וַיַּקְהֵל  קכד- קכו

הרקיע שעל המלכות

כי כל מה שלא נשיג לא נקרא אותו בשם

הקב"ה, בינה, נקרא בשמות ושם פירושו השגה.  אמנם אפשר להשיג שם רק הארה מעטה, זו תודעה עליונה מעבר להשגת הגוף שניתן להגיע אליה לפרקים. ואין חכם שבתבונתו יוכל לדעת ולהשיג כלל, חוץ מהארה אחת מועטת, שאינו מספיק להתיישב בו. אשרי חלקו מי שנכנס ויצא וידע להסתכל בסודות ריבונו, ולהתדבק בו כלומר לעשות עליית נשמה ולראות סודות ריבונו ולהידבק בו.

בסודות אלו יכול האדם להתדבק באדונו, לדעת שלמות החכמה בסוד עליון כשעובד לאדונו, בתפילה, ברצון בכוונת הלב הוא מדבק רצונו.

בלילה ישים רצונו, שנפטר מעוה"ז, ונשמתו יוצאת ממנו, ויחזיר אותה לאדון כל. משום שבכל לילה עומדת המלכות לכלול בתוכה נשמות הצדיקים. כי בלילה הולך כל דבר לשורש שלו. כי הנפש הולכת ומשוטטת וחוזרת לשורש שראוי לה למעלה, והגוף נשאר שקט כאבן וחוזר למקום הראוי לו שישרה עליו, כלומר, הס"א שישרה עליו לאחר מותו. ומשום זה הגוף חוזר לצד שלו, והנפש חוזרת לצד שלה היות והסתלקה הפנימיות מהגוף בעת השינה, הוא מקבל טומאה ועל כן צריך להסיר הטומאה ממנו ע"י נטילה כשמתעוררים מהשינה.

כמו בשינה בה עולה הנשמה ללא מודעות, כך בתפילה עם כוונה עולה הנשמה במודעות.

וַיַּקְהֵל  קכא- קכג

הרקיע שעל המלכות

השלמות היא בחיבור זעיר אנפין ומלכות.

שם הקדוש, הוי"ה, שנכלל למטה ברקיע של המלכות, נכלל למעלה בז"א וכשהשם נכלל למטה במלכות, עולות אלו האותיות הוי"ה לקבל אות אחת מהעליון, זעיר אנפין והאות הזו היא אות ו', שיורדת למלכות, ומתחברות האותיות הוי"ה – ומתקבל שם בן חמש אותיות והוי"ה, שאז החיבור הוא של הקב"ה ובית דינו. כולן בעטרה אחת ונעשה שם שלם.

השם הוי"ה למטה שלם ואינו שלם, אלא רק מבחינתו עצמו, ואינו שלם להיותו כלול במלכות. שם שלם הוא בחמש אותיות והוי"ה, שהו' מז"א מחוברת בהוי"ה, זכר ונוקבא, כי הו' רומזת על זכר, הוי"ה רומזת על נוקבא. שם שלם לגמרי, הוא בתשע אותיות, שהן הוי"ה אלקים, שם שלם לגמרי העולה יחד גימטרייה יבק.

כיוון שמתחברים האותיות והוי"ה, מאיר רקיע בל"ב אורות, ל"ב נתיבות החכמה, אז הכול בשמחה ובאהבה. ולמרות שאהרה זו מצד הדין, יכולה היא להאיר מצד הרחמים בזכות האחדות.

וַיַּקְהֵל  קכא- קכג

הרקיע שעל המלכות

שנד) אחר שהזוהר ביאר הפעולות שנעשו ברקיע בג' צדדים מזרח דרום צפון, שהם ג' קווים, מבאר עתה הפעולות הנעשות ברקיע בשליטת צד המערב, המלכות, המקבלת מכל ג' הצדדים ביחד. ואומר, הרקיע הזה מסבב כמקודם ומתגלגל מצד לצד בכל ד' צדדים, עד המערב, מלכות. אז עולה קול נעימות של מחנות מלאכים רבים מצד זה ולכל ד' הצדדים, מזרח דרום צפון ומערב. בשעה ההיא הרקיע מאיר באור אחר, גדול יותר ממה שהיה מאיר בג' צדדים, כי בו מתגלה אור החכמה, שאין מקום גילוי שלה אלא במלכות. ועומד בהארה בצבע אחר הכלול מכל הצבעים. כי המלכות כלולה מכל ג' צבעים שבג' קווים.

שנה) ואלו האותיות הוי"ה עולות למעלה ברקיע, עולות לז"א, ומקבלות מז"א אות אחת עליונה, המתחברת בשם זה של אלו האותיות הוי"ה. כי אע"פ שאלו האותיות הן של שם הקדוש, הוי"ה, עכ"ז זהו שם שנכלל למטה ברקיע של המלכות, משום שהשם הזה נכלל למעלה בז"א ונכלל למטה במלכות. וכשהשם נכלל למטה במלכות, עולות אלו האותיות הוי"ה לקבל אות אחת מז"א, כי מהאות הזו ניזונות אלו האותיות הוי"ה שלמטה במלכות. והאות הזו היא אות ו', שיורדת למלכות, ומתחברות האותיות הוי"ה באות הזו, והוי"ה, שהו' המחובר עם הוי"ה שבמלכות, מורה על ז"א, בעניין, הוא ובית דינו. ואז כולן בעטרה אחת ונעשה שם שלם שהשלמות היא בחיבור ז"א ומלכות.

שנו) השם הוי"ה למטה שלם ואינו שלם, כי הוא שלם מבחינתו עצמו, ואינו שלם להיותו כלול במלכות. שם שלם הוא בחמש אותיות והוי"ה, שהו' מז"א מחוברת בהוי"ה, מורה על ז"א ובית דינו, המלכות, זכר ונוקבא ברמז. כי הו' רומזת על זכר, הוי"ה רומזת על נוקבא. שם שלם לגמרי, הוא בתשע אותיות, שהן הוי"ה אלקים, שהוי"ה רומזת על זכר ואלקים על נוקבא. זהו שם שלם לגמרי. שם האחר, והוי"ה, הוא רק ברמז, שהו' רומזת על זכר, והוא בחמש אותיות. אבל שם של תשע אותיות הוי"ה אלקים, שלם לגמרי יחד גימטרייה יבק.

שנז) כיוון שמתחברים האותיות והוי"ה, מאיר רקיע בל"ב אורות, ל"ב נתיבות החכמה, אז הכול בשמחה, הכול עומדים בסוד אחד, למעלה ולמטה, כל אלו המרכבות וכל אלו המחנות כולם עומדים בשלמות, וכל המדרגות מתוקנות על מקומן, כל אחת ואחת כראוי.

שנח) ברקיע של המלכות עומד בצד צפון, מקום הארת החכמה שבמלכות, שלהבת אחת המאירה שאינו שוקט לעולם. שהוא גזר הדין, שמשם מתגלה החכמה, שהדין הזה מכונה שלהבת. והוא רשום באותיות אחרות לימין, והם עשר שמות ועולים לשבעים שמות, שהם יוצאים מע"ב (72) שמות של השם ע"ב. וכולם רשומים ברקיע הזה, ומאירים כולם יחד. למרות שאהרה זו מצד הדין, יכולה היא להאיר מצד הרחמים בזכות האחדות.

שנט) מהרקיע הזה נוסעים כל הרקיעים שלמטה שלצד הקדושה, עד שמגיעים לאלו רקיעים אחרים של הצד האחר, והם נקראים יריעות עיזים, כמ"ש: ויעש יריעות עיזים לאוהל על המשכן היריעות הן דין שבא נגד הדינים.

שס) יריעות המשכן הן יריעות הנקראות רקיעי החיות של משכן הקדוש. יריעות עיזים הן רקיעים אחרים של צד האחר. אלו רקיעים דמשכן הם עניין המרכבות של רוחות הקדושים, ואלו רקיעים שמבחוץ, יריעות עיזים, הם מאירים בדברי העולם, שהם תשובה ועבודת הגוף של בני העולם. ואלו מכסים על הרקיעים שבפנים, יריעות המשכן, כקליפה המכסה על המוח. רקיעים שבפנים הם קרום קלוש העומד על המוח, והם נקראים שמיים להוי"ה, לשם אחד הוי"ה, זה שלמטה במלכות.

שסא) רקיעים אחרים יש למעלה, רקיעים פנימיים, רקיעים דז"א, רקיעי החיות, שהם השם הקדוש הוי"ה, בעניין חיות הגדולות העליונות, חג"ת ומלכות שמחזה ולמעלה דז"א. ואלו הם אותיות העליונות בסודות התורה, הכלל של כ"ב אותיות חקוקות ורשומות, היוצאות מהרקיע השמיני, בינה, רקיע שעל חיות עליונות חו"ג תו"מ דז"א, רקיע שאין לו מראה, זה נסתר וגנוז אין בו צבע שנק' גם חסדים מכוסים.

שסב) כל הצבעים יוצאים מהרקיע השמיני, בינה, ובו עצמו אין צבע, אינו נראה ואינו מתגלה. זה הוא שהוציא כל המאורות, כי כל המוחין
מג' קווים דבינה יוצאים, ובו עצמו אינו נראה לא אור ולא חושך. ולא שום צבע כלל. חוץ מנשמות הצדיקים, הרואות מהרקיע התחתון, רקיע של המלכות, כמאחורי הכותל, את האור שמוציא ומאיר רקיע העליון הזה, בינה, ואור של הבינה, שאינו נפסק, אין מי שיידע אותו, אין מי שיעמוד בו.

שסג) מתחת רקיע דבינה, כל הרקיעים השתכללו בשם זה שנקראים שמיים. ואלו נקראים השמיים, אלו שהשם העליון נקרא בהם, הוי"ה שבז"א. אלו שהשם הקדוש, מלכות, מתעטר בהם, כי הרקיעים דמלכות מקבלים מרקיעים דז"א. וע"כ כתוב: השמיים שמיים להוי"ה, לגניזה זו שברקיע העליון, בינה, העומד עליהם.

וַיַּקְהֵל  קיח- קכ

הרקיע שעל המלכות

ברקיע בקו אמצעי, דרך המסך צריך להאיר אור/תענוג בהתנוצצות למחכים למטה. ובתוך האדם מההכרה העליונה לרדת ללב, למוחש ולשאר האברים. חיבור זה נעשה ע"י חיבור הרצון שבא לידי ביטוי בשם א-ד-נ-י שהוא דין, וכאשר מצורף אליו שם הויה, אז ניתן להאיר לתחתונים. וכך ישנם צירופי אותיות ברקיע דרכם עובר האור. צירוף שני שמות הקודש הוא: י-א-ה-ד-ו-נ-ה-י צירף המאפשר לקבלת האור/התענוג לכל מי שראוי

שאלות לחזרה ושינון בזהר- ויקהל קיח-קכ

1. הסבר את ד' הצירופים א"ת ב"ח ג"ז ד"ו.
2. הסבר מתי צירופי שמות הוי"ה יכולים להאיר דרך צירופי האותיות הנ"ל.
3. מה קורה כשהאותיות אבג"ד מסתתרות ונגנזות?
4. מה קורה כשנוסע הרקיע ההוא מצד מזרח?
מה קורה כשמסתובב ומתגלגל מצד דרום וכן מצד צפון?

וַיַּקְהֵל קט- קיא
רקיעים דעשיה
המפתח לעליה הרוחנית הוא וויתור על הגאווה והפרטיות.
וקראתם דרור לכל יושביה. דרור גימטרייה קדוש הוא סוג של הארה, כאשר עליית הביקוש/התפילות היא דרך פתח ברקיע, כאשר לא ניתן לקבל את הארה למטה בלי שאדם יעלה במחשבתו וליבו את רצונו לעלות לתודעה הגבוהה. כאן ישנו מסך הנק' מסך דחיריק המאפשר קבלת האור ע"י שמקדים ומבטל את הפרטיות, את קו שמאל של רצון לג"ר דחכמה. גבול זה מגביל את עוצמת הרצון לקבל המלא, ומכפיף את הרצון להשפעה מימין. וזהו תפקיד ועניין שיש לאדם לעלות לתודעה גבוהה זו לצורך השכלול, שהוא המפתח לגאולה הפרטית והכללית.
בכפיפת הראש, בוויתור על כל הרצון לקבל, יש לדחות את האור הבא מלמעלה, להסתפק בחלק המותר של הקבלה, וע"י אור חוזר זה, חסדים ממטה למעלה, דהיינו יראת שמים, ניתן להתקדם. כאן יש לפעול קינאה חיובית, כלומר להביע התחשבות והרגש לזולת.

שיט) ובשעה ההיא מעלה עמוד ההוא ענן ואש ועשן ונוגה מבפנים. והארת הדרור והנשמות נקראים מכון הר ציון דרור, ומקראיה הנשמות כמ"ש: וברא ה' על כל מכון הר ציון, ועל מקראיה ענן יומם, עשן ונוגה אש להבה לילה. כי מכון הר ציון, היא תיקון שלמעלה, כשנקודה התחתונה מתקשטת, כלומר, הארת הדרור ע"י ד' פנים של נשר שלמעלה. והנשמות הן מקראיה של נקודה ההיא, להתקשט. שאותן הנשמות, ששמעו קריאת הדרור, נקראות מקראיה. מלשון קְרוּאֶיה שלא כל נשמה זוכה לשמוע את קריאת הדרור.
אע"פ שהמלכות ירדה ממקום בינה למקומה, עוד לא התבטל משם הסיום והגבול שנעשה בסיבת עליית המלכות שאין העדר ברוחני, כי קו אמצעי מקיים את הגבול בכוח מסך דחיריק שבו. והבינה ותו"מ, שמתחברים למדרגתם, אינם מתחברים בעומדם למטה מסיום החדש, אלא מוכרחים לעלות למעלה באח"פ דעליה מסיום החדש, ולהיעשות קו שמאל לכו"ח שנשארו במדרגה.
ואלו הדינים, הנמשכים מקיום הגבול ע"י מסך דחיריק שבקו אמצעי, נקראים ענן ואש ועשן ונוגה, שבסיבתם אין הארת הדרור נמשכת מסיום הרקיעים ולמטה לתוך הגן, אלא שמאירה מסיום הרקיעים ולמעלה. וע"כ מחויבים הנשמות יושבי הגן, לעלות עם עמוד העומד באמצע לתוך הרקיע ושם מקבלים הארתן.

ואם היה הגבול מתבטל לגמרי והארת הרקיעים היה נמשך למטה לגן, אז היו כל הנשמות מקבלים הארה העליונה בלי צורך לשום הכנה וכאן סכנת השבירה מפני שאין להן את הכוח. אבל עתה, כשמתקיים הגבול ע"י ענן ועשן ונוגה, אין הארה העליונה מתפשטת למטה, אלא כשהנשמות צריכות לעלות עם העמוד למעלה לרקיע. ע"כ הנשמות, שאינן ראויות לזה, אינן יודעות כלום מהארת הדרור, ואינן עולות. ורק הנשמות הראויות לזה, שומעות כרוז מהארת הדרור ועולות.

נמצא שקיום הגבול שאינו מאפשר קבל הארה למטה, ובאדם אין הוא יכול לקבל את הארה בכלי הפרטיות שלו, אלא לעלות עם הכלים שלו למקום הכלל, ולמעשה כל שמחה ואהרה מתקבלת במקום הכלל, שנעשה ע"י ענן ועשן ונוגה, מכסה על אותן הנשמות שאינן ראויות, שאינן יודעות מעליות הנשמות הראויות למעלה. משום שהאור לא נמשך כלום למקום הנשמות למטה.
לכן נאמר, ענן ועשן מבחוץ ונוגה מבפנים, כדי לכסות על אותם העולים למעלה, שלא ייראו לאלו היושבים למטה. ובשעה ההיא מעלה עמוד ההוא ענן ואש ועשן ונוגה מבפנים. שמשום זה לא יוכל העמוד להישאר למטה, כי לא יוכל להתחבר עם כו"ח דרקיעים, עד שיעלה למעלה מסיום הרקיעים. נמצא שענן ואש ועשן הם מכריחים את העמוד, בינה ותו"מ שנפלו מרקיעים, שלא יעמוד במקומו, אלא עולה למעלה. ואז הוא לוקח עימו כל הנשמות שבגן, הראויות לזה, ומעלה אותן עימו למעלה לרקיעים.

והם מתאספים שם בהיכל הדרור. ואלו ד' פנים לוקחים אותם ומכניסים אותם לפנים בעמוד, העומד באמצע הגן. וכדי שהעמוד יעלה למעלה לרקיעים, מעלה עמוד ההוא ענן ואש ועשן ונוגה מבפנים. שמחמת זה הוא מוכרח לעלות למעלה, ולוקח עימו הנשמות. אמנם צריכים לזכור שאין היעדר ברוחני, ואע"פ שהעמוד עולה למעלה, נבחן ג"כ שנשאר למטה כמו שהיה. וע"כ נבחן שהעמוד הזה נעוץ תמיד בגן, אע"פ שעולה למעלה.
וכמ"ש: וברא ה' על כל מכון הר ציון, ועל מקראיה ענן יומם, ועשן ונוגה אש להבה לילה. וברא ה', בקו האמצעי, במסך דחיריק שבו. על כל מכון הר ציון, היא הארת הדרור. ועל מקראיה, הן הנשמות, הזוכות לשמוע הקריאה של הדרור. ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה, שיגבילו שאורות עליונים שלמעלה ברקיע לא יימשכו למטה. שבזה נעלמת הארת הדרור מהנשמות שאינן ראויות.
שכ) כיוון שעולות הנשמות עד הפתח ההוא שברקיע, אז הרקיע ההוא מסבב עצמו מסביב הגן ג"פ, שהרקיע נוסע בג' מקומות, ג' קווים, שעיקר הארתם הוא רק בעת הנסיעה. ומקול הנעימות של סיבוב הרקיע על ג' הקווים, יוצאות כל הנשמות שבפתח הרקיע, ושומעות נעימות ההיא של הרקיע, ורואות את העמוד ההוא שהעלה אותן, שהוא מעלה אש וענן ועשן ונוגה הלוהט. כלומר, הדינים הלוהטים ממסך דחיריק שבקו אמצעי, המקיים את הגבול, באופן שלא ימשכו האורות מלמעלה למטה, אלא מלמטה למעלה בלבד.

וכולן משתחוות, מרכינות ראשן, שזה מורה ויתור על הגאווה ועל הרצון לקבל שלמות בבת אחת, שמקבלות הגבול שלא ימשכו מלמעלה למטה, שהוא ג"ר, המכונה ראש, אלא שממעטות ראשן, שלא יקבלו האור אלא רק מלמטה למעלה, הארת ו"ק דחכמה ולא ג"ר דחכמה. ואחר שהנשמות קיבלו עליהן את הגבול, שלא ימשכו אלא מלמטה למעלה, אז עולות הנשמות דרך פתח ההוא, עד שעולות לתוך העיגול המסבב נקודה ההיא, לתוך הרקיע, המסבב את הגן, הנקרא נקודה, שהרקיע הזה הוא חכמה. אז רואות מה שרואות, כלומר, מקבלות הארת חכמה, הנקראת ראייה. ומתוך האורה והשמחה ממה שרואות, הן עולות ויורדות, מתקרבות ומתרחקות, ברצוא ושוב. מצד אחד צריך את צד הבריאה למרות שהיא נפרדת, לכן חייב להיות צד הבורא המשפיע, לכן רצוא ושוב הוא התנועה של החיבור בין בורא ובריאה, מצד אחד צריך אדם להרגיש נברא, ומצד שני קשור לבורא, זוהי השלמות התלויה של הנברא

שכא) חכמה, נקודה עילאה, משתוקקת אליהן, ומתקשטת בהן באורה. שהנשמות שעלו אליה, נעשות בה למ"ן, אז הלביש קנאה צדיק אחד עליון, יסוד דעולם היצירה, ומסתכל באור ויופי של נקודה הזו ובתיקוניה, ואוחז בה ומעלה אותה אליו, ליצירה, ומאיר אור באור, אור החסדים שביסוד מאיר באור החכמה שבנקודה, ונעשו אחד, שמתחברים. כל צבאות השמיים פותחים ואומרים בשעה ההיא, אשריכם צדיקים שומרי התורה, אשריכם שאתם עוסקים בתורה, כי שמחת אדונכם הוא בכם, כי עטרת אדונכם מתעטר בכם. כי הם שגרמו לזיווג ההוא.
ונאמר, אז הלביש קנאה צדיק אחד עליון, שאז האהבה בתכלית השלמות, כי כל האוהב ואין הקנאה קשורה עימו, אהבתו אינה אהבה. ומהות הקנאה, שלא ייאחזו בה החיצונים, מחמת חיסרון של חסדים. קנאה היא דבר מפריד, אך קנאת סופרים, דהיינו קנאה בצורה של ההשפעה ולא בחומר היא מרבה חוכמה.
שכב) אז כיוון שמאירים אור באור, אור החסדים באור החכמה, ב' האורות מתחברים יחד ומאירים. אח"כ אלו צבעים, האורות של הזיווג הזה, יורדים ומסתכלים להשתעשע באלו נשמות הצדיקים, שעלו למ"ן, ומתקנים אותם שיתעטרו למעלה. וע"ז כתוב: עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו.
שכג) כתוב: ודמות על ראשי החיה רקיע, כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה. אבל יש רקיע ויש רקיע. רקיע שלמטה, הפרסא שבמקום החזה דז"א, עומד על ד' חיות שבמלכות, מיכאל גבריאל רפאל נוריאל. ומרקיע הזה, פרסא דז"א, מתפשטת ושורה צורת נוקבא, מלכות, באחורי הזכר, ז"א. וזהו כמ"ש: וראיתָ את אחוריי. המלכות באחורי ז"א. כמ"ש: אחור וקֶדם צַרתָני, שרומז על ז"א ומלכות, שז"א הוא קדם ומלכות היא אחור. וכתוב: וייקח אחת מצלעותיו, שרומז על ז"א ומלכות שהיו תחילה שני פרצופים אחור וקדם, ונוסרו. שע"ז רומז הכתוב: וייקח אחת מצלעותיו.

וַיַּקְהֵל  קטו- קיז

רקיעים דעשיה

כשאדם נפטר עוברת הנשמה ליבון.

פעמיים הנשמה צריכה להתלבן. פעם אחת כשנכנסת לגן עדן התחתון ולאחר מכן השמש מאירה לה ומרפאת את האדם, פעם שניה בבואה להיכנס לגן עדן עליון, עליה לעבור בנהר דינור כדי להיפטר מהשיירים של עולם הזה, ומתייצבת לפני בורא עולם ומקבלת לבושים חדשים.

הנשמות בגן עדן התחתון, עולות בשבתות וחגים למלכות, המקום הנק' ירושלים, שציון וירושלים הם יסוד ומלכות, שעל שניהם יש חותם. החומות שומרות שהחיצונים לא יבואו לגזול את האור.

כשהנשמות הללו משוטטות בעולם, הן רואות ברשעים ובמכאובים שסובלים עם ישראל, ומספרים על כך לבחינת המשיח. צער המשיח על אותם רשעים מביאו לבכי ולוקח על עצמו את היסורים של העם.

בגן עדן יש היכל החולים. אז משיח נכנס בהיכל ההוא, וקורא כל המחלות וכל המכאובים וכל הייסורים של ישראל, שיבואו עליו. וכולם באים עליו. ולולא שהוא מקל מעל ישראל ולוקח אותם עליו, לא היה אדם שיכול לסבול ייסוריהם של ישראל על עונשי התורה כמ"ש: אכן חוֹלָיינו הוא נשא ומכאובינו סְבָלם  וכן ראינו צדיקים שלוקחים בארץ את ייסורי הדור, סבל שלוקח במקומם ולא באשמתו כמובן ומקבל זאת באהבה. הייסורים באים כדי לתקן את האדם שאינו הולך בדרכי התורה.

וַיַּקְהֵל קטו- קיז
רקיעים דעשיה
כשאדם נפטר עוברת הנשמה ליבון.
פעמיים הנשמה צריכה להתלבן. פעם אחת כשנכנסת לגן עדן התחתון ולאחר מכן השמש מאירה לה ומרפאת את האדם, פעם שניה בבואה להיכנס לגן עדן עליון, עליה לעבור בנהר דינור כדי להיפטר מהשיירים של עולם הזה, ומתייצבת לפני בורא עולם ומקבלת לבושים חדשים.
הנשמות בגן עדן התחתון, עולות בשבתות וחגים למלכות, המקום הנק' ירושלים, שציון וירושלים הם יסוד ומלכות, שעל שניהם יש חותם. החומות שומרות שהחיצונים לא יבואו לגזול את האור.
כשהנשמות הללו משוטטות בעולם, הן רואות ברשעים ובמכאובים שסובלים עם ישראל, ומספרים על כך לבחינת המשיח. צער המשיח על אותם רשעים מביאו לבכי ולוקח על עצמו את היסורים של העם.

שלג) ואלו הנשמות שבגן עדן התחתון, משוטטות בכל ראשי חודשים ושבתות, ועולות עד מקום שנקרא חומות ירושלים, חיצוניות המלכות דאצילות, ששָׁם כמה ממונים ומרכבות השומרים חומות האלו, כמ"ש: על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים. ועולות עד מקום ההוא, ואינן נכנסות לפנים המלכות עד שמתלבנות. ושם הן משתחוות ושמחות מאור, וחוזרות לגן עדן התחתון.
שלד) יוצאות מגן עדן, ומשוטטות בעולם, ורואות באלו גופות של הרשעים בעונש ההוא שלהם, כמ"ש: ויצאו וראו בפִגרי האנשים הפושעים בי, כי תולעתם לא תמות, ואִשָׁם לא תכבה, והיו דֵראון לכל בשר. לכל שאר הגופות שמסביב להם. ואח"כ משוטטות ומסתכלות בבעלי מכאובים וחולים. ואלו שסובלים על ייחוד אדונם חוזרות לגן עדן ואומרות למשיח שבגן עדן.
שלה) בשעה שאומרים למשיח צערם של ישראל בגלותם, ואלו הרשעים שבהם, שאינם מסתכלים לדעת ריבונם, הוא מרים קולו ובוכה על אלו הרשעים שבהם. כמ"ש: והוא מחולל מפשעינו מדוכּא מעוונותינו. חוזרות הנשמות ועומדות במקומם.

שלו) בגן עדן יש היכל החולים. אז משיח נכנס בהיכל ההוא, וקורא כל המחלות וכל המכאובים וכל הייסורים של ישראל, שיבואו עליו. וכולם באים עליו. ולולא שהוא מקל מעל ישראל ולוקח אותם עליו, לא היה אדם שיכול לסבול ייסוריהם של ישראל על עונשי התורה כמ"ש: אכן חוֹלָיינו הוא נשא ומכאובינו סְבָלם וכן ראינו צדיקים שלוקחים בארץ את ייסורי הדור, סבל שלוקח במקומם ולא באשמתו כמובן ומקבל זאת באהבה. הייסורים באים כדי לתקן את האדם שאינו הולך בדרכי התורה.

שלז) משום שאין מספר אל הייסורים, שעומדים על האדם בכל יום מעונשי התורה, וכולם ירדו לעולם בשעה שניתנה התורה, וכשישראל היו בארץ הקדושה, באלו עבודות והקורבנות שהיו עושים, היו מעבירים כל אלו המחלות והייסורים מן העולם, עתה, משיח מעביר אותם מן העולם, עד שנפטר האדם מעוה"ז ומקבל עונשו. ואם העוונות מרובים, מכניסים אותם בתוך הגיהינום, באלו מדורים תחתונים האחרים, ומקבלים שם עונש גדול מרוב הזוהמה אשר בנשמה. אז מדליקים יותר אש עוד ייסורים שתאכל הזוהמה ההיא.
שלח) אשריהם השומרים מצוות התורה. כי נקודה הקדושה, מלכות, רוצה להשתעשע למעלה במקומה, ולמטה בגן עדן. כשהנקודה רוצה להשתעשע למטה, בגן עדן, עם נשמות הצדיקים, היא כאם השמחה על בניה, ומשתעשעת בהם. אף כך בחצות לילה היא יורדת לגן עדן, ומשתעשעת בהם

הרקיע שעל המלכות

שלט) הרקיע העומד על הגן, עומד על ד' ראשי חיות, ד' אותיות מרג"נ, מיכאל גבריאל רפאל נוריאל, הרקיע שעל המלכות שעלתה לבינה ויצרה שם מסך הנק' רקיע. והם החיות נקראים עליונים כלפי אלו שבגן עדן התחתון. והרקיע ההוא שעל המלכות דאצילות, נרקם בצבעים קדושים, בדומה לרקיע שעל הגן למטה, שיש בו ד' צבעים. וכן הרקיע העליון שעל המלכות נרקם בצבעים. כל הבחינות הנוהגים ברקיע שעל גן עדן התחתון, נוהגים גם ברקיע העליון שעל המלכות דאצילות.
שמ) ברקיע שעל המלכות העליונה, מסתכלים ארבע חיות, וכל אלו צבאות שלמטה. כשהרקיע ההוא מאיר בגווניו ומתנוצץ, בד' צבעים, חו"ג תו"מ שברקיע עצמו המאירים דרך הפתחים. אז יודעים כל המרכבות וכל הצבאות והמחנות שטֶרף שלהם מזדמן זהו המסך דרכו יש פתח, עמוד שהוא אח"פ של העליון שיורד לתחתון. כי הם מקבלים מהפתחים. רקיע זה מרוּקם בכל הצבעים הקדושים, ד' אורות חו"ג תו"מ, בו עומדים ארבע פתחים, שבכל פתח מאיר גוון אחד. והאורות הם רשומות בארבע אותיות מתנוצצות.

שמא) פתח אחד עומד לצד מזרח, ת"ת, ובו בפתח עומדת אות אחת, כמו ברקיע שעל הגן. אלא ששם עומדת אות ר', ראש המילה של רפאל, וכאן אות א', ראש השם אדנ"י. ואות זו מתנוצצת ועולה ויורדת בפתח זה. פתח זה מאיר ומתנוצץ מהתנוצצות עליון, מצבע אחד שבחו"ג תו"מ שבאורות הרקיע עצמו, ואות א' הזו מתנוצצת ובולטת בתוכו. והיא עולה ויורדת ונרשמת בפתח ההוא.
שמב) הפתח השני רשום לצד צפון, גבורה, ובו עומדת אות ד' של השם אדנ"י. עומדת ומתנוצצת, עולה ויורדת, ולוהטת בפתח שבצפון. לפעמים נוצצת בהתנוצצות, ולפעמים מסתתר אור ההוא ואינו מאיר. כי ד' היא הפתח בצפון, קו שמאל, וכשיש לו חסדים, הוא מאיר. וכשאין לו חסדים מימין, אינו מאיר. וע"כ נקרא דלת, לשון דלות. כי החכמה שבשמאל אינה מאירה בלי חסדים. וע"כ אות זו אינה עומדת בקיומה תמיד. ואות זו נרשמה בפתח ההוא דלות מחסדים שאז אין אפשרות לאור.

שמג) הפתח השלישי הוא פתח העומד לצד מערב, מלכות, ובו עומדת אות אחת, שנרשמה ומאירה בפתח ההוא, אות נ' שבשם אדנ"י, ואות זו נוצצת בהתנוצצות בפתח ההוא.
שמד) הפתח הרביעי עומד לצד דרום, חסד, ובו עומדת רשימו של נקודה תחתונה אחת קטנה, הנראית ואינה נראית, וזוהי אות י', שבשם אדנ"י. כשהמלכות בייחוד עם ז"א בשילוב של ב' שמות יאהדונה"י, אז נראית י' של אדנ"י, כי אז היא מקבלת חכמה מאות י' הראשונה. ואם אינה בחיבור עם הוי"ה, אינה נראית. ואלו ארבע אותיות אדנ"י, מתנוצצים לארבעה צדדים ברקיע הזה, באלו ד' הפתחים שבסיומו כמו שבגן עדן תחתון יש פתחים כך במלכות דאצילות גן עדן עליון 4 אותיות משם א-ד-נ-י.

שאלות לחזרה ושינון בזהר- ויקהל קיב-קיד

1. האם הגן מקבל מעדן העליון, מעדן שלמטה או שמקבל מארבע החיות? הסבר ונמק.
2. מה ההבדל בין הצדיק לבין פריו? וכיצד הנקודה של המלכות נהנית משניהם?
3. מי הם ד' הראשים של החיות? הראה ב' פירושים.
4. ממה נעשה נהר דינור ומה תפקידו?
5. האם רחיצת הנשמה בנהר דינור היא עונש? הסבר ונמק.
6. מהו המקום הנקרא בן הינום? ועל מה מצביע שמו?
7. כיצד נרפאות הנשמות לאחר שהתרחצו בנהר דינור ומה אתה למד מכך?
8. הסבר את הפעם השניה שהנשמה מתלבנת באש.

וַיַּקְהֵל  קט- קיא

רקיעים דעשיה

כל האוהב ואין הקנאה קשורה עימו, אהבתו אינה אהבה.

מהות הקנאה, שלא ייאחזו בה החיצונים, מחמת חיסרון של חסדים. קנאה היא דבר מפריד, אך קנאת סופרים, דהיינו קנאה בצורה של ההשפעה ולא בחומר היא מרבה חוכמה. בכפיפת הראש, בוויתור על כל הרצון לקבל, יש לדחות את האור הבא מלמעלה, להסתפק בחלק המותר של הקבלה, וע"י אור חוזר זה, חסדים ממטה למעלה, דהיינו יראת שמים, ניתן להתקדם. כאן יש לפעול קינאה חיובית, כלומר להביע התחשבות והרגש לזולת.

המפתח לעליה הרוחנית הוא וויתור על הגאווה והפרטיות.

וקראתם דרור לכל יושביה. דרור גימטרייה קדוש הוא סוג של הארה, כאשר עליית הביקוש/התפילות היא דרך פתח ברקיע, כאשר לא ניתן לקבל את הארה למטה בלי שאדם יעלה במחשבתו וליבו את רצונו לעלות לתודעה הגבוהה. כאן ישנו מסך הנק' מסך דחיריק המאפשר קבלת האור ע"י שמקדים ומבטל את הפרטיות, את קו שמאל של רצון לג"ר דחכמה. גבול זה מגביל את עוצמת הרצון לקבל המלא, ומכפיף את הרצון להשפעה מימין. וזהו תפקיד ועניין שיש לאדם לעלות לתודעה גבוהה זו לצורך השכלול, שהוא המפתח לגאולה הפרטית והכללית.

וַיַּקְהֵל קו- קח
רקיעים דעשיה
עין לא ראתה אלקים זולתךָ
2 פירושים: מלכות דאצילות הנק' אלוקים המתחברת ומקבלת את אור החוכמה כדי להשפיע לתחתונים, לצורך כך הזיווג נעשה אצלה בעליון. מלכות זו היא השכינה הקדושה, היחד, הכלל שרק הוא יכול לקבל את השפע ולהעבירו לתחתונים.
פירוש שני לשם אלקים זו בינה המתקשרת לחוכמה כדי להעבירה, זאת בתנאי שבינה תעלה ותקבל החוכמה ותעבירה ע"י הבחינה הנק' נהר היוצא מעדן הנק' צדיק.
חוכמה/שפע ניתן לקבל לתודעה או למוחש, ללב. בעבודת הנפש, יש לאדם פרטים/רצונות רבים המבקשים תענוג, שרק לב חכם ומשפיע יכול לקבל אותו. מכאן שהנשמות לא יכולות לקבל את החוכמה, אלא ע"י התקשרות לצדיק. ישנו עמוד רוחני, מסך העומד באמצע הרקיע שמפריד בין תחתונים לעליונים. וכל אחד שזוכה להרגיש הארה זו צריך לפעול ולנסות לעורר אחרים, שיעלו ביקוש ותפילה לזכות גם הם.

שיג) על כל זה כתוב: עין לא ראתה אלקים זולתךָ. שֵם אלקים מתבאר: א. אלקים זולתך, זה נקודה תחתונה הקדושה, מלכות דאצילות, הנקראת אלקים, שיודעת את העדן הזה שלמטה, בגן עדן הארץ. הנסתר בגן, ואין אחר מי שיודע אותו, זולת המלכות דאצילות שרק היא אמורה לקבל את בחינת החכמה.
ב. אלקים זולתך, זהו עדן העליון על כל, עוה"ב, חכמה דאצילות, המתגלה בז"ת דבינה דאצילות, הנקראת עוה"ב, אלקים, שיודע נקודה התחתונה, מלכות דאצילות, ע"י צדיק אחד שיוצא ממנה, הנהר המרווה אותה, הנהר היוצא מעדן, יסוד, צדיק. ואין מי שיודע אותה חוץ ממנו, כמ"ש: אלקים זולתך. שהוא אחוז למעלה למעלה עד א"ס.

עין הוא חכמה. ראייה זיווג דהכאה לצורך השפעת החכמה. וב' פירושים על הכתוב: עין לא ראתה אלקים זולתך:
א. רומז על מלכות דאצילות, הנקראת אלקים, אשר החכמה אינה מתגלה בשום ספירה חוץ ממנה. ושיעור הכתוב: עין לא ראתה, להשפיע חכמה אל עדן שבגן עדן הארץ, זולת אלקים, המלכות, שבה מתגלה החכמה.
ב. רומז על בינה דאצילות, הנקראת ג"כ אלקים, ושיעור הכתוב: עין לא ראתה, להשפיע חכמה למלכות דאצילות, זולת אלקים, בינה דאצילות, שממנה מתחיל השורש של אור החכמה שבמלכות, ולא מספירה אחרת. כי המלכות נבנתה מקו שמאל דבינה, שמשם מקבלת החכמה שבה דרך נהר היוצא מעדן, ז"א.

שיד) ונהר הזה היוצא מעדן בגן עדן שלמטה לחכמים, כמ"ש: והשׂביע בצַחצחוֹת נפשך. ודבר זה מתבאר למעלה ולמטה. כי הנשמה היוצאת מעוה"ז החשוך, היא משתוקקת לראות באור של עולם העליון, כאדם הזה המשתוקק לשתות מים בצימאונו, כך כל אחת היא צחצחות, כמ"ש: ציחֵה צָמָא. צחצחות, פירושו, צחה צחות, צמאה אחר צחוּת האורות של הגן, והרקיע, והיכלות שבגן.
שטו) ונהר היוצא מעדן. כל הנשמות יושבות בלבוש כבוד על נהר, ולולא לבוש, לא יכולות לסבול את האורות. ואז מתיישבות ורוות בצחות האלו, ויכולות לסבול. ונהר הוא תיקון של הנשמות, להתיישב ולהיזון וליהנות מצחות האלו, והנשמות מיתקנות על נהר ומתיישבות בו.

שטז) כמו נהר העליון, יסוד דז"א, מוציא נשמות ופורחות ממנו אל הגן, מלכות דאצילות, כך נהר שלמטה, שבגן עדן הארץ, מתקן את הנשמות, להיתקן ולהתיישב בצחות האלו. בדומה לעוה"ז החיצון, שמתיישבות הנפשות להאיר בריח של מים, משום שבתחילה יצאו באופן זה. ומשום שהנשמות מיתקנות על נהר, הנמשך ויוצא מעדן מחוכמה המתגלה דרך בינה, הן יכולות להתיישב בצחות אלו העליונות, ולעלות למעלה בפתח שבאמצע הרקיע הנובע ממלכות שעלתה לבינה ויצרה שם את הפתח, ובעמוד העומד באמצע הגן הוא המסך אח"פ דעליון שירדו לתחתון בעת גדלות חזרו לעליון ומהווים את העמוד דרכו עולה התחתון לעליון. צחצחות שלמטה הן האורות של הגן והרקיעים וההיכלות. ושניהם נעשים ע"י הנהר היוצא מעדן הבחינה המקשרת בין בינה למלכות.
שיז) בעמוד שבאמצע הגן, עולים למעלה דרך פתח שברקיע דגן עדן, נשמות הצדיקים. ומסביבו יש ענן ועשן ונוגה כמ"ש: וברא ה' על כל מְכון הר ציון, ועל מִקראיה ענן יומם, ועשן ונוגה אש להבה לילה. ענן ועשן מבחוץ ונוגה מבפנים, כדי לכסות על אותם העולים למעלה, שלא ייראו לאלו היושבים למטה.

שיח) כאן סוד הסודות. כי כשנקודת הגן, מלכות דבינה דארץ העשיה, הנקראת נקודה מלכות דבינה דארץ דעשייה הרוצה לעלות לאצילות, רצתה להיתקן בתיקוניה ולהתקשט בשבת ובזמנים ובחגים, שולח לה הקב"ה ד' פנים של נשר, ועומדים על ההיכל, שנקרא דרור, כמ"ש: מור דרור. ומשום זה, בשנת היובֵל צריכים להכריז דרור כמ"ש: וקראתם דרור בארץ לכל יושביה. ואלו ד' פנים נותנים קול, שקוראים דרור לכל יושבי הגן. ואין מי שישמע אותו, חוץ מהנשמות הראויות לעלות, והם מתאספים שם בהיכל הדרור. ואלו ד' פנים לוקחים אותם ומכניסים אותם לפנים בעמוד, העומד באמצע הגן.
בשבת ויו"ט ור"ח מאירים מוחין גדולים בכל העולמות. ואינם מתפשטים מלמעלה למטה ע"י הפרסה השומרת משבירה, ויש את חיזוק הפרסה שמצריך את הרוצה לקבל הארה לעלות לעליון, אלא שהתחתונים עולים במקום מדרגות העליונות, ושם מקבלים המוחין ולא במקומם הוא תיקון הזמן. המקום יתוקן בגמר תיקון בסוד מתי רגלין ברגלין. וכדי שכל תחתון יוכל לעלות לעליון, צריכים לפתיחת הפתחים שבאמצע הרקיעים, שדרך שם עולה התחתון למקום העליון.

ופתיחה זו נעשה ע"י ג' שמות אהי"ה, המורידה המלכות ממקום בינה למקומה עצמה. ואז נפתח אותו הגבול של סיום החדש, שהיה במקום בינה, שהוא הרקיע, ויכולים בינה ותו"מ, שנפלו מעליון, לחזור למדרגתם. והם לוקחים עימהם גם את התחתון, שהיו דבוקים בו בעת נפילתם, ומעלים אותו לעליון. ורק שינוי אחד יש כאן, שהנקראים שם אוויר, בינה ותו"מ דעליון, מכונה כאן עמוד העומד באמצע, וכמו שנאמר שם, שהאוויר נושא את התחתון ומעלה אותו לעליון, נאמר כאן שעמוד העומד באמצע נושא התחתון ומעלה אותו לעליון.
וכשנקודת הגן, מלכות דבינה דארץ העשיה, רצתה להיתקן בתיקוניה ולהתקשט בשבתות ובזמנים ובחגים, כלומר, לקבל הארות ג' אהי"ה, המבטלות הגבול שבסיום הרקיע אור ע"ב ס"ג המבטל הקטנות, כי מחזירות המלכות משם למקומה. שולח לה הקב"ה ד' פנים של נשר, חו"ג תו"מ שבקו אמצעי, הנקרא פני נשר. שבחו"ג תו"מ אלו מלובשות ג' אהי"ה, שהארתם מורידה המלכות מסיום הרקיע למקומה, ומבטלת בזה כל הדינים והגבול מעל הגן. ועומדים על ההיכל, שנקרא דרור, שהארתם היא הארת דרור וחירות, ונקרא היכל דרור, המשחררת כל הדינים והגבולים מכל המציאות שבגן, ע"י זה שמעלה אותם מסיום הרקיע ולמעלה ע"י עמוד האמצעי שבגן שעוברים דרך המסך דצמצום ב דרך המסך שנעשה בבינה.

והארה זו דומה להארת היובל כמ"ש: וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, יובל היא תהיה לכם. אף כאן, ואלו ד' פנים נותנים קול, כלומר, קריאת הדרור לכל יושבי הגן, שהתבטלו כל הדינים, והגבול, וכל אחד יכול לעלות למעלה עם עמוד העומד באמצע. ואין מי שישמע אותו, חוץ מהנשמות הראויות לעלות, ואותם שאינם ראויות לעלות, אינם מרגישות כלל מדרור הזה. והם מתאספים שם בהיכל הדרור. ואלו ד' פנים לוקחים אותם ומכניסים אותם לפנים בעמוד, העומד באמצע הגן. עם העמוד הזה עולות מרקיע ולמעלה כפי מדרגתן, כמ"ש: ושבתם איש אל אחוזתו.

וַיַּקְהֵל קו- קח
רקיעים דעשיה
עין לא ראתה אלקים זולתךָ
2 פירושים: מלכות דאצילות הנק' אלוקים המתחברת ומקבלת את אור החוכמה כדי להשפיע לתחתונים, לצורך כך הזיווג נעשה אצלה בעליון. מלכות זו היא השכינה הקדושה, היחד, הכלל שרק הוא יכול לקבל את השפע ולהעבירו לתחתונים.
פירוש שני לשם אלקים זו בינה המתקשרת לחוכמה כדי להעבירה, זאת בתנאי שבינה תעלה ותקבל החוכמה ותעבירה ע"י הבחינה הנק' נהר היוצא מעדן הנק' צדיק.
חוכמה/שפע ניתן לקבל לתודעה או למוחש, ללב. בעבודת הנפש, יש לאדם פרטים/רצונות רבים המבקשים תענוג, שרק לב חכם ומשפיע יכול לקבל אותו. מכאן שהנשמות לא יכולות לקבל את החוכמה, אלא ע"י התקשרות לצדיק. ישנו עמוד רוחני, מסך העומד באמצע הרקיע שמפריד בין תחתונים לעליונים. וכל אחד שזוכה להרגיש הארה זו צריך לפעול ולנסות לעורר אחרים, שיעלו ביקוש ותפילה לזכות גם הם.

שאלות לחזרה ושינון בזהר ויקהל קג-קה
1. מי הם כ"ב אותיות שרשומות וחקוקות ברקיע שעל ג"ע שהוא בחינת דל?
2. כיצד יורד הטל הרוחץ את הנשמות שנרפאו אחר שטבלו עצמן בנהר דנור?
3. כיצד נעשה הפתח ברקיע של ג"ע ולמה הוא משמש?
4. מהו העמוד שמקבלות הנשמות הרואות דרכו וכן עולות ויורדות דרכו?
5. מהם הלבושים שבהם מתלבשים כדי להיכנס לג"ע העליון ובמה הם שונים מהלבושים של ג"ע הארץ?
6. באיזה מקום הוא העיקר והשורש של הנהר המאיר לגן שלמטה?
7. מהו החוק שנכון לכל העולמות המתפרש מהכתוב "נהר ותצא מעדן להשקות את הגן"?

וַיַּקְהֵל קג- קה
רקיעים דעשיה

דרך הלבוש הרוחני של הנשמה, אותו רוכשים בעולם הזה ע"י עסק התורה, ניתן להיכנס לגן עדן הארץ. כדי להיכנס לגן עדן העליון ע"י האור הנק' טל המתאר ומרפא את הנשמות המגיעות ע"י אותיות הממתינות ללבוש שרכש ע"י ניווט הרצון וכוונת הלב לדבקות. המאציל הוא שלם, הוא בחינת כתר חוכמה בינה, הנאצל חסר ואת החיסרון מעלה לבינה ובירידה חזרה זוכה התחתון. הכל תלוי בביקוש והתפילה של נשמות הצדיקים. וכך באדם עצמו, כאשר מגיע אליו הרהור גבוה, אותו הוא מוריד למוחש וחי אותו, בכך בונה הוא גשר לעולם העליון ממנו. לקיום צריך את המצוות המעשיות איתם ניתן להיכנס לגן עדן התחתון, אך דרושה כוונת הלב כדי להגיע לשכלול ע"י תורה ותפילה.

שד) כ"ב (22) אותיות רשומות וחקוקות ברקיע שעל הגן עדן, כל אות ואות נוטפת טל, מטל שלמעלה, על הגן. ומטל ההוא, שהוא הארת החסדים, רוחצות אלו הנשמות, ונרפאות, אחר שטבלו עצמן בנהר דינור להיטהר. והטל אינו יורד אלא מתוך אותיות הרשומות והחקוקות ברקיע ההוא, משום שאלו האותיות הן כלל התורה, שנמשכות מז"א דאצילות, הנקרא תורה. כי נעשה מאש ומים של התורה, מאש ומים דז"א דאצילות הדעת שהוא מתחבר עם שני הקווים שבו נעשה קו אמצעי, אז מתפשט הדעת דעשיה לשאר הרקיעים, לת"ת ומשם לעשייה.

שה) וע"כ הם מזילים טל על כל אלו שעוסקים בתורה לשמה בעוה"ז. שאלו המילים רשומות בגן עדן, ועולות עד רקיע שעל גן עדן, ולוקחות מאלו כ"ב האותיות אשר שם, טל, להזין הנשמה. כמ"ש: יערוף כמטר לִקְחי תיזל כטַל אִמְרתי כאן יושבים צדיקים לומדים תורה שהמילים ודברי התורה עולים עד גן עדן כעין ביקוש, ואז יורד אור להזין את הנשמה שעסקה בתורה.
שו) באמצע הרקיע הזה נמצא פתח אחד כנגד פתח ההיכל שלמעלה ביצירה, שבפתח ההוא פורחות הנשמות מגן עדן התחתון למעלה, בעמוד אחד הנעוץ בארץ של גן העדן, ומגיע עד פתח ההוא.
הפתח שנעשה באמצע הרקיע, הוא הסיום החדש, שנעשה באמצע המדרגה של השמיים דגן עדן, מחמת עליית המלכות במקום בינה, שמשום הסיום הזה נפלה חצי המדרגה, בינה ותו"מ, למדרגה שלמטה, הארץ דגן עדן. אשר לעת גדלות, כשחוזרת המלכות למקומה, ובינה ותו"מ עולים למעלה למדרגתם לרקיע, לוקחים עימהם גם המדרגה התחתונה, אותם הנשמות, שהם בארץ דגן עדן. ונמצא, שסיום החדש, שנעשה בבינה, נהפך להיות פתח בשביל התחתון, שיוכל דרכו לעלות לעליון.

ואותם בינה ותו"מ, שנפלו תחילה למטה לארץ דגן עדן, בהתדבקות שלהם במדרגת הארץ דגן עדן, נבחן כמו שהם נעוצים בתוך קרקע הגן, והם עצמם נבחנים כעמוד גבוה, המגיע עד הפתח ההוא שבאמצע הרקיע, שדרך העמוד הזה עולות הנשמות מארץ דגן עדן אל הרקיע דגן עדן. כלומר, לעת גדלות, כשהבינה ותו"מ, הנבחנים לעמוד, עולים בחזרה לרקיע דגן עדן, לוקחים עימהם גם את הנשמות שבארץ דגן עדן, ומעלה אותם לרקיע דגן עדן.
שז) בתוך רקיע, בפתח שבאמצע הרקיע שעל הגן, נכנסים בו ג' צבעים של אור, כלולים יחד, שהם חב"ד, ומאירים לצבעים של עמוד שעלה שם. ואז העמוד הזה נוצץ ומתלהט בכמה צבעים הלוהטים. והצדיקים שעלו עם העמוד ההוא לרקיע, מקבלים האורות מהרקיע דרך העמוד הזה. ובכל שעה מאירים הצדיקים מזיו העליון ההוא, שזה נוהג תמיד. אבל בכל שבת ובכל ר"ח מתגלה השכינה ברקיע הזה יותר מבשאר הזמנים, וכל הצדיקים באים ומשתחווים אליה.

שח) אשרי חלקו מי שזכה לאלו הלבושים. אלו הלבושים הם ממע"ט, שעשה האדם בעוה"ז במצוות התורה, מצוות התלויות במעשה, ובהם עומדת הנשמה בגן עדן התחתון, ומתלבשת באלו הלבושים היקרים ללא מעשים טובים בעולם הזה אין לו לבוש ראוי בעולם העליון.
שט) כשעלתה הנשמה דרך פתח הרקיע למעלה, מזדמנים לה לבושים אחרים מכובדים עליונים, שהם נעשים ע"י מצוות התלויות ברצון וכוונת הלב בתורה ובתפילה. כי כשעולה הרצון ההוא למעלה, מתעטר בה מי שמתעטר, וחלק ממנו נשאר לאדם ההוא, ונעשה ממנו לבושי אור, שתתלבש בהם הנשמה לעלות למעלה. ואע"פ שאלו לבושים של הנשמה בגן עדן התחתון תלויים במעשה, אבל אלו שעולות לרקיע למעלה, אינם תלויים אלא ברצון של הרוח הכוונה בפנימיות האדם, כדי לעמוד בין המלאכים, רוחות קדושים. וכך למד רבי שמעון מאליהו, הלבושים של מטה בגן עדן הארץ תלויים במעשה, לבושים שלמעלה תלויים ברצון ובכוונת הרוח בלב.

וצא מעדן להשקות את הגן. אלא הנהר הזה בגן שלמטה, יוצא מעדן משלו. כמו הנהר היוצא מעדן שבאצילות, מחכמה דאצילות. אבל עדן הוא חכמה שברקיעים שבגן עדן שלמטה, אם היה נמסר להתגלות למטה, היה נמסר ג"כ המקום של עדן העליון הקדוש לדעת אותו. אלא משום סתר כבוד עדן העליון הקדוש, חכמה דאצילות, שלא יתגלה, נסתר ונגנז גם עדן התחתון, חכמה שברקיעים שבגן עדן התחתון, שאותו נהר שבגן עדן נמשך ממנו. וע"כ לא נמסר עדן זה להתגלות אפילו לנשמות שבגן עדן. באצילות החוכמה עוברת דרך בינה, דרך ל"ב נתיבות חוכמה. עדן עצמו הוא חוכמה.
חכמה דא"א הנעלמת באו"א עילאין דאצילות, נקרא עדן. וחכמה זו נסתמה מתחתונים. ואין בה שום השגה כלל. והחכמה המתגלה לתחתונים היא מבינה, שיצאה לחוץ מראש דא"א, הנקראת נהר יוצא מעדן שהיא מדרגת בינה, מסיבת המלכות שעלתה במקום בינה, ואח"כ כשחזרה לראש בעת גדלות, היא מקבלת חכמה מחו"ס שבראש דא"א, ואז חזרה הבינה ונעשתה לחכמה, והארת חכמה שלה מתגלה במקום המלכות וממלכות לתחתונים ל"ב נתיבות חוכמה שעוברת למלכות.
ועניין זה נוהג בכל מדרגה, עד עולם עשיה והרקיעים שבגן עדן. כי בכל מדרגה יש ע"ס, שהחכמה שבהן נקראת עדן. והיא עצמה סתומה, כמו חו"ס דא"א למעלה. אלא מכוח עליית המלכות לבינה שבמדרגה, ובינה ותו"מ נופלים למדרגה שמתחתיה, שהם נקראים משום זה, נהר יוצא מעדן, שבאותה מדרגה. ולעת גדלות, שבינה ותו"מ אלו חוזרים למדרגתם, אז הם מקבלים מעדן שלהם חכמה, ומהם יוצאת החכמה למלכות שבאותה המדרגה.

ואם העדן, שברקיעים דגן עדן, היה נמסר להתגלות למטה, היה נמסר ג"כ המקום של עדן העליון הקדוש לדעת אותו. כי החכמה שבכל המדרגות היא עדן, ואם הייתה מגולה לדעת את העדן דמדרגה התחתונה, הייתה מגלה עימה את העדן דמדרגה העליונה, עד חו"ס. ולפיכך בג"ר שבכל מדרגה אין שום השגה.
והנהר היוצא מעדן, מכונה פעם בשם בינה ותו"מ, ופעם בשם ת"ת, ופעם בשם יסוד. כי הכול הולך אל מקום אחד. כי בינה ותו"מ אלו אינם אלא חצי בינה ותו"מ. כי ג"ר דבינה אינם נחשבים ליוצאים מעדן, אלא רק ז"ת דבינה, שפירושם תו"מ הכלולים בבינה הכוונה ת"ת שעלתה לבינה, לז"ת. ונמצא שאין כאן בינה אלא תו"מ. וע"כ נבחנים כולם רק לת"ת. ומבחינת הפרצוף שע"ס שלו נחלקות לרת"ס, נבחן שבינה ותו"מ הנופלים ממדרגה, מתחילים מחזה ולמטה. כי החג"ת דגוף נבחנים לג"ר דגוף, שגם הם לא יצאו מעדן שלהם, אלא רק נה"י דגוף. וכיוון שעיקרם של נה"י הוא קו אמצעי, יסוד, ע"כ אנו מכנים לבינה ותו"מ שנפלו ממדרגה בשם יסוד. והרי גם ת"ת היא קו אמצעי, לא רק ישסו"ת הנחשבת לכתר – היות והת"ת הי חצי מדרגה והעיקר הת"ת לא יצאו מהמדרגה ללמטה מחזה, על כן היסוד משמש לקו אמצעי בהיותו ספירה שלמה ואל יקשה שאף הוא בהיותו צר אריך יש לו רק ב בחינות היות והוא מקבל השלמה מהמלכות שעלתה אליו בסוד אשת חיל עטרת בעלה ונמצא שלם
שיא) כמו שנהר, בינה ותו"מ, נפרד ויצא מעדן, חכמה שבראש דא"א, כדי להשקות הגן שלמעלה, מלכות דאצילות, יוצא ג"כ מהפתח ההוא שבאמצע הרקיעים שבגן, אור אחד שנחלק לד' צדדים בד' פתחים. המקום שעומדים שם אלו אותיות מ' ג' ר' ן' הרשומות מיכאל גבריאל רפאל נוריאל. והאור הזה, הנחלק לד' אורות וד' אותיות המתנוצצות, יוצא מעדן, מקום שמאירה הנקודה שלמעלה, חכמה דרקיעים שבגן עדן הארץ, נקודה עליונה אשר שם.
שיב) והנקודה העליונה ההיא בחינת חוכמה, האירה ונעשה עדן להאיר. ואין מי שישלוט לראות ולדעת נקודה ההיא, חוץ מהאור שמתפשט ממנו, ע"י הפתח שבאמצע הרקיעים, שמשתחווים לפניו הצדיקים שבגן עדן. ונקודה תחתונה זו, המלכות שבגן עדן, היא גן אל עדן העליון, נקודה עליונה, חכמה, מקום שלא ניתן לדעת ולהסתכל.

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

וַיַּקְהֵל קג- קה
רקיעים דעשיה
ללא מעשים טובים בעולם הזה, אין לבוש ראוי לעולם העליון.
אשרי חלקו מי שזכה לאלו הלבושים. אלו הלבושים הם ממע"ט, שעשה האדם בעוה"ז במצוות התורה, מצוות התלויות במעשה, ובהם עומדת הנשמה בגן עדן התחתון, ומתלבשת באלו הלבושים היקרים.
דרך הלבוש הרוחני של הנשמה, אותו רוכשים בעולם הזה ע"י עסק התורה, ניתן להיכנס לגן עדן הארץ. כדי להיכנס לגן עדן העליון ע"י האור הנק' טל המטהר ומרפא את הנשמות המגיעות ע"י אותיות הממתינות ללבוש שרכש ע"י ניווט הרצון וכוונת הלב לדבקות. המאציל הוא שלם, הוא בחינת כתר חוכמה בינה, הנאצל חסר ואת החיסרון מעלה לבינה ובירידה חזרה זוכה התחתון. הכל תלוי בביקוש והתפילה של נשמות הצדיקים. וכך באדם עצמו, כאשר מגיע אליו הרהור גבוה, אותו הוא מוריד למוחש וחי אותו, בכך בונה הוא גשר לעולם העליון ממנו. לקיום צריך את המצוות המעשיות איתם ניתן להיכנס לגן עדן התחתון, אך דרושה כוונת הלב כדי להגיע לשכלול ע"י תורה ותפילה.

וע"כ מזילים טל על כל אלו שעוסקים בתורה לשמה בעוה"ז. שאלו המילים רשומות בגן עדן, ועולות עד רקיע שעל גן עדן, ולוקחות מאלו כ"ב האותיות אשר שם, טל, להזין הנשמה. כמ"ש: יערוף כמטר לִקְחי תיזל כטַל אִמְרתי, דהיינו הצדיקים שלומדים תורה, המילים ודברי התורה עולים עד גן עדן מעין ביקוש, ואז יורד אור להזין את הנשמה שעסקה בתורה.

שאלות לחזרה ושינון בזהר ויקהל ק-קב
1. מאיזה מקום מקבלת הארץ שבגן עדן דהיינו הגן עצמו?
2. מהיכן מאירים למטה אל הנשמות שבגן? ומדוע הארה זו היא מהאותיות מרג"נ?
3. מי הם י"ב מיני בשמים הגנוזים בהיכל הנסתר הנקרא אהלות?
4. מהם הלבושים של הנשמות שבהן הן מתלבשות לפני כניסתן לג"ע וממתי זה נוהג לאחר הפטירה?
5. מהו דעת המתפשט וכיצד הוא קשור להארה למטה לנשמות הצדיקים שבג"ע?

וַיַּקְהֵל ק- קב
רקיעים דעשיה
כל אחד "תופר" לעצמו את הלבושים שיקבל בעולם הבא.
מעשים טובים והשפעה בעולם הזה, הם לבוש הנשמה בעולם הבא. לבוש זה הוא האור שמאיר לאדם לאחר פטירתו. כדי להיכנס לגן עדן מורידים מהנפטר את הבגדים הצואים של עולם זה, ומלבישים אותו בסוג חדש של תודעה רוחנית, הוא הצלם שרכש במעשיו הטובים.
.
רצט) (המשך משעור קודם) המקום, שמשם מקבל השמיים של גן עדן, הוא הרקיע שעל הגן, מאלו אש ומים, שנלקחו משמיים העליונים, ז"א דאצילות. ומאיזה מקום מקבלת הארץ שבגן עדן, הגן עצמו? כל בחינה מקבלת מבחינה שכנגדה למעלה. ולפיכך, כמו שהשמיים של גן עדן מקבלים מאש ומים של שמיים עליונים, ז"א, כך הארץ שבגן עדן, הגן עצמו, מקבל מארץ שלמעלה, המלכות דאצילות. וע"י המרכבה שלה, שהיא ד' מלאכים, מיכאל גבריאל רפאל ונוריאל, שעליהם רוכבת ומתגלה המלכות, הנקראים ד' מרכבות.

אמנם גם הם אינם יכולים להתפשט ולהאיר למטה אל הנשמות שבגן, זולת דרך ד' הפתחים. כי אלו ד' המלאכים הם ג"כ ד' בחינות חו"ג תו"מ. וע"כ מיכאל מאיר דרך הפתח שבצד דרום שברקיע, וגבריאל מאיר דרך הפתח שבצד צפון שברקיע, ורפאל מאיר דרך הפתח שבצד מזרח שברקיע, ונוריאל מאיר דרך הפתח שבצד מערב.

גם יש לדעת שאלו ד' מלאכים מאירים בעצמם אל הנשמות, כל זמן שלא גמרו השפעתם. אבל אחר שגמרו השפעתם, חוזרים למקומם למעלה, ומשאירים במקומם בד' הפתחים רק ד' בחינות רשימות בלבד, שהן האותיות הראשונות של שמותיהם, מ' ממיכאל, ר' מרפאל, ג' מגבריאל, נ' מנוריאל אותיות אלו נשארים באותם פתחים כשאינם מאירים, כרשימו. כמו כן נשארת האות הראשונים בגין הופכיות האורות והכלים.
כי רשימות בכל מקום בחינת נפש. וד' אותיות שבכל מלאך, הן ד' כלים לד' אורות נרנ"ח שבהם. ונודע שיש ערך הופכי בין כלים לאורות, שבשעה שאין במדרגה אלא רק בחינת נפש דאורות, צריכה להתלבש בכלי היותר גדול. וע"כ כיוון שלא נשאר מכל מלאך אלא רשימה מאורו, הנפש שלו, ע"כ היה צריך להישאר אות ראשונה משמו לבחינת כלי לרשימה הזו. כי אות ראשונה היא כלי גדול וזך יותר מכל האותיות שבשמו. ולפיכך יש להבחין בפתחים אלו שברקיע שעל הגן ב' מיני אורות:

א. מה שהרקיעים עצמם מקבלים משמיים עליונים, ז"א דאצילות. שנאמר, מאלו אש ומים, חו"ב דז"א, שהרקיע נעשה מהם, נפתחים בד' פתחים האלו, ד' אורות.
ב. רשימות האורות שהארץ של גן עדן, הגן עצמו, מקבל מארץ העליונה, המלכות, ע"י ד' המלאכים. שרשימות אלו הן אותיות ראשונות משמותם. שנאמר, בתוך האור המאיר לצד ימין, אור החסד המקובל משמיים עליונים, המאיר בפתח שבצד ימין של הרקיע, נרשמת אות אחת, מאירה ובולטת ומתנוצצת בהתנוצצות מתוך האור הזה. והיא אות מ', אות הראשונה של מיכאל. ועומדת באמצע אור שבפתח. ועד"ז בשאר ג' פתחים.
הרי שיש ב' מיני אורות בפתחים אלו: משמיים העליונים ומארץ העליונה מהרשימות שנשארו בפתחים. וכשנשמות הצדיקים באות לגן עדן, אלו שתי אותיות יוצאות מתוך אור ההוא ועומדות על הנשמה ההיא, כי תכף בביאת נשמת הצדיק לגן עדן, מאירים לו ד' הרשימות של ד' המלאכים, שנשארו בפתחים מהשפעה שעברה שהסתלקה ונשארה ממנה רשימה, ונשמה שלא זכתה אין לה רשימות למעלה. ואח"כ מאלו שני פתחים מקדימים ויורדים מלמעלה שתי מרכבות, כלומר, המלאכים עצמם באים להשפיע אל הנשמה שבגן עדן. ומחלק ד' המלאכים לשניים שניים:
א. שניים לצד החסדים, בדרום ומזרח, מיכאל ורפאל, חסד ות"ת,
ב. שניים לצד הגבורות, המאירים בהארת חכמה, בצפון ובמערב, גבריאל ונוריאל.

מיכאל ורפאל מאירים בחסדים, יורדים ועומדים על הנשמה, ואומרים לה, שלום בואך. יבוא שלום. שמאירים לו אור החסדים שבימין, ע"י קו האמצעי, השׂם שלום בין הקווים ימין ושמאל. אז אלו שתי אותיות עולות ועומדות במקומן ונגנזות תוך אור של הפתחים, כי מאחר שבאו המלאכים עצמם אין צורך ברשימות שלהם. ועד"ז מפורש גם שתי אותיות ג' נ' והמלאכים גבריאל נוריאל, שהם בצפון ובמערב, גבורה ומלכות.
ונאמר, באמצע כל הרקיעים ישנו פתח אחד הסיום ביסוד, אשת חיל עטרת בעלה, שהוא על ארץ ישראל, שהיא באמצע העולם, יש פתח אחד הנקרא גבילון. הסיום החדש שבאמצע המדרגה, שנעשה לפתח בשביל התחתון, שיוכל לעלות ולקבל מהעליון, ותחת פתח הזה יש ע' פתחים אחרים למטה, לקבל דרך שם ע' שמות שבמלכות דאצילות, הארת השם ע"ב, ע' שרים של ע' אומות שכל אחד, מתמציתו מקבלים ע אומות וכולם תחת הרקיע של ארץ ישראל שהיא כלל של יתר האומות וארצות העולם. ומהפתח הזה עולה דרך למעלה למעלה, עד שמגיע לכיסא העליון, כי דרך שם אפשר לעלות עד המלכות דאצילות. שהרקיע הוא סוד מלכות שעלתה לבינה ואפשרה לאור הדעת, אח"פ למדרגה שלמטה ובזכות ירידה זו, כאשר חוזרים להתאחד למעלה דרך אותו פתח מעלים גם הגלגלתא ועיניים של התחתון.

ומהפתח הזה מתפשט ד' פתחים לכל צד שברקיע, שהם ד' בחינות חו"ג תו"מ. עד שער הפתח, שנקרא מגדון, ששם הוא סיום הרקיע של ארץ ישראל, כלומר, הפתח שבצד מערב היא המלכות, ששם מסתיים המדרגה.
ש) אז אלו ב' מרכבות עולות לתוך היכל נסתר אחד, הנקרא אֲהָלות, ושם י"ב מיני בשמים גנוזים, כמ"ש: נֵרְד וכַרְכּוֹם קנֶה וקינמון עם כל עצי לְבונה, מוֹר ואהלות עם כל ראשי בשמים, שהם י"ב מינים, כנגד י"ב גבולי אלכסון שבז"א. אלא שהם בשליטת החכמה שמלמטה למעלה, המכונים בשמים וריח. וגם הם י"ב מיני בשמים שבגן עדן שלמטה.
והיות ששורשם מז"א, ע"כ הם גנוזים. כי הארת החכמה אינה מתגלה בז"א אלא במלכות. אלא רק ב' מרכבות אלו גבריאל ונוריאל, שהם מבחינת השמאל שבמלכות, שהחכמה מתגלה בה, שגבריאל הוא גבורה ממנה, ונוריאל הוא מלכות ממנה, יש להם רשות להיכנס שם, ולקבל לבושים להתלבשות הנשמה. שהם הארת חכמה, הנמשכת מי"ב מיני בשמים האמורים.

שא) ושָׁם כל אלו הלבושים של הנשמות הנק' ימים כמו שנאמר באברהם בא בימים, הראויות להתלבש בהם, כל אחת ואחת כראוי לה. בלבוש ההוא נרשמו כל המע"ט שעשה בעוה"ז. וכולם רשומים בו, ומכריזים, זה הוא הלבוש של פלוני. והמלאכים לוקחים לבוש ומתלבשות בו נשמות הצדיקים שבגן, כעין הצורה שבעוה"ז. לבושים אלו הם הרשימות ממעשיו שקנה האדם בעולם הזה, ולפי הלבושים מקבלים את ההארה בעולם הבא. לא ניתן להיכנס לגן עדן עם תודעה של עולם גשמי זה שהם תחת זמן ומקום.

שב) והדברים אמורים רק משלושים יום והלאה. כי כל שלושים הימים לאחר הפטירה, אין לך נשמה שלא תקבל עונש מטרם שתבוא לגן עדן. כיוון שקיבלה העונש שלה, נכנסת לגן עדן. ולאחר שהתלבנה, שנטהרה מזוהמת עוה"ז ע"י העונש שהוא תיקון שצריכה להיפטר מהתודעה של עולם הזה ולהתלבש בתודעה נקיה של עולם הבא. ויפה שעה אחד של לבושים של עולם הבא מכל חיי העולם הזה, התלבשה בלבוש, ונותנים לה מקום הראוי לה. אז האותיות מרג"נ, ראשי תיבות של שמות המלאכים, יורדים, והמרכבות של ד' מלאכים עולים למקומם. כי אחר שהמלאכים חוזרים, צריך להישאר הרשימות של הארתם, שהם ד' אותיות מרג"נ.
שג) רקיע זה חוזר פעמיים בכל יום בנסיעה של רקיע אחר, שמתדבק בו. ורקיע זה אינו יוצא לחוץ מגן העדן. שאינו חופף אלא רק על גן העדן בלבד. רקיע זה מרוקם מכל מיני צבעים, לבן אדום ירוק שחור, שהם חו"ג תו"מ.

הרקיע דגן עדן הוא דעת המזווג, והרקיעים דעולם העשיה ת"ת, הכולל חג"ת נה"י, והרקיע הזה דגן עדן מתחבר עם הרקיע דעשיה על דרך הדעת המתפשט אל חג"ת נה"י דגוף. אמנם אין הדעת מתפשט אל הו"ק דת"ת, אלא א"כ שהוא עולה אליו בקו אמצעי, שהדעת מתחלק בעצמו לב' קווים חו"ב, ימין ושמאל, והת"ת שעלה אליו נעשה לקו אמצעי, המחבר אותם זה בזה ומלביש אותם זה בזה. ואותו שיעור הארה שהת"ת גרם שיתווסף בגוף שבדעת, מקבל אותו הת"ת. כי כל השיעור שהתחתון גורם לצאת בעליון, זוכה בו התחתון. ואחר שהת"ת קיבל הארת הדעת, הוא מתפשט למקומו לגוף. והארה זו נקראת דעת המתפשט. ונודע, שג' קווים נקראים ג"פ או ג' מקומות. וגילוי הארתם רק בנסיעה כשעולה למעלה כמו בשבתות וימים טובים.
ונאמר, רקיע זה חוזר פעמיים בכל יום, שהרקיע דגן עדן, דעת, מתחלק ומאיר בב' קווים ימין ושמאל, וב' הקווים דדעת מתחברים בנסיעה של רקיע אחר דעשיה, שמתדבק בו. כלומר, שרקיע דעשיה, ת"ת, נעשה לקו אמצעי, המחבר ב' קווים דדעת, בנסיעה, אשר אז מתפשטת הארת הרקיע שעל גן עדן אל שאר הרקיעים דעשיה, שהם ת"ת, כדרך הדעת המתפשט אל הגוף. אבל הוא עצמו אינו יוצא לחוץ מגן עדן אל הרקיעים דעשיה, אלא הארתו מתפשט.

וַיַּקְהֵל ק- קב
רקיעים דעשיה
כל אחד "תופר" לעצמו את הלבושים שיקבל בעולם הבא.
מעשים טובים והשפעה בעולם הזה, הם לבוש הנשמה בעולם הבא. לבוש זה הוא האור שמאיר לאדם לאחר פטירתו. כדי להיכנס לגן עדן מורידים מהנפטר את הבגדים הצואים של עולם זה, ומלבישים אותו בסוג חדש של תודעה רוחנית, הוא הצלם שרכש במעשיו הטובים.
ושָׁם כל אלו הלבושים של הנשמות הנק' ימים כמו שנאמר באברהם בא בימים, הראויות להתלבש בהם, כל אחת ואחת כראוי לה. בלבוש ההוא נרשמו כל המע"ט שעשה בעוה"ז. וכולם רשומים בו, ומכריזים, זה הוא הלבוש של פלוני. והמלאכים לוקחים לבוש ומתלבשות בו נשמות הצדיקים שבגן, כעין הצורה שבעוה"ז. לבושים אלו הם הרשימות ממעשיו שקנה האדם בעולם הזה, ולפי הלבושים מקבלים את ההארה בעולם הבא. לא ניתן להיכנס לגן עדן עם תודעה של עולם גשמי זה שהם תחת זמן ומקום.
והדברים אמורים רק משלושים יום והלאה. כי כל שלושים הימים לאחר הפטירה, אין לך נשמה שלא תקבל עונש מטרם שתבוא לגן עדן. כיוון שקיבלה העונש שלה, נכנסת לגן עדן. ולאחר שהתלבנה, שנטהרה מזוהמת עוה"ז ע"י העונש שהוא תיקון שצריכה להיפטר מהתודעה של עולם הזה ולהתלבש בתודעה נקיה של עולם הבא. ויפה שעה אחד של לבושים של עולם הבא מכל חיי העולם הזה.