"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

סיכום קצר שנכתב ע"י אחד התלמידים:

דף היומי בזוהר הקדוש, פרשת לך לך עמודים נ"ח – ס', י"ט תשרי תשע"ה חול המועד סוכות.

אנו לומדים היום מאמר חדש – נפשי איויתך בלילה.
רבי שמעון היה הולך בדרך (בדרך ה') והיה עימו רבי אלעזר בנו, ורבי אבא, ורבי יהודה.
בעוד שהיו הולכים, אמר רבי שמעון, תמיהני – איך בני העולם אינם מסתכלים להבין דברי תורה? ולדעת על מה הם עומדים בעולם?

התורה מלמד אותנו כיצד להיבן את החיים. הרי אדם מתלונן על העולם הזה כמה שהוא רע וכו' ובאה התורה ומספרת לו כיצד נכון להתיחס לחיים, מספרת לנו התורה לאן ללכת וכיצד ללכת, אבל בני אדם הולכים אחרי העולם כמו נשים מוכות שהולכות שוב ושוב אחרי בעליהן שמכים אותם. שואלים את האדם או את האישה המוכה – למה את הולכת אחרי בעל מכה? למם אתה האדם הולך בעולם שאתה כלכך מתלונן עליו ואינך בא לשמוע דרך להתנהל נכון בצורה שהכל באמת יהיה בסדר? הרי התורה נותנת לנו דרך – למה שלא נשמע אותה ונלך בה?!

אישה מוכה צריכה להתגרש מבעל מכה, אסור לה להסכים עם המצב. אדם צריך להתגרש מהעולם הזה ששוב ושוב מאכזב, ששוב ושוב כביכול מבטיח לנו אושר ולא נותן לנו. חייב לעצור! חייב ללכת לתורה הקדושה שנותנת לנו את הדרך הנכונה – ובה להדבק. לא מתאבדים ח"ו – לומדים כיצד לחיות נכון, על פי האמת.

אם כל המהוויום והתשוקות שלנו הם רק לענייני העולם הזה – אז נלך שולל בכל מחיר אחרי העולם הזה, אבל אנחנו חייבים להבין שהתמורה, המטרה, הכיוון – הוא לבית המדרש, לדבקות בה', לקשר רוחני. לשם צריכים לכוון את נפשנו.

בלילה האדם חולם חלומות. אם העולם הזה חשוב מאד לאדם ובו הוא מתעסק – עליו הוא גם יחלום, ובגלל החלום, שמשאיר רושם בנפש האדם, הרצון של האדם לעולם הזה נהיה גדול יותר.
אבל אם האדם מפרסם את הרוחניות, משקיע בה, הוזה עליה, מהרהר ברוחניות – עליה הוא יחלום והחלום גם יתן לו כח.

המסקנה העיקרית מהשיעור היום היא שאסור להסכים להיות "אישה מוכה" אסור להמשיך לשאוף לעולם גשמי טוב וזהו, מספיק לתת לו 10 או 20 אחוז בערכי החשיבות שלנו, לא מוכנים להמשיך להיות "אנשים מוכים של העולם הזה, את הנפש שלנו אנו נותנים לרוחניות, לקבל חיות ממנה.

כדאי לשמוע את השיעור המלא, הוא בטח מדוייק יותר ועמוק יותר.

—
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

סיכום קצר שנכתב ע"י אחד התלמידים:

דף היומי בזוהר הקדוש, פרשת לך לך, עמודים נ"ה – נ"ז. י"ח תשרי, חול המועד סוכות תשע"ה.
מראה לנו הזוהר הקדוש שיש קשר בין השורשים לבין הענפים היוצאים מהם אך לנו הבחירה כיצד יתבטא השורש בענף.

בעולם התחיל תהליך – אברהם אבינו יורד למצרים בגלל הרעב בארץ כנען, שרה אשתו נלקחת לבין פרעה, פרעה מקבל נגעים גדולים באותו הלילה ומיד מחזיר את שרה לאברהם. לאחר מכן משלח פרעו את אברהם ברכוש גדול ובשומרים שישמרו עליו.

בשורשים העליונים יש חוקים. החוקים האלה צריכים לבוא לידי ביטוי בענפים הנובעים מהשורשים אך אפשרות הביטוי יכולה להיות כזו או אחרת.

כמו שאברהם אבינו שהוא השורש לעם ישראל היה צריך לרדת למצרים כדי לעלות למדרגות עליונות יותר כך עם ישראל שהם הענפים שיצאו ממנו היו צריכים קודם כל לרדת למצרים ואח"כ לצאת משם ברכוש גדול ולבוא לארץ ישראל.

הירידה למצרים היא כדי לקחת משם את הרצונות הגדולים, את חומר הגלם בשביל האהבה. חומר הגלם הוא ההשתוקקות הגדולה.

אדם הראשון כאשר הרגיש את ההשתוקקות הגדולה – נפל בפיתוי הנחש ולקחת את ההשתוקקות לעצמו. על נח כתוב – "וישת מן היין וישכר, ויתגל בתוך אהלה", כי חטא שלח את ההשתוקקות לעצמו.

לעומת זאת אברהם אבינו לאחר שעלה ממצרים בחזרה לארץ כנען עלה דרך הנגב. נגב הוא המקום שממנו הוא ירד למצרים, כלומר שנשאר אברהם באותה מדרגה, בקדושה, ולא נפל לקליפות של מצרים.
ולמה דווקא דרך הנגב? נגב מסמל את המקום המנוגב מהאור, שאין בו הרגשות גדולות של אורות מיוחדים… ודווקא זה המקום שממנו צריך לעלות – צריך בהתחלה להיות מוכן לוותר על כל ההשתוקקות ומשם לעלות ולא עולים ישר מהמקום המלא בהרגשות קדושות של הנאה ותענוג…

זהו סיכום קצרצר מהשיעור המיוחד – כדאי לשמוע את כולו…

—
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

סיכום קצר שנכתב ע"י אחד התלמידים:

דף היומי בזוהר הקדוש, פרשת לך לך, עמודים נ"ב – נ"ד, ט"ז תשרי חול המועד סוכות תשע"ה

במאמר הקודם למדנו על אברהם אבינו שירד למצרים כדי להמשיך את ההתקדמות שלו. איך זה קשור למצרים? משום שכדי להתקדם צריך לגלות רצונות חדשים שיעירו אותו. הרצונות החדשים טמונים אצל הס"א, במקום הטומאה, שמה יש קלקול ושמה צריך תיקון. לכן למרות שה' לא אמר לו לרדת למצרים הוא יורד מתוך תשוקה לתקן עוד.

את שרה הוא שם בתוך תיבה, ואותה גילוי אנשי המכס. ראו שהיא יפה מאד ולכן לקחו אותה אל פרעה מלך מצרים. בפנימיות האדם הפרוש הוא שהאדם רוצה להשתמש ברצון יפה של קדושה בשביל הטומאה. אברהם שהוא צד הצדיק שבאדם מבין שאין ברירה משום שזה מקום הטומאה במצרים אבל הוא מחזיק בצד הקדושה בכל מחיר ומצדיק את ה', וה' שומר על שרה בבית פרעה ולא נוגע בה כלל, ולאחר מכן פרעה משלח את אברהם ברכוש גדול המורה על אותם רצונות שאברהם מגלה במצרים ומשם מעלה לתיקון. זה הרכוש שבשבילו ירד וזה הרכוש שאכן משיג.

בשיעור היום אנו לומדים בעניין הצדיק. כתוב "צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה".

מה הקשר בין תמר לצדיק? אומר הזוהר הקדוש – מה תמר אינו עולה אלא זכר ונקבה כך הצדיק אינו עולה אלא זכר ונקבה. הזכר הוא צדיק והנקבה היא צדקת. כמו אברהם ושרה.

מהו כארז בלבנון ישגה? מה ארז בלבנון הוא עליון על כל האילנות, אף הצדיק, הוא עליון על כל, והכל יושבים תחתיו. כלומר שמתקיימים בזכותו.

עוד למדנו – צד הנקבה, שהיא צד ההשתוקקות שבאדם, צריך להתעורר בלילה ללמוד תורה ולשבח את ה' בשירות ותשבחות.
בחצות לילה צריך האדם להתעורר לעסוק בתורה ולשבח את ה' בשירות ותשבחות. בכך האדם מייצר בתוכו צד של חסדים. מפנה האדם את ההשתוקקות שלו לה' ית'. לילה הוא זמן של תאוה והשתוקקות גדולה – כאשר קמים ומרגישים את ההשתוקקות הגדולה ואותה מקדישים לה' ית' אז זוכים ללבוש של אור החסדים. לאחר שאדם משיג לבוש של אור דחסדים יכול ביום להשיג את אור החכמה.

דוד המלך היה קם בחצות לילה תמיד, לשבח את ה'.

כל פעם שיש לאדם השתוקקות (חצות לילה) – צריך לשבח את ה'. אם לאדם אין התעוררות של ההשתוקקות אז הוא צריך לדקור קצת את עצמו כדי שיתעורר… צריך לוותר על ההשתוקקות הגדולה המורגשת כהשתוקקות לדברים חיצוניים של סיפוק עצמי ולחדור לפנימיות ולרצון לקשר עם ה'.

לקום בחצות לילה זהו מושג פנימי אך כדי לעורר את הפנימיות צריך מעשה חיצוני, לכן צריך לקום בפועל בחצות לילה, כל לילה, לעסוק בתורה ולשבח את ה'!

—-
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

סיכום קצר שנכתב ע"י אחד התלמידים:

דף היומי בזוהר הקדוש, פרשת לך לך, עמודים מ"ו – מ"ח, י"ד תשרי תשע"ה

אברהם אבינו יורד למצרים מכיוון שיש רעב בארץ.
לפני כן אמר לו הקב"ה לבוא לארץ כנען, ובארץ כנען אברהם פועל רבות ומגייר אנשים. כעת בגלל רעב אברהם יורד למצרים. למה? כיצד מעז אברהם? משום שאברהם רוצה לעשות תנועה נוספת בשביל הרוחניות. ארץ כנען היא מדרגת נשמה אבל אברהם רוצה להשיג גם מדרגת חיה, שהרצונות הגדולים של מדרגת חיה שנפלו משבירת הכלים – נפלו למצרים ולכן משם צריך להביאם.

עוד אומר לנו הזוהר הקדוש שאברהם אבינו שם את שרה בתוך תיבה כדי שלא יראו אותה בכניסה למצרים – שלא יקחו אותה אל פרעה מחמת יופיה. אך למרות זאת ראו אותה אנשי המכס ולקחו אותה אל פרעה. פרעה לא יכל לפגוע בשרה ועוד שקיבל בגלל עונשים ובסוף החזיר אותה לאברהם עם רכוש גדול.

ומה זה אומר לנו מבחינה פנימית? התיבה היא מקום שמור, כמו תיבת נח. השמירה מפני החיצוניים היא מוכרחת במיוחד במקומות טמאים כמו מצרים. לכן דווקא את שרה שהיא צד הגוף, צד הרצון, אותה הוא שומר בתוך תיבה.
השמירה היא על ידי אמונה. אם האמונה היא חזקה וברורה – גם השאלות הגדולות לא יוכלו לפגוע בעבודת ה' של אברהם. לכן גם אם המצרים רואים את שרה אברהם לא מפחד, הוא יודע שהשכינה שומרת עליה, כי הוא שם אותה בתוך תיבה, במסגרת אמונית.

כאשר שרה הייתה בבית פרעה ומשם נתן פרעה רכוש גדול לאברהם – בעצם זכה אברהם ברצונות הגדולים הנמצאים בטומאה, שאותם מקבל בזכות שירד למקומות הנמוכים. אבל כאן צריך להזהר כמובן שלא ליפול בטומאה, אלא לחזור עם הכלים לקדושה.

כאן צריך עקשות גדולה – לגאולה!!!

כך גם כאשר אבותינו ירדו למצרים, ולאחר מאתים ועשר שנים עלו ממצרים ברכוש גדול, והשיגו ג"ר דחכמה, שזוהי מדרגה עצומה מאד, ואסור להתקע במצרים אלא חייב להתקדם למדרגות גדולות יותר. אסור להשאר במצרים! אחר כך, מתוך אחדות גדולה המדרגה הבאה שלהם הייתה מעמד הר סיני!

אברהם אבינו הוא השורש – זרעו שירד למצרים עוברים את אותם התהליכים שהיו אצלו.

אסור להתיאש בדרך, צריך עיקשות, צריך ריכוז, צריך תפיסה אחדותית בכל הדרך ולא להיתקע בדרך.

בעזרת ה' נזכה כולנו למציאות שלימה בקשר עם הקב"ה.

זהו סיכום קצר, כדאי לשמוע את השיעור המלא…

—
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

סיכום קצרצר מהשיעור, סוכם ע"י אחד התלמידים:

דף היומי בזוהר הקדוש, פרשת לך לך, עמודים מ"ג – מ"ה, י"ב תשרי תשע"ה

מאמר "וירד אברם מצרימה".

פלא פלאים! לאחר כל הדרך שעשה אברהם עד שהגיע לארץ כנען הוא חוזר ויורד למצרים?
אומר הזוהר – משום שמצרים דומה (!) לגן ה', גן עדן!

כאן צריך זהירות שלא להתבלבל, מקום הטומאה דומה למקום הקדושה. במקום הטומאה מוחזק הפוטנציאל לאור הגדול – אבל אסור לקבל את האור הזה במקום הטומאה!

יש חכמה בצד ימין ויש חכמה בצד שמאל. חכמה שבצד ימין היא בחינת נהר פישון, וחכמה שבצד שמאל שהיא בינה השבה להיות חכמה, היא בחינת הזהב. גדלות הרצון מתבטאת בחכמה שבצד ימין.

הרצון הגדול נמצא במצרים, אבל שמה זהו מקום של טומאה גדולה.

לפעמים אדם לומד הרבה תורה ומבין בשכל הרבה מאד דברים אבל בגוף הוא אינו מרגיש שום קשר לדברים, לכן הוא הולך למקום שבו יש השתוקקות גופנית אבל רק כדי לעורר אותה ומשם לקחת את השתוקקות למקום של קדושה.

הבעיטה בקופסא –
שני חברים טובים שגדלו יחד ונפרדו לחייהם, כל אחד במקומו, ונפגשו לאחר הרבה מאד שנים כאשר בא חבר אחד עני מרוד אל חברו העשיר הגדול כדי לבקש ממנו עזרה כלכלית.
הורה העשיר למשרתו לתת לעני בקופסא שהביא אוצרות מבית האוצר.

נכנס העני לבית האוצר ואסף כמה שיכל בקופסא – ויצא החוצה. ראה אותו המשרת ובעט לעני בקופסא וכל האוצרות התפזרו על הריצפה… בכה העני במר נפשו על שכך עשה לו המשרת אך המשרת אמר לו – למה אתה בוכה? הרי יש לך עוד זמן לקחת מהאוצרות – תמלא שוב את הקופסא. נכנס מהר העני, מילא ויצא, ושוב בעט לו המשרת בקופסא, ושוב הוא בכה וכו' כך כמה פעמים.
עד שבסוף כשכבר לא נשאר זמן לאסוף עוד אוצרות, ממש התחנן העני בכל צורה אפשרית למשרת – שלא יבעט לו בקופסא! אז אמר לו המשרת – כל מה שכאן על הריצפה – שלך הוא! לא רציתי שיגמר לך המקום בקופסא ובגלל זה תפסיד עוד הרבה אוצרות…

כדי להגיע לגדלות – שוב צריך לרדת לקטנות ושוב לעלות לגדלות, אחרת היינו עומדים כל הזמן במקום ללא רצון להתקדם למדרגות חדשות. כך הדרך – בעולה ויורד. אין אפשרות לייצר בעמידה במקום אלא רק בעולה ויורד.

אומרו חז"ל – אין ירושלים נבנית אלא מחורבנה של צור (המקום של טומאה), וכן אין צור נבנית אלא מחורבנה של ירושלים.

לכן צריך לרדת למצרים – אבל גם לזכור – באנו כדי להעלות ניצוצים ולא כדי להישאר שמה וליפול לתאוות שלהם חס ושלום.

הסיכום כאן קצרצר – כדאי לשמוע את השיעור המלא…

—
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

סיכום קצרצר ע"י אחד התלמידים:

דף היומי בזוהר הקדוש, פרשת לך לך, עמודים מ' – מ"ב, י"א תשרי תשע"ה

אנו ממשיכים את המאמר המדבר על ג' המדרגות – נפש, רוח ונשמה שבאדם.

במאמר זה אנו מדברים על ג' מדרגות שבאדם. את הנפש והרוח מקבל האדם מאביו ואמו, את הנשמה מקבל מהקב"ה. נשמתו של אדם הראשון נולדה מז"א ומלכות דאצילות, והכח הנוסף הוא בינה דאצילות. כך יש נשמה רוח ונפש. נשמה – מבינה, רוח – מז"א, נפש – ממלכות דאצילות.

בתוך מדרגת הנפש נמצאת מדרגת הרוח, ובתוך מדרגת הרוח נמצאת נקודה שנקראת נשמה.

מה תפקיד האדם?
את הנפש אין לאדם אפשרות לתקן. הנשמה כבר מתוקנת, היא חלק אלוקה ממעל. לכן את מדרגת הרוח צריך האדם לתקן.

על הנפש שורה הדין של הנחש שנותן לאדם כח של פרטיות. הנחש אוכל עפר, כלומר שכל מה שאוכל טועם בו טעם של עפר שהוא בחינת אנוכיות, כח של מוות, ששואל תמיד – מה אני אקבל? את הכח הזה אין אפשרות לתקן בעולם הזה.

את מדרגת הרוח, שהוא בחינת הרוחניות שהאדם מרגיש בעולם – את זה הוא יכול לתקן. זה כמו צד ההשקפה, התודעה, שיש לאדם. רק רוחניות זו עומדת לתיקון אצל האדם.

כאשר נפטר האדם הוא עובר דרך מערת המכפלה, שמה נותנים לו האבות מכתב, איתו הוא הולך למעלה. למעלה בודקים את המכתב – אם זוכה האדם, דהיינו שזיכך את רצונו והכליל אותו בצד הנשמה מכניסים אותו לגן עדן, ואם לא זוכה – לא זוכה…

כך בכל מעשה שהאדם עושה, אם הוא לא רוצה להירדם רק בתוך המעשה אז הוא עושה תיקון עם הרוח באותו המעשה ואז הוא נכלל בצד השמה שבו. כך לאט לאט הוא מתקן את רוחו להיות מזוככת ולא נשאר בכל פעולה רק עם צד הגוף.

לכן בכל פעולה אומרת לנו התורה – יש לך הזדמנות לקחת את הפעולה לרוחניות. אתה אוכל? תברך. אתה קושר נעליים? יש דרך נכונה לקשור. זו מתנה זה לא כדי להטריד אותנו…

לכן אדם יקפיד היטב וידע שהרוח היא כרגע עומדת לתיקון, זה כמו הצורה שבתוך החומר. הגוף יעמוד לתיקון רק באלף השביעי.

זוהי רק טעימה קטנה מתוך שיעור נשגב – כדאי לשמוע את השיעור המלא…

—
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

סיכום השיעור ע"י אחד התלמידים:

דף היומי בזוהר הקדוש, פרשת לך לך, עמודים ל"ז – ל"ט, ח' בתשרי תשע"ה.

אנו לומדים מאמר "תלת דרגין נר"ן (שלושה דרגות – נפש, רוח ונשמה)".

מלמד אותנו הזוהק הגדול שישנם שלושה מדרגות, שהם גם נאחזות זו בזו. מדרגות אלו מסורות לחכמי לב. חכמי לב הם אלו שליבם לא נתון לגוף אלא לשכל ישר. לב חכם פועל כמו הקדוש ברוך הוא, אוהב, נותן, משתף וכו'. רק לב חכם כזה יכול להבין מדרגות רוחניות, פנימיות.

אמנם נראה שמדרגות אלו מתחילות לדבר על דברים גשמים אבל גם הם דברים רוחניים ורק ההתבטאות שלהם יכולה לבוא בדברים גשמיים.

מתחיל הזוהר הקדוש לדבר בעניין מדרגת הנפש.

כאשר בעל ואישה עושים מעשה להולדת נפש בעולם, כל האברים של האיש מוסכמים ומתתקנים להנות ממעשה זה, והנפש והרצון של נכנסים אז בהסכמה של אותה הפעולה, ובכך מושך את הנפש של אותו ולד שעתיד להיוולד.

הרצון הגדול והרגש שבמעשה זה מורגשים בבחינת הגוף אבל מיד צריכים לעבור לכוונה אחת, לרצון להיות שותפים במהלך העולמי של הקב"ה. להיות שליחים של הקב"ה בעולמו. כך מביאים הם את הנפש שלהם לאותו המעשה ולא פועלים רק כדבר גשמי.

כך מגיעה לאדם דרגתו הראשונה – בחינת "הנפש" הנמשכת לו מעת לידתו.
נפש זו נשארת עם האדם. לאחר שנפטר האדם מהעולם הזה הנפש אינה סרה מן הקבר. כלומר שנשארת נקודת קירבה שיש בה איזשהו דבר ניצחי עם אותה נשמה של האדם שעלתה למעלה. לכן נשאר משהו, איזשהו נפש, המקשר בין העולם הזה לאותה נשמה של הנפטר.

—
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

סיכום קצר של השיעור ע"י אחד התלמידים:

דף היומי בזוהר הקדוש, פרשת לך לך, עמודים ל"ד – ל"ו. ז' תשרי תשע"ה.

אנו במאמר "ויעבור אברם בארץ".

מאמר זה הוא בחינת סתרי תורה המספר לנו על המלחמה כנגד יצר הרע.
אומרת התורה – "ויעבור אברם בארץ, עד מקום שכם, עד אלון מורה, והכנעני אז בארץ".

המקום הראשון שמספר לנו הכתוב כאן שאליו הלך אברהם הוא – שכם. שכם מרמז על בית הכנסת, ששמה שורה השכינה. בית הכנסת הוא מקום קדוש, מקום בו שורה האהבה.
לאחר מכן הלך עד "אלון מורה", היינו בתי מדרשות שמורים שמה תורה ברבים, שבו שורה היראה.
אבל מיד כתוב – והכנעני אז בארץ, כלומר שאז מתעורר יצר הרע שאינו נותן לאדם לבוא לבתי מדרשות ובתי כנסיות.

להמשך השיעור – הקשיבו לשיעור…

—
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

סיכום קצר מהשיעור, סוכם על ידי אחד התלמידים:

דף היומי בזוהר הקדוש, פרשת לך לך, עמודים ל"א – ל"ג, ו' בתשרי תשע"ה.

אנו ממשיכים את המאמר "ויעבור אברם בארץ".

כדי להבין מאמר זה צריכים להבין מה הדרך של אברהם לעבור בארץ. צריכים להבין מיהו אברהם ומהו המעבר הזה?

במעבר זה רוצה להראות לנו מה המעבר שאברהם עושה, וכן איזשהו רציפות של ד' בחינות דאור ישר המתבטאת באבות. באים לספר לנו מהלך שעושה אותה מדרגה רוחנית שנקראת אברהם.

ב' מושגים נביא כאן בקצרה:

"מנעולא" – כח היראה, המבטא את רצון הבורא, כלומר כח הנברא שרוצה לפעול כמו הבורא ואומר – אני לא מקבל. זהו כח הבינה, היכולת לנעול את הרצון לקבל. זהו מצב של יראה, מזה קונים חכמה.

"מפתחא" – קבלת אור החכמה, דהיינו הרצון של הבריאה עצמה.
אומר הזוהר, שעד עכשיו לא היה כח המנעולא שולט על הארץ.

אברהם אבינו רואה שאין מנעולא, אין יראה, וכתוצאה מכך – יש רעב בארץ. לכן צריך ללכת למקום שאפשר לעשות שמה את העבודה בשביל לייצר את הכח הזה של המנעולא. לכן יורד אברהם למצרים כדי שמשם יוכל לתקן את החיסרון.

אנו רואים במקום אחר, שה' מבטיח לאברהם שיתן את הארץ לזרעו ואברהם שואל – במה אדע כי אירשנה? (איך אדע שבאמת זרעי ירש את הארץ?), ועונה לו ה' – ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדו ועינו אותם ארבע מאות שנה. (זאת בעצם תשובת ה' לשאלה איך אדע שזרעי ירש את הארץ? על זה אומר לו ה' – זרעך יהיה גֶר בארץ שאינה שלהם, וייענו אותם וכו'). כלומר אומר לו ה' – זרעך צריך לרדת לרצון (ארץ) כזה שאינו שלהם, שהוא בעצם הרצון לקבל בעל מנת לקבל, כדי לדלות משם את צורת העבודה.

למה צריך לרדת למקום נמוך כל כך בשביל לתקן? כדי להרגיש את האנוכיות, להרגיש את הדבר הצריך תיקון. אדם שלא מרגיש את האנוכיות שלו – לא יכול לתקן! אם אדם לא פוגש את המקרה – לא יכול לבוא אל מעבר למקרה.

מצרים היא זו שמספקת לנו את הפגישה עם האנוכיות, עם המקרה. האנוכיות של האדם היא זו שניגשת לדברים בעולם בהתיחסות של "מקרה" או של "מצב".

למשל אדם כשכואב לו הראש הוא אומר לעצמו – זהו מצב טוב או שאומר שמצב זה אינו טוב.

אם נחשוב בצורה ראויה נבין שה' שלח לנו את המצב, וה' יכל לעשות מצב יותר טוב, אבל ה' רוצה שאנו נתייחס למצב בצורה נכונה. את ההתיחסות, שהיא בעצם המעבר למקרה – אותה צריכים אנו לתקן. אנו צריכים ללמוד להתיחס נכון למצבים ולא לחיות רק את המצבים. אבל אם לא נפגוש את המצב – לא נוכל לעבור אל מעבר למצב.

נסיים כאן ונאמר שאברהם יורד למצרים, למקום הצר, מקום שבו מורגשת האנוכיות – כי משם צריך לתקן.

זוהי טעימה קטנה משיעור מלא – כדאי לשמוע את השיעור המלא…

—
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

סיכום קצר מהשיעור, סוכם על ידי אחד התלמידים:

דף היומי בזוהר הקדוש, פרשת לך לך, עמודים כח – ל. ה' בתשרי.

אברהם אבינו עושה תהליך.

אברהם אבינו היא מדרגת החסד שבאדם.

האבות הקדושים הם היסוד שמעביר אותנו לקדושה, ולכן אנו רוצים לראות כיצד נוהגים השורשים באופן הראוי כדי לדעת גם כן כדי לעשות את התהליך.

אומר רבי ייסא –
כתוב "ויעבור אברם בארץ", וכתוב שאומר ה' אל משה "אני אעביר כל טובי אל פניך".

מכך לומד רבי ייסא גזרה שווה מפסוק לפסוק. כמו ש"כל טובי" היינו מדרגת בינה כך גם כשאברהם "עובר" בארץ היינו מדרגת הבינה.

אברהם הולך למקום שכם.
שכם היינו מיעוט מהארת השלימות, "משכמו ומטה", היינו שירד משלימות לחוסר שלימות.
שכם הוא צד צפון. שהוא בחינת שמאל.

לאחר מכן הלך אברהם לאילון מורה, שהוא בצד מזרח. הוא בחינת קו אמצעי, תפארת.

כך עבר אברהם בארץ, מדרגת בינה, הלך לשכם שהוא צפון ובחינת שמאל, ומשם אל אילון מורה שבמזרח, שהוא בחינת קו אמצעי.

כך סרה הקללה מהארץ, שהיא המלכות, ומאירים בהם ב' הקוים ע"י הקו האמצעי.

היות ואברהם שהוא מדת החסד בא למדת קו אמצעי, אילון מורה, לכן התגבר על הנחש, הסטרא אחרא, משום שהנחש שולט רק כאשר ישנם ב' קוים.

לאחר מכן כתוב שבנה אברהם ב' מזבחות. באחד כתוב "לה' הנראה אליו" לעומת מה שכתוב אחר כך שבנה לה' ולא כתוב "הנראה אליו".

מכאן אומר הזוהר הקדוש שישנם ב' מדרגות – מחזה ולמעלה, ששם יש בחינת מנעולא שהיא שמירה של חסדים מכוסים, ולמטה מחזה יש בחינת מפתחא שהיא גילוי חכמה.

לכן כאשר מדובר על מחזה ולמטה ששם יש גילוי של הארת חכמה – כתוב שה' נגלה אליו, ולמעלה מחזה, שלשם חזר אחר כך, שזה טבעו – בעל חסד, שמה אין גילוי לחכמה ולכן לא כתוב שה' נגלה אליו.

זוהי רק טעימה קטנה, כדאי לשמוע את השיעור המלא…

—
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

סיכום קצר מהשיעור, סוכם על ידי אחד התלמידים:

הדף היומי בזוהר הקדוש, פרשת לך לך, עמודים כה – כז. ד' תשרי תשע"ה.

היום אנו לומדים מאמר – ויקח אברם את שרי.

שואל הזוהר הקדוש –

מהו שכתוב "ויקח אברם את שרי"?

היה אפשר לחשוב אולי שלקחה בכח, אבל אומר הזוהר שהפרוש של "ויקח" הוא שלקח אותה בדברים. שרה היא בחינת הגוף ביחס לאברהם, כמו הלב ביחס לשכל.
מלמד אותנו הזוהר הקדוש, שאי אפשר לכפות על הלב, אי אפשר להכריח את הלב, צריך לשכנע אותו בדברים. פנימיות הגוף הוא הלב, ובשביל להגיע לאהבה צריך בחירה, וצריך שלא תהיה כפיה, לכן צריכה פיוס בדברים טובים, וזה שלקחה בדברים.

לאחר שדיבר הזוהר על שרה, שואל על לוט. מדוע לקח אברהם את לוט?
ראה אברהם ברוח הקדוש שדוד המלך, שממנו יצא משיח, צריך לצאת מלוט, ממקום של קללה.

יוצא שיש סדר בעולם. הרצון הגדול ניתן לסטרא אחרא. הרצון הגדול, בכל אדם, נמצא במקומות מקוללים. אדם צריך לקחת אותם איתו אבל שידע שהם אסורים ויתקנם לאט לאט.

לאחר מכן, שואל הזוהר – למה לקח אברהם את הגרים?
מהו לגייר? להביא אותם ממקום שאינם עובדים את ה' למקום שהם עובדים את ה'.

אדם צריך לראות שכאשר הוא מזכה כל אדם לחזור בתשובה או לעשות מעשה טוב או ללמוד פנימיות התורה הוא גם זוכה בזה אם עושה את זה מתוך טובות.

אברהם אבינו גייר את הנפש. כל אדם צריך לקחת עוד רצון ועוד רצון מתוך נפשו ולהביאם לעבודת ה'. הכח האמיתי הוא הכח הפנימי של הדבקות בה'. לא כח חיצוני.

זוהי רק טעימה קטנה, כדאי לשמוע את השיעור המלא…

—
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

סיכום קצר מתוך השיעור:

דף היומי בזוהר הקדוש, פרשת לך לך, עמודים כב – כד, כ"ח אלול תשע"ד

מספר לנו הזוהר הקדוש דבר נפלא, הנשמה לגוף ויש לה תפקיד בגוף.
מדמה את זה לאברהם ושרה. אברהם הוא צד הנשמה ושרה היא צד הגוף. את צד הגוף צריך לתקן. אליהם מתלוה לוט שזה הנחש, לוט זה לשון קללה, זה הקליפות.

כאשר הנשמה מתעוררת לתקן את הגוף שהוא בעצם הלב, זה נקרא שאדם מגיע לגיל י"ג.
למי יותר קל לתקן את הלב, לאדם רגשן או לאדם שכלתן?
לאדם רגשן – קל לתקן אבל קשה לו להחזיק לאורך זמן.
לאדם שכלתן – קשה לתקן אבל כשמתקן מחזיק לאורך זמן.
צריך לשלב.

עד לכאן סיפר לנו שהנשמה צריכה לרדת לגוף ולתקנו.

עד כאן למדנו מאמר "ואעשך לגוי גדול", מכאן והילך אנו לומדים מאמר "וילך אברם כאשר דבר אליו ה'".
אמר רבי אלעזר – יציאה היא עניין של יציאה מבית הסוהר לעומת ההליכה שהיא הליכה אל שער המלך. אברם כבר "יצא" מאור כשדים ונשאר בחרן. לאחר שה' אמר לו לך – לך, אז כתוב "וילך אברם כאשר דבר אליו ה', ולא כתוב "ויצא".

בעניין לוט אומר הזוהר הקדוש, שנתחבר עם אברם כדי ללמוד ממעשיו ועם כל זה לא למד כל כך. ועל זה אומר רבי אלעזר – אשריהם הצדיקים הלומדים דרכיו של הקב"ה כדי ללכת בהם, וליראה ממנו, מאותו יום הדין שעתיד האדם ליתן דין וחשבון לפני הקב"ה.

ביום הדין, לאחר שהאדם נפטר מתודעתו הגשמית, דנים אותו על מעשיו ואין לו לאן לברוח, והוא חותם על כל מה שעשה…

אומר הזוהר, בוא וראה כמו שהרשעים הם קשי עורף בעולם הזה, כן אפילו בשעה שעומדים לצאת מעולם הזה מקשים עורף. משום זה, אשרי הוא האדם, הלומד בעולם הזה דרכיו של הקב"ה כדי ללכת בהם! והרשע, אע"פ שמסתכל באלו הצדיקים, הוא מקשה ערפו ואינו רוצה ללמוד מהם.

אין מה להתחמק מעולם האמת, לכן כדאי לעשות רכוש כאן בעולם הזה – מהו הרכוש? מה צריך לרכוש בעולם הזה בשביל העולם הבא? מעשים טובים! הגיונות של קדושה! צריך ללמוד כדי לעשות.

—
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

סיכום קצר מתוך השיעור:

עמודים יט – כא

אנו במאמר "ואעשך לגוי גדול" (כך אמר ה' לאברהם).

אברהם הוא צד הנשמה שבאדם, והוא עשה תנועה מצד עצמו שהיא גרמה לכך שבזכות זה ה' התגלה אליו.
מי שמחכה שיקבל הרגשה לפני שעשה מצד עצמו – לא יקבל.
ואעשך לגוי גדול – הגדולה היא מצד הימין. מה עושה את האדם גדול? כשהוא יכול לפעול את צד הגדול שבו. האדם בנוי מנשמה וגוף, מה שמייצג את הנשמה שבו זה האמונה.
לקטן צריך לדאוג כל הזמן, לעומת הגדול שהוא משפיע, הוא יוצר ולא מקבל. חסד זהו גדולה. אברהם אומר – הגדולה היא להיות כמו הבורא, לפעול את צד הנשמה, לעומת נמרוד שרוצה להגדיל את צד הבריאה, צד הגוף.

שואל רבי אלעזר את רבי שמעון אביו, למה כתוב "לך לך מארצך" הרי גם תרח ולוט הלכו עם אברהם ולמה לא אמר "לכו לכם"?
"לך לך" היינו היציאה כדי לבוא לתיקון. רצונות הגוף לא רוצים לבוא לתיקון אלא הנשמה רוצה. את הנשמה – תלכי לך לתיקון. כשאדם רוצה לחזור בתשובה ולהתחיל לעשות עבודה בא איתו יצר הרע. כך גם לוט בא עם אברהם. מצד להיזהר ולהשמר ממנו שלא להימשך אחריו לרעה. עד שמביאים גם את הגוף להסכמה לתיקון – הגוף מתנגד ומושך את האדם לדרך רעה.

לכן כאשר אנחנו מתחילים עבודה צריך להתחיל מתוך מחשבה גבוהה, ואז כשבאים למקום הגוף, מקום הפרטיות, מקום התיקון, יש הרגשה שהגוף שולט – אבל אסור להסכים למציאות זו שהגוף שולט, צריך להכפיף את אותה מחשבה עליונה על הגוף. למרות שזה מציאות קשה שיש בה כעס אסור להסכים לגוף. הזמן הזה הוא זמן שצריך בו שמירה גדולה, כמו שנות הערלה לפני שאוכלים את פרות האילן.
שמור על הכח הזה שאתה בזמן ההכנה שעדיין אין בו תענוג.

להרחבה ולהעמקה – הקשיבו לשיעור…

—
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

סיכום קצר מתוך השיעור:

דף היומי בזוהר, פרשת לך לך, עמודים ט"ז – י"ח, כ"ו אלול

כאשר אברהם אבינו, דהיינו מדת החסד שבאדם, מחליטה ואומרת שאינה רוצה עוד לעבוד עבודה זרה, אזי יוצאת מהטבע שמה שהיא רוצה זה דברים חיצוניים. היא כבר מבקשת משהו פנימי, עמוק, משהו אמיתי.

מצד אחד הפסיק עם העבודה הזרה ומצד שני עדיין לא יודע כיצד לעבוד את ה'. דומה לאדם שחוזר בתשובה ומפסיק להנות בדרך הרעה אבל עדיין לא יודע ללמוד תורה וכו'.

אברהם ישב במקום הנקרא חרן, כלומר במציאות של חרון אף, של כעס. במצב זה אברהם היה במציאות של דינים כפולים וכביכול הפסיד מכל המהלך.

במצב זה ה' אומר לאברהם: "לך לך מארצך וממולדך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". כלומר שאינו אומר לו לאן ללכת אלא קודם אומר לו – תוותר על עצמך, תבוא למקום אמוני ואני כבר יגיע לך לאן ללכת…

אז אומנם זו מציאות של חרון אף, של כעס כביכול מצד הגוף שדורשים ממנו לוותר על עצמו אבל זה גם המקום לאמונה שלמה ובטחון בה' ית'.

—
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

סיכום קצר מתוך השיעור:

דף היומי בזוהר הקדוש, פרשת לך לך, עמודים י' – י"ב, כ"ג אלול תשע"ד

אנו נמצאים בלימוד על אברהם אבינו שבא לקיים את העם היהודי.
העם היהודי יש לו תפקיד – להוביל את כל האנושות לדבקות בה', לשלום, שהוא הכלי לאהבה. בלי השלום אין כלי שמחזיק את אור האהבה בעולם. האהבה חייבת לבוא גם מצד התחתון, וודאי שהבורא מצידו אוהב אותנו.

אנו לומדים תהליך, מה קורה לאברהם אבינו, אבל וודאי שזה קורה גם בכל פרט ופרט.

כך מלמדנו הזוהר – ישנם ב' תהליכים: מלמעלה למטה, ולמטה למעלה.
מלמעלה מאין-סוף אל למטה מגיעים עד לנקודה של העולם הזה, ומהנקודה של העולם הזה יש תהליך מלמטה למעלה עד אין-סוף.
הנקודה דעולם הזה היא הנקודה הפרטית של האדם.
באין-סוף אין עדיין הרגש של נשמה אלא רק אחר שהנשמה משתלשלת לאט לאט מלמעלה למטה היא קונה הרגשה פרטית. לפני כן היא כבטלה בפני האור.
כך משתלשלת הנשמה ומגיעה להרגשת פרטיות שלימה.
מהעולם הזה, שהוא הנקודת הנפרדות הגדולה, התחתית של ה"פרבולה", יש לנשמה תפקיד לחזור חזרה לאין-סוף. לא סתם לחזור למצב שהייתה בהתחלה אלא שהיא משתמשת בהרגשת הפרטיות שקיבלה בהיותה בעולם הזה ואיתו משתמשת בשביל הקשר לבורא. כך היא מקשרת גם את הפרטיות הגדולה – לקשר שלה עם ה' ית'. כך קשר האהבה גדול, שלם.

לפני שמגיעה הנשמה לעולם הזה, משביעים אותה! משביעים אותה שלא תשאר בנקודה הפרטית, בעולם הזה, אלא תשתוקק ותתיגע לחזור לקשר השלם עם הבורא. שלא תיכשל באמצע התהליך, באמצע המסע שלה.

יסוד חשוב מאד למדנו היום שכאשר אדם בא להיטהר – מסייעים אותו מלמעלה, ואם לא בא מצד עצמו להיטהר – לא עוזרים לו מלמעלה! כך מצד תפיסת האדם. (ישנם מקרים בהם נותנים לאדם על ידי ייסורים וכד' כדי לעורר אותו לבוא ולהיטהר, אבל אם נחזור להסתכלות מצד תפיסת האדם – כשהוא בא להיטהר מסייעים אותו, וכשהוא לא בא להיטהר – לא מסייעים אותו. זה החוק).

כך גם כתוב על אברם אבינו: "ויצאו איתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען", זו אתעוררותא דלתתא, כלומר הביאה לבחינת הטהרה מצד האדם, שלכן סייעו אותו מלמעלה ואמרו לו: "לך לך מארצך וממולתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". אם אברם לא היה מתחיל את התנועה מצד עצמו – לא היו מסייעים אותו מלמעלה ואומרים לו ללכת לארץ כנען.

להרחבה ולהעמקה ולנושאים נוספים – הקשיבו לשיעור…

דף היומי בזוהר הקדוש, פרשת לך לך, עמודים ז – ט, כ"ב אלול.

בפרשת לך לך אנו לומדים את התנועה כדי להיות עם ישראל, לאחר שלמדנו בנח איך בכלל להיות בן-אנוש, כלומר בני אדם שיש להם זכות קיום בעולם.
אדם צריך להתעורר משתנו ולבוא למצב של תנועה. אברהם אבינו שובר את הפסלים ורוצה להעיר את העולם. שכל בן-אנוש ידע שחייב להתעורר מהמקרה. להסתכל מעבר למקרה.

כאשר אדם משתוקק לדבר מסויים, בא הכרוז (של התרנגול) וקורא לו – תתעורר! קום תלמד תורה בלילה, תבין שיש מעבר למקרה. כך אתה מוציא את עצמך מהעניין ולומד את המעבר למקרה ומתוך כך חוזר למקרה עם תודעה חדשה ואמיתית.

מה קורה למי שאינו רוצה להתעורר וטוב לו בחיים הגשמיים?
אומר הזוהר הקדוש – "אוי לאלו שמנמנמים, שהשינה בחורי עיניהם, היינו אותם שאינם קמים משנתם לעסוק בתורה, ולהמשיך קו אמצעי, הרי הארת השמאל סותם מאור עיניהם והם מנמנמים. ואין להם עינים, דהיינו מוחין, אלא שהשינה בחורי עיניהם. אינם יודעים ואינם מסתכלים איך יקומו בדין שיפקדו ליתן חשבון, כאשר הגוף יטמא, והנשמה תשוטט על פני אויר צהרים, ועולה ויורדת והשערים אינם נפתחים אליה. ומתגלגלות כאבנים בתוך כך הקלע.
מי ידרוש בשבילם כאשר לא יקומו בעידון הזה, במקומות התענוג של הצדיקים יפקד ויעזר מקומם. יהיו נמסרים בידי המלאך דומה. ירדו לגיהם ולא יעלו. עליהם כתוב כלה ענן וילך, כן יורד שאול לא יעלה."

כאשר צריך להתעורר – אדם רשע חוזר לישון… אבל צדיקי אמת הקמים אז ועוסקים בתורה, וממשיכים קו האמצעי, ואז הקב"ה וכל אלו הצדיקים שבתוך הגן עדן, מקשיבים לקולם, כמו שאתה אומר בפסוק: "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני".

להרחבה ולהעמקה – כדאי לשמוע את השיעור…

—
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

תתקנז-תתקנח
1. מהם ב' מיני הניצוצין שישנם בעולם הנקודים?
2. איזה ניצוץ קיים ואיזה אינו קיים בעולם הנקודים ומדוע?
3. מה גרם להפרדה בין אור הזך של הרשימה לאור העב שלך הרשימה בעולם הנקודים?
4. מדוע לא מתבצע התהליך של הכאה בין או"ח היורד ובין הרשימה דהתלבשות שנשארה בכלי העולם הנקודים?
5. מדוע אין הניצוץ עולה עם המסך לראש הנקודים יחד עם אור הזך של הרשימה?
6. מדוע אור העב המתפשט לטעמים אינו נחשב לכלי אלא לאור?
7. מדוע אור העב הכללי נעשה כלי ולא אור העב של הרשימה נעשה כלי בעת יצאית אור הזך של הרשימה ממנו?
8. מדוע נחשב אור העב של הרשימה כחסדים כלפי אור העב הכללי ומה היחס שלו לאור הזך של הרשימה? הסבר ונמק.
9. מה גורם התחדשות העוביות בעולם אצילות לאחר השבירה?
10. מה תפקיד העיבור בהעלאת הניצוצין? כיצד זה נוהג בעם ישראל? כיצד בתלמיד כלפי רבו? כיצד באדם כלפי עצמו?

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שאלות חזרה, דף היומי בזוהר הקדוש עמודים קכד-קכו:

1. מהי החצר הפנימית ומה השער אליה?
2. מה הקשר בין יום השבת ויום החודש לבין פתיחת השער של החצר הפנימית?
3. הסבר את המושגים פתוח, סגור, חול וקודש.
4. היכן שולטים ימות החול והיכן אינם שולטים?

—
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams