תיקוני הזוהר שיעור 38 – הקדמה -עמוד מח-מט
מרכבות יחזקאל שעור 38
מבאר ג׳ הקוים בסוד הזמן, הוי״ה מלך בסגול הוא ימין, המאיר בהוה והארתו מתפשטת ממעלה למטה עד לעולם הזה, ואין הגשמיים נוגעים לא בעבר ולא בעתיד רק ברגע ההוה לבד. מצד הגוף הוא לא יודע על בחינות עבר ועתיד, אלא רק בנפש יכול להסתכל על עבר או עתיד. אשליית הגשמיות נותנת לחשוב שיש עבר ועתיד. וקו השמאל הוא, הוי״ה מלך בקמץ, כי הארתו סתומה ומרומז בעבר אשר אין התחתונים יכולים לנגוע בעבר, וקו האמצע הוא הוי״ה ימלוך בעתיד, שהוא קו המכריע ומובטח שיגיע לעולם הזה בגמר התקון.
יש ג קווים והמלכות שמקבלת את ההארה, ג הקווים הם הווה עבר ועתיד. הווה השם מלך, עבר השם מלך שאי אפשר לקבל את האור של העבר, והשם ימלוך בעתיד קו אמצעי שבא להארה הוא הפוטנציאל . עבר הוא מספר חידושי צורה, פנימיות, בחינת שמאל שכבר לא ניתן לקבל הארה, מאחר ובעבר השם מלך ולא היו עדיין כלים מתוקנים לקבלה. ההווה מה שמרגישים כעת, והפוטנציאל הוא מה שצריכים לחיות נכון, שכל העומד להגבות כגבוי דמה.
זה סוד ששת ימי המעשה ושבת, אשר לכאורה צריכים להיות ששת ימי המעשה הרומזים לחג״ת נה״י יותר חשובים מיום השבת הרומז למלכות. ואינו כן, היות שבימות החול המדרגה סתומה, כי כשחסר מלכות ובביאת יום השבת מתגלה הקדושה בכל המדרגה דהיינו גם בששת ימי המעשה.
מסביר הרב"ש במשל, כשאדם נותן יגיעה, היא באה מצד התחתון, שאז כוח הזורק מקל כלפי מעלה, ונראה ככח ששת ימי המעשה. בשיא הגובה כל כוחותיו נגמרו מצד הזורק, ואז מתגלה כוח העליון, שזו בחינת הפוטנציאל של כל ימי המעשה.
מרכבות יחזקאל שעור 38
ב בחינות כסא יש באצילות, העליון הוא בינה כסא לחכמה הוא האדם היושב על הכסא. התחתון הוא ז"א, צד האדם שצריך להתגלות, וכך גם הנוקבא נק כך בזמן הזיווג, ולשניהם תפקיד ליחד. היא ראויה לבוא לזיווג רק לאחר הנסירה, התיקון עד שראויה לבוא לזיווג לאחר שרכשה עצמאות.
במרכבה העליונה ד חיות אריה שור נשר אדם שהם בחינת מחזה ולמעלה, שם בחינת האדם יכולה לבוא לידי אדם. במרכבה התחתונה ג חיות אריה שור נשר, כאשר הנוקבא רק בהתכללות מפני שמלכות נגנזה ברדלא, כנגד המלכות שתחת המצמצום. וכדי שהמלכות שנמצאת בנה"י, התחתונה תוכל להיקרא אדם יש להעלות כלים מעולמות בי"ע. המרכבה התחתונה היא בחינת הנקודות ומהווה מרכבה למרכבה העליונה, שהיא הטעמים.
עו המשך וזה אמרו (באות ע״ב) ושכינתא כלילא מכולהו אשר השכינה שהיא המלכות כלולה מכל האורות הן מטעמים שמחזה ולמעלה, והן מנקודות שמחזה ולמטה, עלה אתמר היא מתהלכת בין החיות ומשלימתן דאינון חיון עלאין דנקודי דטעמי וכו', המשלימתן עם פני אדם, וה״ס ג׳ קוין ומלכות המקבלת אותם. וזה אמרו (באות ע״ג) כגוונא דא וכו', ומבאר ג׳ הקוין בסוד הזמן, הוי״ה מלך בסגול הוא ימין, המאיר בהוה והארתו מתפשטת ממעלה למטה עד לעולם הזה, ואין הגשמיים נוגעים לא בעבר ולא בעתיד רק ברגע ההוה לבד. מצד הגוף הוא לא יודע על בחינות עבר ועתיד, אלא רק בנפש יכול להסתכל על עבר או עתיד. אשליית הגשמיות נותנת לחשוב שיש עבר ועתיד. וקו השמאל הוא, הוי״ה מלך בקמץ, כי הארתו סתומה ומרומז בעבר אשר אין התחתונים יכולים לנגוע בעבר, וקו האמצע הוא הוי״ה ימלוך בעתיד, שהוא קו המכריע ומובטח שיגיע לעולם הזה בגמר התקון וזה אמרו (באות ע״ד) ולתתא סגו״ל וכו', שהן חיות תחתונות הנכללות מן העליונות, וג' הקוין מרומזים בשלש נקודות סגו״ל, ומלכות המשלימתם בפני אדם, ומרמזים על ג׳ הקוין דמוחין דישסו״ת, המאירים בהארת חכמה מלובשת בחסדים, שהם יברכך יאר ישא של ברכת הכהנים. יש ג קווים והמלכות שמקבלת את האהרה, ג הקווים הם הווה עבר ועתיד. הווה השם מלך, עבר השם מלך שאי אפשר לקבל את האור של העבר, והשם ימלוך בעתיד קו אמצעי שבא להארה הוא הפוטנציאל . עבר הוא מספר חידושי צורה, פנימיות, בחינת שמאל שכבר לא ניתן לקבל הארה, שבעבר השם מלך ולא היו עדיין כלים מתוקנים לקבלה. ההווה מה שמרגישים כעת, והפוטנציאל הוא מה שצריכים לחיות נכון, שכל העומד להגבות כגבוי דמה.
ומ״ש איהי רביעאה לכל תלת ושביעאה לשית הוא כי כל זמן אשר המדרגה היא בחסרון מלכות היא נבחנת לסתומה ובלתי נודעת, וכשמגיעה אל המלכות היא משיגה כל שלימותה. שזה סוד ששת ימי המעשה ושבת, אשר לכאורה צריכים להיות ששת ימי המעשה הרומזים לחג״ת נה״י יותר חשובים מיום השבת הרומז למלכות. ואינו כן, היות שבימות החול המדרגה סתומה, כי כשחסר מלכות דכלים חסר ג״ר דאורות, ובביאת יום השבת מתגלה הקדושה בכל המדרגה דהיינו גם בששת ימי המעשה.
כשאדם נותן יגיעה, היא באה מצד התחתון, שאז כוח הזורק מקל כלפי מעלה, ונראה כח ששת ימי המעשה. בשיא הגובה כל כוחותיו נגמרו מצד הזורק ואז מתגלה כוח העליון, שזו בחינת הפוטנציאל של כל ימי המעשה.
