שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון בשלח ע-עב
1. הסבר מהו "זה אלי ואנוהו" עפ"י אות ר"מ?
2. מהם דברי רבי יצחק על הכתוב "ויהי לי לישועה" מיהו לי ומהיכן מוכיח?
3. מהיכן אנו לומדים שיראל נקראים אחים ורעים להקב"ה? ומהו "אח לצרה יולד" הן לדברי רבי יצחק והן לדברי רבי יהודה.
4. כיצד למד רבי ייסא שאין עבודה לפני הקב"ה אלא אהבה? כיצד היא נראית?
5. למה כתוב על בחינת "אלי" שהיא מדרגת הימין שהוא אלוקי אברהם ארוממנהו והרי הוא למעלה ואין צורך לרומם אותו?
6. מדוע כתוב בשוב ה' מציון ולא אל ציון?

בְּשַׁלַּח ע-עב

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ

רמ) זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ. זהו צדיק, יסוד, שממנו יוצאים ברכות בזיווג. ואנווהו, באותו מקום שנמצא בו אהבה, שזהו ביהמ"ק. משה אמר, אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ, צד שמאל, שממנו באים הלויים. כיוון שמשה אמר על צד (שמאל) ההיא וארוממנהו, נמצא בו שלמות הכל. כי וארוממנהו פירושו, שמכליל אותו בצד ימין, שזהו כל השלמות. משה רוצה להרים את קו שמאל שיתכלל בימין ובזה תבוא השלמות.

רמא) וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה, זהו המלך הקדוש, ז"א שכתוב:  כי עוזי וזמרת יה הויה ויהי לי לישועה. משמע שמה שאומר, הויה ויהי לי לישועה, שזהו המלך הקדוש, הנקרא הויה, ז"א.

רמב) רבי חזקיה: עוזי וזמרת יה כמ"ש: בְּכָל עֵת אֹהֵב הָרֵעַ וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד. בכל עת אוהב הרע, זה הקב"ה, שכתוב בו: רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל-תַּעֲזֹב.

רמג) ואח לצרה יוולד (אח לשון אחווה – שבעת צורה יוכל להשתמש באחווה זו). בשעה שיציקו לך שונאיך, הקב"ה אומר, למען אחיי ורעיי אדברה נא שלום בךְ. וישראל נקראים אחים ורֵעים להקב"ה. יוולד, שבשעת הצרה יוולד בעולם מי שיהיה לך לאח, להצילך מכל אלו המציקים לך.

רמד) רבי יהודה: יִוָּלֵד פירושו, שהמלך הקדוש יתעורר בעוז הזה, לנקום בעדך מהאומות, ולהניק אותך מאמא, בינה, בשמאל כמ"ש: עוזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. לעורר גבורות כנגד האומות עכו"ם. לעומת רצונות ההשפעה, עליהם כתוב: לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ –  בגויים שבנפש שהם הרצונות החיצוניים, בהם כן ניתן לעשות נקמה. אין לאדם כוח לפעול כנגד כוחות אומות העולם שבנפשו לבד. כאן המאבק הוא בעיקר בשמירה, שלא להתחבר איתם בחינת הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב, ולבסוף ה' יעשה בהם נקמה.

רמה) רבי ייסא: כמה יש לאדם לאהוב את הקב"ה, כי אין עבודה לפני הקב"ה אלא אהבה. וכל מי שאוהב אותו ועושה עבודה באהבה, קורא לו הקב"ה, אוהב. א"כ איך אפשר להעמיד אלו הכתובים: רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל-תַּעֲזֹב. וכתוב: הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ פֶּן יִשְׂבָּעֲךָ וּשְׂנֵאֶךָ.

רמו) אלא, רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל-תַּעֲזֹב. אל תעזוב, לעבוד אותו ולהידבק בו ולעשות מצוותיו. כתוב בעולות (קורבן שכולו להשם, כמו אור חוזר הנדחה). אבל בחטאות ואשמות נאמר, הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ. הֹקַר יצרֵך, שלא ירתיח כנגדך, ולא ישלוט בך, ולא תעלה מחשבה זרה. מבית רעך, זהו הנשמה הקדושה, שהכניס בך רעך ונתנה בתוכך. את רעך – הקב"ה אל תעזוב, אך הֹקַר רַגְלְךָ מהיצר הרע של הזיווג.

תַּעֲנוּג הַבָּא בִּלְבוּשׁ לֹא אֳמִּיתִּי, מֶזִּיק.

כל תענוג מגיע מהשם יתברך, אך כאשר התענוג בא בלבושים שקריים, לפרטיות – עליך לברוח. מצד אחד הנשמה מבקשת תענוג מהאמת, אך כאשר הנשמה מכוסה ומוסתרת מהאדם, הרצון לקבל תענוג מגיע מהקליפה, מדברים לא אמיתיים. גם תענוג שאינו אמיתי מורגש חזק, ומביא את האדם לבלבול ותעתוע, מפני שהנשמה רוצה תענוג ומבולבלת מהלבושים, מכלים לא ראויים המושכים את האור. הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ – הרחק רגליך מתענוג כזה שבא מהיצר לפרטיות, אך רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל-תַּעֲזֹב – שהוא הקב"ה, תענוג מהאמת, בו תדבק. יש להבחין בצורה ברורה. כשאתה אומר שאתה רֵעַ אותו אתה אוהב, מהי הסיבה לאהבה זו, האם מפני שה' נותן לי תענוג אותו אני לוקח לפרטיות, תענוג בלבושים שקריים, או שאני אוהב את השם מפני שזו האמת, שעלי ועל השורשים שלי לאהוב אותו.

רמז) וע"כ עבודת הקב"ה, היא לאהוב אותו בכל שיתנהג עימך כמ"ש:  ואהבת את ה' אלקיך. זה אלי ואנוֵוהוּ (אוהב אותו), שכל ישראל ראו על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא. ואפילו העובָּרים שבמעי אימם, היו רואים ומשבחים להקב"ה. וכולם היו אומרים, זה אלי ואנווהו, אלקי אבי וארוממֶנְהוּ. אלקי אבי כמ"ש: אלקי אברהם.

רמח) שואל רבי יוסי: למה כתוב וארוממנהו? הרי אלקי אברהם, קו ימין, הוא למעלה, ואין צורך לרומם אותו. אלקי יצחק, קו שמאל, שצריכים לרוממו ולא קו ימין. אפילו כן, צריכים לרוממו. והכל דבר אחד, וארוממנהו בכל הצדדים, לכלול גם מי שיודע לייחד את השם הקדוש הגדול, שגם הוא צריך לרומם אותו, כי זהו עבודה עליונה של הקב"ה. גם כשיש לך קו ימין שבא להשפיע, גם אותו עליך לרומם שההשפעה תעשה נחת רוח להשם, שלא תאמר כמו הסוסים: איזה כיף זה להשפיע. את מידת ההשפעה יש לרומם מפני שזו האמת ולא מהסיבה שזה תענוג.

רמט) רבי יהודה היה יושב לפני רבי שמעון וקורא: קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ. קול צופייך, המצפים מתי ירחם הקב"ה לבנות ביתו. נשאו קול, שכל אדם הבוכה ומרים קולו על חורבן בית הקב"ה, זוכה שיחדיו ירננו, וזוכה לראותו בישוב בשמחה. אם לא כואב לך אינך בונה כלי ראוי לשמוח בדבר.

רנ) בְּשׁוּב יְהוָה, אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן. שואל, צריך היה לכתוב אל ציון?  בשעה שנחרבה ירושלים של מטה, וכנ"י, המלכות, הוגלתה, עלה המלך הקדוש, ז"א, לציון, יסוד דמלכות, ונאנח כנגדה, משום שכנ"י הוגלתה. וכשתחזור כנ"י למקומה, אז ישוב המלך הקדוש לציון, למקומו, להזדווג אחד באחד כמ"ש: בשוב ה' ציון. ולא לציון, כי ה' ציון מורה על זיווג ה' עם ציון. ואז עתידים ישראל לומר, זה אלי ואנוֵוהוּ כמ"ש: זה ה', קיווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו, כלומר בישועה של ה' שחזר לציון. ציון זה עניין של זיווג, ומלמד כאן שצורת עבודת השם צריכה להיות לקראת האהבה.

תגיות: בריאת האדם, נסירת חווה, קבלת תענוג, לֹא-תִקֹּם

שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון בשלח סז-סט
1. כיצד מתאר הזהר הקדוש באות רל את היחס בין אדה"ר לשאר הבריות
2. מה מספר לנו שבא בסדר של חנוך?
3. הראה את דעותיהם לגבי אדה"ר של רבי יצחק, רבי חייא ורבי יהודה?
4. במה הוסיף רבי אבא על קודמיו באות רל"ח?
5. על איזה מדרגה מדבר רבי יוסי עד כדי שאומר שיש אהבה שאיננה פוסקת? על איזה מדרגה מדובר?

בְּשַׁלַּח סז-סט

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ

זהו שבח לבורא

או"א נמצאים ברצון אחדותי תדיר ולא פסיק, אך העולם צריך גם אהבת דודים, של עולה ויורד.

עז – אור מטרת הבריאה, זמרה – זמיר עריצים שחותך המדרגה, יה – או"א עילעין, זיווג תדיר

אדם הראשון הוא כלל הבריאה, ושאר האנושות פרטים בו. א.ק הוא פרצוף ראשון שיצא בעולמות, ומחשבת אדם קדמון יצאה עול לפני יציאת העיגולים ושאר הבריאה.

ללמד לאדם כיום שהוא הכלל ובריאה היא פרט.

לא לאכול מעץ הדעת, דהיינו לא להשתמש בפרטיות, אם לא היה פוגם לא היה מת לעולם.

רל) רבי חייא אמר: אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה. כמה צריכים בני אדם לכבד את הקב"ה, משום שהקב"ה, כשברא העולם, הסתכל באדם, שיהיה מושל על הכל, והיה דומה לעליונים ותחתונים. הוריד אותו לעולם בדמות יקרה. וראו אותו הבריות, אז התקבצו והשתחוו לפניו, ואימה ופחד נפלה עליהם מיראתו כמ"ש: וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם (ראשיתו של האדם היא בריאה נעלה מאד, ומה שרואים היום אדם המפחד מהמחיות, זה משום שאיבד את הצלם אלוקים). היה יודע חוכמה עליונה יותר מכולם, ולאחר שחטא נסתמו ממנו מעיינות החוכמה.

רלא) הכניס אותו אל הגן שנטע לשומרו, להיות לו שמחה על שמחה, ולהשתעשע בו. עשה לו חופה מכוסה באבני יְקָר, ומלאכים העליונים שמחים לפניו. אח"כ ציווה אותו על אילן אחד, שלא יאכל ממנו, ולא עמד במצוות אדונו.

רלב) נמצא בספר של חנוך, שלאחר שהעלה את חנוך, והראה לו כל אוצרות המלך העליונים והתחתונים, הראה לו עה"ח, ואת העץ שנצטווה עליו אדם, והראה לו מקומו של אדם בגן עדן. וראה, שאם היה שומר אדם מצווה זו של עצה"ד, היה יכול לחיות תמיד, ולהיות תמיד שם. הוא לא שמר מצוות אדונו, יצא לדין ונענש.

רלג) אדם בשני פנים נברא. וכמ"ש:  וייקח אחת מצלעותיו, ניסר אותו הקב"ה ונעשו שניים זכר ונקבה, ממזרח וממערב, אדם ממזרח וחוה ממערב כמ"ש: אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי. אחור זה מערב, וקדם זה מזרח.

רלד) רבי חייא אמר: הקב"ה תיקן הנקבה, ושכלל יופיה (אור החוכמה, אור מטרת הבריאה) על כל, והביאה לאדם. כתוב: וייבן ה' אלקים את הצלע. וכתוב:  וייקח אחת מצלעותיו. אחת כמ"ש:  אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאִימהּ, שהיא המלכות השכינה הקדושה. מצלעותיו, מצדדיו כמ"ש: ולצלע המשכן. כי נלקחה מצד שמאל. חווה נלקחה מצד שמאל של אדם ראשון וממנה נבנתה.

רלה) רבי חייא אמר: הקב"ה נתן נשמה עליונה באדם, והכליל בה חכמה ותבונה לדעת הכל. רבי יצחק אמר: נתן בו נשמה ממקום ששאר הנשמות באות, מבינה, שאור הבינה נקרא נשמה. יש צד באדם, נשמה שהיא חלק אלוק ממעלה. האדם הוא רצון, והנשמה ניתנה בו.

רלו) רבי יהודה אמר: תוֹצֵא הארץ נפש חיה (ומהיכן הגיע דרגת חיה). מאותו מקום שהמקדש נמצא בו. כי הארץ היא מלכות, ומקום המקדש הוא בינה שבה. נפש חיה, זהו נפש של אדה"ר. אור הנפש הוא אור המלכות, אבל נמשך מבינה שבה. וע"כ אומר, שנמשך ממקום המקדש, שהיא בינה שבה. לכאורה אם אור החוכמה מתקבל למלכות היה נשבר, אך ניתן מעפר המקדש, מלכות שעלתה לבינה ומשם יכולה לקבל החוכמה.

רלז) רבי חייא אמר: אדם היה יודע חכמה עליונה יותר ממלאכים העליונים, והיה מסתכל בכל וידע והכיר אדונו, יותר מכל שאר בני העולם. אחר שחטא, נסתמו ממנו מעיינות החכמה כמ"ש: וישלחהו ה' אלקים מגן עדן לעבוד את האדמה. לאחר שחטא עליו לעבוד מחדש להעלות מלכות לבינה.

רלח) רבי אבא אמר: אדה"ר יצא מזכר ונקבה, זו"ן כמ"ש:  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ. וע"כ גם אדם נעשו זכר ונקבה ביחד, ואח"כ נפרדו זה מזה. והרי כתוב:  לעבוד את האדמה אשר לוּקח משם, ולא מזו"ן העליונים. כן הוא ודאי, שנלקח מן האדמה, נוקבא דז"א, והקב"ה, ז"א, השתתף עימה. וזה זכר ונקבה שאמרנו. והכל הוא דבר אחד. שואלים כאן האם האדם נלקח מז"ון או מהאדמה – שניהם נכונים.

רלט) עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, היינו אלו הכלולים זה בזה, ואינם נפרדים זה מזה (אהבת רעים, שבסיסו נתינה), ולעולם הם באהבה, ברצון אחד, שהם או"א, הנקראים י"ה (גימטריה גאווה – ותיקון כאן הוא ביטול). שמשם נמצאים זרמי הנחלים והמעיינות, להספיק לכל, ולברך הכל, ואינם מכזבים מימי המעיינות האלו. וע"כ כתוב: וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה, שבשביל זה מושך המלך הקדוש ומנחיל למטה, והימין מתעורר לעשות נסים. אהבת רעים אינה פוסקת לעולם.

תגיות: בריאת האדם, נסירת חווה

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח סז-סט

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ

תַּעֲנוּג הַבָּא בִּלְבוּשׁ לֹא אֳמִּיתִּי, מֶזִּיק.

כל תענוג מגיע מהשם יתברך, אך כאשר התענוג בא בלבושים שקריים, לפרטיות – עליך לברוח. מצד אחד הנשמה מבקשת תענוג מהאמת, אך כאשר הנשמה מכוסה ומוסתרת מהאדם, הרצון לקבל תענוג מגיע מהקליפה, מדברים לא אמיתיים. גם תענוג שאינו אמיתי מורגש חזק, ומביא את האדם לבלבול ותעתוע, מפני שהנשמה רוצה תענוג ומבולבלת מהלבושים, מכלים לא ראויים המושכים את האור. הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ – הרחק רגליך מתענוג כזה שבא מהיצר לפרטיות, אך רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל-תַּעֲזֹב – שהוא הקב"ה, תענוג מהאמת, בו תדבק. יש להבחין בצורה ברורה. כשאתה אומר שאתה רֵעַ אותו אתה אוהב, מהי הסיבה לאהבה זו, האם מפני שה' נותן לי תענוג אותו אני לוקח לפרטיות, תענוג בלבושים שקריים, או שאני אוהב את השם מפני שזו האמת, שעלי ועל השורשים שלי לאהוב אותו.

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ – זהו שבח לבורא. עז – אור מטרת הבריאה, זמרה – זמיר עריצים שחותך המדרגה, יה – או"א עילעין, זיווג תדיר

אדם הראשון הוא כלל הבריאה, ושאר האנושות פרטים בו. א.ק הוא פרצוף ראשון שיצא בעולמות, ומחשבת אדם קדמון יצאה עוד לפני יציאת העיגולים ושאר הבריאה. ללמד לאדם כיום שהוא הכלל ובריאה היא פרט.

לא לאכול מעץ הדעת, דהיינו לא להשתמש בפרטיות, אם לא היה פוגם לא היה מת לעולם.

לעומת רצונות ההשפעה, עליהם כתוב: לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ.  בגויים שבנפש שהם הרצונות החיצוניים, בהם כן ניתן לעשות נקמה. אין לאדם כוח לפעול כנגד כוחות אומות העולם שבנפשו לבד. כאן המאבק הוא בעיקר בשמירה, שלא להתחבר איתם בחינת הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב, ולבסוף ה' יעשה בהם נקמה.

שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון זהר בשלח סד-סו
1. על מה מצביעה לנו המילה אז בשירת הים?
2. מדוע כ' ישיר משה ולא שר משה? מה זה מורה לנו על הצדיקים הראשונים?
3. מהיכן למדנו שצדיקים נקראים שיריים ומה הרעותא בכך?
4. מה דרך המחשבה שצריכה להיות לגבי עבודת האדם בחייו?
5. מדוע כ' אראנו נפלאות ולא אראך?
6. מדוע כ' שירה לשון נקבה ולא שיר?
7. מהו לראש אשמורות?
8. מדוע כ' אשירה ולא כ' נשיר?
9. מהו כי גאו גאה? מדוע חוזר ולא די בלומר גאו?
10. מי הם סוס ורכבו ומיהו הים שבו הם בחינת רמה?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

בְּשַׁלַּח סד-סו

אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה

כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מוּכָן, הוּא מְקַבֵּל מוֹרֶה דֶּרֶך!

הכנה אומר שעל האדם לבחור ביראה, להשקיע באמונה, לשאוף ולבקש מהשם עזרה בסימון מדויק של היעד, וכוח להגיע לתכלית. המפתחות הנפשיים לגילוי, נמצאות כסימן, באותיות השם משה. כאן ימצא מי שמתייגע כוח חיבור מהבינה העליונה שהיא שלמות, עד המלכות – בחינת משיח.

שירה גימטרייה תפילה, היא היכולת להתחבר לשלמות שבטוב העליון, בלי החסרונות של האדם. את החיבור יש לעשות דרך אמונה בצדיק שבדור, בחינת וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ.

אָז יָשִׁיר – אז = שמונה, בחינת לעתיד לבוא, חיבור השמאל, הרצון לקבל לאלופו של עולם. אז – לשון עבר זו בחינת הפנימיות של האדם, כלומר התכלית כבר מצויה בנפש, כעת העבודה היא להוציא פוטנציאל זה לפועל, שזו בחינת העתיד. שירה זו היא חיבור העבר עם העתיד, הנצחיות עם התכלית.

בכדי להתחבר חייב אדם לשים עצמו כשיירים, דהיינו לראות עצמו כפרט שהוא כלום לעומת הכלל. אין שום ערך לפרטיות של האדם, אלא במילוי תפקידה בכלל.

ריג) רבי יצחק אמר: בה בשעה הרג הקב"ה לשר הממונה של מצרים, וראו אותו משה ובני ישראל אז אמרו שירה כמ"ש: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-מִצְרַיִם, מֵת עַל-שְׂפַת הַיָּם. בזכות זה שעם ישראל ביקש דבקות, שלח להם מנהיג ורועה, את משה.

ריד) אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ. רבי אבא פתח: כל התשבחות ששיבחו להקב"ה, כולם פתחו ב- אָז כמ"ש: אז אמר שלמה. אז ידבר יהושע. אז ישיר ישראל. מהו הטעם?

רטו) אלא כל הנסים וכל הגבורות שנעשו לישראל, כשהאיר עתיקא קדישא, א"א, בעטרותיו, הארת ג"ר, שמחזיר בינה ותו"מ לראשו, הם חקוקים ורשומים באות א', אשר י' של הא' קו ימין, יוד תחתון שבא' קו שמאל, והקו שביניהם קו האמצעי, המכריע בא' נוקֵב בחושך. קו אמצעי שבא', שנוקב וממעט קו שמאל, שהוא חושך, לבחינת ו"ק דג"ר ואז מאיר לכל צד, בין בחכמה בין בחסדים. וכשמתחבר אור של הא' ומגיע אל הז', שהיא חֶרֶב לה' מָלְאָה דם, המלכות בשעה שהיא נטויה לשמאל. אז עושה ניסים וגבורות, משום שהתחבר א' עם ז'. וזהו שירה. שירה היא המאירה לכל הצדדים, בין לחכמה בין לחסדים. וזהו, אז ישיר משה. בצמצום ב' ירדו בינה ת"ת ומלכות מהמדרגה, ורק גלגלתא ועניים נשארו בקטנות. שיר הוא קו שמאל, שבא מהלוי, אך כאשר מתחבר לכהן, לאלופו של עולם. אם אין חיבור שמוריד את השמאל, מעלה באמונה את הימין, אז אין אפשרות לנצח במלחמה.

רטז) יָשִׁיר מֹשֶׁה? הלוא שר משה, היה צריך לומר? אלא דבר זה תלוי לעתיד לבוא (ג"ר דבינה. עולם הבא הוא ז"ת דבינה), שהשלים לאותו זמן והשלים לעת"ל, שעתידים ישראל לשבח שירה זו לעת"ל. צדיקים הראשונים, אע"פ שהסתלקו במדרגות העליונות שלמעלה, ונקשרו בקשר של צרור החיים, הם עתידים כולם לעמוד לתחייה בגוף, ולראות ולומר שירה זו כמ"ש: אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.

ריז) רבי שמעון אמר: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ, לִקְנוֹת, אֶת-שְׁאָר עַמּוֹ. לקנות, כמ"ש:  ה' קָנָני ראשית דרכו. את שאר עמו, אלו הם הצדיקים שבהם, הנקראים שאר כמ"ש: ויישארו שני אנשים במחנה. ונקראים שאר, משום שאין העולם מתקיים אלא על אלו ששמים עצמם שיירים. וע"כ נקראים הצדיקים שאר, מלשון שיירים.

ריח) כיוון שנקשרו בצרור החיים, ומתענגים בעונג העליון, למה יוריד אותם הקב"ה לארץ? מעת שנולדו ויצאו לאוויר העולם כל אלו הרוחות והנשמות, שהיו במדרגה העליונה של מעלה, הקב"ה הוריד אותם לארץ למטה. כש"כ עתה, שהקב"ה רוצה ליישר את העקום, בזה שיראה להם האותות והמופתים שיעשה לישראל, ואע"פ שצדיקים הם, מ"מ כתוב: כִּי אָדָם, אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב, וְלֹא יֶחֱטָא. ואילו אלו שמתו בעצת הנחש, שלא היה בהם שום חטא, למה יקומו הם? אפילו הם יקומו, ויהיו בעלי עצה למלך המשיח.

ריט) משה עתיד לומר שירה לעת"ל, כמ"ש: כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. משה שראה בתחילה, יראה שנית. וזה הוא אראנו. אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה.

רכ) היא שירה של המטרוניתא, המלכות, אל הקב"ה. כל אדם שאומר שירה זו בכל יום ומכוון בה, זוכה לאומרו לעת"ל. כי יש בה עולם העבר, ויש בה עוה"ב, ויש בה קשרי האמונה, ויש בה ימי מלך המשיח. ונתלים עליה כל התשבחות האחרות, שאומרים העליונים והתחתונים.

רכא) שואל, השירה לשון נקבה. שיר זה לשון זכר. אלא היא שירה, שהמטרוניתא משבחת אל המלך, ז"א. ומשה ממטה למעלה אמר, מן המלכות אל ז"א. וע"כ אומר שירה, לשון נקבה. היא שרה לה', משום שהמלך האיר לה פנים. כל אלו השמָנים, האורות, שהיו נמשכים, משך לה המלך הקדוש, משום זה שיבחה לו המטרוניתא.

רכב) אם היא שירת המטרוניתא אל המלך, למה כתוב:  משה ובני ישראל, והרי המטרוניתא צריכה לשבח? אלא אשרי חלקם של משה וישראל, שהם היו יודעים לשבח אל המלך בשביל המטרוניתא כראוי, משום שכל כוח וגבורה שלה ירשה מן המלך.

רכג) אמר רבי יהודה, כתוב: קוּמִי רֹנִּי בליל (בַלַּיְלָה), לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת. קומי רוני, זו כנ"י, המלכות. בלילה, בגלות. בלילה, בזמן שהמלכות שולטת ומתעוררת. לראש, זהו יסוד, שהמטרוניתא מתברכת בו. ראש אשמורות, זהו ראש של נו"ה, שהוא יסוד.

רכד) אמר רבי יוסי: זהו ראש של כתרי המלך והסיום. מבחינת ט"ס דאו"י דז"א, הוא התחתון המסיים. ומבחינת ט"ס דאו"ח דז"א, המאירים ממטה למעלה, נחשב היסוד לכתר דאו"ח. וכיוון שהוא ראש הספירות דאו"ח, ע"כ קורא לו הכתוב לראש אשמורות. לראש אשמֻרות כתוב חסר ו', שרומזת על מלכות. וזה היסוד הוא ראש אליה, כמו שנקרא ראש המיטה. והכל במלך הקדוש העליון נאמר, ז"א, יסוד דז"א כמ"ש: השירה הזאת לה', ליסוד דז"א. כאן היסוד הוא ראש לאור חוזר.

רכה) רבי ייסא: השירה הזאת לה' זה הנהר, בינה, היוצא מעדן, חכמה, בינה שיצאה מראש דא"א, שכל השמן והגדלות, כל המוחין שבזו"ן ובי"ע, יוצאים ממנו. וזה נשמע מהכתוב שלאחריו, אשירה לה', שזה הוא מלך הקדוש העליון, ז"א. וע"כ לא כתוב:  אשירה לו, כי לה' הקודם, שבשירה הזאת לה', היא בינה ולא ז"א.

רכו) ויאמרו לאֵמור, אשירה לה'. לאמור לדורי דורות, כדי שלא יישכח מהם לעולם. כי כל מי שזכה לשירה הזו בעוה"ז, זוכה בה בעוה"ב, וזוכה לשבח בה בימיו של מלך המשיח בשמחת כנ"י בהקב"ה. שכתוב:  לאמור, באותו הזמן בארץ הקדושה שישבו ישראל בארץ, לאמור, בגלות, לאמור, בגאולתם של ישראל, לאמור, לעוה"ב.

רכז) אשירה לה' כי גָאֹה גָאָה. שואל, נשיר צריך היה לומר? אשירה, משום שהיו משבחים תשבחות המטרוניתא. ע"כ כתוב אשירה בלשון יחיד. לה', זהו המלך הקדוש, ז"א. כי גָאׂה גָאָה, שעלה והתעטר בעטרותיו, להוציא ברכות וכוחות וגבורות להתעלות בכל. כי גאה גאה, גאׂה בעוה"ז, גָאָה בעוה"ב. כי גאׂה באותו זמן, גָאָה, כדי שיתעטר אח"כ בעטרותיו בשמחה שלמה.

רכח) סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. הממשלה של מטה, סוס, והממשלה של מעלה, שהם נאחזים בה, רוכבו. שתיהן נמסרו בים הגדול ההוא והממשלה הגדולה, לעשות בהם נקמות. ואין הקב"ה עושה דין למטה עד שיעשה בממשלתם של מעלה כמ"ש: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִפְקֹד יְהוָה עַל-צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם; וְעַל-מַלְכֵי הָאֲדָמָה, עַל-הָאֲדָמָה

רכט) רמה בים. בו בלילה התעוררה גבורה חזקה, שכתוב בה: וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה; וַיִּבָּקְעוּ, הַמָּיִם. באותו זמן ביקשה המטרוניתא מן המלך, כל אלו המוני המצרים של מטה, וכל אלו השרים של מעלה, שיימסרו בידיה. וכולם נמסרו בידיה, לעשות בהם נקמות כמ"ש: סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. בים, מורה, בין בים שלמעלה, ובין בים שלמטה.

תגיות: שירת הים, תפקיד האדם

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח סד-סו

אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה

כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מוּכָן, הוּא מְקַבֵּל מוֹרֶה דֶּרֶך!

הכנה אומר שעל האדם לבחור ביראה, להשקיע באמונה, לשאוף ולבקש מהשם עזרה בסימון מדויק של היעד, וכוח להגיע לתכלית. המפתחות הנפשיים לגילוי, נמצאות כסימן, באותיות השם משה. כאן ימצא מי שמתייגע כוח חיבור מהבינה העליונה שהיא שלמות, עד המלכות – בחינת משיח.

שירה גימטרייה תפילה, היא היכולת להתחבר לשלמות שבטוב העליון, בלי החסרונות של האדם. את החיבור יש לעשות דרך אמונה בצדיק שבדור, בחינת וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ.

אָז יָשִׁיר – אז = שמונה, בחינת לעתיד לבוא, חיבור השמאל, הרצון לקבל לאלופו של עולם. אז – לשון עבר זו בחינת הפנימיות של האדם, כלומר התכלית כבר מצויה בנפש, כעת העבודה היא להוציא פוטנציאל זה לפועל, שזו בחינת העתיד. שירה זו היא חיב5D7ר העבר עם העתיד, הנצחיות עם התכלית.

בכדי להתחבר חייב אדם לשים עצמו כשיירים, דהיינו לראות עצמו כפרט שהוא כלום לעומת הכלל. אין שום ערך לפרטיות של האדם, אלא במילוי תפקידה בכלל.

..

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח סא-סג

אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה

מִפְּנֵי שָּׁאַתָּה רָחוֹק, אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֶת הַדֶּרֶך !

לעיתים מרגיש אדם מבולבל ואינו יודע מהי הדרך, ואז יש לו טענות. יש תירוצים לאדם שאין לו מנהיג או רב, אך מי גורם לו זאת? סכלותו ומיעוט השגתו, ועל זה נאמר: אִוֶּלֶת אָדָם, תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל-יְהוָה, יִזְעַף לִבּוֹ (משלי יט). לאדם כזה יש לומר: שבור את נקודת המנעול שבנפשך, גלה רצון לדבקות, ויראו לך את הדרך – כשאתה תהיה זמין, תשמע שהגיע הרב שלך.

על האדם להשיג את המפתחות הנפשיים לעולמות העליונים, לתחתונים ולחיבור בניהם. משה קיבל את הכוח לחבר בין שם אלוקים לבין המדרגות התחתונות. האות ם מהשם משה, היא מדרגת בינה, זו מעין טבעת שסוגרת הכל ומאפשרת לקבל רק באמונה את הכוח הנסתר. ש ג' קווים, ג' דרכי האמונה. ה מלכות, הלב שצריך לקבל את הכוחות הללו.

בחינת משה שבנפש היהודי, מסוגלת לתפקיד של חיבור בין השלמות לבין המדרגות הנמוכות. זהו הפוטנציאל הפנימי שאומר: אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין יְהוָה וּבֵינֵיכֶם.

לכן דרושה אמונה כפי שכתוב: וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ.

קריאת ים סוף מבטאת מקום נפשי זה, לצאת מהטומאה ולהגיע לקדושה. זוהי חשיבות שירת הים, שמבטאת את הכוח לצאת ממצרי הנפש.  גאולה ראשונית זו היא שורש לגאולות בעתיד, שהרי בדבר ראשוני קיים הפוטנציאל לעתיד, וכאן הוא עניין המשיח.

רז) רבי יהודה פתח: בְּטֶרֶם אצורך (אֶצָּרְךָ) בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ. אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה רצה בהם יותר מכל שאר העמים (אין מדובר על אפליה, אלא שיש יותר השוואת צורה בין ישראל לקב"ה לשאר העמים), ומרוב האהבה שאהב אותם הקים להם נביא אמת ורועה נאמן, והעיר עליו רוח הקודש יותר מכל שאר נביאים הנאמנים והוציאו מחלקו ממש, ממה שהפריש יעקב מַעשׂר מבניו להקב"ה, שהוא שבט לוי. וכיוון שהיה לוי שלו, לקח אותו הקב"ה ועיטר אותו בכמה עטרות, ומשח אותו בשמן המשחה הקדוש שלמעלה. ואז הוציא מבניו רוח הקדוש אל העולם, וחגר אותו באבנטיו הקדושים של האמונה הגדולה, שהיא בינה.

רח) בשעה שהגיע זמנו של משה הנביא הנאמן לרדת לעולם, הוציא הקב"ה רוח קדוש ממחצבת של ספיר האבן הטוב, המלכות, שהיה גנוז ברמ"ח (248) אורות והאיר עליו. ועיטר אותו בשס"ה (365) עטרות ועמדו לפניו, והפקיד אותו על כל אשר לו. ונתן לו מאה ושבעים ושלושה מפתחות. ועיטר לו בחמש עטרות, וכל עטרה ועטרה עולה ומאירה באלף עולמות המאירים ונרות הגנוזים באוצרות מלך הקדוש העליון.

הזוהר מבאר המוחין, שזכה בהם משה מטרם שירד לארץ. ונודע שסדר המוחין הוא, שמתחילה מקבל ו"ק בלי ראש (מקבל בתחילה מוחין של גוף גם בראש), חסדים חסרי ג"ר. ואח"כ מקבל ג"ר בבחינת נשמה. ואח"כ בבחינת חיה. ואח"כ בבחינת יחידה. גם נודע שרמ"ח הוא בחינת ו"ק ושס"ה הוא בחינת ג"ר. ע"כ נאמר, הוציא הקב"ה רוח קדוש ממחצבת של ספיר האבן הטוב, המלכות, שהיה גנוז ברמ"ח (248) אורות והאיר עליו, שבזה השיג משה מוחין דו"ק. ועיטר אותו בשס"ה (365) עטרות והעמידו לפניו, מוחין דג"ר. ונתן לו מאה ושבעים ושלושה מפתחות, האורות דקו האמצעי המכונים מפתחות, מטעם שאין הקווים ימין ושמאל יכולים להאיר, עד שבא קו האמצעי ופותח אותם. ואז מקבל קו האמצעי כל שיעור האורות, שגרם לצאת בב' קווים העליונים. ומקו ימין מקבל מאה אורות, כל הע"ס שלו, מטעם היותם אור החסדים (יש בהם שלמות). ומקו השמאל, ששם אור החכמה, מקבל רק ע' (70) עטרות לבד, ולא הג"ר דחכמה, וע"כ חסר שלושים. אמנם יש לו התכללות מג"ר, ונחשבים רק למספר ג' לבד. וע"כ הם מאה ושבעים ושלוש מפתחות.

ואח"כ מבאר מוחין דחיה. ע"כ נאמר, ועיטר לו בחמש עטרות, חג"ת נ"ה, וכל עטרה ועטרה עולה ומאירה באלף עולמות, שהם ספירות דאו"א (בעליה), שכל ספירה וספירה עולה במספר אלף. ואח"כ מבאר מוחין דיחידה, שנאמר, ונרות הגנוזים באוצרות מלך הקדוש העליון, שהם נעלמים ומלובשים באבא עילאה, שנקרא, מלך העליון הקדוש, האורות דא"א, שהם יחידה.

כאשר רצה למשוך את משה לנביא, נתן לו את כל המדרגות בעולם העליון, בדרך של 173 מפתחות ו – 5 כתרים.

רט) אז העביר אותו בכל האורות שבגן עדן, והכניס אותו להיכלו והעביר אותו בכל הצבאות והמחנות שלו. אז נזדעזעו כולם, פתחו ואמרו, הסתלקו מסביבתו, כי הקב"ה העיר רוח לשלוט להרגיז העולמות. יצא קול ואמר, מי הוא זה שכל מפתחות הללו בידיו. פתח קול אחר ואמר, קבלו אותו בתוככם, זהו שעתיד לרדת בין בני אדם ועתידה התורה, הגנוזה מכל גנוז, להתמסר בידיו, ולהרעיש העולמות שלמעלה ושלמטה ע"י זה. בה בשעה התרגשו כולם ונסעו אחריו. פתחו ואמרו: הרכבְתָ אֶנוש לראשנו באנו באש ובמים. בתחילה לא הבינו המלאכים – כוחות הנפש כיצד ילוד אישה עולה כה גבוה. כל מלאך כפרט אינו מבין את הכלל, שמשה קיבל את כל הכוחות, לכן המלאכים – כל כוחות הנפש צריכים להתכופף לכלל.

רי) אז עלה רוח של משה ועמד לפני המלך. מ' פתוחה עלתה והתעטרה בעטרותיה, ועיטר את הרוח בשכ"ה (325) עטרות, והפקיד מפתחותיו בידיו. ש' הרומזת לג' אבות, העטיר אותו בג' עטרות קדושות, והפקיד כל מפתחות המלך בידיו, ומינו אותו בנאמנות, להיות נאמן הבית. ה' עלתה והתעטרה בעטרותיה, וקיבלה אותו מן המלך. עניין הכיסא העליון מחזה ולמעלה דז"א, שחג"ת דז"א הם ג' רגלי הכיסא. והמלכות אשר שם, רגל רביעי. והכיסא עצמו בינה. ג' אותיות מ' ש' ה', מ' הכיסא עצמו. ש' הוא ג' רגלי הכיסא חג"ת. ה' המלכות, רגל רביעי. ומשה היה מרכבה לקו האמצעי, ז"א. וע"כ משה זכה לבינה, משום שהיה מרכבה לקו האמצעי, המכריע בימין ושמאל דבינה. ונאמר, שעלה רוח של משה ועמד לפני המלך, כי היה מרכבה למלך, ז"א. ואז השפיעו עליו ג' אותיות, מ' ש' ה'. מ' פתוחה עלתה והתעטרה בעטרותיה, שהכיסא עלתה והתעטרה במוחין שלה, שיצאו ונתגלו ע"י קו האמצעי, בעניין שלושה יוצאים מאחד. ואז, ועיטר את הרוח בשכ"ה (325) עטרות, באחד העומד בשלושה.

ומה שנקרא שכ"ה עטרות, הוא מלשון, וחמת המלך שככה (גימטרייה משה). כי מטרם שקו האמצעי הכריע בין ב' קווי הבינה, הייתה מחלוקת בין ימין ושמאל. וע"י הכרעת שכ"ה שקְטה המחלוקת. וכיוון ששכ"ה הייתה כל הסיבה למוחין דז"א שמקבל מבינה, ע"כ מכנה אותם שכ"ה עטרות. והפקיד מפתחותיו בידו, שהאורות דקו אמצעי מכונה מפתחות (שהפקיד את המפתחות באדם שיכול להעלות מ"ן, האדם הוא משה – העולם היה בחינת ב' קווים, ולא היה אתגר למחלוקת בכל פרט, עד שהגיע הקו האמצעי וזהו האתגר, שכל עוד לא באים ליחד, אין צורך בויתור). ש' הרומזת לג' אבות, העטיר אותו בג' עטרות קדושות, שהם ג' קווים חג"ת דז"א שלמעלה מחזה, המכונים ג' רגלי הכיסא. והפקיד כל מפתחות המלך בידיו, שכל מוחין דז"א שבקו אמצעי מכונים מפתחות. ומינו אותו בנאמנות, להיות נאמן הבית, שהנוקבא הכוללת דז"א מכונה בית, ולהיותו מקבל כל מוחין דז"א, נעשה נאמן, להשפיע אל הבית, שהיא הנוקבא.

ה' עלתה, המלכות שעלתה למעלה מחזה. והתעטרה בעטרותיה, שמקבלת ג' קווים חג"ת דז"א ונעשתה רגל רביעי אל הכיסא, וקיבלה אותו מן המלך, שמקבלת נשמת משה מן המלך. המפתחות הם היכולת של ז"א לעלות לבינה ולקיים איחוד בין ב' הקווים. המנעול זה מצב ב' קווים והשערים נעולים. משה קיבל את כל השליטה ויכול לפתוח את החיסרון שנוצר בבינה מעליית המלכות, והוא זה שנאמן לספק השפע למלכות – בכל ביתי נאמן הוא.  משה מייצג את עליית מ"ן והוא הכוח להפגיש ולהוריד את השפע מבינה והוא בתווך, איש האלוקים.

ריא) אז כשקיבלה אותו המלכות, ירד רוחו של משה, באוניות השטות בים הגדול (גדלות כלי הקבלה), המלכות, וקיבלה המלכות אותו (בתיה את משה), כדי לגדלו אל המלך, שיוכל להלביש את ז"א, וע"י שיקבל ממנה הארת החכמה והגדלות, והיא נתנה לו משם, מהים הגדול שבה, מהארת שמאל, כלי זין להכות את פרעה ולכל ארצו (באותו כוח שלקח משה מהשמאל של פרעה, היכה אותו חזרה). ובשבת ובראשי חודשים היא מעלה אותו אל המלך, ז"א, ואז נקרא שמו באלו אותיות הרשומות, שהם מ' ש' ה'.

ריב) בשעה ההיא שיצא לרדת לארץ, להתלבש בגוף בזרע לוי, התתקנו תכ"ה (425) נרות למלך, ז"א, ותכ"ה (425) חקיקות ממונים ליוו את רוח ההוא של משה למקומו. כשיצא לעולם האירה ה', השכינה, בפניו, והבית התמלא מן הזיו שלה. בה בשעה קרא עליו הקב"ה כמ"ש:  וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם, נְתַתִּיךָ.

השם תכ"ה יוצא בזיווג על מסך, הממעט את הרוח העליון, שיוכל להתגשם ולהתלבש בגוף ברחם אימו. ונבחן בו שיעור קומה של אור היוצא בזיווג הזה תכ"ה נרות שנתתקנו למלך. וכוחות המיעוט היוצאים מן המסך, מכונים תכ"ה חקיקות, שהן נעשו ממונים להוריד את הרוח לרחם אימו. שנאמר, ליוו את רוח ההוא של משה למקומו. ואחר שנתקן בז' חודשי עיבור, האירה עליו השכינה. וע"כ נאמר, כשיצא לעולם האירה ה', השכינה, בפניו, והבית התמלא מן הזיו שלה. ת זה הרצון הגדול, ו-כה הם הבחינות של 5 הבחינות.

משה נבחר עוד בבטן אימו והיו כוחות שהכינו אותו להיות מסוגל לעשות את התיקון. מאחר ולא נאמר על צדיק או רשע על הטיפה טרם יצירת הוולד. ה' הוליד אותו כמנהיג, ומשה בחר להיות צדיק.

מתוך כוח זה של משה ניתן לומר שירה גדולה של גמר תיקון.

תגיות: ריחוק מדרך האמת,  משה רבינו

שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון בשלח נח-ס
1. מהי המחלוקת בין רבי יצחק, רבי חזקיה, רבי אבא רבי אלעזר ורבי שמעון? מה דעתו של כל אחד? כיצד רשב"י ורבי אלעזר מסדרים כל המחלוקת?
2. מהי הכוונה שבחינת ג"ר נוטלת יד ימין מהתכללות בקו שמאל? הבא דוגמה מההסטוריה היהודית וכן מחייך שלך.
3. מה ההבדל בין "ויחזק לב פרעה" לבין "ויחזק ה' את לב פרעה"?
4. הסבר את שאלת רבי ייסא ואת סתירת תשובת רבי יוסי ואת תשובת רבי אבא.
5. מהו השורש כפי המובא באות רו של "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", וכי קודם לא האמינו?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

בְּשַׁלַּח נח-ס

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה

גִילוּי הַנֵּס הוּא בֶּקִּישׁוּר הַמְּקָרֶה לַכְּלָל – לקב"ה.

בכוח האמונה, אותה יש לחדש תדיר, ניתן להכליל כל פרט לשלם, דהיינו להכיל כל מקרה הנראה לכאורה כעומד בפני עצמו – לתוך חלק מפאזל שלם. ראויה חלקית נובעת מהתמקדות רק בעולם הזה, בלי לקשור לפנימיות הנפש, לכוחות העליונים הפועלים את מה שנראה מבחוץ. לכן יש להכיר את שורשי האמונה, להתחבר אליהם, ולראות בכל פרט חלק ממארג כללי שלם, ובכך לחזק את האמונה שניתן להגיע לשלמות.

כאשר זוכה אדם להעלות את בחינת יעקב שבנפשו, זוכה הוא לאמונה שתקשר את המודעות שלו עם מה שהוא רואה, ויבין שאין מקרה.

בכדי לזכות לגאולה צריך גם ג"ר – גם את השמאל כפי שרואים שצריך גם כלים ממצרים, צריך את בית המן וכדומה. חייבים גם את הרצון לקבל, את צד האישה כלולים בימין. לֹא מַסְפִּיקָה הַשְׁקָפָה, צָרִיך גַּם אֶת הַלֵּב. כוח השמאל מאפשר את משיכת האורות הגדולים, את כוח הפירוט – כוחות שיש להכליל בכלל, בחסדים של הימין בכדי להגיע לתכלית.

קצז) וביום ההוא שיצאו ישראל ממצרים, העלה הקב"ה את יעקב ואמר לו, קום ראה בגאולה של בניך, שכמה כוחות וגבורות עשיתי להם. ויעקב היה שם וראה הכול כמ"ש: וירא ישראל את היד הגדולה. ראיה היא קו שמאל – חוכמה, וגדולה היא מידת החסד, לומר שע"י החסדים ניתן לראות, לקבל חוכמה. מהו העלה? יעקב הוא שורש האמונה שנמצא בתת המודע הנפשי שבכל יהודי. לא תמיד אדם הזוכה לנס וגילוי מלמעלה – יקשר זאת לקב"ה.

קצח) אמר רבי יצחק: מכאן נשמע, שיעקב היה בעת הגאולה, כמ"ש:  ויוציאך בפניו בכוחו הגדול ממצרים. בפניו זה יעקב. כי הביא כל האבות שמה. ויוציאך בפניו, בפניו זה אברהם, כמ"ש:  וייפול אברהם על פניו.

קצט) אברהם אמר, הלְבֶן מאה שנה ייוולד (הרי מאה זו מדרגת בינה, ובכדי להוליד צריך מדרגת חוכמה). אמר לו הקב"ה, חייך, אתה תראה כמה המונים וכמה מחנות שיצאו ממך. בשעה שיצאו ישראל ממצרים, כל אלו השבטים וכל אלו הרבבות העלה הקב"ה אל אברהם וראה אותם כמ"ש: ויוציאך בפניו. כל האבות הזדמנו שם בכל גאולה ההיא כמ"ש: ויוציאך בפניו. מהו בפניו? אלו האבות. הנס בהולדת ממדרגת בינה הוא יש מאין.

ר) רבי אלעזר אמר: ויוציאך בפניו זהו יעקב. בכוחו זהו יצחק. הגדול זהו אברהם. וכן בשביל האבות מזדמן תמיד גאולה לישראל כמ"ש: וזכרתי את בריתי יעקב, ואף את בריתי יצחק, ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור. האבות ראויים שיזכור, אבל מהו והארץ אזכור? אלא לכלול עימהם את דוד, המלכות, הארץ, שהיא מרכבה עם האבות, חג"ת. והם מעוררים תמיד גאולה לישראל. הכן בשביל שורשי האמונה, ג' האבות מזדמנת הגאולה. המחלוקת הייתה בשאלה: כאשר זוכים לגאולה, מתוך איזו אמונה זה בא. לאנשים שונים מתגלה בחינה שונה של אמונה, בהתאם למדרגתו – והכל אחד. כמובן שהשם יתברך זוכר כל ברית של כל אחד מהאבות, וכל זה מספיק לקיום, לשמירה. בכדי להגיע לשיכלול צריך גם זכירה – משיח בן דוד, מלכות, הארץ, הרצון של הנברא שיבוא כשותף.

רא) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם. יד אינו נקרא פחות מחמישה אצבעות. הגדולה, שכלולות בה חמש אצבעות מיד השמאל, כי בחינת ג"ר נוטלת יד ימין מהתכללות בקו שמאל. וכל אצבע ואצבע עולה לחשבון גדול, והקב"ה עושה בהם נסים וגבורות. ובזה נעקרו כל המדרגות מהשתלשלותם.

רב) בחמש אצבעות הראשונות, בחמש מכות הראשונות, כתוב: ויחזק לב פרעה. כיוון שנשלמו אלו חמש אצבעות, של יד שמאל, לא היה עוד דבר ברשות פרעה שיחזק ליבו, אז כתוב: ויחזק הויה את לב פרעה.

רג) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם – וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ. והאם עד עתה לא האמינו בה'? והרי כתוב: ויַאֲמֵן העם וישמעו. והרי ראו כל הגבורות, שעשה להם הקב"ה במצרים. אלא ויאמינו הוא, שהאמינו בדבר ההוא שאמר, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַל-תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת יְהוָה, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם. אמונה חייבים לחדש באופן רציף.

רד) כתוב: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-מִצְרַיִם, מֵת עַל-שְׂפַת הַיָּם. וכתוב: כִּי, אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת-מִצְרַיִם הַיּוֹם–לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד, עַד-עוֹלָם. מתים ראו אותם. היה צריך לכתוב: לא תוסיפו לראותם חיים עוד עד עולם.

רה) אלא כתוב: מן העולם ועד העולם. עולם למעלה (בפנימיות האדם), עולם למטה. עולם שלמעלה, משם הוא ההתחלה להדליק הנרות (הרצונות), הבינה, שורש כל המוחין. עולם שלמטה, שם הוא הסיום, המלכות, המסיימת כל הספירות, והוא נכלל מכולם, ומעולם שלמטה הזה, מתעוררות הגבורות לתחתונים.

רו) ובעוה"ז שלמטה, עושה הקב"ה אותות לישראל, ויקרו להם נסים. וכשמתעורר עוה"ז לעשות נסים, כל המצרים צללו בים ע"י עוה"ז, וקרה לישראל נס בעוה"ז. וע"כ כתוב:  לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, עד שיתעורר עולם ההוא ויהיו נמסרים בדיניו. וכיוון שנמסרו לו להיות נידונים, אז כתוב:  וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים כמ"ש: מן העולם ועד העולם. עד העולם בדיוק, עד שיתעורר העולם שלמטה. אז כתוב: וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ.

תגיות: אמונה, נס, מקרה

שיעור  שמע:

שאלות לחזרה ושינון בשלח נה-נז
1. כיצד אומר שנשלם יד השמאל שהוא גבורה מתוך שכתוב וירא ישראל את היד הגדולה והרי הגדולה היא חסד?
2. מה ההבדל בין פרעה שחיזק את ליבו לבין סיחון ועוג שחיזקו אף הם את ליבם?
3. מהו הכח שגרם לפרעה לחזק את ליבו? ומה אתה למד מכך בדרך עבודה?
4. כיצד ניתן להבין שהשכינה הקדושה – על ידה דן הקב"ה דיניו למטה?
5. מה היתה טענת איוב באומרו תם ורשע הוא מכלה?
6. מהיכן על האדם לקחת כח בעת ירידותיו על פי אות קצ"ב?
7. מהו "וירא ישראל את היד הגדולה" ואח"כ – "ויראו העם את השם", וכיצד הפס' "ואנכי הלכה גם הלום" מסביר זה?

בְּשַׁלַּח נה-נז

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה

כַּאֲשֶׁר פַּרְעֹה שׁבַּנֶפֵשׁ שׁוֹלֵט, נִזְרָקִים מִדֶּרֶך הָאֱמֶת.

פרעה אומר שבשכל אי אפשר לצאת ממצרים, ולא לוקח בחשבון שיש כוח על  – האמונה. השמאל הפכפך, כשניתקל בקושי מוכן הוא ללכת בדרך הישר, אך רק באופן זמני.

לא ניתן להגיע לקדושה, אלא בזכות האמונה שהיא הכלל. היחד, כנסת ישראל דנה את האדם שמחפש פרטיות לעצמו.

התעסקות עם קו שמאל, צד הביקורת מסוכנת, עלולה להיות טומאה ולהפיל האדם, אך גם יש בה פוטנציאל לגאולה גדולה כאשר פועלים אותה כראוי. לכאורה קו השמאל הוא האויב, אך זה בדיוק תפקידנו להפכו לאוהב.

יש בנפש את צד פרעה, צד איוב וצד יעקב, והכול תלוי האם הולכים בדרך אמונה. פרעה הוא קו שמאל שיש להשפילו ולהכותו מפני שמסרב ללכת באמונה. כל פעולתו היא בתוך השכל, בתוך ההגיון ולא רואה שישנה אפשרות לצאת לגאולה. פרעה הכיר בכוח שיש מעל כל כוחות השמאל – כוח האמונה.

לכאורה הייתה ליעקב טענה ולא רצה לרדת למצרים, בתחילה היה לכאורה בסדר בגלות, ולאחר מכן השתעבדו – אז אומר לו הקב"ה: אתה יורד למצרים ואני יורד איתך. הראה לו שיש חיבור בגאולה בין השורש לתכלית, שׁיֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל עַל הַחַיִּים בּפֶּרסְפֵּקטִיבָה רָחְבָּהּ יִוָּתֶר – המקרה הבודד לא קובע.

רַק עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה נִיתַּן לִרְאוֹת בַּגְאוּלָה וְלִהְיוֹת חֵלֶק מִמֶּנָּה

קפה) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם  כאן ביד הגדולה נשלם יד השמאל, גבורה וכל האצבעות חג"ת נ"ה שבה, מטעם שנכלל בימין, שהכול נכלל בימין ותלוי בימין כמ"ש: יְמִינְךָ יְהוָה  נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ; יְמִינְךָ יְהוָה תִּרְעַץ אוֹיֵב. ואע"פ שזה שייך לגבורה, מ"מ כיוון שתלוי ביד ימין, ע"כ נקרא על שמו. הימין הוא בחינת האמונה השולט על הכול, הוא בחינת כוח הבורא שבנברא. יש והשמאל מסרב להיכלל בימין כמו פרעה – לא ניתן לתקנו.

קפו) אמר רבי יצחק: לא נמצא מי שחיזק את ליבו לפני הקב"ה, כפרעה. אמנם סיחון ועוג חיזקו ג"כ את ליבם. אך הם חיזקו את ליבם כנגד ישראל, אבל כנגד הקב"ה לא חיזקו את ליבם, כמו שחיזק פרעה את רוחו כנגדו, שהיה רואה גבורותיו ולא היה שב.

קפז) פרעה היה חכם יותר מכל מכשפיו. ובכל אלו הכתרים ובכל אלו הידיעות של הס"א הסתכל. ובכל הצד שלהם לא ראה שיהיה גאולה לישראל, ולא הייתה תלויה באחד מהכתרים שלהם. ועוד, כי בכל הכוחות העליונים של הס"א קשרו קשר על ישראל, שלא יוכלו לצאת מתחת ידיהם. ופרעה לא חשב, שיש קשר אחר של אמונה, השולט על כל הכוחות של הס"א. וע"כ היה מחזק את ליבו.

קפח) רבי אבא אמר: לא חיזק פרעה את ליבו אלא על השם הויה (שם האמונה). כי כשהיה אומר משה כה אמר הויה, חיזק את ליבו. כי בכל החכמה שלו לא מצא ששם הזה ישלוט בארץ, וע"כ אמר: מי הויה אשר אשמע בקולו? ואח"כ, כשחשב לשוב, אמר: הויה הצדיק. אח"כ אמר, חטאתי להויה. פֶה הזה שאמר, מי הויה, אמר, חטאתי להויה. זו הפכפכות של הס"א, שכאשר קשה מוכנים לזמן ללכת בדרך האמת.

קפט) רבי חזקיה פתח: אחת היא על כן אמרתי, תם ורשע הוא מכַלֶה. אחת היא, כמ"ש: אַחַת הִיא, יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, המלכות. ובזו דן הקב"ה דיניו למטה, ודן דיניו למעלה בכל. מתוך זה שלכלל יש להגיע, לשכינה – משם כוח הדין ליישר אורחות אדם.

קצ) כשהקב"ה מעורר דיניו, דן דיניו בכתר, שהוא המלכות כתוב: תם ורשע הוא מְכַלֶה, משום שהצדיקים נתפשים בעוונות הרשעים (לכן אין להיות בשוק כשמידת הדין מצויה)  כמ"ש:  ויאמר ה' למלאך המשחית בעם רַב. שפירושו, קח הרב שבהם. וע"כ אמר איוב דבר זה: תם ורשע הוא מכלה. ולא פירש איוב, שהכוונה על הצדיקים, הנתפשים בעוונות הרשעים. רבי ייסא אמר: אחת היא, זו כנ"י בגלות מצרים, שבשבילה (שהיא התכלית אליה יש להגיע) הרג הקב"ה במצרים ועשה בהם נקמות כמ"ש: תם ורשע הוא מכלה. שהרי גם תמימים היו שם, שלא שִעבדו את ישראל, ונהרגו יחד עם הרשעים שבהם.

קצא) רבי חייא אמר: איוב (שהיה אחד מיועצי פרעה) לא נלקה אלא בזמן שיצאו ישראל ממצרים. אמר איוב, א"כ כל הפנים שווים, תם ורשע הוא מכלה. פרעה התקיף את ישראל, ואמר: מי ה' אשר אשמע בקולו. ואני לא התקפתי אותם, ולא עשיתי כלום (ישב איוב ולא אמר כלום, לא מיחה), תם ורשע הוא מכלה כמ"ש: היָרֵא את דבר ה' מעבדֵי פרעה, זהו איוב. כי היה בזמן יציאת מצרים.

קצב) רבי יהודה אמר: אבני ברד האלו, שהיו יורדים על המצרים ונעכבו ע"י משה (שאמר לברד לעצור, ולא ניתן לבטלם אלא לעכבם), עשו אח"כ נקמות בימי יהושע. ולעת"ל עתידים לרדת הנשארים, על אדום ובנותיה אמר רבי יוסי, כמ"ש: כִּימֵי צֵאתְךָ  מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. על האדם לדעת שכאשר ה' בא לעזור, כוח זה יבוא לידי ביטוי, אין יאוש כלל, ניתן לחזור בתשובה ולשאוב כוחות לפעולה נגד האויבים.

קצג) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה. מקרא זה אין ראשו קשור לסופו, ואין סופו קשור לראשו. מתחילה כתוב:  וירא ישראל את היד הגדולה. ואח"כ, וייראו העם את ה'. האם וירא ישראל הוא סיבה אל וייראו העם את ה', ומלפני כן לא ייראו את ה'? אלא אמר רבי יהודה: זקן ההוא (יעקב) שירד עם בניו לגלות, וסבל עליו הגלות, והכניס את בניו בגלות, הוא ממש ראה כל אלו הנקמות וכל הגבורות שעשה הקב"ה במצרים כמ"ש: וירא ישראל, ישראל ממש, כלומר יעקב שראה מלמעלה, ולאחר מכן ראו העם למטה.

קצד) אמר רבי יהודה: העלה הקב"ה לאותו זקן, ואמר לו, קום ראה את בניך היוצאים מתוך עם חזק, קום ראה הגבורות שעשיתי בשביל בניך במצרים.

קצה) אמר רבי ייסא: בשעה שנסעו ישראל לרדת בגלות מצרים, יראָה ואימה חזקה נפלה עליו, אמר הקב"ה ליעקב, למה אתה מתיירא, אל תירא מרְדָה מצריימה. ממה שכתוב:  אל תירא, משמע שהיה מתיירא.

קצו) אמר לו, מתיירא אני שיְכָלוּ את בני. אמר לו, אנוכי ארד עימך מצריימה. אמר לו שוב, מתיירא אני שלא אזכה להיקבר בין אבותיי ולא אראה הגאולה של בני, והגבורות שתעשה להם. אמר לו, ואנוכי אעלך גם עלֹה. אעלך, להיקבר בקבר אבותיך. גם עלֹה, לראות הגאולה של בניך, והגבורות שאעשה להם.

השמאל יכול להשתלם רק בזכות האמונה הימין, זה וירא את היד הגדולה. כוח הגאולה בא בזכות האמונה.

תגיות: כוח האמונה, היד הגדולה, גאולה

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח נה-נז

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה

כַּאֲשֶׁר פַּרְעֹה שׁבַּנֶפֵשׁ שׁוֹלֵט, נִזְרָקִים מִדֶּרֶך הָאֱמֶת.

פרעה אומר שבשכל אי אפשר לצאת ממצרים, ולא לוקח בחשבון שיש כוח על  – האמונה. השמאל הפכפך, כשניתקל בקושי מוכן הוא ללכת בדרך הישר, אך רק באופן זמני. התעסקות עם קו שמאל, צד הביקורת מסוכנת, עלולה להיות טומאה ולהפיל האדם, אך גם יש בה פוטנציאל לגאולה גדולה כאשר פועלים אותה כראוי. לכאורה קו השמאל הוא האויב, אך זה בדיוק תפקידנו להפכו לאוהב. לא ניתן להגיע לקדושה, אלא בזכות האמונה שהיא הכלל. היחד, כנסת ישראל דנה את האדם שמחפש פרטיות לעצמו.

לכאורה הייתה ליעקב טענה ולא רצה לרדת למצרים, בתחילה היה לכאורה בסדר בגלות, ולאחר מכן השתעבדו – אז אומר לו הקב"ה: אתה יורד למצרים ואני יורד איתך. הראה לו שיש חיבור בגאולה בין השורש לתכלית, שׁיֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל עַל הַחַיִּים בּפֶּרסְפֵּקטִיבָה רָחְבָּהּ יִוָּתֶר – המקרה הבודד לא קובע.

רַק עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה נִיתַּן לִרְאוֹת בַּגְאוּלָה וְלִהְיוֹת חֵלֶק מִמֶּנָּה

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח נח-ס

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה

גִילוּי הַנֵּס הוּא בֶּקִּישׁוּר הַמְּקָרֶה לַכְּלָל – לקב"ה.

בכוח האמונה, אותה יש לחדש תדיר, ניתן להכליל כל פרט לשלם, דהיינו להכיל כל מקרה הנראה לכאורה כעומד בפני עצמו – לתוך חלק מפאזל שלם. ראויה חלקית נובעת מהתמקדות רק בעולם הזה, בלי לקשור לפנימיות הנפש, לכוחות העליונים הפועלים את מה שנראה מבחוץ. לכן יש להכיר את שורשי האמונה, להתחבר אליהם, ולראות בכל פרט חלק ממארג כללי שלם, ובכך לחזק את האמונה שניתן להגיע לשלמות.

כאשר זוכה אדם להעלות את בחינת יעקב שבנפשו, זוכה הוא לאמונה שתקשר את המודעות שלו עם מה שהוא רואה, ויבין שאין מקרה.

בכדי לזכות לגאולה צריך גם ג"ר – גם את השמאל כפי שרואים שצריך גם כלים ממצרים, צריך את בית המן וכדומה. חייבים גם את הרצון לקבל, את צד האישה כלולים בימין. לֹא מַסְפִּיקָה הַשְׁקָפָה, צָרִיך גַּם אֶת הַלֵּב. כוח השמאל מאפשר את משיכת האורות הגדולים, את כוח הפירוט – כוחות שיש להכליל בכלל, בחסדים של הימין בכדי להגיע לתכלית.

שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון בשלח מט-נד
1. מה דרכו של המלך וכיצד מסתכל על דרכו הטפש וכיצד החכם?
2. מה התשובה בק"ע על השאלה למה לא נרשמו ע"ב אותיות בקו אמצעי, מחציתם ביושר ומחציתם למפרע?
3. כיצד בנוייים ע"ב השמות? הסבר הטבלה בעמוד נ"א ורשם ליד כל שם איזו בחינה זו? התייחס לכך שבכל בחינה מהז"ת דבניה ישנם ע"ס וכך הן ע' ספירות.
4. מתי היא שלמות הכל עד כדי שהמטרוניתא נוסעת במסעיה?
5. על מה מורים ב' שלישים של השמות ומדוע שליש התחתון הוא החשוב שביניהם?
6. כיצד תפרש את השם הקדוש אנ"י שהוא השם ה- 37 מע"ב שמות?
7. מדוע השם אומר למשה מה תצעק אלי? לאן הוא מכוונו ומה זה אומר לנו בעבודת ה' שלנו?
8. מיהו עתיקא קדישא בנפש האדם ומדוע הוא יכול להתגבר על בחינת המצרי?
9. הסבר את סוד האילה הקדושה כפי המובא באות קפג.

בְּשַׁלַּח נה-נז

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה

כַּאֲשֶׁר פַּרְעֹה שׁבַּנֶפֵשׁ שׁוֹלֵט, נִזְרָקִים מִדֶּרֶך הָאֱמֶת.

פרעה אומר שבשכל אי אפשר לצאת ממצרים, ולא לוקח בחשבון שיש כוח על  – האמונה. השמאל הפכפך, כשניתקל בקושי מוכן הוא ללכת בדרך הישר, אך רק באופן זמני.

לא ניתן להגיע לקדושה, אלא בזכות האמונה שהיא הכלל. היחד, כנסת ישראל דנה את האדם שמחפש פרטיות לעצמו.

התעסקות עם קו שמאל, צד הביקורת מסוכנת, עלולה להיות טומאה ולהפיל האדם, אך גם יש בה פוטנציאל לגאולה גדולה כאשר פועלים אותה כראוי. לכאורה קו השמאל הוא האויב, אך זה בדיוק תפקידנו להפכו לאוהב.

יש בנפש את צד פרעה, צד איוב וצד יעקב, והכול תלוי האם הולכים בדרך אמונה. פרעה הוא קו שמאל שיש להשפילו ולהכותו מפני שמסרב ללכת באמונה. כל פעולתו היא בתוך השכל, בתוך ההגיון ולא רואה שישנה אפשרות לצאת לגאולה. פרעה הכיר בכוח שיש מעל כל כוחות השמאל – כוח האמונה.

לכאורה הייתה ליעקב טענה ולא רצה לרדת למצרים, בתחילה היה לכאורה בסדר בגלות, ולאחר מכן השתעבדו – אז אומר לו הקב"ה: אתה יורד למצרים ואני יורד איתך. הראה לו שיש חיבור בגאולה בין השורש לתכלית, שׁיֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל עַל הַחַיִּים בּפֶּרסְפֵּקטִיבָה רָחְבָּהּ יִוָּתֶר – המקרה הבודד לא קובע.

רַק עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה נִיתַּן לִרְאוֹת בַּגְאוּלָה וְלִהְיוֹת חֵלֶק מִמֶּנָּה

קפה) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם  כאן ביד הגדולה נשלם יד השמאל, גבורה וכל האצבעות חג"ת נ"ה שבה, מטעם שנכלל בימין, שהכול נכלל בימין ותלוי בימין כמ"ש: יְמִינְךָ יְהוָה  נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ; יְמִינְךָ יְהוָה תִּרְעַץ אוֹיֵב. ואע"פ שזה שייך לגבורה, מ"מ כיוון שתלוי ביד ימין, ע"כ נקרא על שמו. הימין הוא בחינת האמונה השולט על הכול, הוא בחינת כוח הבורא שבנברא. יש והשמאל מסרב להיכלל בימין כמו פרעה – לא ניתן לתקנו.

קפו) אמר רבי יצחק: לא נמצא מי שחיזק את ליבו לפני הקב"ה, כפרעה. אמנם סיחון ועוג חיזקו ג"כ את ליבם. אך הם חיזקו את ליבם כנגד ישראל, אבל כנגד הקב"ה לא חיזקו את ליבם, כמו שחיזק פרעה את רוחו כנגדו, שהיה רואה גבורותיו ולא היה שב.

קפז) פרעה היה חכם יותר מכל מכשפיו. ובכל אלו הכתרים ובכל אלו הידיעות של הס"א הסתכל. ובכל הצד שלהם לא ראה שיהיה גאולה לישראל, ולא הייתה תלויה באחד מהכתרים שלהם. ועוד, כי בכל הכוחות העליונים של הס"א קשרו קשר על ישראל, שלא יוכלו לצאת מתחת ידיהם. ופרעה לא חשב, שיש קשר אחר של אמונה, השולט על כל הכוחות של הס"א. וע"כ היה מחזק את ליבו.

קפח) רבי אבא אמר: לא חיזק פרעה את ליבו אלא על השם הויה (שם האמונה). כי כשהיה אומר משה כה אמר הויה, חיזק את ליבו. כי בכל החכמה שלו לא מצא ששם הזה ישלוט בארץ, וע"כ אמר: מי הויה אשר אשמע בקולו? ואח"כ, כשחשב לשוב, אמר: הויה הצדיק. אח"כ אמר, חטאתי להויה. פֶה הזה שאמר, מי הויה, אמר, חטאתי להויה. זו הפכפכות של הס"א, שכאשר קשה מוכנים לזמן ללכת בדרך האמת.

קפט) רבי חזקיה פתח: אחת היא על כן אמרתי, תם ורשע הוא מכַלֶה. אחת היא, כמ"ש: אַחַת הִיא, יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, המלכות. ובזו דן הקב"ה דיניו למטה, ודן דיניו למעלה בכל. מתוך זה שלכלל יש להגיע, לשכינה – משם כוח הדין ליישר אורחות אדם.

קצ) כשהקב"ה מעורר דיניו, דן דיניו בכתר, שהוא המלכות כתוב: תם ורשע הוא מְכַלֶה, משום שהצדיקים נתפשים בעוונות הרשעים (לכן אין להיות בשוק כשמידת הדין מצויה)  כמ"ש:  ויאמר ה' למלאך המשחית בעם רַב. שפירושו, קח הרב שבהם. וע"כ אמר איוב דבר זה: תם ורשע הוא מכלה. ולא פירש איוב, שהכוונה על הצדיקים, הנתפשים בעוונות הרשעים. רבי ייסא אמר: אחת היא, זו כנ"י בגלות מצרים, שבשבילה (שהיא התכלית אליה יש להגיע) הרג הקב"ה במצרים ועשה בהם נקמות כמ"ש: תם ורשע הוא מכלה. שהרי גם תמימים היו שם, שלא שִעבדו את ישראל, ונהרגו יחד עם הרשעים שבהם.

קצא) רבי חייא אמר: איוב (שהיה אחד מיועצי פרעה) לא נלקה אלא בזמן שיצאו ישראל ממצרים. אמר איוב, א"כ כל הפנים שווים, תם ורשע הוא מכלה. פרעה התקיף את ישראל, ואמר: מי ה' אשר אשמע בקולו. ואני לא התקפתי אותם, ולא עשיתי כלום (ישב איוב ולא אמר כלום, לא מיחה), תם ורשע הוא מכלה כמ"ש: היָרֵא את דבר ה' מעבדֵי פרעה, זהו איוב. כי היה בזמן יציאת מצרים.

קצב) רבי יהודה אמר: אבני ברד האלו, שהיו יורדים על המצרים ונעכבו ע"י משה (שאמר לברד לעצור, ולא ניתן לבטלם אלא לעכבם), עשו אח"כ נקמות בימי יהושע. ולעת"ל עתידים לרדת הנשארים, על אדום ובנותיה אמר רבי יוסי, כמ"ש: כִּימֵי צֵאתְךָ  מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. על האדם לדעת שכאשר ה' בא לעזור, כוח זה יבוא לידי ביטוי, אין יאוש כלל, ניתן לחזור בתשובה ולשאוב כוחות לפעולה נגד האויבים.

קצג) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה. מקרא זה אין ראשו קשור לסופו, ואין סופו קשור לראשו. מתחילה כתוב:  וירא ישראל את היד הגדולה. ואח"כ, וייראו העם את ה'. האם וירא ישראל הוא סיבה אל וייראו העם את ה', ומלפני כן לא ייראו את ה'? אלא אמר רבי יהודה: זקן ההוא (יעקב) שירד עם בניו לגלות, וסבל עליו הגלות, והכניס את בניו בגלות, הוא ממש ראה כל אלו הנקמות וכל הגבורות שעשה הקב"ה במצרים כמ"ש: וירא ישראל, ישראל ממש, כלומר יעקב שראה מלמעלה, ולאחר מכן ראו העם למטה.

קצד) אמר רבי יהודה: העלה הקב"ה לאותו זקן, ואמר לו, קום ראה את בניך היוצאים מתוך עם חזק, קום ראה הגבורות שעשיתי בשביל בניך במצרים.

קצה) אמר רבי ייסא: בשעה שנסעו ישראל לרדת בגלות מצרים, יראָה ואימה חזקה נפלה עליו, אמר הקב"ה ליעקב, למה אתה מתיירא, אל תירא מרְדָה מצריימה. ממה שכתוב:  אל תירא, משמע שהיה מתיירא.

קצו) אמר לו, מתיירא אני שיְכָלוּ את בני. אמר לו, אנוכי ארד עימך מצריימה. אמר לו שוב, מתיירא אני שלא אזכה להיקבר בין אבותיי ולא אראה הגאולה של בני, והגבורות שתעשה להם. אמר לו, ואנוכי אעלך גם עלֹה. אעלך, להיקבר בקבר אבותיך. גם עלֹה, לראות הגאולה של בניך, והגבורות שאעשה להם.

השמאל יכול להשתלם רק בזכות האמונה הימין, זה וירא את היד הגדולה. כוח הגאולה בא בזכות האמונה.

תגיות: כוח האמונה, היד הגדולה, גאולה

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח נה-נז

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה

כַּאֲשֶׁר פַּרְעֹה שׁבַּנֶפֵשׁ שׁוֹלֵט, נִזְרָקִים מִדֶּרֶך הָאֱמֶת.

פרעה אומר שבשכל אי אפשר לצאת ממצרים, ולא לוקח בחשבון שיש כוח על  – האמונה. השמאל הפכפך, כשניתקל בקושי מוכן הוא ללכת בדרך הישר, אך רק באופן זמני. התעסקות עם קו שמאל, צד הביקורת מסוכנת, עלולה להיות טומאה ולהפיל האדם, אך גם יש בה פוטנציאל לגאולה גדולה כאשר פועלים אותה כראוי. לכאורה קו השמאל הוא האויב, אך זה בדיוק תפקידנו להפכו לאוהב. לא ניתן להגיע לקדושה, אלא בזכות האמונה שהיא הכלל. היחד, כנסת ישראל דנה את האדם שמחפש פרטיות לעצמו.

לכאורה הייתה ליעקב טענה ולא רצה לרדת למצרים, בתחילה היה לכאורה בסדר בגלות, ולאחר מכן השתעבדו – אז אומר לו הקב"ה: אתה יורד למצרים ואני יורד איתך. הראה לו שיש חיבור בגאולה בין השורש לתכלית, שׁיֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל עַל הַחַיִּים בּפֶּרסְפֵּקטִיבָה רָחְבָּהּ יִוָּתֶר – המקרה הבודד לא קובע.

רַק עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה נִיתַּן לִרְאוֹת בַּגְאוּלָה וְלִהְיוֹת חֵלֶק מִמֶּנָּה

שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון בשלח מו-מח
1. על מה מצביעים האותיות בפס' ויסע? ומה בפס' ויבא ומה בפס' ויט? מה יוצר הצירוף של הפסוקים?
2. אם השמות הקדושים נובעים מהז"ת דבינה היו צריכים להיות ע' ומדוע אומר שהם ע"ב?
3. מהם ב' סופרים? ב' עדים ו-ב' גונים? על מה מורה כל אחד ומה יחודו?
4. כיצד מסודרים האותיות בטבלת השמות של כל אחד מהפס' ומדוע?
5. מהי השאלה בקס"ח?

בְּשַׁלַּח מו-מח

וַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט

קַו אֶמְצָעִי הַבָּא בֶּגְוָונִים נוֹתֵן יֹפִי.

צריך אדם חסדים, ולתת  לימין שבקו אמצעי להוביל, כדי להפשיר את החוכמה שהיא בבחינת ים קפוא. בקו אמצעי יש ב' גוונים, דינים של חלוקה לכאורה, אך כאן ישנה אפשרות לבוא בביטול לפאר, ליפות את הדבר, בחינת וַיֹּאמֶר לִי, עַבְדִּי-אָתָּהמיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-בְּךָ אֶתְפָּאָר.

יש צורך בתובנה פנימית של התקשרות להשראה אלוקית, לה נצרכת ישרות פנימית, תוך ביטול לדעת חכמים. רק בקשה אמיתית, תפילה ראויה תאפשר לגשת למקום זה.

כאשר מבקש באמת מוצא בתוכו שילוב של תובנה פנימית, היורדת למוחו, ומאתגרת את האדם, כדי שיעשה שותף. מצד אחד רואה הוא את השלמות שבבריאה, ומצד שני רואה כאוס. כאן עליו למצוא בתוכו שלמות, החיבור בין הרצון לקבל לבין הרצון להשפיע, ולחברם יחד ולהורידם ללב.

זו תחילת שלושה פסוקים עם שבעים ושנים אותיות היוצרים שמות קדושים. החלוקה כנגד ג' האבות, וַיִּסַּע  כנגד אברהם, וַיָּבֹא יצחק, וַיֵּט יעקב. שמות אלו ניתנים מהזכר – הבינה העליונה אל הנקבה, ללב האדם. הקשר למוחין אלו מתחיל כשאדם מעלה ביקוש, משותקק לדבר אמיתי, ובא נקי לבקש ורואה שלמעלה התובנה אמיתית, ומנסה להבין את נשיאת ההפכים שרואה.

קנט) פסוק הזה: וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלֶךְ, מֵאַחֲרֵיהֶם; וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן, מִפְּנֵיהֶם, וַיַּעֲמֹד, מֵאַחֲרֵיהֶם, פירושו, וייסע, שנסע מצד החסד והתדבק בצד הגבורה. כי חסד הוא פנים וגבורה היא אחוריים. משום שהגיעה השעה להתלבש בדין.

קס) באותה שעה נשלמה הלבנה, המלכות, מכל הבחינות, וירשה שבעים ושניים שמות קדושים בשלושה צדדים, ג' קווים. צד אחד התלבשה המלכות בעטרותיו של החסד העליון, בע' (70) חקיקות של אור אבא עילאה שהאיר לה. שזה עניין קו ימין שהוא סוד וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים.

קסא) צד השני התלבשה המלכות ברמחים של הגבורה, הדינים שבה, בשישים הכאות של אש ועשרה הכאות שלה עצמה, שיורדים מצד אמא עילאה בדינים חקוקים, שהוא סוד קו שמאל והפסוק וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם, וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל.

קסב) צד השלישי התלבשה המלכות בלבוש ארגמן, שלבש מלך העליון הקדוש הנקרא ת"ת (קו אמצאי), שירש בן הקדוש, ת"ת, בע' (70) עטרות עליונות מצד או"א. והוא כולל לימין, חסד, ולשמאל, גבורה. שהוא סוד הפסוק וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם. לכל פסוק משלושת אלו כוח מיוחד כנגד אברהם יצחק ויעקב.

שורש הקווים בבינה. קו ימין שבה מכונה אבא עילאה. קו שמאל שבה מכונה אמא עילאה. קו אמצעי שבה ת"ת, המכריע ביניהם. שזה עניין שלושה יוצאים מאחד (בתחילה הם ב' קווים וז"א שעולה לביקוש למעלה גורם לקו שלישי), שכל הגדלות שגרם התחתון אל העליון, זוכה בו גם התחתון, ולפיכך, אחד עומד בשלושתם, וזכה גם הת"ת בב' האורות ימין ושמאל של או"א. ואח"כ, כשהשיג הת"ת ג' הקווים, ב' מאו"א, ואחד משל עצמו, הוא משפיע אותם אל המלכות.

וע"כ נאמר לעיל, שבאותה שעה נשלמה הלבנה, המלכות, מכל הבחינות, וירשה שבעים ושניים שמות קדושים בשלושה צדדים, ג' קווים. כי ג' קווים אלו הם ג' הפסוקים, וייסע ויבוא ויֵט, שבכל אחד יש ע"ב (72) אותיות, וצירופם יחד עושה ע"ב שמות קדושים, שבכל אחד ג' אותיות מג' הפסוקים. צד אחד התלבשה המלכות בעטרותיו של החסד העליון, בע' (70) חקיקות של אור אבא עילאה שהאיר לה, שהוא קו ימין שבבינה, המאיר לחסד דת"ת, והיא מתלבשת בעטרות דחסד העליון הזה דת"ת. וזה הפסוק, וייסע.

וכן מקבלת מגבורה דת"ת הארת קו שמאל מאמא עילאה, המכונה שישים הכאות של אש, כמ"ש:  שישים גיבורים סביב לה. וע"כ נאמר, צד השני התלבשה המלכות ברמחים של הגבורה, כלומר גבורה שבת"ת, בשישים הכאות של אש ועשרה הכאות שלה עצמה, שיורדים מצד אמא עילאה בדינים חקוקים, כי ת"ת מקבל אותם מקו שמאל דאמא עילאה. וזה הפסוק, ויבוא.

וכן מקבלת מת"ת דת"ת, בחינתו עצמו של קו אמצעי. שנאמר, צד השלישי התלבשה המלכות בלבוש ארגמן, שלבש מלך העליון הקדוש הנקרא ת"ת, כי להיותו קו אמצעי הוא כולל בתוכו ב' הגוונים לבן ואדום, שהתכללותם ארגמן. והם ב' קווים דבינה, שירש אותם בעניין שלושה יוצאים מאחד, אחד עומד בשלושתם.

ב' קווים ימין ושמאל שבבינה מכונים חכמה ובינה. אלא שהשתנה שמם לאו"א, ות"ת, קו אמצעי, מכונה הבן שלהם. שמדרך האורות להשתלשל זה מזה בדרך עילה ועלול כסדר המדרגה. וכאן יצאו האורות שלא בסדר המדרגה, כי תיקון אחד נעשה, שעלתה המלכות לבינה, וקיבלה בינה צורת מלכות המצומצמת. וירדו בינה ותו"מ שלה למדרגת ז"א. וע"י זה, בעת גדלות כשבינה העלתה הבינה ותו"מ שלה ממדרגת ז"א, עלה גם ז"א עימהם למקום בינה. וע"י זה נעשה שם קו אמצעי, וקיבל האורות דבינה, אע"פ שבסדר המדרגה אין ז"א ראוי כלל לקבל ולהאיר כמו הבינה. ומתוך שאור הזה הגיע לז"א שלא בסדר המדרגה, אלא ע"י ירידת בינה ותו"מ דבינה, והעלאתם את הז"א למקום בינה, וכן ע"י עניין אחד עומד בשלושה, לפיכך מכונה אור הזה בשם אור של תולדה, ולא בדרך השתלשלות עילה ועלול. ולפיכך מכונה ז"א בשם בן, כלומר אור של תולדה. ולפיכך מכונים החכמה ובינה בשם או"א, כי הם הולידו את אור הזה, שנקרא ז"א. התפארת שגרמה לזיווג ל ג' קווים למעלה, זוכה אף היא ל ג' הקווים. המלכות שתחתיה, בחינת הלבנה יורשת את ג' הקווים מתפארת. כך שז"א נק' בן, שלא עלה על סדר המדרגה.

מתוך החיסרון במחשבה, יורדת היא לגוף, ואז בעקבות זה יכולה היא לייצר מחשבה חדשה ע"י ע"ב צירופי אותיות.

קסג) ושתי עטרות מצד או"א, והם ע"ב (72) שמות. מצד החסד הם שבעים, ושניים עדים. מצד הגבורה שבעים, ושניים סופרים. מצד הת"ת שבעים, ושניים צבעים להתפאר. ת"ת, ז"א, משפיע אל המלכות שבעים עטרות מכל קו. כי אע"פ שז"א מקבל ג' קווים דבינה, עכ"ז אינו מקבל מעצם ג"ר של ב' קווים שבבינה, המכונים או"א, אלא מז"ת שלהם, שכל אחד כלול מעשרה, והם ג"פ שבעים עטרות. אמנם לפי"ז למה נקרא ע"ב (72) שמות, היה לו להיקרא ע' (70) שמות? כי מלבד ע' עטרות, שהם ז"ת שמקבל מב' הקווים שבבינה, שנקראים או"א, הוא מקבל עוד ב' עטרות מג"ר דאו"א, בעניין אחד עומד בשלושתם, ומטעם זה עלה הת"ת, בחינת ז"ת, ונעשה לדעת, בחינת ג"ר. ומטעם תוספת ב' עטרות דג"ר הללו הוא נקרא ע"ב שמות. למרות שבינה נספרת במאות, סופר כאן בעשרות, שז"א עולה ונבחנת המידה שהוא מקבל.

ותוספת זה יש בכל אחד מג' קווים שלו, שבחסד הם מכונים שניים עדים. ובגבורה – שניים סופרים. ובת"ת – שניים צבעים. ומכונים כן בדמיון לשטר מתנה, שיש שם כתב סופר וחתימת עדים. והנה עיקר כוח שטר המתנה הוא ודאי כתב הסופר, שכותב ופורט כל הערכים שהנותן מקנה אל המקבל. ועכ"ז, אם לא היה שם חתימת העדים, לא היה השטר שווה כלום. ואין צריך לומר, אם היה שם חתימת עדים לבד בלי כתב הסופר, שלא היה שווה כלום. והנה השם ע"ב כאן, הוא בעיקר להמשיך חכמה אל הנוקבא, בעניין וייסע ויבוא ויֵט. החכמה נמשכת רק מקו שמאל, אבל בלי התלבשותה בחסדים שבקו ימין אינה יכולה להאיר. ולפיכך הזוהר מדמה ב' עטרות שבקו שמאל, לב' סופרים, שכתב סופר הוא העיקר שבשטר, וב' עטרות שבקו ימין מדמה לב' עדים, שאע"פ שאינם מוסיפים משהו על כתב הסופר, אמנם הם מקיימים לכל השטר, שזולתם אין השטר שווה כלום.

אף כאן, בלי החסדים אין הארת החכמה שווה כלום כי אינה יכולה להאיר בלי חסדים, וע"כ הם מכונים ב' עדים. וב' עטרות שבקו אמצעי הוא מדמה לב' גוונים, והוא מטעם, שגוונים מורים על דינים, ומקו האמצעי נמשכים דינים דמסך דחיריק. אבל אם הם דינים, איזה יחס יש להם לג"ר, להיקרא ב' עטרות? כי דינים האלו, מלבד שאינם פוגמים כלום את האורות, אלא להיפך, שהם מפארים אותם, כי זולתם לא היה ייחוד בין ב' הקווים. שטר לא מתקיים בלי עדים, וכך בלי חסדים אין הארת חוכמה. העדים כאן הם מצד החסד, והסופרים מצד הגבורה. חיסרון יכול להיות התפארות. היכולת לחלק את האמונה, האהבה בכדי לפאר אותה ע"י הפרטים. לכאורה דין מחלק, אך יכול גם לפאר שכל אחד מביא את הגוון שלו – מעשי ידי להתפאר.

קסד) ובמקום זה, במלכות, נחקק אחד באחד, שע"ב עטרות שבכל קו נכללים זה בזה, ועולה מהם השם הקדוש, המרכבה. כי נעשים ע"ב שמות, שבכל אחד מהם ג' אותיות. וכאן נחקקו האבות, חג"ת, ג' הקווים, להתחבר יחד. והוא השם הקדוש ע"ב חקוק באותיותיו. השמות והצרופים הם כוח ג' האמונות יחד, שכל אחד לחוד גם הוליד דברים שליליים.

קסה) הצירוף של אותיות: אותיות הראשונות, ע"ב אותיות של הפסוק וייסע, רשומים כסדרם בדרך יושר, כי היושר מורה על חסד, משום שכל האותיות הראשונות נמצאות בחסד, בקו ימין, ללכת בדרך יושר, בסידור מתוקן.

קסו) אותיות השניות, ע"ב אותיות של הפסוק ויבוא, רשומים בגלגול למפרע, שנרשמות ממטה למעלה. משום שכל ע"ב אותיות השניות נמצאות בגבורה, לגלות דינים, וכלי זין, הבאים מצד השמאל. וכשהן למפרע, רומזות על דינים.

קסז) אותיות השלישיות, ע"ב אותיות של הפסוק ויֵט, הן אותיות הרשומות להראות הגוונים, שהם הדינים, להתעטר במלך הקדוש. וכולם מתחברים ומתקשרים בו, מטעם היותו קו האמצעי, והוא מתעטר בעטרותיו בדרך יושר ורושם לצד זה ולצד זה, לקו ימין ולקו שמאל, כי מקיים הארת שניהם, כמלך שמתעטר מכל. שמאל צריך להיכלל בימין, וקו אמצעי צריך להיות בנטיה כלפי חסד.

קסח) כאן נרשם השם הקדוש חקוק בע"ב תיבות, שג"פ ע"ב אותיות, שבכל קו מג' קווים, מתחברים ומשתלבים יחד, ואז עושים ע"ב תיבות שבכל תיבה ג' אותיות מן ג' הקווים. המתעטרים באבות, חג"ת, שהם מרכבה קדושה העליונה. אלו אותיות השלישיות, למה לא כתובים בב' דרכים, חלקם בדרך יושר כסדרם, וחלקם בדרך למפרע, כדי ליישר לצד זה ולצד זה, לקו ימין ולקו שמאל, להיותו מקיים הארת שניהם? כתוב:  אתה כוננת מֵישָרים, פירושו, שהקב"ה עושה מישרים, ומקיים לב' הצדדים. וכתוב:  והבריח התיכון בתוך הקרשים שהוא הקב"ה, קו האמצעי, המקיים ב' הצדדים. וא"כ היה צריך להירשם חציו ביושר כקו ימין, וחציו למפרע כקו שמאל. אלא זה יעקב. והכול אחד. כי גם יעקב מורה על קו האמצעי.

תגיות: קו אמצעי, העלאת ביקוש אמיתי

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח מו-מח

וַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט

קַו אֶמְצָעִי הַבָּא בֶּגְוָונִים נוֹתֵן יֹפִי.

צריך אדם חסדים, ולתת  לימין שבקו אמצעי להוביל, כדי להפשיר את החוכמה שהיא בבחינת ים קפוא. בקו אמצעי יש ב' גוונים, דינים של חלוקה לכאורה, אך כאן ישנה אפשרות לבוא בביטול לפאר, ליפות את הדבר, בחינת וַיֹּאמֶר לִי, עַבְדִּי-אָתָּה יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-בְּךָ אֶתְפָּאָר.

יש צורך בתובנה פנימית של התקשרות להשראה אלוקית, לה נצרכת ישרות פנימית, תוך ביטול לדעת חכמים. רק בקשה אמיתית, תפילה ראויה תאפשר לגשת למקום זה.

כאשר מבקש באמת מוצא בתוכו שילוב של תובנה פנימית, היורדת למוחו, ומאתגרת את האדם, כדי שיעשה שותף. מצד אחד רואה הוא את השלמות שבבריאה, ומצד שני רואה כאוס. כאן עליו למצוא בתוכו שלמות, החיבור בין הרצון לקבל לבין הרצון להשפיע, ולחברם יחד ולהורידם ללב.

הקשר למוחין אלו מתחיל כשאדם מעלה ביקוש, משותקק לדבר אמיתי, ובא נקי לבקש ורואה שלמעלה התובנה אמיתית, ומנסה להבין את נשיאת ההפכים שרואה.

שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון בשלח מג-מה
1. מהיכן יוצאות השליחויות של הקב"ה ומדוע?
2. מה הכוונה שה' ית' נתן בידי המטרוניתא את הבית שלו שיהיה שלה? ומהו שכל מי שרוצה לדבר ידבר דרכה?
3. הסבר מהו "בזאת יבוא אהרון אל הקודש".
4. מה הטעם שהלך הענן מאחריהם לשמור עליהם? מפני מי שומר ומי הם המקטרגים?
5. מתי ואיך תהיה המלחמה בכל השליחים שבאים כנגד אמונה בה' ואהבתו?
6. מהו ויסע? מהיכן להיכן? כיצד זה מראה את התהליך בעבודת ה'?

בְּשַׁלַּח מג-מה

וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים

אֶת הַתּעָנוּג יֵשׁ לִמְשׁוֹך מִמֶּרְחָק (רָחוֹק מֶהַאֵגוֹ) !

אין למשוך אור מההרגשה העצמית שרוצה לבלוע הכל. הרגש האהבה, בחינת השבת, היא גם תוצאה של העבודה הנפשית הקודמת, וגם מהווה נקודת הפתיחה לפעולות בהמשך.

האני אמיתי של האדם, תורם את הכוח להמשך העבודה, והוא תכלית הכל, גם סיבה וגם תוצאה. לכן על האדם לשים את כל מאווייו ורצונותיו לקיום ושכלול, שזו הנקודה שמזינה את האני האמיתי באנרגיית אהבה חיובית. את האני המזויף, השפחה יש  לשלוח למדבר, לפעול למעלה מהדעת, מפני שזה בניגוד להרגשת הגוף. דווקא כאן יש להתאמץ, שהיגיעה הנכונה מגבירה את חשיבות האמת הנפשית, ומכך שוב צוברים כוח נוסף.

הצורה לפנות אל המלך היא רק דרך אמונה, אחרת בכלל לא מקשיבים לך. שומע תפילת כל פה – פה של אדם, דהיינו בברית ורצון להשפיע נחת רוח להשם. אֵין לְחַפֵּשׂ קֶשֶׁר זֶה, אֶלָּא לִמְצוֹא בָּאֱמוּנָה !

הפרטיות של האדם היא בחינת קו שמאל, בה הוא מרגיש שיכול לקבל את האור. ברגע שלוקח אדם החלטה אמונית להתרחק מהתפיסה הזו, שהאני הגאוותני שלו הוא החשוב והוא צריך לקבל הכל – יוכל לקבל בצורה מדודה דרך קו אמצעי – מסך דחיריק הנק' מרחוק. כמה מרחוק? עד הקצה. שהרי הרצון לקבל הוא בהיפוך צורה לגמרי מהמשפיע יתברך, לכן יש לפנות רחוק עד להשוואת צורה. את כל הרצונות, את כל הנרות יש להפנות אל מול פני המנורה – לעבר רצון מרכזי אחד, דהיינו לאמונה ואהבת השם.

קנ) זה השער לה' צדיקים יבואו בו. כל שליחות, שהמלך, ז"א, רוצה, יוצאת מבית המטרוניתא, המלכות. וכל שליחות הבאה מלמטה מן המלך, ז"א, נכנסת תחילה אל המטרוניתא, ומשם אל המלך. נמצא, שהמטרוניתא היא שליח של כל, הן ממטה למעלה והן ממעלה למטה. וע"כ היא שליח כל. שכתוב: וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלֶךְ, מֵאַחֲרֵיהֶם; וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן, מִפְּנֵיהֶם, וַיַּעֲמֹד, מֵאַחֲרֵיהֶם. כלומר, ישראל של מעלה, ז"א. מלאך האלקים, המלכות. וכתוב: וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם–לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה. יומם ולילה, פירושו ז"א ומלכות. הרי שהמלכות הלכה לפני ישראל כמ"ש: וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. כאן מלאך השם הוא בחינת השכינה הקדושה.

קנא) וכי כבוד הוא למלך, לז"א, שהמטרוניתא, המלכות, תלך ותעשה מלחמה, ותלך בשליחות? אלא בדומה למלך, שהזדווג במטרוניתא עליונה. ראה המלך היְקָר שלה, שהיא עולה על כל שאר המטרוניתות שבעולם. אמר, כולן נחשבות לפילגשים כלפי מטרוניתא הזו שלי. היא עולה על כולן. מה אעשה לה. אלא כל הבית (הלב) שלי יהיה בידיה. הוציא המלך כרוז, מעתה כל דברי המלך יהיו נמסרים ביד המטרוניתא. והפקיד המלך בידיה כל כלי זין שלו, כל בעלי המלחמה, כל אבני יְקָר של המלך, כל אוצרות המלך. אמר, מעתה, כל מי שיבקש לדבר עימי, לא יוכל לדבר עימי, עד שיודיע אל המטרוניתא.

קנב) כך הקב"ה מרוב החביבות והאהבה שלו בכנ"י, המלכות, הפקיד הכול ברשותה. אמר, הרי כל השאר, אינן נחשבות אצלה לכלום. אמר: שישים המה מְלָכות, אחת היא יונתי תמתי. מה אעשה לה, אלא, כל הבית שלי יהיה בידיה. הוציא המלך כרוז, מעתה כל דברי המלך יהיו נמסרים ביד המטרוניתא. הפקיד בידיה כל כלי זין שלו כמ"ש:  הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל  כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה; אִישׁ חַרְבּוֹ עַל-יְרֵכוֹ  מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת.

קנג) אמר המלך מכאן והלאה המלחמות שלי תימסרנה בידך, הכולי זין שלי ובעלי המלחמה יהיו בידך. מכאן ולהלאה את תהיי שומרת לי כמ"ש: שומר ישראל, שהוא ז"א, הנקרא ישראל. מכאן ולהלאה, מי שצריך לי לא יוכל לדבר עימי, עד שמודיע למטרוניתא כמ"ש:  בזאת יבוא אהרון אל הקודש. זאת היא המלכות. היא שליח המלך לכל. נמצא שהכול הוא בידיה, וזהו כבוד המטרוניתא כמ"ש:  וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם.

קנד) וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם – שואל מה הטעם? ועונה, כדי שיימצא לפניהם, בעלי המלחמה, ויהיו נגלים לפניהם. כי מחנות אחרות היו באות מלמעלה לעשות מלחמה עם ישראל. וע"כ ילך מאחריהם, כדי לתת מקום לבעלי המלחמה, שמצד ישראל ללחום עימהם.

קנה) באותה שעה בא שר המושל הממונה על מצרים, ואסף שש מאות מרכבות מקטרגים, ועל כל מרכבה ומרכבה שש מאות שליטים ממונים מקטרגים כמ"ש: וייקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים. וכי שש מאות רכב בחור לא היו רכבי מצרים? ולמה כתוב:  וכל רכבי מצרים? אלא ס"מ היה משאיל לשר מצרים שש מאות מרכבות מקטרגים לעזור אותו. ע"כ כתוב:  וייקח שש מאות רכב בחור. שלא היו של מצרים.

קנו) מתי שילם הקב"ה לס"מ? במלחמת סיסרא, שעקר הקב"ה לכל אלו המרכבות ונמסרו ביד המטרוניתא כמ"ש:  נחל קישון גְרָפָם נחל קדומים. ולעת"ל יהיו נמסרים כולם כמ"ש: מי זה בא מאדום. וע"כ, וילך מאחריהם, פירושו, שעתידה השכינה באחרית הימים לעקור אותם מן העולם.

קנז) וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן, מִפְּנֵיהֶם, וַיַּעֲמֹד, מֵאַחֲרֵיהֶם. ענן נראה תמיד עם השכינה, שהוא מלאך מיכאל. וזהו הענן שנכנס בו משה. כתוב: וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן. הרי שאינו מיכאל, שהיא בחינת השכינה. אלא עזרת הצדיק, שהוא יסוד דז"א. ופורש החסדים של הרשימה שלו, שהוא המסך. כי היסוד פורש החסדים על החכמה שבמלכות. ואז היא יכולה להאיר. וע"כ הולך ענן הזה יומם, שהוא זמן הארת החסדים, כמ"ש:  יומם יצווה ה' חסדו. כי מצד החסד בא ענן הזה, והוא נקרא חסד. וענן אחר הולך בלילה, ונקרא עמוד אש. שהוא מצד המלכות.

קנח) רבי שמעון אמר: עמוד הענן יומם, זה אברהם, חסד. ועמוד אש לילה, זה יצחק, גבורה. ושניהם נמצאים בשכינה. עזרת הצדיק הוא, שע"י מדרגה ההוא הם נמצאים בשכינה.

תגיות: חיפוש, מציאה, מרחוק תביא לחמה

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח מג-מה

וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים

אֶת הַתּעָנוּג יֵשׁ לִמְשׁוֹך מִמֶּרְחָק (רָחוֹק מֶהַאֵגוֹ) !

אין למשוך אור מההרגשה העצמית שרוצה לבלוע הכל. הרגש האהבה, בחינת השבת, היא גם תוצאה של העבודה הנפשית הקודמת, וגם מהווה נקודת הפתיחה לפעולות בהמשך.

האני אמיתי של האדם, תורם את הכוח להמשך העבודה, והוא תכלית הכל, גם סיבה וגם תוצאה. לכן על האדם לשים את כל מאווייו ורצונותיו לקיום ושכלול, שזו הנקודה שמזינה את האני האמיתי באנרגיית אהבה חיובית. את האני המזויף, השפחה יש  לשלוח למדבר, לפעול למעלה מהדעת, מפני שזה בניגוד להרגשת הגוף. דווקא כאן יש להתאמץ, שהיגיעה הנכונה מגבירה את חשיבות האמת הנפשית, ומכך שוב צוברים כוח נוסף.

הצורה לפנות אל המלך היא רק דרך אמונה, אחרת בכלל לא מקשיבים לך. שומע תפילת כל פה – פה של אדם, דהיינו בברית ורצון להשפיע נחת רוח להשם. אֵין לְחַפֵּשׂ קֶשֶׁר זֶה, אֶלָּא לִמְצוֹא בָּאֱמוּנָה !

הפרטיות של האדם היא בחינת קו שמאל, בה הוא מרגיש שיכול לקבל את האור. ברגע שלוקח אדם החלטה אמונית להתרחק מהתפיסה הזו, שהאני הגאוותני שלו הוא החשוב והוא צריך לקבל הכל – יוכל לקבל בצורה מדודה דרך קו אמצעי – מסך דחיריק הנק' מרחוק. כמה מרחוק? עד הקצה. שהרי הרצון לקבל הוא בהיפוך צורה לגמרי מהמשפיע יתברך, לכן יש לפנות רחוק עד להשוואת צורה. את כל הרצונות, את כל הנרות יש להפנות אל מול פני המנורה – לעבר רצון מרכזי אחד, דהיינו לאמונה ואהבת השם.

שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון בשלח מ-מב
1. מי משולה לאוניות סוחר ומהו שממרחק תביא לחמה?
2. מהיכן אנו יודעים שכאשר כל הנחלים הולכים אל הים לא נפסק הזיווג הזה?
3. מה מוכיח רבי יהודה בכך שאומר לויתן זה יצרת לשחק בו? במה הוא חולק על רבי יצחק?
4. מה תשובת רבי אבא למחלוקת בן רבי יהודה לרבי יצחק?
5. מה היחס בין הכוחות של המחנות הקדושים שיש לקב"ה לאלה של המלכות?
6. כיצד נכון לבוא אל המלך עפ"י רשב"י באות קמ"ט? מה אתה למד מכך על חייך?
"

בְּשַׁלַּח מ-מב

הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר

סוֹחֵר טוֹב מְשַׁלֵּם בּפרַטִיוּתוֹ, בִּתְמוּרָה לַדָּבָר האַמִּיתִּי.

האני של האדם רוצה לקבל לפרטיות שלו, אך רק בכוח הדחייה של האני הכוזב, ניתן לקבל אור אמיתי ליחד.

אם כל הנחלים הולכים לים, לכאורה לא ישאר מים בנחל, ואם המקום ממנו האני מבקש לקבל אינו מקור נצחי, אז יגמר. אלא מדרגת הבינה היא שלימות שתמיד ניתן לקבל ממנה הארה נצחית. הרצון אינו נגמר והקשר יכול להיות אין סופי, כאשר מושכים מבחוץ אל היחד. בכל מקרה המלכות – האני מקבל, השאלה רק האם דרך תורה, או ייסורים חלילה. בטוח שנגיע לשלמות, גם לתחתון יש כוח  שהוא בחינת ירושלים, למי שבא ביראה וביטול, זו הדרך למלך. קודם מציון תצא תורה – מדרגת נשמה, ולאחר מכן ניתן להגיע למדרגת האהבה.

קמא) רבי חייא פתח: הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ. הייתה כאוניות סוחר, היא כנ"י, המלכות. ממרחק תביא לחמה כמ"ש:  הנה שֵׁם ה' בא ממרחק. ע"י הארת קו האמצעי במסך דחיריק, שהוא מרחיק הג"ר דחכמה, ואינו מאיר אלא בו"ק, תביא לחמה. כלומר ע"י מדרגה אחת השורה עליה, קו האמצעי, יסוד דז"א. ובו נמשכים כל אלו הנחלים והמעיינות, ההולכים בים כמ"ש:  כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם. המלכות היא כאוניות סוחר. הלחם, החיוּת מגיעה בקו אמצעי.

קמב) כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת. אע"פ שכל הנחלים נמשכים ע"י יסוד, שמוריד אותם לתוך הים, מלכות, אל תאמר, שהוא שפך אותם הנחלים לים, ואחרים אינם שורים בו, ואין נמשכים בו עוד כבתחילה. ע"כ חזר ואמר, אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת, ששבים למקום מדרגה ההיא שהנחלים הלכו משם פעם אחת. שם הם שָבים ללכת. שם הם שבים ממקום ההוא העליון, מבינה באים שוב ליסוד. שהשפע אינו פוסק משם לעולם ומתקבצים כולם במקום ההוא ביסוד, ללכת לים, למלכות. ואותה המדרגה נקרא צדיק, יסוד דז"א. הנחלים אינם נגמרים, אלא חוזרים ומקבלים חסדים מבינה.

קמג)  רבי יהודה אמר: שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן, לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ. שם אוניות יהלכון, שבַּים ההוא הולכים ושטים האוניות (האני של האדם). עד שבאים להתחבר ביסוד (בחינת הצדיק), אז לוויתן זה יצרת לשחק בו(לקבל ממנו חוכמה). כי לוויתן הוא יסוד דז"א.

קמד) רבי יצחק אמר: למעלה למעלה ביותר, יש זיווג אחר השורה ברעות, ואינם נפרדים לעולם. זיווג או"א עילאין, ג"ר דבינה. אמר רבי יהודה: זוכה לזיווג ההוא, מי שיש לו חלק לעוה"ב, שהוא בינה, ובדיוק הוא העולם הבא, שמי שלא זכה לעולם הבא שהוא בינה, לא יזכה לאותו זיווג.

אין זה תלוי בתחתונים, זיווג רעים על חסדים בקביעות.

קמה) אמר לו רבי יהודה: הרי למדנו שכתוב זה: לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ. זה משמע יסוד ומלכות. הרי שאפילו לא יזכה לבינה זוכה ג"כ לקבל מזיווג העליון. אמר רבי אבא: הכול הכין הקב"ה לענג בהם את הצדיקים כמ"ש: אז תתענג על ה'. זיווג דודים זו אהבה שהיא גדולה מרעות. צחוק הוא בחינת עונג, שבא גם מהגוף, ומעליו בחינת שמחה.

קמו) אמר רבי אבא: כמה אלפים וכמה רבבות של מחנות קדושות יש להקב"ה. בעלי פנים העליון, בעלי עיניים בעלי כלי זין, בעלי יללה, בעלי יבבה, בעלי רחמים, בעלי דין. ולמעלה מהם פקד את המטרוניתא, המלכות, לשמש לפניו בהיכלו. כל הכוחות הללו אינם מטרת הבריאה, היא זו שצריכה לקבל את האושר העליון.

קמז) כנגד אלו יש לה למטרוניתא, למלכות, מחנות מלאכים מזוינות. בשישים פנים נמצאות המחנות המזוינות. וכולן חגורי חרב עומדים מסביב המלכות. כמה יוצאים, כמה באים. בשש כנפיים מעופפים כל העולם. לפני כל אחד ואחד גחלות אש דולקות, לבושיו אש לוהט, בגבו להט החרב הלוהטת בכל העולם לשמור לפניה כמ"ש: וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. אמנם יש לקב"ה מלאכים רבים, המלכות למעלה מכולם, וגם לה יש מלאכים השומרים עליה.

קמח) מי הוא שנקרא דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים? ומשיב זו היא מטרוניתא הגדולה, המלכות, שהיא דרך לאילן הגדול והחזק, שהוא ז"א, הנקרא עה"ח. שכתוב: הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל  כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב  מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה; אִישׁ חַרְבּוֹ עַל-יְרֵכוֹ  מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת.

וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים

קמט) כשהמטרוניתא נוסעת כולם נוסעים עימה (שהיא המלכות, מטרת הבריאה) כמ"ש: וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים. וכי המלכות מלאך האלקים נקראת? התקין הקב"ה לפניו היכל הקודש, היכל עליון, עיר קדושה, עיר עליונה, ירושלים עיר הקדושה. כל אלו הם שמות של המלכות. מי שבא אל המלך, אינו נכנס, אלא מעיר הקדושה, מהמלכות. ממנה לוקח הדרך אל המלך, כי הדרך מתתקן מכאן. הרשב"י אומר שהכניסה למלך היא דרך השכינה, דרך היחד. לכן כולם נלחמים על ירושלים, והשאלה מה רוצים להשיג מהמלך.

תגיות: ויתור עצמי, זיווג רעים, זיווג דודים

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח מ-מב

הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר

סוֹחֵר טוֹב מְשַׁלֵּם בּפרַטִיוּתוֹ, בִּתְמוּרָה לַדָּבָר האַמִּיתִּי.

האני של האדם רוצה לקבל לפרטיות שלו, אך רק בכוח הדחייה של האני הכוזב, ניתן לקבל אור אמיתי ליחד.

אם כל הנחלים הולכים לים, לכאורה לא ישאר מים בנחל, ואם המקום ממנו האני מבקש לקבל אינו מקור נצחי, אז יגמר. אלא מדרגת הבינה היא שלימות שתמיד ניתן לקבל ממנה הארה נצחית. הרצון אינו נגמר והקשר יכול להיות אין סופי, כאשר מושכים מבחוץ אל היחד. בכל מקרה המלכות – האני מקבל, השאלה רק האם דרך תורה, או ייסורים חלילה. בטוח שנגיע לשלמות, גם לתחתון יש כוח  שהוא בחינת ירושלים, למי שבא ביראה וביטול, זו הדרך למלך. קודם מציון תצא תורה – מדרגת נשמה, ולאחר מכן ניתן להגיע למדרגת האהבה.

שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון זהר בשלח לז-לט
1. כמה אותיות יש בפס' ויסע, בפס' ויבוא ובפס' ויט? מה זה מרמז?
2. מה ההבדל בין אבנים למדרגות?
3. באיזה מצב האבנים, דהיינו האותיות, הן סתומות ומתי הן נקובות?
4. הסבר את התנועה של חלם שורק וחירק.
5. מהו צרורא ומדוע רק בו אפשר לקבל הארה?
6. מה ההבדל בין צרורא שלמעלה מחזה לצרורא שלמטה מחזה?
7. מדוע ג' הקוים מגלים חכמה רק בנסיעתם וכששבים למקום אסור להם להאיר?
8. מיהו העמוד האמצעי שעולה למעלה ומסתכל למרחוק לקשר את האוניות ששטות בים?
9. הסבר מהו רצוא ושוב.

בְּשַׁלַּח לז-לט

וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים

מָתַי וכּיצָד רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּרָצוֹן.

לאחר החטא הקדמון, נפגם הרצון, ומאז לא ניתן לקבל אור בצורה ישירה, לפני תיקון מקדים שנק' ג' קווים. הרצון הוא חיסרון הבא לידי ביטוי כאות, כפי שבגשמיות האות היא דיו שחור שיוצר חיסרון בגוויל הלבן, והניקוד הוא הרוח שמנענע  את האותיות – הרצונות.

מאחר ויצר לב האדם רע מנעוריו, ובאופן טבעי אין האדם יודע להשתמש באני, ברצון שלו. לכן בשלב ראשון הָפְסֶק לְהַאֲמִיןבְּעַצְמְךָ. וותר על עצמך, בְּטַח אֶל יְהוָה בְּכָל-לִבֶּךָ  וְאֶל-בִּינָתְךָ, אַל-תִּשָּׁעֵן. עליך להאמין בשכל גבוה משלך, זוהי בחינת ניקוד החולם, שהוא מעל האות.

השורוק, קו שמאל, רצון מתוקן הוא כבר בתוך האות, כאן כבר עבר השלב בו וויתרת על עצמך, ואתה יודע שאתה פשוט לא מבין כלום מעצמך.

הפתרון להתחיל לשלב בין שניהם, קו אמצעי, חיריק.

בתחילה מגלים את הרצון אך נועלים את האפשרות להשתמש בו – מנועלא. שלב שני מתחיל רצוא ושוב, דהיינו הפשרה חלקית והדרגתית של הרצונות שהוקפאו, בהתאם לחסדים שמסוגלים לייצר. כלומר עד גמר תיקון תַכְלִית הַידִיעָה שֶׁבָּדֶרךשֶׁלּא נֵדַע,  וּבּגְמָר תיקוּן תַכְלִית הידיעה וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ.

קלד) וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ  מֵאַחֲרֵיהֶם; וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם  וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם. מטרם שנמצא אוירא דכיא ולא האיר, היו האבנים הנקובות סתומות. ג' רוחות הכולולים בג' היו שקועים. ומים היו סתומים תחת הנקבים. בשבעים ושתיים אותיות חוזרות למקומם אלו האבנים.

סדר יציאת האורות הוא בג' נקודות חולם שורוק חיריק. שמתחילה עולה המלכות לבינה, מתחת החכמה שלה, ואז נופלים (שאי אפשר להשתמש בהם) בינה ותו"מ שלה למטה ממדרגתה, לז"א. והיא נשארת רק בב' ספירות כו"ח, ובב' אורות רוח נפש. וזה נבחן שניקבה (נעשה בה חיסרון) הבינה, שלא נשאר בה אלא אור נקבה המאיר ממטה למעלה. וע"כ מכונות הספירות שלה בשם אבנים (הבנות) נקובות. וזהו נקודת החולם. ואח"כ, ע"י הארת ע"ב ס"ג דא"ק (שמעורר את הרצון- מה שלא השתמשו בבחינת החולם), חוזרת המלכות ויורדת מן הבינה למקומה, ואז חוזרים הבינה ותו"מ ועולים מז"א אל הבינה, ושוב נשלמה הבינה בה' ספירות כח"ב תו"מ, ובה' אורות נרנח"י. ונסתמו הנקבים, כי התבטלה הנוקביות שבה. אבל האורות סתומים, מחמת חסרון חסדים, שאין החכמה יכולה להאיר בלי התלבשות החסדים. וזהו נקודת השורוק.בגלל צמצום א' אין לקבל חוכמה, שאין חסדים – חולם, לא משתמשים ברצון. לאחר מכן בא אור גדול המאיר את הרצון, ועדיין לא יכול להאיר שחסרים חסדים – שורוק המאיר את הכלים עצמם.

ומטרם שנגלו החסדים השלמים, המכונים אוירא דכיא (אור זך), להלביש את החכמה שבקו השמאל של הבינה, היו האבנים הנקובות סתומות. כלומר שנסתמו הנקבים, מחמת חזרת הבינה ותו"מ למדרגתם, וכבר הייתה יכולה להאיר ממעלה למטה בבחינת אור זכר, אבל גם האורות נסתמו בה, כי אין החכמה מאירה בלי חסדים. יש רצון, יש אור שאינו מאיר מחסרון החסדים.

ונודע, שבעת שהבינה מעלה אליה את הבינה ותו"מ שלה מתוך ז"א, עולים עימהם אליה גם חג"ת דז"א, המלבישים בינה ותו"מ האלו (סוד אחים בכורים, שהכלים התחתונים עולים וחוזרים עם גלגלתא ועניים של ז"א). ואז כשז"א בבינה, נבחן ז"א, לג' רוחות הכולולים בג', ג' רוחות, חג"ת דז"א, שספירותיו בסוד רוח, (עולים ו) כולולים בג', בבינה ותו"מ דבינה, שהם מלבושים עליהם. והארתם לא הייתה ניכרת, כי אם הייתה ניכרת הארת החסדים שבז"א, אז הייתה החכמה מתלבשת בחסדים, והאבנים דבינה לא היו סתומים. ושנאמר לעיל, ומים היו סתומים, הוא שהחסדים דז"א היו סתומים. תחת הנקבים, אע"פ שיש בז"א נוקבא, המסך דחיריק, שעליו מתגלה אח"כ אור החסדים, אבל עתה היו המים סתומים, כי כל בחינת ז"א הייתה שקועה (כמו בעיבור בעליון). אלא אח"כ מתעורר ז"א עם מסך דחיריק שבו, ומעלה מ"ן, ומוציא החסדים להלביש את החכמה.

ושנאמר, בשבעים ושתיים אותיות חוזרות למקומם אלו האבנים, שבע"ב (72) אותיות שבפסוק: וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, שהוא קו ימין, שהן גילוי החסדים, מתלבשת החכמה שבקו שמאל דבינה בחסדים האלו, ואבנים סתומים שבה, חוזרים למקומם, שנפתחה הארתם. במסך דחיריק.

שלב ראשון מוותרים על הרצון, קו ימין חולם. שלב שני גילוי הרצון אך עדיין לא ניתן להשתמש בו, בחינת עבד שעושה רצון העליון, וזה מעורר להתחבר לימין – קו אמצעי.

קלה) אחר ע"ב מדרגות, שהן ג' פעמים ע"ב אותיות, התבקעו וניקבו האבנים תחת צרור, שהיה חקוק, והתקבצו המדרגות ונעשו קבוצה אחת.

ע"ב אותיות יש בכל פסוק מג' הפסוקים: וייסע מלאך האלקים. ויבוא בין מחנה מצריים, ובין מחנה ישראל. ויֵט משה את ידו על הים. והם עניין ג' קווים. כי ע"ב אותיות שבפסוק, וייסע, הן קו ימין. וע"ב אותיות שבפסוק, ויבוא, הן קו שמאל. וע"ב אותיות שבפסוק, ויֵט, הן קו אמצעי. ושנאמר לעיל, בשבעים ושתיים אותיות חוזרות למקומם אלו האבנים, הכוונה היא על ע"ב אותיות שבפסוק, וייסע מלאך האלקים, שהן קו ימין וחסדים. ויש ע"ב צירופים של ג' ג' אותיות, מצירוף כל ג' הפסוקים. והן נקראות ע"ב מדרגות, מטעם היות בכל צירוף ג' קווים, וג' קווים נחשבים למדרגה.אות זה חיסרון, כאן מתאר 72 מדרגות – הם כלים דרכם מתקבל האור.

גם נודע, שע"י מסך דחיריק שבקו האמצעי, מתמעט הקו שמאל דבינה מג"ר לו"ק דג"ר, שחוזר ומעלה את המלכות לבינה, והבינה מתבקעת שוב ונעשית ו"ק, אור נקבה(ממטה למעלה). אחר ע"ב מדרגות, שהן ג' פעמים, כלומר, אחר שיוצאים ג' קווים, שהן ע"ב מדרגות, המרומזים בפסוקים וייסע ויבוא ויֵט. הנה ע"י קו האמצעי שבהם, מסיבת הצרור שהיה חקוק בדינים, במסך דחיריק שבקו האמצעי, חזרו והתבקעו וניקבו הספירות דבינה, שנקראות אבנים (לכאורה בתחילה היו הנקבים סתומים והאירה רק ממטה למעלה, ולאחר הסרת המסך, עדיין אסור להאיר מחוסר חסדים). והתקבצו המדרגות ונעשו קבוצה אחת, שע"י המסך הזה שהמעיט את קו השמאל לו"ק דג"ר, התקבצו והתייחדו ג' הקווים לקבוצה אחת, באופן שאינם מאירים זה בלי זה. ומטעם זה מכנה את המסך בשם צרור, מטעם היותו צורר כל ג' הקווים לאגודה אחת.

אי אפשר לקבל הארה אלא בג' קווים, ימין שמאל ואמצע.

קלו) אח"כ התחלקו ונעשו ב' מדרגות של מים. מחצית המים קפאו, ומחציתם שקעו, אלו עלו ואלו ירדו. מכאן התחיל העולם להתחלק.

בשעת שליטת קו שמאל, קופאים המים שבים, משום שהחכמה אינה מאירה בלי חסדים. ואח"כ ע"י החסדים הם נפתחים וחוזרים לנוזלים, שחוזרים להאיר (כמו אדם שהוא רק שכלי, חוכמה בלי חסדים). אמנם לא כל החכמה חוזרת להאיר אלא רק הו"ק שבחכמה, והג"ר שבה נעלמים (גנוזים לעתיד לבוא). ולפיכך נבחן כאן, שמֵי החכמה נחלקו לב' מדרגות: ו"ק וג"ר, שהו"ק קפאו בעת שליטת השמאל, ואח"כ ע"י גילוי החסדים חוזרים להאיר. והג"ר לא קפאו, אלא נעלמו לגמרי, שהרי אינם מאירים אפילו אחר גילוי החסדים. רצון האדם מתחלק ל – 2. חוזר בתשובה, אך מרגיש שמצפים ממנו שיעשה הכל בבת אחת, אך אינו יכול, לכן פועל בקטנות ומתקדם על דרך המדרגה.

וע"כ נאמר, שהתחלקו ונעשו ב' מדרגות של מים, ג"ר וו"ק. מחצית המים קפאו, שו"ק דחכמה חוזרים להיגלות ע"י החסדים. ומחציתם שקעו, שג"ר נעלמו לגמרי(גניזו דאבא ואמא). אלו עלו, אותם שנִגלו, היו מאירים ממטה למעלה, שהוא ו"ק. ואלו ירדו, אותם ששקעו, היו מאירים ממעלה למטה, שהוא ג"ר. מכאן התחיל העולם להתחלק, שלא נשארה בעולם אלא מחצית התחתון של החכמה, שהוא ו"ק.

קלז) צרור אחר יש למעלה, והוא חקוק בע"ב (72) חתימות מטַבעת החזקה, ובהם שקועים גלי הים. כשנוסעים מתחלקים לד' זוויות, חלק אחד עולה, שמאיר ממטה למעלה, הנוקבא, מַערב. וחלק אחד יורד, שמאיר ממעלה למטה, עם אור החסדים, ז"א, מזרח. חלק אחד לצד צפון, קו שמאל, גבורה. וחלק אחד לצד דרום, קו ימין, חסד. כשמתחברים יחד, גחלות לוהטות עומדות בלהט החרב המתהפכת.

המסך שבקו אמצעי הנקרא צרור, המשמש במקום בינה, וכן הוא משמש מחזה ולמעלה דז"א, להיותם מדרגה אחת (חסדים מכוסים). כן יש צרור המשמש מחזה ולמטה דז"א, שבכוחו מכריע בין ב' הקווים אשר שם. וההפרש ביניהם הוא רב, כי אותו הצרור, המשמש מחזה ולמעלה דז"א, אינו מגלה שם הדינים שבו, להיותו נמצא בסיום הקווים, ואין הדינים יכולים לפגום למעלה ממקום מציאותם (היות והדינים לא נמצאים שם, שהם פועלים רק מחזה ומטה). משא"כ הצרור שמחזה ולמטה דז"א, כבר כלול בו הדינים מצרור העליון, העומד למעלה ממנו במקום החזה. והנה ג' הקווים חג"ת שלמעלה מחזה, נקראים ע"ב מדרגות, שהם ג' הפסוקים, וייסע, ויבוא, ויֵט. וע"כ מכונים הדינים אשר בצרור העליון, העומדים בסיום ע"ב מדרגות, בשם, ע"ב חתימות מטבעת החזקה. ע"ב, על שם הארתו. חתימות פירושו סיומים, משום שנמצאים בסיום המדרגות. טבעת החזקה, הוא הצרור עצמו, שהוא המסך דחזה, שבו הדינים.

ע"כ נאמר, צרור אחר יש למעלה, הצרור שבקו האמצעי שמחזה ולמטה, והוא חקוק בע"ב חתימות מטבעת החזקה, כלומר, הדינים שבצרור העליון, העומד במקום החזה, המכונים כן, המשפיעים לצרור התחתון. אמנם עכ"ז אינם נחשבים לדינים שיפגמו משהו את המדרגה, מטעם, שהדינים המתגלים בים, המכונים גלי הים, יושתקו ע"י הדינים שבקו אמצעי שלמטה מחזה (שכאן יש תיקון של קו אמצעי שמאפשר למשוך רק ו"ק), ולולא הדינים הללו שבצרור התחתון, לא היו הגלים נשתקים, והים, המלכות, לא הייתה יכולה להאיר. וע"כ אינם נחשבים לדינים אלא לתיקונים.

וג' הקווים הללו, אינם מגלים חכמה אלא בסוד נסיעתם, שהארת כל אחד מתגלה במיוחד בזה אחר זה, בסוד ג' נקודות: חולם, ואח"כ שורוק, ואח"כ חיריק. ואז מקבלת המלכות את גילוי החכמה מהם. אבל כשגמרו הארתם בזה אחר זה, המכונה נסיעה, אז הם נחים. שהארתם מתחברת ביחד תחת שליטת אור החסדים, והחכמה אינה מתגלה עוד.

וכשהם נוסעים, כדי לגלות הארת החכמה, הם מתחלקים לד' זוויות, שכל אחד מג' הקווים מגלה הארתו במיוחד. מתחילה הימין, וכשנגמרה הארת הימין, אח"כ מאיר השמאל, וכאשר נגמרה הארת השמאל, מאיר האמצעי, שהם מכונים, דרום צפון מזרח. ואח"כ המערב, המלכות, מקבלת מהם החכמה. ע"כ נאמר, חלק אחד עולה, שמאיר ממטה למעלה. אבל כשמתחברים יחד, שלאחר שגמרו נסיעתם שמאירים כולם ביחד, גחלות לוהטות עומדות בקו השמאל, בעניין להט החרב המתהפכת, שהם שומרים את החכמה, שלא תתגלה שלא בשעת נסיעה. וע"כ אין גילוי אז, אלא לאור החסדים בלבד.

קלח) עמוד אחד תקוע בתוך הים. מדרגה, שהיא שליח של חלק המדרגה העליונה, מלכות שמחזה ולמעלה. עולה בעמוד הזה למעלה למעלה, ומסתכל למרחוק לראות קשר של אוניות השטות בים. מי ראה הגלים עולים ויורדים, מחמת הדינים שבהם, ורוח, קו אמצעי, נושב בהם ומשתיקם, ודגי הים, המלאכים, מושכים את כל אלו האוניות לכל רוחות העולם, שבדרך זה נגלה החכמה.

ע"י עליית המלכות לבינה, נבקעות כל המדרגות לשתיים, שכו"ח נשארים במדרגה, ובינה ותו"מ נופלים ממנה, ויורדים ומתלבשים במדרגה התחתונה אליה. ולעת גדלות, יורדת המלכות מבינה למקומה, ואז עולים בינה ותו"מ של כל מדרגה מן התחתון, וחוזרים כל אחד למדרגתו. ויחד עם עלייתם מן התחתון לוקחים עימהם גם את התחתון, ומעלים אותו למקום העליון. ומתוך שאין העדר ברוחני, הם נמצאים תמיד במקום התחתון, גם אחר שעלו למדרגתם, שבדרך זה עולה כל תחתון אל העליון שלו. וע"כ נבחנים בינה ותו"מ הללו לבחינת עמוד, שיש בכל מדרגה, שעל ידו עולה למדרגה עליונה שלה.

עמוד אחד תקוע בתוך הים, כי הים, הנוקבא מחזה ולמטה דז"א, ואותם בינה ותו"מ של מדרגת מחזה ולמעלה דז"א, היורדות שמה, נבחנים לעמוד, שדרכו עולים כל הבחינות שמחזה ולמטה דז"א אל מדרגת מחזה ולמעלה דז"א (אלו הסודות והסימנים שנתנה רחל ללאה). והנה תחילה הייתה המלכות למעלה מחזה דז"א, בסוד רביעי לאבות, ששם מקום גילוי החכמה. ואח"ז התמעטה וירדה למטה מחזה דז"א. וכיוון שכל מקור גילוי החכמה היא למעלה מחזה דז"א, ע"כ יש לה שליח, המלאך מט"ט, שעולה למעלה מחזה וממשיך החכמה למחזה ולמטה, לסוד ד' החיות של מרכבה התחתונה, המכונים, אלפי שִׁנְאָן. מדרגה, שהיא שליח של חלק המדינה העליונה, מלכות שמחזה ולמעלה, מט"ט, שליח להמשיך ולקבל חכמה ממלכות העליונה שמחזה ולמעלה, בשביל המלכות שמחזה ולמטה, עולה בעמוד הזה למעלה למעלה, ומסתכל למרחוק, שמקבל חכמה, שנקרא הסתכלות מרחוק, כמ"ש:  מרחוק ה' נראה לי. ושטים לד' רוחות העולם, ומגלים חכמה ע"י מט"ט. עמוד המקשר בין העולמות, אך בכור, בחינה בה אתה מוכן לוותר ולרדת למקום יותר נמוך לתקן רצונות, תוך זהירות, לשמור על חבל למעלה ולא להינתק מהקדושה.

קלט) מדרֵגה ההיא, מט"ט, כשירד מלמעלה מחזה, עומדים אלף מימינו ואלף משמאלו, שממשיך חכמה המרומזת במספר אלף בין בימינו ובין בשמאלו. והוא שב למחזה ולמטה, ויושב במקומו כמלך על הכיסא שלו. מדרֵגה ההיא בעת שהים, המלכות, שט לד' רוחות העולם, עימו יוצא בו שב, הוא שב בקיומו של המלך.

הקווים מגלים החכמה רק בדרך נסיעה על שלושה מקומות בזה אחר זה, בחולם שורוק חיריק, שזה רָצוֹא. אבל כשגמרו נסיעתם ומתחברים בהארתם במנוחה, שזה וָשוֹב, אז יש להט החרב המתהפכת בקו שמאל, השומר שלא יגלה חכמה לחוץ. וזהו המדרגה, מט"ט, שבעת שהים, המלכות, שט לד' רוחות העולם, ומגלה חכמה בעת נסיעתו, עימו היא יוצאת לנסיעה, עימו היא שבה מנסיעתה, הוא שב, כדי לקיים המוחין של המלך בהארת החסדים, שבו מתקיימים המוחין. המלכות נוסעת איתו הלוך, ולאחר שמקבלת הארה שבה, ובקו אמצעי ניתן לקבל.  המנסה לקבל את החוכמה בדרך, מסתכן בנפשו.

קמ) ואז כשהים בבחינת ושוֹב, יוצאים כרוזים, מי שהוא מבעלי העיניים, יזקוף אותם למעלה למעלה. בעלי כנפיים יקומו בקיומם. בעלי הפנים, יכסו פניהם עד שנוסע במסעיו, אז וייסע מלאך האלקים.

עיניים הם ג"ר דחכמה והפנים הם ו"ק דחכמה כמ"ש: חכמת אדם תאיר פניו. מי שהוא מבעלי העיניים, יזקוף אותם למעלה למעלה, שיאירו למעלה למעלה בבינה ולא ימשיך אותם למטה, מטעם היותם ג"ר דחכמה, שאינם מאירים אפילו בעת נסיעה. בעלי כנפיים, המדרגות של חסדים מכוסים, יקומו בקיומם, שימשיכו הארתם, כי במצב, וַשׁוֹב, מאירים רק אור החסדים, שהם הארת בעלי הכנפיים. בעלי הפנים, יכסו פניהם, שיכסו הארת הפנים בעת המנוחה, שבמצב ושוב, כי אינם מאירים אלא רק בשעת נסיעה. עד שנוסע במסעיו, ואז מתגלה אור הפנים, כמ"ש:  וייסע מלאך האלקים. לעתיד לבוא, וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ, וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ.

תגיות: ג' קווין, מנעולא, מפתחא

שיעור שמע:

בְּשַׁלַּח לז-לט

וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים

מָתַי וכּיצָד רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּרָצוֹן.

לאחר החטא הקדמון, נפגם הרצון, ומאז לא ניתן לקבל אור בצורה ישירה, לפני תיקון מקדים שנק' ג' קווים. הרצון הוא חיסרון הבא לידי ביטוי כאות, כפי שבגשמיות האות היא דיו שחור שיוצר חיסרון בגוויל הלבן, והניקוד הוא הרוח שמנענע  את האותיות – הרצונות.

מאחר ויצר לב האדם רע מנעוריו, ובאופן טבעי אין האדם יודע להשתמש באני, ברצון שלו. לכן בשלב ראשון הָפְסֶק לְהַאֲמִין בְּעַצְמְךָ. וותר על עצמך, בְּטַח אֶל יְהוָה בְּכָל-לִבֶּךָ וְאֶל-בִּינָתְךָ, אַל-תִּשָּׁעֵן. עליך להאמין בשכל גבוה משלך, זוהי בחינת ניקוד החולם, שהוא מעל האות.

השורוק, קו שמאל, רצון מתוקן הוא כבר בתוך האות, כאן כבר עבר השלב בו וויתרת על עצמך, ואתה יודע שאתה פשוט לא מבין כלום מעצמך.

הפתרון להתחיל לשלב בין שניהם, קו אמצעי, חיריק.

בתחילה מגלים את הרצון אך נועלים את האפשרות להשתמש בו – מנועלא. שלב שני מתחיל רצוא ושוב, דהיינו הפשרה חלקית והדרגתית של הרצונות שהוקפאו, בהתאם לחסדים שמסוגלים לייצר. כלומר עד גמר תיקון תַכְלִית הַידִיעָה שֶׁבָּדֶרך שֶׁלּא נֵדַע, וּבּגְמָר תיקוּן תַכְלִית הידיעה וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ.

שיעור שמע:

שאלות לחזרה ושינון זהר בשלח לד-לו
1. ספר בקצרה את הסיפור שהיה בנוב עם אבימלך ושאול המלך.
2. מדוע היה דין עם הריגת הכהנים בנוב? מדוע נתגלה גם מאוחר יותר עם סנחריב?
3. מה ההבדל בין לדוד מזמור ומזמור לדוד?
4. מהו "לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה"?
5. הסבר בענין פרעה את הכתוב בדרך שאדם הולך מוליכים אותו.
6. מדוע אמרו מצרים אנוסה מפני בנ"י? מדוע בכלל רדפו אחריהם אם שרם במרום של מצרים כבר הוסר מממשלתו?
7. הסבר מהו ויסר את אופן מרכבותיו – סכם את כל המאמר.

בְּשַׁלַּח לד-לו

וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו

הַהוֹרֶג אֶת הַכֹּהֵן שֶׁבּנַפְשׁוֹ , בְּכָך דָן הוּא אֶת עַצְמוֹ.

 דרושה זהירות מאחר והמלכות דורשת את דינה. כשאדם בנפשו אינו מתנהג כראוי עם תלמידי חכמים, הכוהנים, מידת החסד, ובא להרוג את הצד המשמש את המלך בליבו, הדבר ממית אותו.

יוצא מכך שהאדם עצמו מסיר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו. המלכות היא השופטת את האדם. זהו הרצון שהוא בחינת אופן מרכבותיו, דהיינו הרצון שצריך לחבר את הלב לראש, את הנברא לבורא, את הפרטי ליחד. הסרת רצון זה של מדרגת החסד, נראית לכאורה בתחילה כאילו קיבל תענוג, אך בכך דן הוא את עצמו לרע. כפי שהרג שאול את כוהני נוב, והביא את הצרה שסנחריב הרג בעם.

אין האדם מבין את החשבונות של מעלה. כל המבזה תלמיד חכם, אין רפואה למכתו, לכן על הפוגם בתכונות הטובות שלו לעבודת השם – לחזור בתשובה. אין לדחות את התשובה, אלא להשתדל באופן תדיר לבחור בסביבה שתאפשר אווירת נפש של קדושה, ולאפשר לתלמיד החכם שבנפש לחדש ולחזק את הקשר עם מידת ההשפעה. וכמובן שיש לתמוך בתלמידי חכמים שהם הם המחזיקים את העולם, שזהו סימן חיצוני שצריך להפעים גם את נפש האדם, לתמוך בתכונות הכהנים שבנפשו.

מי שהולך בדרך הפרטיות במקום עם הכלל, מאפשרים לו לעשות כך, יוצא שהוא דן את עצמו להישפט מחוץ לכלל. וכאשר יצטרך הגאוותן האנוכי את עזרת היחד, הכלל לא יהיה שם עבורו.

השושבינים הם אלו המכינים את המלכות – האני, הלב לזיווג עם הקב"ה. עם הסתלקות הכהנים מהעיר נֹב, שליחי החסד, נשאר האדם עם צד הדינים של צד שמאל, נשאר הלב עם הרצון לקבל ללא צד ההשפעה, מלכות שמתכללת בבינה.

קכב) אחימלך כהן גדול עליון היה. וכל אלו הכהנים שעימו, כולם היו שושבינים של המטרוניתא, המלכות. כיוון שנהרגו, נשארה המטרוניתא לבדה בלי זיווג עם ז"א, ונאבד השושבין שלה, ולא נמצא מי שישמש לפניה, ויתקן ביתה, וישמח אותה להזדווג עם המלך. אז מיום ההוא עברה לצד שמאל, ועומדת על העולם אורבת על כל, הרג לשאול ולבניו, ומתו מישראל כמה אלפים וכמה רבבות, ועד עתה אותו החטא תלוי, עד שבא סנחריב, והחריד הכול.

קכג) כתוב:  עוֹד הַיּוֹם, בְּנֹב לַעֲמֹד; יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בית- (בַּת-) צִיּוֹן, גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם, זהו יום העליון, זו כנ"י, המלכות, שאיבדה השושבין שלה, שנשארה בלי ימין, להתדבק בשמאל, כי הכהן הוא ימין. ומשום זה, עוד היום בנוב לעמוד, לתבוע דין על הריגת נוב עיר הכהנים, עד שככתוב בחטא ההוא, והלבנון באדיר ייפול.

קכד) כתוב:  גבעת שאול נָסָה. שאול הוא כאן, משום שהרג הכהנים שבנוב, וגרם שזרוע הימין ייעקר מן העולם. ומחמת חטאו זה, נסו בני מקומו, גבעת שאול, בפני מלך אשור. מיום ההוא לא עבר אדם באותו מקום, כדי שלא יסכן את עצמו.

קכה) אשרי אדם מצא חכמה (חוכמה באה כמציאה, מפני שהכלי בא יש מאין) . וזה הוא אדם, שהזמין לו הקב"ה אוצר בדרך, פני השכינה, וע"ז כתוב:  ואורַח צדיקים כאור נוגַה. מתייחס כאן לאדם שפגשו והזהיר אותם מהסכנה שבדרך.

קכו) פתח אותו איש: לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה. ובמקום אחר כתוב:  מזמור לדוד. לדוד מזמור, יורה על השירה, שאמר דוד על כנ"י, המלכות. מזמור לדוד, מורה על השירה, שאמר דוד על עצמו.

קכז) לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה. לה' זה הקב"ה, ז"א. הארץ ומלואה, זה כנ"י, המלכות. וכל ההמון שלה המתחבר עימה, ונקראים מלואה, כמ"ש:  מלוא כל הארץ כבודו. תבל ויושבי בה, ארץ שלמטה נקרא תבל, ונאחזת בדין של מעלה, דמלכות  כמ"ש: והוא ישפוט תבל בצדק. בין ליחיד, בין לעם אחד, בין לכל העולם, מדין הזה הוא נידון. מדין המלכות, שנקראת צדק.

קכח) פרעה ינק מדין הזה, עד שנאבדו הוא וכל עמו. כיוון שדין הזה של המלכות התעורר עליהם, ממונה ההוא, שנתמנה עליהם לשלוט, הוסר ועבר, ואז כולם שלמטה, נאבדו, כמ"ש:  וַיָסַר את אופן מרכבותיו. אופן מרכבותיו, מרכבותיו של פרעה. ואופן שלהם הממונה השולט עליהם. וע"כ מתו כולם בים, בים העליון, במלכות, שהתעורר עליהם, ונמחו על ידו. וע"כ טבעו בים סוף, שפירושו, סוף המדרגות, המלכות, שנמחו על ידה. אופן לשון יחד, זהו השר שלהם מלמעלה, ומרכבותיו לשון רבים, הם כל האומות התלויות במצרים.

קכט) רבי חייא אמר: וַיְנַהֲגֵהוּ בכבדות. בדרך שהאדם הולך, מוליכים אותו. בפרעה כתוב:  ויכְבַּד לב פרעה, בדבר הזה הוליך אותו הקב"ה, בכבדות ממש. אמר לו הקב"ה, אתה הכבדת את ליבך, אני מוליך אותך בזה, וע"כ וינהגהו בכבדות.

קל) ויאמר (הממונה, השר של ) מצרים אנוסה. ויאמר מצרים, זהו הממונה שהתמנה על מצרים, השר שלהם במרום. כיוון שהעבירו אותו מממשלתו, איך היה יכול לרדוף אחרי ישראל?

קלא) ודאי כן הוא. אבל הכתוב:  ויאמר מצרים, אינו הממונה שלהם אלא מצרים של מטה, כי ה' נלחם להם במצרים, כלומר במצרים של מעלה, בממונה שלהם. כי כיוון שנשבר כוחם מלמעלה, נשבר כוחם וגבורתם למטה כמ"ש: כי ה' נלחם להם במצרים. במצרים בדיוק, זה הוא תוקפם של מעלה, הממונה שלהם. במקום שנאמר מלך מצרים סתם, ולא נאמר פרעה, הכוונה הוא על שר הממונה על מצרים. אף כאן במצרים, הוא הממונה על מצרים. וכאן שנאמר, ויאמר מצרים אנוסה מפני בני ישראל, כלומר מצרים שלמטה, שראו שנשבר כוחם וגבורתם שלמעלה, של הממונה שלהם.

קלב) כשמתעוררת כנ"י, המלכות, מתעוררים כל אלו האחוזים בה, וכל האחרים של מטה, כל האומות, וישראל למעלה מכולם, משום שהם לוקחים אותה בגוף האילן. כלומר, כשהיא מחוברת בז"א, שנקרא עה"ח. ומשום זה ישראל נאחזים בה יותר מכל אוה"ע. וכשהם מתעוררים להרע לישראל, נשבר תוקפם של השולטים עליהם, הממונים שלהם של מעלה.

קלג) ממונה ההוא המושל של מצרים, הֵצֵר לישראל בכמה שעבודים. ולאחר שנשבר מתחילה, נשברו הממלכות של מטה כמ"ש: כי ה' נלחם להם במצרים.

תגיות: בדרך שאדם רוצה לילך, אדם שופט את עצמו