הדף היומי בזוהר חדש הסולם – שיר השירים | שיעור 20 |השקפה| נח-ס
שיר השירים נח- ס שיעור 20
הריח
אי אפשר לקבל הארה מתוך אנוכיות ורצון לקבלה לפרטיות, אלא רק ברצון ליחד ניתן לקבל. זו המחלוקת של ב' המאורות הגדולים, מי ישלוט. הערך העליון או החשק הוא מה שחשה הלבנה. מחלוקת זו מביאה את הקב"ה לומר לחשק, ללב, לכי מעטי עצמך לטובתך, שממילא לא ניתן לקבל אור לחשק העצמי.
לריח שמנייך טובים, אומר שאותו ריח העליון שהוא החכמה/השפע יכול להאיר לכל המדרגות התחתונות ולעשות אותם טובים כשיש ג' קווים או כשבאים בתפילה, ביקוש ומעשים טובים.
מהו יום טוב, הוא טוב כאשר מקבלים את הארת החכמה, כאשר מסכימים לעליה. ישנה סגולה של זמן, שביום טוב, יש גילוי של טוב, יש עליית עולמות שבאה מתנה מלמעלה. כך למשל יום א של סוכות, ישנו מהלך קוסמי אליו צריך התחתון להצטרף. ביום טוב לא מניחים תפילין, אשר ביום חול התפילין מאפשרים את קבלת האור. ביום טוב הארה זו נמצאת, ובחול על הנברא לגרות את הנשמה ע"י הדמיון.
התפילין שמחוץ לראש הם אור מקיף שבא להזכיר, לגרות את הדמיון לקבלה פנימית. כלומר ביום חול התפילין מראים על השאיפה הפנימית לקשר עם העליון. ביום טוב פועלים את הדמיון שכבר האור נמצא ומורגש בפנימיות.
אסור להניח תפלין בחוה"מ
והעם הקדוש אחוזים בתפלין של רבון העולם בהארה שהקב"ה נתן לנו, והן שורות עליה ביו"ט, ובחולו של מועד, תפלין של ראש, ביו"ט, ושל יד, בחול המועד, ואסור להעביר התפלין של רבון העולם מעל ראשיהם ולהניח תפלין אחרים, שהם דמיון וצורה שלמטה תפילין של מטה הם רק דמיון, ואין להשתמש בדמיון הגשמי כאשר מקבלים הארה אמיתית מהדבר הפנימי.
שיר השירים נח- ס שיעור 20
הריח
אי אפשר לקבל הארה מתוך אנוכיות ורצון לקבלה לפרטיות, אלא רק ברצון ליחד ניתן לקבל. זו המחלוקת של ב' המאורות הגדולים, מי ישלוט. הערך העליון או החשק הוא מה שחשה הלבנה. מחלוקת זו מביאה את הקב"ה לומר לחשק, ללב, לכי מעטי עצמך לטובתך, שממילא לא ניתן לקבל אור לחשק העצמי.
קצה) ובכל אתר, ריח, מסליקו דקאים על דרגא אחרא תתאה מניה, עומדת על מדרגה תחתונה ממנה והאי זהו ריח מאותו העליון. לריח, דא איהו נקודא עילאה, דקיימא בסתימו, מגו ההוא דסתים דכל סתימין, דלא אתידע כלל. ריח הוא הארת חכמה, מאירה ע"י ז"א שעולה אליה והאי נקודה איהי ריח מההוא סתימא דכולא. ובגין האי ריח, כל אינון שמנין ובוסמין, כולהו נהירין ואקרון טובים , בגין דהאי קיים לון, למהוי כולהו חד קישורא, נהיר כחדא.
קצו) ואי לאו לא וכו': ואם לא, אינם נקראים טובים. משום, כשהריח העליון הזה נכנס בסתימה לנחל העמוק, שהוא בינה, וממלא אותו כראוי, אז כל המדרגות נקראות טובים.
פירוש. ריח הוא הארת החכמה, ומקורו הוא בקו שמאל דישסו"ת המקור בזו"ן שהם מקבלי המוחין באצילות. או"א חסדים מכוסים, התכונה של ישסו"ת שרוצה חכמה ולכן הוא המקור להאיר לתחתונים. ונודע, שאין החכמה דקו שמאל דישסו"ת יכולה להאיר, מחמת שהיא בחסרון חסדים שלא ניתן להאיר בב' קווים, אלא אם כן, שז"א עולה למ"ן לישסו"ת ומיחד ב' הקוין ימין ושמאל דישסו"ת זה בזה, והחכמה נכללת בחסדים, אז יכולה החכמה להאיר. נמצא שהריח, שה"ס הארת החכמה, יוצא ע"י עלית התחתון, שהוא ז"א, לעליון, שהוא בינה. וז"ש, ובכל אתר, ריח מסליקו דקאים על דרגא אחרא תתאה מניה, שבכל המקומות יוצא הריח, שהוא הארת החכמה, ע"י עלית מדרגה אחרת התחתונה ממנה, דהיינו ע"י עלית מ"ן דז"א לישסו"ת והאי, דהיינו שבכתוב, לריח שמניך טובים, איהו ריח מההוא עלאה, שמתגלה הריח ע"י המשכה מהמדרגה העליונה מישסו"ת, שהוא או"א עלאין. כי לריח, דא איהו נקודה עלאה, שהיא או"א עלאין, דקיימא בסתימו מגו ההוא דסתים דכל סתימין דלא אתיידע כלל, שהיא עומדת תמיד בסתומה, ויונקת מסתום דכל סתום דלא אתיידע, הנקרא רישא דלא אתיידע. וכך או"א הם בבחינת לא אתיידע, דהיינו שהי' אינה יוצאת מאויר שלהם, והם תמיד בחסדים נעלמים מחכמה, כמו רדל"א. אלא בשעה שהם צריכים להשפיע חכמה לישסו"ת, אז עולים לחכמה סתימאה דא"א ומקבלים ממנה חכמה כדי להשפיע לישסו"ת. ואז נקראים או"א ריחא עלאה, דהיינו חכמה עלאה. וז"ש, והאי נקודה איהי ריח מההוא סתימא דכולא, שנקודה זו, דהיינו או"א הם ריח כשמקבלים חכמה מהסתום מכל שהוא חכמה סתימאה דא"א, ומשפעת לישסו"ת. הריח הוא כשאו"א עושים זיווג במצב זה יש חכמה במדרגה ואו"א מקבלים חכמה, למרות שיוד לא יוצאת מאוויר, אלא החכמה לא בשבילם אלא בדרך מעבר לישסו"ת וז"ש, ובגין האי ריח, כל אינון שמנין ובוסמין כולהו נהירין, ואקרון טובים, דהיינו כל המדרגות המקבלות מישסו"ת הארת ריחא עלאה זו, נקראות טובים. בגין דהאי קיים לון וכו', משום שריחא עלאה מקיים אותם וכו' בגין דכד האי ריח עלאה שהוא או"א, עאל בסתימו לגו נחלא עמיקא, שהוא ישסו"ת ואמלי ליה כדקא, יאות, כי כשאו"א נכנסים ומשפיעים הריח העליון לישסו"ת וממלאים אותם, אז, כלהו דרגין, כל המדרגות המקבלות מישסו"ת אקרון טובים.
ויש לדעת כאן, כי כל זה אמור רק בג"ר דישסו"ת, שהם יכולים לקבל החכמה מאו"א, אע"פ שהיא בלי חסדים, כי רק בז"ת אין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים, אבל בג"ר יכולים להאיר גם בלי חסדים חכמה יכולה להתקבל עם חסדים רק בו"ק, ובג"ר אפשר בלי (כמ"ש בשער הכונות דף ק"א ענין יוה"כ דרוש ג' ע"ש) וע"כ יכולים או"א להמשיך להם חכמה, מחכמה סתימאה דא"א ולמלאותם, אע"פ שהיא בלי חסדים (כמ"ש בהקדמת ספר הזהר אות י"ד ד"ה קיימא) מה שאין כן בז"ת דישסו"ת, שבהן אין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים, וע"כ החכמה היא מלאה דינים בהם, ונעשית מחלוקת בין ימין לשמאל, ואינה נשלמת אלא על ידי מדרגה תחתונה מהם, שהיא ז"א, העולה להם למ"ן, ומיחד הימין והשמאל זה בזה. לריח שמנייך טובים, אומר שאותו ריח העליון שהוא החכמה/השפע יכול להאיר לכל המדרגות התחתונות ולעשות אותם טובים כשיש ג' קווים בישסו"ת, גם כשישנה עליית מ"ן ומעשים טובים.
מהו יום טוב, הוא טוב כאשר מקבלים את הארת החכמה, כאשר מסכימים לעליה. ישנה סגולה של זמן, שביום טוב, יש גילוי של טוב, יש עליית עולמות שבאה מתנה מלמעלה. כך למשל יום א של סוכות, ישנו מהלך קוסמי אליו צריך התחתון להצטרף. ביום טוב לא מניחים תפילין, אשר ביום חול התפילין מאפשרים את קבלת האור. ביום טוב הארה זו נמצאת, ובחול על הנברא לגרות את הנשמה ע"י הדמיון.
התפילין שמחוץ לראש הם אור מקיף שבא להזכיר, לגרות את הדמיון לקבלה פנימית. כלומר ביום חול התפילין מראים על השאיפה הפנימית לקשר עם העליון. ביום טוב פועלים את הדמיון שכבר האור נמצא ומורגש בפנימיות.
תפלין שמניח הקב"ה
התפילין הם אור מקיף, וכשנכנסים למדרגה הם אור פנימי
קצז) רב המנונא סבא וכו': רה"ס אמר כך, אלו המקבלים מג"ר דישסו"ת הנ"ל, הם ימים הנקראים טובים מפני שג"ר דישסו"ת יכולים לקבל חכמה. והם תפלין של ראש, שהם תפלין שהקב"ה מניח אותם כלומר שהם המוחין דז"א הנקראים תפלין, וע"כ נקראים טובים, משום שהם מאירים בראש הקודש העליון, שהוא ז"א.
קצח) ובכל אתר ימים וכו': ובכל מקום, ימים טובים הם תפלין של ראש, שהקב"ה מניח אותן, (עי' להלאה אות ר"ה) חולו של מועד, שלא נקרא יום טוב, הם תפלין של הזרוע, שה"ס המלכות, כי אין ללבנה, שהיא המלכות, כלום מעצמה, אלא ממה שמקבלת מאורו של יום טוב, שהוא ז"א.
קצט) תפלין דדרועא דאיהי וכו': תפלין של הזרוע, שהן תפילין של יד אינה מאירה אלא מתוך האור של תפלין של ראש. ומפרש, תפלה של ראש היא ימים טובים, דהיינו מוחין דז"א. תפלה של זרוע, היא חולו של מועד, דהיינו מוחין של המלכות. ויפה אמר רב המנונא, וכך הוא.
אסור להניח תפלין בחוה"מ
ר) וע"ד חולו של וכו': וע"כ חולו של מועד, הוא בענין עשית מלאכה, כמו יום טוב. וצריך להיות בשמחה כמו ביו"ט. ומשום זה בימים האלו שהם בחינת התפלין של רבון העולם, דהיינו ימים טובים, אסור להניח בהם שאר תפלין. כי ביו"ט אסור להניח תפלין. כי אלו הימים, שהם בחינת התפלין העליונות, שורים על ראשיהם של ישראל הקדושים
רא) רבי אלעזר שאיל וכו': ר"א שאל לר' שמעון אביו, אמר לו זה נכון בתפלין של ראש, שהם המוחין העליונים דז"א, שהן שורות על ראשיהם של העם הקדוש ביום טוב. אבל בתפלין של יד, שהוא חולו של מועד, ולא יו"ט, איך אנו נאחזים בה. אומר ושואל רבי אלעזר שאין מניחים תפילין ביום טוב מפני שהמוחין ממילא נכנסים לראש דז"א, אבל בתפילין של יד מהי ההארה שתאיר בחול המועד. עונה רבי שמעון שכן יש הארה מהיום טוב עצמו שמאיר לחול המועד, אז אין להניח תפילין כדי לומר שלא מבקשים דבר שישנו
רב) א"ל בגין דאנן וכו': אמר לו, משום שאנו אחוזים בה, במלכות, שה"ס חולו של מועד, והיא נקראת יד כהה. ע"כ אסור לעשות מלאכה בחול המועד מצדה, וצריכים לעשות שמחה בחול המועד, מצד תפלין של ראש, כלומר מצד שחול המועד מקבל מיו"ט, שהוא תפלין של ראש, ע"כ צריכים להיות בשמחה בחול המועד.
רג) ועמא קדישא אחדין וכו': והעם הקדוש אחוזים בתפלין של רבון העולם בהארה שהקב"ה נתן לנו, והן שורות עליה ביו"ט, ובחולו של מועד, תפלין של ראש, ביו"ט, ושל יד, בחול המועד, ואסור להעביר התפלין של רבון העולם מעל ראשיהם ולהניח תפלין אחרים, שהם דמיון וצורה שלמטה תפילין של מטה הם רק דמיון, ואין להשתמש בדמיון הגשמי כאשר מקבלים הארה אמיתית מהדבר הפנימי.
