021- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – סד-סו למתקדמים

021- הדף היומי בזוהר הסולם – בשלח – סד-סו למתקדמים

 

שיעור שמע:

bmp3 (1)

שאלות לחזרה ושינון זהר בשלח סד-סו
1. על מה מצביעה לנו המילה אז בשירת הים?
2. מדוע כ' ישיר משה ולא שר משה? מה זה מורה לנו על הצדיקים הראשונים?
3. מהיכן למדנו שצדיקים נקראים שיריים ומה הרעותא בכך?
4. מה דרך המחשבה שצריכה להיות לגבי עבודת האדם בחייו?
5. מדוע כ' אראנו נפלאות ולא אראך?
6. מדוע כ' שירה לשון נקבה ולא שיר?
7. מהו לראש אשמורות?
8. מדוע כ' אשירה ולא כ' נשיר?
9. מהו כי גאו גאה? מדוע חוזר ולא די בלומר גאו?
10. מי הם סוס ורכבו ומיהו הים שבו הם בחינת רמה?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

 

בְּשַׁלַּח סד-סו

אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה

כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מוּכָן, הוּא מְקַבֵּל מוֹרֶה דֶּרֶך!

הכנה אומר שעל האדם לבחור ביראה, להשקיע באמונה, לשאוף ולבקש מהשם עזרה בסימון מדויק של היעד, וכוח להגיע לתכלית. המפתחות הנפשיים לגילוי, נמצאות כסימן, באותיות השם משה. כאן ימצא מי שמתייגע כוח חיבור מהבינה העליונה שהיא שלמות, עד המלכות – בחינת משיח.

שירה גימטרייה תפילה, היא היכולת להתחבר לשלמות שבטוב העליון, בלי החסרונות של האדם. את החיבור יש לעשות דרך אמונה בצדיק שבדור, בחינת וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ.

אָז יָשִׁיר – אז = שמונה, בחינת לעתיד לבוא, חיבור השמאל, הרצון לקבל לאלופו של עולם. אז – לשון עבר זו בחינת הפנימיות של האדם, כלומר התכלית כבר מצויה בנפש, כעת העבודה היא להוציא פוטנציאל זה לפועל, שזו בחינת העתיד. שירה זו היא חיבור העבר עם העתיד, הנצחיות עם התכלית.

בכדי להתחבר חייב אדם לשים עצמו כשיירים, דהיינו לראות עצמו כפרט שהוא כלום לעומת הכלל. אין שום ערך לפרטיות של האדם, אלא במילוי תפקידה בכלל.

ריג) רבי יצחק אמר: בה בשעה הרג הקב"ה לשר הממונה של מצרים, וראו אותו משה ובני ישראל אז אמרו שירה כמ"ש: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-מִצְרַיִם, מֵת עַל-שְׂפַת הַיָּם. בזכות זה שעם ישראל ביקש דבקות, שלח להם מנהיג ורועה, את משה.

ריד) אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ. רבי אבא פתח: כל התשבחות ששיבחו להקב"ה, כולם פתחו ב- אָז כמ"ש: אז אמר שלמה. אז ידבר יהושע. אז ישיר ישראל. מהו הטעם?

רטו) אלא כל הנסים וכל הגבורות שנעשו לישראל, כשהאיר עתיקא קדישא, א"א, בעטרותיו, הארת ג"ר, שמחזיר בינה ותו"מ לראשו, הם חקוקים ורשומים באות א', אשר י' של הא' קו ימין, יוד תחתון שבא' קו שמאל, והקו שביניהם קו האמצעי, המכריע בא' נוקֵב בחושך. קו אמצעי שבא', שנוקב וממעט קו שמאל, שהוא חושך, לבחינת ו"ק דג"ר ואז מאיר לכל צד, בין בחכמה בין בחסדים. וכשמתחבר אור של הא' ומגיע אל הז', שהיא חֶרֶב לה' מָלְאָה דם, המלכות בשעה שהיא נטויה לשמאל. אז עושה ניסים וגבורות, משום שהתחבר א' עם ז'. וזהו שירה. שירה היא המאירה לכל הצדדים, בין לחכמה בין לחסדים. וזהו, אז ישיר משה. בצמצום ב' ירדו בינה ת"ת ומלכות מהמדרגה, ורק גלגלתא ועניים נשארו בקטנות. שיר הוא קו שמאל, שבא מהלוי, אך כאשר מתחבר לכהן, לאלופו של עולם. אם אין חיבור שמוריד את השמאל, מעלה באמונה את הימין, אז אין אפשרות לנצח במלחמה.

רטז) יָשִׁיר מֹשֶׁה? הלוא שר משה, היה צריך לומר? אלא דבר זה תלוי לעתיד לבוא (ג"ר דבינה. עולם הבא הוא ז"ת דבינה), שהשלים לאותו זמן והשלים לעת"ל, שעתידים ישראל לשבח שירה זו לעת"ל. צדיקים הראשונים, אע"פ שהסתלקו במדרגות העליונות שלמעלה, ונקשרו בקשר של צרור החיים, הם עתידים כולם לעמוד לתחייה בגוף, ולראות ולומר שירה זו כמ"ש: אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.

ריז) רבי שמעון אמר: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ, לִקְנוֹת, אֶת-שְׁאָר עַמּוֹ. לקנות, כמ"ש:  ה' קָנָני ראשית דרכו. את שאר עמו, אלו הם הצדיקים שבהם, הנקראים שאר כמ"ש: ויישארו שני אנשים במחנה. ונקראים שאר, משום שאין העולם מתקיים אלא על אלו ששמים עצמם שיירים. וע"כ נקראים הצדיקים שאר, מלשון שיירים.

ריח) כיוון שנקשרו בצרור החיים, ומתענגים בעונג העליון, למה יוריד אותם הקב"ה לארץ? מעת שנולדו ויצאו לאוויר העולם כל אלו הרוחות והנשמות, שהיו במדרגה העליונה של מעלה, הקב"ה הוריד אותם לארץ למטה. כש"כ עתה, שהקב"ה רוצה ליישר את העקום, בזה שיראה להם האותות והמופתים שיעשה לישראל, ואע"פ שצדיקים הם, מ"מ כתוב: כִּי אָדָם, אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב, וְלֹא יֶחֱטָא. ואילו אלו שמתו בעצת הנחש, שלא היה בהם שום חטא, למה יקומו הם? אפילו הם יקומו, ויהיו בעלי עצה למלך המשיח.

ריט) משה עתיד לומר שירה לעת"ל, כמ"ש: כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. משה שראה בתחילה, יראה שנית. וזה הוא אראנו. אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה.

רכ) היא שירה של המטרוניתא, המלכות, אל הקב"ה. כל אדם שאומר שירה זו בכל יום ומכוון בה, זוכה לאומרו לעת"ל. כי יש בה עולם העבר, ויש בה עוה"ב, ויש בה קשרי האמונה, ויש בה ימי מלך המשיח. ונתלים עליה כל התשבחות האחרות, שאומרים העליונים והתחתונים.

רכא) שואל, השירה לשון נקבה. שיר זה לשון זכר. אלא היא שירה, שהמטרוניתא משבחת אל המלך, ז"א. ומשה ממטה למעלה אמר, מן המלכות אל ז"א. וע"כ אומר שירה, לשון נקבה. היא שרה לה', משום שהמלך האיר לה פנים. כל אלו השמָנים, האורות, שהיו נמשכים, משך לה המלך הקדוש, משום זה שיבחה לו המטרוניתא.

רכב) אם היא שירת המטרוניתא אל המלך, למה כתוב:  משה ובני ישראל, והרי המטרוניתא צריכה לשבח? אלא אשרי חלקם של משה וישראל, שהם היו יודעים לשבח אל המלך בשביל המטרוניתא כראוי, משום שכל כוח וגבורה שלה ירשה מן המלך.

רכג) אמר רבי יהודה, כתוב: קוּמִי רֹנִּי בליל (בַלַּיְלָה), לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת. קומי רוני, זו כנ"י, המלכות. בלילה, בגלות. בלילה, בזמן שהמלכות שולטת ומתעוררת. לראש, זהו יסוד, שהמטרוניתא מתברכת בו. ראש אשמורות, זהו ראש של נו"ה, שהוא יסוד.

רכד) אמר רבי יוסי: זהו ראש של כתרי המלך והסיום. מבחינת ט"ס דאו"י דז"א, הוא התחתון המסיים. ומבחינת ט"ס דאו"ח דז"א, המאירים ממטה למעלה, נחשב היסוד לכתר דאו"ח. וכיוון שהוא ראש הספירות דאו"ח, ע"כ קורא לו הכתוב לראש אשמורות. לראש אשמֻרות כתוב חסר ו', שרומזת על מלכות. וזה היסוד הוא ראש אליה, כמו שנקרא ראש המיטה. והכל במלך הקדוש העליון נאמר, ז"א, יסוד דז"א כמ"ש: השירה הזאת לה', ליסוד דז"א. כאן היסוד הוא ראש לאור חוזר.

רכה) רבי ייסא: השירה הזאת לה' זה הנהר, בינה, היוצא מעדן, חכמה, בינה שיצאה מראש דא"א, שכל השמן והגדלות, כל המוחין שבזו"ן ובי"ע, יוצאים ממנו. וזה נשמע מהכתוב שלאחריו, אשירה לה', שזה הוא מלך הקדוש העליון, ז"א. וע"כ לא כתוב:  אשירה לו, כי לה' הקודם, שבשירה הזאת לה', היא בינה ולא ז"א.

רכו) ויאמרו לאֵמור, אשירה לה'. לאמור לדורי דורות, כדי שלא יישכח מהם לעולם. כי כל מי שזכה לשירה הזו בעוה"ז, זוכה בה בעוה"ב, וזוכה לשבח בה בימיו של מלך המשיח בשמחת כנ"י בהקב"ה. שכתוב:  לאמור, באותו הזמן בארץ הקדושה שישבו ישראל בארץ, לאמור, בגלות, לאמור, בגאולתם של ישראל, לאמור, לעוה"ב.

רכז) אשירה לה' כי גָאֹה גָאָה. שואל, נשיר צריך היה לומר? אשירה, משום שהיו משבחים תשבחות המטרוניתא. ע"כ כתוב אשירה בלשון יחיד. לה', זהו המלך הקדוש, ז"א. כי גָאׂה גָאָה, שעלה והתעטר בעטרותיו, להוציא ברכות וכוחות וגבורות להתעלות בכל. כי גאה גאה, גאׂה בעוה"ז, גָאָה בעוה"ב. כי גאׂה באותו זמן, גָאָה, כדי שיתעטר אח"כ בעטרותיו בשמחה שלמה.

רכח) סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. הממשלה של מטה, סוס, והממשלה של מעלה, שהם נאחזים בה, רוכבו. שתיהן נמסרו בים הגדול ההוא והממשלה הגדולה, לעשות בהם נקמות. ואין הקב"ה עושה דין למטה עד שיעשה בממשלתם של מעלה כמ"ש: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִפְקֹד יְהוָה עַל-צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם; וְעַל-מַלְכֵי הָאֲדָמָה, עַל-הָאֲדָמָה

רכט) רמה בים. בו בלילה התעוררה גבורה חזקה, שכתוב בה: וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה; וַיִּבָּקְעוּ, הַמָּיִם. באותו זמן ביקשה המטרוניתא מן המלך, כל אלו המוני המצרים של מטה, וכל אלו השרים של מעלה, שיימסרו בידיה. וכולם נמסרו בידיה, לעשות בהם נקמות כמ"ש: סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. בים, מורה, בין בים שלמעלה, ובין בים שלמטה.

תגיות: שירת הים, תפקיד האדם