037- הדף היומי בזוהר הסולם – יתרו – קלו-קלח למתקדמים

שיעור שמע:

הורד Mp3

יִתְרוֹ קלו-קלח

שתי מרגליות

מלמד כאן על היחס בין העליונים לתחתונים ועל החיבור בין הרצונות הגופניים למחשבתיים, מוח ולב. קשר זה אפשרי בשתי צורות, או במוח או בלב. בעליונים נוצרה מעין מחלוקת בין ההכרה הגבוהה לבין התודעה שתפקידה לנהל את הגוף. החלק העליון של ההכרה בבינה נק' אהיה, והתודעה נק' יהו. המלכות, הרצון עלתה לבינה ועשתה הפסק בין ההכרה לבין התודעה. אדם יכול לתפוס רק בתודעה, בה מורגש החיסרון הגופני. רק במצב גדלות יכול האדם לחבר בין התודעה לבין ההכרה, בזכות זה שמוכן האדם לוותר על הרצון הגופני, לבוא כולו לבחינה של שבת, למצב בו הוא רוצה בחיים רוחניים, בעקבות תפילה ראויה או לימוד חזק שגורם להשראה עליונה. במצב זה זוכה הוא להגיע להכרה העליונה ב – ג' קווים בצורה שתוכל להשפיע על דרכי הגוף ב-ג' צורות.

תקלג) שתי מרגליות הן ומסך אחד ביניהם העומד בין זו לזו. מרגלית העליונה אין בה צבע, אין בה מראֶה בגילוי.

תקלד) מרגלית זו העליונה, כשמתחילה להיגלות, מאירות שבע אותיות חקוקות, בולטות ומנוצצות ובוקעות בקיעים והיכלות. ומאירות כל אחת ואחת. ואלו שבע האותיות הם שני שמות, הנחקקים במרגלית ההיא. וביום השבת מנוצצות ומאירות ופותחות פתחים ויוצאות ושולטות. והן אהי"ה יה"ו. האותיות מתנוצצות. ובהתנוצצות שלהן נכנסות זו בזו, ומאירות זו בזו.

ביאור הדברים. המלכות נקראת מרגלית, להיותה נאחזת ב נה"י דז"א, הנקראים רגליים. ומחמת עליית המלכות לבינה, נקראת גם הבינה בשם מרגלית. והיא מרגלית עליונה. מחמת עליית המלכות לבינה, התמעטה הבינה לבחינת ו"ק בלי ראש חוסר שלמות, שבטבעה בינה שייכת לג"ר, והמלכות עושה בה מיעוט כשעולה אליה, חסדים בלי חכמה. אמנם זה יתכן בז"ת, חג"ת נה"י דבינה, שהן צריכות לחכמה בכדי לתת לתחתון. וכשאין להן, הן פגומות. אבל ג"ר דבינה, שהן תמיד באור החסדים, ואינן מקבלות חכמה לעולם גם אינן רוצות, אינן מתמעטות כלום מחמת עליית המלכות.

מרגלית עליונה היא בינה ואין בה צבע. הג"ר דבינה תמיד באור החסדים, ואור החסדים אין בהם צבע, שאין בהם שום אחיזה לדינים. ואין בה מראה בגילוי, אין שם חכמה, הנקרא מראה. אבל לא מחמת פגם, כי בג"ר דבינה אין פגם, אלא, אין הגילוי חכמה נוהג שם לעולם.

אבל בז"ת דבינה, חג"ת נהי"מ, יש גוון ויש מראה. וממנה נמשכים כל הגילויים, שבתחילה הן בו"ק בלי ראש, מחמת עליית המלכות בהן. לכן נאמר, שמאירות שבע אותיות חקוקות, ז"ת, חג"ת נהי"מ, בולטות, בחסדים, ומנוצצות אור חוזר. וע"י עליית המלכות התבקעה המדרגה לשתיים, שחו"ג ושליש ת"ת עד החזה נשארו במדרגת בינה, וגם המלכות התחברה בהם מחמת העלייה, ונה"י נפלו ממדרגת בינה וירדו למדרגה שמתחתיה, לז"א.

שבע האותיות אהי"ה יה"ו, הם שני שמות החקוקים במרגלית. שחג"ת עד החזה, שעודם במדרגת בינה, נקראים בשם אהי"ה, כמו בינה. אבל נה"י, שנפלו ממדרגת בינה לז"א, אינם נקראים אהי"ה, אלא יה"ו, כמו ז"א. א' של אהי"ה חסד, ה' של אהי"ה גבורה, י' של אהי"ה ת"ת עד החזה, ה' של אהי"ה המלכות שעלתה במקום החזה. שהן נשארו במדרגת בינה, שנקרא אהי"ה. ויה"ו הם נה"י שנפלו ממדרגת בינה, י' של יה"ו יסוד, ה' של יה"ו הוד, ו' של יה"ו נצח.

ולעת גדלות, ביום השבת, יורדת המלכות ממקום בינה למקומה כך שיכולה לעלות חזרה את מה שנפל מאח"פ חזרה למדרגת בינה. ואז שני חצאי המדרגה, אהי"ה יה"ו, חוזרות ומתחברות. ולמה המלכות עלתה למקום החזה, ששם שליש עליון דת"ת, הלוא למקום בינה הייתה צריכה לעלות? אלא, בז"ת נחשבים חג"ת כמו כח"ב בראש. ונמצא הת"ת, שהוא בינה, ע"כ עלתה לת"ת. גילוי זו היכולת של התחתון לראות את הסוד בעליון, כאשר לתחתון יש כלי להיות שותף. כלומר גילוי אפשרי במקום שישנו החיסרון של התחתון, מתאים להיות שותף לאור שבא מלמעלה. בזכות עליית מלכות לבינה, מתאפשר לנו לגלות בתודעה, כלומר גילוי זה בא תמיד מהחיבור של התחתון לעליון.

תקלה) וכשנכנסים זה בזה, מאירים זה מזה בשני צבעים. אחד צבע לבן, ימין, ואחד צבע אדום, שמאל. שאינם נעשים מדרגה אחת ממש, אלא שנעשים לימין ושמאל. שאהי"ה נעשה לימין, ויה"ו נעשה לשמאל. ומזדווגים זה בזה. ומשני צבעים אלו נעשו שני שמות אחרים, עד שעולים האותיות לשבעה שמות. שכל אות ואות משבע אותיות אהי"ה יה"ו נעשה לשם אחד. מפני שלכל בחינה יש גילוי ורצון אחר.

תקלו) איך נעשות האותיות לשבעה שמות? א' של אהי"ה יוצאת ונוצצת ונכנסת באות ו' של יה"ו, ומאירות בשני צבעים לבן ואדום, והם שני שמות, הויה אל, ומאירים יחד. ה' של אהי"ה יוצאת ונוצצת ונכנסת באות ה' של יה"ו, ומאירות שתיהן בשני צבעים לבן ואדום. ואלו שני השמות, אחד נקרא הויה בניקוד אלוקים, שהי' בחטף סגול, והה' בחולם, והו' בחיריק, ואחד נקרא אלוקים, ומאירים יחד. י' של אהי"ה נכנסת בי' של יה"ו, ונוצצות יחד, ונכנסות זו בזו, ומאירות שתיהן, מפותחות וחקוקות כאחד, והן זוקפות ראש, שמשיגות ג"ר, ומאירות ומנוצצות, אחד עשר ענפים עולים מימין ומשמאל, שביחד הם כ"ב ענפים, כ"ב אותיות.

תקלז) ואלו שתי אותיות המאירות, י' של אהי"ה וי' של יה"ו, שמתחבקות זו בזו, הן, הויה הויה, מצפץ מצפץ חילוף שם הויה באת"בש – במקום א האות ת, במקום ב האות ש, שלוש עשרה מידות הרחמים. ואלו שתי האותיות, כשנכנסות זו בזו ומתחבקות זו בזו, זוקפים ראש, שמשיגים ג"ר, מאירים ומנוצצים על כל, באלו י"א ענפים, היוצאים מצד ימין י"א ומצד שמאל י"א, שהם כ"ב אותיות התורה, שכל התורה והחכמה מתגלה ע"י כ"ב אותיות. יש שני שמות הויה, קודם שלוש עשרה מידות הרחמים. הויה בא"ת ב"ש הוא מצפץ. י"ג מידות הרחמים הם בדיקנא דא"א, ושני פאתי הראש הקודמים לדיקנא הם שני שמות מצפץ. ועניין שני שמות אלו, שהכלים הריקניים שנשארו בראש א"א אחר הסתלקות האורות דג"ר דג"ר, לא יכלו להישאר בראש א"א מחמת עוביותם, ויצאו מראש א"א ונתלו בחוץ על עור הראש דא"א. והם המכונים שערות דא"א.

ואחר שיצאו, נבקעו לשני חצאי מדרגה, כו"ח נשארו על ראש א"א, ובינה ותו"מ יצאו ממדרגת ראש ונעשו לשערות דיקנא. ובגדלות יורדת המלכות שבסיום שערות ראש לסיום שערות דיקנא, ואז עולות שערות דיקנא בחזרה לשערות ראש ונעשות מדרגה אחת. והנה סיום שערות הראש, הנטהר מכל דין מחמת ירידת המלכות משם, נקרא בשם מצפץ. והוא מצפץ הימני, שבסיום שערות ראש, הנקרא פאה. ואותו הסיום הימני שנטהר נעשה לראש לשערות דיקנא, והוא מצפץ השמאלי.

וזה עניין שתי אותיות י', של אהי"ה ושל יה"ו, שמתחברים בשני שמות מצפץ מצפץ. כי י' של אהי"ה, שליש ת"ת העליון עד החזה, שבעת קטנות עלתה לשם המלכות, י' הנכנס באור ונעשה אויר, רוח בחסר ג"ר. ובשבת כשירדה המלכות ממקום החזה, ונטהר הת"ת מכל דין, נקרא הת"ת עתה בשם מצפץ. והוא מצפץ הימני. הרי שי' של אהי"ה הוא מצפץ. וכשהי' הזו מאירה בי' של יה"ו, ונעשתה לראש אליה, נקרא הי' של יה"ו ג"כ בשם מצפץ, אלא מצפץ השמאלי.

תקלח) אות ה' של אהי"ה שנשארה במקום החזה, עולה בשם אחד להתחבר עימהם, והוא אדני. וירדה משם למרגלית תחתונה, וכל אלו השמות בולטים ומנוצצים ויוצאים ושולטים בשבת. כיוון שאלו שולטים, יוצאת מרגלית עליונה, ג"ר דבינה, בולטת ומנוצצת ומתוך התנוצצות שלה, לא נראה בה גוון. כי מאירה רק בחסדים, ואור החסדים אין בו גוף.

תקלט) כשיוצאת המרגלית, היא מזדווגת ומשפיעה בשמות אהי"ה יה"ו, שהם ז"ת שלה, כי אע"פ שאין בה גוון, שאינה מקבלת חכמה, עכ"ז כל שפע החכמה שבז"ת שלה מקובל על ידה. ואז, שם אחד מהם, אדני, המלכות שבמקום החזה דז"ת, השביעית, מתעטרת ונכנסת במרגלית התחתונה, מלכות. ומתיישב במקומו שֵם י"ה, חו"ב. שאחר שירדה המלכות ממקום החזה, מתגלה הג"ר, שהן י"ה. ומרגלית העליונה מתיישבת בשםי"ה, ומתעטרת בהתנוצצות הזו המתנוצץ בשם הזה.

שאלות לחזרה ושינון בזהר יתרו קלו-קלח
1. מי הן שתי המרגליות שמזכיר באות תקל'ב?
2. מה הם ג' הזיווגים בין אהי"ה ליה"ו העולים אליהם כדי לבסס את ג' הקוים?
3. מי הם ב' השמות מצפ"ץ מצפ"ץ?
4. מה תפקידה של ה- ה' שנשארה מהשם אהי"ה שלא באה בזיווג עם יה"ו?
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams