הדף היומי בזוהר חדש הסולם – שיר השירים | שיעור 26 |השקפה| עו-עח
שיר השירים עו- עח שיעור 26
חדרא קדמאה
כדי שיוכל האדם לבנות משכן בליבו, עליו לעשות את התנועות הנפשיות הנכונות כדי לקבל את האורות, ההטבה.
חכמי לב יודעים למשוך את הניקוד המתאים, שהוא התנועות שבאות ומחיות את האות, את הכלי, אז ניתן לקבל את האור שהוא בחינת הטעמים.
המשכן הוא אותו רצון שיש לבנות כך שיבטא את רצון השם בעולם.
וע"כ ספר תורה, שהוא בצורת בית המקדש, אין בו צורת טעמים ונקודות, שגם ניתנו במעמד סיני, אך יתגלו רק בקו אמצעי. בית מקדש הראשון הוא קו ימין, בשלב זה עדיין לא נגלה הרצון כמו הצורה של סוד בית המקדש הראשון, שהטעמים והנקודות היו סתומים בתוכו.
בשלב ראשון הדינים נראים כייסורים מפני שאינם באים במסגרת חסדים, אך מה שנראה לנו כייסורים, לאחר כך נגלה בו שם אלקים חיים.
מה שגורם לאדם להסכים לעבור מימין לשמאל הוא הגורם שלא ניתן להגיע לשלמות בלי ההרגש העצמי. אי אפשר לבורח מהרצון מצד שני פעולת הרצון רק לפרטיות מביאה לכעסים. השילוב הראוי הוא להכפיף את השמאל לימין, את הרצון לאמונה, בלי לוותר על השמאל. כאשר רוצים ללכת רק בימין בלי לקחת את השמאל, גורמים לדין
חדר הב' שג"ע ניזון ממנו
החדר השני שגן העדן שהוא המלכות, ניזון ממנו הוא השם אל. זהו חדר של ימין, שיש בה מראה, שהיא הארת החכמה המכונה ראיה, שמתכסה ונגנזת. כי כיון שיצאה והאירה לפי שעה מיד נגנזה. פירוש. השם אל, הוא חסד ואע"פ שכלול מחכמה, והחכמה מאירה בו, הוא רק לפי שעה, ומיד נגנז, מפני שהחסדים שולטים בו. אמנם ישנם מצבים שהוא בחינת אל זועם בכל יום, כלומר שהוא בא לבדו הוא דין, אך אל הוא חסד שמופיע כאל רחום וחנון, חסד שהוא קו ימין, אל משם אלקים
שיר השירים עו- עח שיעור 26
חדרא קדמאה
כדי שיוכל האדם לבנות משכן בליבו, עליו לעשות את התנועות הנפשיות הנכונות כדי לקבל את האורות, ההטבה.
חכמי לב יודעים למשוך את הניקוד המתאים, שהוא התנועות שבאות ומחיות את האות, את הכלי, אז ניתן לקבל את האור שהוא בחינת הטעמים.
המשכן הוא אותו רצון שיש לבנות כך שיבטא את רצון השם בעולם.
רמח) ועל דא ספר וכו': וע"כ ספר תורה, שהוא בצורת בית המקדש, אין בו צורת טעמים ונקודות, שגם ניתנו במעמד סיני, אך יתגלו רק בקו אמצעי. בית מקדש הראשון הוא קו ימין, בשלב זה עדיין לא נגלה הרצון לקבל האח"פ שעלה להיות קו שמאל שהכל סתום בתוכו, כמו הצורה של סוד בית המקדש הראשון, שהטעמים והנקודות היו סתומים בתוכו.
רמט) ודחיקו דתוקפא דשירותא וכו': חוזר לענינו (לעיל אות ר"מ) ומפרש. והדוחק של תוקף הדין של התחלת הקול, שהוא מקו שמאל דישסו"ת, חזר למקומו בקו שמאל דז"א, וע"כ הנקודות של ז"א שבאותיות הוי"ה, הן בסוד הנקודות של השם אלקים. שהוא דין, האח"פ או המנצפ"ך שעלו למעלה שהי' דהויה היא בנקודה דא' דאלקים, שהיא חטף סגול. והה' דהויה היא בנקודה דל' דאלקים, שהיא בחולם. והו' דהויה היא בנקודה דה' דאלקים שהיא בחירק. וה' אחרונה היא בלי נקודה מפני שאותיות אחרונות ה ם בלי נקודה. ועל כן נקרא בשם הזה, דהיינו בניקוד אלקים, כדי שיתגלה בו אלקים חיים, שהיא הבינה במצב הזה אין גילוי של אלקים חיים, אלא קו שמאל, צירה, חושך, אבל אחר כך בהשלמתו בקו אמצעי שמתלבשת החכמה בחסדים נגלה. כלומר אח"כ בהשלמתו, כשמתלבשת החכמה דקו שמאל בחסדים דימין, אז נגלה בו מכאן שם אלקים חיים, שה"ס הבינה בהארת החכמה, הנקראת חיים. וע"כ אסף ולקח הנקודות, שה"ס החכמה, ממעלה למטה, שה"ס הארת שמאל בלי ימין, וחזר למקומו כח הדין של השמאל דבינה. בשלב ראשון הדינים נראים כיסורים מפני שאינם באים במסגרת חסדים, אך מה שנראה לנו כיסורים, לאחר כך נגלה בו שם אלקים חיים.
רנ) לבתר אתפשט בפשיטו וכו': אח"כ נתפשט הקול בהתפשטות של מנוחה שלום הוא מנוחה, ולא רק קו ימין, אמונה (כנ"ל באות ר"מ) דהיינו שנתפשט בו הקו האמצעי המביא שלום ומנוחה לב' הקוין, וחזרו הנקודות להאיר כמו בסוד העליון, דהיינו כמו בבינה, שיהיה הכל סוד אחד כראוי, דהיינו שהחכמה והחסדים יכללו זה בזה ויאירו ביחד, והאותיות והנקודות יהיו באפן אחד. לא כמקודם, שהאותיות היו של רחמים, דהיינו הויה, והנקודות של דין, דהיינו נקוד אלקים, אלא שתהיינה שתיהן באפן אחד, של רחמים.
רנא) נקודי בתלת אתוון וכו': בג' האותיות הראשונות דהויה, שהם יה"ו, יש נקודות, שה"ס הארת חכמה. בה' אחרונה, אין נקודה, משום שאין לה אור מעצמה כלום. כי ה' אחרונה ה"ס מלכות, שאין לה, אלא מה שז"א, שה"ס יה"ו, נותן לה. הי', האירה בה אור הנקודה באותו אפן ממש, כמו הי', שהוא או"א עלאין, ובאותה צורה ממש, שהיא צורת קו הימין, הה', מאירה בה הארת הנקודה באותו אפן כמו אות ה', שהיא ישסו"ת, ובסוד אחד. דהיינו בהארת החכמה ממטה למעלה שבקו השמאל. הו' שהיא הקו האמצעי, מאירה בו הנקודה בסוד שלו, דהיינו בהארת קו אמצעי, שיהיה הכל גוף, שה"ס האות, והרוח, שה"ס הנקודה, בצורה שלמה ואור שלם כראוי.
פירוש, בתחילת הקול, דהיינו בקטנות ז"א, אין האותיות דהויה שוות לנקודות שלהם, כי האותיות הם סוד ג' קוין שהאות י' היא קו ימין, ואות ה' היא קו שמאל ואות ו' היא הקו האמצעי. אבל כל ג' הנקודות שמתחתיהם נמשכות משם אלקים, שהוא קו שמאל בלבד, וע"כ אין יחס בין האותיות שה"ס הכלים והגוף, לבין הנקודות, שה"ס האור המתלבש בהן. משא"כ בגדלות ז"א, כשנמשך לו גם הקו האמצעי שצריך לתת להם את התנועה, של הארת הנקודות, המיחד ב' הקוין ימין ושמאל זה בזה, ונמצא שיש לו גם ג' הקוין של הארת הנקודות, אז מתלבשות הנקודות והאותיות אלו באלו, ביחס השוה יש להסכים שיש שוויון בין האותיות לנקודות, שנקודת השוא, נמשכת מקו ימין דבינה, שה"ס או"א, ומתלבשת באות י', שהיא ג"כ קו ימין וסוד או"א. ונקודת החולם נמשכת מקו שמאל דבינה, שה"ס ישסו"ת, ומתלבשת באות ה' שהיא ג"כ בחינת קו שמאל וישסו"ת. ונקודת הקמץ נמשכת מקו אמצעי דבינה, שה"ס הדעת ומתלבשת באות ו', שהיא ג"כ הקו האמצעי. ונמצאים האותיות והכלים שוים אלו לאלו בבחינתם. מה שגורם לאדם להסכים לעבור מימין לשמאל הוא הגורם שלא ניתן להגיע לשלמות בלי ההרגש העצמי. אי אפשר לבורח מהרצון מצד שני פעולת הרצון רק לפרטיות מביאה לכעסים. השילוב הראוי הוא להכפיף את השמאל לימין, את הרצון לאמונה, בלי לוותר על השמאל.
טעמים נקודות אותיות
רנב) ועל דא שמא וכו': ועל כן השם הזה הוא שם של רחמים, משום שהאותיות והנקודות הם בצורה וסוד אחד בדרך יושר. שהנקודות הן מג' קוין שבבינה, והן מאירות בג' קוין שבאותיות כל אחת בקו שלה, כנ"ל בדבור הסמוך. אבל כשהאותיות והנקודות עקומות זו לזו, כלומר שאינן מתאימות זו לזו, כמו בקטנות ז"א שכל הנקודות הן מקו אחד, השמאל, ומאירות לאותיות שהן מג' קוין, כנ"ל בסמוך, אז אינן בדרך הרחמים כי עומדות הפוכות זו לזו. שנקודה דשמאל מאירה באות דימין וכו'.
רנג) ורזא דא ויבא וגו': וז"ס, ויבא בין מחנה מצרים וגו'. כי בסוד אותיות חקוקות של הקב"ה, דהיינו בשם ע"ב, הן נראות באלו ג' צדדים, דהיינו בג' קוין, ימין שמאל ואמצע, שהן חסד דין ורחמים, ואותו הקו שכתוב בסדר הפוך, שהוא הכתוב, ויבא בין מחנה מצרים וגו' הכתוב למפרע (כמו שכתוב בפרשת בשלח, אות קע"ג, עי' שם) אינו בדרך רחמים, אלא הוא דין, משום שסדר האותיות הוא הפוך. וכל שכן האותיות שהן הפוכות באופן אחר. דהיינו שהאור אינו מתאים אל הכלי, שנקודות דשמאל מאירות בכלים דימין כנ"ל, ודאי הוא שהוא דין כאשר רוצים ללכת רק בימין בלי לקחת את השמאל, גורמים לדין
רנד) ה' בתראה לית וכו': ה' אחרונה דהויה, אין לה מעצמה כלום, וע"כ אין לה נקודה מעצמה (כנ"ל אות רנ"א) חוץ כשהיא עושה שליחות, דהיינו להשפיע לתחתונים ולהנהיגם. משאילים לה נקודה אחת, לכנוס בתוכה ולעשות חיל ותוקף. וכמו שמשאילים לה נקודה שתכנוס בתוכה, שה"ס אור, כך משאילים לה אותיות, שה"ס כלים משאילים לה כלים מפני שנגנזה ברדלא, שהם סוד עליון, מבינה, להשלים אותה בשליחות ההיא. (ענין שאילת כלים ואורות עי' ענינם בהקדמת ספר הזהר במאמר אמא אוזיפת לברתא מנאה אות י"ז)
חדר הב' שג"ע ניזון ממנו
רנה) חדרא תנינא וכו': החדר השני שגן העדן שהוא המלכות, ניזון ממנו (כנ"ל אות רל"ג) הוא השם אל. זהו חדר ואדרא של ימין, שיש בה מראה, שהיא הארת החכמה המכונה ראיה, שמתכסה ונגנזת. כי כיון שיצאה והאירה לפי שעה מיד נגנזה. פירוש. השם אל, הוא חסד ואע"פ שכלול מחכמה, והחכמה מאירה בו, הוא רק לפי שעה, ומיד נגנז, מפני שהחסדים שולטים בו. אמנם ישנם מצבים שהוא בחינת אל זועם בכל יום, כלומר שהוא בא לבדו הוא דין, אך אל הוא חסד שמופיע כאל רחום וחנון, חסד שהוא קו ימין, אל משם אלקים
רנו) אל, אמאי אקרי וכו': שואל, אל, למה נקרא כך. ומשיב, הא' של השם אל, הוא סוד האור הראשון, שהוא חסד, הכלול בשני אורות, מחכמה וחסדים, שהרי חסד הוא ז"א הכלול מחסדים וחכמה ועל כן א' הוא במספר אחד, כי ב' האורות חכמה וחסדים נעשו אור אחד בשליטת החסד משם היא ההתחלה להאיר ולהמשיך אורות לכל צד, הן לחסד שבצד ימין, והן לחכמה שבצד שמאל. ועל כן היא אות ראשונה לכל האותיות, והתחלת כולן. להיותה מאירה לכל צד.
