הדף היומי בזוהר חדש הסולם – שיר השירים | שיעור 23 |השקפה| סז-סט

שיר השירים סז- סט שיעור 23

ג' ריחות

מלמד הזוהר כיצד מתחברת בקשר הרוחני האישה לבעלה, וזה בסוד אישה ריח ניחוח לה'. זוהי נקודה חשובה ביותר מפני שכל אדם הוא צד נקבה, הצד המקבל כלפי הקב"ה.

קשר זה בא בסוד צמצום ב' שניראה כסימן בצורת האות א. כל אות היא חיסרון (כסימן בלבד, האות הדיו מחסירה חלק מרקע הלבן שבדף). החיסרון קובע את המדרגה של קבלת האור המתאימה לה.

על האדם לדעת בדיוק מהו החיסרון הראוי, כלומר עליו לדעת מה לרצות. 

אומרת כנסת ישראל משכני אחריך נרוצה. זה מה שאומרת הנקבה לזכר, הלב למוח, הנברא לבורא. 

בצורת האות א ישנו קו אלכסוני, יוד למעלה שהיא התודעה העליונה, המייצגת את האמת. יוד תחתונה מבקשת שהעליון ימשוך אותה ואז תוכל לרוץ אחריו, כאשר נרוצה היא בחינת רצון, כלומר מבקשים לפעול את הרצון הנכון, רצון ליתר דבקות.

אומרת הנקבה, הביאני המלך חדריו, כלומר אומרת אני שווה לך בסוד שני המאורות הגדולים, אלא שרק אמר לה לטובתה, לכי מעטי עצמך. ממילא אין הזכר יכול לקבל את ההטבה בלעדיה, שהרי הוא בחינת חסדים, והיא הכוח המשתוקק שמושך את האור. 

רכב) אחריך נרוצה טול וכו': אחריך נרוצה, פירושו, קבל אתה את הרצון בתחילה ואחר שאתה תקבל, אני, וכל העלמות מלכות במצב א חכמה בלי חסדים, נהיה ברצון. וע"כ משכני.
פירוש. שדורש הלשון אחריך, שהמלכות אומרת לז"א, שאחר שאתה תקבל הרצון, דהיינו הארת החכמה מבינה, אני, דהיינו המלכות דמצב הב' שה"ס נקודה דפנים, וכל אינון עולימתאי, שה"ס הכלים דמלכות מהמצב הא' מסוד נקודה דאחור. שה"ס, אשה, ריח, ניחוח (כנ"ל אות רכ"א) אז נרוצה, נהא ברעוא.

רכג) מכאן דרעואן וברכאן וכו': מכאן נשמע, שרצונות בחינת חוכמה וברכות חסדים שה"ס חכמה וחסדים אינם נמצאים אלא במקום שדכר ונוקבא, שהם ז"א ומלכות, מתחברים יחד. ומשום זה אמרה המלכות לז"א, משכני אליך בתחילה כדי שאקבל רצון, שה"ס הארת חכמה. ממקום שכל הרצונות נמשכים, שה"ס הבינה, ואחר זה, אחריך נרוצה, דהיינו נהיה ברצון שאקבל ממך החסדים. ואם לא תמשכני אליך, הרצון והרצון העליון, שהם חכמה וחסדים, לא ישרו עליך, כי זכר בלי נוקבא, אין הברכות שורות בו מפני שהברכה שהיא חסדים בהארת חכמה ניתנים לתחתון רק בזכות החיבור.
פירוש. ז"א הוא תמיד בחסדים מכוסים מחכמה, שכן הוא בחינתו בסוד כי חפץ חסד הוא. ואינו בהארת חכמה זולת בשעה שהוא בזווג עם המלכות, וצריך להמשיך לה הארת החכמה מן הבינה וז"ש, דהא דכר בלא נוקבא לא שריין ביה ברכאן, שז"א כשהוא בלי זווג עם המלכות, אין הארת החכמה שורה בו.

רכד) וכל דא בדיוקנא וכו': וכל זה, שכל הסודות האלו, הם בצורה שהערתי בסוד הא', כי שם נמצאים הסודות האלו. שבכתוב, אשה ריח ניחוח לה', והוא סוד שלמעלה ושלמטה, של ז"א ושל המלכות, וכל סוד האמונה, שהיא המלכות, תלוי בו. וע"כ עולה הא' במספר אחד. והכל הוא א'. שכל המוחיו דז"א ומלכות המקבלים מבינה נרמזים בא'.

רכה) בשעתא דאת דא וכו': בשעה שהאות הזו פורחת באויר, נסתלקו אלף ומאה עולמות, ונכללו בתוכה. ונרשמו אותיות אחרות ונחקקו אחריה. והיא נתעטרה בעטרה חקוקה הכוללת כל העולמות.
פירוש. נודע שהבינה צמצמה את עצמה מאור לאויר, דהיינו מג"ר לקומת רוח, כדי לתת מוחין לזו"ן, שלולא זה לא היו זי"ן יכולים לקבל אור. ולפיכך העלתה הבינה אליה את המלכות תחת כתר וחכמה שלה, שה"ס עלית הי' לאור הבינה, והמלכות סיימה שם מדרגת הבינה, ובינה ותו"מ דבינה יצאו ממדרגת הבינה ונפלו למדרגת זו"ן. וכיון שלא נשארו במדרגת הבינה אלא ב' כלים כתר והכמה, שבהם נתלבשו נפש רוח, נסתלקו הג"ר, שהם נשמה חיה יחידה מן הבינה, כי אין שם כלים שיתלבשו בהם. וז"ס שהאור נעשה לאויר. כי אור פירושו ג"ר, ואויר פירושו חסדים קומת רוח, שהוא ו"ק אך יש גם חסדים בגדלות שהם תיקון של חפץ חסד מצד ג"ר דבינה שהם שלמות במקום שלא רוצים חכמה.
אמנם זו"ן השיגו עי"ז תקין גדול, כי מאחר שבינה ותו"מ דמדרגת בינה נפלו לזו"ן, נעשו עמהם לאחד, כי העליון היורד לתחתון נעשה כמוהו. ומשום זה בעת שהבינה מוציאה הי' מאויר, וחוזרת ומעלה אליה את הבינה ותו"מ, להשלמת ה' כלים כח"ב תו"מ שלה וה' אורות נרנח"י, הנה אז עולים גם זו"ן לבינה, ביחד עם ג' הכלים בינה ותו"מ הדבוקים בהם, ומקבלים גם הם המוחין דבינה. וכל זה מרומז בצורת הא', כי רישא דא' דהיינו י' עליונה שבה, היא בינה, והקו שתחתיה, הוא ז"א, וי' תחתונה של הא' היא מלכות. אשר י' עליונה שהיא בינה תקנה את עצמה בעלית הי' לאויר, כדי שתוכל להשפיע מוחין לז"א ומלכות.
וז"ש, בשעתא דאת דא פרח באוירא, בשעה שהבינה פרחה באויר, דהיינו בשעה שתקנה את עצמה על ידי העלאת י' לאור שלה ונעשה לאויר, כנ"ל, אסתליקו אלף ומאה עלמין, אלף ה"ס חכמה, ומאה ה"ס חסדים, דהיינו שנסתלקו ההכמה והחסדים שבבינה, מסבה שהאור נעשה אויר, ואתכלילו בגויה, שנכללו בה, להיות ו"ק חסר ג"ר, ונתבאר, שאז יורדת בינה ותו"מ ממדרגת בינה ומתלבשים בזו"ן, שעי"ז מתתקנים זו"ן שיהיו ראויים לעלות למקום בינה ולקבל מהם מוחין. וז"ש, ואתרשימו אתוון אחרנין, שהם זו"ן, ואתגליפו אבתריה, שנחקקו אחר הבינה, דהיינו שנחקקו להיות כלים, שיקבלו המוחין מבינה. כי בעת שהבינה תחזור לגדלות ותמשיך אליה בינה ותו"מ דמדרגתה אז יעלו עמהם גם זו"ן ויקבלו ממנה מוחין, וז"ש, ואיהו אתעטר, שהבינה תתעטר בעטרה החקוקה, דהיינו בעת שתחזור לגדלות להיות אור ג"ר, ותמשוך אליה הזו"ן, נמצאת הבינה מתעטרת בעטורא גליפא דכליל כל עלמין, עטרה פרושה מוחין, כל עלמין, היינו ז"א ומלכות, שהם כוללים כל העולמות כולל ז"א ומלכות שהגלגלתא ועיניים שלהם עולים.

רכו) ואיהי חד א' וכו': אשה ריח ניחוח לה', הם א' אחת. כלומר שד' הבחינות שבהם מרווחות בצורת הא'. אשה, שה"ס כלים דאחורים של המלכות מהמצב הא'. היא הקוץ של הי' התחתונה של הא' התלוי למטה. שה"ס כל הצבאות והמחנות אלו ואלו. כלומר שה"ס הצבאות והמחנות דמצב הא' המחוברים בצבאות ובמחנות הנמשכים מז"א (כנ"ל אות קצ"ב) ריח שהוא המלכות דפנים, ה"ס הי' התחתונה דא', שהיא נקודה דפנים דמצב הב', המחוברת בקוץ התחתון שה"ס אשה, והיא מתאחדת בקו שבאמצע הא', שה"ס ז"א. כי ה"ס המלכות דמצב הב'. שהיא בזווג עם ז"א. ניחוח, ה"ס המרכבה המתפשטת באמצע הא', ששורה עליו רוח עליון, כלומר שה"ס ז"א שיעשה מרכבה לבינה (כנ"ל אות קצ"ד ע"ש). לה' שהוא בינה, הוא הנקודה העליונה שעל הקו האמצעי שבא', שהיא מקיימת הכל. והכל הוא קשר אחד.
פירוש, כי הקוץ התחתון של הי' התחתונה דא', שה"ס כלים דאחורים של המלכות, שהיא אשה, דבוק ומקבל מי' תחתונה של הא', שהיא המלכות דפנים ממצב הב' שה"ס ריח. וי' תחתונה שה"ס ריח, דבוקה ומקבלת מן הקו שבאמצע הא' שהוא ז"א, שה"ס ניחוח. והקו האמצעי שה"ס ניחוח דבוק ומקבל מהי' העליונה, שה"ס בינה, שהיא לה', וז"ש, וכלא קשורא חדא, שכל ד' הבחינות הם קשר אחד בצורת הא'.

רכז) ודא דאחורי אמצעיתא וכו': וי' זו העומדת אחר הקו האמצעי שבא'. שהיא המלכות דפנים שה"ס ריח, אומרת לקו האמצעי, שהוא ז"א שה"ס נחוח, משכני אחריך, להתחבר עמך, לקבל ברכות מן הנקודה העליונה שעליך, דהיינו מי' עליונה שבא', שה"ס לריח, שהיא בינה. וכשנהיה דכר ונוקבא ביחד, כיון שתקבל ברכות ורצון, דהיינו חכמה וחסדים, אני, והקוץ התלוי למטה מא', שהיא הכלים דאחורים שה"ס אשה, אחריך נרוצה, נרצה אחריך להיות עמך לשלימות אחת למעלה ולמטה, דהיינו שכולם יאירו באור אחד, שה"ס שליטת החסדים, ויהיה א' כל אחד בשלמות הראויה לו. מדובר על מדרגת בינה שכמו הנשר הסכימה שהחץ יפגע בה, שתחצה את המדרגה וממצב הקטנות יורדת לבית האסורים, הוא תיקון הנקרא נושא עוון, את העיוות עבור הבנים. 

הביאני המלך חדריו

רכח) הביאני המלך חדריו וגו': בכה ר"ש כמקודם, ואמר, לו יהיה בידינו לגלות הסודות העליונים, שהיא שמחה לפני הקב"ה, כיון שרצונו לגלות סודות עליונים בדור הזה.

רכט) אית למנדע דהא וכו': יש לדעת, שלא נמצא קשר הדברים בכתוב, כי כיון שאמר משכני, מהו, הביאני המלך חדריו, תביאני לחדריך היה צריד לומר, וע"ז נגילה ונשמחה בך. ולמה אומר הביאני.

רל) אלא ברזא דאתוון וכו': ומשיב. אלא בסוד האותיות תלויים העליונים והתחתונים, וכל העולמות אות היא חיסרון, כלומר לפי הרצון נשלח האור למלא אותו. וקשר הדברים כך הוא, הוא קשר של שבח אל האור, שהמלכות משבחת עצמה בו, שעליו אמרה לבעלה, שהוא הקו האמצעי שבצורת הא'. משכני עמך, כמו שנאמר, ואע"פ שאמרה את זה, היא רוצה להשתבח לפניו, שאע"פ שהיא נמצאת תחתיו, בשפלות, להיותה הי' התחתונה שתחת הקו האמצעי של הא', ושוכבת תחתיו, היא אומרת לו איני שפל כל כך, כי אע"פ שאני אצלך כך, הביאני המלך חדריו, הנה אני בחשיבות וחביבות אצל המלך העליון, שהוא בינה, בלא שפלות אומרת שהיא באה מהרצון של הבינה, ומה שהשפילה עצמה הוא לפי שאמר לה לכי מעטי עצמך, הביאי את ההשתוקקות ליחד ותני לזכר להוביל.

רלא) דהא הביאני חדריו וכו': כי הביאני חדריו. באיזה מקום. הוא באות ה' ראשונה של הויה, שהיא בינה, כי התפשטות של מעלה, של סוד המלך העליון, היא אות ה' ראשונה. ואותו הנכנס אליו אני הוא. ומשום זה אני בשבח גדול, ובחשיבות יקרה, אע"פ שאצלך אני בשפלות

אי אפשר להגיע לקשר וחיבור כאשר הקליפה, רצון הגוף, השפחה לוקחת את תפקיד הגבירה. 

רלב) ואנא לא חיישנא וכו': ואני איני מתחשב בזה, אלא שאני רוצה להיות אצלך בשפלות, ואתה תשלוט עלי. ועל כן, אע"פ שאהיה אצלך יותר בשפלות, אני וצבאותי, נגילה ונשמחה בך. שמחה ורצון יש לנו להיות אצלך, ולא להפרד ממך, כי כל שמחה ורצון אינם אלא בך. כי אין שמחה ורצון לאשה אלא בבעלה, ולא באמה ובאביה. לפיכך, הביאני המלך חדריו, ולא קבלתי שמחה ורצון אלא בך.
ביאור המאמר. נודע שב' מצבים הם במלכות. שבמצב הא', היתה בסוד ב' המאורות הגדולים, שהיתה גדולה כמו ז"א, כי שניהם היו מקבלים ממקור אחד, מן הבינה, אלא ז"א היה מקבל מקו ימין של הבינה, והמלכות היתה מקבלת מקו שמאל של הבינה. ובהיותה מקבלת משמאל בלי ימין, שה"ס חכמה בלי חסדים, לא היתה יכולה לעמוד בו, מפני שהחכמה אינה מאירה בלי חסדים, שז"ס קטרוג הירח, עד שנאמר לה לכי ומעטי את עצמך, דהיינו שבאה למצב הב' להיות נקודה תחת היסוד דז"א אמנם נקודה אבל במצב פנים. והמסך דחזה דז"א ממעט אותה עם הדינים שבו, ומשפילה, שלא תוכל לקבל עוד כלום מן הבינה, וע"כ אין לה מעצמה כלום, אלא מה שמקבלת מז"א בעלה. ואע"פ שבמצב הב' הזה נמצאת המלכות במיעוט, אבל כנגד זה, היא מקבלת עתה חכמה וחסדים מז"א בעלה והיא מאירה בכל השלמות. משא"כ כשהיתה במצב הא'. אע"פ שהיתה במדרגה גדולה שהיתה מקבלת מן הבינה עצמה, עכ"ז לא יכלה להאיר שם מחמת חסרון החסדים. ולפיכך בחרה במצב הב' (עי' כל זה בזהר בראשית א', מאות ק"י עד אות קט"ו).
וז"ש (באות ר"ל) ואע"ג דאמרת דא, היינו שאמרה לז"א, משכני אחריך נרוצה, בעאת לאשתבחא לגביה דאע"ג דאיהי תחותוי בשחותא לגבי אמצעיתא דא' ושכיבת תחותיה. דהיינו במצב הב', שהמלכות נמצאת תחת מדרגת ז"א בשפלות, שאין לה מעצמה כלום, רק מה שנותן לה ז"א, אמרת לאו אנא בכך, שאיני כל כך שפלה, ואע"ג דאנא לגבך הכי, אע"פ שאני תחתיך בשפלות, הביאני המלך חדריו, אנא בעילויא וחביבו לגבי מלכא עלאה בלא שחותא וכו' דהיינו במצב הא', שהמלך העליון, שהוא בינה, הביאה בחדריו, וקבלה מהקו השמאל דבינה, והיתה אז גדולה כמו ז"א בלי שפלות ומיעוט. וז"ש (באות רל"א) וההוא דעאל לגביה אנא איהי. ואותו שנכנס אליו לקבל חכמה, מהקו השמאל שלו, אני הוא ולא אחר, כי ז"א לא קבל מבינה, אלא חסדים בלבד. ובגין כך אנא בתושבחתא סגי וכו' אע"ג דאנא בשחותא לגבך, ובשביל זה, אע"פ שאני נמצאת במצב הב' הזה במיעוט ובשפלות, אני מרגישה את עצמי בשבח גדול ובחשיבות יקרה, מזמן של המצב הא' וז"ש (באות רל"ב) ועל דא אע"ג דאהא יתיר בשחותא, אע"פ שבמצב הזה אהיה יותר בשפלות, אנא וחיילי נגילה ונשמחה בך, חדוה ורעוא אית לון וכו' כי עתה שנתמעטה ובאה במצב הב', יש לה שמחה ורצון, דהיינו חכמה וחסדים, דהא לית חדוה ורעו לאתתא אלא בבעלה, ולא באמא ואבוה. כי בהיותה בקו שמאל דבינה, שה"ס אמא, לא היו לה שמחה ורצון. מפני שהחכמה אינה מאירה בלי חסדים כנ"ל, אבל במצב הב', כשבאה תחת בעלה ז"א, יש לה שמחה ורצון, שהוא חכמה וחסדים. שהוא כל השלמות.