ישנה אמת אחת ברורה שצריך להגיע לאהבת השם. אפשר לומר על אנשים חיצוניים: כל אחד והתאוות שלו, אצלם כל אחד נותן פירושים לפי שרירות ליבו לאהבה עצמית. נבחן האדם למה הוא מפנה את התענוג שמקבל, האם לגופו, או לנשמה שתביא אותו לתכלית.
הסבא הוא אותה בחינת חוכמה שלמה טבעית שניתנה באדם מלמעלה, ועל האדם להיחשף אליה בהדרגה. אנשים ריקים, ואפילו אלו העוסקים בצורה רדודה רק בחיצוניות התורה, חושבים שדברי התורה ריקים חלילה. ואז מגיעים לשקר: שכל אחד והאמת שלו.
מלמד כאן על התקדמות האדם בחייו, כדי להגבר על יצר הרע הוא הנחש הנמצא בין שיניו. מצד אחד שולח הוא ארס, ומצד התיקון באים לבחינת הנשר – הבינה אשר מוכנה לחצות את עצמה מבחינת אותה תודעה המוכנה לקבל חלקיות כדי להגיע לאמת הראויה, ע"י מנעולא וכניסה לנקודה פנימית, ע"י היכולת לוותר על הרצון.
ניתן לאדם תענוג, אך אם לוקח הוא את התענוג רק למקום גופני, לפרטיות, ובכך מונע מהנשמה להגיע לשלמותה בעולם הזה, ולא תוכל לקבל אהבה. כך מוצא עצמו אדם בלי אהבה, מהסיבה שמושך הכל לתאווה אישית. אדם המושך תענוג לפרטיותו, ירגיש זר בפנימיותו. ירגיש כך כאשר מעדיף את התענוג הגופני על התענוג הנפשי.
פתרון ראוי בדרך הישר משמעו בדרך שתביא למטרה, לאהבת השם. פִירוּשׁ נָכוֹן שֶׁל דִּבְרֵי תּוֹרָהמֵבִיא לְאַהֲבַת הַשֵּׁם.
ישנה אמת אחת ברורה שצריך להגיע לאהבת השם. אפשר לומר על אנשים חיצוניים: כל אחד והתאוות שלו, אצלם כל אחד נותן פירושים לפי שרירות ליבו לאהבה עצמית. נבחן האדם למה הוא מפנה את התענוג שמקבל, האם לגופו, או לנשמה שתביא אותו לתכלית.
הסבא הוא אותה בחינת חוכמה שלמה טבעית שניתנה באדם מלמעלה, ועל האדם להיחשף אליה בהדרגה. אנשים ריקים, ואפילו אלו העוסקים בצורה רדודה רק בחיצוניות התורה, חושבים שדברי התורה ריקים חלילה. ואז מגיעים לשקר: שכל אחד והאמת שלו.
מלמד כאן על התקדמות האדם בחייו, כדי להגבר על יצר הרע הוא הנחש הנמצא בין שיניו. מצד אחד שולח הוא ארס, ומצד התיקון באים לבחינת הנשר – הבינה אשר מוכנה לחצות את עצמה מבחינת אותה תודעה המוכנה לקבל חלקיות כדי להגיע לאמת הראויה, ע"י מנעולא וכניסה לנקודה פנימית, ע"י היכולת לוותר על הרצון.
ניתן לאדם תענוג, אך אם לוקח הוא את התענוג רק למקום גופני, לפרטיות, ובכך מונע מהנשמה להגיע לשלמותה בעולם הזה, ולא תוכל לקבל אהבה. כך מוצא עצמו אדם בלי אהבה, מהסיבה שמושך הכל לתאווה אישית. אדם המושך תענוג לפרטיותו, ירגיש זר בפנימיותו. ירגיש כך כאשר מעדיף את התענוג הגופני על התענוג הנפשי.
פתרון ראוי בדרך הישר משמעו בדרך שתביא למטרה, לאהבת השם. פִירוּשׁ נָכוֹן שֶׁל דִּבְרֵי תּוֹרָהמֵבִיא לְאַהֲבַת הַשֵּׁם.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
ט) וגוף ההוא שבו שורה בת המלך שנק' אמה ואל תאמר שנמכר בכתרים התחתונים של הטומאה חס וחלילה. כי עליה כתוב: וְהָאָרֶץ, לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי-לִי הָאָרֶץ אומר שהשכינה הקדושה ירדה . גוף של בת מלך הוא מט"ט, והוא אָמה של השכינה מקורה באצילות וירדה לבריאה, שהשכינה מתלבשת בו. ואע"פ שהיא נשמה של בת מלך השבויה שם, היא באה שמה בגלגול. כמ"ש בה: וְכִי-יִמְכֹּר אִישׁ אֶת-בִּתּוֹ, לְאָמָה לֹא תֵצֵא, כְּצֵאת הָעֲבָדִים. איש הוא הקב"ה שמוכר את הנשמה להתגלגל למקום עולם הבריאה.
מלמד כאן כיצד האני האמיתי בליבו של האדם, זה שיודע לאהוב, יוצא לחופשי כאשר גומר את תיקונו. האני של האדם נתון לעיתים במחשבות פרטיות, ואז מתגלגל לתיקון. ואל תחשוב שהאני שלך הפך להיות אמה.
י) וכי ימכור איש, זה הקב"ה, את בתו, הם ישראל, שהם מצד הבת יחידה, שנמשכו מן המלכות. ואל תאמר, שייצאו לעתיד, כמו אלו שיצאו במנוסה ממצרים, שהיו מצד העבד, מט"ט, ע"ז כתוב: לא תצא כצאת העבדים. וכתוב: כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ, וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן. כמו שהיה ביציאה מצד העבד מט"ט. היציאה בחופזה היא מעבודה זרה. כי כאשר אדם יוצא מעבודה זרה עליו לעשות זאת בעוצמה ובבת אחת. אין האדם נולד ישר במדרגת נשמה שהיא דרגה גבוהה, אלא עליו להשתכלל. ואין הוא אפילו נולד כבן אדם מוכן, אלא נפש מעולם עשיה. אדם נק' אדם לאחר שזכה לקנות נפש דאצילות בהיכל או"א. האני האוהב של האדם יכול להסתתר, אך לא ירד לדרגת עבד.
יא) אדם כשנולד, נותנים לו נפש מצד הבהמה מצד הטהרה, מצד אלו שנקראו אופני הקודש, מעולם העשיה. זכה יותר זיכך עצמו, או כבר בגלגול קודם, נותנים לו רוח מצד חיות הקודש, מעולם היצירה. זכה יותר, נותנים לו נשמה מצד הכיסא, מעולם הבריאה. ושלושה אלו הם, אמה, עבד ושפחה של הבת מלך היא האני האוהב של האדם. כלומר, נר"ן, מהתפשטות המלכות בבי"ע. אמה, נשמה שבבריאה. עבד, רוח שביצירה. שפחה, נפש שבעשיה. אין האדם מתגלגל בבהמה, ציפור או אבן, אלא זו לשון מושאלת המתארת את המקום התיקון הנוכחי שבתיקון, שהרי מקור הנשמה הוא בעולם האצילות.
יב) זכה יותר, נותנים לו נפש בדרך אצילות, מצד הבת יחידה שנקראת בת מלך, המלכות דאצילות. זכה יותר, נותנים לו רוח דאצילות, מצד עמוד האמצעי, ז"א, ונקרא בן אל הקב"ה כמ"ש: בָּנִים אַתֶּם, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם. זכה יותר, נותנים לו נשמה מצד או"א, בינה, כמ"ש: וייפח באַפיו נשמת חיים. חיים הם י"ה, או"א, שעליהם כתוב: כל הנשמה תהלל יה או"א שמשם מקבלת את החיים שלה, ונשלם בהם השם הויה. כי רוח ונפש דאצילות הם ו"ה קטנות, כמו גוף, ונשמה דאצילות הוא י"ה, שביחד הם הויה. כאשר יעלה לישסו"ת יקרא איש, וכשיעלה להיכל או"א יקרה אדם.
יג) זכה יותר, נותנים לו הויה במילוי אותיות כזה, יוד הא ואו הא, שהוא אדם, בגי' מ"ה (45), בדרך אצילות של מעלה, כלומר, ז"א כשמלביש או"א עילאין שהם חכמה, אותיות כ"ח מ"ה. ונקרא בצורת אדונו. ועליו כתוב: וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ. זהו ששליטתו בכל הרקיעים ובכל האופנים והשׂרפים והחיות ובכל הצבאות והכוחות של מעלה ומטה. ומשום זה כשהאדם זכה בנפש מצד הבת יחידה, כתוב בו: לֹא תֵצֵא, כְּצֵאת הָעֲבָדִים שהרי היא לא שייכת לעבדים, מקורה ממלכות דאצילות, יש להשיא אותה לתלמיד חכם, ואז זכר ונקבה בראהם, ואתם קרויים אדם, ויכולים לקבל את אור האהבה בהיכל או"א. זהו תהליך ארוך, ורק מי שבנוי במקורו מנפש דעשייה, יכול להתקדם למקום זה.
אני נק' בני אדם, כלומר עלינו להתעורר עד למקום שנק' אדם.
הַסַבָּא
ישנו מאבק בין הס"א הנחש במקום המחלוקת הפנימית באדם, וע"י כך שמערב את המחשבה שלו, יוצר בתודעה סימולציה בכדי להתגבר על הרצון לקבל לעצמו. זהו הגלגול שאדם צריך לעבור עד שמגיע לדרגת אדם.
יד) רבי חייא ורבי יוסי נפגשו בלילה אחד במגדל גדלות של צור מלכות, התארחו שם ושמחו בזה. אמר רבי יוסי: כמה אני שמח שראיתי פני שכינה, כי עתה בכל הדרך הזה, נצטערתי בזקן אחר סוחר, שהיה שואל אותי בכל הדרך. כשאדם זוכה לאני הפנימי לנפש של בת המלך, מלכות דאצילות ומכיר את האהבה, אינו יוצא כצאת העבדים, אלא קנה כבר אני רוחני.
טו) הסוחר היה שואל את רבי יוסי שאלות: מי הוא נחש הפורח באוויר, והולך בפירוד, ובין כך ובין כך יש מנוחה לנמלה אחת, השוכבת בין שיניו. מתחיל בחיבור, ומסיים בפירוד. ומי הוא נשר, המקנן באילן שלא היה. בניו שנגזלו אינם מן הבריות, כי נבראו במקום שלא נבראו. כשעולים יורדים, וכשיורדים עולים. שניים שהם אחד ואחד שהם שלושה. מהו עלמה יפה שאין לה עיניים, והגוף נסתר ונגלה, היא יוצאת בבוקר ומתכסה ביום, מתקשטת בקישוטים שלא היו.
המוחין דשמאל המתגלים ע"י יציאת י' מאויר בשורוק, מכונים שפורחים באוויר דהיינו חסדים. ואז המלכות בלי זיווג עם ז"א שזו חוכמה בלי חסדים, וכל עוד היותם בלי ימין, יש יניקה לס"א, והנחש פורח באוויר, יונק מהקדושה. וכשבא קו האמצעי וע"י המסך דחיריק ממעט שמאל, שלא יאיר מלמעלה למטה בסוד המנעולא, אלא מלמטה למעלה בלבד בהתנגדות לקבלה, שע"י זה מחברו עם הימין, אז נפרד הנחש מן הקדושה, כי אין לו עוד מה לינוק. והדינים האלו של מסך דחיריק, הדוחים את הנחש מלינוק מקו שמאל, הם מדינים דצ"ב, שבאו מכוח עליית המסך לבינה. והנחש נאחז בדינים אלו. והארס, שבין שיני הנחש, שבו הוא ממית בני אדם, הוא מדינים דצ"א, ממלכות לבד. והארס הזה מכונה נמלה. כי בעת שיש כוח לנחש להיאחז בדינים דצ"ב, העולים עד הבינה, הוא עוזב את הדינים דצ"א, שאינם אלא במלכות. וע"כ יש מנוחה, לאותה הנמלה, ששוכבת בין שיניו, שהיא מדינים דצ"א. וכשהמלכות בזיווג עם ז"א ומאיר בה קו השמאל, אם הנחש מתקרב אז לינוק מהשמאל, תכף נפרד הזיווג ואין לו מה לינוק. שאם הנחש מתקרב לינוק הוא מייצר את בחינת המנעולא, שדוחה אותו.
כוח הבינה בקו אמצעי נקראת נשר, ואין בה דין, אלא רחמן על בניו, זו"ן שאומר מוטב יפגע החץ (המלכות) בי ולא בבני – זו"ן, ומקבלת אליה את הדינים של המלכות, ומתמעטת ע"י זה לו"ק, כדי להשפיע מוחין לזו"ן. כי לעת גדלות חוזרים ויורדים הדינים מן הבינה למלכות והבינה חוזרת לג"ר ומשפיעה מוחין לזו"ן. מוחין דו"ק מכונים אילן. שהנשר, בינה, מקנן שם מחמת שקיבלה הדינים של המלכות בסוד ותלכנה יחדיו, אבל אילן הזה כמו שלא היה. כי אח"כ לעת גדלות יורדים הדינים מבינה, ונגלה שלא היה שום דין בבינה. וכשישראל בגלות, נגזלו הבנים, זו"ן, מהאם, בינה, שהס"א יונקת מדינים שבזו"ן. אמנם הדינים ההם באים מן הבינה מעת שהיא בקטנות, מחמת עליית המלכות אליה. וכיוון שהדינים דבינה הם באילן שלא היו, מכ"ש הדינים שבזו"ן המתקבלים ממנה. שהם כלא היו. ואלו הדינים הנמשכים מן הבינה מכונים ברא, או בריאה.
ולכן אומר, בניו שנגזלו, שהס"א יונקת מן הדינים שבהם, שבכוח זה גוזלים את השפע, בעת הגלות. ואינם מן הבריות, שאין בהם הדינים דבריאה, כי נבראו בדינים דבינה, בסוד בראשית ברא, במקום שלא נבראו, שהמקום עצמו, בינה, אינה בחינת בריאה, כי הדינים שבה הם באילן שלא היה, מכ"ש זו"ן, המקבלים ממנה. ונמצא כל אחיזת הס"א בזו"ן, בזמן הגלות הוא שלא בצדק. כשקו אמצעי מכריע בין ימין ושמאל, מתקן את השמאל שיאיר רק מלמטה למעלה פורחים באוויר, והימין מלמעלה למטה שזה התיקון שלהם. שהארות הימין, שמקודם לכן היו מאירים בעלייה מלמטה למעלה, שהיו בו"ק, מאירים עתה בירידה מלמעלה למטה. והארות השמאל, שהיו מאירים מקודם לכן מלמעלה למטה בירידה, מאירים עתה בדרך עלייה מלמטה למעלה. שע"י זה נעשו ב' הקווים ימין ושמאל לאחד, שניים שהם אחד. ואחד שהם שלושה, שקו האמצעי, שהוא אחד, יורש כל ג' הקווים ונעשה שלושה.
והנה המלכות, אחר שהתמעטה וירדה למחזה ולמטה דז"א, אין לה עוד חכמה מעצמה. והיא עלמה יפה שאין לה עיניים, כי החכמה נקראת עיניים. והחכמה שיש לה היא מקבלת מז"א, והגוף נסתר ונגלה, שפעם היא מכוסה מהארת חכמה, ופעם מגולה בה החכמה. שיוצאת להאיר בחכמה בזיווג בחשכת הבוקר, וביום היא בשליטת ז"א, והחכמה מתכסה בה, כמו בז"א. מתקשטת בקישוטים שלא היו, שהקישוטים נמשכים לה מדינים וקטנות דבינה, וכיוון שהדינים דבינה הם באילן שלא היה, הרי גם הקישוטים ההם בבחינת שלא היו. כל אלו סוגים של גלגולי נשמות.
שאלות לחזרה ושינון בזהר משפטים ד-ו
1. מיהי בת המלך בנפש האדם?
2. מאיזה פסוק אנו למדים שלא נכון לומר שבת המלך נמכרת לקליפה?
3. מהו מבחינה נפשית "שלא תצא כצאת העבדים"?
4. עם איזו מדרגה נולד האדם? כיצד הוא מתקדם? מתי הוא קונה את מדרגת אצילות? ומתי הוא נקרא אדם?
5. הסבר את המשל – את החידה שבאות ט"ו.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
אין האדם מתגלגל בבהמה, ציפור או אבן, אלא זו לשון מושאלת המתארת את המקום התיקון הנוכחי שבתיקון, שהרי מקור הנשמה הוא בעולם האצילות.
האני האמיתי בליבו של האדם, זה שיודע לאהוב, יוצא לחופשי כאשר גומר את תיקונו. האני של האדם נתון לעיתים במחשבות פרטיות, ואז מתגלגל לתיקון. ואל תחשוב שהאני שלך הפך להיות אמה.
הַסַבָּא
ישנו מאבק בין הס"א הנחש במקום המחלוקת הפנימית באדם, וע"י כך שמערב את המחשבה שלו, יוצר בתודעה סימולציה בכדי להתגבר על הרצון לקבל לעצמו. זהו הגלגול שאדם צריך לעבור עד שמגיע לדרגת אדם.
כשאדם זוכה לאני הפנימי לנפש של בת המלך, מלכות דאצילות ומכיר את האהבה, אינו יוצא כצאת העבדים, אלא קנה כבר אני רוחני.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
נשמה היא כלי רוחני המכיל אור של גדלות, אור אלוקי. תפקיד האדם לתקן את הכלי שיהיה ראוי להכיל את האור. קליפה אינה יכולה להכיל אור אלוקי, וכאשר מתלבשת היא על הנשמה, מונעת גם ממנה להכיל אור זה. תפקיד הקליפה לאפשר לנשמה להתאמן בהדרגה ולתקן. הגילגול הוא חסד המאפשר לנשמה לבוא במצבים משתנים בכדי לתקן, דהיינו להביא את בת המלך היא הנשמה, בצורה מתוקנת אל המלך.
פתח רבי שמעון: וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם, אלו הם סדרים של גלגול (גמטרייה חסד), כי משפטים פירושו דינים של נשמות, התייחסות של צורות החוזרות ומתגלגלות לעוה"ז (שנק' מצב של זמן ומקום), הנידונות כל אחת ואחת לפי עונשה (לפי התיקון הנדרש). החסד הגדול הוא שהבורא יתברך מאפשר לאדם לתקן, תוך התמודדות עם מצבים דומים, בהדרגה. ההשגחה העליונה מזמנת לאדם מצב הנצרך לו לתיקון נקודה פנימית במדרגה בה הוא נמצא. גם אם המצב נראה לאדם שאינו תואם את צרכיו, עליו לקבל שזהו האתגר לו הוא נידרש במצבו. גלגול נשמה אינו אומר שאדם מת לחלוטין, גם במצב שינה שהיא אחת משישים ממיתה, למחרת הוא נולד למציאות חדשה. ישאל אדם את עצמו, יֵבָרֶר הָאָדָם מַה בָּא הוּא לְתַקֵּן, וּבֶּהֵתְּאֶם יְנַהֵל אֶת חַיָּיו.
כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי
ב) כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. אמר להם רבי שמעון: חברים, כאן הזמן לגלות כמה סודות נסתרים של גלגול כלומר לראות מהן ההתייחסויות הנכונות שאותן מגלגלים ממצב למצב בכדי לקנות את ההתייחסות הנוכנה למצב הנתון. כתוב: כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבוד, ובשביעית ייצא לחופשי חינם. כלומר, כשהנשמה מתחייבת בגלגול מחמת עוונות (עיוות), או שלא השלימה בחייה התורה ומצוות, מקבלת הזדמנות נוספת, מחייבים אותה לחזור לעוה"ז ולהתלבש בגוף (גוף הוא מצב התלוי בזמן ומקום), לחזור ולהיוולד ולהשלים המוטל עליה בשבעים שנות חיים בעוה"ז. אם היא הנשמה מצד המלאך מט"ט שבעולם הבריאה, הכלול שש מדרגות חג"ת נה"י, כתוב בו: שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד, היא אינה מתחייבת בגלגולים אלא עד שמשלימה לתקן שש מדרגות, חג"ת נה"י, מהמקום שממנו נלקחה, ממט"ט. כלומר לכל נשמה יש מקור שונה ומכאן נגזר מהו התיקון הנדרש לה. הנשמה אינה אור, הנשמה היא רצון לקבל עם אור בתוכה. לכל אחד יש שורש נשמה אשר לפיהו תיקונו. כך למשל נשמות שהם מהחלק הרוחני של ראש אדם הראשון, ואחרות מידו. כלומר אותו חלק רוחני באדם הראשון הוא הכלל אליו שייכת הנשמה, ותפקידה כפרט לתקן ולהשתייך לכלל שלה.
באנו לעלם הזה בכדי לתקן, ואם אנו רדופים אחרי תענוגות העולם הזה, אנו מועלים בתפקיד, בפיקדון, בנשמה. התפקיד הוא להשתמש בכוחות העולם הזה כדי לתקן.
ג) אבל אם הנשמה היא מצד השכינה, שהיא שביעית, דהיינו מלכות דאצילות, השביעית לחג"ת נה"י דאצילות, ודאי כתוב בה: וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם, כי צדיק שזכה לנשמה ממלכות דאצילות, אין בו מלאכה מפני שהמקור שלו הוא בחינת שבת, אין בירורי מוחין נוהג בו, שהוא בחינת שבת. וכיוון שאין בו מלאכה, אין בו שעבוד. והנשמה שהיא משם, כתוב בה: וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם, אין בה שעבוד.
ד) בתוך כך, הנה זקן ירד אליו ושאל: אם כן רבי, מהו התוספת אל הנשמה, שנאמר בה: לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ? אתה ובנך ובתך, נר"ן דאצילות. עבדך אמָתך בהמתך, נר"ן דבי"ע. הרי שאפילו בנשמה דבריאה, ששם מט"ט, כתוב בה, לא תעשה כל מלאכה, ויש בה ג"כ תוספת הזה שאין בה שעבוד, כמו נשמה דאצילות. מקשה הסבא על פי הכתוב שגם בנשמות ממקור נמוך מאצילות כתוב וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי.
ה) אמר לו סבא סבא אתה שואל זה, כי וודאי על נשמה של צדיק נאמר, שהיא מאצילות, שאע"פ שהתחייב לרדת בגלגול בכל אלו, אפילו בעבד ואמה, ובבהמות שהם אופנים, בעולם עשייה, או בכל חיות שמהן הנשמות של בני אדם, כתוב בה בנשמת הצדיק: לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה. כלומר, שעצם הנשמה היא מאצילות, אלא שהתחייבה להתגלגל בעבד ואמה ובהמה, אז דינה, שאין בה מלאכה ושעבוד. אבל אם עצם הנשמה נמשכת מבי"ע, אז יש בה מלאכה ושעבוד. כמ"ש: לֹא-תַעֲבֹד בּוֹ, עֲבֹדַת עָבֶד. בצדיק, שהוא יום השבת, לא תעבוד בו עבודת עבד, שהוא מט"ט, יום החול. רשב"י עונה שלא מדובר כלל על נשמה שמקורה בעולמות בי"ע, אלא על צדיק שמקורו באצילות, וירד לבי"ע כדי לתקן דבר מסוים. מכאן שתמיד יש לבחון מהו המעצם, ומהו מצבו המיוחד בפרטות.
כאן מלמד רבי שמעון דבר חשוב, שגלגול בעולם עשיה נק' בהמות, אך בשום פנים אינו מתכוון שהצדיק מתגלגל בבהמה גשמית. ובלימוד באדם אחד, ישנם צדדים בו שאינו עושה עבודת עבד, ואם התגלגל למקום נמוך, עליו להחזירו לדרגת שבת, להגיע לאהבה.
ישנם החושבים בטעות שהקשר עם הבורא הוא בעבודת המידות, אך עבודת המידות שייכת לבריאה יצירה ועשיה, ואינה מאצילות שם מקור עם ישראל.
אדם רואה עצמו במצבים שונים, עליו לבחון מהו מצבו במקרה שמאתגר אותו, ומהו העצם, הוא המקום שאליו יש להגיע ולהביא את האימון לשם.
ו) אבל זקן זקן! שבת היא בת יחידה, מלכות, בת זוגו של הצדיק, שהוא ג"כ שבת, כמ"ש: וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. א"כ מהו שכתוב בו, אִם אחרת ייקח לו? זהו ודאי ההבדל, שהיא חולו של שבת, ועליו כתוב: אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ דהיינו יתחבר לצד האחוריים. כי יש חול אחר, שאינו נקרא חולו של שבת, אלא של טומאת שפחה. וחולו של שבת עבודת חול כהכנה לשבת זהו אָמה שבבריאה, גוף של בת יחידה, שהבת יחידה, מלכות דאצילות, מתלבשת בה כמו נשמה בגוף. שעליה כתוב: אִם אַחֶרֶת יִקַּח-לוֹ. בעבודת היהודי ישנן מלאכות כעין מלאכות של גויים, בהמות, צמחים ואפילו דומם, אין זה אומר שהאדם הוא דומם או בהמה, אלא עליו לעשות עבודה של דצח"ם בכדי לייצג את בבחינת המדבר שבו. בעל חי גשמי שונה בתכליתו ובמקורו מהאדם, לכן אין להסתכל על ההתנהגות, שהיא רק בחינת מקום העבודה כאשר העצם נשאר אדם, ואל הערך הזה יש לשאוף.
העבודה העיקרית היא עבודת המצוות, היא השייכת לנפש האלוקית, צד הנשמה של האדם. עבודת המידות שייכת לנפש הבהמית. עצם הנפש של היהודי היא הנפש השכלית, הכלי בו היא יושבת היא הנפש הבהמית, ובה עבודת המידות. גוי עושה את עבודת המידות כעצם, היהודי מתקן המידות כאמצעי הכרחי לחיבור וקשר.
להיות אדם אומר להיות קשור לבורא. נפש של יהודי קשורה לבורא.
ז) יש נשמה שנקראת אמה שבאה מבריאה, ויש נשמה שנקראת שפחה, ויש נשמה שנקראת בת מלך שבאה מאצילות. כל אחת נקראת ע"ש המקום שנמשכה משם, או שהתגלגלה לשם. וכאן יש איש כמ"ש: וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת-בִּתּוֹ, לְאָמָה דהיינו ששם אותה בעולם הבריאה בכדי לתקן שכתוב בו: ה' איש מלחמה, כלומר ז"א דאצילות. ויש איש, שכתוב בו, והאיש גבריאל, שבעולם הבריאה. וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ, שהוא הקב"ה, אֶת-בִּתּוֹ, נשמה דאצילות, הנקראת בת יחידה, לְאָמָה, כלומר שתתגלגל בעולם הבריאה, ששם גוף השכינה, שנקרא אמה.
ח) ומשום זה נשמה שהתחייבה בגלגול, אם היא העצם שלה בת הקב"ה, שנמשכה ממלכות דאצילות, אל תאמר שנמכר בגוף נוכרי של קליפה, ששם שליטת היצה"ר, שמצד ס"מ, חס ושלום לומר כך כי כתוב: אֲנִי יְהוָה, הוּא שְׁמִי; וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא-אֶתֵּן, לאחר שהוא יצה"ר. כי אם הנשמה היא מאצילות, אע"פ שהתגלגלה לעולם הבריאה, אין בה מלאכה, ואין בה שעבוד לקליפות. העצם צריך להשתוות לגמר תיקון. כל אתגר בחיים בא כדי שנבטא דרכו את צד היהודי שבנו. לכן תיקון המידות אינו העיקר, אלא עבודת השם היא העיקר.
תגיות: גלגול נשמה, גלגול בדומם צומח
שאלות לחזרה ושינון בזהר משפטים א-ג
1. מהו הפירוש של "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" עפ"י התרגום?
2. על מה מצביע הסימן שגלגול הוא בגימטריה חסד?
3. מדוע זה חסד עם הנשמה שהיא מתגלגלת לפי עונשה?
4. מה ההבדל בין נשמה שעליה כתוב "שש שנים יעבוד" לבין נשמה שכתוב עליה "ובשבעית יצא לחופשי חינם"?
5. מה שאלתו של הסבא את רשב"י ומה עונה לו רשב"י?
6. מהו שכתוב "אם אחרת יקח לו" אגב כך הסבר מהו חולו של שבת ומהו חול אחר?
7. מדוע מוכר האיש את בתו, דהיינו, הקב"ה את מלכות דאצילות לאמה, דהיינו, למקום עולם הבריאה, דהיינו, שתתגלגל שם? הסבר ונמק כיצד אתה חושב שקורה דבר זה בחייך?
8. מה ההבדל בין עבודת המידות לעבודת ה'?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
נשמה היא כלי רוחני, רצון לקבל המכיל אור של גדלות, אור אלוקי, ניתנת היא לאדם כפיקדון, ותפקיד האדם לתקן את הכלי/הרצון שיהיה ראוי להכיל את האור. גלגול גימטרייה חסד, המאפשר לנשמה לבוא במצבים משתנים בכדי להביא את בת המלך היא הנשמה, בצורה מתוקנת אל המלך.
החסד הגדול הוא שהבורא יתברך מאפשר לאדם לתקן, תוך התמודדות עם מצבים דומים, בהדרגה. ההשגחה העליונה מזמנת לאדם מצב/אתגר הנצרך לו לתיקון נקודה פנימית במדרגה בה הוא נמצא. אדם הרדוף אחרי תענוגות העולם הזה, אנו מועל בתפקיד, בפיקדון, בנשמה. התפקיד הוא להשתמש בכוחות העולם הזה כדי לתקן.
מלמד רבי שמעון דבר חשוב, שגלגול בעולם עשיה נק' בהמות, אך בשום פנים אינו מתכוון שהצדיק מתגלגל בבהמה גשמית. בעבודת היהודי ישנן מלאכות כעין מלאכות של גויים, בהמות, צמחים ואפילו דומם, אין זה אומר שהאדם הוא דומם או בהמה, אלא עליו לעשות עבודה של דצח"ם בכדי לבטא את בבחינת המדבר שבו.
כָּל אֶתְגָּר בַּחַיִּים בָּא כְּדֵי שׁנֶבָטֵא דַּרְכּוֹ אֶת צַד הַיְּהוּדִי שֶׁבָּנוּ. לכן תיקון המידות אינו העיקר כפי שחושבים בטעות, אלא עבודת השם היא העיקר.
העבודה העיקרית היא עבודת המצוות, היא השייכת לנפש האלוקית, צד הנשמה של האדם. עבודת המידות שייכת לנפש הבהמית. עצם הנפש של היהודי היא הנפש השכלית, הכלי בו היא יושבת היא הנפש הבהמית, ובה עבודת המידות. גוי עושה את עבודת המידות כעצם, היהודי מתקן המידות כאמצעי הכרחי לחיבור וקשר.
לִהְיוֹת אָדָם אוֹמֵר לִהְיוֹת קָשׁוּר לַבּוֹרֵא.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
יש לרצות ללמוד ולקיים את התורה לשמה ולא לעשותה עטרה להתגדל בה. כבוד הורים מופיע בעשרת הדברות בצד ימין, כסימן שעל האדם לכבד את הוריו הביולוגים בזכותם זכה לקיום הגוף, ועוד יותר לכבד את הקב"ה שנתן לו נשמה כפיקדון, צד פנימי מושלם בתוכו, שאם מכבד צד זה יכול להגיע לקדושה ולהשלים את תכליתו.
הַקַּב"הַ רוֹצֶה אֶת הַלֵּב וֶהָרַצוֹן שֶׁל הָאָדָם. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ. מבקש דוד המלך מהשם: אנא כוון את ידינו, דהיינו את המעשה, שגם אם לא יודעים לעשות את הכוונה, לפחות מעשה המצווה יתקן. צריך אדם לפעול את הכוונה הפנימית, ואם אינו יכול, חייב הוא לרצות ולשאוף להגיע לכך, כפי שחייב לרצות להגיע ללשמה. וכמובן שאין זה פותר את האדם שיודע לכוון. היום אין תירוצים! השם נתן לנו אפשרות ללמוד את תורת הקבלה בדרך הסולם, אז אל יאמר אדם מספיק לי המעשה, אלא יש לתת יגיעה ראויה ללימוד הכוונות, וכך לכבד את השורשים שלנו. מי שאינו מכבד את אביו ואמו אינו מכבד את פנימיותו.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
יש לרצות ללמוד ולקיים את התורה לשמה ולא לעשותה עטרה להתגדל בה. כבוד הורים מופיע בעשרת הדברות בצד ימין, כסימן שעל האדם לכבד את הוריו הביולוגים בזכותם זה לקיום הגוף, ועוד יותר לכבד את הקב"ה שנתן לו נשמה כפיקדון, צד פנימי מושלם בתוכו, שאם מכבד צד זה יכול להגיע לקדושה ולהשלים את תכליתו.
גם במצוות שילוח הקן בה מונעים צער מהאם כתוב למען יאריכון ימיך, בכדי להבין שהכל בא מאמא, בינה.
תקנ) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. לכבדם בכל מיני כבוד, לשמחם במע"ט כמ"ש: גיל יגיל אבי צדיק. וזהו כיבוד אביו ואימו.
תקנא) כבד את הקב"ה ז"א דאצילות, שנקרא אביך, והמלכות, שנקראת אימך. בבגד נקי, שהוא כנפי מצווה, טלית נאה. כי טלית בציצית נקרא, תשמיש מצווה. כתוב: כבד את ה' מהונך, זה תורה ומצוות כמ"ש: אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד. שאין אדם עני, אלא כשהוא עני מן התורה ומן המצוות. אשר עושר של האדם הוא תורה ומצוות. תורה ומצוות עושים בחיצוניות, אך העיקר הוא לקנות תוצאה פנימית נפשית, שאוהבת יותר את השם
תקנב) ומשום זה, כבד את ה' מהונך, ולא תעסוק בתורה כדי להתגדל בה. כמו שלומדים, ואל תעשם עטרה להתגדל בהם. ואל תאמר, אקרא בעבור שיקראוני רבי, אלא כמ"ש: גַדלו לה' איתי, כבד את ה' מהונך, כבן שהוא חייב בכבוד אביו ואימו. לעשות זאת כבן ולא כדי לקבל שכר.
תקנג) משום שהוא משותף משתי טיפות, שמהן גופו של האדם. מטיפה של אביו נעשה הלבן שבעיניים ועצמות ואיברים. ומטיפה של אימו נעשה, השחור שבעין ושערות ועור ובשר. ומגדלים אותו בתורה ומע"ט. הוא משתמש במה שנתנו לו הוריו, ממילא חלק ממה שמרגיש ששיך לו – שייך להם, כלומר מה שנותן להוריו הוא לא עושה להם טובה, אלא מהם הוא חי.
תקנד) כי האדם חייב ללמד בנו תורה שכתוב: ושיננתם לבניך. ואם אינו מלמד אותו תורה ומצוות, הוא כאילו עושה לו פסל. ומשום זה כתוב: לא תעשה לך פסל, ועתיד להיות בן סורר ומורה, ומבזה אביו ואימו, וגוזל ממנו כמה ברכות. כי משום שהוא עם הארץ, הוא חשוד על הכול, ואפילו על שפיכות דמים וגילוי עריות ועבודה זרה. כי מי שהוא עם הארץ והולך למקום שאין מכירים אותו, ואינו יודע לברך, חושדים אותו שהוא עובד עבודה זרה.
תקנה) כבד את ה' מהונך. מהונך, מכספך. מהונך, מן החן שלך, בשמחה של ניגון. כי זהו שמחת הלב כמו הניגון שבכל העולם, המשמח את הלב, מעשים ישרים של הבן משמחים לב אביו ואימו. מהונך, מכספך לכל מה שצריך.
תקנו) כמו שאדם מכבד את הקב"ה, כן צריך לכבד את אביו ואימו, משום ששותפות אחד יש להם עם הקב"ה, עליו. כי שלושה שותפים יש באדם, הקב"ה ואביו ואימו. שאביו ואימו נותנים לו הגוף, והקב"ה הנשמה. וכמו שצריכים לירוא מהקב"ה, כן צריכים לירוא מאביו ואימו. ולכבד אותם יחד בכל מיני כבוד. מראה קשר בין המקור של האדם והצורך לכבד
תקנז) תכלית הכיבוד למען יאריכון ימיך. משום שיש ימים למעלה כמו שאברהם בא בימים, דהיינו שפעל בגילוי ה' בעולם, חג"ת נהי"מ, שבהם תלויים חיי האדם בעוה"ז. ואלו הימים של האדם בעולם למעלה, כולם עומדים לפני הקב"ה, ובהם נודע חיי האדם. למעלה שופטים אותו כשעולה לעולם העליון, נשפט על פי הימים – דהיינו המצוות שצבר בעולם הזה.
תקנח) על האדמה אשר ה' אלוהיך נותן לך. הוא הבטחה ליהנות במראה המאירה. וזהו, על האדמה, זהו מראה המאירה באלו ימים העליונים חג"ת נהי"מ דז"א, המאירים מתוך המעיין של כל, בינה.
תקנט) מה השינוי, שבאלו שתי מצוות התורה, שבשתיהן כתוב: למען יאריכון ימיך. בזה ובשילוח הקן? אלא שתי מצוות אלו, תלויות כולן למעלה: או"א, זכור ושמור כאחד, ז"א ומלכות. ומשום זה כתוב: למען יאריכון ימיך. ובשילוח הקן שכתוב: שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך, האם, עולם העליון, בינה, שנקראת אם. שפירושו, שלא ניתנה רשות להסתכל בה, וצריכים לשלחה מלשאול שאלה ולהסתכל בה. בשילוח הקן יש רק את האם ובכיבוד הורים יש גם את האב.
תקס) ואת הבנים תיקח לך, שהם ז"א ומלכות שכתוב: כי שאל נא לימים הראשונים אשר היו לפניך, ולמקצה השמים ועד קצה השמים. ז"א הנקרא שמים, יש בו שאלה והסתכלות. אבל למעלה מקצה השמים, מז"א, שלח תשלח ממחשבתך לשאול. ולקבל באמונה שלמה
תקסא) ובזה כתוב: למען ייטב לך והארכת ימים. למען ייטב לך, במקום העליון מקום שמטיב לכל, הוא עולם הסתום והגנוז, בינה. והארכת ימים, בכוחך עצמך, כי ברשות האדם הוא. להתדבק בבנים, ז"א ומלכות, שבהם אריכות ימים. בזה אדם מאריך ימים שהוא דבק במקור החיים.
תקסב) ואם מזדמן לו מעשה של מצווה ומכוון בה, הוא צדיק. ואע"פ שאינו מכוון בה, הוא צדיק, שעושה מצוות ריבונו, כי מצוות אינן צריכות כוונה. אבל אינו חשוב כמי שעושה רצונו לשמה, ומכוון בה ברצון של הסתכלות בכבוד ריבונו, כמי שאינו יודע להבין הטעם, כי ברצון תלוי הדבר של לשמה. ובמעשה שלמטה, שעושה לשמה, מתעלה המעשה של מעלה, המלכות, הנקרא מעשה, ומיתקן כראוי. אם לא מכוון הוא פועל כמי שאינו מבין את הטעם.
תקסג) כעין זה במעשה של הגוף, ניתקן ברצון הזה המעשה של הנפש. כי הקב"ה רוצה הלב והרצון של האדם. ועם זה, אם אין שם רצון הלב, שהוא עיקר הכול, התפלל דוד ע"ז ואמר, ומעשה ידינו כונְנָה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. כי אין כל אדם יודע לשים הרצון והלב לתקן הכול ולעשות מעשה המצווה. וע"כ התפלל תפילה זו: וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ. מבקש דוד אנא כוון את ידינו, דהיינו את המעשה, שגם אם לא יודעים לעשות את הכוונה, לפחות מעשה המצווה יתקן. צריך אדם לפעול את הכוונה הפנימית, ואם אינו יכול, חייב הוא לרצות ולשאוף להגיע לכך, כפי שחייב לרצות להגיע ללשמה. וכמובן שאין זה פותר את האדם שיודע לכוון. השם נתן לנו אפשרות ללמוד את תורת הקבלה בדרך הסולם, אז אל יאמר מספיק לי המעשה, אלא יש לתת יגיעה ראויה ללימוד הכוונות, וכך מכבד את השורשים שלו. מי שאינו מכבד את אביו ואמו אינו מכבד את פנימיותו. גילוי של דבר חיצוני בלי הפנימי הוא כגוף בלי נשמה
תקסד) וכוננה עלינו. כוננה, והתקן תיקונך למעלה כראוי. עלינו, אע"פ שאין אנו יודעים לשים הרצון, אלא מעשה בלבד. מעשה ידינו כוננהו למדרגה שצריכים לתקנה, למלכות. כוננהו, שיהיה בחיבור אחד עם האבות, חג"ת דז"א, שיהיה מתוקן בהם ע"י מעשה מצווה הזו כראוי.
תגיות: כבוד הורים, כוונה במצוות, תורה לשמה
שאלות לחזרה ושינון בזהר יתרו קמב-קמ
1. כיצד צריך לכבד את אביו ואת אימו ומדוע?
2. מהי עניות? ומהו העושר של האדם?
3. כיצד קשור כיבוד אב ואם לכבוד ה'?
4. מהן ההשלכות מכך שאין האדם מלמד את בנו תורה אעפ"י שחייב הוא בכך?
5. מהי תכלית מצות כיבוד אב ואם וכיצד היא קשורה לשילוח הקן?
6. מה היחס בין המעשה לכוונה במצווה? אגב כך הסבר מה הפירוש "ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו"?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
בראש ישנה שלמות נקיה מרצון לקבל לעצמו, ואין האני, הלב של האדם בא כאן לידי ביטוי. תפקידנו לדעת, לחבר ולהוריד את מחשבת העליון, מחשבת התורה ללב, בחינת וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ.
בתהליך הבריאה עלתה מלכות לבינה, דהיינו שיתוף מידת הדין, הרצון הפרטי של האדם, והכללתו בבינה, בהשפעה. וכאן נוצר גם בבינה סוג של חיסרון מהתכללות זו, חיסרון הבא ליידי ביטוי רק כלפי מטה מבלי לפגוע בשלמות העליונה. הביקוש מלמטה גורם לעיבוד חוכמה עליונה שתאיר למטה, שאז הרגשת התחתון באור החוכמה הנפלא מביאה אותו להשתוקקות לחבר את הרצונות האישיים הפרטיים לאור העליון, וזהו החיבור עליונים ותחתונים. זוהי בחינת השבת המבטאת את התכלית של חיבור עליונים ותחתונים, שמים וארץ.
שלב ראשון בלימוד הוא השקפה, הכרה עליונה בלי לערב את הלב עם התאוות שלו. רק לאחר שלומדים בצורה לא משוחדת, פועלים את ההשבה אל הלב.
תקלט) כשיוצאת המרגלית, היא מזדווגת ומשפיעה בשמות אהי"ה יה"ו, שהם ז"ת שלה, כי אע"פ שאין בה גוון, שאינה מקבלת חכמה, עכ"ז כל שפע החכמה שבז"ת שלה מקובל על ידה. החוכמה צריכה לעבור דרך ג"ר דבינה ואז, שם אחד מהם, אדני, המלכות שבמקום החזה דז"ת, השביעית, מתעטרת ונכנסת במרגלית התחתונה, מלכות. ומתיישב במקומו שֵם י"ה, חו"ב. שאחר שירדה המלכות ממקום החזה, מתגלה הג"ר, שהן י"ה. ומרגלית העליונה מתיישבת בשםי"ה, ומתעטרת בהתנוצצות הזו המתנוצץ בשם הזה.
תקמ) אחר שהמרגלית העליונה הזדווגה והשפיעה בשמות אהי"ה יה"ו, יוצאים מהם ע' ענפים, ז"א, לכל צד, ומתחברים כולם יחד, ונעשו מרכבה וכיסא למרגלית העליונה ישסו"ת, ז"ת דבינה. והמלך, חכמה, שולט בעטרותיו בכיסא, ביום הזה, והכול שמחים. כיוון שהכול שמחים, יושב המלך על הכיסא, והכיסא עולה בשבעים ענפים. כי ע' ענפים הם ז"א, שחגת"מ שלו נעשו ארבע רגליים אל הכיסא בישסו"ת.
תקמא) ואלו שתי אותיות י', שבשני שמות אהי"ה יה"ו, מצפ"ץ מצפ"ץ בסוד י"ג מידות הרחמים העולות ויורדות, מאירים ומתעטרים כ"ב אותיות, שהם כלל התורה, ושתי אותיות י' אלו מזדווגות בשתי אותיות הראשונות של כ"ב אותיות, המסודרות בסדר תשר"ק, שהן ת' ש', ועולות בהארתם, לאחת בשישה שבטים, ולאחת בשישה שבטים אחרים. ואלו הם י"ב שבטים של ישראל העליון, ישראל סבא. שהן ד' מדרגות חו"ג תו"מ, שכל אחת כלולה מג' קווים חג"ת, שהם י"ב. שזה הכסא במדרגת ישסו"ת – מחזה ולמעלה
תקמב) שתי אותיות י' של אהי"ה יה"ו, עולות ויורדות ומזדווגות בשתי אותיות שבסוף כ"ב אותיות, המסודרות בסדר תשר"ק, שהן ב' א'. ועולות בהארתם, אחת בחמש מדרגות ואחת בחמש מדרגות, כנגד עשרה מאמרות. ואלו עשרה מאמרות כוללים כ"ב אותיות. כי י"ב שבטים יצאו בשתי אותיות ת' ש', עם עשרה מאמרות של שתי אותיות שבסוף, ב' א', הרי הן כ"ב אותיות, שהן כלל התורה, ז"א, שנקרא תורה. שהוא נבנה מכ"ב אותיות אלו. ויורש מרגלית העליונה בכיסא של ע"ב, ומאירים כ"ב האותיות.
הארת התודעה העליונה, בכל החסרונות שצריך הלב, אלא שהם מופיעים למעלה מהדין. הדין פועל מחזה ולמטה בלבד. ישנן הארות, ויש חסרונות שהם רק בגדר המחשבה, במטרה לרכז את כל המחשבות בתודעה דרך כ"ב האותיות – החסרונות.
תקמג) בשעה שמרגלית העליונה יושבת על כיסא של ע"ב, וכ"ב האותיות מאירות שעליה לעלות מאחר ובמקומה אין היא מקבלת, אז מרגלית התחתונה בחושך, מסתכלת בהארה של כ"ב אותיות, בכוח העוז של אלו האותיות הנרשמות בה, הנקראות אדני. ואז האיר ועולה אור ההוא, ומקבל כל אלו כ"ב אותיות העליונות, ומרגלית התחתונה שואבת אותן לתוכה, ומאירה הארה המתנוצצת לע"ב (72) צדדים, שהיא הארת החכמה המתגלה בג' קווים. למעלה מחזה שמאיר למטה מחזה
תקמד) כיוון שמרגלית התחתונה מנוצצת ושואבת אלו האותיות לתוכה עושה אור חוזר ומקבלת את הכוח שיש למעלה, אז מרגלית העליונה נמשכת עימהן, ומתדבקות מרגלית תחתונה, מלכות, במרגלית עליונה, בינה, שמלבישה אותה ונהיה הכול אחד. והוא, אל אדון, הנאמר ביום השבת השגת גדלות המחין בסוד האותיות הגדולות. כאשר פועלים באור חוזר ממטה למעלה, אז מקבלים באור ישר ממעלה למטה ומשתלבים לכ"ב אותיות התורה.
תקמה) כ"ב האותיות, כשהם מנוצצות לצד ימין ולצד שמאל, זה המסך בין מרגלית העליונה למרגלית התחתונה, ואז נעשו השם מ"ב ושם ע"ב של המרכבה העליונה. והשם מ"ב והשם ע"ב נקרא שבת. וזהו השבת. כ"ב אותיות המאירות במזלא עילאה, הן הדעת שלה, קו האמצעי. והארת קו האמצעי אינו נוטה לא לימין ולא לשמאל. משום שקו אמצעי אינו מגלה שם הארת חוכמה עם חסדים יחד, אלא יש ימין ושמאל. אבל במזלא עילאה מנוצצות האותיות לימין ולשמאל, ולא באמצע, משום שקו האמצעי אינו מגלה שם הארת החכמה עם החסדים יחד, כי מרגלית עליונה היא ג"ר דבינה, שמהן אין הי' יוצא מאויר לעולם. וע"כ אין ייחוד בקו האמצעי, הדעת. וגם הוא מחולק לימין ושמאל. והוא השם של מ"ב אותיות. משא"כ בז"ת דבינה ובז"א מאיר הקו האמצעי באמצע, שאור החסדים ואור החכמה מאירים בו ביחד, ואינו נוטה לימין ולשמאל, והוא השם של ע"ב אותיות. וזה כל ההפרש ממרגלית עליונה, שם מ"ב, ומרגלית תחתונה, המקבלת משם ע"ב.
במרגלית עליונה נשאר המסך, הי' שנכנס באור ונעשה לאויר, וע"כ אין קו האמצעי מאיר שם בהארת החכמה, ואין הימין והשמאל מיוחד בו. משא"כ מרגלית תחתונה, מקבלת מקו אמצעי, המאיר בחכמה וחסדים יחדיו, ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, והיוד יצא מאויר וחזר ונעשה אור, שזהו הארת השם ע"ב. והארה זו של מרגלית עליונה נעשה לשם מ"ב. ואין לטעות שבמרגלית עליונה אין הארת חכמה כלל, הארת ע"ב, אלא שאינו מתגלה שמה, כי שם שולט השם מ"ב. ובשבת מאירים שני השמות, מ"ב וע"ב, כי בשבת עולים זו"ן, שבהם מאיר ע"ב, ומלבישים לאו"א עילאין, שהם ג"ר דבינה, שבהם מאיר השם מ"ב. ובשאר ימים טובים אינו מאיר אלא רק ע"ב בלבד.
תקמו) זכור, הוא זכר, ז"א, המקבל כל האיברים, כל המוחין, של עולם העליון, בינה. את יום השבת, לרבות ליל שבת, המלכות. וזהו את, המלכות. לקדשו, שצריך קדושה מעם הקדוש ולהתעטר בהם כראוי.
תקמז) זכור, מקום שאין לו שכחה, שכחה אינה נמצאת בו, כי אין שכחה במקום ברית העליון, יסוד. ומכש"כ למעלה, בז"א. ולמטה, במלכות, יש שכחה, הוא מקום שצריכים להזכיר, ויש שם ממונים, שמזכירים זכויות האדם ועוונותיו.
תקמח) ואין שכחה לפני כיסא הקדוש, בינה. וזכור, ז"א, הוא לפני הכיסא. כי ז"א עומד לפני הבינה ומקבל ממנה. ועליו נאמר, ואין שכחה לפני כיסא כבודך. ומכש"כ למעלה מז"א אין שכחה, משום שהכול הוא זכר, ושם נחקק השם הקדוש יה"ו. ולמטה, במלכות, צריך להתקדש. ומתקדש בזכור, בז"א, שממנו מקבלת כל הקדושות וכל הברכות. כשמתעטר ליל שבת, המלכות, על עם הקדוש כראוי בתפילות ובקשות ובסדר של שמחה של עונג, נשמה דחיה, שאז שרים אשת חיל שאז המלכות עולה לבדה, כאשר ביום השבת גם ז"א עולה איתה עד או"א, ובמנחה של שבת עולה רק ז"א ומלכות נשארת במקום או"א – כנגד 3 שלבים אלו, עורכים 3 סעודות.
תקמט) ואל תאמר, שזכור, ז"א, אינו צריך להתקדש מישראל, שהרי ממנו יוצאות כל הברכות והקדושות של העולם. כי ז"א, צריך להתקדש ביום השבת. ומלכות צריך להתקדש בליל שבת. וכל הקדושות מקבלים אח"כ ישראל, ומתקדשים בקדושה של הקב"ה.
סיכום: העולם מתחלק לעליון – רגל עליונה בינה, ורגל תחתונה מלכות. ישנה מחשבה מופשטת עליונה שהיא ג"ר דבינה, וז"ת דבינה היא סוג של תודעה עליונה שצריכה להתפשט למטה ללב, דבר שאפשרי רק כאשר מגיע ביקוש מהתחתון. הבקשה מלמטה לקדושה הכרחית, דהיינו מעלים את הרצונות מלמטה וגורמים לקדושה שתאיר בחוכמה שתאיר למטה.
תגיות: חיבור עליונים לתחתונים, מוח ללב.
שאלות לחזרה ושינון בזהר יתרו קלט-קמא
1. כיצד הזיווג של ת' ו-ש' ו-א' ו-ב' מייצג את כ"ב אותיות התורה במרגלא העליונה?
2 כיצד מושגת החכמה ברגל העליונה? כיצד היא מתפשטת גם לרגל התחתונה?
3. הסבר בפסוק "זכור את יום השבת לקדשו" כיצד נלמד מכאן שגם הזכר וגם הנקבא צריכים להתקדש בשבת?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
בראש ישנה שלמות נקיה מרצון לקבל לעצמו, ואין האני, הלב של האדם בא כאן לידי ביטוי. תפקידנו לדעת, לחבר ולהוריד את מחשבת העליון, מחשבת התורה ללב, בחינת וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ.
בתהליך הבריאה עלתה מלכות לבינה, דהיינו שיתוף מידת הדין, הרצון הפרטי של האדם, והכללתו בבינה, בהשפעה. וכאן נוצר גם בבינה סוג של חיסרון מהתכללות זו, חיסרון הבא ליידי ביטוי רק כלפי מטה מבלי לפגוע בשלמות העליונה. הביקוש מלמטה גורם לעיבוד חוכמה עליונה שתאיר למטה, שאז הרגשת התחתון באור החוכמה הנפלא מביאה אותו להשתוקקות לחבר את הרצונות האישיים הפרטיים לאור העליון, וזהו החיבור עליונים ותחתונים. זוהי בחינת השבת המבטאת את התכלית של חיבור עליונים ותחתונים, שמים וארץ.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
מלמד כאן על היחס בין העליונים לתחתונים ועל החיבור בין הרצונות הגופניים למחשבתיים, מוח ולב. קשר זה אפשרי בשתי צורות, או במוח או בלב. בעליונים נוצרה מעין מחלוקת בין ההכרה הגבוהה לבין התודעה שתפקידה לנהל את הגוף. החלק העליון של ההכרה בבינה נק' אהיה, והתודעה נק' יהו. המלכות, הרצון עלתה לבינה ועשתה הפסק בין ההכרה לבין התודעה. אדם יכול לתפוס רק בתודעה, בה מורגש החיסרון הגופני. רק במצב גדלות יכול האדם לחבר בין התודעה לבין ההכרה, בזכות זה שמוכן האדם לוותר על הרצון הגופני, לבוא כולו לבחינה של שבת, למצב בו הוא רוצה בחיים רוחניים, בעקבות תפילה ראויה או לימוד חזק שגורם להשראה עליונה. במצב זה זוכה הוא להגיע להכרה העליונה ב – ג' קווים בצורה שתוכל להשפיע על דרכי הגוף ב-ג' צורות.
תקלג) שתי מרגליות הן ומסך אחד ביניהם העומד בין זו לזו. מרגלית העליונה אין בה צבע, אין בה מראֶה בגילוי.
תקלד) מרגלית זו העליונה, כשמתחילה להיגלות, מאירות שבע אותיות חקוקות, בולטות ומנוצצות ובוקעות בקיעים והיכלות. ומאירות כל אחת ואחת. ואלו שבע האותיות הם שני שמות, הנחקקים במרגלית ההיא. וביום השבת מנוצצות ומאירות ופותחות פתחים ויוצאות ושולטות. והן אהי"ה יה"ו. האותיות מתנוצצות. ובהתנוצצות שלהן נכנסות זו בזו, ומאירות זו בזו.
ביאור הדברים. המלכות נקראת מרגלית, להיותה נאחזת ב נה"י דז"א, הנקראים רגליים. ומחמת עליית המלכות לבינה, נקראת גם הבינה בשם מרגלית. והיא מרגלית עליונה. מחמת עליית המלכות לבינה, התמעטה הבינה לבחינת ו"ק בלי ראש חוסר שלמות, שבטבעה בינה שייכת לג"ר, והמלכות עושה בה מיעוט כשעולה אליה, חסדים בלי חכמה. אמנם זה יתכן בז"ת, חג"ת נה"י דבינה, שהן צריכות לחכמה בכדי לתת לתחתון. וכשאין להן, הן פגומות. אבל ג"ר דבינה, שהן תמיד באור החסדים, ואינן מקבלות חכמה לעולם גם אינן רוצות, אינן מתמעטות כלום מחמת עליית המלכות.
מרגלית עליונה היא בינה ואין בה צבע. הג"ר דבינה תמיד באור החסדים, ואור החסדים אין בהם צבע, שאין בהם שום אחיזה לדינים. ואין בה מראה בגילוי, אין שם חכמה, הנקרא מראה. אבל לא מחמת פגם, כי בג"ר דבינה אין פגם, אלא, אין הגילוי חכמה נוהג שם לעולם.
אבל בז"ת דבינה, חג"ת נהי"מ, יש גוון ויש מראה. וממנה נמשכים כל הגילויים, שבתחילה הן בו"ק בלי ראש, מחמת עליית המלכות בהן. לכן נאמר, שמאירות שבע אותיות חקוקות, ז"ת, חג"ת נהי"מ, בולטות, בחסדים, ומנוצצות אור חוזר. וע"י עליית המלכות התבקעה המדרגה לשתיים, שחו"ג ושליש ת"ת עד החזה נשארו במדרגת בינה, וגם המלכות התחברה בהם מחמת העלייה, ונה"י נפלו ממדרגת בינה וירדו למדרגה שמתחתיה, לז"א.
שבע האותיות אהי"ה יה"ו, הם שני שמות החקוקים במרגלית. שחג"ת עד החזה, שעודם במדרגת בינה, נקראים בשם אהי"ה, כמו בינה. אבל נה"י, שנפלו ממדרגת בינה לז"א, אינם נקראים אהי"ה, אלא יה"ו, כמו ז"א. א' של אהי"ה חסד, ה' של אהי"ה גבורה, י' של אהי"ה ת"ת עד החזה, ה' של אהי"ה המלכות שעלתה במקום החזה. שהן נשארו במדרגת בינה, שנקרא אהי"ה. ויה"ו הם נה"י שנפלו ממדרגת בינה, י' של יה"ו יסוד, ה' של יה"ו הוד, ו' של יה"ו נצח.
ולעת גדלות, ביום השבת, יורדת המלכות ממקום בינה למקומה כך שיכולה לעלות חזרה את מה שנפל מאח"פ חזרה למדרגת בינה. ואז שני חצאי המדרגה, אהי"ה יה"ו, חוזרות ומתחברות. ולמה המלכות עלתה למקום החזה, ששם שליש עליון דת"ת, הלוא למקום בינה הייתה צריכה לעלות? אלא, בז"ת נחשבים חג"ת כמו כח"ב בראש. ונמצא הת"ת, שהוא בינה, ע"כ עלתה לת"ת. גילוי זו היכולת של התחתון לראות את הסוד בעליון, כאשר לתחתון יש כלי להיות שותף. כלומר גילוי אפשרי במקום שישנו החיסרון של התחתון, מתאים להיות שותף לאור שבא מלמעלה. בזכות עליית מלכות לבינה, מתאפשר לנו לגלות בתודעה, כלומר גילוי זה בא תמיד מהחיבור של התחתון לעליון.
תקלה) וכשנכנסים זה בזה, מאירים זה מזה בשני צבעים. אחד צבע לבן, ימין, ואחד צבע אדום, שמאל. שאינם נעשים מדרגה אחת ממש, אלא שנעשים לימין ושמאל. שאהי"ה נעשה לימין, ויה"ו נעשה לשמאל. ומזדווגים זה בזה. ומשני צבעים אלו נעשו שני שמות אחרים, עד שעולים האותיות לשבעה שמות. שכל אות ואות משבע אותיות אהי"ה יה"ו נעשה לשם אחד. מפני שלכל בחינה יש גילוי ורצון אחר.
תקלו) איך נעשות האותיות לשבעה שמות? א' של אהי"ה יוצאת ונוצצת ונכנסת באות ו' של יה"ו, ומאירות בשני צבעים לבן ואדום, והם שני שמות, הויה אל, ומאירים יחד. ה' של אהי"ה יוצאת ונוצצת ונכנסת באות ה' של יה"ו, ומאירות שתיהן בשני צבעים לבן ואדום. ואלו שני השמות, אחד נקרא הויה בניקוד אלוקים, שהי' בחטף סגול, והה' בחולם, והו' בחיריק, ואחד נקרא אלוקים, ומאירים יחד. י' של אהי"ה נכנסת בי' של יה"ו, ונוצצות יחד, ונכנסות זו בזו, ומאירות שתיהן, מפותחות וחקוקות כאחד, והן זוקפות ראש, שמשיגות ג"ר, ומאירות ומנוצצות, אחד עשר ענפים עולים מימין ומשמאל, שביחד הם כ"ב ענפים, כ"ב אותיות.
תקלז) ואלו שתי אותיות המאירות, י' של אהי"ה וי' של יה"ו, שמתחבקות זו בזו, הן, הויה הויה, מצפץ מצפץ חילוף שם הויה באת"בש – במקום א האות ת, במקום ב האות ש, שלוש עשרה מידות הרחמים. ואלו שתי האותיות, כשנכנסות זו בזו ומתחבקות זו בזו, זוקפים ראש, שמשיגים ג"ר, מאירים ומנוצצים על כל, באלו י"א ענפים, היוצאים מצד ימין י"א ומצד שמאל י"א, שהם כ"ב אותיות התורה, שכל התורה והחכמה מתגלה ע"י כ"ב אותיות. יש שני שמות הויה, קודם שלוש עשרה מידות הרחמים. הויה בא"ת ב"ש הוא מצפץ. י"ג מידות הרחמים הם בדיקנא דא"א, ושני פאתי הראש הקודמים לדיקנא הם שני שמות מצפץ. ועניין שני שמות אלו, שהכלים הריקניים שנשארו בראש א"א אחר הסתלקות האורות דג"ר דג"ר, לא יכלו להישאר בראש א"א מחמת עוביותם, ויצאו מראש א"א ונתלו בחוץ על עור הראש דא"א. והם המכונים שערות דא"א.
ואחר שיצאו, נבקעו לשני חצאי מדרגה, כו"ח נשארו על ראש א"א, ובינה ותו"מ יצאו ממדרגת ראש ונעשו לשערות דיקנא. ובגדלות יורדת המלכות שבסיום שערות ראש לסיום שערות דיקנא, ואז עולות שערות דיקנא בחזרה לשערות ראש ונעשות מדרגה אחת. והנה סיום שערות הראש, הנטהר מכל דין מחמת ירידת המלכות משם, נקרא בשם מצפץ. והוא מצפץ הימני, שבסיום שערות ראש, הנקרא פאה. ואותו הסיום הימני שנטהר נעשה לראש לשערות דיקנא, והוא מצפץ השמאלי.
וזה עניין שתי אותיות י', של אהי"ה ושל יה"ו, שמתחברים בשני שמות מצפץ מצפץ. כי י' של אהי"ה, שליש ת"ת העליון עד החזה, שבעת קטנות עלתה לשם המלכות, י' הנכנס באור ונעשה אויר, רוח בחסר ג"ר. ובשבת כשירדה המלכות ממקום החזה, ונטהר הת"ת מכל דין, נקרא הת"ת עתה בשם מצפץ. והוא מצפץ הימני. הרי שי' של אהי"ה הוא מצפץ. וכשהי' הזו מאירה בי' של יה"ו, ונעשתה לראש אליה, נקרא הי' של יה"ו ג"כ בשם מצפץ, אלא מצפץ השמאלי.
תקלח) אות ה' של אהי"ה שנשארה במקום החזה, עולה בשם אחד להתחבר עימהם, והוא אדני. וירדה משם למרגלית תחתונה, וכל אלו השמות בולטים ומנוצצים ויוצאים ושולטים בשבת. כיוון שאלו שולטים, יוצאת מרגלית עליונה, ג"ר דבינה, בולטת ומנוצצת ומתוך התנוצצות שלה, לא נראה בה גוון. כי מאירה רק בחסדים, ואור החסדים אין בו גוף.
תקלט) כשיוצאת המרגלית, היא מזדווגת ומשפיעה בשמות אהי"ה יה"ו, שהם ז"ת שלה, כי אע"פ שאין בה גוון, שאינה מקבלת חכמה, עכ"ז כל שפע החכמה שבז"ת שלה מקובל על ידה. ואז, שם אחד מהם, אדני, המלכות שבמקום החזה דז"ת, השביעית, מתעטרת ונכנסת במרגלית התחתונה, מלכות. ומתיישב במקומו שֵם י"ה, חו"ב. שאחר שירדה המלכות ממקום החזה, מתגלה הג"ר, שהן י"ה. ומרגלית העליונה מתיישבת בשםי"ה, ומתעטרת בהתנוצצות הזו המתנוצץ בשם הזה.
שאלות לחזרה ושינון בזהר יתרו קלו-קלח
1. מי הן שתי המרגליות שמזכיר באות תקל'ב?
2. מה הם ג' הזיווגים בין אהי"ה ליה"ו העולים אליהם כדי לבסס את ג' הקוים?
3. מי הם ב' השמות מצפ"ץ מצפ"ץ?
4. מה תפקידה של ה- ה' שנשארה מהשם אהי"ה שלא באה בזיווג עם יה"ו?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
מלמד כאן על היחס בין העליונים לתחתונים ועל החיבור בין הרצונות הגופניים למחשבתיים, מוח ולב. קשר זה אפשרי בשתי צורות, או במוח או בלב. בעליונים נוצרה מעין מחלוקת בין ההכרה הגבוהה לבין התודעה שתפקידה לנהל את הגוף. אדם יכול לתפוס רק בתודעה, בה מורגש החיסרון הגופני. רק במצב גדלות יכול האדם לחבר בין התודעה לבין ההכרה, בזכות זה שמוכן האדם לוותר על הרצון הגופני, לבוא כולו לבחינה של שבת, למצב בו הוא רוצה בחיים רוחניים, בעקבות תפילה ראויה או לימוד חזק שגורם להשראה עליונה.
גילוי זו היכולת של התחתון לראות את הסוד בעליון, כאשר לתחתון יש כלי להיות שותף. כלומר גילוי אפשרי במקום שישנו החיסרון של התחתון, מתאים להיות שותף לאור שבא מלמעלה. בזכות עליית הרצון לבינה, למקום ההשפעה, מתאפשר לנו לגלות בתודעה.
אין הרגש יודע לעשות חשבון או להתחשב בגבולות נקודת האמת הנפשית, ששומרת על האדם שלא ייפול מהדרך.
תהום מלשון תהו – מקום האמונה. מים הם רגש, וכשהרגש בא לגאות על גדותיו, ולשלוט על כל הרצונות, כמו הים שהוא הרצון, מנסה לשטוף את הארץ, כך הרגשות באות להציף את עולמו של האדם. לכן ישנה נקודה של הבנה פנימית – אבן שעוצרת ומרסנת את הרגש מלהטביע את האדם.
אדם רגשן מרמה עצמו כשמנסה לעיתים להסיט את האבן, את ההבנה הזו שאין לתת לרגש להתגבר ולשלוט. לכן אל לו להתפרץ עד סוף, שאז המציאות תדחה אותו אם לא יפעיל מנגנון ריסון.
הן לרגש החיובי והן לשלילי אין גבול. כעס פורץ גבולות, וגם רחמנות יכולה לגלוש לרחמים על אכזרים. על האדם להביא את ליבו שיהיה נתון לו, ולא כפי שאומרים ברחוב: לזרום. נקודת אמת אידאית, אותו צרור פנימי חייב להנחות את רגשותיו ולא להיות מובל אחריהם. השבועה לשקר מורידה אותו מאותה אבן, הבנה פנימית ששומרת שהאני שלו לא יטבע.
שווא היא קליפת הגאווה. שם השם, הויה הוא מידת הרחמים, להשפיע רוב טוב לעולם, ואין לשקר בשם זה.
תקיט) הקב"ה, כששתל העולם, הטביע תוך התהומות צרור אחד, רסיס אבן, חקוק בשם הקדוש, והטביע אותו בתוך התהום. וכשהמים רוצים לעלות, להטביע העולם, רואים סוד השם הקדוש חקוק על צרור ההוא, ושבים ומשתקעים וחוזרים לאחור. ושם הזה נמצא עד היום הזה תוך התהום.
תקכ) ובשעה שבני אדם נשבעים על אמת, בקיום אמת. הצרור עולה ומקבל שבועה, וחוזר ומתקיים על התהום, והעולם מתקיים, ושבועת אמת מקיים העולם.
תקכא) ובשעה שבני אדם נשבעים שבועה לשווא לקליפת הגאווה, הצרור עולה לקבל שבועה. כיוון שרואה שהיא שקר, אז הצרור, שהיה עולה, שב לאחור, והמים הולכים ושטים, והאותיות של הצרור פורחות תוך התהום ומתפזרות. והמים רוצים לעלות ולכסות העולם, ולהחזיר אותו לקדמותו, שהיה מים.
תקכב) עד שהקב"ה מזמין יעזריאל (אין לכנות ולקרא בשמות מלאכים שאינם מוכרים), הממונה על שבעים מפתחות בשם הקדוש, ונכנס אל הצרור, וחוקק בו האותיות כמקודם, ואז מתקיים העולם, וחוזרים המים למקומם. וע"ז כתוב: לא תישא את שם ה' אלוקיך לשווא. לשאת את שם השם לשווא אומר להישבע בשקר, דבר המסיט את האדם מהקיום הרגשני שלו
תקכג) המצווה השתיים עשרה היא להישבע בשמו בדרך אמת. ומי שנשבע שבועה, כולל את עצמו באלו שבע מדרגות עליונות, ששֵם הקב"ה, המלכות, נכלל בהם. והרי שש מדרגות חג"ת נה"י, שאדם שנשבע שבועת אמת ע"פ ב"ד כולל את עצמו בהן, והוא עצמו שביעי כנגד המלכות, לקיים השם הקדוש, המלכות, במקומו. וע"כ כתוב: ובשמו תישבע דהיינו באמת, כדי להיות שביעית לחג"ת נה"י. ומי שנשבע שבועה לשווא ולשקר, גורם למקום ההוא, למלכות, שלא יתקיים במקומו. ישנה מצווה להישבע בדרך אמת, שמטרתה להתקשר להשם, כמו למשל שנשבע להניח תפילין כל יום. אך אדם בד"כ פוחד להתחייב או ליפול בשבועה שאינה באמת.
תקכד) שבועה לקיים מצוות ריבונו, זו היא שבועת אמת. כשהיצה"ר מקטרג על האדם, ומפתה אותו לעבור על מצוות ריבונו, זו היא שבועה שריבונו משתבח בה. וצריך האדם להישבע בריבונו ע"ז, והוא שבח שלו, והקב"ה משתבח בו. כגון בועז, שכתוב: חי ה' שִכבי עד הבוקר, כי היצה"ר היה מקטרג עליו, ונשבע ע"ז.
תקכה) נדר הוא למעלה. והוא חיי המלך, המוחין של המלכות, שהם בבינה, רמ"ח איברים וי"ב קשרים, ד"ס חו"ג תו"מ, שכל אחת כלולה מג' קווים, כחשבון נדר, כי רמ"ח וי"ב הם רנ"ד (254). וע"כ הוא חמור משבועה. ונקרא חיי המלך, משום שנותן חיים לכל רמ"ח האיברים. ואלו החיים יורדים ממעלה, מא"ס, למטה, למקור החיים ההוא, בינה. וממקור ההוא יורדים למטה, למלכות, לכל אלו רמ"ח האיברים.
תקכו) השבועה היא, לקיים המדרגה שלמטה, השם הקדוש, המלכות. וזה נקרא מלך עצמו, שרוח העליון בגוף שלו בא לשכון בתוכו ולדור בו, כרוח השוכן בתוך הגוף. כלומר, שהמוחין כבר התלבשו בכלי מלכות, בגוף. שהוא נסתר למעלה בבינה, ואינה מתגלה אלא במלכות. ומשום זה מי שנשבע אמת, הוא מקיים מקום ההוא. וכשמקום ההוא מקוים, מקיים כל העולם. נדר שורה על הכול, על מצווה ועל רשות. משא"כ בשבועה, שאינה חלה על מצווה.
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ
תקכז) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. זהו הברית הקדוש, יסוד. ומשום שבברית הזה נמצאים כל המקורות של איברי הגוף, והוא כלל הכול, כעין זה שבת היא כלל של התורה, וכל סודות התורה תלויים בה, וקיום השבת הוא כקיום כל התורה. מי ששומר שבת, כאילו שומר כל התורה.
תקכח) לזכור את יום השבת, כמ"ש: זכור את יום השבת לקדשו. השבת בכל המקומות, יום זיכרון של מנוחת העולם. והוא כלל התורה, ומי ששומר שבת, כאילו שומר התורה כולה. וזיכרון השבת, לקדש אותו בכל מיני קדושות. מי שזוכר את המלך, צריך לברכו. מי שזוכר את השבת, צריך לקדשו. לקדש אומר לתת גם לבחינת הנקבה שבו.
תקכט) זכור הוא לזָכר, ז"א, שמור הוא לנוקבא, מלכות. יום השבת הוא כל האמונה, התלויה מראש העליון, כתר, עד סוף כל המדרגות. שבת הוא הכול.
תקל) שלוש מדרגות הם וכולם נקראים שבת. שבת העליון, בינה, שבת של יום, ז"א, שבת של לילה, המלכות מפני שמלכות עולה לישסו"ת לבדה. וכולם אחד, ונקרא הכול שבת. וכל אחד, כשהוא שולט, לוקח חבריו ומזמינם עימו בממשלה שלו. וכשזה בא לעולם, כולם באים ונועדים עימו.
תקלא) כשבא שבת של לילה, מזמין עימו שבת של יום, ומזמין אותו בהיכלו ומסתתר עימו. כיוון שזה בא, נמשך עליו גם שבת העליון, וכולם גנוזים בהיכל השבת של לילה. ומשום זה סעודת הלילה חשוב כביום.
תקלב) כשבא שבת של יום, ז"א, מזמין עימו שניים אלו האחרים, מדרגה העליונה ומדרגה התחתונה, זו שמאירה וזו שהאירה ממנו, בינה ומלכות. וכולם כאחד נקראים שבת, ושולטים ביום השבת. ואלו שלוש מדרגות הן כלל כל התורה, תושב"כ, נביאים וכתובים. מי ששומר שבת, שומר התורה כולה. ואין היא המצווה הראשונה, מפני שנפש האדם בזמן תיקון עדיין אינה שלמה.
אין הרגש יודע לעשות חשבון או להתחשב בגבולות נקודת האמת הנפשית, ששומרת על האדם שלא ייפול מהדרך.
תהום מלשון תהו – מקום האמונה. מים הם רגש, וכשהרגש בא לגאות על גדותיו, ולשלוט על כל הרצונות, כמו הים שהוא הרצון, מנסה לשטוף את הארץ, כך הרגשות באות להציף את עולמו של האדם. לכן ישנה נקודה של הבנה פנימית – אבן שעוצרת ומרסנת את הרגש מלהטביע את האדם.
אדם רגשן מרמה עצמו כשמנסה לעיתים להסיט את האבן, את ההבנה הזו שאין לתת לרגש להתגבר ולשלוט. לכן אל לו להתפרץ עד סוף, שאז המציאות תדחה אותו אם לא יפעיל מנגנון ריסון.
הן לרגש החיובי והן לשלילי אין גבול. כעס פורץ גבולות, וגם רחמנות יכולה לגלוש לרחמים על אכזרים. על האדם להביא את ליבו שיהיה נתון לו, ולא כפי שאומרים ברחוב: לזרום. נקודת אמת אידאית, אותו צרור פנימי חייב להנחות את רגשותיו ולא להיות מובל אחריהם. השבועה לשקר מורידה אותו מאותה אבן, הבנה פנימית ששומרת שהאני שלו לא יטבע.
הבסיס של כל האמונה זו הקבלה שיש בורא בעולם, וקשר של הנברא אליו צריך להיות באהבה. לכן שני הדיברות הראשונות באו מלמעלה, הם כלל התורה, ובחינת אקסיומה אמונית שאין להרהר או להפעיל הגיון לגביהם. לכל השאר ניתן להביא הסבר רציונאלי. זהו שמור וזכור שנאמרו בדיבור אחד, ימין ושמאל הבאים יחד בקו אמצעי.
תקד) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר. כל הדברים, כלל הזה הוא כלל הכול, כלל למעלה ושל מטה, הכול נכלל בעשרת הדיברות.
תקה) אנוכי ה' אלוקיך. אנוכי, הוא עולם העליון, הנוקבא שמחזה ולמעלה דז"א, השם הקדוש יה"ו, שהם ג' קווים חג"ת, שהנוקבא מקבלת מז"א. אנוכי, המלכות, שהתגלתה ואח"כ נגנזה ברדלא בצמצום ב'. התגלתה בכיסא, בינה, שהמלכות נעשתה לו רגל רביעי. שהלבנה, המלכות, עומדת אז בהשתוקקות שיכולה להביא את כל הרצון ליחד בשלמות עם ז"א כאחד. שקומתם שווה, ושניהם משתמשים בכתר אחד שהושפע לה חוכמה. והלבנה נגנזת, בשעה שהשמש, ז"א, שולט, והיא מאירה ממנו, ואין לה אז שום שבח חסדים מעצמה, חוץ משבח האור שז"א מאיר עליה. ונמצאת, שבחינתה עצמה נגנזה דהיינו מוותרת על ההשתוקקות שלה לחוכמה. ומצב הזה נעשה אחר שהתמעטה הלבנה. בתוך המילה אנכי ישנה האות כ, היא הצורה של האני, וכאן זו הצורה של העולם העליון, האמונה הגבוהה ביותר. יש להיזהר כאשר ההשתוקקות גדולה, עלולים להפנות אותה, את האות כ לרצון לקבל. כך בעבודת הנפש, יכול אדם להרגיש תאווה למאכל מסוים, אך מוותר עליו מפני שמרגיש שאינו יכול להפנות השתוקקות זו לשם שמים. צדיק מואס מהשתוקקויות כאלו שאין לו עליהם מסך, דהיינו כוח התגברות, וזו בחינת: אבן מאסו הבונים. לבסוף אבן זו תהיה לראש פינה, דהיינו בגמר תיקון ניתן יהיה להתמודד עם הרצונות הגדולים.
תקו) אנוכי, המלכות, כשהיא בהשלמת השלמות של כיסא התחתון. אחר שהתמעטה וירדה מלמעלה מחזה אל למטה מחזה. וניתקנה שם בכיסא תחתון. והסתלקו ממנה החיות הקדושות שמחזה ולמעלה אריה שור נשר. והיא ניתקנה בתיקוניה. וכשהיא יפת מראה כאשר היא צנועה, דהיינו את ההשתוקקות הגדולה שלה היא גונזת ומגלה אותה רק במקום קדושה, ובעלה, ז"א בא אצלה. אז נקראת אנוכי. צניעות באה מהרעיון, שאת הרצון הפנימי החזק שלא ניתן לפעול בקדושה, גונזים. אין הוא יכול להיות גלוי לכל דבר, שאחרת הס"א תחמוס אותו. צניעות זו יפה ברמה הגופנית, הנפשית והרוחנית. כשישנה השתוקקות גדולה לעבודת השם, עושים אותה בפנים.
תקז) אנוכי, כולל הכול יחד. שכולל יחד כ"ב (22) אותיות ול"ב (32) שבילי החכמה. בכלל כל האותיות, שהם כ"ב, ובשבילי אורייתא, שהם ל"ב, היוצאים מתוך העליון, מחכמה. באנוכי הזה תלויים סודות העליונים והתחתונים גם מצד האור המושפע מלמעלה בסוד ל"ב נתיבות החוכמה, וגם מהשתוקקות האותיות – החסרונות הבאות מלמטה. אנוכי, הוא עניין לתת שכר טוב לצדיקים המחכים לו ושומרים מצוות התורה. באנוכי יש להם ביטחון בהשם כראוי לעוה"ב כמ"ש: אני פרעה. שאמר כן, כדי לתת ביטחון ליוסף, שיתקיימו דבריו. לעומת מה שאמר הבורא אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. הביטחון הגדול, הכוח הגדול עליו ניתן לסמוך, זו ההליכה בדרכי התורה, בדרך השם.
תקח) אנוכי ה' אלוקיך, לא יהיה לך אלוהים אחרים בדיבור אחד נאמרו. אנוכי ולא יהיה לך, זהו זכור ושמור זכר ונקבה יחד. שאנוכי, זכור. ולא יהיה לך, שמור. אנוכי, הוא סתום וגנוז בכל אלו המדרגות של עולם העליון, שהן יה"ו, בכלל אחד. וכיוון שנאמר אנוכי, התחבר הכול יחד באחד. כלומר, שאנוכי הוא תמצית של התחברות כל המדרגות יחד מפני שהעליון הוא כלל המחבר את כל הפרטים.
תקט) אנוכי הוא שני הכיסאות. כיסא עליון, בינה, במה שהמלכות משמשת לה לרגל רביעי. וכיסא התחתון, המלכות, אחר שהתמעטה. אנ"י של אנוכי רומזת לכיסא התחתון. כ' של אנוכי רומזת לכיסא העליון. ואנכי הוא סוד שני הכסאות. אני זה המלכות, הלב – והאות כ היא הצורה של הבינה שנטמנה במלכות. זו בחינת הרצון הגופני שתכלל בבינה עליונה. שהבינה היא שליחה של הראש ואני הוא הלב, שעליהם לעבוד יחד.
תקי) אנוכי, מורה, שנטהר המקדש, המלכות. וזר לא מתקרב אליו. והמקדש מאיר בלבדו.שהתבטל בשעה ההיא היצה"ר מהעולם, והקב"ה התעלה בכבודו בלבדו. ואז כתוב: אנוכי ה' אלוקיך. זהו, שלם בשם הקדוש. א' של אנוכי מורה, לייחד השם הקדוש במדרגותיו להיות אחד. כי הסוד שלו הוא ו' של הויה צד הזכר. נ' של אנוכי הוא צד הנקבה, ליראה את הקב"ה ולדעת שיש דין ויש דיין, ויש שכר טוב לצדיקים ועונש לרשעים. כי הוא ה"ת דהויה.
תקיא) כ' של אנוכי, הוא לקדש השם הקדוש בכל יום, ולהתקדש במדרגות הקדושות, ולהתפלל תפילה אליו בכל זמן, להעלות כתר העליון, כיסא העליון, בינה, על החיות העליונות כראוי, שהם חו"ג תו"מ, שמחזה ולמעלה דז"א, ארבע רגלי הכיסא, שהמלכות הוא חיה רביעית ורגל רביעי. כי כ' הוא ה"ר של השם הויה, בינה. כי מבחינת מה שהמלכות רגל רביעי אל כיסא העליון, בינה, היא נחשבת לבחינת בינה, וה"ר של הויה.
תקיב) י' של אנוכי, היא לעסוק בתורה ימים ולילות. ולמול מילה בשמונת ימים, ולקדש הבכור, ולהניח תפילין וציצית ומזוזה, ולמסור הנפש אל הקב"ה ולהתדבק בו. אלו הן י"ב מצוות עליונות, הרמוזים באנוכי, הכוללים רל"ו (236) מצוות אחרות, שהם באנוכי, שביחד הן רמ"ח (248) מצוות עשה, שהם כלל של זכור. כי זכור כולל רמ"ח מצוות עשה, ושמור כולל שס"ה (365) מצוות לא תעשה. ואות י' זו אינה מתחלפת במקום אחר, כמו א' נ' כ' של אנכי, שמתחלפות על ה' ו' ה' דהויה. משום שהיא י', סוד העליון כלל התורה, חכמה תתאה, המתייחדת עם י' דהויה, חכמה עילאה. וע"כ אין זה חילוף מקום. ובאלו י"ב מצוות יש י"ב מידות הרחמים התלויות מהן, ואחת השולטת בכולן, שהיא עצם המלכות הנקראת אנוכי, והם י"ג. כנגד י"ג מידות הרחמים. והם באצילות שזו שלימות בלתי משתנה.
תקיג) לא יהיה לך, הוא סוד שמור, הכולל שס"ה מצוות לא תעשה שבתורה. ל' של לא יהיה לך, הוא שלא לתת כבוד וגדולה לאלוהים אחרים. ל', מגדל גדלות הפורח ועולה באויר, חכמה הנגלית ע"י יציאת י' מאויר ונשאר אור. וע"י זה שבה בינה להיות חכמה. שלא יסור לבבו לבנות מגדל לאלוהים אחרים. כמו שיש בונה מגדל, בדור הפּלַגה. ל', שלא יסתכל בצורת עבודה זרה, שלא יהרהר אחריה, שלא ישתחווה, ולא יכניע עצמו לאלוהים אחרים כל מה שאדם מעריץ שאינו הבורא יתברך.
תקיד) א', של לא יהיה לך, שלא יחליף ייחוד קשר אדונו בשביל אלוהים כוח אחרים. א', שלא יהרהר, שיש אל אחר חוץ ממנו. א', שלא יסור אחר אוב וידעוני בצורת אדם, ולא בצורה אחרת. א', שלא לשאול ממתים ולא לעשות כשפים. א', שלא יישבע בפיו בשם אלוהים אחרים. עד כאן י"ב מצוות אחרות, שהם מצוות הכלולות בשמור. ובאלו י"ב תלויים שנ"ג (353) מצוות אחרות של שמור, הכלולות באלו י"ב, שביחד הן שס"ה. וזה פירוש, אנוכי ולא יהיה לך.
לא יהיה לך אלהים אחרים. אלוקים זה כוח, ואסור לאדם להחליף את האמונה בהשם בכוחות מיסטיים או בכוחו עצמו.
תקטו) רבי שמעון אומר: אנוכי הוא כלל של מעלה ושל מטה. כלל של עליונים ותחתונים. כלל של חיות הקדושות הכלולות בו. הכול הוא באנוכי. לא יהיה לך, הוא למטה, י"ב חיות תחתונות, שהן במלכות.
תקטז) לא תעשה לך פסל וכל תמונה. פסל, פסולת ממקום העליון, ממקום קדוש, מצד שמאל דקדושה. פסולת דקדושה, הוא אלוהים אחרים כמ"ש: וארֶא, והנה רוח סערה באה מן הצפון שהוא צד שמאל של הקדושה, הפסולת של הצפון זו עבודה זרה, ענן גדול ואש מתלקחת. הצפון, שמאל דקדושה. וכל תמונה, זה שכתוב: ואש מתלקחת. וכתוב: כי אנוכי ה' אלוקיך אל קנא. אנוכי ה' אלוקיך, בשביל לעורר הלב כלפי מעלה, ולא לרדת למטה, ולא להתקרב לשער הבית של הס"א. אל קנא, שבמקום זה יש קנאה.
תקיז) תחת שלוש רגזה ארץ. לא תעשה לך, אחד. פסל, שניים. וכל תמונה, שלוש.
תקיח) פוקד עוון אבות על בנים על שילֵשים ועל ריבֵּעים. א"כ, למה כתוב: ובנים לא יומתו על אבות? אלא, זה נשמה אחת, שנטע פעם אחת, ושתי פעמים, ושלוש פעמים, וארבע פעמים. כלומר, שהתגלגלה ובאה בארבעה גופים. נפקד על עוונות הראשונים בגלגול הרביעי. כי אב ובן ושלישי ורביעי, ארבעה גלגולים האלו שהם נשמה אחת, כשלא ניתקן ולא דאג להיתקן. וע"כ נענש על הגלגולים הראשונים. וכן להפך מזה, כשניתקן כראוי במשך זמן הגלגולים, ועומד על קיומו, אז כתוב עליו, ועושה חסד. עונש הוא אתגר לתיקון, ומי שאינו רואה את ההשגחה אינו מבין מה קורה לו, כאשר החשבון איתו הולך גם על גלגולים קודמים.
תגיות: שמור וזכור בדיבור אחד, צניעות
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
לא כל רצון יכול להיות גלוי לכל, הס"א עורבת לחמוס כל ניסיון קבלת תענוג שלא בקדושה. צניעות זו יפה ברמה הגופנית, הנפשית והרוחנית. כשישנה השתוקקות גדולה לעבודת השם, עושים אותה בפנים.
בעבודת הנפש, יכול אדם להרגיש תאווה למאכל מסוים, אך מוותר עליו מפני שמרגיש שאינו יכול להפנות השתוקקות זו לשם שמים. צדיק מואס בהשתוקקויות כאלו שאין לו עליהם מסך, דהיינו כוח התגברות, וזו בחינת: אבן מאסו הבונים. לבסוף אבן זו תהיה לראש פינה, דהיינו בגמר תיקון ניתן יהיה להתמודד עם הרצונות הגדולים.
אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. הביטחון הגדול, הכוח הגדול עליו ניתן לסמוך, זו ההליכה בדרכי התורה, בדרך השם. לא יהיה לך אלהים אחרים. אלוקים זה כוח, ואסור לאדם להחליף את האמונה בהשם בכוחות מיסטיים או בכוחו עצמו.
הבסיס של כל האמונה זו הקבלה שיש בורא בעולם, וקשר של הנברא אליו צריך להיות באהבה. לכן שני הדיברות הראשונות באו מלמעלה, הם כלל התורה, ובחינת אקסיומה אמונית שאין להרהר או להפעיל הגיון לגביהם. לכל השאר ניתן להביא הסבר רציונאלי. זהו שמור וזכור שנאמרו בדיבור אחד, ימין ושמאל הבאים יחד בקו אמצעי.
תצז) אמר רבי אלעזר: באלו עשרת הדיברות נחקקו כל מצוות התורה, הגזרות והעונשים: טהרה וטומאה, ענפים ושורשים, אילנות ונטיעות, שמים וארץ, ימים ותהומות. כי התורה היא שמו של הקב"ה. כמו ששמו של הקב"ה נחקק בעשרת הדיברות, אף התורה נחקקה בעשרת הדיברות. עשרת הדיברות הם שמו של הקב"ה. והתורה כולה הוא שם אחד, שם הקדוש של הקב"ה ממש. שמו גימטרייה רצון, והתורה מבטאת את רצונו של השם בעולם שזה כלל, ופירוט המצוות הם פרטים השייכים לכלל זה. פוסקי ההלכה אומרים שלא נכון המנהג לעמוד בעת קריאת עשרת הדיברות, כדי לא לומר שהם חשובים יותר משאר הפסוקים, כפי שאומר הרמב"ם אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ (מעשרת הדברות) חשוב כמו הפסוק: וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע.
תצח) אשרי חלקו של מי שזכה בה, שמי שזכה זיכך עצמו כדי שיוכל להתחבר בתורה זכה בשמו הקדוש. זכה בהקב"ה ממש, כי הוא ושמו אחד הוא. זכיה מלשון זכות, לזכך. זכות זו מידת השפעה המאפשרת להתחבר, בשונה מגסות של הרצון לקבל לעצמו. את הזכויות בעולם מחלק הכלל לפרטים, ומי שתורם כפרט לכלל, יכול לזכות ולקבל ממנו. אֵין זְכוּת הַפְּרָט,זְכוּיוֹת מְחֻלָּק רַק הַכְּלָל. הכלל הוא הקב"ה וכל השאר הם פרטים בכלל, ואפשר שיקבלו זכות להתחבר אם יזככו עצמם תוך יראה וויתור על האגו. כפי שאומר ריש לקיש: אֵין הַתּוֹרָה מִתְּקָיֶימּת אֶלָּא בְּמִי שְׂמֶמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ – ממית את הרצון לפרטיות. רק אדם המזדכך במידת השפעה ונקרא ברוך, יוכל להתדבק בבורא יתברך, ואין ארור (אגואיסט) מתדבק בברוך.
ריבוי הפרטים והמקרים באים לאפשר לאדם להגדיל את האמונה והשמחה, כאשר משכיל הוא לראות בכל פרט את ההשגחה והקשר שלו לכלל.
תצט) לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם. משום שכתוב: לי הכסף ולי הזהב. ואע"פ שלי הכסף ולי הזהב, לא תעשון איתי, כלומר אותי. לי אומר שאני מעליהם, אדון להם. גם אם יש לאדם פרטים, הם אינם הוא עצמו אלא שייכים לו. כך התורה היא שמותיו של הקב"ה ואין לעשותה כסף (רצון להשפיע) ולא זהב (רצון לקבל). גדולה מורה על חסד, שזו תכונת ההשפעה של השם יתברך.
תק) אמר רבי יצחק כתוב: מאין כמוך ה', גדול אתה וגדול שמך בגבורה. גדול אתה, כלומר לי הכסף, חסד, קו ימין. וגדול שמך בגבורה, כלומר ולי הזהב, גבורה, קו שמאל כנגד הרצון לקבל. שני גוונים אלו אינם נראים, ואינם מתפארים, אלא רק כשהם חקוקים במקום אחד, בישראל, קו אמצעי, ת"ת, המכריע ומקיים את שני הקווים. כאן נראים הגוונים להתפאר כמ"ש: ישראל אשר בך אתפאר.
תקא) רבי יהודה פתח: שׂושׂ אשׂישׂ בה', תגל נפשי באלוקי, כי הלבישני בגדי ישע, מעיל צדקה יעטני. אשרי חלקם של ישראל יותר מעמים עכו"ם, שהשמחה והתענוג שלהם הוא בהקב"ה, כמ"ש: שוש אשיש בה'. כיוון שאמר בה', למה כתוב: באלוקי? אלא, אם ברחמים בא על ישראל, שוש אשיש בהויה, שהוא רחמים. אם בדין, תגל נפשי באלוקי, שהוא דין. זו בחינת התפארת שבכל מקרה שמחים גם כשקשה
תקב) ישראל שמחים הן בחסד והן בדין, משום שאלו נחקקו בו, בהקב"ה כמ"ש: כי הלבישני בגדי ישע, שהם גוונים של חו"ג, שנחקקו, כדי להסתכל בו, להמשיך חכמה ממלכות כמ"ש: יִשעוּ ואין מושיע אל ה'. הרי שישע הוא הסתכלות. מי שרוצה להסתכל בי, יסתכל בגוונים שלי שלא ניתן לראות את הפרטים בלי הכלל, שהם חו"ג. משום שכתוב: מעיל צדקה יעטני. המלכות נקראת צדקה, שהגוונים נחקקו בה, כלומר, שהחכמה נמשכת רק ממלכות. כחתן יכהן פאר, הוא גוון חסד. וככלה תַעדֶה כליה, גוון גבורה. וכשהגוונים מתחברים בקו אמצעי, בה בשעה הם נראים, והכול מתאווים לראות, ולהסתכל בו. היכולת לראות את הכלל אפשרית רק אם תופסים את הגוונים, לראות את הערוגות בתוך כלל הגינה. כך רעיון כללי ניתן לפעמים רק לחוש בו כהרגשה כללית, אך בכדי להבינו צריכים את הפרטים השייכים לו.
תקג) שוש אשיש בה', תגל נפשי באלוקי. שתי שמחות כאן. בה', הוא ברחמים. תגל נפשי באלוקיי, הוא בדין. בכל הם שמחים, הן ברחמים והן בדין, שמחה על שמחה. ושמחת ציון, עתיד הקב"ה לשמח את ישראל בשמחה יתרה מכל כמ"ש: ופדויי ה' ישובון, ובאו ציון ברינה, ושמחת עולם על ראשם, ששון ושמחה ישיגון. ופדויי ה' ישובון, הרי אחת. ובאו ציון ברינה, הרי שתיים. ושמחת עולם על ראשם, הרי שלוש. ששון ושמחה ישיגון, הרי ארבע. הם כנגד ארבע פעמים שהתפזרו ישראל בין העמים. ואז כתוב: ואמרתם ביום ההוא, הודו לה' קראו בשמו.
תגיות: כלל והפרט, שמותיו של הקב"ה
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
את הזכויות בעולם מחלק הכלל לפרטים, ומי שתורם כפרט לכלל, יכול לזכות ולקבל ממנו. הכלל הוא הקב"ה וכל השאר הם פרטים אשר אפשר שיקבלו זכות להתחבר אם יזככו עצמם תוך יראה וויתור על האגו. כפי שאומר ריש לקיש: אֵין הַתּוֹרָה מִתְּקָיֶימּת אֶלָּא בְּמִי שְׂמֶמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ – ממית את הרצון לפרטיות. רק אדם המזדכך במידת השפעה נקרא ברוך, יוכל להתדבק בבורא יתברך, ואין ארור (אגואיסט) מתדבק בברוך.
ריבוי הפרטים והמקרים באים לאפשר לאדם להגדיל את האמונה והשמחה, כאשר משכיל הוא לראות בכל פרט את ההשגחה והקשר שלו לכלל.
היכולת לראות את הכלל אפשרית רק אם תופסים את הגוונים, לראות את הערוגות בתוך כלל הגינה. כך רעיון כללי ניתן לפעמים רק לחוש בו כהרגשה כללית, אך בכדי להבינו צריכים את הפרטים השייכים לו.
כמו ששמו של הקב"ה נחקק בעשרת הדיברות, אף התורה נחקקה בעשרת הדיברות. שמו גימטרייה רצון, והתורה מבטאת את רצונו של השם בעולם שזה כלל, ופירוט המצוות הם פרטים השייכים לכלל זה.
כוח זה יכול להציל את הלב. הדבר מותנה בכך שהאדם מכבד את המקום הנפשי הזה שהוא בחינת אב – כלל, אחרת הוא פוגם. כיבוד אב זו הידיעה שאני פרט מתוך הכלל אותו עלי לשרת ולמלא תפקידי בכלל זה.
המלכות היא כמו האני הכוזב של האדם, החושב רק על הרצון לקבל לעצמו. ומאחר ועל האדם להיות בביטול לעליון, העלייה לבינה, להשפעה – מאפשרת את הכוח הזה. לאני של האדם אין את הכוח לייצר השפעה זו לבדו ולכן מנותק הוא ממקום של קדושה. עלייה זו היא מעין הכללת השתוקקות גופנית עם דבר רוחני.
חמשת הדיברות מצד שמאל הם פרטים הכלולים בחמשת הדיברות מימין. וכך בכל מקום, השמאל לא בא מצד עצמו, אלא הוא פרט שבא לבטא את הימין, הוא סוג שליח דרכו עובדים את השם, וכך מצוות שבין אדם לחברו מבטאות קשר עמוק יותר עם בורא עולם. מכאן: הָרָצוֹן לְקַבֵּל צָרִיך לִהְיוֹת תַּחַת הָרָצוֹן לְהַשְׁפִּיעַ.
תפה) רבי חייא פתח: ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. נהר זהו הנביעה של המבוע, שיוצא תמיד ואינו נפסק. ומן הנהר של המעיין הזה מושקה כל גן העדן. ונהר ההוא של המעיין הקדוש נקרא אב, משום שהוא נובע להזין את הגן (המלכות). דהיינו שהוא מקור ממנו יוצאים המים. זו"ן מצד אצילותם אינם ראויים לקבל אור העליון, משום ששולט בהם מלכות דצ"א. וכדי שיהיו ראויים לקבלת האור, העלתה הבינה אליה את המלכות הזו, שע"י עלייה זו נעשתה ראויה לקבלת האור. ומטעם תיקון הזה, השתנה שמם של חו"ב שבבינה, לאו"א, וזו"ן נקראים בנים שלהם, להיותם מתקנים ודואגים לתיקון זו"ן, כאו"א על בנים.
והנה עלייה הראשונה בעולם התיקון של המלכות במקום בינה הייתה בראש א"א, שמחמת עלייה זו יצאה הבינה מראש א"א, שמטעם זה נקרא א"א, ראשית כמ"ש: ונהר יוצא מעדן . כי עדן, הוא חכמה דא"א. נהר, הבינה שיצאה מראש ונעשתה לגוף דא"א בלי ראש. והייתה זה כדי להשקות את הגן, לתת אור אל המלכות. כי לולא העלאה הזו לא יכולה המלכות לקבל אור לעולם. המלכות בעלייתה לבינה עשתה הפסק והבינה יצאה מחוץ לראש כדי להשפיע.
חכמה דא"א נקראת עדן. והוא המעיין. ובינה, היוצאת ממנו, נקראת נביעה. ונקראת נהר. הבינה הזו נקראת אב, משום שהיא קיבלה המלכות לתוכה והתמעטה על ידה לגוף, כדי לתקנה. ומטעם זה נקרא חו"ב שבה בשם או"א. שמטעם שהיא דואגת לתיקון הגן, המלכות לתת לה חוכמה, ע"כ נקראת אב. צמצום א' אומר שהמלכות חסומה מלקבל.
תפו) רבי אבא אמר: עדן עצמו נקרא אב, משום שעדן הזה נמשך ממקום שנקרא אַין, כתר דא"א, שבו אין שום השגה. ותחילת הגילוי לתיקון המלכות בבינה נעשה בראש א"א, שנקרא עדן. שמטעם זה נקרא א"א ראשית, ומשום זה נקרא אב. המקום שממנו מתחיל להימשך הכול, נקרא אתה, ונקרא אב כמ"ש: כי אתה אבינו.
תפז) רבי אלעזר אמר: כבד את אביך ואת אימך. כבד את אביך, זה הקב"ה, ז"א דאצילות. ואת אימך, זו כנ"י, מלכות שהם או"א כלפי נשמות הצדיקים. את אביך, את, שבא לכלול השכינה העליונה, נוקבא העומדת מחזה ולמעלה דז"א. רבי יהודה אומר: כבד את אביך, סתם. ואת אימך, סתם. כי הכול הוא בחשבון. כלומר שרומזים הן לחו"ב והן לזו"ן. כי את, בא לרבות כל מה שלמעלה ומטה. הן או"א והן זו"ן. אומר סתם דהיינו באופן כללי, וזה נכון בכל מדרגה.
תפח) רבי יוסי אמר: הוא שאמר רבי אבא: שהמקום שממנו מתחיל להימשך הכול נקרא אתה יפה הוא. ההוא, שנסתר ואין בו התחלה להשפעת המוחין, נקרא הוא. שהוא לשון נסתר. המקום, שממנו נמצא התחלה להשפעת המוחין, אנו קוראים, אתה, ונקרא אב. המקום העליון, מקור הנק' נסתר, והשורש גם הוא מקום – מקור גלוי.
תפט) רבי חזקיה אמר: ודאי הכול אחד. כבד את אביך, זה הקב"ה, ז"א. ואת אימך, זו כנ"י, המלכות. אמר רבי שמעון כתוב: בנים אתם לה' אלוקיכם, מקום ההוא, שנקרא בנים, שהם זו"ן. ומשום זה סָתם הדבר, כבד את אביך ואת אימך, רבי יצחק אמר: לכלול הכול, או"א שלמעלה ולמטה. לכלול בו את הרב שהוא מביאו לחיי העוה"ב והוא בכלל הקב"ה.
תצ) בחמשת הדיברות שבימין כלול הכול. באלו חמשת הדיברות נחקקו חמישה אחרות שבשמאל. חמישה תוך חמישה. כיצד? אנוכי ה' אלוקיך, הוא כנגד לא תרצח. שניים אלו בכלל אחד נכללו. כי מי שרצח ממעיט דמות וצלם של אדונו, כמ"ש: כי בצלם אלוקים עשה את האדם. וכתוב: ועל דמות הכיסא, דמות כמראה אדם.
תצא) אמר רבי חייא כתוב: שופך דם האדם, באדם דמו יישפך. מי ששופך דם, כאילו ממעיט דמות וצלם שלמעלה. כלומר, לא מיעט דמות זה של התחתון, אלא דמות אחר. באדם העליון מגיע פגם ההוא מדם ששפך. משום שכתוב: כי בצלם אלוקים עשה את האדם. ומשום זה תלויים זה בזה, אנוכי ה' אלוקיך תלוי בלא תרצח.
תצב) לא יהיה לך אלוהים אחרים, הוא כנגד, לא תנאף. הנואף, משקר בשמו של הקב"ה, שנרשם באדם. ובזה כמה חטאים וגזרות ועונשים תלויים. ומי שמשקר בזה משקר במלך, כמ"ש: בה' בגדו כי בנים זרים ילדו. וכתוב: לא תשתחווה להם ולא תעבדם. וזה בזה תלויים. לא יהיה לך תלוי בלא תנאף.
תצג) לא תישא את שם ה', הוא כנגד, לא תגנוב. כתוב: חולק עם גנב שונא נפשו, אָלה ישמע ולא יגיד. ודאי זה בזה תלוי. כי לגנב מזדמן להישבע לשקר, מי שעושה זה עושה זה. גונב דעתו של אדם ע"י שבועת שקר.
תצד) זכור את יום השבת, הוא כנגד, לא תענה ברעך עד שקר. שבת נקרא עדות. וצריך האדם להעיד ע"ז שכתוב: כי ששת ימים עשה ה'. ושבת הוא כלל הכול. אמר רבי יוסי כתוב: תיתן אמת ליעקב, הוא כמ"ש: ושמרו בני ישראל את השבת. שמי שמעיד שקר, משקר בשבת, שהוא עדות אמת. ומי שמשקר בשבת, משקר בכל התורה. ומשום זה, זכור תלוי בלא תענה.
תצה) כבד את אביך, הוא כנגד, לא תחמוד אשת רעך. כבד את אביך, אביך ממש. כי מי שחומד אישה ומוליד בן, בן ההוא מכבד לאחר שאינו אביו. כתוב: לא תחמוד בית רעך שׂדהו. וכתוב כאן, בכבד את אביך, על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך, שפירושו, זה שנותן יהיה שלך, ולא תחמוד אחר. ודאי שכבד את אביך תלוי בלא תחמוד.
תצו) ובאלו חמישה דיברות הראשונות שבימין, כלולות חמישה דיברות האחרות. ומשום זה כתוב: מימינו אש דת למו. שהכול נעשה ימין. וע"כ ניתנה התורה בחמישה קולות. כל עשרת הדיברות היו חמישה תוך חמישה, וכנגדם חמישה חומשי תורה.
תצז) באלו עשרת הדיברות נחקקו כל מצוות התורה, הגזרות והעונשים: טהרה וטומאה, ענפים ושורשים, אילנות ונטיעות, שמים וארץ, ימים ותהומות. כי התורה היא שמו של הקב"ה. כמו ששמו של הקב"ה נחקק בעשרת הדיברות, אף התורה נחקקה בעשרת הדיברות. עשרת הדיברות הם שמו של הקב"ה. והתורה כולה הוא שם אחד, שם הקדוש של הקב"ה ממש.
תצח) אשרי חלקו של מי שזכה בה, שמי שזכה בתורה זכה בשמו הקדוש. זכה בהקב"ה ממש, כי הוא ושמו אחד הוא.
כוח זה יכול להציל את הלב. הדבר מותנה בכך שהאדם מכבד את המקום הנפשי הזה שהוא בחינת אב – כלל, אחרת הוא פוגם. כיבוד אב זו הידיעה שאני פרט מתוך הכלל אותו עלי לשרת ולמלא תפקידי בכלל זה.
המלכות היא כמו האני הכוזב של האדם, החושב רק על הרצון לקבל לעצמו. ומאחר ועל האדם להיות בביטול לעליון, העלייה לבינה, להשפעה – מאפשרת את הכוח הזה. לאני של האדם אין את הכוח לייצר השפעה זו לבדו ולכן מנותק הוא ממקום של קדושה. עלייה זו היא מעין הכללת השתוקקות גופנית עם דבר רוחני.
חמשת הדיברות מצד שמאל הם פרטים הכלולים בחמשת הדיברות מימין. וכך בכל מקום, השמאל לא בא מצד עצמו, אלא הוא פרט שבא לבטא את הימין, הוא סוג שליח דרכו עובדים את השם, וכך מצוות שבין אדם לחברו מבטאות קשר עמוק יותר עם בורא עולם. מכאן: הָרָצוֹן לְקַבֵּל צָרִיך לִהְיוֹת תַּחַת הָרָצוֹן לְהַשְׁפִּיעַ.
תפה) רבי חייא פתח: ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. נהר זהו הנביעה של המבוע, שיוצא תמיד ואינו נפסק. ומן הנהר של המעיין הזה מושקה כל גן העדן. ונהר ההוא של המעיין הקדוש נקרא אב, משום שהוא נובע להזין את הגן (המלכות). דהיינו שהוא מקור ממנו יוצאים המים. זו"ן מצד אצילותם אינם ראויים לקבל אור העליון, משום ששולט בהם מלכות דצ"א. וכדי שיהיו ראויים לקבלת האור, העלתה הבינה אליה את המלכות הזו, שע"י עלייה זו נעשתה ראויה לקבלת האור. ומטעם תיקון הזה, השתנה שמם של חו"ב שבבינה, לאו"א, וזו"ן נקראים בנים שלהם, להיותם מתקנים ודואגים לתיקון זו"ן, כאו"א על בנים.
והנה עלייה הראשונה בעולם התיקון של המלכות במקום בינה הייתה בראש א"א, שמחמת עלייה זו יצאה הבינה מראש א"א, שמטעם זה נקרא א"א, ראשית כמ"ש: ונהר יוצא מעדן . כי עדן, הוא חכמה דא"א. נהר, הבינה שיצאה מראש ונעשתה לגוף דא"א בלי ראש. והייתה זה כדי להשקות את הגן, לתת אור אל המלכות. כי לולא העלאה הזו לא יכולה המלכות לקבל אור לעולם. המלכות בעלייתה לבינה עשתה הפסק והבינה יצאה מחוץ לראש כדי להשפיע.
חכמה דא"א נקראת עדן. והוא המעיין. ובינה, היוצאת ממנו, נקראת נביעה. ונקראת נהר. הבינה הזו נקראת אב, משום שהיא קיבלה המלכות לתוכה והתמעטה על ידה לגוף, כדי לתקנה. ומטעם זה נקרא חו"ב שבה בשם או"א. שמטעם שהיא דואגת לתיקון הגן, המלכות לתת לה חוכמה, ע"כ נקראת אב. צמצום א' אומר שהמלכות חסומה מלקבל.
תפו) רבי אבא אמר: עדן עצמו נקרא אב, משום שעדן הזה נמשך ממקום שנקרא אַין, כתר דא"א, שבו אין שום השגה. ותחילת הגילוי לתיקון המלכות בבינה נעשה בראש א"א, שנקרא עדן. שמטעם זה נקרא א"א ראשית, ומשום זה נקרא אב. המקום שממנו מתחיל להימשך הכול, נקרא אתה, ונקרא אב כמ"ש: כי אתה אבינו.
תפז) רבי אלעזר אמר: כבד את אביך ואת אימך. כבד את אביך, זה הקב"ה, ז"א דאצילות. ואת אימך, זו כנ"י, מלכות שהם או"א כלפי נשמות הצדיקים. את אביך, את, שבא לכלול השכינה העליונה, נוקבא העומדת מחזה ולמעלה דז"א. רבי יהודה אומר: כבד את אביך, סתם. ואת אימך, סתם. כי הכול הוא בחשבון. כלומר שרומזים הן לחו"ב והן לזו"ן. כי את, בא לרבות כל מה שלמעלה ומטה. הן או"א והן זו"ן. אומר סתם דהיינו באופן כללי, וזה נכון בכל מדרגה.
תפח) רבי יוסי אמר: הוא שאמר רבי אבא: שהמקום שממנו מתחיל להימשך הכול נקרא אתה יפה הוא. ההוא, שנסתר ואין בו התחלה להשפעת המוחין, נקרא הוא. שהוא לשון נסתר. המקום, שממנו נמצא התחלה להשפעת המוחין, אנו קוראים, אתה, ונקרא אב. המקום העליון, מקור הנק' נסתר, והשורש גם הוא מקום – מקור גלוי.
תפט) רבי חזקיה אמר: ודאי הכול אחד. כבד את אביך, זה הקב"ה, ז"א. ואת אימך, זו כנ"י, המלכות. אמר רבי שמעון כתוב: בנים אתם לה' אלוקיכם, מקום ההוא, שנקרא בנים, שהם זו"ן. ומשום זה סָתם הדבר, כבד את אביך ואת אימך, רבי יצחק אמר: לכלול הכול, או"א שלמעלה ולמטה. לכלול בו את הרב שהוא מביאו לחיי העוה"ב והוא בכלל הקב"ה.
תצ) בחמשת הדיברות שבימין כלול הכול. באלו חמשת הדיברות נחקקו חמישה אחרות שבשמאל. חמישה תוך חמישה. כיצד? אנוכי ה' אלוקיך, הוא כנגד לא תרצח. שניים אלו בכלל אחד נכללו. כי מי שרצח ממעיט דמות וצלם של אדונו, כמ"ש: כי בצלם אלוקים עשה את האדם. וכתוב: ועל דמות הכיסא, דמות כמראה אדם.
תצא) אמר רבי חייא כתוב: שופך דם האדם, באדם דמו יישפך. מי ששופך דם, כאילו ממעיט דמות וצלם שלמעלה. כלומר, לא מיעט דמות זה של התחתון, אלא דמות אחר. באדם העליון מגיע פגם ההוא מדם ששפך. משום שכתוב: כי בצלם אלוקים עשה את האדם. ומשום זה תלויים זה בזה, אנוכי ה' אלוקיך תלוי בלא תרצח.
תצב) לא יהיה לך אלוהים אחרים, הוא כנגד, לא תנאף. הנואף, משקר בשמו של הקב"ה, שנרשם באדם. ובזה כמה חטאים וגזרות ועונשים תלויים. ומי שמשקר בזה משקר במלך, כמ"ש: בה' בגדו כי בנים זרים ילדו. וכתוב: לא תשתחווה להם ולא תעבדם. וזה בזה תלויים. לא יהיה לך תלוי בלא תנאף.
תצג) לא תישא את שם ה', הוא כנגד, לא תגנוב. כתוב: חולק עם גנב שונא נפשו, אָלה ישמע ולא יגיד. ודאי זה בזה תלוי. כי לגנב מזדמן להישבע לשקר, מי שעושה זה עושה זה. גונב דעתו של אדם ע"י שבועת שקר.
תצד) זכור את יום השבת, הוא כנגד, לא תענה ברעך עד שקר. שבת נקרא עדות. וצריך האדם להעיד ע"ז שכתוב: כי ששת ימים עשה ה'. ושבת הוא כלל הכול. אמר רבי יוסי כתוב: תיתן אמת ליעקב, הוא כמ"ש: ושמרו בני ישראל את השבת. שמי שמעיד שקר, משקר בשבת, שהוא עדות אמת. ומי שמשקר בשבת, משקר בכל התורה. ומשום זה, זכור תלוי בלא תענה.
תצה) כבד את אביך, הוא כנגד, לא תחמוד אשת רעך. כבד את אביך, אביך ממש. כי מי שחומד אישה ומוליד בן, בן ההוא מכבד לאחר שאינו אביו. כתוב: לא תחמוד בית רעך שׂדהו. וכתוב כאן, בכבד את אביך, על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך, שפירושו, זה שנותן יהיה שלך, ולא תחמוד אחר. ודאי שכבד את אביך תלוי בלא תחמוד.
תצו) ובאלו חמישה דיברות הראשונות שבימין, כלולות חמישה דיברות האחרות. ומשום זה כתוב: מימינו אש דת למו. שהכול נעשה ימין. וע"כ ניתנה התורה בחמישה קולות. כל עשרת הדיברות היו חמישה תוך חמישה, וכנגדם חמישה חומשי תורה.
תצז) באלו עשרת הדיברות נחקקו כל מצוות התורה, הגזרות והעונשים: טהרה וטומאה, ענפים ושורשים, אילנות ונטיעות, שמים וארץ, ימים ותהומות. כי התורה היא שמו של הקב"ה. כמו ששמו של הקב"ה נחקק בעשרת הדיברות, אף התורה נחקקה בעשרת הדיברות. עשרת הדיברות הם שמו של הקב"ה. והתורה כולה הוא שם אחד, שם הקדוש של הקב"ה ממש.
תצח) אשרי חלקו של מי שזכה בה, שמי שזכה בתורה זכה בשמו הקדוש. זכה בהקב"ה ממש, כי הוא ושמו אחד הוא.
תגיות: כבד את אביך, עשרת הדברות
שאלות לחזרה ושינון בזהר יתרו קכד-קכו
1. הסבר מהו נהר היוצא מעדן להשקות את הגן", וכיצד זה קשור ל"כבד את אביך"?
2. ערוך וטבלא והראה את השווה והשונה בעניין כיבוד אב בין הדעות של רבי אבא, רבי אלעזר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי חזקיה ורבי יצחק.
3. ערוך טבלא של כל אחת מחמש הדברות הראשונות, ומה כנגד חמש הדברות השניות, ואת הסיבה הקושרת את חמשת הדברות השמאליות לראשונות.
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
כוח זה יכול להציל את הלב. הדבר מותנה בכך שהאדם מכבד את המקום הנפשי הזה שהוא בחינת אב – כלל, אחרת הוא פוגם. כיבוד אב זו הידיעה שאני פרט מתוך הכלל אותו עלי לשרת ולמלא תפקידי בכלל זה.
המלכות היא כמו האני הכוזב של האדם, החושב רק על הרצון לקבל לעצמו. ומאחר ועל האדם להיות בביטול לעליון, העלייה לבינה, להשפעה – מאפשרת את הכוח הזה. ללא ביטול לאני של האדם אין את הכוח לייצר השפעה זו לבדו ולכן מנותק הוא ממקום של קדושה. עלייה זו היא מעין הכללת השתוקקות גופנית עם דבר רוחני.
חמשת הדיברות מצד שמאל הם פרטים הכלולים בחמשת הדיברות מימין. וכך בכל מקום, השמאל לא בא מצד עצמו, אלא הוא פרט שבא לבטא את הימין, הוא סוג שליח דרכו עובדים את השם, וכך מצוות שבין אדם לחברו מבטאות קשר עמוק יותר עם בורא עולם. מכאן: הָרָצוֹן לְקַבֵּל צָרִיך לִהְיוֹת תַּחַת הָרָצוֹן לְהַשְׁפִּיעַ.
השבת היא הכלל, היא בחינת האהבה. ומי שפוגם בכלל הוא כמו מחבל, ואומר הזוהר: הם כבהמות, שראוי לעשות בהם דין אפילו ביוה"כ. ואין יכול הוא לומר שמירת שבת זה עסק פרטי שלי, שהרי יש לכל אחד מעם ישראל ערבות הדדית. שבת היא שביתת הגוף בה יש תפקיד ליחד. גמרנו לייצר את חומר הגלם, דהיינו לעבוד על הרצונות הפרטיים, ומי שאינו יודע להפסיק את היצור, אין לו מקום לקבלת התענוג. ימי חול זה מושג נפשי בו אדם חושב על הפרטיות שלו – השבת מייצגת את האהבה, היחד.
בשמירת שבת תוך כוונה לתכלית, בונים הבנות אמוניות דהיינו קונים היגיון אמוני. זהו תהליך של הכנה תוך התעלמות מהרצון לקבל הגופני שבודק כל הבנה בקריטריון מה יצא לי מזה.
לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. אש היא צד שמאל המעורר דינים. מותר להשתמש בסיר חם בשבת, שהסיר זו הנקודה הנפשית הנושאת הפכים ומחברת בין דיני האש לבין חסדים -המים. לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בחיצוניות בוודאי, ולא פחות חשוב לא לעורר כעסים ביום קדוש זה.
דברי תורה צריכים צחות השכל.
תעה) כתוב: ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלוקיך. כל מלאכתך, מורה, שבאלו שישה ימים נמצא מעשיהם של בני אדם מעשה אומר שאדם לוקח את חומר הגלם ומייצר ממנו מוצר, צורה חדשה – כך הרצון של האדם הוא חומר גלם של תאווה, נותנים בו צורה ראויה המאפשרת קבלת תענוג בשבת. ובגלל דבר זה החברים אינם מזדווגים, אלא רק בזמן שלא נמצא מעשיהם של בני אדם, אלא מעשיו של הקב"ה. בשבת, שאסור לאדם עשיית מלאכה. מעשיו, הוא הזיווג עם מטרוניתא, המלכות, להוציא נשמות קדושות לעולם. נשמה אומר תענוג מהאמת, מהיחד בקשר עם ה'. בניית הכלים בימי החול, קבלת האור בשבת, בנייה בששת אלפי שנות זמן תיקון, קבת האור באלף השביעי. כאשר אדם רדוף אחר תאוותיו, מחפש הוא לקבל את התענוג הגופני בימי החול .
תעו) ומשום זה בלילה הזה, החברים מתקדשים בקדושת אדונם, ומכוונים ליבם, ויוצאים בנים טובים, בנים קדושים, שאינם סרים ימין ושמאל, בנים של המלך והמטרוניתא. ועל אלו כתוב: בנים אתם לה' אלוקיכם. לה' אלוקיכם ודאי, משום שאלו נקראים בנים שלו, בנים של המלך ומטרוניתא. דהיינו הבנות אמיתיות ולא כוזבות.
תעז) והרי דעת החברים היודעים סוד הזה, מתדבקים בזה. ומשום זה נקראים בנים להקב"ה. ואלו הם שהעולם מתקיים בזכותם. וכשהעולם עולה בדין, מסתכל הקב"ה בבניו אלו, ומרחם על העולם. וע"ז כתוב: כולו זרע אמת, טבעת הקדושה השלמה (עיזקא דכיה – טבעת זכה), שהם בקו האמצעי, לא לימין ולא לשמאל, כמו מוקפים בטבעת כמ"ש: תיתן אמת ליעקב. ויעקב קו האמצעי. ומשום זה זרע אמת ודאי. אדם היודע לשים עצמו בתוך אותה טבעת, היא טבעת התשובה, המקום שבו אדם מוכן לוותר לגמרי על הרצון שלו, טבעת של אמונה שלמה, מקום הנסתר של האדם שהוא בבחינת חסדים מכוסים. כאשר אדם משיג נקודה פנימית זו, הוא מפסיק לבזבז זמנו במשחקים חיצוניים לרצות את הסביבה. זהו המקום של מרדכי היהודי, שלא אברהם, משה ושאר הצדיקים, וזו נקודת הצדיק בכוח שישנה בנפש כל יהודי, וראוי לו לתת יגיע כדי לזכות במקום נפשי זה.
תעח) אמר לו רבי יהודאי: ברוך הרחמן ששלחני לכאן, שדבר זה שמעתי מפיך, בכה. שאל רבי שמעון למה אתה בוכה? אמר לו אני בוכה שאני אומר אוי לבני העולם שדרכם כבהמות, ואינם יודעים ואינם מסתכלים, שטוב להם שלא נבראו. אוי לעולם כשרבי שמעון ייצא ממנו, מי יוכל לגלות סודות, ומי יידע אותם, ומי יסתכל בדרכי התורה? חייב תלמיד להודות על התפעמות ותזוזה נפשית אותה קיבל מרבו, ללא ההודאה גם אין שינוי פנימי. אוי לאדם שאינו מוכן שאת התענוג הוא יקבל מהכלל מהיחד, ורק חושב על עצמו. הסימן לכך היא השבת, האם היא כיום חול בשבילו.
תעט) אמר להם רבי שמעון: חייך, אין העולם אלא בשביל החברים העוסקים בתורה, ויודעים נסתרות התורה. ודאי באמת גזרו החברים על עמי הארץ שמחבלים דרכם ואינם יודעים בין ימין לשמאל, כי הם כבהמות, שראוי לעשות בהם דין אפילו ביוה"כ. ועל בניהם כתוב: כי בני זנונים המה.
תפ) כתוב: ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם, טוב מבנים ומבנות, שם עולם אתן לו. הלוא, אתן להם, היה צריך לומר?
תפא) ונתתי להם בביתי. ביתי כמ"ש: בכל ביתי נאמן הוא. השכינה, הנקראת בית. ובחומותי כמ"ש: על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים. שהוא חיצוניות השכינה. יד ושם, שיוציאו נשמות קדושות ממקום הזה, מן השכינה, ויד ההיא, פירושו חלק השלמות. טוב, פירושו, מלא מבנים ובנות. שם עולם אתן לו, לחלק השלמות, הנקרא יד. אשר לו כרת לדורי דורות. פירוש אחר, אתן לו, לאותו שיודע סוד הדבר, של הסריסים אשר ישמרו את שבתותיי, ויכוון מה שצריך לכוון. מי שיקבל את האור הגדול, זו אותה נקודה פנימית, הצדיק שבנפש, וכל השאר הם בחינות הכנה לשבת, הם רק חומות ירושלים, חיצוניות התורה שבאה לשמור על הפנים.
תפב) אמר רבי שמעון כתוב: לא תבַערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת אש היא צד שמאל המעורר דינים. משום שאין דין נראה ביום ההוא. והמבעיר אש גורם שיתעורר הדין. א"כ, למה עולה לגבוה, אש המזבח שנוהג גם בשבת? אלא, במושבותיכם כתוב ולא לגבוה. ואש ההוא העולה לגבוה, עולה להכניע דין אחר, ואש המזבח אוכלת אש אחרת, שלא יהיה לו שליטה בימות החול. יש אש בשבת, אך היא עולה למעלה. יש אש אך אסור להבעיר אותה דהיינו לייצר מקור אש. תפג) ומשום זה, מתגלה עתיקא קדישא ביום ההוא יותר מכל שאר הימים. ובזמן שמתגלה עתיקא, אינו נראה דין כלל. וכל העליונים והתחתונים נמצאים בשמחה שלמה והדין אינו שולט.
תפד) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. ששת ימים חג"ת נה"י, שמהם נעשו שמים וארץ, זו"ן. ואלו ימים הקדושים העליונים נקראים ימים, שהשם הקדוש, המלכות, ארץ, נכלל בהם, והם נכללו בו. אשרי חלקם של ישראל מכל העמים עכו"ם, עליהם כתוב , ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום.
תגיות: חשיבות שמירת השבת, השבת היא התכלית
שאלות לחזרה ושינון בזהר יתרו קכא-קכג
1. מה ההשלכה של איסור מלאכה בשבת לכך שאינם מזדווגים החברים אלא בשבת?
2. מדוע מזיווג דשבת יוצאים בנים קדושים ואילו בזיווג של יום חול יוצאים בנים שאינם קדושים?
3. מהו אמת לפי אות תע'ז?
4. מה תשובת רבי יהודאי לרשב"י על שאלתו "למה אתה בוכה"?
5. בשביל מי העולם?
6. מדוע הבנים של עמי הארץ שמחבלים דרכם ואינם יודעים בין ימין ושמאל נקראים בני זנונים?
7. מי הם השומרים על חומות ירושלים בדרך התורה ומיהו המקבל שם עולם?
8. מהו לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
השבת היא הכלל, היא בחינת האהבה. ומי שפוגם בכלל הוא כמו מחבל, ואומר הזוהר: הם כבהמות, שראוי לעשות בהם דין אפילו ביוה"כ. ואין יכול הוא לומר שמירת שבת זה עסק פרטי שלי, שהרי יש לכל אחד מעם ישראל ערבות הדדית. שבת היא שביתת הגוף בה יש תפקיד ליחד. גמרנו לייצר את חומר הגלם, דהיינו לעבוד על הרצונות הפרטיים, ומי שאינו יודע להפסיק את היצור, אין לו מקום לקבלת התענוג. ימי חול זה מושג נפשי בו אדם חושב על הפרטיות שלו – השבת מייצגת את האהבה, היחד.
בשמירת שבת תוך כוונה לתכלית, בונים הבנות אמוניות דהיינו קונים היגיון אמוני. זהו תהליך של הכנה תוך התעלמות מהרצון לקבל הגופני שבודק כל הבנה בקריטריון מה יצא לי מזה.
לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. אש היא צד שמאל המעורר דינים. מותר להשתמש בסיר חם בשבת, שהסיר זו הנקודה הנפשית הנושאת הפכים ומחברת בין דיני האש לבין חסדים -המים. לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בחיצוניות בוודאי, ולא פחות חשוב לא לעורר כעסים ביום קדוש זה.
תסג) בכל ששת ימי השבת (השבוע), כשמגיע שעת תפילת המנחה לאחר צהרי היום כשהשמש המייצגת את ההטבה האלוקית של ז"א למלכות, מתחילה לסגת, דין קשה שולט, וכל הדינים מתעוררים. אבל ביום השבת, כשמגיע שעת תפילת המנחה, רצון הרצונות נמצא, ועתיקא קדישא מגלה הרצון שלו, וכל הדינים נכנעים, ונמצא רצון ושמחה בכל. רצון הרצונות הוא הרצון האמוני שנעתק מתפיסת האדם, לכן סעודה שלישית היא הגבוהה ביותר בחשיבות. כאשר מצרפים את הרצון הגדול לאמונה, כשמתכופף השמאל לימין, הדין מסב שמחה ותענוג. במצב זה דין של השפעה מביא שמחה ודין של רצון לקבל מביא עונג. זהו דין שמתגברים עליו ע"י אמונה.
תסד) וברצון הזה (מנחה של שבת) הסתלק משה, הנביא הנאמן הקדוש, מן העולם, כדי לדעת שלא הסתלק בדין (שמנחה זמן דין). ובשעה ההיא יצא נשמתו ברצון של עתיקא קדישא, ונגנז בו. משום זה כתוב: ולא ידע איש את קבורתו משה הוא בחינת האמונה, ובאמונה לא שייך ידיעה והשגה. כמו שעתיקא קדישא נעלם מכל נעלם, ולא יודעים אותו עליונים ותחתונים, אף כאן נשמה זה שהסתתרה ברצון הזה של עתיקא קדישא, שהתגלה בשעת תפילת המנחה של שבת, כתוב בה, ולא ידע איש את קבורתו, והוא נסתר מכל הנסתרות שבעולם, ודין אינו שולט בו. אשרי חלקו של משה.
לא כל מי שנפטר במנחה בשבת נאמר שנשמתו כה גבוהה, אלא אצל משה זהו סימן נוסף על הידיעה שיש לנו.
תסה) ביום שבת התורה מתעטרת בו מקבלת כתרים מתעטרת בכל אלו המצוות, בכל אלו הגזרות והעונשים, בשבעים ענפים של אור המאיר בכל צד וצד. כי ז"ס הם חג"ת נהי"מ, וכל אחת כלולה מעשר, הם שבעים. מי ראה הענפים היוצאים מכל ענף וענף של שבעים הענפים. חמישה עומדים בתוך האילן, ה"ס חג"ת נ"ה שבז"א, הנקרא אילן. המקבל אותם מבינה. כל הפנים נאחזים בהם. מי ראה אלו השערים הנפתחים בכל צד וצד מהם, שכל אחת כלולה מעשר, והם חמישים שערים. כולם זוהרים ומאירים באור ההוא, היוצא ואינו נפסק. כשאדם מקיים את מצוות עונג שבת, האורות מתגברים
תסו) קול כרוז יוצא, התעוררו קדושים העליונים, התעוררו עַם קדוש הנבחר למעלה ולמטה, עוררו שמחה לפני אדוניכם, התעוררו בשמחה שלמה, הזדמנו בשלוש שמחות של שלושה אבות, שלוש סעודות, הזדמנו לקראת האמונה, שהיא שמחת השמחות. אשרי חלקכם ישראל הקדושים בעוה"ז ובעוה"ב. זו הירושה שלכם יותר מכל העמים עכו"ם. וע"ז כתוב: ביני ובין בני ישראל.
תסז) כן הוא ודאי, וע"כ כתוב: זכור את יום השבת לקדשו. וכתוב: קדושים תהיו כי קדוש אני ה'. וכתוב: וקראת לשבת עונג, לקדוש ה' מכובד.
תסח) ביום שבת, כל נשמות הצדיקים מתעדנים בתענוגי עתיקא קדישא הסתום מכל סתומים, הכתר. ורוח אחד מעונג עתיקא קדישא, מתפשט בכל העולמות, ועולה ויורד, ומתפשט לכל בנים הקדושים, לכל שומרי התורה. ונחים במנוחה שלמה, ונשכחים מכולם כל רוגז, כל הדינים וכל עבודה קשה כמ"ש: ביום הניח ה' לך מעוצבך ומרוגזך ומן העבודה הקשה. קושי בשבת אינו מיגיעת הגוף, וגם המנוחה אינה מנוחת הגוף, אלא מנוחה נפשית הבאה לידי ביטוי ע"י האמונה.
מִי שֶׁלּא מַאֲמִין ,הוּא חֲסַר מְנוּחָה.
אדם מאמין, גם כשעובד פיזית קשה, הוא מרגיש מצב של מנוחה ושקט פנימי. זהו הקשר האמוני השלם עם הקב"ה משרה רוגע ובטחון נצחי. זוהי אמונת השבת אהבה שלמה, בה מותר לקבל גם על הרצון לקבל. אמונה של יום טוב, של נתינה פחות טובה, לכן לימד שיש להזמין עני בסעודה של יום טוב. היצר הרע מסלף לאדם תמונה כאילו מנוחת הגוף אמיתית, או אם יזכה לגשמיות רבה, תהיה לו מנוחה, אך חז"ל אומרים: מרבה נכסים מרבה דאגה. עם כל הטכנולוגיה והמכשירים אין לאנשים מנוחה, וזה מחוסר אמונה. לכן המטרה בעבודה הנפשית אינה דע את עצמך אלא, "הבא עצמך לאמונתך"
להתרגל לרעיון של שבת, שהכל מוכן אין לטרוח, זו מעין הכנה לתכלית, לאלף השביעי.
תסט) משום זה שקולה שבת כנגד התורה. וכל השומר שבת כאילו שמר התורה כולה וכתוב: אשרי (אפילו) אנוש (שזו המדרגה הנמוכה אנוש, גבר, איש ואדם) יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, שומר שבת מחללו, ושומר ידו מעשות כל רע. משמע, שמי ששומר שבת, כמי ששומר התורה כולה. מפני שהשבת היא התכלית, מדרגת אהבה, מתנה מעבר למה שחייב.
תע) רבי יהודאי שאל את רבי שמעון אותו פגש בדרך, כתוב: כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה, לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת-שַׁבְּתוֹתַי, וּבָחֲרוּ, בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי; וּמַחֲזִיקִים, בִּבְרִיתִי וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי, יָד וָשֵׁם טוֹב, מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת: שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן-לוֹ, אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת. מה אומר כאן הנביא? אמר לו רבי שמעון: קשור חמורך בגדר ורד, דהיינו עשה תיקון, קשור את החומריות שלך בגדרי התורה ורד מהגאווה, שדברי תורה צריכים צחות השכל. עונה לו רבי יוהדאי שילך אחריו באמונה. בגוף אחד, רבי שמעון הוא מדרגת יחידה, האמונה ורבי יהודאי מדרגת נשמה.
תעב) אמר רבי שמעון: כה אמר ה' לסריסים. סריסים הם החברים העוסקים בתורה ומסרסים עצמם מלקבל עונג כל ששת ימי השבת ועוסקים בתורה, ובליל שבת מזרזים עצמם בזיווג שלהם, משום שיודעים סוד העליון, בשעה שהמטרוניתא מתחברת במלך.
תעג) ואלו החברים היודעים סוד הזה, מכוונים את ליבם לאמונת אדונם, ומתברכים בפרי בטנם ברצון לקבל בלילה ההוא. וזש"כ: ואביו שמר את הדבר (הרצון לקבל).
תעד) ונקראים ודאי סריסים, משום שמחכים עד השבת זמן כלל ולא מחפשים את התענוג בפרטים למצוא רצון של אדונם כמ"ש: ובחרו באשר חפצתי. זהו הזיווג של מטרוניתא. ומחזיקים בבריתי, זיווג. בבריתי סתם, יסוד העליון המתחבר עם המטרוניתא. אשרי חלקו של מי שמתקדש בקדושה זו, ויודע סוד הזה.
תגיות: שמירת שבת, אמונה ובטחון
שאלות לחזרה ושינון בזהר יתרו קיח-קכ
1. במה מיוחדת תפילת מנחה שניתן לה השם רעוא דרעוין, רצון הרצונות?
2. מהו הסימן בכך שמשה נסתלק במנחה דשבת? כיצד זה קשור ל- "ולא ידע איש קבורתו"?
3. במה מתבטאת המנוחה האמיתית בשבת? מדוע היא קשורה דוקא לעם ישראל ולא לאומות עולם?
4. מדוע מי שומר שבת הוא כמי ששומר התורה כולה?
5. מהי תשובתו של רשב"י לרבי יודאי על הסריסים אשר ישמרו את שבתותי ומה זה אומר לנו בעבודת נפש?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
אדם מאמין, גם כשעובד פיזית קשה, הוא מרגיש מצב של מנוחה ושקט פנימי. זהו הקשר האמוני השלם עם הקב"ה משרה רוגע ובטחון נצחי. זוהי אמונת השבת אהבה שלמה, בה מותר לקבל גם על הרצון לקבל. אמונה של יום טוב, של נתינה פחות טובה, לכן לימד שיש להזמין עני בסעודה של יום טוב. היצר הרע מסלף לאדם תמונה כאילו מנוחת הגוף אמיתית, או אם יזכה לגשמיות רבה, תהיה לו מנוחה, אך חז"ל אומרים: מרבה נכסים מרבה דאגה. עם כל הטכנולוגיה והמכשירים אין לאנשים מנוחה, וזה מחוסר אמונה. לכן המטרה בעבודה הנפשית אינה דע את עצמך אלא, "הבא עצמך לאמונתך"
זמן סעודה שלישית, רצון הרצונות הוא הרצון האמוני שנעתק מתפיסת האדם, לכן סעודה שלישית היא הגבוהה ביותר בחשיבות. כאשר מצרפים את הרצון הגדול לאמונה, כשמתכופף השמאל לימין, הדין מסב שמחה ותענוג. במצב זה דין של השפעה מביא שמחה ודין של רצון לקבל מביא עונג. זהו דין שמתגברים עליו ע"י אמונה.
הקודם