תיקוני הזוהר שיעור 5 – הקדמה -עמודים ד-ה

המשכילים יזהירו כזהר הרקיע אות ה חלק ג שעור מס 5

המשך אות ה – ו

זהר מבהיק כליל ירוקא כחמה: הוא תפארת קו האמצע המכריע בין ימין ושמאל, ומתלבשים הגבורות דשמאל שהם גוון אדום בחסדים דימין אשר גוונם הוא לבן. ולכן מבהיק בהארה כלולה, ותדע שתפארת היא בינה דחסדים, כמו הבינה בג״ר. (עיין במראות הסלם בהקדמת ספר הזהר מאמר השושנה). אור ירוק מצד הכלי, אבל האור שמאיר בוא הוא מצד הנצח
זהר ירוק כככב: הוא נצח. והוא ו"ק דתפארת, ולכן הארתו ירוקה, ולהיות הנצח הוא ג״ר דנה״י, כמו החסד שהוא ג״ר דחג״ת ולכן עומד בימין ואין בו אדמימות כמו בתפארת (ועיין בשער עתיק בע״ח בדרוש הספיקות) ושולט בו הלבן על האדום בסוד נעימות בימינך נצח. ובסוד נצח ישראל לא ישקר. עומד בימין והגבורה לא שולטת בו. נצח הוא בחינת האידאה, שאין שקר בעליון
זהר כליל חוור וסומק: זהו הוד שהוא בקו שמאל והאודם שולט בו על הלבן. והוא יתוקן בגמר התקון ומ״ש בזהר בראשית אות קמ״ה יהושע אתנבי מהודו של משה דכתיב ונתת מהודך עליו. ע״ש בהסולם כי הודו של משה, הוא מבחינת פנימיות ז״א, בסוד משה מלגאו.
זהר זהיר לכל עיבר, כמאן דמחא בפטיש וזריק שביבין לכל סטרא: זהו יסוד, כי זווג של היסוד נעשה על המסך בסוד ההכאה המעלה אוד חוזר להלביש את אור הישר, ואז ישנם חכמה וחסדים בהקומה. לזה אומר זהר זהיר לכל עיבר הן לחכמה והן לחסדים. ומ״ש כמאן דמחא בפטיש רומז על זווג דהכאה. (וענין זווג דהכאה והעלאת או"ח שנעשה לכלי קבלה במקום הרצון לקבל הוא ענין ארוך ומפורש היטב בפתיחה לחכמת הקבלה למרן בעל הסלם זיע״א ע״ש).

את המלכות לא סופר מאחר והיא נגנזה ברדלא, וסופרים כאן 9 אורות שמאירים.

מראה כאן שאי אפשר להאיר בשלמות, אלא הארה חלקית דרך ל"ב נתיבות החכמה. 

ו) הכי מהאי זהר וכו': כן מזהר הזה מאירים כמה נשמות, והם מאירים כולם בתקון הרקיע המסך. ואלה הם הנשמות מאותם המשכילים הנשמות שיש להם שכל אמוני לדעת סודות העליון. הם יודעים שהם רק חצי, באים בביטול ואמונה שיש להם שכל לדעת את סודות אדונם. כל אלה הנשמות רשומות ומצויירות במלכותו של הרקיע, כמו כוכבים שמאירים ברקיע. וזהו יזהירו כזהר הרקיע. מהו הרקיע. שואל מהו התקון הנקרא רקיע. ומשיב, הוא אשר הנשמות של המשכילים מאירות בו כמו הכוכבים ברקיע. וכן הם מאירים בהכסא.
פירוש הדברים, כי ע״י עבודת הצדיקים העושים מצות ומעשים טובים כדי לעשות נחת רוח ליוצרם עולה מ״ן למעלה ומתתקן ממ״ן אלו מסך, ואור העליון שאינו פוסק מלהשפיע מזדווג על מסך הזה ויוצאת קומה שלימה של אור ומתלבשת באור החוזר הזה שעלה ממטה למעלה אי אפשר להגיע לזיווג בלי להעלות ביקוש אמיתי או ביקוש לפרטיות. ואותו אור מגיע אל הנוקבא שהיא השכינה הקדושה וזה כלל גדול אשר כל מה שהתחתון גורם תוספות אור בהעליון, חוזר ויורד אותו האור גם אל התחתון. למה תולה את זה בתחתון, אלא האור מגיע מהעליון, אך כאשר התחתון פועל ממטה למעלה באור חוזר, ישנה תוספת אור שיכולה להתקבל בכלי. בנוסף כאשר רוצה להתקדם הוא מעלה ביקוש ובכך מוסיף. ולכן אחר הזווג הזה נעשה המסך לרקיע, שדרך בו משיגים הצדיקים לאותה קומת הזווג שנעשה עליו. חייב האדם להעלות ביקוש אמיתי ע"י כך שמעורר עצמו ע"י פירסום,  יגיעה של הדברים החשובים, תוך ויתור על דברים אחרים, וברוב עם, באהבת חברים, כלומר בסביבה שמאדירה את המלך, בעזרת חברים, ספרים ומוכנות לשלם ולוותר על הרצונות הפרטיים. להסכים להיות אדם יותר כללי ולא פרטי.

וכשהמדרגה יורדת אל הצדיקים דרך הרקיע היא מתלבשת בלבוש הנמשך מן הרקיע, שהוא בחי׳ אור חוזר המלביש שהופך לאור הע"ב המתהפך מן הרקיע ולמטה עם אור ישר שמן הרקיע ולמעלה. ופירושו של לבוש הבא מן הרקיע הוא, כי אפילו אחר שבאה המדרגה להשגת התחתון לגוף, לשון כי תשיג ידו אינו נהנה משהו מן אור העליון שבא אליו, אלא לפי מדת השפעת נחת רוח ליוצרו לא מוכן לקבל דבר אלא מטעם היחד, ואינו מקבל משהו אם לא ימצא בו השפעה ליוצרו לחשב לפי מה שהבורא רוצה, לפי רצון הכלל, ואז הקבלה מתלבשת תוך ההשפעה או״י באו"ח וזה אמרו הכי מהאי זהר שהוא הארת ג״ר של כל עשר הספירות זהרין כמה נשמתין דאינון זהרין כלהו ברקיע שכולם מאירים בלבוש של השפעה הבא מן תקון הרקיע שלמעלה. בסוד הזמירות ואלין מליא יהון לרקיעיא. ואומר הנשמות הללו הן מאלה המשכילים שיש להם שכל לדעת סודות אדונםמי שלא מקבל בצורה זו לא יגלה סודות, עם אם ידע פרטים רבים בעל פה אלא עליו לראות את המהלים הנפשיים של האדם והעולם על פי היסודות שמקשרים לבורא   כלהו רשימין ומצוירין במלכותא דרקיעא היינו בשליטה גמורה שהיא מלכותא לא להמשך ח״ו אחרי קבלה לעצמו. ככוכביא דנהרין ברקיעא היינו לקבל טיפין טיפין של אור לפי השיעור של הנחת רוח שיש אל הנותן. מאי הרקיע חוזר פעם ב׳ לבאר מהו תקון הרקיע. ומשיב היינו הארת הנשמות של המשכילים המאירים טיפין טיפין ככוכבים. היינו דנהרין ביה נשמתין דמשכילים ככוכביא ברקיע.
ומ״ש הכי נהרין בכרסיא: היינו בתקונים של עולם הבריאה שנקרא כסא מלשון כיסוי והעלם כי אור החכמה מסתיים במלכות דאצילות, ואינו עובר ממלכות דאצילות ולמטה. וכל המוחין דעולם הבריאה הם מבינה דאצילות בסוד אימא מקננא בכורסייא מצב קטנות שמקפלת רגליה וג״ר דבריאה נקראות כסא הכבוד, שהן כסא לאצילות שנקרא כבוד, בסוד ל״ב נתיבות החכמה שבגימטריא כבוד. וששה הקצוות נקראים שש מעלות לכסא. וכן יש לפרש ג״כ מלשון כסא שהיא בבחינת ישיבה כי אורות האצילות נקראים עמידה, מטעם שהם אורות החכמה, ומתגלה בהם כל שיעור הקומה בשלימותו כאדם העומד, משא״כ אור הבינה הוא כמו אדם היושב על הכסא אשר קומתו מתמעטת. ונשמות הצדיקים מאירות בכל התקונים והאורות דבריאה