תיקוני הזוהר שיעור 30 – הקדמה -עמוד לו-לז

יחוד ב השמות הויה אדני שיעור 30

אמרו חז״ל הרוצה להחכים להמשיך חכמה דימין ידרים חכמה זו היא ברכה. אימא שהיא בינה אשר כל הארת חכמה דל״ב נתיבות באה ממנה יורדת הקדושה של הלוי כי קדש הוא חכמה. והוא קו השמאל. וביה בקו השמאלי אמרו חז״ל הרוצה להעשיר יצפין כי הארת חכמה שבשמאל בהתלבשות החסדים מאירה בכל שלימותה ונקראת עשירות.

יחוד ב השמות הויה אדני שיעור 30

נז המשך

וזה אמרו הוי"ה ארבע פרשיין וכו' והם ג׳ מוחין חב״ד דתפילין כי דעת כלולה מחסדים וגבורות, ארבע בחינות כאשר אין זיווג על הדעת, כשיש זיווג הם ג. התפילין הם ד בחינות היות והאור מקיף בסוד וראו וכו', כי שם הוי״ה כי המוחין שהם שם הוי״ה מאירים בחכמה הנקראת ראיה. אדנ״י ה״ס ד׳ בתי דתפילי היינו הכלים כי כל בחי׳ כלים שורשם במלכות. אקי״ק אשר אקי״ק וכו' ה״ס פנימית המוחין הנרמזים בסוד כ״א אזכרות והיא בינה עלאה שבא״א שיצאה לחוץ מראש א״א אל הגרון וכוללת כל המוחין שהם או"א עלאין וישסו״ת ודעת המאירים לזו״ן. וז״א ודא אימא עלאה. אשר בחזרתה לראש עולים עמה או"א וישסו"ת וזו״ן ומשפיעה להם הארת החכמה מראשו של א״א . כאשר עולים לראש דאריך
תפלי דמארי עלמא וכו', כי המוחין מאירים בראש ז״א הנקרא מארי דעלמא וג״ר הם המוחין במקומם. וז״ת מתפשטות ע״י הרצועות אשר חג"ת הם הרצועות המקיפות הראש עם קשר התפילין אשר מאחורי הראש במקום תפארת והיא המלכות העליונה ושתי רצועות מתפשטות ממנה עד החזה ששם מתחילה המלכות התחתונה והם נצח הוד והיינו רצועין דתפילי. וקשרין ליה ישראל בשכינתא וכו' הם המוחין דמלכות אשר מקומה הוא מחזה ולמטה.
וליה אמרין שמע ישראל הולך ומבאר הארת ג׳ הקוין ימין ושמאל אמצע של המוחין המאירים בתפילין דמארי עלמא של ז"א, ומתחיל ממקור יציאתם, אשר ז״א נקרא ברא דסבא דסבין שהוא א״א ע״ב דאצילות אשר כל שפע החכמה ממנו היא באה, וז"א ודא חכמה עילאה חכמה המקורית שהיא חכמה סתימאה.   מפני שנמצאת למעלה ממסך דקרומא דאיתכפיה בראש דאריך ועל שמיה אתקרי עמודא דאמצעיתא ישראל שיר אל, כי קו הימין נקרא אל והוא חכמה דימין ועיין בזהר צו אות צ"ד אל בכל אתר נהירו דחכמתא עלאה הוא המאירה בחסדים, אבל חסדים אלו של או"א הם יותר חשובים מחכמה כי מאירים בג"ר ונקראים ברכה וז״א אל מימינא דכהני, שיר משמאלא כי כל שירה ה״ס המשכת הארת חכמה מקו שמאל. וצירוף ב׳ הקוין ימין ושמאל הוא עמודא דאמצעיתא ישראל כליל תרווייהו. חכמה נחית וכו' כי חכמה דימין מאירה רק בחסדים ולכן נקראת ברכה כי חסדים ה״ס ברכה וכן כהן מדתו היא חסד. וביה בקו הימין אמרו חז״ל הרוצה להחכים להמשיך חכמה דימין ידרים חכמה זו היא ברכה. אימא שהיא בינה אשר כל הארת חכמה דל״ב נתיבות באה ממנה יורדת הקדושה של הלוי כי קדש הוא חכמה. והוא קו השמאל. וביה בקו השמאלי אמרו חז״ל הרוצה להעשיר יצפין כי הארת חכמה שבשמאל בהתלבשות החסדים מאירה בכל שלימותה ונקראת עשירות.
ומה שכתבנו, אשר לאה היא צורת קשר תפילין של ראש וקשר אינו רק בחינת עור לבד, ורחל היא תפילין של יד, ויש בה בחינות בתים, וגם מוחין בסוד פרשיות. הטעם הוא, כי לאה היא אחוריים דאמא שנפלו למקום ז״א, שחזרו לקנטות כשנשברה המדרגה ואמא זו היא מבחינת או״א הפנימיים דג״ר דנקודים, שהיו אז או״א בקומה שוה בקומת חיה, ואינה כלל ממדרגת ז״א, אלא להיות שבעת הנפילה היא במקום ז״א, ע״כ הוא מתקן אותה ונבחנת לנוקבא שלו רק בדרך השאלה, כלומר לאה היא לא נוקבה אמיתית של יעקב, של ז"א והוא כי סוף סוף בגמר התקון תסתלק ממנו ותחזור למדרגתה באו"א, ולכן המוחין דחיה שהיא מקבלת מן ז״א שהם בחינות ו״ק דחיה, הם אצלה בחינות אחוריים ואינם מבררים את הכלים שלה הצריכים לג״ר דחיה, ולכן נקראים בשם עור, כי כל בחינה שלא נבררה כל צרכה נקראת בשם עור לבד, וע״כ נקראת לאה עלמא דאתכסיא, כי הארת מוחין דחיה הם מכוסים אצלה, להיותם מלובשים בעור בצורת ד׳ שהיא קשר של תפילין. ז"א לוקח את לאה לתיקון אבל לא ממש יכול לתקנה לגמרי, אך יכול לשמור עליה לא מקולקלת כשעדיין לא יכולה לקבל את השלמות.
אבל רחל שהיא בחינת נוקבא דז״א מחזה ולמטה, ומקבלת כל הארתה מן המוחין השייכים לה מבחינת חיה לכן היא נמתקת כולה, כי הארת חיה מבטלת כל אחיזת החצונים לגמרי, ולכן יש לה תפילין בבתים ופרשיות שהם מוחין שלמים ברחל מקבלים פחות הארה ממה שתקבל לאה בעתיד, ג"ר דחכמה. רחל היא השכינה הקדושה, עקרת הבית ומקבלת הארה קטנה יותר, מפני שכל אור צריך להיות בהתאם למדרגה בה הוא נמצא. 

בזמן התיקון הארת חכמה שמתאימה לרחל מתקבלת גם אם לא בצורה שלמה, אלא מה שצריכה לצורך התיקון. הארה זו בכלל לא שייכת ללאה שמקבלת רק חסדים. 

ע"י התיקון שעושים ללאה אפשר לקשור את רחל לז"א בבחינת קשר התפילין. 

ללא תורת הנסתר של לאה, לא ניתן הגילוי לרחל.

נח) עמודא דאמצעיתא וכו': עמוד האמצעי היינו תפארת שעולה ונעשה לדעת, הוא קשר לשניהם היינו לחכמה ובינה, היחוד של שניהם, כמו כן יסוד ח״י עולמים הוא קשר של עמוד האמצעי ושכינה התחתונה. ושואל, באיזה מקום הוא היחוד של עמוד האמצע היינו ז״א עם השכינה התחתונה היינו מלכות רחל. ומשיב בתפילת שמונה עשרה אשר בה כלולות ח״י ברכות. ובה בתפילת שמ״ע מתייחדים ב׳ השמות שהם יאקדונק״י.
פירוש. ג׳ יחודים הם, היחוד שבחב״ד הוא הוי״ה אקי״ק המיוחדים ע"י הדעת שהוא קשר של תפילין דראש. והיחוד שבחג״ת הוא הוי״ה אלקים המיוחדים ע״י תפארת היינו ק"ש. היחוד שבנה״י הוא הוי״ה אדני המיוחדים ע״י היסוד הנקרא ח״י בסוד ח״י ברכות של שמונה עשרה. 

נט) וחבורא דתרין שמהן וכו': והחבור של ב׳ השמות הוי״ה אדנ״י צריך להיות בחשאי וסוד הדבר, בעמדם תרפנה כנפיהן, ומפרש בעמדם ישראל בתפילה דעמידה היינו שמונה עשרה, החיות תרפנה כנפיהן, בכדי שלא להשמיע בהם קול.
פירוש. כשז״א ומלכות שהם הוי״ה אדנ״י הם בסוד הזווג דהיינו בתפילת שמונה עשרה אז עיקר השליטה הוא לז״א שהוא בחינת חסדים, ודבור שה״ס הארת חכמה ואדנ״י אע״פ שהיא מאירה ג״כ, עכ״ז נבחנת לדבור בחשאי כלומר בלי שליטה. וז״א וחבורא וכו' צריכין בחשאי לתת שליטה לחסדים של ז״א, ורזא דמלה וכו', בעמדם תרפנה כנפיהן כי כנפים הן המלכויות אשר לא בשעת הזווג ניכרת שליטתן ונשמע קול כנפיהן, ובעמדם מרפים כנפיהן ולא משמעים קול.