פיקודי רעה-רעז

הֵיכַל חַמִּישִׁי שֶׁל הַצָּד הָאַחֵר שְׁאֵוֹל כְּנֶגֶד הַשֵּׁם עֲרַל

כשדתיים לא לומדים קבלה, החילונים לומדים וחזקים את כוח החילוניות בעולם.

דומה הדבר ללימוד רוחניות, אך כאשר עם ישראל מתעסק בחיצוניות התורה, יחפשו אומות העולם את בפנימיות ויתנו בכך כוח לס"א. כשאומות העולם עושים חסדים, עושים זאת לאינטרס האישי, והיות ויש התגברות של הרצון לקבל, הם מבינים שההטבה השלמה היא הדבר האמיתי בעולם, הם מנסים להגדיל את הרצון לקבל שלהם כדי לקבל את ההטבה.

היכל זה נק' שאול ובו שולט בעיקר כוח הפירוד, וגורם לאיבה ושוד, והתיקון הוא כשישראל עושים חסד. העורלה שהיא בחינת בעל מנת לקבל גורמת פירוד.

במבנה העולמות אין ואקום, וכאשר ישראל אינם עושים חסדים, מחפשים אומות העולם שבנפש את החסדים ונותנים כוח לס"א. כל פעם שהפרט עושה מעשה טוב שלא למען הכלל, נותן הוא בכך כוח לצד הרע. לכן רק ישראל שהם כלל האומות יכולים להיטהר מטומאת העורלה ואז כשעושים חסד, מתחזק הצד הטוב.

מהיכל זה יוצא הרוח שוד. כששולט רעב על העולם, נמצא רוח שוד ורוח אחר משתתף עימו, שנקרא כָּפ"ן. ואלו הולכים בעולם ונמצאים כנגד בני אדם. ושודד ומחריב ומכלה הכול, חוזר ושודד בני אדם, ומתים מחולשה שמחליש אותם. וכשאנשים אוכלים אינם שבעים, משום שהוא שולט בעולם ונוצר באדם חוסר סיפוק, כמה שצורך אינו שבע בחינת צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ, וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר. כשישראל אינם עושים חסד עם בני אדם, ושאר העמים עושים חסד לעצמם.

פיקודי רעה-רעז

הֵיכַל חַמִּישִׁי שֶׁל הַצָּד הָאַחֵר שְׁאֵוֹל כְּנֶגֶד הַשֵּׁם עֲרַל

היכל זה נק' שאול ובו שולט בעיקר כוח הפירוד, וגורם לאיבה ושוד, והתיקון הוא כשישראל עושים חסד. העורלה שהיא בחינת בעל מנת לקבל גורמת פירוד.

במבנה העולמות אין ואקום, וכאשר ישראל אינם עושים חסדים, מחפשים אומות העולם שבנפש את החסדים ונותנים כוח לס"א. כל פעם שהפרט עושה מעשה טוב שלא למען הכלל, נותן הוא בכך כוח לצד הרע. לכן רק ישראל שהם כלל האומות יכולים להיטהר מטומאת העורלה ואז כשעושים חסד, מתחזק הצד הטוב.

תתצו ההיכל החמישי נקרא שְאוֹל, כנגד השם של היצה"ר, שנקרא ערל, שהוא עניין עורלה. בהיכל זה יש פתח אחד, וממונה אחד עליו, ממונה לעורר תמיד קטרוגים על העולם. הרוח הזה נקרא איבה, משום שהשם של הפתח הזה, איבה שמו. כמ"ש: ואיבה אָשׁית בינך ובין האישה האיבה מעורר קטרוגים על העולם.

תתצז בהיכל הזה עומד רוח אחד השולט על הכול, הנקרא שוד"ד, כמ"ש: שוד ושבר. שודד בהרים הרמים בין סלעים והרים. מהיכל זה יונקים כל השודדים והמשחיתים בחורבנות. ומכאן יוצאים כל אלו שהורגים בחרבות וברמחים, והולכים אחר להט החרב המתהפכת לכלות הכול בגלל אנשים שהולכים בדרך של הרס, וזה בא ממקום רוחני בנפש.

תתצח מהרוח הזה יוצא הרוח שוד. כששולט רעב על העולם, נמצא רוח שוד ורוח אחר משתתף עימו, שנקרא כָּפ"ן. ואלו הולכים בעולם ונמצאים כנגד בני אדם. כמ"ש: לשוד ולכָפן תשְׂחק. ואלו עושים קטרוג על בני אדם ושודדים הכול. שוד, אחר שהולך בין הרים הרמים, ושודד ומחריב ומכלה הכול, חוזר ושודד בני אדם, ומתים מחולשה שמחליש אותם. וכשאנשים אוכלים אינם שבעים, משום שהוא שולט בעולם ונוצר באדם חוסר סיפוק, כמה שצורך אינו שבע בחינת צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ, וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר.

תתצט ובעת ההיא מי שעושה חסד עם בני אדם, ונותן להם לאכול ולשתות, ראוי לדחות אלו ב' רוחות לחוץ, שלא ישלטו בעולם. וכשישראל אינם עושים חסד עם בני אדם, ושאר העמים עושים חסד בעולם, אז אלו ב' רוחות ממתיקים דבריהם על העמים, ומתקיפים את ישראל, כי אז מתחזק הס"א וישראל נכנעים.

תתק וכשישראל עושים חסד, נכנע ס"א ונחלש, וצד הקדושה מתחזק. וכשישראל אינם מתעוררים בחסד, אלו ב' רוחות מתהפכים להכניע את ישראל. ואז אלו הברכות, שיורדות מלמעלה מצד ימין, יונקים אותם שאר העמים. וזה שאמרה השכינה, שָׂמוּני נוטֵרָה את הכרמים, אלו שאר העמים. ואמרה, כרמי שלי לא נטרתי. שהם ישראל הנקראים כרם השכינה. משום ששאר העמים משכו את השכינה, בתוכם, ע"י החסדים שעושים עם בני אדם. וישראל מרחיקים אותם מתוכם, משום שאינם עוסקים בחסדים, כשאר העמים. כשאומות העולם עושים חסדים, עושים זאת לאינטרס האישי, והיות ויש התגברות של הרצון לקבל, הם מבינים שההטבה השלמה היא הדבר האמיתי בעולם, הם מנסים להגדיל את הרצון לקבל שלהם כדי לקבל את ההטבה. דומה הדבר ללימוד רוחניות, אך כאשר עם ישראל מתעסק בחיצוניות התורה, יחפשו אומות העולם את בפנימיות ויתנו בכך כוח לס"א. וכך בתוך עם ישראל אם הדתיים לא ילמדו קבלה, החילונים ילמדו קבלה ויגדילו את כוח החילוניות בעולם.

תתקא ותחת הרוחות עומדים כל אלו הנקראים עורלה, זְמוֹרי עורלה, ענפי עורלה. ולמעלה מהם ממונה שנקרא גְזַ"ר דינַיָ"א. עומד על אלו שאינם שומרים שנות עורלה של אילנות, ועל כל אלו המעכבים אות ברית מילה מבניהם. שע"ז רצה הנחש להרוג בנו של משה, עד שציפורה מלה אותו. כמ"ש: ותיקח ציפורה צוֹר ותכרות עורלת בנה. עם הס"א שנק' צור, חותכים את השמאל.

תתקב והרוח הזה ממונה על בני אדם המשחיתים דרכם, ואינם דואגים לכבוד אדונם, לשמור אות ברית הקדוש. והרוח הזה מכניסם לגיהינום, לשאול ולאבדון, ונידונים שם. אדם שאינו שומר את הברית פוגם בקשר עם אדונו

תתקג בהיכל הזה בפנים באמצע, נמצא רוח שעומד ואורב על דרכים ושבילים, לראות כל אלו העוברים על דברי תורה, כדי להביא שנאה בין האנשים שלמטה לבין מעלה, כי כל ההיכל הזה הוא איבה.

תתקד כולם דרכם להראות פנים מאירות לבני אדם, ולפתותם, כדי שיסורו מדרך האמת, ולהמשיכם אחריהם, ואח"כ הורגים אותם. וימותו בשני עולמות.

תתקה הרוח הזה נקרא אפריר"א, עפר מאֵפר, שאינו עושה תולדות ופירות לעולם. אינו העפר הקדוש העושה פירות, שנקרא עפרות זהב, אלא כמ"ש: מעפר שריפת הַחַטָאת. שאפר נקרא עפר. וזה עפר שריפת החטאת. והסימן שבמקרא הזה בא בב' אופנים:

א. משום שהרוח ההוא כלול בחטאת, שהוא הנחש החזק.

ב. כשהאדם חוטא, הוא מחזק את העפר הזה, והוא שולט בעולם. על שגגה מביאים חטאת. מי שחוטא גורם לאיבר הרוחני הקשור לאותו חטא להינתק ממקור החיות

תתקו והרוח הזה, שנקרא עפר, כלול במֵי המָרים הַמְאָרְרים. וע"כ האישה שסוטה תחת בעלה, ועשתה מעשה אשת זנונים, צריך להשקותה מים הכלולים בעפר, שהוא מקרקע המשכן. והעפר הזה מהמקום שנקרא קרקע, עולם הבריאה, נקרא קרקע של המשכן, מלכות דאצילות, הנקראת משכן. והעפר הזה, הרוח, הוא מאותו הקרקע. ומשום זה צריך הכוהן להשקות האישה ההיא באופן הזה, לתת עפר מקרקע המשכן בתוך המים.

תתקז אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה מטהר אותם במים טהורים עליונים, מימי הבינה, כמ"ש: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתֶם. מים ראשונים מבינה. מים אחרונים ממלכות. והנה נקראים מים ראשונים מצווה, שהיא מלכות, ומים אחרונים נקראים חובה. מים עליונים, קדושה, מצווה. ומים אחרונים, חובה, הס"א שבהיכל הזה. ומשום זה הס"א לוקח חלקו במים ההם. וע"ז כתוב: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם.

פיקודי רעא-רעד

הֵיכַל ד' שֶׁל הַצָּד הָאַחֵר חוֹבָה כְּנֶגֶד טִיט היָוֵון כְּנֶגֶד אֶבֶן מִכְשׁוֹל

ההיכלות הם מקומות נפשיים בלב האדם שחלקו השמאלי הוא כנגד הס"א והיצר הרע. על האדם להכפיף את צידו השמאלי לצד ימין אשר הוא קשור למוחין ולנשמה. וכך ההיכל בצד השמאלי נק' חובה, ויש לפעול שיגברו הזכויות על החובות. הימין לא בא לבטל את השמאל אלא לתקנו ולפעול גם אותו בהשפעה. לעומתו השמאל רוצה להביס את צד האמונה.

כל הבעיות מתחילות כשאדם מחייב את הקב"ה במקום להצדיק את ההשגחה כפי שעושה הצדיק.

תתפב ההיכל הרביעי, נקרא חובה שם נוסף לס"א. זהו טיט היָוֵון כנגד שם אחר של יצה"ר, אבן מכשול. והכול אחד. נקרא חובה, משום שנמצאים שם כל עוונות העולם, ההכרעה של עוונות.

תתפג כאשר בני אדם חוטאים, כל מעוררי דין וחוק, לוקחים העוונות ומניחים אותן בהיכל חובה. וכל המצוות שבעולם, כל המלאכים הקדושים הממונים על זכויות העולם, כולם לוקחים אלו המצוות ומניחים אותן בהיכל רביעי דקדושה, הנקרא זכות. ונמצאים שם המצוות של בני אדם, והעוונות נמצאים בהיכל האחר, שנקרא חובה. ונשקלים יחד ברה"ש, כי זה לעומת זה עשה האלקים. ולפי הכרעת המצוות או העוונות, לצד זה או לצד זה, כך מנצח. אם העוונות מרובים, מנצח הס"א. ואם המצוות מרובות, מנצחת הקדושה.

תתפד וע"כ ברה"ש, כשמתעוררים אלו ב' צדדים, זכות וחובה, תלויים בהם חיים ומוות. אם הזכויות מכריעות לצד זה, שנקרא זכות, נכתב האדם בצד שנקרא חיים, משום שאלו ב' הצדדים עומדים ביום ההוא, זה בצד זה, וזה בצד זה. אם אדם זוכה והזכויות מנצחות, נכתב לחיים, משום שאוחז בו הצד הקדוש, שנקרא זכות, והחיים אוחז בו, ואומר, זה שלי הוא ושלי היה. ואז נכתב האדם לחיים.

תתפה ואם העוונות מנצחים, אז ס"א הטמא, הנקרא חובה ומוות, אוחז בו ואומר, זה שלי הוא ושלי היה. ואז נכתב שהוא שלו. ברה"ש נכתב האדם או לחיים או למיתה. אם נכתב בצד הקדושה, נכתב לחיים, ומתקיים שם ומתדבק בו. ואם נכתב בס"א, מתקיים בצד הטומאה ודבוק בו, שהוא מיתה. וזהו, הן לחיים והן למוות, שנמשך בצד זה או בצד זה.

תתפו כל זמן שעומד בצד של הקדושה, כל הקדושות וכל הטהרות מתדבקות בו, יקרא, והקב"ה ישיב וישמע לו. עליו כתוב: יקראֵני ואענהו, עימו אנוכי בצרה, אחלצהו ואכבדהו. אורך ימים אשׂביעהו ואַראהו בישועתי. וכל זמן שעומד בצד הטמא, כל הטומאה וכל העוון וכל הרעות מתדבקים בו, קורא ואין מי שישמע לו, מרוחק מהקב"ה. עליו כתוב: רחוק מרשעים ישועה. וכתוב: גם כי תרבו תפילה אינני שומע. השם יתברך שומע תפילת כל פה, לכל מי שיש פה. פה הכוונה למי שמוכן לעשות זיווג דהכאה, ולעשות דברים ראויים.

תתפז היכל זה, הוא מקום של כל אלו הנקראים אלוהים אחרים. משום שמתגלים כאן. וכן נמצאים כאן כל המסיתים בני אדם לתענוגי עוה"ז לזנות, להתענג בתענוגי ניאופי העולם, ומושכים אותם אחר תענוגים וניאופי עוה"ז.

תתפח בהיכל הזה רוח אחד חזק שולט על כולם, ונקרא ג"כ אל, כמו הרוח שבהיכל ד' שמצד הקדושה. זהו אל נכר. שמפתה האדם העוסק בתורה, או שעומד בבית המדרש, והאדם חושב כמה הרהורים. והרוח אומר, שמוטב ללכת בחברה המתגאים על בני אדם, וההולכים אחר נשים יפות, והמתענגים בתענוגי העולם. כיוון שהאדם התפתה אחריו, אז כל הרוחות משוטטים והולכים ונמשכים אחריו.

תתפט כמה רוחות אחרים עומדים תחת הרוח, וכולם מטמאים בעוה"ז ובעולם ההוא. ואלו הרוחות נקראים, צואה רותחת, כמ"ש: צא תאמר לו. שהוא מלשון צואה, שמפתים את האדם לצאת מבית המדרש ומהקדושה לתענוגי העולם. הן המדרגות העומדות לטמא תמיד.

תתק באמצע ההיכל יש רוח, שנקרא נֶגע, וממנו יוצא רוח, שנקרא נגע צרעת, העומד תמיד לטמא לכל בעלי לשון הרע, יותר על מה שמטמאים אותו בהיכל השלישי. והנגע העליון ממונה על כל שולחנות השבת, כי כשנכנסת השבת ואין עורכים השולחן, בתענוגי שבת כראוי, שהם מבזים השבת, הנגע הזה לוקח אלו שולחנות, שאין עליהם תענוגי שבת. השולחן מלשון שליח המקשר בין בעל הבית לבין המקום שאליו צריך להגיע, הוא בחינת לב האדם, והשאלה היא מה שם אדם על ליבו, האם דברי תורה או חלילה הבלים. במיוחד בשבת ויום טוב יש להיזהר, שאם לא פועלים בקדושה, הס"א גוזלת את כל השפע. יתרה מזו, ישנה ערבות הדדית בעם ישראל ומי שאינו שומר ומקדש את השבת כהלכתה פוגע בכלל.

תתקא וכשנגע לוקח אלו השולחנות, כל מעוררי הדין והחוקים העומדים שם, כולם פותחים ואומרים, ויֶאהב קללה ותבוֹאֵהו, ולא חפֵץ בברכה ותרחק ממנו. וילבש קללה כְּמַדו. ינַקש נושֶׁה לכל אשר לו, ויבוזו זרים יְגיעוֹ, אַל יהי לו מושך חסד.

תתקב באותו ליל שבת, כשהשולחנות ניתנו לצד הרע, אז מתחזק צד הרע הטמא, והאדם נמסר לצד האחר. אוי לו שנגרע מצד הקדושה, צד האמונה, וניתן בצד האחר הטמא. כעין זה בכל הסעודות של יו"ט.

תתקג בהיכל הזה, בנים, חיים ומזון, הם בהיפוך, שמונעים ג' אלו מבני אדם. ובהיכל הרביעי הקדוש לא נמצאים בנים, חיים ומזון, ותלויים למעלה. וכאן נמצאים לרע. כי כשהאדם מגיע להיכל הזה, נמצא שם חיים לכלות אותם. ושם, בנים כשהם קטנים, שיוצא מכאן הרוח להתמנות מקטרג עליהם. ושם נמצא מזון, להעבירו מן האדם. הכול לרע. והכול תלוי בחובה, בעוונות. וע"כ נקרא ההיכל הזה חובה.

תתקד ומכאן יוצא רוח טמא ארירי"א. וכמה אלף ורבבות עימו, וכולם נקראים אוֹרְרֵי יום. והרוח הזה, וכל אלו שעימו, כולם עומדים לקחת המילה ההיא, שהאדם מקלל עצמו מתוך כעסו. והם מעוררים את הנחש שנקרא, לוויתן נחש עקלתון, כדי להביא ולהעיר קללות על העולם. המקלל מתוך כעסו מעורר על עצמו את הנחש והופך לרדוף למלא את תאוותיו.

תתקה ואוררי יום אלו שולטים על הרגעים ועל שעות היום, שע"כ נקראים אוררי יום. ולוקחים אלו המילים, שהאדם קילל את עצמו, בין מתוך כעס בין בדרך שבועה, ובמילה ההיא מעוררים את נחש עקלתון, שנקרא לווייתן, כדי להעמידו שיחבל העולם. וע"כ קילל איוב בצערו את יומו ולא את גופו, כדי שלא יאחזו במילים שלו, שכתוב תחילה, ויקלל את יומו. ואח"כ כתוב: ייקְבוּהו אוררי יום.

פיקודי רעא-רעד

הֵיכַל ד' שֶׁל הַצָּד הָאַחֵר חוֹבָה כְּנֶגֶד טִיט היָוֵון כְּנֶגֶד אֶבֶן מִכְשׁוֹל

השם יתברך שומע תפילת כל פה ראוי.

כל הבעיות מתחילות כשאדם מחייב את הקב"ה במקום להצדיק את ההשגחה כפי שעושה הצדיק.

ההיכלות הם מקומות נפשיים בלב האדם שחלקו השמאלי הוא כנגד הס"א והיצר הרע. על האדם להכפיף את צידו השמאלי לצד ימין אשר הוא קשור למוחין ולנשמה. וכך ההיכל בצד השמאלי נק' חובה. הימין לא בא לבטל את השמאל אלא לתקנו ולפעול גם אותו בהשפעה. לעומתו השמאל רוצה להביס את צד האמונה.

יש לפעול שיגברו הזכויות על החובות מפני שבראש השנה נשקלים אלו מול אלו ואם העוונות מנצחים, אז ס"א הטמא, הנקרא חובה ומוות, אוחז בו ואומר, זה שלי הוא ושלי היה.

בהיכל זה יש רוחות נקראים, צואה רותחת, כמ"ש: צא תאמר לו. שהוא מלשון צואה, שמפתים את האדם לצאת מבית המדרש ומהקדושה לתענוגי העולם. באמצע ההיכל יש רוח, שנקרא נֶגע, וממנו יוצא רוח, שנקרא נגע צרעת, העומד תמיד לטמא לכל בעלי לשון הרע, והנגע העליון ממונה על כל שולחנות השבת, כי כשנכנסת השבת ואין עורכים השולחן, בתענוגי שבת כראוי, שהם מבזים השבת, הנגע הזה לוקח את הקדושה משולחנות שאין עליהם תענוגי שבת. השולחן מלשון שליח המקשר בין בעל הבית לבין המקום שאליו צריך להגיע, הוא בחינת לב האדם, והשאלה היא מה שם אדם על ליבו, האם דברי תורה או חלילה הבלים. במיוחד בשבת ויום טוב יש להיזהר, שאם לא פועלים בקדושה, הס"א גוזלת את כל השפע. יתרה מזו, ישנה ערבות הדדית בעם ישראל ומי שאינו שומר ומקדש את השבת כהלכתה פוגע בכלל.

המקלל מתוך כעסו מעורר על עצמו את הנחש והופך לרדוף למלא את תאוותיו.

פיקודי רסט-רעא

הֵיכַל ג' שֶׁל הַצָּד הָאַחֵר – דּוּמָה כְּנֶגֶד שׂוֹנֵא שֶׁל יָצָר הָרַע

לשון הרע מביא הרס לעולם, דברי תורה וקדושה בונים את העולם

תפקיד היכל זה לייצר פירוד, ולגרום לחוטא לפעול בפזיזות וללא שיקול דעת. לעומת הפירוד שגורם לשון הרע, התורה שכל נתיבותיה שלום, דרכה איחוד וקירוב אל היחד.

יתרה מזאת, לשון הרע מעורר את הנחש אשר מעלה את הקלקול ממלכות לבינה ובכך מעצים אותו.

אע"פ שיש זמן קבוע לכל הנחשים שבעולם להפשיט את עורם מעצמם אחד לשבע שנה, מ"מ אינם מתפשטים אלא בזמן שמעוררים לשון הרע למטה. שאע"פ שהוא תיקון העולם, אין הדבר נעשה מאליו, אלא בסיבת העוון של לשון הרע. וודאי שהיה עדיף שהתיקון היה בא ללא עוון לשון הרע. רק בזכות הרחמים הגדולים של הקב"ה, הוא משיל את עור הנחש למרות חטא לשון הרע, כדי שלפחות ימשיך הקיום לעולם, ויתאפשר לאחר מכן לעשות תשובה.

לכן על האדם לראות מאיזה מקור הוא מקבל את מזונו, דהיינו התענוג שלו, האם מבינה או חלילה מהמלכות שהיא בחינת המים האחרונים.

פיקודי רסט-רעא
הֵיכַל ג' שֶׁל הַצָּד הָאַחֵר – דּוּמָה כְּנֶגֶד שׂוֹנֵא שֶׁל יָצָר הָרַע
לשון הרע מביא הרס לעולם, דברי תורה וקדושה בונים את העולם
תפקיד היכל זה לייצר פירוד, ולגרום לחוטא לפעול בפזיזות וללא שיקול דעת. לעומת הפירוד שגורם לשון הרע, התורה שכל נתיבותיה שלום, דרכה איחוד וקירוב אל היחד.

תתעז וכל עוברי דין וחוק מתעוררים ונאחזים בדבר הרע שאמר האדם, ומתעוררים אל נחש הבריח, הזכר של הנחש, ואז כל הגוף הרע של הנחש מתעורר, מראשו ועד רגליו לפגום בכל ההיכלות. וכל הקשקשים שבעורו יורדים למטה, ועורו מתפשט ויורד למטה. והגוף, בלי העור והקשקשים, עולה ומתעורר להיות משׂטין למעלה.
אחר שהעור והקשקשים של הנחש עלו ונאחזו למעלה כנגד בינה, התבטלו וירדו ממנו הדינים של המלכות, שהם בקשקשים ובעור שלו, כי אין צורך בהם. והנחש פושט את עורו, וכל שאר גופו נעשה משׂטין למעלה כנגד הבינה אחרי שעלו ונאחזו בבינה, וודאי שאוחזים במדרגות הנמוכות ממנה, וזו תוצאת הלשון הרע שמעלה את הקלקול ממלכות לבינה ובכך מעצים אותו.
תתעח אע"פ שיש זמן קבוע לכל הנחשים שבעולם להפשיט את עורם מעצמם אחד לשבע שנה, מ"מ אינם מתפשטים אלא בזמן שמעוררים לשון הרע למטה. ואז מתעורר נחש הרע למעלה, ופושט עורו וקשקשותיו ממנו. זה עולה וזה יורד, הגוף שלו עולה למעלה כנגד הבינה, והעור והקשקשים שלו מתפשטים ממנו ויורדים למטה. וקשה עליו התפשטות עורו וקשקשותיו יותר מכל, משום שנפרד מזיווגו. שעורו וקשקשותיו הם המלכות של הנחש, בת זוגו של הנחש. ונפרד מהמלכות שלו, כי אם הכול היה בחיבור עם המלכות שלו, העור והקשקשים, שהם מידת הדין הקשה, לא היה העולם יכול לסבול. וע"כ הוא תיקון העולם. והכול בזכות התעוררות לשון הרע שלמטה. שאע"פ שהוא תיקון העולם, אין הדבר נעשה מאליו, אלא בסיבת העוון של לשון הרע. וודאי שהיה עדיף שהתיקון היה בא ללא עוון לשון הרע. רק בזכות הרחמים הגדולים של הקב"ה, הוא משיל את עור הנחש למרות חטא לשון הרע, כדי שלפחות ימשיך הקיום לעולם, ויתאפשר לאחר מכן לעשות תשובה.
תתעט וכשהנחשים שלמטה מתפשטים מהעור, אז כל אחד נותן קול, המעורר כמה נחשים העומדים בבור, וכולם דוברי רכיל על העולם, לעורר לנחש הגדול לדבר רכילות על העולם. והכול הוא בגלל התעוררות לשון הרע, כשנמצאת התעוררות שלו למטה.
תתפ מי שעוסק בתורה, מלאכים, הנקראים לשון הקודש, מתחברים ומעוררים התעוררות למקום שנקרא לשון הקודש לשון של השפעה. שהוא לשון מקוֹדש שלמעלה. שהוא קו האמצעי, לשון המאזניים, לייחד הימין והשמאל זה בזה, שאז נגלית עליהם הקדושה. וכמה קדושים מתעוררים מכל הצדדים. אשרי חלקם של הצדיקים, שגורמים שתתעוררנה קדושות למעלה ולמטה, קדושה של מעלה בבינה, קדושה של מטה במלכות.
תתפא ע"ז כתוב: והתקדשתם והייתם קדושים. והתקדשתם, הם מים ראשונים, שנקראים מים עליונים, קדושה של מעלה, בינה. והייתם קדושים, הם מים תחתונים, מים אחרונים, קדושה של מטה, מלכות. ומזון באמצע, בין מים ראשונים למים אחרונים. וע"כ מזון אינו במים אחרונים, מלכות, אלא במים ראשונים, בינה, כי מים ראשונים הם מלמעלה מבינה, שהמזון תלוי שם. שכל המוחין הם מבינה. ולא במים אחרונים, מלכות המקבלת מבינה, ואין לה מעצמה ולא כלום. והסוד ניתן לקדושים עליונים. אשרי חלקם בעוה"ז ובעוה"ב. על האדם לראות מאיזה מקור הוא מקבל את מזונו, דהיינו התענוג שלו, האם מבינה או חלילה מהמלכות שהיא בחינת המים האחרונים.

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

פיקודי רנז-רנט

שִׁבְעָה הֵיכָלוֹת שֶׁל הסִטְרַא אַחְרַא

אומר הנחש שאין האמת מוצקה, אלא הכל ניחוש.

היצר הרע אורב בכל פינה בה יש לאדם ספק, נפילה או הרהור שפוגם בברית האמונית אליה מחויב כל יהודי. לכן יישמר האדם מהליכה למקומות מפוקפקים גם בגשמיות וגם במחשבה, וכל מי שמתפתה אחריו ויורד אליו לבור ריק, ברגע אחד יאבד אליו, שייפול לרשותו.

מי שבא להיטהר בעוה"ז, בצד הטהרה, מטהרים אותו במקום שנקרא האמונה, ומי שבא להיטמא, מטמאים אותו בצד האחר, הטמא, כדי שיוכ לראות כמה רע המקום המסוכן של הס"א. הלכלוך של האדם הוא האגו שלו. זה ששואל עצמו לפני כל פעולה מה יצא לי מזה

התחלת יצה"ר, נקרא בור ריק מכל. מי שבא להיכנס בו, אין מי שיאחז בו, שלא ייפול. כולם דוחים אותו להפילו שלא יקום. כך באותו אופן אם הולך אדם חלילה למסיבה של צחוק ריק, של תענוגות מזויפים, זוהי בחינת בור ריק.

אין ללכת לבור ריק, שהריקנות מובילה לחטא. הממונה הנק'  פתו"ת מתווך רע המסית לכל הרעות. עומד על הקבר בזמן שנידון הגוף, ושובר את עיניו שלא יראה את הקדושה העליונה, כי שאדם שחלילה שקוע בטומאה, אינו יכול לראות ולהרגיש קדושה.

כל מה שעשה הגוף בעוה"ז, מוכרחת גם הנשמה לעשות בעולם ההוא. וכיוון שהגוף נלכד ברשת הפתו"ת הזה, ע"כ גם הנשמה נופלת לידיו, והיא עושה מה שמפתה ומצווה אותה לעשות. שמסית אותה להסתכל ולעיין במה שלא צריך. מחמת מעשה הגוף בעודו בעוה"ז.

פיקודי רנז-רנט

שִׁבְעָה הֵיכָלוֹת שֶׁל הסִטְרַא אַחְרַא

אומר הנחש שאין אמת מוצקה, אלא הכל ניחוש

היצר הרע שבאדם אורב בכל פינה בה יש לאדם ספק, נפילה או הרהור שפוגם בברית האמונית אליה מחויב כל יהודי. לכן יישמר האדם מהליכה למקומות מפוקפקים גם בגשמיות וגם במחשבה, מאחר ובנפילה לבור הריק מאבדים הכל.

תתלו רבי שמעון פתח: וְהֵמָּה, כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית  שָׁם, בָּגְדוּ בִי. מדבר כאן על הרשעים. מי יגלה עפר מעיניך אדה"ר, שהקב"ה ציווה לך מצווה אחת ולא יכולת לעמוד בה, משום שהתפתית על הדברים הרעים שהסיתך אותו נחש הרע. כמ"ש: והנחש היה ערום. וע"כ התפתית אחריו, והסיבותָ מיתה לך ולכל התולדות היוצאים ממך. כל מי שמתפתה אחריו ויורד אליו, ברגע אחד יאבד אליו, שייפול לרשותו.

תתלז דוד, היה קיומו תקוע במקור מים הנובעים, בבינה, כי דוד הוא המלכות שלמעלה מחזה, ששם מקום בינה, שממנה חיותו וקיומו. וכשנדחה לארץ אחר, בבורחו מפני שאול, וציערו אותו, ולפי צערו נדחה מארץ הקדושה, שנפל ממדרגתו, שהיא ארץ הקדושה דהיינו לא נתן לו שכר, ואע"פ שירד ממדרגותיו למדרגה תחתונה, עמד בקיומו, ולא נכנס לס"א ונשמר ממנו. כמ"ש: ואולם חַי ה' וחֵי נפשך, כי כְפֶשַׂע ביני ובין המוות. כי ירד ממדרגותיו עד שהיה בו השיעור הזה בינו ובין המוות דהיינו עלול עוד רגע ליפול לרשות הס"א, שרשעים בחייהם נק' מתים, שמנצלים כל מיני תענוגות שהם מוות. שהוא הס"א, שנקרא מוות. ואשרי חלקו מי שנשמר מצד הרע הזה, ומכל המדרגות של צד ההוא, הנמצאות בעולם.

תתלח כי כמה בחינות ומדרגות יש ליצה"ר, שהן: שטן, מלאך המוות, יצה"ר. שאע"פ שנקרא בשמות אלו, יש לו במיוחד שבעה שמות: שטן, טמא, שונא, אבן מכשול, ערל, רע, צפוֹני דהיינו מידת הגבורה של חוכמה ללא חסדים. אלו הם שבעה שמות, כנגד שבע מדרגות של היכלות שלו, שכולן מצד הטומאה. וכנגד אלו, שבעה שמות, שהגיהינום נקרא בהם, שהרשעים נידונים שם: בור, שחת, דוּמה, טיט היָוֵון, שאול, צַלמוות, ארץ תחתית. שבעה מדורים של הגיהינום, כנגד שבעה שמות שיש ליצה"ר. ושבעה היכלות דס"א, נקראים באותם השמות של שבעה מדורי גיהינום.

תתלט כמו שיש מדרגות והיכלות בצד הקדושה, יש ג"כ לצד הטומאה. וכולם נמצאים ושולטים בעולם בצד הטומאה. וע"כ יש שבעה היכלות כנגד שבעה שמות הגיהינום, שנקראים באותם השמות של שבעה מדורי גיהינום, וכולם עומדים לדון ולטמא לאלו רשעי עולם שהתדבקו בהם. ולא נשמרו דרכיהם מהם, כשהם בעוה"ז. גם לס"א יש תפקיד מצד הקדושה

תתמ כי מי שבא להיטהר בעוה"ז, בצד הטהרה, מטהרים אותו במקום שנקרא האמונה, במלכות דקדושה. וכמה מדרגות וממונים, כולם עומדים לקרב בני אדם לעבודת הקב"ה, ולטהר אותו. ומי שבא להיטמא, מטמאים אותו בצד האחר, הטמא, אשר כמה מדרגות וממונים, שכולם עומדים לטמא בני אדם כדי שיוכלו לראות כמה רע המקום המסוכן של הס"א. הלכלוך של האדם הוא האגו שלו. זה ששואל עצמו לפני כל פעולה מה יצא לי מזה

תתמא כי מי שבא להיטהר בעוה"ז, בצד הטהרה, מטהרים אותו במקומי שיקרב אליהם ובא להימשך אחר צד הרע, עליו כתוב: מי גבר יחיה ולא יראה מוות ימלט נפשו. מי הוא האדם שנברא בעולם, ולא יראה את המוות, שכל העולם נמשכים אחריו, את מלאך המוות. כי כשבא לתת חשבון לפני אדונו, כשבא להסתלק מהעולם, מטרם שייפטר מעוה"ז, רואה את מלאך המוות.

תתמב כי מי שבא להיטהר בעוה"ז, בצד הטהרה, מטהרים אותו במקוה אלו שבעה היכלות, שהם שבעה מדורי גיהינום, נקראים 12 חודש. כמו שיש לצד האמונה, המלכות, 12 חודשים של מדרגות הקדושות, כן יש לס"א 12 חודשים, שהרשעים נידונים בהם, והנשמות של הרשעים נידונים בהם. אשרי חלקם של צדיקים, שנמנעו רגליהם מהם בעוה"ז, ולא קרבו לשעריהם, כדי להינצל מהם בעולם ההוא. שלא יהיו נידונים תחת ידיהם בגיהינום לכן אין אומרים קדיש 12 חודשים מלאים, כדי להראות שמאמינים שהנפטר לא נמצא בגהינם.

הֵיכַל אַ' שֶׁל הַצָּד הָאַחֵר – בוֹר רִיק, שָׂטָן שֶׁל יָצָר הָרַע

תתמג כי מי שבא להיטהר בעוה"ז, בצד הטהרה, מטהרים אותו במקו ההיכל הראשון, התחלת יצה"ר, נקרא בור ריק מכל. מי שבא להיכנס בו, אין מי שיאחז בו, שלא ייפול. כולם דוחים אותו להפילו שלא יקום. כך באותו אופן אם הולך אדם חלילה למסיבה של צחוק ריק, של תענוגות מזויפים, זוהי בחינת בור ריק. אין בו סומך לטוב. בסיום הקדושה, אחר המלכות דקדושה, מתחיל היצה"ר, הס"א. יש לו שבע שמות. ועליו כתוב: לפֶּתח חטאת רובץ, שבפתח המלכות למטה רובץ הס"א, מלכות שאינה נמתקת בבינה, הנקראת מנעולא, שמשם מתחיל הס"א. וכיוון שהוא נמשך ממידת הדין הקשה, ע"כ כל הבא להיכנס שם, דוחים אותו כולם להפילו, ולא יוכל לקום. כלומר, מפילים ג"ר דנשמה, כי קימה פירושו ג"ר.

תתמד בהיכל הזה עומד ממונה דוּמה. עומד למעלה, בהיכל השלישי דס"א, ולמטה, בהיכל הראשון. הוא שאוחז בנשמה בשעה שנדחית מההיכל הקדוש ע"י הממונה טהריאל. דוּמה עומד בשער של היכל ראשון דקדושה, כדי לאחוז בנשמה להמשיכה להיכלות הטומאה, וכמה מעוררי חוק ומשפט עימו. אם הנשמה אינה בטהרה, אז המלאך טהריאל דוחה אותה מלהיכנס להיכל הראשון דקדושה, ותכף אוחז בה המלאך דוּמה העומד שם, סמוך לקדושה, שבהתחלת הס"א, כי נמשך מזכר דס"א, העומד בהתחלת הס"א.

תתמה תחת הממונה דוּמה עומד ממונה פִּתוּ"ת, אלף ורבבות תחתיו. עומד לפתות בני אדם. הוא השורה אצל הנשמה, ומסית אותה להסתכל ולעיין במה שלא צריך, בכמה זנונים ובכמה ניאופים. וכל אלו המלאכים שעימו, כולם עומדים אצלה, והולכים לפניה, ואונסים אותה, שתסור עיניה להסתכל במה שלא צריך. אל תלך לבור ריק, שהריקנות מובילה לחטא

תתמו פתו"ת מתווך רע המסית לכל הרעות. עומד על הקבר בזמן שנידון הגוף, ושובר את עיניו שלא יראה את הקדושה העליונה, כי שאדם שחלילה שקוע בטומאה, אינו יכול לראות ולהרגיש קדושה. משום שהרוויח אותם, בעוד שהגוף היה בעוה"ז, ושלו הם. אלו ב' ממונים, דוּמה ופתו"ת, הם בחינות זכר ונוקבא, שמידת הדין הקשה אינו נגמר להזיק בראשית הגילוי שלה, כל עוד הוא בבחינת הזכר דס"א, אלא שצריכים להתגלות הרבה פעמים עד שמשיגים כוח לפעול ולהעניש. שזוהי בחינת הנוקבא דס"א. דוּמה זכר, רק תופס את הנשמה, ואין בו כוח להזיקה ולהענישה, עד שפתו"ת אשר תחתיו, הולך ומפתה את הנשמה להסתכל במה שלא צריך, שמפתה אותו להמשיך חכמה מלמעלה למטה, כדרך הס"א, שבכל פעם שעושה את זה, מתגלה מידת הדין הקשה בסופו, כמ"ש: לפתח חטאת רובץ. ואז נפגעת הנשמה במידת הדין הקשה, ושוברת את עיני הגוף המת. כל מה שעשה הגוף בעוה"ז, מוכרחת גם הנשמה לעשות בעולם ההוא. וכיוון שהגוף נלכד ברשת הפתו"ת הזה, ע"כ גם הנשמה נופלת לידיו, והיא עושה מה שמפתה ומצווה אותה לעשות. שמסית אותה להסתכל ולעיין במה שלא צריך. מחמת מעשה הגוף בעודו בעוה"ז. ועומד על הקבר, ושובר את עיניו. משום שהרוויח אותם, בעוד שהגוף היה בעוה"ז. כי מתוך שנדבק בפתו"ת וסיעתו בעודו בעוה"ז, נבנו לו עיניים מצידם. וע"כ הוא שוברם, כי שלו הם שהרי ניתנו לאדם להסתכל בתורה ובקדושה ואם הסתכל למקומות ריקניים, הם בבעלות הס"א.

פיקודי רנא-רנג

הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים

לפני שבאים לבקשות בתפילת שמונה עשרה, יש להחזיק בדעת אמונית.

בזכות הכוונות בתפילה יכול האדם להגיע למדרגה הנקרא "חושבי שמו" דהיינו שיודע לעשות נכון חשבון שכל תפקידך לייצר כלים של אהבה לקב"ה. לאחר התפילה, דווקא בעת הרגשת השלמות, בא הוידוי המגלה את החטאים והחסרונות, דהיינו חומר גלם לחדש ולפעול את הצורך בדבקות. כאן מבחינים כאשר התפילה במניין, אז אומרים את י"ג מידות הרחמים כפי שהם כתובים, אך המתפלל יחיד אינו אומר את שם הויה, אלא את חילוף האותיות בשיטת אתב"ש

תתטז אחר שהשלים בקשותיו, והגוף שלם בכל הצדדים, בשמחת לב, ושאל וסיים הבקשות שהשלים כל הבקשות האמצעיות בתפילת שמונה עשרה, יחזור להמשיך ברכות ושמחות למטה בהיכל השלישי, נצח, להמשיך למטה. וזהו ברכת, רְצֵה ה' אלקינו בעמְךָ ישראל. משום שמעמדות, הרגליים, נו"ה, הם סומכי הגוף, ת"ת, והתחלתם למטה מגוף נקראים ב' ירכיים עד שמגיעים לברכיים. כלומר, שב' רגליים נו"ה מתחלקים, שהירכיים עד הברכיים, היא ברכת, רְצֵה. ומן הברכיים והלאה הן ברכת, המחזיר שכינתו לציון, וברכת, מודים.

תתיז אלו הם המעמדות העומדות על הקורבן. כנגד ב' ירכיים נו"ה. וכאן, בהיכל השלישי, היא התחלת ב' ירכיים מלמעלה בגוף, עד הברכיים, שהוא החיבור של הנביאים. שמנו"ה דאצילות נמשך הנבואה. ומראות מנו"ה של היכלות. באותיות השם הקדוש השתפ"א, שהוא השם צבאות, בחילוף אותיות א"ב באותיות א"ת ב"ש ג"ר ד"ק וכו'. שאותיות ראשונות של א"ת ב"ש עולות. ואותיות שניות של א"ת ב"ש יורדות. השם צבאות הוא נביאים. והשם השתפ"א הוא מראות. ונו"ה נקראים צבאות. כמו שהרגלים מחוץ לגוף, כך נצח הוד, וכשמגיעים למקום זה במודים, יש לכרוע ברך לפני השם

תתיח בהיכל השלישי הוא סוד העליון, שנקרא ברייתא, כי ברייתא פירושו חיצונית. נו"ה הם לחוץ מגוף, מת"ת. וכשמגיע האדם לברכיים, שבהוד, יכרע, ויאמר, ברוך אתה ה' המחזיר שכינתו בחינת נצח הוד לציון למלכות. והרי כאן חזרו הברייתות להיות משנה, והתברכו יחד. כי נו"ה דהיכלות נכללו כאן, בהיכל קודש הקודשים, במלכות, שהיא משנה, שכינתו לציון. כי ציון יסוד המלכות.

תתיט ההיכל השני למטה, היכל עצם השמיים, שהנשמות נפקדות בו לעלות להיראות במראה החלום, למטה מירכיים, בבחינת ברכיים, כי החלום נמשך למטה מירכיים. אומרים בו, מודים, לכרוע על הברכיים, להודות על הנשמות, ואומרים, על נשמותינו הפקודות. עד שמגיע לברכת, הטוב שמך ולך נאה להודות.

תתכ וזה בתוך השם הקדוש ב"ם במוכ"ן. שהם אותיות שניות לשמות אל אלקים, שהם חו"ג דאצילות. כמ"ש: אל אלקים הוי"ה הוא יודע. וכלל אלו האותיות האחרות ב"ם במוכ"ן, שיוצאות מן אל אלקים ולמטה בהיכל השני, הוא החלום, להכניס במקום הזה נשמות, לראות במראה החלום. וצריכים להמשיך בברכות אלו, כדי למצוא מנוחה בעוה"ז ובעוה"ב. הנבואה כמו החלום נותנים סוג של מנוחה, מאחר וזה סוג של התקשרות לעליון, והמנוחה כאן היא רק בקשר לעולמות העליונים.

תתכא ההיכל התחתון למטה, היכל לבנת הספיר, הוא יסוד ומלכות, שאומרים, שים שלום טובה וברכה. כאן הכלל של שלום, שלום למעלה ביסוד דז"א, שלום למטה ביסוד דמלכות. שלום בכל הצדדים, בימין ובשמאל. שלום בפמליה של מעלה, ביסוד ומלכות שבהיכלות דאצילות. שלום בפמליה של מטה, שהיכל לבנת הספיר, שבו יסוד ומלכות שבהיכלות דבריאה, הוא פמליה של מטה, בחיבור אחד עם הפמליה של מעלה. ומכאן נמשך השלום לכל התחתונים, שלחוץ מהיכלות דבריאה. כל זה מתאפשר כשניזונים מבינה, ומתפללים כראוי עם כל הכוונות.

תתכב וכאן נכלל ונשלם הכול יחד, למעלה, ז"א, ולמטה, המלכות, בהארה אחת, בזיווג, להשלים שם מלא הוי"ה אלקים. אשר הוי"ה הוא ז"א ואלקים מלכות. שם זה שלם בכל ההיכלות הנכללות במלכות, ובכל האורות העליונים הכלולים בז"א, שיהיו כולם אחד. כאן משלימים את השם המלא כשהויה מצד הזכר ואלקים מצד הדין, ז"א ומלכות

תתכג האדם המכוון בכל הכוונות האלו, כשנשאל לצאת מהיכל לחוץ, ישים עצמו כמי שיוצא מחברת המלך, ומהיכלו, וישפיל עצמו לפניו. אבל הוא ישמח, כי הוא הראשון לקבל העטרה של המשכת הברכות, הנמשכים מייחוד אדונו. זהו בן, שהוא מבני היכלו של המלך. כי בשעה שיוצא מלפני המלך, והכול מתייחד בכל אלו הבחינות, בקשר הייחוד, והברכות, והקדושה, ותוספת הקדושה, אז הקב"ה קורא לפמליה של מעלה, שהם כל המדרגות שהתייחדו על ידו, ואומר להם, כתבו את אדם פלוני זה, מבין אלו הנקראים, חושבי שמו.

תתכד חושבי שמו, הם החושבים ומכוונים בשמו, לייחד היכלות בהיכלות, ולקשור קשרים, ולייחד כולם בייחוד אחד, כלומר לחשוב זה לייצר כלים דהשפעה. ואלו הם חושבי שמו, כמ"ש: ולחושבי שמו. אז כותבים אותו בין חושבי שמו, ומצטיין ונודע למעלה, והוא נשלם למעלה ולמטה.

תתכה וכל הקרב לפני אדונו, ומתפלל תפילתו ואינו משלים הייחוד, ואינו דואג על כבוד אדונו, לקשור קשרים, טוב לו שלא נברא. והקב"ה אמר, כתבו את האיש הזה, ערירי גבר לא יצלח בימיו. וזהו שכתוב: גוזֵל אביו ואימו, שהם הקב"ה ושכינתו.

תתכו כאן נשלם הכול למעלה ולמטה, השם הקדוש השולט למעלה מצפ"ץ מצפ"ץ, היוצא מן, הוי"ה הוי"ה אל רחום וחנון. כי הוי"ה הוא מצפ"ץ, בחילוף א"ב באותיות א"ת ב"ש. כאן השם הקדוש הוי"ה הוי"ה, להתקדש באותיותיו בציבור של עשרה, והאותיות האחרות, מצפ"ץ מצפ"ץ, בקדושת היחיד בתפילה. שאין אומרים י"ג מידות, אלא רק בציבור, וביחיד אומרים י"ג מידות בחילוף א"ת ב"ש, שהוא מצפץ מצפץ. ואחר שסיים אמירת י"ג מידות, עומד על רגליו להתוודות על חטאיו, כדי שלא יהיה פתחון פה לס"א להשׂטין עליו, והוא נכנע לפניו. ויעמוד בקיומו להתברך מבית המלך.

תתכז אשרי חלקו מי שמתקדש באופן הזה בתפילה, ויקשור קשרים וייחד ייחודים, ויתכוון בכל כראוי, ולא יסור ימין ושמאל. אז תפילתו לא תשוב ריקם, הקב"ה גוזר והוא מבטל. ע"ז כתוב: ישמח אביךָ ואימךָ ותָגֵל יוֹלַדְתֶךָ. ויש לו חלק בעוה"ז ובעוה"ב.

פיקודי רנא-רנג

הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים
כשבאים לבקשות בתפילת שמונה עשרה, יש להחזיק בדעת אמונית.
בזכות הכוונות בתפילה יכול האדם להגיע למדרגה הנקרא "חושבי שמו" דהיינו שיודע לעשות נכון חשבון שכל תפקידך לייצר כלים של אהבה לקב"ה. לאחר התפילה, דווקא בעת הרגשת השלמות, בא הוידוי המגלה את החטאים והחסרונות, דהיינו חומר גלם לחדש ולפעול את הצורך בדבקות. כאן מבחינים כאשר התפילה במניין, אז אומרים את י"ג מידות הרחמים כפי שהם כתובים, אך המתפלל יחיד אינו אומר את שם הויה, אלא את חילוף האותיות בשיטת אתב"ש
האדם המכוון בכל הכוונות האלו, כשנשאל לצאת מהיכל לחוץ, ישים עצמו כמי שיוצא מחברת המלך, ומהיכלו, וישפיל עצמו לפניו. אבל הוא ישמח, כי הוא הראשון לקבל העטרה של המשכת הברכות, הנמשכים מייחוד אדונו. זהו בן, שהוא מבני היכלו של המלך. אז הקב"ה קורא לפמליה של מעלה, שהם כל המדרגות שהתייחדו על ידו, ואומר להם, כתבו את אדם פלוני זה, מבין אלו הנקראים, חושבי שמו.
וכל הקרב לפני אדונו, ומתפלל תפילתו ואינו משלים הייחוד, ואינו דואג על כבוד אדונו, לקשור קשרים, טוב לו שלא נברא.

פיקודי רמח-רנ

הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים

כל המתרעם על הקב"ה בהכרח יוצר נפרדות ומנתק עצמו מהחיים.

על האדם לדעת מה ראוי לבקש מהשם. הבקשה הראשונה היא דעת אמונית הכוללת גם את הנברא, אך לא דעת יוונית שכלית של חומר הגוף וידע גשמי, אלא דעת נפשית להתקרבות להשם.

אומרים בבקשות: מלא משאלות ליבנו לטובה, דהיינו מה שטוב לנשמה. בקשה אמונית אמיתית ישנה אפשרות שתתקבל. וכשמבקשים בתפילה: "חננו מאיתך חוכמה בינה ודעת" הכוונה שתגדל אצלנו התשוקה ליחד.

אות היא חיסרון ולכן היא בחינת דין. כסימן היא החיסרון שעושה הדיו על השטח הלבן. דין זה רך יותר ומתמתק ככול שאות הקודמת לה מופיע במקום האות, ואותיות מאוחרות יותר הן דין קשה יותר.

השם "בוכו" שולט בברכת מגן אברהם הוא שם אהיה עם האותיות המאוחרות, דהינו אות ב במקום א. אתה גיבור הם שני דינים מלכות וגבורה, אך דין זה הוא רחמים שהוא סמוך לרופא חולים, מחייה מתים וכדומה. לכן השם אכדט"ם הוא האותיות המוקדמות לשם אלקים. משבח הזוהר את מי שיודע לעשות את הייחוד של בוכו ואכדטם.

הגימטריות מלמדות על הצד המופשט על הבנה רחבה ממנה ניתן לגזור גם דברים שלכאורה אינם קשורים, אלא שמשייכים לאותו סדר עליו מדברים.

כשמברכים בברכת הלבנה ואומרים שאין אנו יכולים ליגע בך, הכוונה שזו בחינת האמונה ואין לנו שום חשבון שהוא בחינת המלכות דאור חוזר, אלא אמונה שלא ניתן לשלוט עליה, כך מי שדבוק באמונה שהיא מעל השכל, כך לא ניתן לגעת בנו לרעה. שלא מונים ועושים חשבון לשמש שהיא בחינת הרצון לקבל.

פיקודי רמח-רנ

הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים

אות היא בחינת חיסרון, דין. כסימן היא החיסרון שעושה הדיו על השטח הלבן. דין זה רך יותר ומתמתק ככול שאות הקודמת לה מופיע במקום האות, ואותיות מאוחרות יותר הן דין קשה יותר.

השם "בוכו" שולט בברכת מגן אברהם הוא שם אהיה עם האותיות המאוחרות. אתה גיבור הם שני דינים מלכות וגבורה, אך דין זה הוא רחמים שהוא סמוך לרופא חולים, מחייה מתים וכדומה.

תתז והרחמים, השם הקדוש אכדט"ם, באותיות השם אלקים. כי אותיות אכדט"ם קודמות לאותיות אלקי"ם שזו קטנות דמדרגת חיה ונחשבת לרחמים מפני שזו מדרגה גבוה יותר. חוץ מן הא', שאין
לה אות קודם לה. וכן הם', אין לה אות מקודם לה, שהקודם לה מ'. והכ' של אכדט"ם קודמת אל ל' דאלקים. הד' של אכדט"ם קודמת אל ה' דאלקים. הט' של אכדט"ם קודמת אל י' דאלקים. משום שאותיות אלקים, גבורה, קו שמאל, עלו להתעטר למעלה בבינה, והוציאו שם אותיות אכדט"ם, להיקרא בהם ככול שאותיות מוקדמות יותר, דהיינו יותר קרובות לשורש, יש בהם פחות דין. כי כשעלו אותיות אלקים להתעטר למעלה בבינה, שנקראת אלקים חיים, גרע החסד שבבינה את הדינים שבאותיות אלקים שעלו, להתאחד במיעוט הדין. כי השם אכדט"ם בגי' ע"ד (74). והשם אלקים בגי' פ"ו (86). מבינה התפשט השם אכדט"ם למטה, להיכל הגבורה, לנסוע מתוך אלו אותיות האחרות שבשם אכדט"ם, שהדין התמעט בהן, ולעלות מאלו האותיות, אל השם אלקים, שבהיכל הגבורה, להמתיק הדינים שבו.

תתח כיוון שנמשכו האותיות של בוכ"ו האותיות המאוחרות לשם אהיה ושל אכדט"ם המוקדמות לשם אלקים בהיכל החמישי, חסד, ובהיכל הרביעי, גבורה, מלמעלה, מבינה, שהתחילו להיאחז הברכות מאמצעי של הכול, מקו אמצעי, ת"ת, בהיכל השישי, היכל הרצון, ת"ת, והברכות נאחזות בימין ובשמאל, שהת"ת כלול משניהם. ומשום זה אומרים, אתה קדוש. אתה, המלכות, גבורה, נכללת בקדוש, ת"ת, חסד. ונמצא ת"ת כלול משניהם, מחסד ומגבורה. משבח הזוהר את מי שיודע לעשות את הייחוד של בוכו ואכדטם.

תתט ואומרים, ושמך קדוש. כיוון שאומרים, אתה קדוש, למה אומרים עוד, ושמך קדוש? הלוא זהו שם וזהו אתה, והלוא המלכות נקראת שם ונקראת אתה? אלא בכל מקום שנמצא ייחוד וקשר הספירות זו בזו, צריכים להמשיך קדושה ותוספת קדושה, והתוספת הוא יותר עיקר מהכול. ומשום זה בכולם, בברכה ראשונה ושנייה, כתוב אתה שזו כבר קדושה, ולא יותר. וכאן, בברכה שלישית, ת"ת, המייחד ומקשר ספירות חו"ג זו בזו, במקום הזה אומרים קדושה ותוספת קדושה ובזכות זה מתקדשים עם ישראל. קדושה יש כבר במוחין דנשמה, או בחסדים, אולם אם משתמשים גם ברצון לקבל, בקו שמאל במסגרת הקדושה, אזי יש תוספת קדושה. אתה קדוש, קדושה. ושמך קדוש, תוספת קדושה. וקדושים בכל יום, שאר קדושות עליונות שבכל היכל, המתקדשים מתוספת קדושה, משום שקדושה ראשונה היא למלכות עצמה, ותוספת קדושה היא להתקדש כל השאר, הקדושות שבכל היכל והיכל. קו ימין חסדים, ו"ק. קו שמאל, הארת חכמה, ג"ר, אבל אינו יכול להאיר בלי חסדים. כי זה בחולם, וזה בשורוק. וקו האמצעי מייחד אותם זה בזה. ואז יש חכמה וחסדים בשניהם, שהם ו"ק וג"ר. ועכ"ז הו"ק דחסדים נחשבים לעיקר המוחין, והארת החכמה, ג"ר, נחשב לתוספת קדושה. ולכן נאמר, בכל מקום שנמצא ייחוד וקשר הספירות זו בזו, צריכים להמשיך קדושה ותוספת קדושה. בכל מקום שקו אמצעי מייחד ומקשר ב' הקווים זה בזה, נמצא קדושה מצד קו ימין, ו"ק, ותוספת קדושה מצד התכללות קו שמאל בימין. והתוספת הוא יותר עיקר מהכול, כי התוספת היא בחינת ג"ר, החשוב מחסדים, שהם ו"ק. למלכות בגדולתה יש רק כלים דחסדים, כי הכלים דאחוריים דמלכות, כלים להארת חכמה, נפלו לבריאה, בשבעה היכלות. וע"כ אין המלכות מקבלת הארת חכמה, זולת בהתכללות שבעה היכלות אלו. כי אין החכמה מתלבשת אלא רק בהם. ונאמר כאן, שקדושה ראשונה, חסדים ובחינת ו"ק, היא למלכות עצמה. ותוספת קדושה היא להתקדש כל השאר, שאר קדושות עליונות שבכל היכל, המתקדשים מתוספת קדושה. כי תוספת קדושה, חכמה וג"ר, אינו מאיר אלא בשבעה היכלות אלו, להיותם הכלים דאחוריים שלו. וכשמבקשים בתפילה: "חננו מאיתך חוכמה בינה ודעת" הכוונה שתגדל אצלנו התשוקה ליחד.

תתי ואח"כ התקדש הכול מלמעלה, מבינה, ומכל האבות, חג"ת, שהכול נקשר בקשר אחד, במה שאומרים, ברוך אתה ה' האל הקדוש. כאן הכול קשר אחד, משום שאומרים, ברוך אתה ה' האל הקדוש. וע"כ נקרא ת"ת איגוד וקשר הכול בייחוד אחד. אשרי חלקו מי שיודע לסדר שבחיו של אדונו במקום שצריך. עד כאן בג' ברכות הראשונות, דבקות וברכות וקדושה יחד באבות, חג"ת. שברכה א' חסד, ב' גבורה, ג' ת"ת..

תתיא מכאן והלאה בתפילת שמונה עשרה שאלות ובקשות. ותחילה, צריך האדם לבקש לדעת בדברי אדונו, כדי להראות תשוקה אליו ולא ייפרד ממנו. וזו התפילה, וחננו מאיתך חכמה בינה ודעת. משום שהאדם צריך להשתתף בקדושה של השם הקדוש העליון להתעטר בו, והשם של ברכות וקדושות הוא כוז"ו, שהוא השם הקדוש הוי"ה, שהוא קדוש בקדושה. ואותיות הוי"ה, הוציאו מאותיות אחרות כוז"ו. כי הן האותיות השניות להוי"ה, שאחר י' דהוי"ה כ' של כוז"ו, והשנייה לה' דהוי"ה ו' של כוז"ו, והשנייה לאות ו' דהוי"ה ז' של כוז"ו, והשנייה לה"ת דהוי"ה ו' אחרונה של כוז"ו. והחיבור של השמות הוי"ה וכוז"ו כחיבור זכר בנוקבא, ששֵם הוי"ה, המאיר בז"א, הוא זכר, והשם כוז"ו, המאיר בהיכלות, הוא נוקבא. ואלו השמות הקדושים העליונים הם הקדושה. השם "כוזו" הוא צד הנקבה, הויה צד הזכר והחיבור בינהם הוא שלמות בין זכר בז"א והנקבה היא המאירה לפרטים

תתיב האותיות האחרות כוז"ו נקראות טל, טל השמיים, שהוא החשבון של האותיות שלו, שכוז"ו בגי' ט"ל (39), משום שכאן למטה, במלכות, נמצאים כל הדברים בחשבון, בהארת חכמה, הנקראת חשבון ומספר. ואין חשבון אלא ללבנה, מלכות, כי אין החכמה מתגלה בשום ספירה, אלא במלכות. ונמצא שאין חשבון אלא למלכות. ומשום זה צריכים להתקשר בקדושת אדונו ולא ייפרד ממנו. וכשהוא מבקש, תחילת הבקשות צריך להיות, לדעת את אדונו, להראות שתשוקתו הוא אליו, שהיא בקשה ראשונה, וחננו מאיתך חכמה בינה דעת. מכאן והלאה, ייפרד מעט, וישאל בקשותיו מה שצריך לבקש.

הגימטריות מלמדות על הצד המופשט על הבנה רחבה ממנה ניתן לגזור גם דברים שלכאורה אינם קשורים, אלא שמשייכים לאותו סדר עליו מדברים.

כשמברכים בברכת הלבנה ואומרים שאין אנו יכולים ליגע בך, הכוונה שזו בחינת האמונה ואין לנו שום חשבון שהוא בחינת המלכות דאור חוזר, אלא אמונה שלא ניתן לשלוט עליה, כך מי שדבוק באמונה שהיא מעל השכל, כך לא ניתן לגעת בנו לרעה. שלא מונים ועושים חשבון לשמש שהיא בחינת הרצון לקבל.

חוכמה היא השראה אלוקית בינה היא נפרדות עקב ההשארה האלוקית. הבקשה הראשונה היא דעת אמונית הכוללת גם את הנברא, אך לא דעת יוונית שכלית של חומר הגוף וידע גשמי, אלא דעת נפשית להתקרבות להשם.

תתיג וכל שאלותיו תהיינה לאחר שיסדר סדר. כעין זה כל שאלותיו תהיינה בתחנונים ובבקשות לפני אדונו, ולא ירחיק עצמו ממנו, כלומר שלא יתרעם על הקב"ה ולא יעורר שאלות על האמונה. אשרי חלקו מי שיודע לסדר סדר זה, ללכת בדרך הישר כראוי. כל המתרעם על הקב"ה בהכרח יוצר נפרדות ומנתק עצמו מהחיים.

תתיד כמו שהתאחד אש במים ומים באש, דרום בצפון וצפון בדרום, שאש ומים הם פנימיות חו"ג, ודרום וצפון הם חיצוניות חו"ג, מזרח במערב ומערב במזרח, שהם ת"ת ומלכות. אף כך התקשר הכול יחד והייחוד נשלם זה בזה.

תתטו וכל אלו היודעים לסדר תפילתם כראוי, לכלול אלו ההיכלות אלו באלו ולקושרם זה בזה, האדם הזה נקשר בהם, ומקרב עצמו לכלול בהם, מבקש בקשה וניתנה לו. אשרי חלקו בעוה"ז ובעוה"ב.

אומרים בבקשות: מלא משאלות ליבנו לטובה, דהיינו מה שטוב לנשמה. בקשה אמונית אמיתית ישנה אפשרות שתתקבל.

פיקודי רמה-רמז

הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים

ברכות יכול להשיג מי שרכש אמונה

את תפילת שמונה עשרה פותחים בלחש "אדני שפתי תפתח" כי הוא רצון הלב לכוון ולעלות הרצון ממטה למעלה ולקשר אותו בקודש הקודשים, היכל הבינה שממנה יושפעו כל הברכות.

בתפילת שמונה עשרה באמירת "ברוך" בפעם הראשונה יש לכוון למלכות דאצילות הכוללת את כל ההיכלות, וריבוי כל המלאכים וממונים שבהם, כלומר אמונה שלמה שניתן לבקש ולקבל הכל. "אתה" הם כל החסרונות מאלף עד תו עם האות ה שהיא המלכות, ואז תוכל לקבל דרך האבות משם הויה – חוכמה, ושם אלקינו – בינה.

תשצח אתה, מורה על העיטור של האותיות הסתומות, המאירות במלכות. אתה, הוא כלל של כל כ"ב (22) אותיות מא' עד ת'. וזה א"ת מן אתה. אות ה' של אתה מורה, שהאות ה', שהיא מלכות, כוללת כ"ב אותיות מלמעלה, מיסוד דז"א, ומאספת אותם בתוכה. וזהו א"ת ה' שבמילה אתה. וכשהמלכות בשלמות בנהר, יסוד דז"א, האחוז בה, היא עולה להתעטר למעלה, בז"א. כמ"ש: ובזה הנערה באה אל המלך. ובזה, ביסוד, שנקרא, זה. הנערה, מלכות. באה אל המלך, ז"א. ואז כתוב: כל אשר תאמר, יינתן לה. וזהו, ברוך אתה. וצריכים לכוון בזה, ולקשור הרצון בזה, כשאומרים, ברוך אתה. "ברוך" – כל האמונה שהתחברה עם בינה דהיינו עם כל כוחות השפע שעוזרים, "אתה" – עם כל החסרונות והבקשות – ועתה יש לחבר ביניהם, שזו בחינת השם אלוקינו דהיינו סוד האמונה – שם הויה חוכמה, אלוקינו בינה וייחוד זה יינתן לנערה שבאה אל המלך.

תשצט הוי"ה אלקינו. הכוונה לקשר ולייחוד של מלך העליון למעלה, ייחוד חו"ב, כי הוי"ה חכמה, אלקינו בינה. כשהנערה באה אל המלך, ז"א, כל אשר תאמר יינתן לה, שסובב על הארת חו"ב אלו, שיינתן לה.

תת ואלקי אבותינו. סוד האבות, חג"ת דז"א, לברך את המלכות. שזהו, אלקי אברהם, חסד, אלקי יצחק, גבורה, ואלקי יעקב, ת"ת כל אחד מהאבות הוא שורש בנשמת כל יהודי. הגדול – אברהם, הגיבור – יצחק, הנורא – יעקב, אשר כולם מתכללים במלכות הנק' אל, ואז הכל יכול להתקבל בשלמות בשלושה קווים. כמו שהנערה, המלכות, לא נעזבה מהתחתונים, כי כולם נכללו בה, אף כך לא נעזבה מאבות לעולם, חג"ת דז"א, שהיא נאחזת בהם שיעטרו אותה.

תתא משום שהמלכות התברכה מכל אחד מחג"ת דז"א, צריכים להזכירה על כל אחד ואחד. כלומר אומרים, אלקי אברהם, אלקי יצחק, ואלקי יעקב. שמזכירים השם, אלקי, שהוא מלכות, על כל אחד ואחד מהאבות. ואח"כ מתאספים כולם בחיבור אחד, ומתעטרים עימה, כשאומרים, האל הגדול הגיבור והנורא. הרי כולם יחד להעלותה למעלה, לחג"ת. האל הוא מלכות, הגדול הוא חסד, הגיבור הוא גבורה, והנורא ת"ת. והשם האל, מלכות, נאמר להעלותה אל כל חג"ת יחד. בתחילה, באלקי אברהם, אלקי יצחק, ואלקי יעקב, הייתה מקבלת מהם מלמעלה למטה, מחג"ת אל המלכות. ועתה, בהאל הגדול הגיבור והנורא, היא נכללת בהם מלמטה למעלה, לכלול אותם עימה. כי כיוון שאומרים, האל הגדול הגיבור והנורא, הרי כולם נכללים בה. ואז היא עולה עם החג"ת לבינה. ואז אומרים, אל עליון גומל חסדים טובים, קונה הכול. אשר אל עליון, קו ימין דבינה, גומל חסדים טובים לקו שמאל דבינה. וקונה הכול, הוא קו אמצעי דבינה, הקונה ב' הקווים יחד. שזהו כלל הכול. כי כל המוחין וכל המדרגות יוצאים מג' קווים אלו שבבינה.

תתב וזוכר חסדי אבות, שהחג"ת והמלכות התעכבו עם הבינה ונכנסו למעֵיה, שנכללו בפנימיות הבינה, המכונה מעיים, ומתברכים שם. כי, וזוכר, פירושו משפיע, שהבינה משפיעה חסדים אל האבות, חג"ת. ואח"כ מתיר אותם הבינה מן ההתכללות, ומוציאם מתוכו, כשהם מתברכים. ובהשתחוות ההיא, שאומרים, ברוך אתה ה' מגן אברהם, יוצאים כאן כולם בכלל מן הבינה למקומם. כי מגן אברהם, חסד, בימין, ובימין כולם מתברכים כראוי.

תתג ההיכל השביעי הוא מלך העליון, בינה. האבות, חג"ת, מתעטרים בו, עולים אליו, ונכללו בו. ועד עתה, מטרם שאומרים, מלך עוזר ומושיע ומגן, הם נכללים בבינה. וההיכל הזה, בינה, צריך להוציאם מתוכו, וכשמוציא אותם מהברכות, בשביל שישפיעו אותן לנערה, למלכות, אז הנערה נאחזת באבות, בכל הברכות, שקיבלו חג"ת בעודם בבינה. ואע"פ שכבר נכללו היכלות בהיכלות, וכבר המלכות נכללה בחג"ת ובבינה, עכ"ז עתה, בשעת יציאת חג"ת מהבינה, נאחזים חג"ת והמלכות יחד באלו הברכות. וכשאומרים, מלך עוזר ומושיע ומגן, אז מוציא אותם הבינה מהברכות שלה, והם באים כל אחד למקומו.

תתד ההיכל השביעי, השם הקדוש העליון, בוכ"ו, ראשי תיבות, ברכה וחסד כוח ומשפט. כלל הכול. הוא מלכות וחג"ת שבבינה. כי ברכה, מלכות. חסד, קו ימין. כוח, קו שמאל, גבורה. ומשפט, קו אמצעי, ת"ת. זהו אהי"ה, כלל כל המוחין. כי השם בוכ"ו, הוא אותיות השניות לשם אהי"ה. אחר אות א' של אהי"ה, ב' של בוכ"ו. ואחר ה' של אהי"ה, ו' של בוכ"ו. ואחר יו"ד של אהי"ה, כ' של בוכ"ו. ואחר ה"ת של אהי"ה, ו' אחרונה של בוכ"ו. אלו האותיות הן כלל הכול שמאל אמצע ומלכות, וכן העתיד כולל הכול. משום שהאותיות של השם בוכ"ו, הוציאו את היוצאים מהם, חג"ת ומלכות, כלל האבות, חסד כוח ומשפט, המרומזים בראשי תיבות שלו, וזו המתחברת עימהם, הנקראת ברכה, המרומזת בראשי תיבות שלו. ככול שהאותיות מאוחרות, רחוקות יותר הם יותר דין

תתה כיוון שאומרים, ברוך אתה ה' מגן אברהם, והאבות והמלכות יוצאים מהבינה למקומם, הנה המלכות נאחזת בברכות מהאבות. ונמשכות בהיכל החמישי, היכל האהבה, ימין, חסד, שיתקשר באהבה בברכות הימין, הנמשכות במגן אברהם, ימין. וכך צריך להתברך, כשהברכות יורדות מלמעלה למטה, ביציאתן מבינה למקומם. אשר ההיכל החמישי יקבל תחילה הברכות, קודם ההיכל השישי. בתחילה נכללו היכל בהיכל. ועתה לוקחים ברכות להימצא אלו לפני אלו. ואע"פ שההיכל השישי, היכל הרצון, נוסע תחילה לפני ההיכל החמישי, אבל כיוון שהברכות הם מימין, מחסד, הם צריכים להיאחז בהיכל החמישי, חסד, ולא בהיכל השישי, ת"ת.

תתו ואח"כ בצד שמאל, גבורה, אומרים, אתה גיבור, שזה חיבור של המילים אתה וגיבור, שהם ב' דינים. כי, אתה, המלכות, דין, וגיבור, קו שמאל, דין. וכיוון שנמשכו ברכות, ממה שקיבלו האבות בהיותם בבינה, נכלל הדין ברחמים, ונמצא הרחמים בצד ההוא הכול כאחד. וזהו שאומרים, מחיה מתים שזה דין שבא מחסד, שיצחק בא מאברהם, סומך נופלים שגם זה דין ורופא חולים, שהם רחמים יצחק שבא מצד שמאל נותן כוח לתקן את כל הבחינות האלו.

פיקודי רמה-רמז

הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים
ברכות יכול להשיג מי שרכש אמונה.
את תפילת שמונה עשרה פותחים בלחש "אדני שפתי תפתח" כי הוא רצון הלב לכוון ולעלות הרצון ממטה למעלה ולקשר אותו בקודש הקודשים, היכל הבינה שממנה יושפעו כל הברכות.
בתפילת שמונה עשרה באמירת "ברוך" בפעם הראשונה יש לכוון למלכות דאצילות הכוללת את כל ההיכלות, וריבוי כל המלאכים וממונים שבהם, כלומר אמונה שלמה שניתן לבקש ולקבל הכל. "אתה" הם כל החסרונות מאלף עד תו עם האות ה שהיא המלכות, ואז תוכל לקבל דרך האבות משם הויה – חוכמה, ושם אלקינו – בינה.
הוי"ה אלקינו. הכוונה לקשר ולייחוד של מלך העליון למעלה, ייחוד חו"ב, כי הוי"ה חכמה, אלקינו בינה. אלקי אברהם, חסד, אלקי יצחק, גבורה, ואלקי יעקב, ת"ת כל אחד מהאבות הוא שורש בנשמת כל יהודי. הגדול – אברהם, הגיבור – יצחק, הנורא – יעקב, אשר כולם מתכללים במלכות הנק' אל, ואז הכל יכול להתקבל בשלמות בשלושה קווים.
ההיכל השביעי, השם הקדוש העליון, בוכ"ו, ראשי תיבות, ברכה וחסד כוח ומשפט. כלל הכול. כי השם בוכ"ו, הוא אותיות השניות לשם אהי"ה. אחר אות א' של אהי"ה, ב' של בוכ"ו. ואחר ה' של אהי"ה, ו' של בוכ"ו. ואחר יו"ד של אהי"ה, כ' של בוכ"ו. ואחר ה"ת של אהי"ה, ו' אחרונה של בוכ"ו.

פיקודי רלט-רמא

הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים

מחשבה מתחילה מבינה, מיכולת האדם לעזוב את עצמו ולהתבונן מבחוץ מעבר לחשקים שלו.  לאחר מכן יש לפתח רצון למחשבה הנק' או"א ולאחר מכן המחשבה עצמה שהיא א"א ואז כשהיא עולה יש להתקשר לישסו"ת, התודעה שדרכה מקבלים את המחשבה כלומר את ההיגיון החדש ותודעה אמונית. כלומר לא רק לבטא את החשקים אלא קניית היגיון אמיתי.

משה ידע מתי יש להאריך בתפילה דהיינו להתפשטות ממעלה למטה ומתי יש לקצר. כאשר אדם מתפלל על עצמו עליו לקצר, וכאשר מבקש השפעה על הזולת, על עם ישראל, יש להאריך בתפילה. כאשר אדם מרגיש חסרונות פרטיים, זו פעולה בצד שמאל ממטה למעלה ועליו לקצר בתפילתו. כשעובד ומתפלל בצד ימין בהשפעה יש להאריך בתפילה. אין להרבות בתפילה על רצונות פרטיים.

מעשה מרכבה הוא היכולת לחבר ימין ושמאל כאשר השמאל נשלט ע"י הימין. כדי לבנות נכון מרכבה ישנם שלשה ייחודים/צירופים עיקריים: הויה אהיה, הויה אלקים והויה אדני. ע"י 8 אותיות (שהאות י מופיעה פעמים) מרכיבים את כל השמות הללו.

הויה א-ה-י ה זהו צירוף של בחינת המוחין, הויה אלקים בחינת חג"ת והויה אדני בחינת רגלין, הייסורים שיש לקחת באהבה כחומר גלם לעבודה.

תשפ מצד הבינה יוצאות ד' מרכבות, ד"ס, חג"ת ומלכות שלמעלה מחזה. ומצד המלכות שמחזה ולמטה דז"א, שנקראת אדנ"י, יוצאות ד' מרכבות, ד' מלאכים מיכאל גבריאל אוריאל רפאל. משום שכל אחד מפורש לארבע. כל מרכבה היא ארבע כשמסתכלות המדרגות, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. וכן כולן הן ארבע כל אחת, עד שיורדות המדרגות למטה בשם הקדוש אדנ"י, באלו המרכבות, העומדות ונוסעות בשם אדנ"י. והן נקראות הָרֵי נחושת שהיא בחינת ז"א. יש הרים עליונים, חג"ת דז"א, והרים תחתונים, נה"י דז"א, המאירים במלכות, ועומדים בג' צדדים, ימין שמאל ואמצע, ויוצאים מזהב כסף ונחושת. שנה"י דז"א יוצאים מחג"ת דז"א, הנקראים זהב כסף ונחושת.

תשפא נחושת שלמטה, בבריאה, היא משום שאלו המרכבות, היוצאות מן השם אדנ"י שבהיכל הראשון, שהן ארבע מרכבות, היוצאות מב' רוחות ימין ושמאל מלבנת הספיר, אלו ב' רוחות הנקראים ב' הרי נחושת.

תשפב מאלו ב' רוחות, הרי נחושת, יוצאות ארבע מרכבות, ד' אופנים, שמשתמשים בשם אדנ"י, ששקע במלאך סנדלפון שר הפנים. וכל המרכבות הן שליחים בעולם, אלו על אלו, סוסים ומרכבות. כי יש מרכבה על סוסים המסיעים אותה.

תשפג והשם הקדוש אדנ"י נכלל בהוי"ה, שהוא יאהדונה"י. השם אלקים אינו נכלל בשם אחר, כמו אדנ"י הנכלל בהוי"ה, ושבחינתו עצמו מתבטלת בהוי"ה, אבל השם אלקים אינו מתבטל ונכלל בשם אחר. משום שיש אלקים חיים בבינה, ומשֵם אלקים שבבינה מתפשט השם לגבורה דז"א ולמלכות, שנקראים אלקים, וכן מתפשט לבי"ע. ואין הארתו נאספת בשום מקום, אלא הולכת ומתפשטת. וע"כ אינה נכללת להתבטל בשם אחר השם אלקים מראה על הבריאה והשם אדני על ההשגחה בדרך השגחה של יסורים ועונש, אשר מתבטל כאשר בא בצירוף הם הויה, הרחמים. לעומתו שם אלקים לא מבטל, דהיינו שם אלקים שהוא הפירוט והבריאה, ובגמר תיקון הפרטים יתכללו בתוך הכלל ולא יהיו ייסורים, וכך גם אדם שחווה ההשראה אלוקית חש שאין ייסורים. צירוף שם הויה אדני יתבטל לאחר שיתוקן החלק התחתון בזמן תיקון, שעדיין אין כלים ושלמות באמונה לקבל את כל אור שם הויה, ולכן בגמר תיקון אין ייסורים. עד אז ישנם מלאכים שעוזרים לקבל את התפילות.

תשפד השם הכולל כל השמות הוא הוי"ה, שבמילואו יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שבצירוף האותיות של השם הקדוש היה יודע הכוהן לצרף בכל צדדיו עד שהשמות עלו בכמה צדדים במ"ב (42) אופנים, בהתפשטות הניצוץ הקשה שבבינה, הכולל כל השמות. השם הוי"ה כולל כל השמות, הספירות, בשם מ"ב, שהוא כח"ב. אשר ד' אותיות הוי"ה פשוטה הוא כתר. ועשרה אותיות המילוי של הוי"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, חכמה. ועם כ"ח (28) אותיות מילוי המילוי, יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף, וא"ו אל"ף וא"ו, ה"א אל"ף, הם ביחד מ"ב אותיות. שם הוי"ה כולל ג"ר, כח"ב. וז"א הוא עשר אותיות המילוי יו"ד ה"א וא"ו ה"א, כמו חכמה. ומלכות היא חשבון של עשר אותיות אלו, שהוא מ"ה (45). הרי ששם הוי"ה כולל כל ע"ס. ולכן נאמר, הכולל כל השמות, שהספירות מכונות שמות. שם מ"ב הוא כתר חוכמה בינה, ושם הויה הוא השלמות של עשר ספירות.

תשפה השם הוי"ה כולל כל השמות בצירוף אהיו"ל דינ"ם. באלו האותיות כלולים השמות האחרים, המתחברים עם השם הוי"ה, שהם ג' שמות, אהי"ה אלקים אדנ"י. ויוצאות אלו ונכנסות אלו. אח"כ, כשנטה והתפשט ניצוץ הקשה מבינה, מצטרפות האותיות בתוכה. ונכנסות אותיות ויוצאות אותיות באלו ט' אותיות, ואלו נמסרו לקדושים עליונים, ללכת בדרך צירוף אותיות הייחוד מהאותיות של השמות, כמו שהיה יודע הכוהן לצרף השמות באותיות רשומות. ד' שמות מרומזים בצירוף אהיו"ל דינ"ם, שהם הוי"ה וג' שמות אהי"ה אלקים אדנ"י, שהוי"ה מתייחד עימהם בג"ר ובחג"ת ובנה"י. וזה הכלל, שאינו מכפיל אות פעמיים. למשל, בהוי"ה אינו מציין ב' אותיות ה' אלא אחת, כלומר יה"ו. וכן באהי"ה חסרה ה"ת ומציין רק אה"י. וכן אותן ה' י' המרמזות על ה"י של יה"ו, מרמזות ג"כ על ה' י' של אה"י, ועל ה' י' של אלקים. חוץ מהי' של אדנ"י שהוכפלה במיוחד, לפי שהיא מדרגה מצוינת, שאינה בכל האותיות, שמרמזת על גילוי חכמה. בצירוף אהיו"ל דינ"ם, נמצא שם הוי"ה עם כל השמות המתייחדים בו. וכל השמות האחרים שבקומה, מתחברים בו עם שם הוי"ה. בייחוד הוי"ה אלקים אנו מבחינים: יה"ו שבו הרומז על הוי"ה, ואותיות א' ל' ה' י' שבצירוף אהיו"ל, עם ם' שבצירוף דינ"ם, הוא אותיות אלקים. ולקחנו לייחוד הזה, מהצירוף הנזכר, שש אותיות, שהם חמש אותיות אהיו"ל, עם אות ם' של דינ"ם. והשארנו ג' אותיות די"נ, שלא שימשנו עימהן בייחוד הזה הוי"ה אלקים. בכל ייחוד נכנסות מספר אותיות הצריכות לייחוד, ויוצאות מספר אותיות שאינן נצרכות לייחוד. שבייחוד הוי"ה אלקים, נכנסו מן הצירוף שש אותיות אהיו"ל ם', ויצאו ג' אותיות די"נ, שלא נצרכו לייחוד הזה. ועד"ז בייחוד הוי"ה אדנ"י, נכנסות שבע אותיות, שהן יה"ו מהצירוף אהיו"ל, שהוא הוי"ה, וא' מן אהיו"ל, ועם די"נ מן דינ"ם. ויוצאות ב' אותיות, שלא שימשנו עימהן, שהן ל' ם'. אח"כ, כשנטה והתפשט ניצוץ הקשה מבינה, בשם מ"ב, שהוא ג"ר, ששם הייחוד הוי"ה אהי"ה, מצטרפות לייחוד הזה ארבע אותיות, שהן יה"ו של אהיו"ל, שהוא הוי"ה, עם אה"י של אהיו"ל, שהם אהי"ה, ויוצאות חמש אותיות, שאינן נצרכות לייחוד הזה. ונכנסות אותיות ויוצאות אותיות באלו ט' אותיות, שמתשע אותיות אהיו"ל דינ"ם, נכנסות אותיות לייחוד, ויוצאות, כלומר שנשארות מיותרות.

תשפו כתוב: וידי אדם מתחת כנפיהם. רוחות וחיות ואופנים כולם בכנפיים. וידיים מתחת כנפיהם, לקבל בהן תפילות, ולקבל בעלי תשובה. ידי אדם, פירושו, מקומות ובתי קיבול, לקבל בני אדם בתפילתם ובבקשתם, ולפתוח פתחים לקבלם, לייחד ולקשור קשרים ולעשות כרצונם.

תשפז ואלו המקומות ובתי קיבול, הנקראים ידי אדם, משום שהם עומדים בשביל אדם, אלו הם שמות קדושים השולטים בכל מדרגה, שבהם נכנסים בני אדם, בתפילתם ובבקשתם, בכל השערים העליונים. וע"י זה שולטים התחתונים למעלה.

פיקודי רלט-רמא

הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים

אין להרבות בתפילה על רצונות פרטיים.

משה ידע מתי יש להאריך בתפילה ומתי יש לקצר. כאשר אדם מתפלל על עצמו עליו לקצר, וכאשר מבקש השפעה על הזולת, על עם ישראל, יש להאריך בתפילה. כאשר אדם מרגיש חסרונות פרטיים, זו פעולה בצד שמאל ממטה למעלה ועליו לקצר בתפילתו. כשעובד ומתפלל בצד ימין בהשפעה יש להאריך בתפילה.

מחשבה מתחילה מבינה, מיכולת האדם לעזוב את עצמו ולהתבונן מבחוץ מעבר לחשקים שלו ולפתח ההיגיון החדש, דהיינו תודעה אמונית.

ישנם שלשה ייחודים/צירופים עיקריים: הויה אהיה, הויה אלקים והויה אדני. השם אלקים מראה על הבריאה והשם אדני על ההשגחה בדרך של יסורים ועונש, אשר מתבטל כאשר בא בצירוף הויה, הרחמים. צירוף שם הויה אדני יתבטל לאחר שיתוקן החלק התחתון בזמן תיקון, שעדיין אין כלים ושלמות באמונה לקבל את כל אור שם הויה, ולכן בגמר תיקון אין ייסורים. עד אז ישנם מלאכים שעוזרים לקבל את התפילות.

פיקודי רלג-רלה

הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים

בחינת יעקב שבנפש הם הכוחות הרוחניים המופשטים המאפשרים את הקיום. בחינת יוסף שבנפש מאפשרת את השכלול, את החיבור הרוחני והגופני ואת הכוח להוליד נשמה. זהו החיבור בין ההרהור לבין המעשה

תשסג ארון הברית שבהיכל השביעי, מקבל הכול מהצדיק, יסוד דז"א דאצילות, ואח"כ יוצאות הנשמות מארון הברית, ונכנסות בצדיק שלמטה, בהיכל הראשון, יסוד, ואח"כ יוצאות מהצדיק שלמטה ומתלבשות בבני אדם. ולאחר פטירתן נכנסות לארון הברית שבהיכל השביעי, כדי שתהיינה כל הנשמות כלולות מלמעלה, מבינה, ההיכל השביעי, ומלמטה, מהיסוד דהיכלות, להיות שלם מכל הצדדים. וארון הברית, ההיכל השביעי, מקבל הנשמות מצדיק, ההיכל הראשון, הנכללות מב' צדדים, מזכר ונקבה. כי בהיכל הראשון מתחברות נשמות הזכרים עם נשמות הנקבות. היכל זה נסתר וגנוז יותר מאחרים, כדי שזכר ונקבה יהיו יחד בשלמות ללא אחיזה מהחיצונים. מכאן יוצאות הנשמות, המלכות דאצילות מקבלת את שמן הזיווג, ואז הנשמות יורדות לעולם, ולשם חוזרות, הוא המקום הנק' ארון הברית, וכך יוצא שהן כלולות מההיכל העליון, הבינה, ולמטה מהיסוד.

תשסד  המעיין של הבאר, יסוד, אינו נפסק מהבאר לעולם, שהיא מלכות דאצילות המלובשת בהיכל השביעי. וע"כ המקום הזה שִכלול הכול, קיום כל הגוף, להיות שלם בכל כראוי. כאן, בהיכל השביעי, הייחוד והקשר כאחד, להיות למעלה ולמטה אחד, בקשר אחד, שלא ייפרדו האיברים, הבחינות והמדרגות שבהיכלות, זה מזה, ושיימצא הכול בזיווג פב"פ.

תשסה מי שמשמש מיטתו מאחור שלא כדרכה, מכחיש התיקון של הסתכלות פב"פ, הנוהג בעליונים, המאיר הכול כאחד, שיימצא הכול פב"פ בדבקות כראוי. כמ"ש: ודבק באשתו, ולא מאחורי אשתו הזיווג האמיתי הוא פנים בפנים.

תשסו  שניים הם, יעקב למעלה, מחזה ולמעלה, ת"ת, ויוסף למטה, מחזה ולמטה, יסוד. שתי תשוקות: ההיכל השישי שלקח יעקב, וההיכל השביעי, היכל קודש הקודשים, שבו משמש יסוד דז"א, יוסף. התשוקה שלמעלה, שמחזה ולמעלה, בנשיקות שלקח יעקב, בהיכל השישי. התשוקה שלמטה, בשימוש שלקח יוסף, בהיכל השביעי, קודש הקודשים. משתי הבחינות, מיעקב ומיוסף, לקח ארון הברית, שהוא היכל קודש הקודשים: א.מצד יעקב, לקח רוח החיים. שלקח רוח החיים שלמעלה, שהתדבק בו יעקב ע"י הנשיקות. רוח החיים שלמעלה נכנס בארון הברית, ההיכל השביעי, להיזון ממנו. ב.מצד יוסף, שהוא למטה בסיום הגוף, יסוד, ההיכל השביעי לקח ממנו רוחות ונשמות להשפיע למטה לעוה"ז. זיווג דנשיקין מצד יעקב בהיכל השישי, וזיווג דיסודות מצד יוסף להולדת נשמות בהיכל השביעי.

תשסז ב' הבחינות, יעקב ויוסף, מתחלקות לב' צדדים. בחינת יעקב, ת"ת, מתפשטת ונותנת כוח לנבוע בשדיים, שהם אל שדי, שהתמלאו מרוח החיים. ומניק בהם למלאכים הקדושים, החיים והקיימים לעולם, שעומדים בו בקיום, שע"י היניקה משיגים שלמותם. ובחינת יוסף, יסוד, נכנס בתשוקה, לארון הברית, ונותן כוח בפנים, ועושה נשמות ורוחות לרדת למטה, ולזון בהם בני העולם. המלאכים יוצאים מהזיווג העליון דנשיקין. וע"כ ניזונים מרוח החיים, היוצא מהזיווג הזה, שהוא יעקב. ונשמות בני אדם יוצאות מזיווג היסודות, שהוא יוסף, וע"כ הם ניזונים ג"כ משם שיוסף הוא המשביר המרכזי, יעקב נועד לזיווג הרוחני.

תשסח ע"כ נמצאים שני הצדדים יעקב ויוסף, זה למעלה, יעקב, וזה למטה, יוסף. יעקב לזון למעלה, למלאכים לכוחות המופשטים של האדם. יוסף לזון למטה, לנשמות בני אדם. כל אחד ואחד כראוי לו. והכול אחד. שניהם בז"א: יעקב למעלה מחזה, יוסף למטה מחזה. ועכ"ז יוסף מזין לכל הגוף, שממשיך גם אור החיים מזיווג דנשיקין, שהוא מחזה ולמעלה דגוף, ומשקה אותו. כי מרוח החיים שבדבקות של יעקב, בנשיקין, יורד למטה, ליוסף שמחזה ולמטה, ובו מתדבק ארון הברית שבהיכל השביעי, ברצון של מעלה, מזיווג דנשיקין. וע"י הדבקות של יוסף בארון הברית יורד רוח החיים למטה, לנשמות בני אדם. וכשמתחבר הכול כאחד, שיוסף נכלל ג"כ מהארת הזיווג דנשיקין, אז התמלאו השדיים להניק אפילו לנשמות בני אדם. ומשום זה הכול הוא אחד. אשרי חלקו מי שיודע לקשור קשרים ולייחד ייחודים בתפילתו ברצון הלב כראוי, כדי להדביק איבר באיבר, רוח ברוח, הכול בכלל אחד, שיהיה הכול אחד כראוי. לצורך השלימות האמונית יש לחבר בין חלקי השכל.

תשסט כשהרוחות הקדושים, וכל ההיכלות והמרכבות, מתייחדים בהיכל הזה כולם כאחד, ונמצאים בקשר אחד, אז רוח העליון על כולם שבהיכל הזה, נקודה אחת, יסוד, נסתם בהם ואינו מתגלה, ונעשה רוח סתום כעין העליון שבאצילות. והסימן על זה הוא אגוז, שהתוך שבו דומה למוח המפוצל לד' פיצולים, נגד חו"ב חו"ג, ובאמצעם מחוברים כאחד. אף כאן ייחוד אחד מקשר כולם, שיתקשרו זה בזה ויהיו כולם שלמים בשלמות כאחד.

תשע  הקורבן עולה לייחד הייחוד ולתת סיפוק, לכל אחד ואחד כראוי לו, מאותו עשן שהכוהן, שהוא ימין, מעלה בקשר הייחוד ברצון, והלוויים שהם שמאל, בשירה. כך כלולים זה בזה היכל בהיכל, רוח ברוח, עד שמתחברים במקומם, בזו"ן דאצילות, איבר באיבר, שיהיו הכול כלולים כאחד כראוי הכל בשביל האחדות.

תשעא כשנשלמו הכול ביחד, שכל ההיכלות נכללו בהיכל השביעי, ואיברים עליונים, זו"ן דאצילות, מאירים לתחתונים, להיכלות, אז מתעוררות נשמה עליונה, בינה דאצילות, ונכנסת בכולם, ומאירה לכל. וכולם מתברכים, העליונים, זו"ן דאצילות, והתחתונים, כל ההיכלות ומה שבתוכם. וההוא שלא נודע ולא נכנס בחשבון הרצון, שאינו נתפס לעולם, עתיק, מתלבש בפנימיותם. אז הכול עולה עד א"ס ומתקשר הכול בקשר אחד ומתמתק הרצון שאינו נתפס לעולם, עתיק, לִפְנַי ולִפְנים, בהעלם.

פיקודי רלג-רלה

הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים

לצורך השלימות האמונית יש לחבר בין חלקי השכל.

אשרי חלקו מי שיודע לקשור קשרים ולייחד ייחודים בתפילתו ברצון הלב כראוי, כדי להדביק איבר באיבר, רוח ברוח, הכול בכלל אחד, שיהיה הכול אחד כראוי.

בחינת יעקב שבנפש הם הכוחות הרוחניים המופשטים המאפשרים את הקיום. בחינת יוסף שבנפש מאפשרת את השכלול, את החיבור הרוחני והגופני ואת הכוח להוליד נשמה. זהו החיבור בין ההרהור לבין המעשה.

היכל זה נסתר וגנוז יותר מאחרים, כדי שזכר ונקבה יהיו יחד בשלמות ללא אחיזה מהחיצונים. מכאן יוצאות הנשמות, המלכות דאצילות מקבלת את שמן הזיווג, ואז הנשמות יורדות לעולם, ולשם חוזרות, הוא המקום הנק' ארון הברית, וכך יוצא שהן כלולות מההיכל העליון, הבינה, ולמטה מהיסוד.

פיקודי רל-רלב

הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים

אשרי חלקו מי שיודע לערוך סדרים, ולתקן תיקוני השלמות כראוי.

הוא אהובו של הקב"ה בעוה"ז ובעוה"ב. ואז כל הדינים, וכל גזרות רעות, מתבטלות מהעולם.

זהו היכל הכולל את כל ההיכלות, הוא בחינת העונג ומקום ההולדה של הנשמות, המקבלים את כוחם מבינה דרך היסוד.

כאן רצון, הכולל כל הרצונות, להתחבר כל ההיכלות כאחד, ונק' בית קודש הקודשים, מקום לקבל הנשמה העליונה. ומי שזוכה למדרגה זו יוכל לעורר את הנקודה הפנימית שהיא בחינת העולם הבא שבו ישנו מאגר של נשמות, הוא צרור החיים.

בהיכל הזה נמצאים תענוגים ומעדני הרוחות והשעשועים, שהקב"ה משתעשע בגן עדן. תנאי הקבלה לכניסה למקום נפשי נפלא זה – קבלת האחדות.