095- הדף היומי בזהר הסולם – פקודי רעה-רעז למתקדמים

פיקודי רעה-רעז

הֵיכַל חַמִּישִׁי שֶׁל הַצָּד הָאַחֵר שְׁאֵוֹל כְּנֶגֶד הַשֵּׁם עֲרַל

היכל זה נק' שאול ובו שולט בעיקר כוח הפירוד, וגורם לאיבה ושוד, והתיקון הוא כשישראל עושים חסד. העורלה שהיא בחינת בעל מנת לקבל גורמת פירוד.

במבנה העולמות אין ואקום, וכאשר ישראל אינם עושים חסדים, מחפשים אומות העולם שבנפש את החסדים ונותנים כוח לס"א. כל פעם שהפרט עושה מעשה טוב שלא למען הכלל, נותן הוא בכך כוח לצד הרע. לכן רק ישראל שהם כלל האומות יכולים להיטהר מטומאת העורלה ואז כשעושים חסד, מתחזק הצד הטוב.

תתצו ההיכל החמישי נקרא שְאוֹל, כנגד השם של היצה"ר, שנקרא ערל, שהוא עניין עורלה. בהיכל זה יש פתח אחד, וממונה אחד עליו, ממונה לעורר תמיד קטרוגים על העולם. הרוח הזה נקרא איבה, משום שהשם של הפתח הזה, איבה שמו. כמ"ש: ואיבה אָשׁית בינך ובין האישה האיבה מעורר קטרוגים על העולם.

תתצז בהיכל הזה עומד רוח אחד השולט על הכול, הנקרא שוד"ד, כמ"ש: שוד ושבר. שודד בהרים הרמים בין סלעים והרים. מהיכל זה יונקים כל השודדים והמשחיתים בחורבנות. ומכאן יוצאים כל אלו שהורגים בחרבות וברמחים, והולכים אחר להט החרב המתהפכת לכלות הכול בגלל אנשים שהולכים בדרך של הרס, וזה בא ממקום רוחני בנפש.

תתצח מהרוח הזה יוצא הרוח שוד. כששולט רעב על העולם, נמצא רוח שוד ורוח אחר משתתף עימו, שנקרא כָּפ"ן. ואלו הולכים בעולם ונמצאים כנגד בני אדם. כמ"ש: לשוד ולכָפן תשְׂחק. ואלו עושים קטרוג על בני אדם ושודדים הכול. שוד, אחר שהולך בין הרים הרמים, ושודד ומחריב ומכלה הכול, חוזר ושודד בני אדם, ומתים מחולשה שמחליש אותם. וכשאנשים אוכלים אינם שבעים, משום שהוא שולט בעולם ונוצר באדם חוסר סיפוק, כמה שצורך אינו שבע בחינת צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ, וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר.

תתצט ובעת ההיא מי שעושה חסד עם בני אדם, ונותן להם לאכול ולשתות, ראוי לדחות אלו ב' רוחות לחוץ, שלא ישלטו בעולם. וכשישראל אינם עושים חסד עם בני אדם, ושאר העמים עושים חסד בעולם, אז אלו ב' רוחות ממתיקים דבריהם על העמים, ומתקיפים את ישראל, כי אז מתחזק הס"א וישראל נכנעים.

תתק וכשישראל עושים חסד, נכנע ס"א ונחלש, וצד הקדושה מתחזק. וכשישראל אינם מתעוררים בחסד, אלו ב' רוחות מתהפכים להכניע את ישראל. ואז אלו הברכות, שיורדות מלמעלה מצד ימין, יונקים אותם שאר העמים. וזה שאמרה השכינה, שָׂמוּני נוטֵרָה את הכרמים, אלו שאר העמים. ואמרה, כרמי שלי לא נטרתי. שהם ישראל הנקראים כרם השכינה. משום ששאר העמים משכו את השכינה, בתוכם, ע"י החסדים שעושים עם בני אדם. וישראל מרחיקים אותם מתוכם, משום שאינם עוסקים בחסדים, כשאר העמים. כשאומות העולם עושים חסדים, עושים זאת לאינטרס האישי, והיות ויש התגברות של הרצון לקבל, הם מבינים שההטבה השלמה היא הדבר האמיתי בעולם, הם מנסים להגדיל את הרצון לקבל שלהם כדי לקבל את ההטבה. דומה הדבר ללימוד רוחניות, אך כאשר עם ישראל מתעסק בחיצוניות התורה, יחפשו אומות העולם את בפנימיות ויתנו בכך כוח לס"א. וכך בתוך עם ישראל אם הדתיים לא ילמדו קבלה, החילונים ילמדו קבלה ויגדילו את כוח החילוניות בעולם.

תתקא ותחת הרוחות עומדים כל אלו הנקראים עורלה, זְמוֹרי עורלה, ענפי עורלה. ולמעלה מהם ממונה שנקרא גְזַ"ר דינַיָ"א. עומד על אלו שאינם שומרים שנות עורלה של אילנות, ועל כל אלו המעכבים אות ברית מילה מבניהם. שע"ז רצה הנחש להרוג בנו של משה, עד שציפורה מלה אותו. כמ"ש: ותיקח ציפורה צוֹר ותכרות עורלת בנה. עם הס"א שנק' צור, חותכים את השמאל.

תתקב והרוח הזה ממונה על בני אדם המשחיתים דרכם, ואינם דואגים לכבוד אדונם, לשמור אות ברית הקדוש. והרוח הזה מכניסם לגיהינום, לשאול ולאבדון, ונידונים שם. אדם שאינו שומר את הברית פוגם בקשר עם אדונו

תתקג בהיכל הזה בפנים באמצע, נמצא רוח שעומד ואורב על דרכים ושבילים, לראות כל אלו העוברים על דברי תורה, כדי להביא שנאה בין האנשים שלמטה לבין מעלה, כי כל ההיכל הזה הוא איבה.

תתקד כולם דרכם להראות פנים מאירות לבני אדם, ולפתותם, כדי שיסורו מדרך האמת, ולהמשיכם אחריהם, ואח"כ הורגים אותם. וימותו בשני עולמות.

תתקה הרוח הזה נקרא אפריר"א, עפר מאֵפר, שאינו עושה תולדות ופירות לעולם. אינו העפר הקדוש העושה פירות, שנקרא עפרות זהב, אלא כמ"ש: מעפר שריפת הַחַטָאת. שאפר נקרא עפר. וזה עפר שריפת החטאת. והסימן שבמקרא הזה בא בב' אופנים:

א. משום שהרוח ההוא כלול בחטאת, שהוא הנחש החזק.

ב. כשהאדם חוטא, הוא מחזק את העפר הזה, והוא שולט בעולם. על שגגה מביאים חטאת. מי שחוטא גורם לאיבר הרוחני הקשור לאותו חטא להינתק ממקור החיות

תתקו והרוח הזה, שנקרא עפר, כלול במֵי המָרים הַמְאָרְרים. וע"כ האישה שסוטה תחת בעלה, ועשתה מעשה אשת זנונים, צריך להשקותה מים הכלולים בעפר, שהוא מקרקע המשכן. והעפר הזה מהמקום שנקרא קרקע, עולם הבריאה, נקרא קרקע של המשכן, מלכות דאצילות, הנקראת משכן. והעפר הזה, הרוח, הוא מאותו הקרקע. ומשום זה צריך הכוהן להשקות האישה ההיא באופן הזה, לתת עפר מקרקע המשכן בתוך המים.

תתקז אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה מטהר אותם במים טהורים עליונים, מימי הבינה, כמ"ש: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתֶם. מים ראשונים מבינה. מים אחרונים ממלכות. והנה נקראים מים ראשונים מצווה, שהיא מלכות, ומים אחרונים נקראים חובה. מים עליונים, קדושה, מצווה. ומים אחרונים, חובה, הס"א שבהיכל הזה. ומשום זה הס"א לוקח חלקו במים ההם. וע"ז כתוב: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם.