082- הדף היומי בזהר הסולם – פקודי רלט-רמא למתקדמים

פיקודי רלט-רמא

הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים

מחשבה מתחילה מבינה, מיכולת האדם לעזוב את עצמו ולהתבונן מבחוץ מעבר לחשקים שלו.  לאחר מכן יש לפתח רצון למחשבה הנק' או"א ולאחר מכן המחשבה עצמה שהיא א"א ואז כשהיא עולה יש להתקשר לישסו"ת, התודעה שדרכה מקבלים את המחשבה כלומר את ההיגיון החדש ותודעה אמונית. כלומר לא רק לבטא את החשקים אלא קניית היגיון אמיתי.

משה ידע מתי יש להאריך בתפילה דהיינו להתפשטות ממעלה למטה ומתי יש לקצר. כאשר אדם מתפלל על עצמו עליו לקצר, וכאשר מבקש השפעה על הזולת, על עם ישראל, יש להאריך בתפילה. כאשר אדם מרגיש חסרונות פרטיים, זו פעולה בצד שמאל ממטה למעלה ועליו לקצר בתפילתו. כשעובד ומתפלל בצד ימין בהשפעה יש להאריך בתפילה. אין להרבות בתפילה על רצונות פרטיים.

מעשה מרכבה הוא היכולת לחבר ימין ושמאל כאשר השמאל נשלט ע"י הימין. כדי לבנות נכון מרכבה ישנם שלשה ייחודים/צירופים עיקריים: הויה אהיה, הויה אלקים והויה אדני. ע"י 8 אותיות (שהאות י מופיעה פעמים) מרכיבים את כל השמות הללו.

הויה א-ה-י ה זהו צירוף של בחינת המוחין, הויה אלקים בחינת חג"ת והויה אדני בחינת רגלין, הייסורים שיש לקחת באהבה כחומר גלם לעבודה.

תשפ מצד הבינה יוצאות ד' מרכבות, ד"ס, חג"ת ומלכות שלמעלה מחזה. ומצד המלכות שמחזה ולמטה דז"א, שנקראת אדנ"י, יוצאות ד' מרכבות, ד' מלאכים מיכאל גבריאל אוריאל רפאל. משום שכל אחד מפורש לארבע. כל מרכבה היא ארבע כשמסתכלות המדרגות, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. וכן כולן הן ארבע כל אחת, עד שיורדות המדרגות למטה בשם הקדוש אדנ"י, באלו המרכבות, העומדות ונוסעות בשם אדנ"י. והן נקראות הָרֵי נחושת שהיא בחינת ז"א. יש הרים עליונים, חג"ת דז"א, והרים תחתונים, נה"י דז"א, המאירים במלכות, ועומדים בג' צדדים, ימין שמאל ואמצע, ויוצאים מזהב כסף ונחושת. שנה"י דז"א יוצאים מחג"ת דז"א, הנקראים זהב כסף ונחושת.

תשפא נחושת שלמטה, בבריאה, היא משום שאלו המרכבות, היוצאות מן השם אדנ"י שבהיכל הראשון, שהן ארבע מרכבות, היוצאות מב' רוחות ימין ושמאל מלבנת הספיר, אלו ב' רוחות הנקראים ב' הרי נחושת.

תשפב מאלו ב' רוחות, הרי נחושת, יוצאות ארבע מרכבות, ד' אופנים, שמשתמשים בשם אדנ"י, ששקע במלאך סנדלפון שר הפנים. וכל המרכבות הן שליחים בעולם, אלו על אלו, סוסים ומרכבות. כי יש מרכבה על סוסים המסיעים אותה.

תשפג והשם הקדוש אדנ"י נכלל בהוי"ה, שהוא יאהדונה"י. השם אלקים אינו נכלל בשם אחר, כמו אדנ"י הנכלל בהוי"ה, ושבחינתו עצמו מתבטלת בהוי"ה, אבל השם אלקים אינו מתבטל ונכלל בשם אחר. משום שיש אלקים חיים בבינה, ומשֵם אלקים שבבינה מתפשט השם לגבורה דז"א ולמלכות, שנקראים אלקים, וכן מתפשט לבי"ע. ואין הארתו נאספת בשום מקום, אלא הולכת ומתפשטת. וע"כ אינה נכללת להתבטל בשם אחר השם אלקים מראה על הבריאה והשם אדני על ההשגחה בדרך השגחה של יסורים ועונש, אשר מתבטל כאשר בא בצירוף הם הויה, הרחמים. לעומתו שם אלקים לא מבטל, דהיינו שם אלקים שהוא הפירוט והבריאה, ובגמר תיקון הפרטים יתכללו בתוך הכלל ולא יהיו ייסורים, וכך גם אדם שחווה ההשראה אלוקית חש שאין ייסורים. צירוף שם הויה אדני יתבטל לאחר שיתוקן החלק התחתון בזמן תיקון, שעדיין אין כלים ושלמות באמונה לקבל את כל אור שם הויה, ולכן בגמר תיקון אין ייסורים. עד אז ישנם מלאכים שעוזרים לקבל את התפילות.

תשפד השם הכולל כל השמות הוא הוי"ה, שבמילואו יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שבצירוף האותיות של השם הקדוש היה יודע הכוהן לצרף בכל צדדיו עד שהשמות עלו בכמה צדדים במ"ב (42) אופנים, בהתפשטות הניצוץ הקשה שבבינה, הכולל כל השמות. השם הוי"ה כולל כל השמות, הספירות, בשם מ"ב, שהוא כח"ב. אשר ד' אותיות הוי"ה פשוטה הוא כתר. ועשרה אותיות המילוי של הוי"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, חכמה. ועם כ"ח (28) אותיות מילוי המילוי, יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף, וא"ו אל"ף וא"ו, ה"א אל"ף, הם ביחד מ"ב אותיות. שם הוי"ה כולל ג"ר, כח"ב. וז"א הוא עשר אותיות המילוי יו"ד ה"א וא"ו ה"א, כמו חכמה. ומלכות היא חשבון של עשר אותיות אלו, שהוא מ"ה (45). הרי ששם הוי"ה כולל כל ע"ס. ולכן נאמר, הכולל כל השמות, שהספירות מכונות שמות. שם מ"ב הוא כתר חוכמה בינה, ושם הויה הוא השלמות של עשר ספירות.

תשפה השם הוי"ה כולל כל השמות בצירוף אהיו"ל דינ"ם. באלו האותיות כלולים השמות האחרים, המתחברים עם השם הוי"ה, שהם ג' שמות, אהי"ה אלקים אדנ"י. ויוצאות אלו ונכנסות אלו. אח"כ, כשנטה והתפשט ניצוץ הקשה מבינה, מצטרפות האותיות בתוכה. ונכנסות אותיות ויוצאות אותיות באלו ט' אותיות, ואלו נמסרו לקדושים עליונים, ללכת בדרך צירוף אותיות הייחוד מהאותיות של השמות, כמו שהיה יודע הכוהן לצרף השמות באותיות רשומות. ד' שמות מרומזים בצירוף אהיו"ל דינ"ם, שהם הוי"ה וג' שמות אהי"ה אלקים אדנ"י, שהוי"ה מתייחד עימהם בג"ר ובחג"ת ובנה"י. וזה הכלל, שאינו מכפיל אות פעמיים. למשל, בהוי"ה אינו מציין ב' אותיות ה' אלא אחת, כלומר יה"ו. וכן באהי"ה חסרה ה"ת ומציין רק אה"י. וכן אותן ה' י' המרמזות על ה"י של יה"ו, מרמזות ג"כ על ה' י' של אה"י, ועל ה' י' של אלקים. חוץ מהי' של אדנ"י שהוכפלה במיוחד, לפי שהיא מדרגה מצוינת, שאינה בכל האותיות, שמרמזת על גילוי חכמה. בצירוף אהיו"ל דינ"ם, נמצא שם הוי"ה עם כל השמות המתייחדים בו. וכל השמות האחרים שבקומה, מתחברים בו עם שם הוי"ה. בייחוד הוי"ה אלקים אנו מבחינים: יה"ו שבו הרומז על הוי"ה, ואותיות א' ל' ה' י' שבצירוף אהיו"ל, עם ם' שבצירוף דינ"ם, הוא אותיות אלקים. ולקחנו לייחוד הזה, מהצירוף הנזכר, שש אותיות, שהם חמש אותיות אהיו"ל, עם אות ם' של דינ"ם. והשארנו ג' אותיות די"נ, שלא שימשנו עימהן בייחוד הזה הוי"ה אלקים. בכל ייחוד נכנסות מספר אותיות הצריכות לייחוד, ויוצאות מספר אותיות שאינן נצרכות לייחוד. שבייחוד הוי"ה אלקים, נכנסו מן הצירוף שש אותיות אהיו"ל ם', ויצאו ג' אותיות די"נ, שלא נצרכו לייחוד הזה. ועד"ז בייחוד הוי"ה אדנ"י, נכנסות שבע אותיות, שהן יה"ו מהצירוף אהיו"ל, שהוא הוי"ה, וא' מן אהיו"ל, ועם די"נ מן דינ"ם. ויוצאות ב' אותיות, שלא שימשנו עימהן, שהן ל' ם'. אח"כ, כשנטה והתפשט ניצוץ הקשה מבינה, בשם מ"ב, שהוא ג"ר, ששם הייחוד הוי"ה אהי"ה, מצטרפות לייחוד הזה ארבע אותיות, שהן יה"ו של אהיו"ל, שהוא הוי"ה, עם אה"י של אהיו"ל, שהם אהי"ה, ויוצאות חמש אותיות, שאינן נצרכות לייחוד הזה. ונכנסות אותיות ויוצאות אותיות באלו ט' אותיות, שמתשע אותיות אהיו"ל דינ"ם, נכנסות אותיות לייחוד, ויוצאות, כלומר שנשארות מיותרות.

תשפו כתוב: וידי אדם מתחת כנפיהם. רוחות וחיות ואופנים כולם בכנפיים. וידיים מתחת כנפיהם, לקבל בהן תפילות, ולקבל בעלי תשובה. ידי אדם, פירושו, מקומות ובתי קיבול, לקבל בני אדם בתפילתם ובבקשתם, ולפתוח פתחים לקבלם, לייחד ולקשור קשרים ולעשות כרצונם.

תשפז ואלו המקומות ובתי קיבול, הנקראים ידי אדם, משום שהם עומדים בשביל אדם, אלו הם שמות קדושים השולטים בכל מדרגה, שבהם נכנסים בני אדם, בתפילתם ובבקשתם, בכל השערים העליונים. וע"י זה שולטים התחתונים למעלה.