הדף היומי בזוהר חדש הסולם – שיר השירים | שיעור 19 |השקפה| נה-נז
שיר השירים נה- נז שיעור 19
הריח
ריח הוא בחינה של חוכמה, וחכמה נמצאת במקום הרוחני.
אדם נרתע מלהרגיש חלש, וכמעט בכל מחיר יבקש הרגשה של עוצמה ויעשה לכך פעולות להגיע לאקסטזות למינהם, אך עוצמה זו היא אש שורפת.
אמר ללבנה מעטי עצמך, כלומר אומר ללב להסתלק מהשתוקקות שאינה ראויה כלומר שאינה נשלטת. את ההשתוקקות צריך לנהל ולהביאה ליחד, לקשר עם הבורא. סימן מובהק לאי הצלחה נראית בכעס ותסכול.
אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ נִיח֖וֹחַ לַֽהשם. אִשֵּׁ֥ה הוא קו שמאל, רֵֽיחַ הוא הבחינה הפנימית הארת חכמה, כמו ביום הכיפורים בו הפנימיות קובעת, נִיח֖וֹחַ הוא בחינת זעיר אנפין שנותן את את כח החסדים שיאפשרו את קבלת החכמה, שזה היופי, העבודה הנפשית בג' קווים. אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ נִיח֖וֹחַ מקושרים יחד בעת גילוי החכמה.
רֵֽיחַ מקום גילוי החכמה, נִיח֖וֹחַ הוא המשפיע שנותן את ההארה, לַֽהשם זו בחינת הבינה, המקור לחכמה.
השם ניחוח, הוא הארת כל הצבעים העליונים לבן אדום, ירוק, שה"ס חג"ת, של תפארת ישראל, שהוא ז"א, שהוא היופי של הכל, וזו היא נחת הרוח העליון, מבינה, השורה עליו ומאיר לו, להויה היינו למלך הכל. שהוא בינה. והכל מתקשר זה בזה ומאיר זה בזה, להיות אחד בשמחת הכל בסוד הקרבן.
שיר השירים נה- נז שיעור 19
הריח
ריח הוא בחינה של חוכמה, וחכמה נמצאת במקום הרוחני.
אדם נרתע מלהרגיש חלש, וכמעט בכל מחיר יבקש הרגשה של עוצמה ויעשה לכך פעולות להגיע לאקסטזות למינהם, אך עוצמה זו היא אש שורפת.
אמר ללבנה מעטי עצמך, כלומר אומר ללב להסתלק מהשתוקקות שאינה ראויה כלומר שאינה נשלטת. את ההשתוקקות צריך לנהל ולהביאה ליחד, לקשר עם הבורא. סימן מובהק לאי הצלחה נראית בכעס ותסכול.
אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ נִיח֖וֹחַ לַֽהשם. אִשֵּׁ֥ה הוא קו שמאל, רֵֽיחַ הוא הבחינה הפנימית הארת חכמה, כמו ביום הכיפורים בו הפנימיות קובעת, נִיח֖וֹחַ הוא בחינת זעיר אנפין שנותן את את כח החסדים שיאפשרו את קבלת החכמה, שזה היופי, העבודה הנפשית בג' קווים. אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ נִיח֖וֹחַ מקושרים יחד בעת גילוי החכמה.
רֵֽיחַ מקום גילוי החכמה, נִיח֖וֹחַ הוא המשפיע שנותן את ההארה, לַֽהשם זו בחינת הבינה, המקור לחכמה.
קצ) ניחוח, נהירו דכל וכו': השם ניחוח, הוא הארת כל הצבעים העליונים לבן אדום, ירוק, שה"ס חג"ת, של תפארת ישראל, שהוא ז"א, שהוא היופי של הכל, וזו היא נחת הרוח העליון, מבינה, השורה עליו ומאיר לו, להויה היינו למלך הכל. שהוא בינה. והכל מתקשר זה בזה ומאיר זה בזה, להיות אחד בשמחת הכל בסוד הקרבן.
פירוש. השם ניחוח, רומז על ג' קוין דז"א, שהם הממשיכים הארת החכמה. וז"ש, נהירו דכל גוונין עלאין, שהם חג"ת דז"א, שהם עליונים ממלכות, תפארת ישראל, שבשביל ג' קוין שבו נקרא ז"א, תפארת ישראל. ושפירו דכלא, כי הוא המקור להארת החכמה המכונה יופי, שהכל מקבלים ממנו. אמנם המקור הוא בבינה, ולא בז"א. אלא הרוח העליון שבבינה, שורה על ז"א ומאיר לו, וע"כ נבחן ז"א למקור. וז"ש, ודא איהו נייחא דרוחא עלאה דשרייא עליה ונהיר לגביה, שהמדובר הוא ברוח הבינה השורה על ז"א בשלשה קוין שלו, בסוד תלת מחד נפקא חד בתלת קיימא (ב"א דף רפ"ז ד"ה תלת) ומבחינה זו נחשב ז"א כמקור שהוא הגורם להארת החכמה. וז"ש לה', למלכא דכולא, שהוא בינה. ונתבארו ג' הבחינות שבכתוב אשה ריח ניחח לה', אשה, ה"ס נקודה דאחור, ריח ה"ס נקודה דפנים שאמר לה לכי מעטי את עצמך, ושתיהן הן במלכות כנ"ל, שהם מב' מצבי המלכות. ניחח, ה"ס ג' קוין שבז"א, שהם מקור ההשפעה של הארת החכמה. וג' בחינות אלו מתקשרות זו בזו, לגלות הארת החכמה שבסוד הקרבן. כי אע"פ שהריח, שה"ס הארת החכמה אינו מגולה אלא במצב הב' של המלכות, כנ"ל, עכ"ז, היא צריכה להשתמש אז בכלים דמצב הא', כי הכלים דמצב הב' אינם ראויים לקבל חכמה (כמ"ש בהקדמת ספר הזהר בהסולם, בסוף אות ה') הרי שב' בחינות אלו צריכות זו לזו. כי במצב א' בלבד, אין גילוי לריח, מחמת חסרון חסדים. ובמצב הב' בלבד, אין כלים לקבלת החכמה. וע"כ נעשים שניהם אחד לקבלת החכמה. והם מקבלים החכמה מהבחינה הג', שהיא ניחוח ,זו האפשרות לקבל את החכמה דהיינו ג' קוין דז"א. ואע"פ שז"א משפיע החכמה, עכ"ז אין החכמה מתגלה בו, אלא במלכות בלבד. (כנ"ל בזהר ב"א דף רע"ו ד"ה ועוד כמה) הרי שאשה ריח ניחוח מקושרים זה בזה בעת גילוי החכמה. אשה, שממנה הכלים. ריח, הוא מקום הגילוי של החכמה, ניחוח הוא המשפיע. וז"ש, וכולא אתקשר דא בדא ואנהיר דא בדא למהוי חד בחדוה דכולא ברזא דקורבנא, שבסוד הארת החכמה, שה"ס הריח המתגלה בסוד הקרבת הקרבן, צריכים להתקשר כל ג' הבחינות, אשה ריח ניחוח זו בזו, שאם היתה חסרה אחת מהן, לא היתה הארת החכמה יכולה להתגלות.
קצא) ואיתימא הא אשה וכו': ויש אומרים, האש הזה שהיא מבחוץ במקום המקומט והמצומצם (כנ"ל אות פ"ט) זו היא אשה, שמהאש ההיא מצטמצמים כמה צבאות וכמה מחנות, אלו באלו לוהטים בכמה מינים לכמה צדדים. וכולם, חוזרים ומצטמצמים בסוד הקרבן, וחוזרים ובאים באש ההיא. ואיתימא, הוא כמו ואית ימא, שפירושו ויש אומרים.
קצב) בגין דכלהו מארי וכו': ומפרש, שע"כ חוזרים ובאים באש, בסוד הקרבן, משום, שכולם הם בעלי מגן ובעלי דינים, וכשחוזרים בסוד הקרבן, דומים, לכעס היוצא מנחירים, החוזר למקומו אחר שנח מכעסו. כי כמו שאלו הצבאות והמחנות דמצב הא' דמלכות, לוהטים ומצומצמים במקומם, כך הצבאות והמחנות העליונים הקדושים, הנמשכים מז"א, שהם בעלי הנחת והרצון, מאירים ושבים להתקשר באור בתוך הה' הזו, שהיא המלכות. וכולם, אלו באלו מחנות דמצב הא' ומחנות של ז"א, וזה בזה בחבור אחד, נקראים אשה, דהיינו אש ה', שהוא סוד הנחת, והמזון, והאור המאיר לכל הצדדים.
פירוש. היש אומרים מפרשים שהשם אשה, אינו על כלים דמצב הא' של המלכות בשעה שהם ריקים ומצומצמים מאור, כמו שפירש מקודם (באות קפ"ט) עיין שם. אלא השם אשה, הוא, על כלים דמצב הא' של המלכות, שכבר מקבלים האור מז"א, שאז נקראת המלכות ה', ולא ד שזה כבר מפתחא ואשה, הוא אותיות אש ה', אש רומז על הכלים דמצב הא' שחוזרים להתעורר באש הדינים שלהם בסוד הקרבן, שפירושו שההתעוררות הזו של הדינים והחשך שהיתה להם במצב הא' של המלכות, גורמת להם עתה התדבקות גדולה בז"א בצמאון גדול, כיתרון האור מתוך החשך שעכשיו מרגישים את ההארה שכבר ניתן להשתמש בכלים אלו. ואז המלכות בסוד ה'. הרומזת שמלאה מכל טוב.
וז"ש (באות קצ"א) הא אשה דאיהו לבר בקמיטון, דא איהו אשה. שהאש הזו שהוא בחצוניות המלכות, דהיינו במצב הא' ששם המקום המצומצם והמקומט מאור, זה הוא שנקרא אשה, דמההוא אשא מתקמטן כמה חיילין וכמה משריין, שמאש הדינים הזו, מתקמט האור והמזון של המחנות והצבאות הנמשכות ממלכות במצב ההוא (כנ"ל אות קפ"ט) אלין באלין מלהטן בכמה זיינין לכמה סטרין, שמתקבצים שם כמה מיני דינים לכמה צדדים. וכלהו ברזא דקרבנא אתקמיטו ותאבו ועאלו בהאי אשא. שכל הצבאות והמחנות והכלים דמצב הא' של המלכות, חוזרים ומתעוררים בכל מיני הדינים שלהם, בסוד הקרבן שכבר לא מפחדים מכל המצבים והמקרים, שאז המלכות קרבה לזווג עם ז"א, והיא נקראת משום זה קרבן. ומפרש למה הם חוזרים ומעוררים הדינים שלהם אחרי שכבר מגיעים למצב ב לכאורה כבר לא צריך את הדינים, הוא בגין דכלהו מארי תריסין מארי דדינין, מפני שכולם הם בבחינת דינים, וכד תבין, וכשחוזרים לעורר הדינים בסוד הקרבן, דומה, כמא דתב רוגזא דנפיק מנחירין כד הוי נייחא לדוכתיה. כי אחר שכבר נמתק הרוגז, הוא חוזר להתעורר במקומו כדי להגדיל מתוקו. כמא דאלין חיילין ומשריין מלהטין קמטין באתרייהו, וכן כאן, כמו שאלו הצבאות והמחנות הנמשכים מהמצב הא', הם לוהטים בדינים ומצומצמים במקומם במצב הא' הכי נמי חיילין ומשריין עלאין קדישין, שהם הספירות והכחות הנמשכים מז"א, שהם מארי דנייחא ורעו. שהם המשפיעים נחת ורצון, נהרין ותבין בנהירו לאתקשרא גו האי ה' הם חוזרים ומאירים להתקשר במלכות בסוד הזווג שהיא נקראת אז ה', ולא ד'. וכלהו, אלין באלין ודא בדא בחבורא חדא, אקרי אשה וכולם הן הצבאות והכלים דמצב הא' של המלכות, והן הצבאות והכלים של ז"א המלאים אור, כשמחוברים אלו באלו זה בזה בחבור אחד, אז נק' הצבאות והכלים דמצב הא' בשם אשה, לפני כן אין קוראים אותם בשם רזא דנייחא ומזונא ונהירו דכל סטרין, שאז המלכות בסוד הנחת והמזון והאור שמקבלת מז"א. לפי דעה ראשונה אישה זה מצב א חוכמה בלי חסדים, דעה שניה אישה זה מצב שהמלכות כבר מקבלת חכמה, והיא כלולה ממצב א וממצב ב מפני שמצב ב צריך את ההשתוקקות של מצב א.
קצג) ריח נקודה דלגו וכו': ריח הוא נקודה שבפנים. מצב של קבלת חכמה כאשר לפי פירוש ב אישה זה האחור שיש בפנים כי אשה, היא נקודה דאחור, שהיא המלכות שמסוד המצב הא', וריח היא נקודה דפנים, דהיינו המלכות שמצד המצב הב' (כנ"ל באות קפ"ט) סוד ברית הקודש, שהנקודה דפנים דבוקה בברית הקודש, שהוא יסוד. למה נקראת ריח. הוא משום שהריח הוא מהבשמים העליונים הקדושים הנסתרים שאינם מגולים, כי ריח ה"ס הארת החכמה, שאינה מגולה בספירות העליונות, שהן ממעלה למלכות. וכשהבשמים העליונים, שה"ס הארת חכמה, שבספירות דז"א, שורים על המלכות, היא מריחה אותם, כמי שמריח ריח בהדס. כי חג"ת דז"א נקראים הדסים הדס משולש כנגד חג"ת למעלה מחזה. והיא, הארת החכמה, היא ריח היוצא מהדס, דהיינו שמושפע מז"א הנקרא הדס, וע"כ נקודה דפנים זו נקראת ריח היוצא מהדס. מפני שהארת החכמה שבה מקובלת מהדס, שהוא ז"א.
קצד) ניחוח אתר דנחת וכו': ניחוח, הוא המקום שיורד הרוח העליון, בינה, ושורה עליו, דהיינו קורא ניחח לחג"ת דז"א, כדי שהחג"ת יהיו מרכבה עליונה לבינה, בסוד ע"ב שמות, היוצאים מג' פסוקים ויסע ויבא ויט, שה"ס חג"ת דז"א (כנ"ל בזהר בשלח אות קע"ג ע"ש) והמרכבה העליונה כולה, היא קשר אחד. כלומר, שג' קוין חג"ת קשורים זה בזה כקשר אחד. לה', שכתוב ניחוח לה'. פירושו, שיהיה הכל באור אחד. וע"כ נקרא ריח ניחוח. דהיינו ריח היוצא מחג"ת דז"א הנקראים ניחוח. ושיעור הכתוב הוא, אשה ה"ס נקודה דאחור דז"א בעת שכבר מתוקנת בסוד הזווג. ריח ה"ס המלכות דמצב הב' שה"ס נקודה דפנים, שבה מתגלה הריח. ניחוח ה"ס חג"ת דז"א בסוד שם ע"ב שבהם. לה' הוא יחוד הכל באור אחד, דהיינו בשליטת אור החסדים.
