פיקודי קנב-קנד
הֵיכָלוֹת הַקְּדוֹשָׁה
אם התחתון אינו פועל את החוקים העליונים, אין המשכת השכינה הקדושה.
לצורך החיבור בין התחתון לעליון גם על האדם לתת יגיעה ולהשוות צורה להשפעה. אורך התפילה הנדרשת נגזר ממהות הבקשה מהעליון.
תפקיד ההיכלות לסדר את השבח של הקב"ה הן במילים והן בכוונת הלב, באמונה שמגיעה עד אין סוף. האדם בנוי בצורה של שורש, נשמה, גוף, לבוש והיכל, כאשר ההיכל הוא בחינת המלכות הוא מקום מיוחד לבטא את התכונה הטובה שבו, דהיינו מקום נפשי דרכו ניתן לגלות את השכינה כדי להתקשר לבורא. בניית ההיכלות היא ע"י התפילה.
תעא אלו היכלות עומדים לסדר סידור השבח של הקב"ה, בין סדר העומד במילים, ובין סדר העומד ברצון דהיינו כוונת הלב. משום שיש סדר הנוהג במילים, ויש סדר הנוהג ברצון ובכוונת הלב, לדעת ולהסתכל עד א"ס שזו נקודת האמונה שבאדם, שם אין מילים, ששם נתקעים כל הרצונות והמחשבות, ואינו עומד כלל במילה, אלא כמו שהוא סתום, כך כל דברים הם בסתום.
תעב בהיכלות כולם, כל הסדרים כלל אחד, לכלול ההיכלות התחתונים בהיכלות עליונים. ישנם היכלות עליונים בבינה ותחתונים במלכות.
תעג משה, כשסידר תפילתו בשביל ישראל, האריך בתפילה זו, משום שהיא תפילה העומדת למעלה, בז"א. וכשסידר תפילתו בקצרה, שהתפלל על אחותו, לא האריך בתפילה זו, משום שעומדת למטה במלכות. כמ"ש: אֵל נא רְפָא נא לה. ולא האריך יותר. משום שהוא אדון הבית, המלכות הנקרא בית, ומשה מרכבה לז"א, שהוא אדונה של המלכות, ע"כ פקד ביתו כראוי כשיש רצון באדם לקבל עבור עצמו, זו בחינת קבלת השפעה ממעלה למטה ונדרשת תפילה אורכה, אך כאשר מבקשים לפעול בהשפעה ממטה למעלה, אז התפילה קצרה. משום זה לא האריך יותר בתפילתו. וכל הסידורים שבהיכלות, הם להשרות השכינה בעולם. אריכות התפילה, תורה, שהמשיך השפע מלמעלה למטה, נוהג רק בז"א. וקצרות התפילה, תורה, שממשיך רק מלמטה למעלה, שזה נוהג בשפע הארת החכמה מן המלכות. משום זה צריכים לכלול היכלות התחתונים בהיכלות עליונים, ואין להמשיך השפע ישר מהיכלות העליונים, למטה אל התחתונים. ובעיקרם הם ג' מיני התכללות. ונאמר, כל הסידורים הם להשרות השכינה בעולם, שאי אפשר להמשיכה אלא רק בדרך התכללות התחתונים בעליונים, מלמטה למעלה.
תעד רבי שמעון קם ואמר: אשרי חלקך אדה"ר, בחיר כל הנבראים הנמצאים בעולם, שהגדיל אותך הקב"ה על הכול, והכניסך בגן עדן, והתקין לך ז' חופות, להשתעשע בו בעונג נועם העליון. כמ"ש: לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. לחזות בנועם ה ', למעלה, בז"א. ולבקר בהיכלו, למטה, במלכות. לחזות בנועם ה ', באלו ז' רקיעים שלמעלה, של ז"א. ולבקר בהיכלו, באלו שבעה רקיעים שלמטה, של המלכות. ואלו עומדים כנגד אלו. מפאר את אדם הראשון למרות החטא, מפני שאדם ראשון הוא הכלל הנבראים ומייצג את הבריאה, שמבטא שההטבה השלמה תגיע. רקיע הוא מסך
תעה ובכולם, בז' רקיעים דז"א ובז' דמלכות, עמדתָ בגן עדן. ז' החופות העליונים הקדושים רקיעים דז"א, עמדו עליך למעלה להתעטר בהם, שהם חסדים. ואלו ז' רקיעים התחתונים דמלכות, עמדת בהם להשתעשע בהם, שהם הארת חכמה, המכונה שעשועים. ובכולם השלים אותך אדונך, להיות שלם בכל, בין בחסדים ובין בחכמה.
תעו עד שנדחו רגליך אחר עצת הנחש הרע, וגורשת מגן עדן, וגרמת מוות לך ולכל העולם, כי עזבת אלו העידונים שלמעלה ושלמטה, מהות החטא ונמשכת אחרי אלו ההשתוקקויות הטמאות, הנקראים ראש פְּתָנים, אשר הגוף נמשך אחריהן ולא הרוח כמ"ש: וראש פְּתָנים אכזר, שהוא אכזר על הרוח. עד שבא אברהם החסיד, והתחיל לתקן העולם, ונכנס באמונה הקדושה, התקין למעלה ולמטה, באלו רקיעים העליונים, ובאלו רקיעים התחתונים. מדרכי הגוף שהוא רוצה את התענוג כאן ועכשיו, והרוח רוצה קשר עם הבורא. הנחש לא רק ניסה לפתות פעם את האדם, אלא כל רגע עומד היצר על האדם ומנסה לפתותו לקבל תענוגים מידיים ולהבין בכל בשכלו. אדם ראשון לא היה ממש שלם אלא במה שהיה לו, ובתת המודע שלו לא היה שלם את בחינת המלכות, דהיינו את ההשגה של גמר התיקון. את לב באבן, הפרטיות עדיין לא תיקן. ולימוד ההיכלות מסוגל לתקן את הבחינות האלו
תעז רקיעים התחתונים דמלכות הם היכלות לרקיעים העליונים דז"א, להתאחד ולהתקשר זה בזה. כאן יש לפרט הדברים ולתקן הייחוד כראוי, כדי שלא יטעו החברים, וילכו בדרך הישר. כמ"ש: כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם
סדר ההיכלות בא כדי להשרות את השכינה בעולם, ותחילת התיקון ממטה למעלה הוא היכל היסוד שהוא תחילת האמונה, שאין מדברים מהמלכות שנגנזא ברדלא. ומי שלא נמצא באמונה, ממילא הוא מחוץ להיכלות ונתון לס"א
הֵיכַל לִבְנַת הַסַּפִּיר יְסוֹד
תעח ההיכל הראשון, יסוד ומלכות, הראשון מלמטה למעלה. הוא התחלה באמונה, מלכות דהיכלות, הנקראת אמונה. התחלה לאמונה, התחלה למלכות דאצילות, במדרגת הראייה שבאמונה, במדרגות הארת החכמה שבה, שנקראת ראייה. נביאי האמת היו רואים מתוך המראָה שאינה מאירה הזו, המלכות. ומשום שהיכל זה הוא התחלה לאמונה, התחלה למלכות דאצילות, לכן כתוב: תחילת דיבר ה' בהושֵעַ. שראה מתוך המדרגה הזו, ההיכל הראשון, שהיא התחלה לכל המדרגות לעלות למעלה, וסוף לכל המדרגות לרדת למטה לס"א.
תעט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הוֹשֵׁעַ, לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים. משום שהושע ראה מתוך ההתחלה הזו, מתוך היכלות הטומאה, את הסוף של כל המדרגות, היה צריך לקחת אשת זנונים הזו. משום שישראל נדחו ונמשכו מההיכל הראשון הזה למטה, למקום שנקרא אשת זנונים, המלכות דטומאה, כי עזבו ולא התדבקו באשת חיל, המלכות דקדושה. וראה משם כל אלו היכלות שהם בצד הטומאה. גם ממקום הטומאה ניתן להתגעגע לקדושה ולהתקדם
תפ היכלות הטומאה מטמאים את מי שדבוק בהם. כיוון שהושע היה צריך להסתכל בהיכלות הטומאה כתוב: קח לך אשת זנונים. והאם נביא אמת צריך לזה? אלא משום שאסור לאדם להיכנס באלו היכלות הטומאה, מפחַד שלא יימשך אחריהם. כמו שעשה נוח, כמ"ש: ויישְת מן היין ויִשכָּר ויִתגל שקיבל אור החוכמה ממעלה למטה במקום שידחה את האור. שהתדבק בס"א, יין המשכר. כי יין הוא הארת חכמה. וכששותה כמידת התורה, שממשיך החכמה רק מלמטה למעלה, אז הוא יין המשמח אלקים ואנשים. וכששותה יותר מהמידה, שממשיך החכמה מלמעלה למטה, אז הוא יין המשכר. השאלה בשביל מי שותה האדם יין, האם בשביל העליון, כדי לעבוד את השם בשמחה, או בשביל עצמו
תפא והושע ירא להסתכל באלו היכלות, שנטמאו בהם ישראל והתדבקו בהם, מפחד שיימשך אחריהם, כמ"ש בנוח, ויישת מן היין וישכר ויתגל. עד שאמר לו, קח לך אשת זנונים וילדי זנונים. אשת זנונים המלכות דס"א. ילדי זנונים, המדרגות שלה. וכתוב: וַיֵּלֶךְ, וַיִּקַּח, אֶת גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם ואומר הרב"ש שזו בחינת המשכת חוכמה ממעלה למטה. כדי לדעת במה שישראל התדבקו, ונטמאו, ועזבו האמונה, המלכות דקדושה, בשביל אל נכר, מלכות דטומאה. ע"כ ראה את זה מתוך ההיכל הראשון, שהוא התחלה לכל המדרגות. וע"כ כתוב עליה, לפתח חטאת רובץ. שבפתחו של ההיכל הזה, נמצא תכף הס"א, אשת זנונים. והממונה של הס"א עומד על הפתח. הדבקות הס"א אומר לעזוב את סוד האמונה. הורידו את הושע למקום כה נמוך בנפש, וזה קשה מאד.
תפב ההיכל הזה הוא התחלת הכול לעלות במדרגות, הוא מדור העומד באור, להתעטר במדרגותיו, להסתכל באלו המדרגות העליונות, כמ"ש: ויראו את אלקי ישראל. כי היות שההיכל הזה הוא בחינת מלכות דיסוד, ע"כ שייך בה ראייה. כי אין ראייה אלא במלכות.
תפג בהיכל הזה יש ממונה משמש, טָהֲריאל. עומד על פתח ההיכל וכל הנשמות, לאחר פטירתן מעוה"ז, עולות ורוצות לבוא להיכל הראשון. עומד הממונה הזה בפתח, וכמה ממונים אחרים עימו, כולם אש לוהט, ושרביטי אש בידיהם, וכולם בעלי עינים. משום שבהיכל הזה נוהג ראייה, החכמה. ומשום שהחכמה נגלית רק בגילוי דינים, ע"כ כולם אש לוהט. אם הנשמה, אחר שנפטרה מעוה"ז, זוכה להיכנס, הממונה הזה פותח הפתח והנשמה נכנסת ואם רואים שכל מה שהוא מחפש זה תענוגות העולם הזה, לא נותנים לו להיכנס.
הקודם