פנחס רסה- רסז שעור 89
איילת השחר
רַק הַכְּלָל נוֹתֵן שֶׁפַע לפרטים.
צָרִיך הָאָדָם לְהִתְגַּעְגֵּעַ ליכוֹלֶת ההשפעה לְטוֹבַת הַכְּלָל.
זוהי הֶערְגָה לתכונת הַאֲנִי האמיתי שׁבָּנֶפשׁ
כמו הערגה של האייל למים, כך צריך האדם להתגעגע, לא לקבלה עצמית, אלא כדי לחלק שפע לכולם. כך פועל הרצון הפנימי האמיתי של האדם.
כְּאַיָּל, תַּעֲרֹג עַל-אֲפִיקֵי-מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים.
מלמד כאן כיצד עורגת הנפש לקשר עם אלקים. אייל הוא השכינה הקדושה לה שני תפקודים אשר היא בחינת זכר כלפי הצדיקים, ונקבה כלפי הקב"ה. אַיָּל זו בחינה נפשית שאותה יש לזהות ולזכור כדי ליצור קשר עם העליון.
לאיל לשון זכר או איילת לשון נקבה שני מצבים, כמו בשני המאורות הגדולים שאז זו בחינת זכר, וכשאמר ללבנה לכי מעטי עצמך, בחינת נקבה שצריכה לקבל מהזכר.
האילה מחלקת מזון לחברותיה ומזה היא שבעה, כלומר ניכרת בה מידת ההשפעה. ממרחק תביא לחמה, מהמקור ממנו הגיע, מקום בו ההשתוקקות גדולה ביותר, ואז עולה על הר גדול לחפש חסדים תוך ויתור על האור/שפע.
עד חצות לילה ישנה סכנה ואין לנסות לקבל את האור, ורק בחצות בא הקב"ה להשתעשע עם הצדיקים, ומכאן מתחילה לחלק הטרף. האיילה היא בחינת הכלל, המלכות שהיא מחלקת.
תרצא) רבי אבא פתח, כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי ערוג אליך אלקים. ואע"פ שיש בו לשון זכר ולשון נקבבה, הכל אחד, כי אין נק' בלשון זכר והוא נק' בלשון נקבה, ז"ש כאיל תערוג אשר תערוג הוא לשון נקבה, ולא כתוב יערוג בלשון זכר כי הכל אחד הוא. דהיינו המלכות אלא במצב א כשהיא עם ז"א בסוד ב מאורות הגדולים היא נק' איל ובמצד ב אחר שהתמעטה נק' אילה.
תרצב) איל השחר היא חיה אחת רחמנית שהיא המלכות, שאין בכל חיות העולם רחמנית כמוה כי בשעה שהשעה דוחקת אותה היא צריכה למזון בעדה ובעד כל החיות שהן כל צבאות בי"א, היא הולכת למרחוק לדרך רחוק ובאה ומוליכה מזון. ואינה רוצה לאכול עד שבאה וחוזרת למקומה כדי שתתקבצנה אצלה שאר החיות ותחלק להם מאותו המזון, וכשבא מתקבצים אליה כל שאר החיות והיא עומדת באמצע ומחלק לכל אחת ואחת. והסימן הוא וקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה. וממה שהיא מחלקת להן היא שבעה כאלו אכלה יותר מאכל מכולן. התענוג שלה הוא השפעה.
תרצג) וכשיבא הבוקר הנק' שחר, יבואו לה חבלי הגלות ומשום זה נק' איל השחר על שם שחרות שבבוקר שאז חבלים לה כיולדה, ז"ש כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה וגו יש לה סבל בגלל המרחק מהגאולה.
תרצד) מתי היא מחלקת להן, כשהבוקר צריך לבוא בעוד שהוא לילה, והשחרות מסתלקת להאיר כש"א ותקם בעוד לילה ותתן טרף לבינה, כיון שהיא הבוקר כבר כולן שבועות במזון שלה.
תרצה) אז התעורר קול אחד באמצע הרקיע וקורא בכח ואומר קרובים הכנסו למקומכם רחוקים צאו. כל אחד ואחד יתאסף למקומו הראוי לו כיון שהאיר השמש כל אחד ואחד נאסף למקומו ז"ש תזרח השמש, יאספון והיא הולכת ביום ומתגלה בלילה ומחלקת מזון בבוקר ומשום זה נק' אילת השחר. איילת השחר נמצאת בדיוק בתפר בין הלילה ליום.
תרצו) לאחר זה מתגברת כגבור והולכת ונק' איל דהיינו בשם זכר. לאיזה מקום היא הולכת, ומשיב, שישים פרסאות המקום ההוא שיצאה מש ונכנסת לתוך הר החושך. והולכת בתוך הר החושך, נחש אחד עקלתון מריח אחד רגליה והולך לרגליה, והיא עולה משם אל הר האור. כיון שהגיע שם מזמין לה הקב"ה נחש אחר ויוצא ונלחמים זה בזה והיא ניצלת, ומשם לוקחת מזון חוזרת למקומה בחצות לילה ומחצות לילה והלאה מתחלת לחלק עד שעולה שחרות הבוקר. כיון שהאיר הבוקר הולכת לה ואינה נראית. מתי היא מחלקת את המזון, אלא ישנה בחינה של חלוקת האמונה, ויש את המזון שהוא אור החכמה. אמונה מחולקת בלילה ואת החסד מז"א מחלקת בבוקר ומסתלקת.
תרצז) ובשעה שהעולם צריך לגשמם מתאספים אליה כל שאר החיות והיא עולה לראש הר גבוה ועוטפת ראשה בין ברכיה, צועקת צעקה אחר צעקה והקב"ה שומע קולה ומתמלא רחמים וחס על העולם. והיא יורדת מראש ההר ורוצה ומסתרת את עצמה. וכל שאר החיות רצון אחריה ואינן מוצאות אותה, ז"ש כאיל תערוג על אפיקי מים היינו מאלו אפיקי מים שהתייבשו והעולם צמא למים, אז תערוג.
תרצח) בשעה שהיא מתעברה היא נסתמת וכשמגיעה שעתה ללדת צועקת ומרימה קולה כמו בצירי לידה, קול אחר קול עד ע קולות כחשבון התיבות של יענך ה' ביום צרה, שהוא שיר של מעוברת הזו. והקב"ה שומע אותה ומזמין לה ישועתה. אז יוצא נחש אחד גדול מתוך הרי חושך ובא בין ההרים. פיו מלחך בעפר ומגיע עד איל הזה ובא ונושך אותה באותו מקום ב פעמים.
תרצט) בפעם הראשונה יוצא דם ממנה והנחש לוחך, בפעם שניה יוצאים מים ושותים כל אלו הבהמות שבהרים והיא נפתחת ומולידה, והסימן שלך, ויך את הסלע במטהו פעמים וכתוב ותשת העדה ובעירם.
תש) באותו זמן שהקב"ה חס עליה על מעשה הנחש הזה, כתוב, קול ה' יחולל אילות ויחשוף יערות וגו. קול ה' יחולל אילות הם החבלים והכאבים לעורר אלו ע קולות, מיד ויחשוף יערות היינו לעורר נחש ההוא ולגלות אותה חיה ללכת בינהם. בהיכלו היינו בהיכל של הקב"ה שהוא המלכות, כל אלו ההמונים שבבי"ע פותחים ואומרים כבוד, היינו ברוך כבוד ה' ממקומו שהיא המלכות הנק' כבוד ה'
הזהר מבאר לנו כאן ענין אחד עמוק של המלכות ומבארו בד' בחינות.
הקודם