094- הדף היומי בזהר הסולם – פקודי רעא- רעד למתקדמים

פיקודי רעא-רעד

הֵיכַל ד' שֶׁל הַצָּד הָאַחֵר חוֹבָה כְּנֶגֶד טִיט היָוֵון כְּנֶגֶד אֶבֶן מִכְשׁוֹל

ההיכלות הם מקומות נפשיים בלב האדם שחלקו השמאלי הוא כנגד הס"א והיצר הרע. על האדם להכפיף את צידו השמאלי לצד ימין אשר הוא קשור למוחין ולנשמה. וכך ההיכל בצד השמאלי נק' חובה, ויש לפעול שיגברו הזכויות על החובות. הימין לא בא לבטל את השמאל אלא לתקנו ולפעול גם אותו בהשפעה. לעומתו השמאל רוצה להביס את צד האמונה.

כל הבעיות מתחילות כשאדם מחייב את הקב"ה במקום להצדיק את ההשגחה כפי שעושה הצדיק.

תתפב ההיכל הרביעי, נקרא חובה שם נוסף לס"א. זהו טיט היָוֵון כנגד שם אחר של יצה"ר, אבן מכשול. והכול אחד. נקרא חובה, משום שנמצאים שם כל עוונות העולם, ההכרעה של עוונות.

תתפג כאשר בני אדם חוטאים, כל מעוררי דין וחוק, לוקחים העוונות ומניחים אותן בהיכל חובה. וכל המצוות שבעולם, כל המלאכים הקדושים הממונים על זכויות העולם, כולם לוקחים אלו המצוות ומניחים אותן בהיכל רביעי דקדושה, הנקרא זכות. ונמצאים שם המצוות של בני אדם, והעוונות נמצאים בהיכל האחר, שנקרא חובה. ונשקלים יחד ברה"ש, כי זה לעומת זה עשה האלקים. ולפי הכרעת המצוות או העוונות, לצד זה או לצד זה, כך מנצח. אם העוונות מרובים, מנצח הס"א. ואם המצוות מרובות, מנצחת הקדושה.

תתפד וע"כ ברה"ש, כשמתעוררים אלו ב' צדדים, זכות וחובה, תלויים בהם חיים ומוות. אם הזכויות מכריעות לצד זה, שנקרא זכות, נכתב האדם בצד שנקרא חיים, משום שאלו ב' הצדדים עומדים ביום ההוא, זה בצד זה, וזה בצד זה. אם אדם זוכה והזכויות מנצחות, נכתב לחיים, משום שאוחז בו הצד הקדוש, שנקרא זכות, והחיים אוחז בו, ואומר, זה שלי הוא ושלי היה. ואז נכתב האדם לחיים.

תתפה ואם העוונות מנצחים, אז ס"א הטמא, הנקרא חובה ומוות, אוחז בו ואומר, זה שלי הוא ושלי היה. ואז נכתב שהוא שלו. ברה"ש נכתב האדם או לחיים או למיתה. אם נכתב בצד הקדושה, נכתב לחיים, ומתקיים שם ומתדבק בו. ואם נכתב בס"א, מתקיים בצד הטומאה ודבוק בו, שהוא מיתה. וזהו, הן לחיים והן למוות, שנמשך בצד זה או בצד זה.

תתפו כל זמן שעומד בצד של הקדושה, כל הקדושות וכל הטהרות מתדבקות בו, יקרא, והקב"ה ישיב וישמע לו. עליו כתוב: יקראֵני ואענהו, עימו אנוכי בצרה, אחלצהו ואכבדהו. אורך ימים אשׂביעהו ואַראהו בישועתי. וכל זמן שעומד בצד הטמא, כל הטומאה וכל העוון וכל הרעות מתדבקים בו, קורא ואין מי שישמע לו, מרוחק מהקב"ה. עליו כתוב: רחוק מרשעים ישועה. וכתוב: גם כי תרבו תפילה אינני שומע. השם יתברך שומע תפילת כל פה, לכל מי שיש פה. פה הכוונה למי שמוכן לעשות זיווג דהכאה, ולעשות דברים ראויים.

תתפז היכל זה, הוא מקום של כל אלו הנקראים אלוהים אחרים. משום שמתגלים כאן. וכן נמצאים כאן כל המסיתים בני אדם לתענוגי עוה"ז לזנות, להתענג בתענוגי ניאופי העולם, ומושכים אותם אחר תענוגים וניאופי עוה"ז.

תתפח בהיכל הזה רוח אחד חזק שולט על כולם, ונקרא ג"כ אל, כמו הרוח שבהיכל ד' שמצד הקדושה. זהו אל נכר. שמפתה האדם העוסק בתורה, או שעומד בבית המדרש, והאדם חושב כמה הרהורים. והרוח אומר, שמוטב ללכת בחברה המתגאים על בני אדם, וההולכים אחר נשים יפות, והמתענגים בתענוגי העולם. כיוון שהאדם התפתה אחריו, אז כל הרוחות משוטטים והולכים ונמשכים אחריו.

תתפט כמה רוחות אחרים עומדים תחת הרוח, וכולם מטמאים בעוה"ז ובעולם ההוא. ואלו הרוחות נקראים, צואה רותחת, כמ"ש: צא תאמר לו. שהוא מלשון צואה, שמפתים את האדם לצאת מבית המדרש ומהקדושה לתענוגי העולם. הן המדרגות העומדות לטמא תמיד.

תתק באמצע ההיכל יש רוח, שנקרא נֶגע, וממנו יוצא רוח, שנקרא נגע צרעת, העומד תמיד לטמא לכל בעלי לשון הרע, יותר על מה שמטמאים אותו בהיכל השלישי. והנגע העליון ממונה על כל שולחנות השבת, כי כשנכנסת השבת ואין עורכים השולחן, בתענוגי שבת כראוי, שהם מבזים השבת, הנגע הזה לוקח אלו שולחנות, שאין עליהם תענוגי שבת. השולחן מלשון שליח המקשר בין בעל הבית לבין המקום שאליו צריך להגיע, הוא בחינת לב האדם, והשאלה היא מה שם אדם על ליבו, האם דברי תורה או חלילה הבלים. במיוחד בשבת ויום טוב יש להיזהר, שאם לא פועלים בקדושה, הס"א גוזלת את כל השפע. יתרה מזו, ישנה ערבות הדדית בעם ישראל ומי שאינו שומר ומקדש את השבת כהלכתה פוגע בכלל.

תתקא וכשנגע לוקח אלו השולחנות, כל מעוררי הדין והחוקים העומדים שם, כולם פותחים ואומרים, ויֶאהב קללה ותבוֹאֵהו, ולא חפֵץ בברכה ותרחק ממנו. וילבש קללה כְּמַדו. ינַקש נושֶׁה לכל אשר לו, ויבוזו זרים יְגיעוֹ, אַל יהי לו מושך חסד.

תתקב באותו ליל שבת, כשהשולחנות ניתנו לצד הרע, אז מתחזק צד הרע הטמא, והאדם נמסר לצד האחר. אוי לו שנגרע מצד הקדושה, צד האמונה, וניתן בצד האחר הטמא. כעין זה בכל הסעודות של יו"ט.

תתקג בהיכל הזה, בנים, חיים ומזון, הם בהיפוך, שמונעים ג' אלו מבני אדם. ובהיכל הרביעי הקדוש לא נמצאים בנים, חיים ומזון, ותלויים למעלה. וכאן נמצאים לרע. כי כשהאדם מגיע להיכל הזה, נמצא שם חיים לכלות אותם. ושם, בנים כשהם קטנים, שיוצא מכאן הרוח להתמנות מקטרג עליהם. ושם נמצא מזון, להעבירו מן האדם. הכול לרע. והכול תלוי בחובה, בעוונות. וע"כ נקרא ההיכל הזה חובה.

תתקד ומכאן יוצא רוח טמא ארירי"א. וכמה אלף ורבבות עימו, וכולם נקראים אוֹרְרֵי יום. והרוח הזה, וכל אלו שעימו, כולם עומדים לקחת המילה ההיא, שהאדם מקלל עצמו מתוך כעסו. והם מעוררים את הנחש שנקרא, לוויתן נחש עקלתון, כדי להביא ולהעיר קללות על העולם. המקלל מתוך כעסו מעורר על עצמו את הנחש והופך לרדוף למלא את תאוותיו.

תתקה ואוררי יום אלו שולטים על הרגעים ועל שעות היום, שע"כ נקראים אוררי יום. ולוקחים אלו המילים, שהאדם קילל את עצמו, בין מתוך כעס בין בדרך שבועה, ובמילה ההיא מעוררים את נחש עקלתון, שנקרא לווייתן, כדי להעמידו שיחבל העולם. וע"כ קילל איוב בצערו את יומו ולא את גופו, כדי שלא יאחזו במילים שלו, שכתוב תחילה, ויקלל את יומו. ואח"כ כתוב: ייקְבוּהו אוררי יום.