הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת כי תצא ט"ז-י"ח | השקפה | שיעור 6

כי תצא  טז – יח   שעור 6

ביומו תתן שכרו

אָדָם שֶׁהוּא חוּץ מִמְּקוֹמוֹ הַנַּפְשִׁי, אֵינוֹ מְקַיֵּם תַּפְקִידוֹ בָּעוֹלָם וְנִקְרָא גֵּר.

כָּל מִי שֶׁנִּמְצָא כָּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֵינוֹ מֵעוֹלָם הֵבִינָה, עָלָיו לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה.

בעולם הזה הנשמות בגלות, הן הולכות ערומות מלבושי אור מעולם ההוא ובאות לעולם הזה בלבושי עור. בשבילן זה הוא שאמר הכתוב, כצפור נודדת מן קנה. מצוות הם לבושים של אור חוזר, ולא ניתן בלי לבושים אלו לבוא בתשובה לעולם האמת. כל זמן שאדם נמצא בארץ, נק הוא גר ועליו להשלים תיקונו. הלבושים הם התודעה של האדם, שבעולם הזה הוא גר תחת תודעה של זמן ומקום.

חייב אדם לחבר לליבו את הברית, את המחויבות הנפשית, ולתת ללב את הארה שהברית מקבלת מלמעלה. עיקר השכר מכוון לתפילת שחרית. התפילה מועילה כאשר היא באה לעשות נחת רוח לבורא, ולא לבקשות פרטיות שאינן הכרחיות, וודאי שיש להתפלל במניין. ביומו יתן שכרו, אומר שבכל יום צריך אדם למצוא את נקודת השכינה, נקודת הכלל שבנפשו, ואתה להתחבר להשם. :

תגיות: תשובה, תפילה