001- הדף היומי בזוהר הסולם – בא – א-ג למתקדמים

שיעור שמע

שאלות חזרה זהר בא א-ג
1. מה הקשר בין הכבדת לב פרעה ללימוד התורה הקדושה שמצילה מהמשטינים?
2. מהו מליץ טוב? מהו השטן וכיצד ניתן להתגבר עליו ע"י התרועה?
3. מדוע צריך מלאך מליץ לאדם אם הקב"ה ממילא יודע את כל הקורה בפנימיות האדם?
4. מדוע אין לאדם לחקור אחרי חוקי הקב"ה ודרכי הנהגתו, חוץ מאלו צדיקי אמת? היכן פוגשת אותך באופן אישי תובנה זו?
5. מה הקשר בין ראש השנה ליום ההולדת? ומה התיקון הנצרך בו?
6. מדוע יום דין הוא יום טוב לישראל?
7. מדוע מאפשר הקב"ה לשטן לדבר סרה על הדברים החיצוניים כמו למשל על איוב?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

בֹּא א-ג

אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ.

הַשָּׂטָן גִּיבּוֹר עַל מִי שֶׁמָאַמִּין, שֵׁישׁ לְשָׂטָן כֹּחַ מֵעַצְמוֹ.

ה"כוח" שיש לשטן נובע מהתייחסות אדם שנותן לו לה5A8גיש שהכוח נמצא בשטן עצמו, במקום להבין שהכוח בא מהקב"ה. כאשר מבינים ומפרשים נכון את המציאות, רואים שהכל הם שליחים של השם, אז לא נופלים מדרך הישר. התנאי להפקעת הכוח המדומה מהשטן (רבי נחמן מכנה את הרצון לקבל הכוח המדמה) – ע"י שיבין האדם שהרצון, ההשתוקקות הם לא שלו. את הרצון אדם מקבל כפיקדון בלבד.

הקב"ה מאמן את האדם ע"י שליחים, אשר לעצמם אין שום כוח, אלא למלא שליחותם. כך דין הוא דבר מצוין כשהוא במסגרת החסדים. לכן ראש השנה הוא יום טוב, בתנאי שאתה ממליך את הקב"ה על הרצון שלך. כשאדם חושב שההשתוקקות שלו שייכת לו עצמו, הוא נותן כוח לשטן.

האתגר לאדם להגיע שהלב יפעל וירגיש נכון, כפי השכל. המשטינים רוצים להדיח אותו לחיצוניות, או לדרך פנימית לכאורה, אך לא מאוזנת כמו מיסטיקה. אפילו לומ5A8 שרק פנימיות בלי צורך במצוות חיצוניות וכדומה.

מליצי טוב משמעו שיש משהו פנימי בתת המודע, המקשר לדברים הנכונים, לאיכות ואמת. מליצי היושר נמצאים בכוח בכל אחד, וכך יכול אדם להרגיש למשל חמלה כאשר הוא רואה את הזולת סובל. או בעלי חוש צדק לא יתן לפגוע בחלשים. הרגשים אלו באים לידי ביטוי במי שהולך בדרכי התורה.

בעל אמונה יכול להינצל מהמשטין – ע"י סילוק המחשבה שהשטן עומד בפני עצמו, ובכך מפר את המשטין ומפקיע את כוחו. כל כוחו לכאורה, זה חוסר האמונה. אם מה שבחוץ בעינך הוא כוח, כמו כסף וכדומה, אז אתה נחלש, אתה בעצמך נותן כוח לשליח במקום לפנות ולהתכופף למשלח, דומה לכלב שנושך את המקל שמכה בו.

האימון של האדם הוא רכישת האמונה ע"י הסכמה להקשיב למליץ יושר הפנימי, לפעול את כוח ההתמודדות שבך. נדמה לאדם שהוא רב עם המשטין או עם מי שמרגיז אותו או מקרים. כאשר אתה מרים משקולת שמזמנים לך, לא עליך לחקור, המאמן יודע בדיוק מה לעשות, ולך אין אפשרות להבין הכל.

בשלב האחרון במלחמה ביצר הרע מגיע השיא, בֹּא=3 המכות האחרונות. השם אומר לאדם בא אל פרעה, היכנס לחדר כושר לרכוש אמונה שתאפשר לך את הגאולה.

א) רבי יהודה פתח: כמה צריכים בני אדם ללכת בדרכי הקב"ה, ולשמור מצות התורה, כדי שיזכו על ידה בעולם הבא (פנימיות האדם), ולהציל אותם מכל המשטינים 5D7מעלה ולמטה. כי כמו שיש משטינים בעולם למטה, כן נמצאים משטינים למעלה, העומדים להשטין על בני אדם.

ב) אלו שמקיימים מצות התורה והולכים בדרך הישר, ביראת אדונם, כמה הם מליצי טוב, העומדים עליהם למעלה כמ"ש: אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ, אֶחָד מִנִּי-אָלֶף: לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ. וכתוב: וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר (בפנימיות האדם). משום זה, אשרי הוא מי ששומר מצות התורה.

ג) אמר רבי חייא ולמה %Q6ריכים מלאך, שיהיה מליץ על האדם? הרי כתוב: כִּי יְהוָה יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ  וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּכֶד. וכתוב: ה' ישמורך מכל רע. שהקב"ה רואה, כל מה שעושה אדם בעולם הן, טוב והן רע. וכן הוא אומר, אִם-יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא-אֶרְאֶנּוּ, נְאֻם-יְהוָה? נאום ה'. וא"כ למה לי מלאך, להמליץ או להשטין? אומר הנועם אלימלך: אִם-יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי – הגאווה, לא יראה כלום. אך אם וַאֲנִי לֹא-אז אֶרְאֶנּוּ.

ד) אמר לו רבי יהודה: ודאי שהקב"ה רואה הכל. אבל כתוב: וְגַע אֶל-עַצְמוֹ וְאֶל-בְּשָׂרוֹ. וכתוב: וַתְּסיתֵני בו לְבַלְּעוֹ חִינם. שזה להראות, שנמסר הרשות לצד האחר, להשטין על דברי העולם, ושיהיו נמסרים בידיו. וכל אלו הם דברים נסתרים לפני הקב"ה, ואין אתה ראוי ללכת אחריהם לחקרם, משום שהם חוקי הקב"ה, ובני אדם אינם מותרים לדקדק אחריהם. חוץ מאלו צדיקי אמת, היודעים סודות התורה, והולכים בדרך החכמה, לדעת אלו דברים הסתומים שבתורה. וכמ"ש: אַשְׁרֵי הָעָם, יֹדְעֵי תְרוּעָה (יראת הרוממות, שיודעים שהתרועה שהיא דין, באה לרחמים). כלומר, שיודעים דרכי השי"ת, שמריע ומטיב ע"י שליחים, אע"פ שיכול לעשות בעצמו. וכן כאן בהכתוב: בוא אל פרעה, רצה הקב"ה שפרעה יְשַלח את בני ישראל, אע"פ שהיה יכול להוציאם בעל כרחו. יש פה עניין שהאדם יתאמן ויפגוש את מליץ היושר בתודעתו, ויבוא לפעול כשותף.

וַיְהִי הַיּוֹם – וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם.

ה) רבי אלעזר פתח: וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים, לְהִתְיַצֵּב עַל-יְהוָה; וַיָּבוֹא גַם-הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם. ויהי היום, זהו ראש השנה, שהקב"ה קם לדון את העולם. כעין זה, ויהי היום ויבוא שמה, יום ההוא, יום טוב של ראש השנה היה.

ו) וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים. אלו הם השרים הממונים השליחים בעולם, להשגיח במעשה בני אדם. לְהִתְיַצֵּב עַל-יְהוָה. כמ"ש: וְכָל-צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו, מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. אבל, להתיצב על ה', במקרא הזה מצאתי אהבת הקב"ה אל ישראל. משום שאלו השליחים, שהם ממונים להשגיח על מעשה בני אדם, הולכים ומשוטטים בעולם, לוקחים אלו המעשים כולם, וביום שהדין עומד לקום, לדון את העולם, נעשו משטינים לעמוד להשטין על בני האדם. ומכל העמים שבעולם, אינם עומדים הממונים להשגיח על מעשיהם, חוץ על ישראל בלבד, משום שהם בנים אל הקב"ה.

ז) וכאשר לא נמצאו מעשיהם של ישראל כראוי כביכול, אלו ממונים השליחים, כשרוצים לעמוד על אלו המעשים של ישראל, הם עומדים על ה'. כי כשישראל עושים מעשים שאינם טובים כביכול, מחלישים כח הקב"ה. וכשעושים מעשים טובים, נותנים גבורה וכח אל הקב"ה. ועל זה כתוב: תנו עׂז לאלקים. במה נותנים עׂז? במעשים טובים. וע"כ ביום ההוא, כל השרים הממונים התקבצו על ה'. על ה' ודאי. כי כיון שנתקבצו להשטין על ישראל, נמצאים מתקבצים על ה'. כביכול להחליש כחו. הם מוסיפים לעצמם כוח להגדיל את תפיסת הבורא שאצלם.

ח) וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם. המלה גם רומז לרבות על בני האלקים. כי כולם באים להיות משטינים על ישראל. והשטן נתוסף עליהם, משום שהוא המלשין הגדול מכולם. כיון שראה הקב"ה, שכולם באו להשטין, מיד, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן להיותו הגדול מכולם מֵאַיִן תָּבֹא? וכי לא ידע הקב"ה מאין היה בא, עד שהוצרך לשאלו? אלא להביא הדבר לרצונו של השטן, שנתן לו בדברים אלה פתח להשטין כרצונו.

ט) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן, מֵאַיִן תָּבֹא; וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה, וַיֹּאמַר, מִשּׁוּט בָּאָרֶץ, וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. מכאן, שישוב הארץ נמסר לצד האחרים, לע' אומות, חוץ מארץ ישראל, שהיא בקדושה לישראל. וע"כ, כשאמר, מִשּׁוּט בארץ, שהיא ארץ ישראל, ראה הקב"ה, שרוצה להיות מלשין על ישראל, ולא על איוב או אחרים, הנחשבים על האומות יושבי שאר הארצות. מיד, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן, הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב? להסית אותו מלדבר על ישראל. השם מאפשר לשטן להתעסק עם עצים ואבנים. הדבר החשוב הוא ישראל, נותן לשטן להתעסק בדברים החיצוניים כדי שנפעל בפנימיים, כדי לשמור על הפנימיים. אין  לתת לדברים החיצוניים כוח, וכך למרות שרואים לכאורה דברים שליליים בחוץ, להבין שהכל בא מהשם הטוב והמטיב. זו האפשרות להוציא מתוכנו את הכוח להתקשרות להשם.