085- הדף היומי בזהר הסולם – פקודי רמח-רנ למתקדמים

פיקודי רמח-רנ

הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים

אות היא בחינת חיסרון, דין. כסימן היא החיסרון שעושה הדיו על השטח הלבן. דין זה רך יותר ומתמתק ככול שאות הקודמת לה מופיע במקום האות, ואותיות מאוחרות יותר הן דין קשה יותר.

השם "בוכו" שולט בברכת מגן אברהם הוא שם אהיה עם האותיות המאוחרות. אתה גיבור הם שני דינים מלכות וגבורה, אך דין זה הוא רחמים שהוא סמוך לרופא חולים, מחייה מתים וכדומה.

תתז והרחמים, השם הקדוש אכדט"ם, באותיות השם אלקים. כי אותיות אכדט"ם קודמות לאותיות אלקי"ם שזו קטנות דמדרגת חיה ונחשבת לרחמים מפני שזו מדרגה גבוה יותר. חוץ מן הא', שאין
לה אות קודם לה. וכן הם', אין לה אות מקודם לה, שהקודם לה מ'. והכ' של אכדט"ם קודמת אל ל' דאלקים. הד' של אכדט"ם קודמת אל ה' דאלקים. הט' של אכדט"ם קודמת אל י' דאלקים. משום שאותיות אלקים, גבורה, קו שמאל, עלו להתעטר למעלה בבינה, והוציאו שם אותיות אכדט"ם, להיקרא בהם ככול שאותיות מוקדמות יותר, דהיינו יותר קרובות לשורש, יש בהם פחות דין. כי כשעלו אותיות אלקים להתעטר למעלה בבינה, שנקראת אלקים חיים, גרע החסד שבבינה את הדינים שבאותיות אלקים שעלו, להתאחד במיעוט הדין. כי השם אכדט"ם בגי' ע"ד (74). והשם אלקים בגי' פ"ו (86). מבינה התפשט השם אכדט"ם למטה, להיכל הגבורה, לנסוע מתוך אלו אותיות האחרות שבשם אכדט"ם, שהדין התמעט בהן, ולעלות מאלו האותיות, אל השם אלקים, שבהיכל הגבורה, להמתיק הדינים שבו.

תתח כיוון שנמשכו האותיות של בוכ"ו האותיות המאוחרות לשם אהיה ושל אכדט"ם המוקדמות לשם אלקים בהיכל החמישי, חסד, ובהיכל הרביעי, גבורה, מלמעלה, מבינה, שהתחילו להיאחז הברכות מאמצעי של הכול, מקו אמצעי, ת"ת, בהיכל השישי, היכל הרצון, ת"ת, והברכות נאחזות בימין ובשמאל, שהת"ת כלול משניהם. ומשום זה אומרים, אתה קדוש. אתה, המלכות, גבורה, נכללת בקדוש, ת"ת, חסד. ונמצא ת"ת כלול משניהם, מחסד ומגבורה. משבח הזוהר את מי שיודע לעשות את הייחוד של בוכו ואכדטם.

תתט ואומרים, ושמך קדוש. כיוון שאומרים, אתה קדוש, למה אומרים עוד, ושמך קדוש? הלוא זהו שם וזהו אתה, והלוא המלכות נקראת שם ונקראת אתה? אלא בכל מקום שנמצא ייחוד וקשר הספירות זו בזו, צריכים להמשיך קדושה ותוספת קדושה, והתוספת הוא יותר עיקר מהכול. ומשום זה בכולם, בברכה ראשונה ושנייה, כתוב אתה שזו כבר קדושה, ולא יותר. וכאן, בברכה שלישית, ת"ת, המייחד ומקשר ספירות חו"ג זו בזו, במקום הזה אומרים קדושה ותוספת קדושה ובזכות זה מתקדשים עם ישראל. קדושה יש כבר במוחין דנשמה, או בחסדים, אולם אם משתמשים גם ברצון לקבל, בקו שמאל במסגרת הקדושה, אזי יש תוספת קדושה. אתה קדוש, קדושה. ושמך קדוש, תוספת קדושה. וקדושים בכל יום, שאר קדושות עליונות שבכל היכל, המתקדשים מתוספת קדושה, משום שקדושה ראשונה היא למלכות עצמה, ותוספת קדושה היא להתקדש כל השאר, הקדושות שבכל היכל והיכל. קו ימין חסדים, ו"ק. קו שמאל, הארת חכמה, ג"ר, אבל אינו יכול להאיר בלי חסדים. כי זה בחולם, וזה בשורוק. וקו האמצעי מייחד אותם זה בזה. ואז יש חכמה וחסדים בשניהם, שהם ו"ק וג"ר. ועכ"ז הו"ק דחסדים נחשבים לעיקר המוחין, והארת החכמה, ג"ר, נחשב לתוספת קדושה. ולכן נאמר, בכל מקום שנמצא ייחוד וקשר הספירות זו בזו, צריכים להמשיך קדושה ותוספת קדושה. בכל מקום שקו אמצעי מייחד ומקשר ב' הקווים זה בזה, נמצא קדושה מצד קו ימין, ו"ק, ותוספת קדושה מצד התכללות קו שמאל בימין. והתוספת הוא יותר עיקר מהכול, כי התוספת היא בחינת ג"ר, החשוב מחסדים, שהם ו"ק. למלכות בגדולתה יש רק כלים דחסדים, כי הכלים דאחוריים דמלכות, כלים להארת חכמה, נפלו לבריאה, בשבעה היכלות. וע"כ אין המלכות מקבלת הארת חכמה, זולת בהתכללות שבעה היכלות אלו. כי אין החכמה מתלבשת אלא רק בהם. ונאמר כאן, שקדושה ראשונה, חסדים ובחינת ו"ק, היא למלכות עצמה. ותוספת קדושה היא להתקדש כל השאר, שאר קדושות עליונות שבכל היכל, המתקדשים מתוספת קדושה. כי תוספת קדושה, חכמה וג"ר, אינו מאיר אלא בשבעה היכלות אלו, להיותם הכלים דאחוריים שלו. וכשמבקשים בתפילה: "חננו מאיתך חוכמה בינה ודעת" הכוונה שתגדל אצלנו התשוקה ליחד.

תתי ואח"כ התקדש הכול מלמעלה, מבינה, ומכל האבות, חג"ת, שהכול נקשר בקשר אחד, במה שאומרים, ברוך אתה ה' האל הקדוש. כאן הכול קשר אחד, משום שאומרים, ברוך אתה ה' האל הקדוש. וע"כ נקרא ת"ת איגוד וקשר הכול בייחוד אחד. אשרי חלקו מי שיודע לסדר שבחיו של אדונו במקום שצריך. עד כאן בג' ברכות הראשונות, דבקות וברכות וקדושה יחד באבות, חג"ת. שברכה א' חסד, ב' גבורה, ג' ת"ת..

תתיא מכאן והלאה בתפילת שמונה עשרה שאלות ובקשות. ותחילה, צריך האדם לבקש לדעת בדברי אדונו, כדי להראות תשוקה אליו ולא ייפרד ממנו. וזו התפילה, וחננו מאיתך חכמה בינה ודעת. משום שהאדם צריך להשתתף בקדושה של השם הקדוש העליון להתעטר בו, והשם של ברכות וקדושות הוא כוז"ו, שהוא השם הקדוש הוי"ה, שהוא קדוש בקדושה. ואותיות הוי"ה, הוציאו מאותיות אחרות כוז"ו. כי הן האותיות השניות להוי"ה, שאחר י' דהוי"ה כ' של כוז"ו, והשנייה לה' דהוי"ה ו' של כוז"ו, והשנייה לאות ו' דהוי"ה ז' של כוז"ו, והשנייה לה"ת דהוי"ה ו' אחרונה של כוז"ו. והחיבור של השמות הוי"ה וכוז"ו כחיבור זכר בנוקבא, ששֵם הוי"ה, המאיר בז"א, הוא זכר, והשם כוז"ו, המאיר בהיכלות, הוא נוקבא. ואלו השמות הקדושים העליונים הם הקדושה. השם "כוזו" הוא צד הנקבה, הויה צד הזכר והחיבור בינהם הוא שלמות בין זכר בז"א והנקבה היא המאירה לפרטים

תתיב האותיות האחרות כוז"ו נקראות טל, טל השמיים, שהוא החשבון של האותיות שלו, שכוז"ו בגי' ט"ל (39), משום שכאן למטה, במלכות, נמצאים כל הדברים בחשבון, בהארת חכמה, הנקראת חשבון ומספר. ואין חשבון אלא ללבנה, מלכות, כי אין החכמה מתגלה בשום ספירה, אלא במלכות. ונמצא שאין חשבון אלא למלכות. ומשום זה צריכים להתקשר בקדושת אדונו ולא ייפרד ממנו. וכשהוא מבקש, תחילת הבקשות צריך להיות, לדעת את אדונו, להראות שתשוקתו הוא אליו, שהיא בקשה ראשונה, וחננו מאיתך חכמה בינה דעת. מכאן והלאה, ייפרד מעט, וישאל בקשותיו מה שצריך לבקש.

הגימטריות מלמדות על הצד המופשט על הבנה רחבה ממנה ניתן לגזור גם דברים שלכאורה אינם קשורים, אלא שמשייכים לאותו סדר עליו מדברים.

כשמברכים בברכת הלבנה ואומרים שאין אנו יכולים ליגע בך, הכוונה שזו בחינת האמונה ואין לנו שום חשבון שהוא בחינת המלכות דאור חוזר, אלא אמונה שלא ניתן לשלוט עליה, כך מי שדבוק באמונה שהיא מעל השכל, כך לא ניתן לגעת בנו לרעה. שלא מונים ועושים חשבון לשמש שהיא בחינת הרצון לקבל.

חוכמה היא השראה אלוקית בינה היא נפרדות עקב ההשארה האלוקית. הבקשה הראשונה היא דעת אמונית הכוללת גם את הנברא, אך לא דעת יוונית שכלית של חומר הגוף וידע גשמי, אלא דעת נפשית להתקרבות להשם.

תתיג וכל שאלותיו תהיינה לאחר שיסדר סדר. כעין זה כל שאלותיו תהיינה בתחנונים ובבקשות לפני אדונו, ולא ירחיק עצמו ממנו, כלומר שלא יתרעם על הקב"ה ולא יעורר שאלות על האמונה. אשרי חלקו מי שיודע לסדר סדר זה, ללכת בדרך הישר כראוי. כל המתרעם על הקב"ה בהכרח יוצר נפרדות ומנתק עצמו מהחיים.

תתיד כמו שהתאחד אש במים ומים באש, דרום בצפון וצפון בדרום, שאש ומים הם פנימיות חו"ג, ודרום וצפון הם חיצוניות חו"ג, מזרח במערב ומערב במזרח, שהם ת"ת ומלכות. אף כך התקשר הכול יחד והייחוד נשלם זה בזה.

תתטו וכל אלו היודעים לסדר תפילתם כראוי, לכלול אלו ההיכלות אלו באלו ולקושרם זה בזה, האדם הזה נקשר בהם, ומקרב עצמו לכלול בהם, מבקש בקשה וניתנה לו. אשרי חלקו בעוה"ז ובעוה"ב.

אומרים בבקשות: מלא משאלות ליבנו לטובה, דהיינו מה שטוב לנשמה. בקשה אמונית אמיתית ישנה אפשרות שתתקבל.