הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת ואתחנן סד-סו | מתקדמים | שיעור 22

מביא כאן הזוהר את סיפור הבאר בה מצאו האבות הקדושים את זיווגם, ומתאר את גמר התיקון. הבאר היא הנקודה הנפשית, מקור החַיּוּת שמאפשר לאדם להגיע לגאולה הפרטית. כשאדם בא בהסכמה מלאה פנימית שיש לקיומו כפרט תפקיד בתכלית הכללית, שהוא חש שהוא מקיים תפקידו מתוך בחירה, אז יכול לזכות לקבלת ההארה.

• פו"א הן עוד היום גדול, כשישראל יתעוררו בתשובה לפני הקב"ה בזכות התורה ישובו לארץ הקדושה ויתקבצו מהגלות, כי ודאי יום אחד תהיה גלות לישראל ולא יותר, היי יומו של הקב"ה שהוא אלף שנים והיי אלף החמישי ז"ש נתנני שוממה כל היום דווה, ואם לא ישובו אז יאמר הקב"ה הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה, בלא זכות ובלי מעשים טובים, אבל רפואה אחת יש לכם, השקו הצאן עסקו בתורה, שתהיינה נשקות ממימי התורה, ולכו רעו ותלכו למקום המנוחה, למקום טוב וחמדה של נחלתכם. ללא מעשים טובים של ישראל, עלולה הגלות להתארך.

• פירוש אחר, הן עוד היום גדול, זה היום שנק' יום מהומה ומבוסה ומבוכה, אשר ביום ההוא נחרב בית המקדש וישראל נפלו בגלות, ומשום המעשים הרעים שעושים ישראל, יום ההוא נמשך ומתגדל משום שהם מאריכים לליום ההוא של הגלות מפני שאינם מרגישים ומצפים מספיק חזק לגאולה, אמנם רוצים את תוצאת הגאולה, אך לא מוכנים לשלם במטבע המועיל, היינו בלימוד פנימיות התורה. השקו הצאן הוא כמו שלמדנו היי בדברי תורה כי בזכות התורה יצאו ישראל מהגלות מעכבים את הגאולה ומחכים למקבצי-אל שיבוא ויאסוף את כל העדרים, את כל הכוחות למסך גדול בו ניתן לקבל בעל מנת להשפיע במלכות שנגנזה ברדל"א, שאז יכולו לקבל ג"ר בעל מנת להשפיע, מה שלא צלח לאדם הראשון, כלומר העיכוב הוא כשרוצים את עץ הדעת, את המטרה במקום לתת כעת יגיעה ראויה. כעת בזמן תיקון ישנם מטרות ביניים, לעבוד בצמצום ב.

הטבע של צד שמאל הוא רצון לקבל תענוג מלא, אך לא ניתן לקבל זאת בזמן תיקון. לכן חייב אדם לוותר על השאיפה משמאל של רצון לקבל תענוג לפרטיות, ולהסכים לקבל את שליטת האמונה מימין.

• ישראל מה הם אומרים, היי ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים, היינו עד אשר יאספו כל העדרים היי עד אשר יאספו כל שאר הימים העליונים היי הספירות הקדושות וגללו את האבן וגללו דין קשה ההוא שבאותו יום השולט על פי הבאר ומשום זה נמצאת הבאר שהיא המלכות עמנו בגלות וכשתתגלה הבאר ההיא ואות אבן שהיא דין הקשה לא תשלוט עליה מיד והשקינו הצאן.

• ועתיד הקב"ה באחרית הימים להחזיר את ישראל לארץ הקדושה ולקבצם מהגלות, ומה הוא סוף הימים, היי אותה שהיא אחרית הימים היי מלכות שהיא סוף כל הספירות הנק' ימים. באחרית הימים הזה סובלים ישראל גלות. ז"ש בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים וכתוב וקראת אתכם הרעה באחרית הימים. באחרית הימים הוא בדיוק כי זו היא כנסת ישראל שהיא מלכות שהיא בגלות. ועם אחרית הימים זו מקבלים עונש בגלות ובזו יעשה הקב"ה נקמות לישראל תמיד, ז"ש אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים, ובכל מקום שכתוב אחרית הימים זו היא היי המלכות. והקב"ה עתיד להשיבה למקומה וז"ש והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' וזו היא שנק' יום היי יום האחרון כי כל ספירה נק' יום.

• ומשהתחיל הצל להעשות היינו הסתרה כשלא מאיר ג"ר דחכמה בתחילת יום האחר אחר אלף החמישי כמו שבזמן שנחרב בית המקדש שהיה נוטה הצל להאסף. כמש"א אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב, כלומר כמו שהחורבן היה בזמן שהתחיל הצל להאסף, יום נק כשמקבלים ו"ק דחכמה ונק צל מצד שלא מקבלים ג"ר כך תהיה הגאולה בזמן שיתחיל הצל לצאת. שבזמן שיהיה יום וצל הוא סוף הגלות . ושיעור של צל הזה הוא שש קמצין וחצי קמצין שהמלכות נמצאת בהתכללות היא מדה שנק' קמצא שהוא מדת גדלו של אדם, איש בין אנשים כלומר של אדם בינוני. וזכרון של סוד זה בין החברים הוא בכתוב, כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ, כי תמול אנחנו היי בגלות ולא היינו יודעים כי צל ימינו עלי ארץ דהיינו שהקב"ה רוצה להשרות אותם צל ויום עלי ארץ.

וז"ש כי הצל הזהה להיותו בא ממלכות דמפתחא אינו מתפשט בל הפרצוף דמלכות אלא עד החצי של מלכות דמלכות ונמצא שאין בה אלא שש ספירות וחצי ספירה שזהו מד גדלו של אדם בינוני, כלומר שהאדם נמשך מהצל שבמלכות דמפתחא, ע"כ גם בו אין יותר משש ספירות וחצי כמו במלכות העליונה. כי תמול אנחנו דהיינו כשהיינו בגלות לא ידעתנו שכל המשך הגלות הוא משום שהקב"ה רוצה להשרות צל ימינו עלי ארץ דהיינו שישמשו יחד לדעת זה לא תיאורה, אלא חיבור עם הסכמה פנימית תוך שיחרור מהרצון לקבל לפרטיות. צל על הג"ר דחכמה וימנו על ו"ק דחכמה שבחסדים. ואם היינו יודעים זה היינו יכולים למהר הגאולה כי יום וצל הוא סוף הגלות.

• אשרי חלקו מי שרואה אותו את המשיח ואשרי חלקו מי שלא ראה אותו, אוי למי שיזדמן בעת שיתבע אריה הגדול להתחבר בנוקביה כל שכן בשעה שיזדווגו יחד, היי ז"א ומלכות בעת הגאולה על שעה ההיא כתוב אריה שאג מי לא ירא שאז כל אומות העולם שבנפש יצטרכו ליראה.

• ​​ בתחילה כתוב שאג ישאג על נוהו שזהו בגלות ובאותו זמן כשיצא ז"א לקבל בת זוגו מלכות, אז נאמר אריה שאג מי לא יירא ה' אלקים דבר מי לא ינבא. בשעה ההיא כתוב ושב ה' אלקיך את שבותך, מהו ושב, ומשיב אלא הקב"ה שם את כנסת ישראל מהגלות ושב צדיק להתחבר במקומו אז כתוב, אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. אדם צריך לראות שניתנה לנו דרך, אך עליו ללכת בה בלי לחפש הנחות ושינויים. הדרך נקבעת מלמעלה, ואפילו ניתנת לפעמים כדי לנסות את האדם.