תיקוני הזוהר – מעלות הסולם | הקדמה | שיעור 122

בראשית ברית אש 122

רומח, הוא דומה לחרב שהוא בחינת קו האמצעי, עם מסך דחירק, אלא ההפרש הוא שבחרב ישנן ב' פיות וברומח פה אחד של מלכות הכלולה בבינה. והיינו פה של מפתחא ​​ כלומר ניתן לקבל אור בקו אמצעי.
קלע, ה״ס בינה הכוללת בה את מדת הדין של מלכות בסוד האבנים שבתוך הקלע כדי להפיל בזה כל החצונים הנאחזים בהתפשטות הארת חכמה מקו שמאל של הבינה. האבנים הם בחינת ההבנות השכליות של האדם, וכאשר הבנות אלו באות מהקלע, הנשמה, משם הויה אז יכולים לנצח גם את גולית
קשת, ה״ס מלכות בסוד הכתוב את קשתי נתתי בענן, שקשת הוא יסוד דמלכות, הברית אותה צריכים כשמירה כאשר אין אהבה וענן הוא מלכות דיסוד ונתן זה בזה ונמתקו שניהם, ומתגלים עליה כל המוחין לקיום העולם, עוד לא לשכלול, שזו הברית וכוללת בתוכה ג׳ גווני הקשת, שה״ס ג׳ קוים. וכשחצונים מתקרבים לאחוז בה בסוד הסתכלות בקשת שפירושו המשכת אורה ממעלה למטה כלומר נהנים הברית, אך את הברית יש לשמור גם כשלא נהנים ממנה. ברית היא מחויבות ולא תענוג. כן מותר ליהנות ממנה בדרך לואי, אז מתעוררים הדינים הקשים הגנוזים בה בסוד חצים חצי המדרגה של שמאל בלי ימין. בסו״ה וישטמוהו בעלי חצים.
ומבואר כאן ב׳ מיני המוחין שהם ב׳ שמות הוי"ה הן במוחין המקיפים שהם תפילין, והן במוחין הפנימים של קריאת שמע. וזה אמרו ועוד ק״ש איהי רומ״ח וכו' היינו קו האמצעי ו׳ של הוי״ה, הכולל בו את הדינים של מלכות בסוד מפתחא כרומח בפה אחד .במילה אחד ישנה האחדות והוא קירטא שהוא קלע שהיא בינה הכוללת בה חמש אבנין ה' שהן חמש מלכיות מכל ע"ס של הקומה כח״ב תו״מ באת י'. שה״ס י' של יעקב, עיין בזהר (בראשית א׳ אות ר״ב) ההוא אבן דאיהו י׳ דיעקב דאתמר בה ומשם רועה אבן ישראל לא יפסיק לסלקא לה לההוא אתר דאתנטילת. כי יעקב אבינו תיקן אותה שהעלה למראשותיו בסו״ה ויקח מאבני המקום דהיינו הי׳ שהיתה בסוף עקב, בסו״ה בעון עקבי'. וישם מראשותיו של יעקב, דהיינו שהעלה אותה לבינה שהיא מראשותיו של ז"א שהוא יעקב, ועי״ז נמתקה, עד שנעשית נוקבא אל ישראל, נוטריקון לי ראש כעת עליה להוביל, ונקראת אבן ישראל. וקטל בה ליצר הרע, שמקודם התיקון נאמר ואתה תשופנו עקב וכעת הוא ישופך ראש, ונעשה בטוח שלא יפסיק מחמת אחיזת הנחש מלהעלותה עד לכתר.

אין הדבר קל לאדם האומר ק"ש ומקבל על עצמו עול מלכות שמים, מפני שכאן הוא מוותר על עול "מלכות עצמית" ומוכן לוותר על הנאה פרטית לצורך התקדמות לתכלית. כך עשה יעקב ששם את ההבנות האלו בראשו, את האבנים מראשותיו, ובראש סדר העדיפויות שם את התכלית. כך מתגברים על אחיזת הנחש, ועולים עד לכתר.

​​ וזה אמרו (באות רל״ז) ואיהו ק״ש קשת דזריק חצים וכו', היינו מלכות ה׳ תחתונה של השם, כי עד כאן ביאר סוד יה״ו כי י' של השם, היא אבן אחת הכוללת כל חמשת האבנים בסוד אחד של ק״ש. וה׳ ראשונה היא הקלע הכוללת בתוכה חמשת האבנים להמתיקן, בסוד שמע, ישראל, ה', אלקינו, ה׳. ו׳ של השם היא הרומח הכולל כל רמ״ח מלים של הק״ש עם יחודא עלאה של פסוק הראשון ו׳ מלים שביחד עולה לחשבון רומח. וקשת ה״ס ה׳ תחתונה של השם דזריק חצים מסטרא דברוך שם כבוד מלכותו וכו' המבואר לעיל אות זה בד״ה קשת.
וזה אמרו (באות רל״ז) ובאן אתר איהי קירטא בתפילין וכו' כאן מבאר שם הוי״ה של התפילין (הנ״ל באות ק״צ ובאות קצ״ג ד״ה פירוש) שצרופו הוא הוי״ה בסו״ה הנה יד ה׳ הוי״ה, שהקלע הוא ה׳ עלאה לשמאלא בסוד תפילין אמא על ברא ו׳ ה״ס המניח את התפילין שהוא מרכבה לז״א, וקושרן בה׳ אצבעות של יד ימין שהיא ה׳ תחתונה הנכללת בימין דחסד דרגיה דאברהם וכו' ועם ו׳ דעמודא דאמצעיתא אתעביד רומח. בסוד דינין דמפתחא כנ״ל והיינו ו׳ ה' של הוי״ה. י׳ אבנא דקלע שהיא קשר תפילין של יד, יסוד הממשיך המוחין אל הנוקבא בסוד אבא יסד ברתא כנ״ל.
וכלא י״ה עם שמי שס״ה מבואר לעיל (אות כ״ו ד״ה פירוש) סוד י״ה עם שמי שה״ס ג״ר שצריכים להעלימם, ולא להמשיך הארת ג״ר ממעלה למטה. זכרי עם ו״ה רמ״ח שה״ס ו״ק דחכמה שמצוה להמשיך אותם מצווה דווקא ליהנות מהם גם כאשר הנאה זו חלקית והיינו זכרי בחינת זכר שפניו למטה להשפיע ​​ רק בהארת ו"ק ומאן דאיהו נטיר וכו' היינו תיקון הכלים בהארת ו״ק לבד, כ״ש מאן דקשיר בשלשלאין וקטיל ליה דהיינו הממשיך המוחין בסוד ד' אותיות הוי״ה כנ״ל כי שמא דהוי״ה מיתה לסמא״ל ונחש, כי בזה נפסק כל חיותו. וחיים לישראל כי החיים של ישראל ממיתים את הסטרא אחרא.

יש כח לתחתונים ע"י הליכה בדרך הישר, בדרך ברית, לנצח. זהו כח האמונה של האדם