תיקוני הזוהר -הקדמה | עמוד צד |שיעור 76

סוד הנקודות שיעור 76

קנט) שבא אוף הכי וכו': נקודת שבא גם כן סוד את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן וגו' מפני שהם עומדים זה למעלה מזה. לכאורה נראה שנעשה פה מעין כשל. יש מאור אחד גדול ואחד קטן.

ובו סוד מ״ב, ובו סוד של אדם היינו מ"ה. כאפן זה: חשבון שבא שש, גימטרייה קטנה האות ש = 3 ושלש נצוצות ורקיע של נקוד שבא שלש יודי׳׳ן וו' אחת חשבונם ל״ו, וחשבון ו׳ של אותיות שבא הרי מ״ב. ושלש אותיות של המילה שבא, שבא עם מ״ב הרי מ״ה המחשה זו מראה את בניית האדם מהאות שבא. וסוד הדבר, ואמרו לי׳ מה׳ שמו׳ מה׳ אומר אליהם, שמרומז בסופי תיבות לי׳ מה׳ שמו׳ מה׳ שם הוי״ה. ונקודת שבא מנוקדת בשמות הוי״ה שבתורה. תחת י׳ של השם. ניקוד שבא מתחיל תחת האות יוד שבשם הויה, שתי נקודות השבא הם זו"ן במצב ב המאורות הגדולים.

בישסו"ת ב המאורות הגדולים עמדו זה ליד זה, לאחר מכן אמר את המאור הגדול ליום שזה ז"א, ואת המאור הקטן לממשלת הלילה, זו מלכות. לאחר שהקטינה עצמה נק מצב ב של ב המאורות הגדולים.

בישסו"ת זו בחינה של השלמת כלים, יש אור חוכמה שלא ניתן לקבל.

פירוש. נודע שיש ב׳ מצבים בזו״ן דאצילות, או בכל מקום שיש זכר ונקבה, גם בתוך האדם כי מתחלה היתה החמה שה״ס ז״א, והלבנה שה״ס נוקבא הנפרדת מז״א בבחינות ב׳ המאורות הגדולים כאן הייתה בניקוד צרי, בישסו"ת. המלכות לא יכולה לקבל את האור וזה גרם לה להתעורר להשתוקקות, כי נוקבא דז״א היתה קומתה שוה לז״א וגדולה כמוהו. ואז קטרגה הלבנה שהיא הנוקבא הנפרדת של ז״א רחל ואמרה אי אפשר לב׳ מלכים להשתמש בכתר א', אמר לה את צודקת. שניהם קיבלו ממקור אחד. למעשה שאלה הנקבה מי ישלוט. השכל או הרגש, האם הרצון לקבל שהוא צד הבריאה, ההשתוקקות ישלטו, אור רק הרצון להשפיע. מי ישלוט בעולם. ואז נאמר לה לכי ומעטי את עצמך, לטובתך.

אם תמעטי עצמך, תוכלי לקבל את ההארה. והיא נעשתה בסוד המאור הקטן.

כאן השמאל, הרצון לקבל עשה תנועה. שהשמאל מסכים, שאדם מוכן לוותר על הרצון לקבל תמורת היחד. לא זורקים את הרצון לקבל, אלא שמים אותו תחת שכל ישר, תחת הנשמה.

אומר לה עליך לרכוש אמונה, בחינת הלבנה, ופתאום תראי שכאשר עולה רצון, הוא יואר ע"י חסדים של אמונה, אחרת תהיה בחושך. אצל המצרי שבנפש מכת חשך, ואצל הצד המשפיע שבאדם אור.

נברא שמקבל שיש עליון גדול ממנו, יכול להיות שותף לקבלת האור.

מי שלא ממעט עצמו, מחזיק מעצמו גם מאור גדול וזה ניקוד צרי, מביא לצרות

כי בתחלת תקונה של הנוקבא הנפרדת של ז"א חיבר אותה המאציל עם הנוקבא שבגוף הז"א. הנקבה שב"א היא היסוד בשליש התחתון. המלכות לא פעלה מצד עצמה, שנגנזה ברדל"א

היינו הצד השמאלי הגבורות שבו ונכללו שתיהן הנוקבא שבגופו והנוקבא הנפרדת יחד, ונעשו לנוקבא אחת לז״א, וכשנמשכו המוחין של ימין ושמאל מבינה, לקח ז״א אור חסדים כלומר הימין שבו, את אורות הימין של הבינה, והנוקבא הנפרדת לקחה אורות קו שמאל שבבינה, כמו הנוקבא שבגוף הז״א. מחמת שנתחברו יחד ונעשו לאחד.
והנה אורות הימין של בינה הם חסדים והאורות של קו שמאל שבבינה הם חכמה, ונמצא שז״א קבל החסדים שבימין בלי חכמה, והנוקבא הנפרדת קבלה חכמה משמאל שבבינה בלי חסדים, ונודע שאין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים, וע״כ החכמה נקפאה ימא דקפא. רק אדם שיודע להקפיא את הרצון שלו, יכול לבנות משהו אמיתי.

ונעשתה חושך ולא אור יש חכמה ולא מקבלת, כמו מזון קפוא בלי חסדים לבשל, שזה סוד קטרוג הלבנה שאמרה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד שהוא בינה, ואז נאמר לה לכי ומעטי את עצמך, והיא נעשתה בסוד המאור הקטן, הרי ב׳ מצבים בזו״ן, מצב א׳ הוא בבחינות ב׳ המאורות הגדולים, ומצב הב׳ הוא אחר שהנוקבא נתמעטה ונעשתה בסוד המאור הקטן.
וזה אמרו (באות קנ״ח) על נקודת צרי דאינון י׳ י׳ דהיינו זו״ן שעלו למ״ן לבינה, והם בסוד את שני המאורות הגדולים. דהיינו מצב א׳ שבזו״ן, שהנוקבא קומתה שוה לז״א וגדולה כמוהו ההשתוקקות לא קטנה מהאמונה. אבל שבא אוף הכי אשר ב׳ הנקודות של שבא רומזות לזו״ן, אבל אל מצב ב׳ דהיינו אחרי הנסירה אשר בכדי שתוכל להאיר אל התחתונים, נאמר לה לכי ומעטי את עצמך, דהיינו שתמעט את עצמה ממדרגה הגדולה ההיא, להיות בשוה עם מדרגת ז״א ולקבל מבינה, אלא שתרד מכל מדרגת ז״א, ולקבל כל אורותיה מז״א כלומר שהיא קטנה ממנו שה״ס קו האמצעי ואז נמצאת החכמה שלה כלולה בחסדים והיא יכולה להאיר דרך ל"ב נתיבות חכמה, ולא ג"ר דחכמה כמו בגמר תיקון, בסוד את המאור הגדול שהוא ז״א לממשלת היום, ואת המאור הקטן וגו' היינו הנוקבא, והם ב׳ נקודות זו תחת זו.

ב מצבים לזו"ן. א שעלו לישסו"ת, הם ב המאורות הגדולים, צרי. לאחר שהייתה הסכמה לפעול בקו אמצעי, נקראים שבא.
וביה רזא מ״ב שה״ס ג"ר דז״א, וביה רזא דאדם שה״ס מ"ה ומאיר בסוד פני אדם חכמת אדם תאיר פניו כי במצב הב׳ היא יכולה להאיר אל התחתונים הן חכמה והן חסדים, וזה אמרו ורזא דמלה ואמרו לי׳ מה' שמו׳ מה׳ אומר אליהם, כי ע״י המעטת הנוקבא נעשה הזווג פב״פ ומתגלים עיבור יניקה מוחין שבפנים, ומתגלים הרחמים של ז״א שנקרא הוי״ה המרומז בסופי תיבות לי' מה' שמו' מה'. ובסו"ה מה שמו ומה שם בנו כי תדע (כמ״ש בסלם מאמר הינוקא בפרשת בלק.) ולכן ונקוד שבא הרומז על שני המאורות בסוד המאור הגדול והמאור הקטן נקוד בשם הוי״ה באורייתא היינו לרמז כי מעת הנסירה מתחיל להתגלות הרחמים ומוחין דפנים הנקראים הוי״ה כנ״ל.

עד כה לימוד הניקוד הוא למלבישים לעולם אצילות. קמץ בריח התיכון שמקמץ ולא מתפשט למטה. או"א מהם ניתנת החוכמה בסוד פתח. צרי, ישסו"ת, ב המאורות הגדולים, שני קווים מקבילים, ומהמחלוקת ​​ בונים את העולם. שבא הם זו"ן שיורדים והלבנה מיעטה עצמה למקום שתעשה את עבודת האמונה.