זוהר חדש הסולם – שיר השירים | שיעור 29 |השקפה| פה-פז
שיר השירים פה- פז שיעור 29
חדר הד' שהג"ע ניזון ממנו
אותיות הן חסרונות, כלים. כאשר רוצים לקבל את האור בכלים ראויים, יש לבנות את החסרונות בסדר הנכון כפי שקיים בעולמות העליונים. כלומר יש לסדר את האותיות ו"ה לפי הסדר של י"ה.
בכל אות, בכל חיסרון יש את הצד ימין ואת השמאל. בכל כלי ישנה רשימה שהיא צד האור, בחינת ימין, ואת הרצון עצמו.
את הימין ושמאל יש לחבר בדרך של קדושה, ע"י צד הנשמה, מעבר לרצונות הגוף. זהו חיבור של קו אמצעי, שהוא עודף, הוא גדול יותר מכל רצון של ימין ושל שמאל.
הקו אמצעי הוא הדרך לנהל נכון את הרצונות. הוא מורה לרצון לקבל משמאל לפעול בניגוד לטבעו, שרוצה לקבל מלמעלה, לפעול הפוך, לדחות את האור ולפעול חסדים ממטה למעלה. ע"י ויתור עצמי ונתינה, כפוף לימין לאמונה, לחסד. כך הוא הסדר העליון, השכל הישר, תורת חסד.
בחיבור בין שמאל לימין, בין הרגש לשכל, על הרגש לפעול במסגרת השכל שיכול לקבל דעת חכמים, אפילו בניגוד למה שמורגש בלב. הימין הוא כוח הבורא שנמצא בנברא, הוא הקובע, ולמרות זאת יש לפעול את ההרגשה ליתר דבקות, עליך להרגיש לפי מה שנכון. זהו הקו אמצעי שיוצר את הגבול כדי לפעול בקדושה.
הביאני המלך חדריו, כדי להראות לאדם כיצד מתנהגים למעלה, מהם החוקים העליונים, ובסדר מדויק זה על האדם לפעול ולהרגיש בהתאם לאמת. ואז כאשר הביאני המלך חדריו, נגילה ונשמחה בך, אשר בך הוא כ"ב אותיות. כדי שנתחבר בסדר האותיות הנכון.
אחור וקדם צרתני. תפקיד האדם לגלות את רצון הבורא בבריאה. רצון זה הוא שטובו של המלך יתגלה בעולם, שהרי ברא את הבריאה כדי להיטיב לנבראיו. ברא את האדם זכר ונקבה, אחור וקדם צרתני, כלומר צר לו צורה של זכר ושל נקבה, נברא כך שצד הנקבה מאחור, וקדם שהוא צד הפנים. תפקיד האדם להגיע לזיווג פנים בפנים ע"י כך שהנקבה תסכים להפוך פניה, תסכים למעט עצמה ולבוא לקו אמצעי.
כפי שהאות מגלה חיסרון וגבול על הלבן של הדף, כך האותיות עושות גבול מיוחד של צמצום ב. בקו אמצעי יש משהו שהוא נוסף על צמצום א בו יש שני קווים. המיחד את הקו אמצעי הוא החיבור בין ימין ושמאל. יש בקו אמצעי מסך עודף על שני הקווים. האות הנוספת של קו אמצעי היא האות וו. האותיות ה"ס הכלים להתלבשות האורות, הנותנים גבול לכל אור בשיעור התפשטותו.
בכל אות יש את גבול ההארה המיוחד לה. הראה היא ידיעה או הרגשה, והגבול מגדיר את תפקידה של כל אות לפעול במדויק את תפקידה בין הימין לשמאל. הכוח לעשות את הגבול הנכון במחשבה, מונע בלבול, כך שהשׂכל הישר מסדר את הדמיון כדי לפעול כראוי.
אדם שלא מסוגל לעמוד בגבולות, אינו יכול לפעול בקדושה.
שיר השירים פה- פז שיעור 29
חדר הד' שהג"ע ניזון ממנו
אותיות הן חסרונות, כלים. כאשר רוצים לקבל את האור בכלים ראויים, יש לבנות את החסרונות בסדר הנכון כפי שקיים בעולמות העליונים. כלומר יש לסדר את האותיות ו"ה לפי הסדר של י"ה.
בכל אות, בכל חיסרון יש את הצד ימין ואת השמאל. בכל כלי ישנה רשימה שהיא צד האור, בחינת ימין, ואת הרצון עצמו.
את הימין ושמאל יש לחבר בדרך של קדושה, ע"י צד הנשמה, מעבר לרצונות הגוף. זהו חיבור של קו אמצעי, שהוא עודף, הוא גדול יותר מכל רצון של ימין ושל שמאל.
הקו אמצעי הוא הדרך לנהל נכון את הרצונות. הוא מורה לרצון לקבל משמאל לפעול בניגוד לטבעו, שרוצה לקבל מלמעלה, לפעול הפוך, לדחות את האור ולפעול חסדים ממטה למעלה. ע"י ויתור עצמי ונתינה, כפוף לימין לאמונה, לחסד. כך הוא הסדר העליון, השכל הישר, תורת חסד.
בחיבור בין שמאל לימין, בין הרגש לשכל, על הרגש לפעול במסגרת השכל שיכול לקבל דעת חכמים, אפילו בניגוד למה שמורגש בלב. הימין הוא כוח הבורא שנמצא בנברא, הוא הקובע, ולמרות זאת יש לפעול את ההרגשה ליתר דבקות, עליך להרגיש לפי מה שנכון. זהו הקו אמצעי שיוצר את הגבול כדי לפעול בקדושה.
הביאני המלך חדריו, כדי להראות לאדם כיצד מתנהגים למעלה, מהם החוקים העליונים, ובסדר מדויק זה על האדם לפעול ולהרגיש בהתאם לאמת. ואז כאשר הביאני המלך חדריו, נגילה ונשמחה בך, אשר בך הוא כ"ב אותיות. כדי שנתחבר בסדר האותיות הנכון.
אחור וקדם צרתני. תפקיד האדם לגלות את רצון הבורא בבריאה. רצון זה הוא שטובו של המלך יתגלה בעולם, שהרי ברא את הבריאה כדי להיטיב לנבראיו. ברא את האדם זכר ונקבה, אחור וקדם צרתני, כלומר צר לו צורה של זכר ושל נקבה, נברא כך שצד הנקבה מאחור, וקדם שהוא צד הפנים. תפקיד האדם להגיע לזיווג פנים בפנים ע"י כך שהנקבה תסכים להפוך פניה, תסכים למעט עצמה ולבוא לקו אמצעי.
רפא) גניזין הוו אתוון וכו': גנוזות היו האותיות בתוך השופר, שהוא בינה, בלי רשימה נראית כלל, כיון שיצאו, נגלמו כולן, ונרשמו בצורתן, כל אחת ואחת כראוי לה, כמו שנראה בסוד הנקודות שמתחתיהן.
כפי שהאות מגלה חיסרון וגבול על הלבן של הדף, כך האותיות עושות גבול מיוחד של צמצום ב. בקו אמצעי יש משהו שהוא נוסף על צמצום א בו יש שני קווים. המיחד את הקו אמצעי הוא החיבור בין ימין ושמאל. יש בקו אמצעי מסך עודף על שני הקווים. האות הנוספת של קו אמצעי היא האות וו
פירוש. האותיות ה"ס הכלים להתלבשות האורות, הנותנים גבול לכל אור בשיעור התפשטותו. והן כ"ב אותיות, כי עיקרן הוא ז' אותיות, שהן ז' כלים, חג"ת נהי"מ, אלא לפי שיש בהם ג' קוין, יש ג"פ שבע אותיות, שהן כ"א אותיות, ובקו אמצעי יש תוספת אות אחת בסוד המסך דחירק שבו, שהיא שורש היחוד והגבולים היוצאים מקו האמצעי. וע"כ יש בקו האמצעי, שמונה אותיות, ועם י"ד שבב' קוין ימין ושמאל, הם כ"ב אותיות. וסדר יציאת האותיות הוא כסדר יציאת ג' קוין, שבב' קוין ימין ושמאל היתה מחלוקת ביניהם, עד שיצא הקו האמצעי ותקן אותם על היכנם. וז"ס שז' האותיות חג"'ת נהי"מ דימין וחג"ת נהי"מ דשמאל היו לחים, בלי גבול כלומר, שהיו נדחקים כל אחד בגבול של חבירו, דהיינו שהיתה ביניהם מחלוקת, עד שבא הקו הג', ונקרשו נעשה גבול שכל אחד יודע את תפקידו, כי הוא סידר גבולו של כל אחד, שהכלים דשמאל לא יאירו אלא ממטה למעלה, והכלים דימין יאירו ממעלה למטה, ולא נתערבו עוד כל אחד בגבול של חברו, דהיינו שנשקטה המחלוקת, שז"ס שנקרשו ע"י הקו האמצעי (ועי' כל זה בזהר בראשית א' אות ל"ד, שהארכתי בזה).
וכל כח הקו האמצעי להשקיט המחלוקת הוא בתוקף הדינים של מסך דחירק שלו (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ח ע"ש) ונודע שכל דין אינו שולט אלא ממקום יציאתו ולמטה, ולא ממנו ולמעלה. וכיון שהמסך דחירק הוא בבחינת ז"א, שהוא למטה מן הבינה, יש לשאול, איך הוא שולט להכריע בכח הדין שלו את הקו השמאל שבבינה וליחדו עם הימין. והתשובה היא, כי זה הוא מחמת שז"א עלה למ"ן לבינה, מחמת היותו דבוק בבינה ותו"מ דבינה, וע"כ הוא נחשב כגוף הבינה, ויש לו כח ליחד הימין והשמאל דבינה, ולקבוע שם צורת כ"ב האותיות.
האותיות דקדושה בנויות מקו אמצעי בהם בחינה המייחדת בין ימין לשמאל. בעלי אמונה כותבים מימין לשמאל, כסימן שהימין קודם.
ועכ"ז, כיון שסוף סוף אין מקומו של ז"א בבינה, אלא שהוא שם בבחינת עלית מ"ן בונה רק את התוכנית שלו, אין האותיות נשלמות שם בבינה לגמרי, כי כח הדין המגביל שבמסך דחירק אין שם בכל תקפו. אלא אחר שז"א חוזר למקומו עם ג' הקוין שקבל מבינה, בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא, אז מתעורר כח הדין שבמסך דחירק שבו ומשלים גבולן של האותיות, ואז נשלמות לגמרי.
וז"ש (באות ר"פ) אתוון אלין וכו' כד נפקו לבר מחילא ותוקפא דשופר. כי לפני שהאותיות, שה"ס ג' קוין, יוצאות לחוץ מבינה למקום ז"א, אין בהם שלמות, משום שכח הדין שבמסך דחירק שבקו האמצעי אינו יכול לשלוט למעלה ממקום מציאותו. כנ"ל. כדין בשעתא דנפקי מחילא ותוקפא דשופר מגו דחיקו דאתעביד קלא כלילא מאש ורוח ומים, דהיינו מתוך דחקות הדינים שבמסך דחירק, שבקו האמצעי, שהוא ז"א הנקרא קול, כי במקום ז"א יש לו כח לשלוט בכל תקפו להיותו במקומו,לכן למעלה הם לא נגלמו אתוון אתגלימו ואתרשימו בפרצופין דלהון אז נשלמו חקיקת ורשימת האותיות כשיצאו מבינה כל חד וחד כדקא חזי לון ואתיישרו בדוכתייהו כי אז נקבעו גבולותיה של כל אות ואות ובאו במקומן כראוי להן. וז"ש (באות רפ"א) גניזין הוו אתוון גו שופר, בלא רשימו דאתחזי כלל, שבעודן בבינה, לא נרשמו האותיות כל אחת בגבולותיה, מחמת חולשת כח הדין שבמסך דחירק, שהוא למעלה ממקום מציאותו כנ"ל, כיון דנפקי אתגלימו כלהו וכו' כיון שיצאו מן הבינה ובאו למקום ז"א, נתגלמו, דהיינו שקבלו ממשות מן הדין שבמסך דחירק ונקבע גבולה של כל אות וכו'.
הגבול של כל אות ניקבע על פי המסך דחיריק. בבינה ניתן רק לעשות גבול בכח. בפועל בודקים את הגבולות של הפעולה בקדושה.
בכל אות יש את גבול ההארה המיוחד לה. הראה היא ידיעה או הרגשה, והגבול מגדיר את תפקידה של כל אות לפעול במדויק את תפקידה בין הימין לשמאל. הכוח לעשות את הגבול הנכון במחשבה, מונע בלבול, כך שהשׂכל הישר מסדר את הדמיון כדי לפעול כראוי.
אדם שלא מסוגל לעמוד בגבולות, אינו יכול לפעול בקדושה.
רפב) חדריו חדרין טמירין וכו': וז"ס הביאני המלך חדריו.כאן מלמד איך מביא את המלכות לחדר הרביעי. חדריו הם אותם ההשפעות של הז"א למלכות חדריו היינו חדרים נסתרים, כלומר שהביאה באותיות הגנוזות שבבינה, שהדין דמסך דחירק אין לו תוקף שמה, כנ"ל בדבור הסמוך. הביאני, בתוך אותיות אלו דבינה, להיות בהתנשאות ביניהן בחבור אחד. וכל זה למה. הוא כדי נגילה ונשמחה בך, כדי שיהיה לנו שמחה בך.הביא אותה למטה לפי כח הבינה שלמעלה גופטרא פירושו התנשאות ורוממות, מלשון גיפתנותא, שעל גאונך תרגם יונתן גיפתנותא (שמות ט"ו ז').
כ"ב אותיות ומנצפ"ך
אותיות המנצפ"ך הם אותיות דמלכות שסוגרות את התיבות
רפג) על פומא דאליהו וכו': על פיו של אליהו נחתך המאמר הזה. דהיינו שאליהו אמרו. משכני אחריך נרוצה. כתוב, ויברא אלקים את האדם בצלמו וכו'. כשברא הקב"ה את אדם, הנה כמו שאמרו החברים אשרי הם, נברא דו פרצופין, כלומר, ב' פרצופים זכר ונקבה יחד. שה"ס ז"א ומלכות. דהיינו באותיות עליונות גדולות, לז"א, ובאותיות קטנות תחתונות, אל המלכות. כשהאותיות עולות בסדר ישר אלו חסדים, ובסדר הפוך זה דין.
רפד) אתוון עלאין רברבין וכו': ומפרש. האותיות העליונות הגדולות, היו בדרך ישר אל הזכר, שהוא ז"א. האותיות הקטנות התחתונות היו בסדר הפוך אל הנוקבא שהיא המלכות. ומפרש יותר.
האותיות העליונות הגדולות היו בדרך ישר אל הזכר, היינו בסדר ישר, א"ב ג"ד, וכן כולן, כמו שהאותיות ראויות ללכת בדרך ישר אל הזכר, שה"ס פנים. האותיות הקטנות התחתונות היו בסדר הפוך, למפרע, אל הנוקבא, שהוא מלכות, היינו תשר"ק צפע"ס, וכן כולן. שמתחילים בת' ומסתיימים בא'. כמו שראוי להיות אצל הנוקבא שהיתה מאחורי ז"א, בסוד קשר של תפלין שנקרא אחור. שהוא מאחורי הראש. פנים האותיות הולכות ועולות באורח ישר, אחוריים בסוד ת,ש, ר
רפה) כד"א אחור וקדם וגו': כמו שאתה אומר, אחור וקדם צרתני, שפירושו, אחור אצל הנוקבא, שהיתה מאחוריו וקדם אצל הזכר. שהוא היה בבחינת פנים. וזהו שכתוב, וראית את אחורי. שזו היא הנוקבא, דהיינו המלכות, שהיתה מאחוריו. פירוש. שזה היה במצב הא' של המלכות, שהיתה אז הנוקבא מאחורי ז"א. שפירושו, שלא יכלה להשפיע כמו שאין אדם משפיע לחבירו אלא דרך פניו. ולא מאחוריו. והטעם הוא מפני שהיתה אז בבחינת חכמה בלא חסדים, ואין החכמה יכולה להשפיע כשהיא בלי חסדים. כאשר הנקבה לא מחוברת לזכר אלא לעצמה בלי להתחשב בחסדים, אין אפשרות לקבל הארה של השפעה.
רפו) וכד אתקשטת נוקבא וכו': וכשנתקשטה הנוקבא, שהיא מלכות, דהיינו שבאה למצב הב', שאז חזרה להיות בבחינת פנים (כמ"ש בפלפה"ס אות פ"ח ע"ש) שקישט אותה המלך העליון, שהוא ז"א, להחזיר האותיות שלה למקומן כראוי, הכניס אותה לחדריו להתתקן, ונתתקנו אותיותיה. מבקשת המלכות לדעת מהם החסדים דרכם תוכל להתפשט. הזכר נותן את הגבולים הנכונים של התפשטות החכמה
רפז) וכל את דנוקבא וכו': וכל אות של הנוקבא, שהיא המלכות, קראה לכל אות שבזכר, שהוא ז"א, ונכללו יחד, ונתקנה כל אות ואות להיות זכר ונקבה. וכל אות קראה ואמרה, משכני אחריך נרוצה.
רפח) כד אתתקנו לאתחברא וכו': כשנתתקנו להתחבר נתתקנו בסוד א"ת ב"ש, אשר א', שהיא אות זכר, נתחברה עם הת', שהיא אות נקבה. והב', שהיא אות נקבה, נתחברה עם הש', שהיא אות זכר. וכו' עד"ז (כמ"ש להלו אות שי"א) ונתישבו פנים בפנים. והנוקבא, כשהיא רוצה להראות אליו, לז"א, היא אומרת, שנתקשטה ברצון אמא, דהיינו בהארת הבינה, וכל האותיות נתתקנו, וע"כ, הביאני המלך חדריו, להתתקן ולהתקשט כראוי. שה"ס הארת ג"ר הנק' קישוטים. הוא נותן לה את השלמות לפיה תוכל ללכת בדרך הנכונה. השאלה איזה זהב היא מבקשת. זהב אמיתי הוא בקו אמצעי, ופסולת הזהב שאינה בקו אמצעי היא חושך
