל ג הקווים מתיחדים לאחד תחת שליטת אור החסדים והארת הכמה מתכסה באור החסדים. ויחוד הזה נוהג בז"א דהיינו יחוד ג קווים שמחזה ולמעלה הנק' חג"ת, עד החזה ששם מסתיים ז"א כנ"ל. ב הוא שכל ג הקווים מתייחדים לאחד תחת הארת החכמה בחסדים ויחוד הזה נוהג במלכות, דהיינו בג' קווים שמחזה דז"א ולמטה נק' נצח הוד יסוד הנחשבים לבחינת המלכות להיותם מתחת המסך דחזה. ונמצא שיש לעורר את המסך דקו אמצעי שיעשה ב יחודים שנק יראה ואהבה, כאשר ייחוד היראה למעלה מחזה ואהבה מתחת לחזה שהם יחוד עליון דז"א שהוא יחוד דחג"ת ויחוד התחתון דנה"י שהוא מלכות. וגם אלו ב יחודים מתקשרים זה בזה כי יחוד העליון ממשיך חסדים בשביל יחוד התחתון, ויחוד התחתון ממשיך הארת חכמה בשביל יחוד העליון ולפיכך מתקשרים ג"כ חג"ת עם נה"י להיות לאור אחד. וז"ס יחוד של קריאת שמע שיש בו שש מילים כנגד ב יחודים האלו חג"ת נה"י שצריכים ליחד מקודם ב יחודים אלו כל אחד במקומו, ואח"כ לקשר החג"ת עם הנה"י עד שנעשו כולם אור חד ממש. וזה נבחן שמיחדים שש ספירות דז"א ועושים אותן לגוף אחד. ונמצא שעיקר היחוד אינו אלא קשר ימין ושמאל שיהיו אחד, אלא כיון שקו אמצעי הוא הפועל הוא מתחבר ג"כ עמהם ויש ע"כ ימין ושמאל אמצע, וכיון שיש הפרש בין ג קווים שלמעלה מחזה לג' קווים שלמטה מחזה, צריכים ליחד את הימין והשמאל בב' מקומות, נמצא שהיחוד הוא לבסוף בשש ספירות. כך לאה למעלה מחזה ורחל למטה.

וזה אמרו דהא כמה דמייחדי שמא דקב"ה לתתא, דהיינו למטה מחזה בג' קווים נה"י, הכי אתיחד שמיה לעילא דהיינו למעלה מחזה בג' קווים חג"ת נמצא קב"ה יחידי עילא ותתא שקב"ה ה"ס ז"א, נמצא שהוא אור אחד למעלה בחג"ת ולמטה בנה"י. כלומר שכל שש הספירות חג"ת נה"י הן אחד כו שבארנו. שז"ס יחוד שש המילים שבקריאת שמע שה"ס שש הספירות דז"א שיהיו אחד ע"י העלאת מ"ן לעורר המסך דקו אמצעי. וז"ש מאן דמייחד וכו בההוא יחודא דקאמרן דהיינו בב' מקומות מחזה ולמעלה ומחזה ולמטה, ויחבר כ שייפוי דהיינו כל שש הספירות דהיינו שיאירו כולם כאור אחד כנ"ל שכל קו צריך לחבירו וג' תיקון זה נק גם אהבת חברים קווים שלמעלה מחזה צריכים לג' קווים שלמטה מחחזה באופן שהם צריכים לג' קווים שלמטה מחזה באופן שהם כולם שלמות אחת ובהתחלש אחד מהם מתבטל כל האור שיש כאן עניין שצריך שלמות, שהמרחב צריך להיות מאוזן ושלם מכל הספירות. כמה דוי כל שייפוי ברזא דחד, כמו שאדם התחתון מעלה מ"ן ומיחד כל הספירות בסוד אחד, כך נעשה למעלה ביחוד הזה שמתקשרים כל שש הספירות להיות אור אחד.

וזה אמרו בשעתא דאתי ב"נ ליחדא שמא דקב"ה דהיינו בקריאת שמע, כל חילי שמיא כלהו קיימין שורות שורות דהיינו שהמלאכים מסתדרים תחת ג קווים כל אחד בקו שלו, בגין לאתתקנא ולאתכללא כלהו בההו יחודא שעושה האדם, כדי שיבלו הקשר דמסך דקו אמצעי מיחוד העליון שנעשה בחג"ת נה"י דז"א בקריאת שלמעל מיקם ברזא דחד, שגם הימין והשמאל שבהם וחג"ת נה"י שבהם יתקשרו להיות אור אחד כמו בז"א וכולם מתתקנים כמו שביארנו בחג"ת נה"י דז"א כי כל מה שנעשה למעלה בז"א נמשך לכל העולמות. יוצא שתיקון ק"ש לא מתקן רק את האדם, אלא גם את העולמות העליונים שמשפיעים עליו לאחר מכן.

ויש לדעת שכל המסכים והדינים שמבארים באצילות אין פעולתם ניכרת כלל בעולם אצילות עצמו אלא כל מה שנרשם שם, הוא להפעיל כך בעולמות התחתונים. וגם אותו המסך דחיריק העומד בחזה דז"א. מראה פעולתו רק למטה בעולם היצירה שהוא בבחינת ז"א ששם עומדים המלאכים שעל כל בחינה ובחינה שאנו מבחינים בז"א דאצילות, ויש שם מלאך ממונה מיוחד מלאך הוא כוח, וכשרוצים לקבל כח בעולם היצירה שבנפש יש לפעול ייחוד זה, זהו כוח הגדילה. ואותו מסך דקו אמצעי העומד בחזה דאצילות נמשך כחו בחזה דעולם יצירה והממונה עליו שם נק' הלנ"ו וטעם השם הזה כי אוו סך דחיריק שהוא נושא כמושבשעת היחוד, כל התיקונים וכל האורות יוצאים ע"י פעולתו שמיחד ימין ושמאל זה בזה, הנה שלא בשעת היחוד כל הדינים נמשכים ממנו והוא הממעט כל המדרגות לו"ק בלי ראש, ובמקוות החסרון שנעשה מחמת המיעוט שלו נאחזים הקליפות ואין הפירוש שהוא משתנה, אלא בשעה שנעשה גורם ליציאת כל האורות דקדושה, הרי הרע שבו נהפך לטוב, ובשעה שאינו גורם ליציאות האורות דקדושה, ניכר הרע והדינים שבו. לפיכך כל הרואה אותו ממונה הנושא את מסך דחיריק שבחזה דיצירה, שואל, הלנו אתה או לצרינו ששאל יהושע, שזה המקום בו יכול האדם להצליח או חלילה ההיפך. במסך קטנות יש חיסרון, וכשמייחד הוא לנו, כי מטעם שעומד במקום הקדושה מסתבר שאלינו הוא דהיינו שעוזר אל הקדושה. אבל מתוך הדינים והמיעוטים שממעט כל מדרגות הקדושה מג"ר מסתבר שהוא לצרינו, שהוא בשעת יחוד העליון שעל ידו מתיחד הימין ושמאל וחג"ת נה"י ולכל המוחין מתגלים יודעים הכל שהוא לנו ולא לצרינו למרות שנראה לכאורה שהחסדים הם מהצדדים, עדין כוח המסך דחיריק הוא לנו מפני שעושה ייחוד בקו אמצעי וע"כ נק' המלאך בשם הלנו.

וז"ש בהאי שעתה דהיינו קודם היחוד דקריאת שמע קייא חד ממנא שמשא דהיינו הממונה על מסך דקו אמצעי שבמקום החזה דיצירה, דקיימא חות רמ"ח עלמין וכלו נק שייפין דגופא דהיינו שנק' רמ"ח אברי הגוף, שהם מתחלקים לפי ג קווים שאותו הממונה מקשר כל אלו אברים בכח המסך דחיריק ועושה אותם לגוף אחד, ע"ד שהתבאר בחג"ת נה"י דז"א. ודא אקרי הלנו שממונה הזה נק' הלנו מטעם שמטיל ספק אם הוא הלנו או לצרינו. והוא קיימא מחכה לההוא יחודא דהיינו ליחוד בקריאת שמע שהתייחדו חג"ת נה"י דז"א שמשם מקבל גם הוא כח ליחד כל האברים לגוף אחד. ודא איהו מלקט שושנים שהמסך דחיריק מלקט כל האברים של המלכות המפולגים לימין ושמאל כמו מלקט שושנים ועושה אותם לגוף אחד. כד"א וללקוט שושנים ועושה אותם לגוף אחד. כד"א וללקוט שושנים דאינו שייפין דגופא שלוקט אברי הגוף ומיחד אותם. מלקט את כל המצוות למצוות ואהבת לרעך כמוך

ונודע שיש ב שמות שם מ"ב ושם ע"ב והם כנגד ב יחודים כי שם מ"ב מורה על יחוד העליון שמחזה שאין בו חכמה ולמעלה שמבחינת התכללות חג"ת נה"י אלו באלו, נבחן שיש חג"ת נה"י בחג"ת למעלה מחזה וחג"ת נה"י למטה מחזה. וכיון שיחוד העליון הוא בחסדים מכוסים מחכמה, ע"כ הוא נבחן שאין בכל ספירה שבו"ק שלמעלה מחזה רק שבע ספירות ושש פעמים שבע הם בגימ' מ"ב ושם ע"ב מורה על יחוד התחתון שמחזה ולמטה שהם נה"י ומטעם התכללות יש גם שם חג"ת נה"י. וכיון שיחוד התחתון מגלה הארת חכמה, ע"כ יש בו סוד י"ב פנים בכל ספירה שההם חו"ב תו"מ שבכל אחד ג קווים. ושש פעים י"ב הם ע"ב ומחחזה ולמעלה דעולם היצירה מקבל מהארת השם מ"ב שהוא חסדים ממכוסים. ומחזה ולמטה דעולם היצירה מקבל מהאר השם מ"ב שהוא חסדים מכוסים. ומחזה ולמטה דעולם היירה מקבל מהארת השם ע"ב שיש בו הארת חכמה ואין הפירוש שהשמות בעצמם מאירים שם, כי הם מאירים רק בעולם אצילות אלא כל עולם ועלם ממקבל מהם כפי יכולתו, וז"ש שבאברים שלמעלה מחזה דיצירה שולט השם מ"ב שהוא שליטת החסדים, ולקיט כל אינון שושנים עלאין דהיינו אברים שלמעלה מחזה דיצירה. ושמש הזה לוקט כל אלו האברים התתונים דהיינו אותם שמחזה ולמטה שכולם הם ממונים שכל אבר הוא ממונה מיוחד. כי מחזה ולמטה מקבל מהארת ע"ב ונלקטו כולם, הן אותם שלמעה מחזה והן אותם שלמטה מחזה ואתעבידו כלהו גופה חדא רזא חדא.

וז"ש היינו היחוד של שמע ישראל שהוא מיחד בכל העולמות ב הצדים שבהם שהם קו ימין וקו שמאל ביחוד אחד. שזהו עיקר הייחוד שנעשה היחוד ימין ושמאל ע"י מסך דחזה מתלקטים כל האברים הן למעלה מחזה והן למטה מחזה, שחג"ת נה"י מתיחדים ג"כ להיות בסוד אחד. למעה מחזה ולמטה מחזה כי למעלה מחזה דז"א ה"ס הויה אחד, כי ז"א נק' הויה. ומחזה דז"א ולמטה כבר שייך למלרות הנק' שם וה"ס ושמו אחד.

וז"ש שמאריכים ב אות ד בלבד שלא יחטוף באות ח כי ח רומזת על ז"א שה"ס הויה אחד, שזהו יחוד השלם, קרבן פירושו יחוד דהיינו יחוד שהשלם. ועל זרא דה, לעובדה ולשמרה ותנינן דאילין אינון קרבנין תרין רזא דהויה אחד ושמו אחד, כי לעבדה ה"ס יחוד עליון ולשמרה יחוד תחתון, שב' יחודים אלו ה"ס הויה אחד ושמו אחד. שעל ב' קורבנות אלו נאמר וללקוט שושנים בב' בחינות, כי האברים שמזהה למעלה הם בחינת חדים ומזה ולמטה הם בחינת הארת חכמה וב' בחינות אלו מתיחדות להיות אור אחד.

וזה אמרו, מתי נק' האברים שושנים, היינו בשעה שמחברים האברים שלמעלה מחזה עם האברים שלמטה מחזה, שאז נכלל ז"א מחכמה שבמלות ומקבל מז עטרה דכתם פז שה"ס הארת ההחכמה ואז נק' האברים כולם שושנים. כי השם שושנה הוא שם המלכות שיחוד שלה הוא למטה מחזה, אלא אחר שז"א שלמעלה מחזה נכלל עם למטה מחזה ביחד, נק' גם האברים שלמעלה מחזה על שם המלכות דהיינו שושנים, כי בתרי"ג מצות יש ימין ושאל שהם רמ"ח לימין ושס"ה לשמאל, שרמ"ח מצות עשה ה"ס הויה אחד ושס"ה ל"ת ה"ס ושמו אחד, דהיינו שנמצאים חג"ת נה"י נכללים זה בזה, דהיינו העליה דכתם פז שעטרה זו ז"א מקבל מחמת היחוד דחג"ת נה"י זה בזה. וז"ש רזא דא תפוח בעצי היער שה"ס יחוד עליון הויה אחד, ושושנה בין החוחים שה"ס יחוד תחתון של מטה מחזה שהיא המלכות הנק' שושנה. שיחוד התחתון צריך לכלול כאחד ביחוד העליון ויחוד העליון בתחתון אז הוא יחוד השלם.