זוהר חדש הסולם – מדרש רות | שיעור 1 | השקפה| א-ג

מגילת רות א – ג

נר"נ ונשמה לנשמה ונ"ר הבהמי

בא וראה, כל מה שברא הקב"ה בעולמו העולם שלו, לא ברא אלא לכבודו. כבוד הוא צד הנשמה. שנאמר, כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. הקב"ה ברא את האדם בעולם, ונתן בו שמו, הויה ברא אותו בצלם אלוקים. ה' אחרונה, היא נפש האדם. ו' היא רוחו. ה' ראשונה נקראת נשמת האדם. י' היא נשמה לנשמתו. וקרא אותם, י"ה קרא אב ואם. ו"ה קרא בן ובת.

ישנה דרך לבחון את האדם לפי שמו של הקב"ה, מפני שנתן באדם נשמה שהיא חלק אלוקה ממעל, חלק שיכול לגלות את אותו כלל שנק אלוקה ממעל.

האדם נבדל בכך שיש בו רצון לקבל לכן הוא רק חלק אלוקה.

העולם הוא מקום הפעולה של הנשמה המורכבת מנפש רוח ונשמה. מצד הקדושה יש את הנפש השכלית והבהמית, שזו קליפת נוגה טוב, וגם מצד הטומאה יש נפש ורוח בהמית שנקראים ס"מ הזכר, ונחש.

וכדמיון שברא רוח ונפש דקדושה, כך ברא רוח ונפש מהצד השמאלי, שהם רוח ונפש בהמית. וכדמיון היין שהוא עומד על שמריו, כך הוא הרוח והנפש השכלית, דקדושה, שורים על הרוח והנפש הבהמית. ולמה נקראת בהמית. מפני שהיא מצד סמאל ונחש, שהם דכר ונוקבא. הרוח מצד סמאל, והנפש מצד הנחש. ועל זה אמר שלמה המלך בחכמתו, מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ.

הרוח שעולה למעלה היא מצד האדם, הרוח מצד הטומאה נק ס"מ יורדת לארץ. נשמה ונשמה ולנשמה כנגד י"ה אין בה טומאה. הם יכולים לשלוט באדם רק כשאינו מחובר לעליון, שם להם בחינת ו"ה. את שם י"ה לא נתן לצד האחר

פתח רבי ואמר בסוד הוי"ה. י' נקראת בדוגמא, זה אלימלך. כלומר אלימלך רומז לי' דהויה, שהיא נשמה לנשמה. ה' נקראת בדוגמא, זו נעמי, שנעמי נקראת ה' ראשונה דהויה, שהיא נשמה, ובינה. ולמה נקרא שמה נעמי. שנאמר ויהי נועם ה' אלקינו עלינו. כי הבינה נקראת נועם ה'. וע"כ נקראת נעמי. ו"ה נקראות בדוגמא זו רות ובעלה. שרות היא ה' אחרונה, ובעלה מחלון, הוא ו'.

רות הפכה לשמה וכו': רות, שהיא ה' אחרונה, מלכות, הפכה את שמה רות, אל תור. שנאמר, ותור וגוזל. כי המלכות נקראת ג"כ תור. וכן כתוב, יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה. הרי שהמלכות נקראת יונה דהיינו תור.

מה הוא שאמר, הראיני את מראיך. בעת שהאדם נעשה מטפה בשליתה של אמו, כמו שגדל, מכניס בו הקב"ה מעט מעט רוח ונפש. ונר ניתן על ראשו בלילה. שנאמר, בהלו נרו עלי ראשי. ועמוד של אור ביום, שנאמר ויסע עמוד הענן וגו' ולילה בעמוד אש וגו' ללכת יומם ולילה. ונאמר, כי נר מצוה ותורה אור. שהמלכות השולטת בלילה נקראת נר מצוה, וז"א שנקרא תורה. השולט ביום, נקרא ותורה אור.

ומלמדים אותו כל התורה. ומלמדים אותו כל המצות. ואומרים לו ראה שזה הוא דרך עקלתון הנקרא לילה. ובמקום זה יעלו כל נפשות בני אדם. שנאמר, קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו. מלמדים אותו לפני הלידה כל התורה, משביעים אותו לקיים אותה.

ואומרים לו, אם תזכה למצות, אם תזכך את נפשך למצוות, כל מצוה ומצוה, יעשו לך ממנו מלאך טוב. ובשעה שתבא במקום הזה, ותזכה למצות, יאמרו, סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול (שם של הס"א) מדרך פלוני, ולא ישלטו עליך מלאכי חבלה.

לזכך מצווה אומר להוציא אותה מהרצון לקבל ולקיימה כדי לעשות נחת רוח להשם. הכלל הוא מחלק זכויות, לכן יש להתחבר לכל.

מגילת רות א – ג 

נר"נ ונשמה לנשמה ונ"ר הבהמי

א) ויהי בימי שפוט השופטים: החכמים פתרו המקרא שכתוב, ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלקים. מי הם ככבי בקר. אלו הם המלאכים הקדושים השולטים ביום. מי הם בני אלקים. הם המלאכים הקדושים השולטים בלילה.

 ויהי בימי שפוט השופטים, כתוב השיבה שופטינו כבתחילה, היינו ע"י ג קווים

ב) בא וראה כל וכו': בא וראה, כל מה שברא הקב"ה בעולמו שזהו עולמו, לא ברא אלא לכבודו כבוד הוא צד הנשמה. שנאמר, כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. הקב"ה ברא את האדם בעולם, ונתן בו שמו, הויה ברא אותו בצלם אלוקים. ה' אחרונה, היא נפש האדם. ו' היא רוחו. ה' ראשונה נקראת נשמת האדם. י' היא נשמה לנשמתו. וקרא אותם, י"ה קרא אב ואם. ו"ה קרא בן ובת. ישנה דרך לבחון את האדם לפי שמו של הקב"ה, מפני שנתן באדם נשמה שהיא חלק אלוקה ממעל, חלק שיכול לגלות את אותו כלל שנק אלוקה ממעל. 

האדם נבדל בכך שיש בו רצון לקבל לכן הוא רק חלק אלוקה.

העולם הוא מקום הפועלה של הנשמה המורכבת מנפש רוח ונשמה. מצד הקדושה יש את הנפש השכלית והבהמית, שזו קליפת נוגה טוב, וגם מצד הטומאה יש נפש ורוח בהמית שנקראים ס"מ הזכר, ונחש. 

ג) דוגמא דברא רוח וכו': וכדמיון שברא רוח ונפש דקדושה, כך ברא רוח ונפש מהצד השמאלי, שהם רוח ונפש בהמית. וכדמיון היין שהוא עומד על שמריו, כך הוא הרוח והנפש השכלית, דקדושה, שורים על הרוח והנפש הבהמית. ולמה נקראת בהמית. מפני שהיא מצד סמאל ונחש, שהם דכר ונוקבא. הרוח מצד סמאל, והנפש מצד הנחש. ועל זה אמר שלמה המלך בחכמתו, מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. הרוח שעולה למעלה היא מצד האדם, הרוח מצד הטומאה נק ס"ם יורדת לארץ. נשמה ונשמה ולנשמה כנגד י"ה אין בה טומאה. הם יכולים לשלוט באדם רק כשאינו מחובר לעליון, שם להם בחינת ו"ה. את שם י"ה לא נתן לצד האחר

ד) ולסטרא דמסאבו לא וכו': ולצד הטומאה, אין הקב"ה נותן את השם שלו. שנאמר, אני הויה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים. אני, רומז אל ויסרתי אתכם אף אני, שהמלכות, היא מדת הדין, נקראת אני. הוי"ה, רומז למדת הרחמים, שהיא ז"א. לאחר לא אתן, רומז לאל אחר, שנאמר לא תשתחוה לאל אחר. שהוא בצד הטומאה.

ה) פתח רבי ואמר וכו': פתח רבי ואמר בסוד הוי"ה. י' נקראת בדוגמא, זה אלימלך. כלומר אלימלך רומז לי' דהויה, שהיא נשמה לנשמה. ה' נקראת בדוגמא, זו נעמי, שנעמי נקראת ה' ראשונה דהויה, שהיא נשמה, ובינה. ולמה נקרא שמה נעמי. שנאמר ויהי נועם ה' אלקינו עלינו. כי הבינה נקראת נועם ה'. וע"כ נקראת נעמי. ו"ה נקראות בדוגמא זו רות ובעלה. שרות היא ה' אחרונה, ובעלה מחלון, הוא ו'.

) רות הפכה לשמה וכו': רות, שהיא ה' אחרונה, מלכות, הפכה את שמה רות, אל תור. שנאמר, ותור וגוזל. כי המלכות נקראת ג"כ תור. וכן כתוב, יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה. הרי שהמלכות נקראת יונה דהיינו תור.

ז) פתח ואמר, ומהו וכו': פתח ואמר, ומהו, ומעשה ידינו כוננה עלינו. הוא המעשה שהאדם עושה. אם הם מעשים טובים ישכון עליו הוי"ה. המעשה הם הכלים לקבלת ההטבה ואם מעשיו לא מייצגים את שם השם, יסתלק ממנו הוי"ה. שנאמר, חכמת נשים בנתה ביתה ואולת בידיה תהרסנה. חכמת נשים, הן הנשמה והנפש. שהן נקבות. ואולת היא הנפש של השמאל, הנקראת ערפה. ובעלה כליון, הוא רוח של השמאל הכלל שלהם נחש וס"מ.

ח) פתח ואמר, מה וכו': פו"א, מה הוא שאמר, הראיני את מראיך. בעת שהאדם נעשה מטפה בשליתה של אמו, כמו שגדל, מכניס בו הקב"ה מעט מעט רוח ונפש. ונר ניתן על ראשו בלילה. שנאמר, בהלו נרו עלי ראשי. ועמוד של אור ביום, שנאמר ויסע עמוד הענן וגו' ולילה בעמוד אש וגו' ללכת יומם ולילה. ונאמר, כי נר מצוה ותורה אור. שהמלכות השולטת בלילה נקראת נר מצוה, וז"א שנקרא תורה. השולט ביום, נקרא ותורה אור.

ט) ואולפי ליה כל וכו': ומלמדים אותו כל התורה. ומלמדים אותו כל המצות. ואומרים לו ראה שזה הוא דרך עקלתון הנקרא לילה. ובמקום זה יעלו כל נפשות בני אדם. שנאמר, קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו. מלמדים אותו לפני הלידה כל התורה, משביעים אותו לקיים אותה. 

י) ואחזיין ליה בעמודא וכו': ומראים לו בעמוד האש שהוא על ראשו, כמה דובים ונמרים ואריות ומלאכי חבלה, שיושבים שם. וכלב שם. ועל זה אמר דוד, הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. ומקום זה הוא חשך. ומלאכי חבלה קוראים אותו לילות. וע"ז אמר, מפחד בלילות. הם נקראים לילות ממש. הלילה הוא מקום ההסתרה ופחד שהס"א תיאחז בו. אדם בא לעולם למרות הסכנות מפני שעליו להגיע לבית המלך, לבית המדרש

יא) וימרון ליה אם וכו': ואומרים לו, אם תזכה למצות אם תזכך את נשפך למצוות, כל מצוה ומצוה, יעשו לך ממנו מלאך טוב. ובשעה שתבא במקום הזה, ותזכה למצות, יאמרו, סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול (שם של הס"א) מדרך פלוני, ולא ישלטו עליך מלאכי חבלה. לזכך מצווה אומר להוציא אותה מהרצון לקבל ולקיימה כדי לעשות נחת רוח להשם. הכלל הוא מחלק זכויות, לכן יש להתחבר לכלל