תיקוני הזוהר שיעור 21 – הקדמה -עמוד כד

תיקוני זוהר לא תקח האם על הבנים שעור 21

ועל קן צפור זה, אשר נאמר כי יקרא קן צפור עליו נאמר וסוכה תהיה לצל יומם וגו'. וסוכה, היא לשון סכך גימטרייה מאה, מדרגת הבינה, אשר אמא מסככת על בניה. אפרוחים שלה הם, שלשה הדסים, ושני בדי ערבות ולולב. או ביצים, הם אותם האתרוגים אשר כל אחד שיעורו כביצה. ואלו הרשומים בהם היינו בד׳ המינים, עליהם כתוב לא תקח האם על הבנים.

מי שמקיים את מצוות האמונה, תורה לשמה, שבת, ברית, תפילין הוא נק בבחינת לא תיקח האם על הבנים, לא להפריד אותם מבינה.

בפסח מושכים את הפנימיות ע"י שמונעים את המעשה. את הנקודה הפנימית בשורש מקבלים ביום הכיפורים. במהלך השנה ישנם זמנים מסוגלים לקבלת הנקודה הפנימית וזמנים שמקבלים את הנקודה החיצונית. אלו זמנים מסוגלים אשר הנפש שטוענת עצמה בזמן זה, מסוגלת כל השנה לפעול. האני האמיתי של האדם הוא לא הרצון, אלא צורת ההתחברות שלו לכלל. כאשר יזהה אדם עצמו באופן זה יוכל להתקדם.

תיקוני זוהר לא תקח האם על הבנים שעור 21

לה) ועל קן דצפורא וכו': ועל קן צפור זה, אשר נאמר כי יקרא קן צפור עליו נאמר וסוכה תהיה לצל יומם וגו'. וסוכה, היא לשון סכך גימטרייה מאה, מדרגת הבינה, אשר אמא מסככת על בניה. אפרוחים שלה הם, שלשה הדסים, ושני בדי ערבות ולולב. או ביצים, הם אותם האתרוגים אשר כל אחד שיעורו כביצה. ואלו הרשומים בהם היינו בד׳ המינים, עליהם כתוב לא תקח האם על הבנים. מי שמקיים את מצוות האמונה, תורה לשמה, שבת, ברית, תפילין הוא נק בבחינת לא תיקח האם על הבנים, לא להפריד אותם מבינה.

לו) דתלת הדסים רמיזין וכו': ומפרש כי ג׳ הדסים רומזים לשלשה אבות שהם חסד גבורה תפארת. שני בדי ערבות רומזים לשני נביאי אמת שהם נצח הוד. לולב, רומז לצדיק כתמר יפרח, שהוא יסוד. אתרוג, רומז אל השכינה שהיא מלכות כמו שאומר בשער הכוונות, שהאתרוג הוא מלכות דז"א, כאן אומר רמז לשכינתה. סוכה רומזת לאמא, היינו בינה המסבכת עליהם. הרי הם שמונה ספירות נגד שמונה אותיות אשר בשני השמות יאקדונק״י, שהם בחשבון סוכה, כ״ו חשבון הוי׳׳ה. ה״ס, חשבון אדנ״י.

לז) ואלין דלא נטלין וכו' ואלו אשר לא נוטלים סימנים אלה בידיהם כתוב בהם שלח תשלח, כתר חכמה. כי אין שורים אלו היינו כתר חכמה, באלו השמונה, היינו בינה וז״א הכולל חג״ת נה״י ומלכות. כדי להיות כל עשר הספירות בכל נענוע ונענוע של הנענועים דלולב ומיניו בכל מצוה ומצוה.
פירוש, כי אותיות הם כלים, ובהם מתלבשים האורות ובכללות אין כלים רק לבינה, ז״א ומלכות. שבהם מתלבשים אורות נשמה רוח נפש. ולחיה יחידה, אין כלים, ואור החיה מתלבש באור הנשמה לומר שמצד הנשמה יש גם כלים הנפרדים ממנה לעשות כלים לחיה ויחידה לנשמה, ואור היחידה בתוך אור החיה ובכלל נחשבים חיה ויחידה השייכים לכתר חכמה למקיפים. והסוכה עם ד׳ המינים, הם בינה, ז״א, מלכות.
והנה יש מצוות התלויות בדבור, הממשיכות פנימיות, שהוא סוד חסדים, אבל אינן ממשיכות חכמה מקו השמאל, להיותה חיצוניות. ויש מצוות התלויות במעשה, הממשיכות חיצוניות, דהיינו הארת חכמה מקו שמאל, שהיא מוחין דו״ק וחיצוניות לכאורה החיצוניות מושכת יותר, לא מקבלים יותר, אלא מושכים. ובז' ימי חג הסוכות אנו צריכים לתקן את החיצוניות שה״ס המשכת חכמה משמאל, וע״כ אנו צריכים למצות מעשיות המסוגלות לעורר את זאת ואחר שהמשכנו הארת החכמה בז׳ ימי סוכות לחג״ת נהי״ם, מספיק זה לכל ימות השנה. באופן אשר החסדים שאנו ממשיכים ע״י המצוות התלויות בדבור בכל ימות השנה, מתברכים בהארת חכמה מז' ימי הסוכות והם נעשים בזה לחסדים מגולים, ואין צריכים יותר למצוות התלויות במעשה לענין הזה, אלא לשאר דברים, כמו שיתבאר כל אחד במקומו. לכאורה נראה שהמעשים הללו משונים בנענוע הלולב, אלא יש לראות בזה מעשה, כח של הארת חכמה, כח של תענוג בעת העשיה.

כשבאים לעשות מצוות, במעשה, בדיבור, בתפילה, כל אחת לפי ההלכה, את הארת החכמה מקבלים בסוכות.
וזה אמרו הא אינון תמניא וכו' כי הסוכה וד' המינים שהם בינה ז״א הכולל חג״ת נה״י, ומלכות, הם שמונה אותיות אשר הם כלים, ובהם מתלבשים אורות נר"ן פנימיים וחיה יחידה שורים בהם. לא אומר מתלבשים מפני שאין כלים ממש בכתר וחכמה ואלו שלא נוטלים את המינים בסוכות עליהם נאמר  שלח תשלח כתר חכמה וכו' דלא שריין אלין וכו', כי לא המשיכו את הארת חכמה המאירה לנו בכל ימות השנה ע״י הנענועים של הלולב בימי חג הסוכות, בכדי לגלות החסדים שיאירו בג״ר לגלות את החסדים שתהיה להם גם הארת חכמה. כי הארת חכמה אינה מתגלה רק בזמנים של נסיעות ונענועים כמו הנקודות שמנענעות את הכלים שהרי בלי התנועה לא מתגלה החכמה, בסוד הכתוב ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה׳, וביאורו הוא המשכת חכמה לתוך החסדים, אשר אז מאירים ג״ר, בקומה שלימה, בדומה לאדם הקם ועומד על רגליו ומתגלה כל קומתו. ועיין בזהר פרשת צו אות קי״ג וז״ל בגין דבזימנא דא מברך לכל שתא. וזה דומה להאיסור של אכילת חמץ בפסח שע״י אנו מקבלים שמירה לכל ימות השנה כמ״ש בשער הכוונות דרושי הפסח דרוש ד׳ סוף ד״ה ונרחיב ומותר לנו לאכול חמץ ולא מזיק לנו. ומי שלא המשיך הארת חכמה בימי חג הסוכות, אינה מאירה לו בכל פקודא ופקודא של כל ימות השנה. בפסח מושכים את הפנימיות ע"י שמונעים את המעשה. את הנקודה הפנימית בשורש מקבלים ביום הכיפורים. במהלך השנה ישנם זמנים מסוגלים לקבלת הנקודה הפנימית וזמנים שמקבלים את הנקודה החיצונית. אלו זמנים מסוגלים אשר הנפש שטוענת עצמה בזמן זה, מסוגלת כל השנה לפעול. האני האמיתי של האדם הוא לא הרצון, אלא צורת ההתחברות שלו לכלל. כאשר יזהה אדם עצמו באופן זה יוכל להתקדם.