תיקוני הזוהר שיעור 24 – הקדמה -עמוד כט-ל
עוף השמים יוליך את הקול שעור 24
וזה אמרו כי עוף השמים הוא הצדיק יוליך את הקול, כי קול הוא בחינת הזווג להשפעת חסדים והארת חכמה כלולה, והשליטה היא רק לאור החסדים.
והנה ז׳ ספירות דזו״ן נקראים ז׳ קולות. קול ה׳ על המים אל הכבוד, א"ר יוסי זה אברהם, חסד. קול ה׳ בכח, זה יצחק, גבורה. קול ה׳ בהדר, זה יעקב, תפארת. קול ה׳ שובר ארזים, זה נצח משה. קול ה׳ חוצב להבות אש, זה הוד. קול ה׳ יחיל מדבר, זה צדיק, יסוד יוסף. קול ה׳ יחולל אילות, זה צדק, היינו מלכות.
מטטרו״ן נקרא שר הפנים, הוא בעל כנפים יגיד דבר זו התפילה.
והנה כל מה שנעשה בימי החול ע״י התפילות נעשה ביום השבת מעצמו מחמת קדושת השבת עצמו ולא ע״י שליח.
בתפילה ביום חול, מט"ט הוא השליח המאפשר לעלות ולהגיע למוחין דג"ר, ובשבת זה בזכות הצדיקים, שכל השבת היא כמו תפילת שמונה עשרה.
התפילה שהיא דיבור, מט"ט הוא המרכבה אליה בימי חול, דרך עולמות בי"ע כדי להגיע לאצילות. בשבת אין צורך בשליח זה, יש את הנשמה היתרה, ובקבלת קדושת השבת אפשר לקבל את ההארה.
יחוד ב השמות הויה אדני
הקושי הגדול בעולם הוא שלא יודעים לחבר את המדע והאמונה, שנראה כאילו התפיסה החיצונית והפנימית שונות. נראה כאילו האמונה היא מחוץ למסגרת של התפיסה התבונתית. יש ללמוד לחבר את התבונה האלוקית שהיא מעבר למקרה, עם מקרי המציאות.
זה החיבור של שני שמות הקודש, שגילה רשב"י, וקורא לאליהו לבשר את הגאולה בגילוי זה, אמר לו קום לחבר אותם בחבור זה, כי כאשר יש בישראל משכילים מאלו שנאמר בהם והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, היינו זה הנקרא ספר הזהר, היודעים לעבוד את רבונם, ולהוציא את האזכרות של השמות של הקב״ה ושכינתו בכוונה, ולחבר אותם השמות בקול של קריאת שמע, ובדבור של התפילה, שהם ב׳ השמות יאקדונק״י, אשר בהם בחכמי הזוהר כלולים כל שמות הויות וכל השמות של הכינויים ועשר הספירות. חיבור זה הוא אמונה גדולה מאד, היכולת לחבר את התפיסה האלוקית, שהוא כלל, השפעה, לחבר לבריאה, לרצון לקבל, לתפיסה של זמן ומקום.
תיקוני זוהר עוף השמים יוליך את הקול שעור 24
וזה אמרו באות מ׳ עוף דאיהו צפור וכו׳ עליה אתמר כי עוף השמים הוא הצדיק יוליך את הקול כי קול הוא בחינת הזווג להשפעת חסדים והארת חכמה כלולה, והשליטה היא רק לאור דחסדים.
והנה ז׳ ספירות דזו״ן נקראים ז׳ קולות, וזה לשון הזהר (בפרשת צו אות קי״ב) כתיב קול ה׳ על המים אל הכבוד, א"ר יוסי דא אברהם, חסד. קול ה׳ בכח, דא יצחק, גבורה. קול ה׳ בהדר, דא יעקב, תפארת. קול ה׳ שובר ארזים, דא נצח משה. קול ה׳ חוצב להבות אש, דא הוד. קול ה׳ יחיל מדבר, דא צדיק, יסוד יוסף. קול ה׳ יחולל אילות, דא צדק, היינו מלכות. וז״א דאיהו כליל שית יומין דחול היינו המסכים והדינים אשר מטטרו״ן כולל אותם ושליט עלייהו. ונטיל ההוא קול דקריאת שמע ופרח ביה עד עמודא אמצעיתא שהוא ז״א, וז״א לאחר שקבל את הביקוש מלמטה עולה ומכריע עם המסכים שקיבל ממטטרו״ן בין ימין ושמאל דישסו״ת וגורם יציאת ג׳ קוין בישסו"ת, וזוכה גם הוא להארת המוחין אשר הוא גרם. דאיהו קול ה׳ על המים ולית מים אלא תורה כי המוחין דז״א נקראים בשם תורה בסוד מ״ש חז״ל נובלות חכמה של מעלה תורה, שפירושו הוא אשר האחוריים דאו״א שנפלו למקום זו״ן בזמן שבירת הכלים שנקראים נובלות, מהם באים כל המוחין לזו"ן הנקראים תורה, ואיהו קול ה׳ בהדר אשר הוא תפארת שהיא בחינת יעקב כנ״ל, והוא כולל עד שש קולות שהם ו״ק דז״א ואיהו שביעאה לון באימא היינו קול ה׳ יחולל אילות, ואילה היא מלכות בסוד אילת השחר. ולכן אלו המוחין זכה גם מטטרו״ן כי יצאו על ידו. וכל זה הם המוחין מזווג הא׳ בשליטת החסדים שהם באים בקריאת שמע. ואח״כ בברכת שמונה עשרה מתחיל זווג ב׳, שהם מוחין דהולדה ומאירים חכמה וחסדים. והנה יש ג׳ בחינות בזווג א׳ זווג דנשיקין הנוהג בג״ר. ב׳ ענין החבוק הנוהג בחג״ת. ג׳ זווג דיסודות שהוא בנה״י, ובב' הבחינות הראשונות אין עוד גילוי חכמה בשלימות, רק בזווג היסודות שהיא בבחינה ג׳. וז״ס ההתחלקות של ג׳ חלקים בתפילת שמונה עשרה לג' ראשונות שה״ס הנשיקין התעוררות הרוחניות. ולי״ב אמצעיות שה״ס החיבוק כנגד חיבוק הימין. ולג׳ אחרונות שה״ס זווג היסודות שיאו בשים שלום. ולהיות שבזווג היסודות יש גילוי להארת חכמה, ולכן אז נאמר ובעל כנפים יגיד דבר כי המרכבות המאירות בחכמה פרושות מבחוץ לבחינת הזווג ומשפיעות הארת חכמה מבחינת אחוריים, ומשום שהארתן היא מבחינת אחוריים ולא פנים ע״כ נקראות כנפים המכסות על יסוד ומלכות, אשר יש בזה ב׳ משמעות א׳ אשר ע״י הארת חכמה שלהן, הן מכסות ומגינות על הארת הזווג מן התקרבות החצונים, כי הארת החכמה דוחה החצונים מכל אחיזה בהארת הזווג. ב׳ כי הארת אחוריים נמשכת בדינים אשר הדינים הללו הם כמו מכסה וכנפים על הארת החכמה עצמה המגיעה אל הזווג שלא יינקו החצונים ממנה כי פחד הדינים עליהם, ומטטרו״ן הוא בעל כנפים יגיד דבר דא צלותא וכו' ואיהו מרכבה לתרווייהו, כי עליו נאמר נער הייתי גם זקנתי אשר המוחין דאחוריים נקראים נער והמוחין דפנים מכונים בשם זקן בסוד אין זקן אלא מי שקנה חכמה (קדושין ל״ב:) ומוחין דפנים נקראים הוי״ה, ומוחין דאחוריים נקראים אדנ״י. וזה אמרו קול רכיב בפומוי הוי״ה מוחין דפנים. ורזא דדבור אדנ״י מוחין דאחוריים, ומטטרו״ן מיחד אותם וכולל אותם ונעשה מרכבה לשניהם ובג״ד אתקרי מלאך שר הפנים.
והנה כל מה שנעשה בימי החול ע״י המ״ן והתפילות נעשה ביום השבת מעצמו מחמת קדושת השבת עצמו ולכן נעשו כל העליות ע״י זו״ן דאצילות עצמם המקבלים את המסכים והמ״ן בסוד איהו וחיוהו וגרמוהו חד בהון ולא ע״י שליח, וכל המסכים הם נקראים בשבת גרמוהו שהם גורמים וצנורות לקבלת השפע כמו שיתבאר להלן, ולכן אמר אבל ביומא דשבת וכו' ולא ע״י שליח.
בתפילה ביום חול, מט"ט מאפשר לעלות ולהגיע למוחין דג"ר, ובשבת זה בזכות הצדיקים, שכל השבת היא כמו תפילת שמונה עשרה.
התפילה שהיא דיבור, מט"ט הוא המרכבה אליה בימי חול, דרך עולמות בי"ע כדי להגיע לאצילות. בשבת אין צורך בשליח זה, יש את הנשמה היתרה, ובקבלת קדושת השבת אפשר לקבל את האהרה.
יחוד ב השמות הויה אדני
מה) ועל תרין שמהן וכו': ועל שני שמות אלו היינו הוי״ה אדנ״י, נאמר אז ירננו עצי היער. כי אז בגימטריא שמונה כמנין שמונה אותיות של ב׳ השמות. ונענה מלאך מתוך האש מן השמים ואמר הן הן מעשה מרכבה, כי המרכבה ה״ס היחוד של הוי״ה אדנ״י. והיו מתקבצים מלאכי השרת כבתענוגי חתן בחינת הויה וכלה בחינת אדני, שהם הוי״ה אדנ״י.
פירוש, כי יער עולה בגימטריא ר״פ ומרמז על פ״ר דינים של אותיות מנצפ״ך הבאות בסוף המלים ומסיימות את המלה ואת המדרגה המלכות שמסיימת את המדרגה נק דין שלא מאפשרת קבלת האור. וכאשר באים המוחין ומתגלים ע״י הדינים הללו ע"י המנצפ"ך בסוד היחוד של הב׳ שמות הוי״ה אדנ״י המרומזים בחשבון אז. המבואר לעיל אות ל״ג ד״ה ביאור הדברים ירננו עצי היער, (ועיין בזהר פנחס אות שמ״ח) אכלתי יערי דא צלותא דמיושב, ההוא יער לבנון, יוצר אור והאופנים והחיות הקודש כל הני אקרון יער אילנין ונציבין דביה עכ"ל וכן שר היער הוא המלאך סנדלפו״ן אשר גם הוא בחשבון יער.
עצי היער הם הויה ואדני, ירננו והתחברו יחד אותם בחינות של המלאכים בימי החול.
מו) אמר רעיא מהימנא וכו': אמר רע״מ ברוך יהיה המאור הקדוש היינו ר׳ שמעון שאמר דברים אלו ליחד בהם הקב״ה ושכינתו. קום אליהו הנביא, לכבוד הקב״ה ושכינתו, ויתעוררו עמך שאר הנביאים. ועשה לו להקב״ה קן בחבור הזה, ולכל המחנות ההולכים ונודדים אחר הקב״ה ושכינתו, לחבר אותם לחבור הזה. זה החיבור שגילה רשב"י, וקורא לאליהו לבשר את הגאולה בגילוי זה
מז) לאשתכחא ביה נייחא וכו': למצוא בו בחבור הזה, מנוחה לאותן מחנות הנשמות ההולכות ונודדות מן השכינה אשר היא מבודדת, כמ"ש איכה ישבה בדד. ולמצוא בן מנוחה אל מחנות המלאכים של הקב״ה אשר נאמר בהם, הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון. ואין שלום אלא הקב״ה. אראלם הם המלאכים הרעים שצועקים החוצה. ומלאכי שלום הם מלאכים של קדושה ויבקו על המציאות שהיא יושבת בדד.
הקושי הגדול בעולם הוא שלא יודעים לחבר את המדע והאמונה, שנראה כאילו התפיסה החיצונית והפנימית שונות. נראה כאילו האמונה היא מחוץ למסגרת של התפיסה התבונתית. יש ללמוד לחבר את התבונה האלוקית שהיא מעבר למקרה, עם מקרי המציאות.
מח קום לחברא לון וכו': קום לחבר אותם בחבור זה, כי כאשר יש בישראל משכילים מאלו שנאמר בהם והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, היינו זה הנקרא ספר הזהר, היודעים לעבוד את רבונם, ולהוציא את האזכרות של השמות של הקב״ה ושכינתו בכונה, ולחבר אותם השמות בקול דק״ש, ובדבור של התפילה, שהם ב׳ השמות יאקדונק״י, אשר בהם בחכמי הזוהר כלולים כל שמות הויות וכל השמות של הכינויים ועשר הספירות. חיבור זה הוא אמונה גדולה מאד, היכולת לחבר את התפיסה האלוקית, שהוא כלל, השפעה, לחבר לבריאה, לרצון לקבל, לתפיסה של זמן ומקום.
